1. עיקרי העובדות וגדר המחלוקת 1. התובעים רכשו דירת מגורים שבנייתה טרם הושלמה בגוש 30151 חלקה 102 ברח' עמרם גאון 41 בירושלים (להלן: הדירה). הקרקע עליה נבנתה הדירה היתה בבעלות משותפת של ארבעה אנשים פרטיים (או זוגות), ושל חברת מצפה תחכמוני בע"מ (להלן גם: מצפה). הבעלים החליטו לבנות על הקרקע באופן שכל אחד מהבעלים, דהיינו מצפה והבעלים הפרטיים, יקבל דירה אחת בבניין. למצפה יועדה הדירה העליונה בקומה החמישית. מצפה העבירה את זכויותיה בדירה בחוזה לתובעים. כיון שמצפה היתה, או הציגה את עצמה, כקבלנית, הסכימו הצדדים שבניית הדירות תבוצע על ידה ולצורך כך נעשתה התקשרות בין מצפה לבין יתר הדיירים. לימים התברר כי מצפה אינה יכולה לעמוד בהתחייבותה ולהשלים את הבניה, והוסכם כי הנתבע יבצע את העבודה במקומה, תמורת קבלת יתרת התשלום שהגיעה למצפה. בין התובעים לבין מצפה התגלעו חילוקי דעות לגבי הדרך שבה יש להשלים את הבניה, כך שבסופו של דבר לא הושלמו העבודות במלואן. התובעים טוענים כי הנתבע, כמי שבא בנעליה של מצפה, לא עמד בהתחייבויותיו. הם הגישו נגדו תביעה ומבקשים לחייב אותו לפצותם בשל עבודות שלא הושלמו על ידו ובוצעו על ידם, איחור במסירת הדירה, תשלום יתר ששולם לו, וכן בשל הוצאות למומחים ולעורכי דין ועגמת נפש שנגרמו להם. 2. הנתבע מכחיש את התביעה. לטענתו חובתו היחידה כלפי התובעים היתה להשלים את הבניה תמורת קבלת התמורה הכספית, והוא לא היה מחוייב כלל לבצע חיובים אחרים שהתובעים ציפו ממנו לבצע, כגון הסרת משכנתא שרבצה על הדירה ורישומה. עוד טוען הנתבע כי אין לחייבו בגין איחור במסירה כיון שהוא נטל על עצמו את התחייבותו רק לאחר מועד המסירה המקורי שנקבע מול חברת מצפה, והשלים אל הבניה במהירות תוך זמן סביר. לגבי העבודות שבוצעו טוען הנתבע שהתובעים דרשו ממנו לבצע עבודות מעבר למפרט שנקבע, וכי הם לא אפשרו לו להשלימן. מעבר לפלוגתאות הברורות, ברקע הדברים עומדת בין הצדדים מחלוקת נוספת בנוגע לכלל מעמדו וחובותיו של הנתבע בפרוייקט כולו. התובעים טוענים כי הנתבע היה "הרוח החיה" בפרוייקט מתחילתו, כולל בשלב ההתקשרות עם חברת מצפה, ומטילים עליו למעשה אחריות לכל ההתנהלות הכושלת. הנתבע מודה כי היה אחד הבעלים הפרטיים של הקרקע ואף מתגורר כיום בדירה בבניין, אולם לטענתו אין לו כל זיקה לחברת מצפה, ומכל מקום התביעה נגדו צריכה להתמקד בפלוגתאות שהוגדרו. 2. הראיות שביסוד פסק הדין 3. הדיון בתיק התקיים על דרך של הגשת תצהירים ולאחריהם סיכומים בכתב, ללא חקירת העדים. דהיינו: הראיות הקיימות הן התצהירים שהוגשו ונספחיהם. ב"כ התובעים צירף לסיכומיו "כרך נספחים" הכולל 20 מסמכים שונים הנוגעים לתביעה. חלק מהמסמכים צורפו לתצהירים ולפיכך התקבלו כראיות בתיק. אולם חלקם האחר לא הוגש ולא התקבל לתיק בשלב הגשת הראיות. ב"כ הנתבע ביקש למחוק את סיכומי התובעים ולדחות את התביעה. לטענתו סיכומי התובעים מסתמכים, לאורכם ולרוחבם, על ראיות שהוגשו שלא כדין, ואין אפשרות להבחין בין טיעונים המבוססים על ראיות מותרות לאלה המבוססים על ראיות שלא הוגשו כדין. בתשובתם לבקשה טענו התובעים כי תצהיר העדות הראשית מטעמם הוגש לפני שהתקבלו תצהיר גילוי המסמכים של הנתבע, ולכן היה באפשרותם להתייחס למסמכים ולכלול אותם בתצהיריהם. עוד טענו התובעים כי המסמכים אינם עומדים בפני עצמם והם בבחינת ראיה מסייעת ותומכת, אינדיקציה נוספת לטענותיהם. 4. לא מצאתי ממש בטענות התובעים בעניין זה. הכלל לפיו יש להגיש את הראיות בשלב הנכון ולא במצורף לסיכומים היא בבחינת מושכלות יסוד ואין צורך להרחיב לגביו. צירוף מסמכים לסיכומים ללא רשות ושלא במסגרת הסדר דיון ספציפי מביא ל"פתיחה" מחדש של כל מערך הראיות. בעקבות זאת עשוי הצד שכנגד לבקש להוסיף ראיות מטעמו או לבקש לחקור על הראיות החדשות שצורפו, כך שהדבר מביא לפתיחה מחדש של מסכת הראיות כולה. ב"כ התובעים הגדיל לעשות כאשר גם לאחר שהועלו הטענות לא חזר בו מהגשת המסמכים ולא הגיש בקשה לצרפם כדין, אלא עמד מאחורי הניסיון התמוה להגישם שלא כדין. על מנת שלא לפגוע בזכות הטיעון המהותית של התובעים, אני נמנעת מלדחות את הסיכומים בכללם, על אף שהבקשה לעשות כך אינה מופרכת. עם זאת, המסמכים שצורפו שלא כדין לסיכומי התובעים אינם נחשבים כראיות ולא יובאו בחשבון. מעמדם של מסמכים שצורפו לתצהירים כנספחים יהיה בהתאם לדיני הראיות, כך שמסמך שצורף ללא תצהיר של עורכו כגון מכתביו של עו"ד דהאן לא יהווה ראיה לאמיתות תוכנו. 3. מעמדו של הנתבע בפרוייקט וחובותיו כלפי התובעים 5. התובעים טענו בכתב התביעה כי לנתבע היה חלק מרכזי בכל הפעולות שקדמו והביאו לרכישת הדירה. הנתבע תואר בכתב התביעה כמי שתיווך וסייע לרכישת הדירה וכי התחייב כלפי התובעים לקיים את כל התחייבויות הנתבעת הפורמלית (סעיף 6 לכתב התביעה), אך לא עמד בהן. בקדם המשפט הראשון שהתקיים הוסיף ב"כ התובעים ותיאר את הנתבע כ"אבא של הסיפור הזה" וכ"רוח החיה" שלו (פרוטוקול עמ' 1, 4). עם זאת,עוד באותו מעמד הבהיר ב"כ התובעים כי הוא מסתפק בטענה שהנתבע "בא בנעלי החברה" ואינו מבקש להטיל עליו אחריות מכח היותו "הרוח החיה" (שם, עמ' 4). אף על פי כן, בפתח הסיכומים מטעמם חוזר ב"כ התובעים ונדרש לנושא זה, כשהוא טוען כי הבנת מעמדו של הנתבע הכרחית על מנת להבין את הרקע והמניעים להבנת פעולות שנעשו על ידו. בנושא זה, כבכל נושא אחר, הקובע הוא כמובן הראיות הקיימות. בתצהירים שהוגשו אין תשתית עובדתית ממשית לטענות בדבר "הרוח החיה" וכיוצ"ב. על כן, הן בשל הבהרויותיו של ב"כ התובעים הן בהעדר ראיות מלבד אמירות כלליות ובלתי מנומקות, אחריותו של הנתבע תיקבע בהתאם לחלקו כפי שעולה מן הראיות, דהיינו כמי שהיה אחראי להשלמת בניית דירת התובעים, ולא כאחראי לפרוייקט כולו מתחילתו. 6. ולגופו של עניין: התובעים לא הגישו כראיה מטעמם מסמך המעיד על חיוביו של הנתבע כלפי התובעים. לתצהיר הנתבע צורף כנספח ו' הסכם מיום 20.1.00 בין התובע לבין הנתבע הסכם זה אינו חתום אולם שני הצדדים הזכירו אותו בסיכומיהם והכירו, גם אם בהסתייגויות מסויימות, במעמדו כמסמך המשקף את מצב הדברים, לכל הפחות בנוגע למצב הבניה והעבודות שנדרשו. הסכם זה כולל שני סעיפי "הואיל": הראשון מביניהם מציין כי הנתבע "נטל על עצמו את האחריות לגמר ביצוע דירת צד ב'", והשני מציין כי התובע מעוניין בכך והוא מסלק את זכותו לתבוע ביצוע השלמה זו ממצפה. מכאן ואילך מופיעה רשימת התחייבויות קונקרטיות ביותר של הצדדים זה כלפי זה לצורך השלמת הבניה, וכן עקרונות התחשבנות. נושאים אלו יידונו בהמשך. העובדה המשמעותית לענייננו היא שמסמך זה אינו כולל ואינו מעיד על התחייבות של הנתבע מעבר להשלמת בניית הדירה. אני סבורה שיש לראות במסמך זה, על אף שלא נחתם, ביטוי לרצון הצדדים וכוונותיהם, משום שהתובעים שידעו על תכנו לא הביעו התנגדות של ממש לתכנו, לא ב"זמן אמת" ולא בכתבי הטענות בתיק זה. בה (ראו, לדוגמא, סעיף 27.2 לסיכומי התובעים, המסתייג מן ההסכם אך בה בעת מכיר במעמדו הראייתי כמשקף את מצב הדירה. מאידך גיסא, בסעיפים 1.3, 2.7, 5 ובמקומות נוספים בסיכומים מטעמם, מאמצים התובעים את רשימת העבודות שבנספח ו'). אין היגיון בכך שאותו מסמך עצמו יאומץ על ידי התובעים בחלקו הגדול, המתייחס לפירוט החובות ההדדיים, ולא יאומץ בפרק המבוא שלו, המגדיר את ההתחיייבויות הכלליות של הצדדים זה כלפי זה. העובדה שלא נחתם ושנוסח על ידי הנתבע מצדיקה גישה זהירה כלפי נספח ו', אולם אין בה כדי לשלול את מעמדו של המסמך. אולם אם יסבור הסובר שאין לייחס תוקף להסכם כיון שלא התקבל על ידי התובעים, גם אז לא הוכיחו את התובעים את טענתם, שכן ברור שלפחות הנתבע מצידו הוא לא התכוון להתחייב כלפי התובעים מעבר להתחייבות שבטיוטת חוזה. על התובעים הנטל להראות התחייבויות נוספות של התובע כלפיהם, וראיות לכך אינן בנמצא. 7. ב"כ התובעים הפנה בסיכומיו למסמכים שונים אותם כלל בכרך האסמכתאות שלו, ביניהם הסכמים בין הנתבע לבעלי הדירות האחרות. כפי שפירטתי לעיל, הסכמים אלו לא התקבלו כראיות בתיק ואינם קבילים. למעלה מן הצורך אתייחס למסמכים אלו: התובעים תולים את יהבם בנספח ה' בכרך הנספחים. לטענתם באותו מסמך נטל הנתבע על עצמו את כל הזכויות והחובות של מצפה, ועל כן הוא אחראי לכלל חובותיה של מצפה כלפי התובעים. ולא היא: אותה התחייבות של הנתבע בסעיף 5 לנספח ה' מסוייגת במפורש באותו סעיף ומתייחסת רק להתחייבויות שבהסכם מיום 14.6.98. אותו הסכם הוא חוזה בין מצפה לבין יתר הדיירים בבניין, והתובעים בתיק זה אינם צדדים לו. ניתן, איפוא, לקבוע כי נספח ה' אינו מטיל על הנתבע אחריות כלפי התובעים לכל התחייבויות מצפה, מטעמים אחדים: ראשית, במישור הפורמלי, כאמור הנתבע אחראי רק להתחייבויות שמצפה קיבלה על עצמה בחוזה מול הדיירים האחרים ולא מול הנתבעים. שנית, נספח ה' עצמו מתייחס בסעיף נפרד ועצמאי לדירת התובעים. בסעיף 4 לנספח ה' הנתבע מצהיר כי הוא מתחייב לסיים את דירת אוחנה על פי המפרט, התסריט והתוספות שורפן להסכם. מכאן שהמסמך עצמו, נספח ה', מבחין בין שני הסדרים שונים: ההסדר לגבי דירת אוחנה הכולל את השלמת הבניה בלבד, וההסדר לגבי יתר הדיירים שבו נוטל הנתבע על עצמו את כלל חובותיה וזכויותיה של מצפה. ההבחנה בין דירת אוחנה לבין יתר הדירות אינה שרירותית, ומקורה בהשתלשלות העניינים בשלבים מוקדמים יותר: יתר בעלי הדירות היו בעלי הקרקע והתקשרו עם חברת מצפה בהסכם בניה. בהקשר זה בא הנתבע בנעליה של מצפה כלפי בני הפלוגתא שלה מכח אותה התקשרות. אולם התובעים רכשו ממצפה את הדירה ולא התקשרו עימה בהסכם קבלנות. כל מערך הזכויות והחובות של התובעים מול מצפה ומול הנתבע היה שונה ממערך הזכויות והחובות של יתר הדיירים בבניין מולם. בעניין זה מקובל עלי האמור בסעיף 51 לסיכומים מטעם הנתבע. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שהנתבע התחייב כלפי התובעים להשלים את בניית דירתם, ותו לא. 4. התביעה לפיצויים שאינם בגין אי השלמת הבניה 8. התובעים תובעים מהנתבע הוצאות שנגרמו בשל האיחור במסירה ומבקשים לחייבו בדמי שכירות ראויים. אולם מועד המסירה שנקבע בהסכם בין התובעים לבין מצפה היה ביום 30.9.99, ואילו התחייבות הנתבע ליטול על עצמו את השלמת הבניה ניתנה רק ביום 30.9.99, דהיינו לאחר חלוף המועד שנקבע למסירה. על כן הדרישה לחייב את התובע בגין האיחור במועד הקודם למועד התחייבותו היא מופרכת. התובעים טוענים כי הנתבע התחייב כלפיהם עוד בחודש יולי להשלים את הבניה, אולם מדובר בטענה שבעל פה אל מול מסמך בכתב, נספח ו'. גם אם אין לנספח ו' תוקף חוזי מחייב, הרי העובדה שהנתבע הכין טיוטת חוזה שכזה בחודש ספטמבר מעידה כעל כך שלא התחייב בעל פה לסיים את העבודה עוד לפני חודש זה. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע היה מחוייב ללוח זמנים מוקדם שלא עמד בו. לדירה ניתן טופס 4 ביום 14.10.99, ותעודת גמר הוצאה ביום 26.1.06. אלו מעידים על כך שהבניה הושלמה תוך זמן סביר. התיקונים שנותרו לביצוע לא היו כאלה שמנעו את אפשרות המגורים בדירה, ועל כן אינם מזכים בפיצוי בגין האיחור במסירה. 9. גם התביעה להוצאות משפטיות והוצאות למומחים דינה להידחות. זאת מן הטעם שכאמור לא הוכחה חובתו של הנתבע לבצע פעולות מעבר להשלמת הבניה, כגון הסרת המשכנתא, רישום הדירה ועוד. אין זה נהוג ומקובל שפעולות כאלה מבוצעות על ידי הקבלן המבצע את הבניה, אלא על ידי אנשי מקצוע שעיסוקם בכך, ועל כן בהעדר התחייבות מפורשת וברורה לא ניתן להטיל על הנתבע את האחריות לקשיים בביצוע הליכים אלה. בנוסף, הוצאות אלו לא הוכחו כנדרש בקבלות, חשבוניות מס או בדרך שמוכיחים הוצאות בעין הרלוונטיות לתביעה. 5. התביעה לפיצויים בגין אי השלמת הבניה 10. התובעים טוענים כי הנתבע לא ביצע את כל העבודות שהיה עליו לבצע. חלק מהעבודות בוצעו על ידם בעצמם, ואחרות לא נעשו כלל. גובה הסכום הנתבע מבוסס על חוות דעת של המומחה מר מאיר זיו מחברת ברק, שהעריך את שווי העבודות. הנתבע טען שאין להסתמך על חוות הדעת בשל מספר נימוקים. טענות שונות שהועלו בנוגע למומחיותו, או ליתר דיוק העדר מומחיותו של מר זיו, היה מקום להעלות במסגרת חקירה נגדית ולאפשר לעד להתגונן בפניהן. מאחר שלא התקיימה חקירה לא ניתן לקבלן. טענות אחרות מבוססות על עובדות שלא הוכחו כדין, כגון עיון באתר אינטרנט של המומחה. טענות אלו אינן יכולות להתקבל. אולם חלק מן הטענות מבוססות על עיון בחוות הדעת עצמה, והן קבילות. חוות הדעת מעלה כי המומחה אינו בעל השכלה פורמלית בתחום ההנדסה או בתחומים משיקים. חלק ניכר מהניסיון המתואר על ידו בפתח חוות הדעת הוא ניסיון במתן חוות דעת, ולאו דוקא בתחומים הנדונים בחוות הדעת. חלקים אחרים של הניסיון המפורט כוללים הגדרות עמומות כגון ייעוץ בבניה ובדיקת ליקויים, כאשר לא ברור מהו בדיוק תכנו של הייעוץ, למי ובאיזו מסגרת ניתן. גם ההגדרות של "בניית בנייני מגורים" או "ייזום וביצוע" הן הגדרות עמומות משהו, בעיקר כאשר לא נלווים אלהם פרטים לגבי מהות הפרוייקטים, זהות הגופים הבונים ותפקידו של המומחה בגופים אלו, וכיוצ"ב. אמנם באופן עקרוני חוות דעת יכולה להתקבל גם כאשר המומחה אינו בעל השכלה פורמלית, אולם הנושא הנדון כאן מחייב בדרך כלל השכלה פורמלית והיכרות מקצועית של התחום. קיימים מומחים רבים שהם בעלי השכלה ומעמד מקצועי בתחום זה, והבחירה דוקא במומחה חסר ההשכלה בתחום שניסיונו אינו ברור אומרת דרשני. 11. זאת ועוד: התובעים טוענים כי רב העבודות בוצעו על ידם ועל חשבונם. העדרם של קבלות או אישורים אחרים של מבצעי העבודות, או לכל הפחות פירוט של העלויות בפועל של עבודות אלו, מעורר תמיהה. עצם ההסתמכות על חוות דעת ואמדן בנוגע לעבודות שבוצעו בפועל על ידי התובעים מחייבת הסבר, שלא ניתן במקרה זה. 12. ולגופו של עניין: אין מחלוקת על כך שהנתבע, באמצעות קבלני משנה, ביצע את העבודות ביתר הדירות והחל בביצוע העבודות בדירת התובעים. העבודות לא הושלמו. לטענת התובעים הדבר נעשה מאחר שהקבלן המבצע, מר גלמידי, ביצע חלק מהעבודה באופן לקוי, ובשל מחלוקת בנוגע להשלמת הבניה על הגג. התובעים טוענים כי ההנחיה להפסיק את העבודות בדירתם ניתנה על ידי הנתבע (סעיפים 26-31 לתצהיר התובע). הנתבע טען כי הפסקת עבודתו של גלמידי היתה בעקבות דרישות שונות שהעלו התובעים לבצע עבודות בסטנדרט גבוה מהמוסכם, וכן על רקע תוספת בניה ללא היתר שבנו התובעים, והצורך להרוס אותה. לטענת הנתבע התובעים הם שהחליטו להפסיק את עבודתו של גלמידי (סעיפים 19-23 לתצהיר הנתבע). בנוסף טוען הנתבע לקיזוז, שכן הוא ביצע עבודות שונות מעבר לחובתו כלפי התובעים, כפי שמפורט בתצהירו. נספח ו' לכתב ההגנה מפרט את העבודות שנותרו לביצוע. התובעים אינם חולקים על כך, אך טוענים בסעיף 36 לתצהירם כי "מטבע הדברים הרשימה אינה מפרטת את מלוא העבודות אשר אמורות היו להתבצע וחלק מהדברים נתגלו לנו רק מאוחר יותר. עוד יש לציין כי מאחר ומעמדו של מר הרצברג היה טוב משלנו... נאלצנו להתפשר בנוגע לגודלה של הרשימה, בנוגע לעלויות הנובעות מעבודות שבוצעו, הפריטים שסופקו וכיו"ב פרטים אשר אמורים היו להיכנס לרשימה". 13. טענה זו יש לדחות מעיקרה: ראשית, החוזה נספח ו' הוא מסמך מפורט ביותר הכולל מספר גדול של סעיפים שיש בהם ירידה לפרטים של החובות המוטלים על כל צד. עיקר הפירוט מתייחס לעבודות של השלמת הבניה שעל הנתבע לבצע. אופיו ותוכנו של המסמך מעידים על כך שמדובר בהסכם ממצה הכולל את כל החיובים של כל אחד מהצדדים, כולל כל השלמות הבניה הדרושות. לא ברור, איפוא, על סמך מה טוענים התובעים ש"מטבע הדברים" הרשימה אינה ממצה. יתר על כן: התובעים טוענים כי הרשימה שבחוזה היא תוצאה של מו"מ ביניהם לבין הנתבע, שבו ויתרו על חלק מדרישותיהם. אם כך היה, הרי שהתובעים ויתרו מרצונם ומתוך הבנה ובחירה על חלק מהדרישות, במסגרת מו"מ. הם מנועים, איפוא, מלתבוע עתה את הרכיבים שעליהם ויתרו. מנימוקים אלה, כמו גם בשל העובדה שהתובעים בסיכומיהם אישרו מספר פעמים את האמור בנספח ו' לגבי העבודות שנותרו, יש לראות את רשימת העבודות לביצוע המופיעה בנספח ו' כרשימה הקובעת. 14. נוסף לנספח ו' קיימים מספר מקורות "מזמן אמת" המפרטים את העבודות שנותרו לביצוע. נספח א' לתצהיר הנתבע הוא הסכם בינו לבין גלמידי מיום 24.10.99 המפרט את העבודות שנוצרו לביצוע. אמנם התובעים אינם צדדים להסכם זה, אולם מאחר שמדובר במסמך שנועד לשמש כבסיס לביצוע עבודות ולהתחשבנות בין שני צדדים, סביר להניח שתכנו אמת. התובעים בסיכומיהם טוענים שגלמידי לא היה אמור לבצע את העבודות בדירתם, שכן ההסכם מחייב את גלמידי לבצע עבודות מחוץ דירת התובעים ואינו מתייחס לדירה עצמה. אולם טענה זו עומדת בניגוד לאמור בחוזה נספח א' עצמו, שלפיו על גלמידי לבצע תיקונים ושיפוצים המפורטים, לרבות "השלמות אחרונות בדירה 5". המסמך מצביע, איפוא, על העובדה שבדירה זו נדרשו השלמות אחרונות בלבד, ולא על כך שלא נכללה בהסכם. נספח ד1 לתצהיר הנתבע הוא רשימה מאוחרת יותר של גלמידי של העבודות שנותרו. הנתבע צירף לתצהירו גם מסמכים שנערכו על ידי התובעים עצמם: נספח ד2 לתצהיר הנתבע הוא רשימה שהוכנה על ידי התובעים עצמם ונמסרה לנתבע, ובה פירוט העבודות שנותרו. ואילו נספח ה' לאותו תצהיר הוא תרשומת מפגישה בבית אביו של התובע 1, חלקה בכתב ידו של התובע. נספח ז' לתצהיר הוא מכתב שנשלח ע"י ב"כ התובעים ביום 16.12.99 ורשימת הפרטים הדורשים השלמה בו אף היא מצומצמת מן הנתבע. 15. עבודות שונות הנתבעות על ידי התובעים אינם מופיעות כלל אף לא באחד ממסמכים אלו. כך, לדוגמא, הנמכת תקרת גבס והכנה למזגן, מעקה נוסף בגג, קרמיקה וריצוף מעבר להשלמות ותיקונים נקודתיים שנדרשו, ועוד. העובדות המפורטות לעיל אינן מבססות חובה של הנתבע לשלם את עלות התיקונים: התביעה שבפני שונה מן התביעות שהעלו התובעים בזמן אמת, וחורגת מהודעות בעל דין של התובעים, ברכיבים משמעותיים ובסכומי כסף ניכרים. אין מדובר בהבדלים שבשוליים אלא בחלקים עיקריים של התביעה. הסכומים ששולמו בפועל עבור התיקונים שבוצעו אינם ידועים. על כן, גם אם התובעים היו זכאים לפיצוי עבור עבודות מסויימות שלא בוצעו על ידי הנתבע, אשר הושלמו על ידי התובעים או שלא הושלמו כלל, הרי אין בפני גירסה ברורה ומהימנה של התובעים בדבר היקפן ועלותן של אותן עבודות, כך שהתביעה בנושא זה לא הוכחה. 6. תשלום ביתר או בחסר 16. התובעים תובעים תשלומים ששילמו לנתבע ביתר לעומת הסכומים שהיה עליהם לשלם לו. הנתבע טוען כי ההיפך הוא הנכון, כי היה על התובעים לשלם תשלומים שונים בגין עבודות ברמה גבוהה יותר שבוצעו בדירה, כגון ריצוף באלכסון שלא נכלל במפרט, שדרוג כלים סניטריים וכדומה. מאידך טוענים התובעים כי הקדימו לתובע תשלומים שהיה עליהם לשלם במועד מאוחר יותר בשל לחצים שהפעיל עליהם, וכי התובע אינו זכאי להשלמת התמורה עבור הדירה כיון שלא השלים את הבניה והתיקונים בה. התובעים צירפו לתצהירם טבלה הכוללת פירוט הסכומים ששילמו לתובע, למצפה ולבנק, המגיעים סה"כ ל- 303,809$, בעוד שעל פי ההסכם עם מצפה ומערכת ההתחשבנויות סכום התמורה עבור הדירה אמור היה לעמוד על 300,000$. על אף שאין מחלוקת על סכום התמורה שהיה על התובעים לשלם, תשלום תוספות עבור עבודות "אקסטרה" שונות הוא שכיח ומקובל. הנתבע פירט בתצהירו את התשלומים הנוספים שהיה על התובעים לשלם בגין העבודות הנוספות והשדרוגים. התובעים חולקים אמנם על טענות אלו, אולם אני סבורה שלא ניתן לראות בעצם התשלום של סכום גבוה במקצת מהסכום החוזי משום ראיה לתשלום ביתר. במיוחד כאשר סכום התוספת אינו גבוה במיוחד ואינו בלתי סביר. נושא ההתחשבנות אף הוא פורט בנספח ו' שנזכר לעיל. ממנו עולה כי התובעים נותרו חייבים לנתבע סכום של 6,500$ תשלום אחרון בתוספת 20,000 ש"ח, ובניכוי מספר זיכויים שסכומם הכולל עומד על 13,700 ש"ח. 17. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמספר עבודות בדירת התובעים לא בוצעו בסופו של דבר, אם כי הצדדים נחלקים בשאלה מי אחראי לכך. עם זאת, הסכומים שנתבעו על ידי התובעים בגין עבודות אלו הן מופרזים ומוגזמים, וכפי שפירטתי לעיל, התובעים לא הוכיחו את שווין של אותן עבודות. על כן טענת התובעים כי היה מקום להפחית מהתמורה סכום של 30,000$ אינה סבירה. גם טענת התובעים בדבר לחצים שהופעלו על ידי התובע באמצעות גמ"חים שמהם לווי כסף אינה יכולה להתקבל, שכן ההחלטה לשלם היתה החלטתם שלהם. הנתבע פירט עבודות שונות שהצדיקו תשלומים נוספים, אולם התובעים טוענים כי שילמו בנפרד עבור חלק מהתוספות, ומכחישים את חובתם לשלם עבור אחרות. בסיכומו של דבר, נושא זה לא בורר עד תומו ואף אחד מהצדדים לא הוכיח את עמדתו באופן שיש בו כדי להרים את נטל הראיה. על כן אני קובעת כי אף אחד מהצדדים לא הוכיח את זכותו לתשלומים נוספים או להחזר תשלומים מעבר למה ששולם. 18. התוצאה היא שהתביעה על ראשיה השונים נדחית. לעניין ההוצאות: גם אם היתה בין הצדדים מחלוקת סבירה ולגיטימית בנוגע להיקף מסויים של עבודות, הרי הסכום שנתבע, והרכיבים של הוצאות המומחים השונים ועגמת הנפש היו מוגזמים ובלתי מבוססים. גם העובדה שהתובעים צירפו לסיכומיהם שלא כדין שורה של מסמכים, ללא נטילת רשות וללא הסבר כלשהו, צריכה לבוא לביטוי בעניין ההוצאות. מאידך גיסא אני מתחשבת בכך שהעבודות בדירת התובעים לא הושלמו, גם אם היקפן המדוייק ועלותן לא הוכחה. נוכח האמור אני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבע בסך 15,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום ויישא הצמדה וריבית כדין מהיום עד התשלום בפועל. ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ט (16 באפריל 2009) בהעדר. המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים. חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת סיכומיםמסמכיםצירוף מסמכים