נחתם זכרון דברים ולא נחתם הסכם - האם המתווך זכאי לדמי תווך ?

נחתם זכרון דברים ולא נחתם הסכם - האם המתווך זכאי לדמי תווך ? התובע הוא הבעלים של משרד לתיווך. התובע הגיש שתי תביעות בסדר דין מהיר, אשר הדיון בהן אוחד, לקבלת דמי תיווך, בקשר לדירה הנמצאת ברחוב תל חי באשדוד. הנתבעת בתיק א' 127/08 היא הבעלים של הדירה (להלן - הנתבעת) והנתבע בתיק א' 124/08 הוא מי שחתם עם הנתבעת על הסכם נושא כותרת "זיכרון דברים" לגבי רכישת הדירה (להלן - הנתבע). הנתבע שלח הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת, לקבלת שיפוי בגין כל סכום בו יחויב בתשלום לתובע. בכתב התביעה בתיק א' 124/08 טוען התובע, כי ביום 17.10.07 נחתם הסכם תיווך בינו לבין הנתבע, לפיו התחייב הנתבע לשלם לו דמי תיווך מיד לאחר שיושג הסכם מחייב בינו לבין מוכר נכס פוטנציאלי שיתאים לצרכיו. תמורת טרחתו של התובע ו/או מי מטעמו, התחייב הנתבע לשלם תמורה בסך של 1.5% כולל מע"מ מסכום המכירה של הנכס שיחליט לרכוש עקב שירותי התיווך של התובע או מי מטעמו. הסכם התיווך עליו חתם הנתבע צורף כנספח ב' לכתב התביעה בתיק א' 124/08. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע והנתבעת חתמו ביניהם ביום 18.10.07 על הסכם מחייב, נושא כותרת זיכרון דברים. בסופו של דבר, לא נחתם בין הצדדים הסכם סופי וזאת עקב חילוקי דעות בין הצדדים. עם זאת, התובע טוען, כי חתימת זיכרון הדברים עולה כדי כריתת חוזה מחייב לכל דבר ועניין בין התובע לנתבעת, ועל כן זכאי הוא, כמתווך בעסקה, לקבלת דמי התיווך. בכתב התביעה בתיק א' 127/08 מציין התובע, כי הנתבעת היא הבעלים של הדירה וכי ביום 2.9.07 נחתם הסכם תיווך הקובע כי הנתבעת התחייבה לשלם דמי תיווך מיד לאחר שיושג הסכם מחייב בינה לבין קונה פוטנציאלי לדירתה. הסכם התיווך עליו חתמה הנתבעת צורף כנספח ב' לכתב התביעה בתיק א' 127/08. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי הנתבע בא בדברים עם התובע על מנת שהאחרון ימצא עבורו דירה והתובע הציג בפניו את דירתה של הנתבעת. רק לאחר מו"מ נחתם ביום 18.10.07 זיכרון הדברים. לאחר החתימה על זיכרון הדברים נאמר לנתבע, כי המוכרת בעייתית, מזה זמן רב מנסה למכור את ביתה, וכל פעם מתחרטת. לטענת הנתבע, הנתבעת היא זו שסרבה לשתף פעולה להמשך ביצוע עסקת המכר, התחמקה מהמצאת אישורי זכויות וביקשה לבטל את זיכרון הדברים. רק לפנים משורת הדין ומטוב ליבו, הסכים הנתבע לבטל את זיכרון הדברים, כך שהמוכרת לא תשלם פיצוי מוסכם. בהסכם לביטול זיכרון הדברים, אשר צורף כנספח ב' לכתב ההגנה, הסכים הנתבע לבטל את זיכרון הדברים בכפוף לשיפוי מלא על כל הנזקים שייגרמו לו. לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לקבלת דמי תיווך שכן פעל בחוסר תום לב והפעיל השפעה בלתי הוגנת על הנתבע ועל הנתבעת. המתווך היה צריך לדעת על הבעיות שיצוצו בהמשך אולם נמנע מלהזהיר את הנתבע על כך. בתביעה בתיק א' 127/08 ניתן פסק דין נגד הנתבעת, בהעדר הגנה. בהמשך, בוטל פסק הדין תוך חיוב הנתבעת בתשלום הוצאות לתובע (תיק בש"א 1571/08). לטענת הנתבעת בכתב ההגנה בתיק א' 127/08, היא אומנם חתמה על הסכם התיווך, אולם ההסכם נחתם תחת לחץ מצד התובע למכור את דירתה. עוד טוענת הנתבעת, כי הופעל עליה לחץ בלתי סביר תוך ניסיונות לשכנעה כי ערך הדירה נמוך מהערך לו היא מצפה. לטענת שני הנתבעים בכתבי ההגנה, זיכרון הדברים אינו מהווה הסכם מחייב. לעמדתם, מדובר בהסכם מותנה בהצגת אישורי זכויות לגבי זכויותיה של הנתבעת בנכס. הנתבעים סבורים, כי מדובר בשלב אחד במו"מ ביניהם בלבד, אשר לא הסתיים בחתימה על הסכם מכר מחייב. לטענת שני הנתבעים, הואיל ולא נחתם הסכם למכירת הדירה והעסקה לא יצאה אל הפועל, התובע אינו זכאי לקבלת דמי תיווך. לטענת הנתבע, אם יימצא כי הוא חייב בתשלום דמי תיווך לתובע, הנתבעת היא שהפרה את ההסכם והיא שחייבת בתשלום. בהקשר זה, הגיש הנתבע נגד הנתבעת את ההודעה לצד שלישי בתיק א' 124/08. הנתבעת חוזרת, בכתב ההגנה להודעה לצד ג', על טענותיה ביחס לתביעתו של התובע, כפי שהועלו בכתב ההגנה. עוד נטען, כי הנתבעת עמדה בכל המתחייב על פי ההסכם לביטול זיכרון הדברים ועל כן הנתבע אינו זכאי לכל שיפוי או פיצוי נוסף ממנה. על פי הטענות שהועלו בכתבי הטענות לא היתה מחלוקת לגבי התחייבות הנתבעים לתשלום דמי תיווך לתובע, במידה ויושג הסכם מחייב למכירה/רכישה של הדירה, אף שהנתבעת טוענת כי החתימה על ההסכם להזמנת שירותי תיווך נעשתה בשל לחץ בלתי הוגן. כמו כן, שני הנתבעים העלו טענות לגבי דרך הבאתם לידי חתימה על זיכרון הדברים, כגון טענות להעלמת עובדות ביחס לצד השני או ביחס למחיר הדירה. השאלה המשפטית המרכזית העומדת לדיון בתיקים המאוחדים הינה, האם זיכרון הדברים שנחתם בין הנתבעים עולה כדי הסכם מחייב אשר מזכה את התובע, על פי הוראות ההסכמים להזמנת שירותי תיווך, בקבלת דמי תיווך. כל זאת על רקע העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי זיכרון הדברים בוטל במסגרת ההסכם לביטול זיכרון הדברים, והסכמת הצדדים לעניין מכירת הדירה, לא יצאה אל הפועל. בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית שלהם, אשר במסגרתם חזרו על טענותיהם, כפי שפורטו בכתבי הטענות. כמו כן, הנתבע הגיש גם תצהיר של עורך הדין אשר ייצג אותו בעסקה מול הנתבעת. בדיון ההוכחות שנערך ביום 15.3.09 העידו התובע, הנתבע ועורך דינו של הנתבע. בדיון ההוכחות שנערך ביום 24.3.09 העידה הנתבעת. בפתח דיון ההוכחות העלו ב"כ הנתבעים את הטענה, כי התובע אינו האדם שבפניו חתמו על ההסכם להזמנת שירותי תיווך. ב"כ התובע התנגד להעלאת טענה חדשה זו. בהקשר זה טען ב"כ התובע, כי בכותרת התביעה מצוי שמו של התובע ומדובר בטענה חדשה שלא הועלתה קודם לכן. עוד ציין ב"כ התובע בדבריו, כי ההיפך הגמור מכך, שכן בכתבי הטענות שני הנתבעים מתייחסים לתובע עצמו כתובע. לעמדת ב"כ התובע, היה על הנתבעים לטעון טענה זו קודם לכן (עמ' 1, שורות 11-13 לפרוטוקול). הנה כי כן, הטענות לגבי זהותו של מי שמולו חתמו הנתבעים על ההסכם להזמנת שירותי תיווך ואשר פעל לשם הפגשת הצדדים והבאתם לחתימה על זיכרון הדברים, לא הועלו במסגרת כתבי הטענות. לראשונה הועלו הטענות במסגרת דיון ההוכחות הראשון, אולם ב"כ התובע התנגד לשינוי זה בחזית הטיעון. לנוכח התנגדותו המפורשת של ב"כ התובע לשינוי זה בחזית הטיעון, הרי שלא חל כל שינוי בפלוגתאות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות. אם רצו הנתבעים להעלות טענות חדשות, נוספות, נגד תביעתו של התובע, היה עליהם לעתור לתיקון כתבי הטענות, אולם כך לא נעשה. אכן, לעתים ידון בית המשפט גם בטענות אשר לא בא זכרן בכתבי הטענות, אולם זאת רק אם מדובר בשינוי או בהרחבת חזית הטיעון, אשר בפועל זכתה להסכמה, בין בהתנהגות ובין בהעדר התנגדות. במקרה זה, ב"כ התובע התנגד מפורשות לשינוי ולהרחבה של חזית הטיעון. במצב דברים כזה, אין בידי בית המשפט לדון בטענותיהם הנוספות של הנתבעים, אשר לא בא זכרן בכתבי הטענות ואשר הועלו לראשונה בלבד בישיבת ההוכחות. ודוק, שינוי או הרחבה של חזית הטיעון בלא בקשה לתיקון כתבי ההגנה, וחרף התנגדות התובע לכך, מהווה פגיעה בזכויותיו הדיוניות של התובע. אילו תוקנו כתבי ההגנה, היה בידי התובע לתקן את רשימת גילוי המסמכים, לבקש זימונם של עדים רלבנטיים לטענות החדשות ועוד. בהעדר תיקון כתבי ההגנה, נותרו טענות הנתבעים מחוץ למסגרת הדיון, הואיל וזו נקבעת על יסוד הנטען בכתבי הטענות. כך לדוגמא, במהלך הדיון ביקש ב"כ התובע להגיש מסמכים הנוגעים לחתימתה של הנתבעת בעבר על הסכם להזמנת שירותי תיווך. מסמכים אלו יכולים להיות רלבנטיים לטענות הנתבעת הנוספות לעניין זהותו של מי שבפניו חתמה על ההסכם להזמנת שירותי התיווך. אולם, הואיל והמסמכים האמורים לא נכללו בגילוי המסמכים מטעם התובע (שהרי לא היו רלבנטיים למחלוקת נושא הדיון, אלא לטענות החדשות בלבד), התנגדה ב"כ הנתבעת להגשתם. מטעם זה, בית המשפט לא אפשר לתובע להגיש המסמכים. מובן, כי אם היה נקבע שהנתבעים רשאים לתקן כתב ההגנה, והיה מוגש כתב הגנה מתוקן, היתה נפתחת חזית מחלוקת חדשה בין הצדדים, ובקשר אליה היה התובע מגלה ומציג, מראש, את המסמכים האמורים, ואף זכאי היה להגישם. יש להכריע, אפוא, בשאלה המשפטית המרכזית העומדת לדיון הנוגעת לתוקפו של זיכרון הדברים שנחתם בין הנתבעים. שאלה זו יש לבחון לנוכח האמור בהסכמים למתן שירותי התיווך, עליהם חתמו הנתבעים. בפסקה הראשונה לטופס הזמנת שירותי תיווך עליו חתם הנתבע נקבע, כי התובע יהיה זכאי לקבלת דמי תיווך "מיד לאחר שהושג הסכם מחייב ביני... לבין הצד השני לעסקה". בטופס הזמנת שירותי התיווך הנושא כותרת "כתב התחייבות" עליו חתמה הנתבעת נקבע, כי "אני מתחייב לשלם לכם דמי תיווך כמפורט להלן, מייד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הצד השני לעסקה לביני...". בחינת המסמך הנושא כותרת "זיכרון דברים" אשר נחתם בין הנתבעים ביום 18/10/07 מלמדת, כי מדובר בהסכם מחייב. ההסכם האמור פותח במבוא לפיו הנתבעת היא המוכרת ובעלת הזכויות בנכס ומעוניינת למכור ולהעביר זכויותיה בנכס לקונה והוא מעונין לרכוש מאת המוכרת את הנכס. בהמשך לכך נקבע בסעיף 1 להסכם, כי המוכר ימציא לידי הקונה אישור על הזכויות בנכס ואם הנכס עדיין לא רשום על שמו הוא מתחייב לבצע את כל הפעולות הנדרשות לשם רישום הנכס על שמו. בסעיף 2 להסכם נקבע, כי תמורת הנכס והעברת הזכויות בו על שם הקונה ישלם הקונה סך של 180,000 דולר. כך גם נקבע, כי אם שער הדולר יעלה ישולם ערך הדירה לפי השער הגבוה. בסעיף 3 להסכם נקבעו תנאי התשלום. בסעיף 4 להסכם נקבע המועד למסירת החזקה, יום 15/3/08, כנגד תשלום מלוא התמורה. בסעיף 5 להסכם נקבע, כי הצדדים יחתמו על הסכם מפורט עד לא יאוחר מיום 25/10/07. כך גם נקבע, כי הצדדים ישאו בשכר טרחת עו"ד בחלקים שווים. לפי סעיף 6 להסכם, אם יפר אחד הצדדים את התחייבויותיו על פיו או ימנע בהתנהגותו את חתימת ההסכם המפורט, ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך של 18,000 דולר. סעיף 6.1 להסכם מציין, כי הסכם זה מותנה בהצגת אישורי זכויות לבעלות על הנכס. הלכה פסוקה היא, שמתווך זוכה בשכרו, משהביא את הצדדים לידי הסכם מחייב. העובדה שהצדדים לא מימשו את ההסכם או לא קיימו אותו, אינה שוללת מהמתווך את שכרו, אלא אם הותנה אחרת. ראה: ע"א 107/86 חסין נ' בלס ואח', פ"ד מב (1) 517 (מיום 22.3.1988) בעמ' 521; ע"א 2821/91 מרכזי שליטה בע"מ נ' הושנג משיאן, פ"ד מח(4) 107 (מיום 25.8.1994). גם העובדה שלא נחתם חוזה סופי בעקבות זיכרון הדברים אין בה כדי לשנות. ראה: ע"א 294/57 רומנו נ' רשות הפיתוח, פ"ד יב 1979 (מיום 26.12.1958); ע"א 2821/91 הנ"ל, בעמ' 116. במקרה דנן, זיכרון הדברים המפורט מהווה חוזה אכיף. זיכרון הדברים כולל את כל הפרטים הנדרשים לצורך קיומו של הסכם מכר מקרקעין, ובכלל זאת, זהות הצדדים, מהות העסקה, פרטי הנכס, מחיר הנכס ותנאי התשלום. מקום בו אחד הצדדים לא היה עומד בהתחייבויותיו על פי זיכרון הדברים, יכול היה הצד השני לתבוע את אכיפת ההסכם וביצוע העסקה. נסיבות כריתתו של זיכרון הדברים מלמדות על כי היה בכוונת הצדדים להגיע במסגרתו להסכם מחייב, אשר יש לו תוקף משפטי גם קודם למועד בו ייחתם ההסכם המפורט. מתוך העדויות שהובאו בפני בית המשפט וכן על יסוד נוסחו של זיכרון הדברים עולה המסקנה כי לא דובר בשלב בשלבי המשא ומתן בלבד, אלא בהסכם מחייב לכל דבר ועניין. יש לדחות טענתה של הנתבעת כאילו במעמד החתימה על זיכרון הדברים עדיין לא גמרה בדעתה למכור את הדירה. חתימתה על זיכרון הדברים, מלמדת יותר מכל על הסכמתה להתחייב במכירת הדירה לקונה. הנתבעת היתה מיוצגת, כבר בשלב החתימה על זיכרון הדברים, על ידי עו"ד מטעמה (ראה: עמ' 24, שורות 22-27). הנתבע היה מיוצג באותו שלב על ידי עו"ד אחר, שפעל מטעמו. עורך הדין מטעם הנתבע אף העיד בפני בית המשפט ומסר פרטים לגבי נסיבות החתימה על זיכרון הדברים ועל ההסכם לביטולו. שני הצדדים חתמו על זיכרון הדברים לאחר שהפעילו שיקול דעת עצמאי לגבי רצונם בחתימה על הסכם זה. שני הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין, כאשר מנוסחו של זיכרון הדברים וכן מהעדויות עולה, כי נחתם לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים. על רקע זה, ולנוכח התרשמותי מהעדויות, אני דוחה את טענות הנתבעים לגבי דרך הבאתם לידי חתימה על זיכרון הדברים, כגון הטענות להעלמת עובדות ביחס לצד השני או ביחס למחיר הדירה. כל אחד מהצדדים יכול היה לערוך בדיקות משלו ביחס למצב המשפטי והעובדתי, לרבות לגבי כדאיות העסקה. הנתבע העיד, כי במועד החתימה על זיכרון הדברים אף שילם שיק בטחון/פקדון על סך של כ- 20,000 ₪ - 25,000 ₪, אשר נשאר בידיו הנאמנות של ב"כ המוכרת (עמ' 12, שורות 16-17 לפרוטוקול). עוד העיד הנתבע, כי הוא ראה את זיכרון הדברים כהסכם מחייב והתכוון לקיים את התחייבויותיו על פיו (עמ' 12, שורה 21). מעדותו של הנתבע עולה, כי זיכרון הדברים הוא מחייב, אבל מאחר ולפי הבנתו זיכרון הדברים לא הגיע להסכם, התובע אינו זכאי לדמי התיווך (עמ' 14, שורות 5-6). כמפורט לעיל, הואיל וזיכרון הדברים כבר עלה כדי הסכם מחייב, קמה זכאותו של התובע לקבלת דמי התיווך, גם אם בהמשך, הפרה הנתבעת את התחייבותה על פי זיכרון הדברים וסיכלה את חתימת ההסכם המפורט. מהראיות שהוצגו עולה, כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים הנתבעת התחרטה וחזרה בה מהתחייבותה למכור את הדירה. אני דוחה טענת הנתבעת כאילו מדובר היה ב"עסקה פתוחה" אשר היתה יכולה לחזור בה ממנה כפי רצונה. זיכרון הדברים עליו חתמה עולה כדי הסכם מחייב. התרשמתי מעדותה, כי מאוחר יותר התחרטה, וזאת בשל נסיבות אישיות שלה. כמו כן ייתכן, כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים הרגישה כי לא מכרה את הדירה במחיר הראוי. הנתבעת טענה, כי "זה לא היה מחיר ריאלי של הדירות אז" (עמ' 25, שורה 22). לנוכח עדותה של הנתבעת והתרשמותי מעדותה אני קובע, כי הנתבעת היתה נתונה לנסיבות אישיות משתנות אשר הביאו אותה לחזור בה ממכירת הדירה (רמז לכך ניתן למצוא בדבריה בעמ' 27, שורות 15-16). בנוסף על כך, חשה, באופן סובייקטיבי בלבד, כי המחיר שקיבלה עבור הדירה אינו גבוה מספיק. מחיר הדירה לא היה הגורם המרכזי שהרי לאחר ביטול העסקה הנתבעת לא ניסתה למכור את הדירה, גם לא במחיר שונה. ביטול זיכרון הדברים לפיו התחייבה למכור את הדירה נובע משיקוליה ומרצונותיה של הנתבעת בלבד ואינו נעוץ בגורמים חיצוניים, כגון התובע או מי מטעמו. גם תשובתו של הנתבע לשאלת בית המשפט לגבי הנימוקים שהציגה הנתבעת בפניו בעת שביקשה לבטל את זיכרון הדברים מחזקת את הרושם, כי חזרתה של הנתבעת מהתחייבותה למכור את הדירה נבעה משיקולים הקשורים לעניינים אישיים (עמ' 13, שורות 28-31). לנוכח הנימוקים האישיים שהציגה הנתבעת בפני הנתבע, התעוררה רחמנותו עליה, והסכים לביטול העסקה, בכפוף לאמור בהסכם לביטול זיכרון הדברים. עדותה של הנתבעת ביחס לנסיבות שבעטיין ביקשה לבטל את זיכרון הדברים ולחזור בה ממכירת הדירה, היתה מגמתית ובלתי משכנעת. הנתבעת ניסתה להסביר את רצונה בביטול זיכרון הדברים במערכת יחסיה עם המתווכים. ייתכן ואלו דרבנו אותה למכור את הדירה, אך בודאי שלא נכפתה עליה מכירת הדירה, כשם שלא נכפה עליה להפר את ההסכם באי מכירת הדירה. הואיל ולנתבעים היה ברור, כי זיכרון הדברים שנחתם ביניהם עלה כדי הסכם מחייב, מצאו הם לנכון לחתום, באופן מסודר, על הסכם לביטולו של זיכרון הדברים. על רקע זה, לא ברור כיצד מתיישבת טענתם של הנתבעים, כאילו זיכרון הדברים היה מסמך "נעדר גמירות דעת ומסוימות וחסר כל תוקף משפטי", עם הצורך שמצאו בגיבוש הסכם מסודר לעניין ביטולו של זיכרון הדברים, הסכם שבמסגרתו כונה זיכרון הדברים גם בלשון "ההסכם", ונקבע בהסכמת הצדדים כי לנוכח בקשתה של התובעת הוא מבוטל. בהסכם שנחתם לעניין ביטול זיכרון הדברים, פעל הנתבע כלפי הנתבעת לפנים משורת הדין, והסכים לוותר על זכותו לקבלת הפיצוי המוסכם. הנתבע, אשר פעל בהגינות רבה ביחסיו אל מול הנתבעת, הסתפק בקבלת שיפוי מהנתבעת בגין כל נזקיו בקשר לעסקה ולביטול ההסכם. הנתבעים טוענים, כי בסעיף 6.1 לזיכרון הדברים נקבע תנאי לכניסתו של ההסכם לתוקף בכך שיוצגו אישורי זכויות לבעלות על הנכס. לפי הנטען, הנתבעת לא הציגה את אישורי הזכויות ועל כן ההסכם לא נכנס לתוקף. יש לדחות טענה זו. על פי הקשר הדברים, אין מדובר בתנאי מתלה, כגון תנאי הקובע צורך בקבלת הסכמתו של צד שלישי לעסקה. מדובר בתנאי נוסף, התואם את המבוא לזיכרון הדברים, לפיו הצהירה המוכרת כי היא בעלת הזכויות בנכס. משמעות האמור בסעיף זה היא, שההסכם תקף ומחייב, אך קיומו מותנה בחובת המוכרת בהצגת האישורים. אילו היה מסתבר, כי המוכרת אינה בעלת הדירה, ברור כי היה בכך כדי להעמיד לקונה את הזכות לבטל את העסקה. אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של זיכרון הדברים, כהסכם מחייב ובר תוקף כבר מעת חתימתו. במקרה שבו היה מתברר למפרע כי העסקה לא נקשרה כלל ועיקר, לא צומחת זכותו של המתווך לקבלת דמי תיווך (ראה: ע"א 2821/91 הנ"ל, בעמ' 114). לא כך הם הדברים במקרה זה. זיכרון הדברים היה הסכם תקף ומחייב. נקבעו בו תנאים שונים, המהווים את התחייבויות הצדדים על פיו. בידי הצדדים היה לאכוף את הוראות ההסכם ביחסים ביניהם. ההסכם האמור בוטל במועד מאוחר יותר, לנוכח רצונה של התובעת בביטולו, וללא כל קשר לתנאים שנקבעו בו, כגון התנאי שבסעיף 6.1 הקשור לחובתה בהצגת אישורי זכויות. לא ניתן לומר, כי מדובר בעסקה שלא נקשרה כלל ועיקר. לפיכך, התביעות בשני התיקים, מתקבלות. בהסכם לביטול זיכרון הדברים התחייבה הנתבעת לשפות את הנתבע בגין "כל הנזקים וההוצאות שייגרמו לו כתוצאה מביטול ההסכם ע"י המוכרת". לנוכח התחייבות זו, הסכים הנתבע, לפנים משורת הדין, לביטול העסקה וכן לוותר על זכותו לקבלת הפיצוי המוסכם. על רקע זה, תמוהה התנהגותה של הנתבעת, אשר כופרת בחובתה לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתשלום דמי התיווך. ניסיונה של הנתבעת להכחיש זכותו של הנתבע לשיפוי עולה כדי התנהגות בחוסר תום לב, במיוחד לנוכח התנהגותו ההוגנת של הנתבע כלפיה, בעת שביקשה לבטל את זיכרון הדברים. מכל מקום, מעדותו של עורך הדין אשר ייצג את הנתבע וכן מתוך הקשר הדברים עולה, כי אין בהעדר אזכור תשלום דמי התיווך בהסכם הביטול כדי להוציאם מכלל ההוצאות שהוציא הנתבע בקשר לעסקה ואשר הנתבעת חייבת בשיפוי בגינם. באותו שלב, לא היה תשלום דמי התיווך בבחינת נזק וודאי. שני הצדדים כפרו בחובתם לתשלום דמי התיווך. משנקבע, כי חלה החובה בתשלום דמי תיווך, הרי שבמסגרת מערכת היחסים בין הנתבעים, חייבת הנתבעת לשפות את הנתבע בכל סכום שישלם לתובע. ההודעה לצד ג' ששלח הנתבע בת.א. 124/08, מתקבלת. הנתבעת בת.א. 127/08 תשלם לתובע סך של 8,458 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה, יום 9.1.2008, ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע בת.א. 124/08 ישלם לתובע סך של 11,937 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה, יום 9.1.2008, ועד למועד התשלום בפועל. צד ג' בת.א. 124/08 תשפה את הנתבע בתיק זה בגין כל סכום שישולם על ידיו לתובע. הנתבעת בת.א. 127/08 תשא בתשלום הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪, בתוספת מע"מ כדין. כמו כן תשא הנתבעת, בהיותה צד ג' בת.א. 124/08 בתשלום הוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪, בתוספת מע"מ כדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום. שאלות משפטיותתיווךזכרון דבריםחוזה