החלטה זוהי בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") (כב' השופטת עינת רביד) מיום 21.03.2005, לפיה נדחתה בקשה לחשיפת תיק משפטי שמספרו 104476. המבקש מנהל מזה עשרים שנה הליכים נגד המשיב בשל דחיית תביעתו להכרה בזכות על פי חוק הנכים. כיום מתמקדת המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם חלה על עניינו של המערער הוראת סעיף 36 א' לחוק הנכים, השולל אפשרות של קבלת תשלומים על פי החוק בנוסף על פיצויים לפי חוק אחר. בתאריך 20.12.2004 הורתה יו"ר הועדה, כב' השופטת רביד, על סדר הגשת הסיכומים בהליך שבפני הועדה. בתאריך 27.2.2005 הגישה באת כוח המשיב את סיכומיה בעניין סילוק הערעור על הסף מחמת בחירה בזכויות בביטוח הלאומי. בתגובה הגיש המבקש, בתאריך 8.3.2005, בקשה מחודשת לחשיפת התיק המשפטי. בסעיפים 12 ואילך לבקשה נטען כי המשיב מעלים מהמערער את תיקו המשפטי תוך הפניה למסמכים אלה או אחרים, אשר להשקפת המבקש הוצאו באופן סלקטיבי מאותו תיק. המשיב ביקש לדחות בקשה זו מן הטעם שהפרקליטות אינה נוהגת להעביר את תיקיה הפנימיים לעיון הצד שכנגד. בהחלטתה מיום 21.03.2005 דחתה כב' השופטת רביד את הבקשה בקובעה: "צודקת ב"כ המשיב, כי כעקרון אין מקום לחשיפת מסמכים המהווים 'חומר פנימי' כאמור בסעיף 30 לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב - 1992 (להלן: "החוק"). למרות שסעיף 30 (ג) לחוק, מאפשר לועדה לקבל לידיה גם מסמכים המהווים 'חומר פנימי' וזאת לעיונה בלבד, הרי שבשלב זה, ובטרם התקבלו סיכומי המערער במלואם, הועדה אינה מוצאת לנכון להורות על צו שכזה, הועדה תשקול את עמדתה שוב לאחר שתקבל את סיכומי המערער ותבחן את כל החומר הרב המצוי בידיה. היה והועדה תסבור, כי על מנת להגיע לחקר האמת בתיק זה לצורך החלטתה, נדרש לה גם 'חומר פנימי' שכזה היא תורה על כך". (ההדגשה שלי ש.ד.) בדיון שבפני טענה ב"כ המשיב כי לא ברור לאיזה תיק משפטי מכוון המבקש, מאחר שהתיקים הרפואיים נמסרו לעיונו, תיקו האישי אינו רלבנטי להליך ובאשר לתיקים הפנימיים חזרה עו"ד פורגש על העמדה לפיה מדובר בחומר פנימי שאין חובה למסרו לצד שכנגד אלא בהתקיים הוראות סעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים. בתשובתו לתגובת המשיב מצהיר המבקש כי אינו מעוניין בתיקו הרפואי ובתיקו האישי במינהל הסגל, אלא בתיק האישי שהפרקליטות מסרבת לגלותו ואותו הוא מגדיר כתיק משפטי ומבהיר מהי המטרה שלשמה הוא זקוק לתיק זה. יצויין כי עיון בבקשה שהוגשה לועדה מעלה כי טענות אלא לא נטענו בפני יו"ר הועדה. מכל מקום, גם בהנחה שהמבקש זקוק לחומר הנטען לצורך ההליך המסוים אותו הוא מנהל עתה ובהנחה שהחומר אכן מצוי בידי המשיב, אין אני סבורה כי נפלה טעות בהחלטת השופטת רביד. סעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים מכיר בזכותו של מי שהגיש ערר על החלטת רשות מינהלית, לעיין במסמכים שבידי הרשות הנוגעים להחלטה, אולם בסעיף 30(ב)(1) נקבע כי זכות העיון לא תחול על מסמכים שאין להם נגיעה להחלטה שעליה עוררים ובס"ק (5) הוחרגו מסמכים המכילים חומר פנימי, כגון: רשומות מדיונים פנימיים, דיווח לממונים, הצעות וטיוטות של החלטות; יחד עם זאת הוענקה לבית הדין סמכות הפיקוח על החלטות הרשות המינהלית שלא למסור לעיון מסמכים ובסעיף 30 (ג) נקבע: "בית דין רשאי להחליט, ביוזמתו או לפי בקשת העורר, כי התיק ימסר לבית הדין, למעט מסמכים אשר מסירתם עלולה לפגוע בבטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, או מסמכים אחרים שלדעת בית הדין אין זה מן הראוי בנסיבות הענין שימסרו לו." לבקשת העורר רשאי בית הדין לאפשר את העיון על פי שיקול דעתו. בהחלטתה פעלה כב' השופטת רביד על פי הוראותיו של סעיף 30 הנ"ל, בכך שהורתה על הגשת סיכומי הצדדים על מנת שתובהר הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים למחלוקת בערר. לאחר שתבחן סוגיית הרלבנטיות תחליט הועדה האם לפעול על פי הוראת סעיף 30 (ג) ולקבל לעיונה את המסמכים. אין אני סבורה שיש להקדים את המאוחר ולהורות לועדה שלא לפעול על פי הוראת סעיף 30 ולהימנע מבחינת הבקשה בשלבים כמצוין לעיל. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הבקשה. המבקש ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מסמכיםזכות העיון