כללי לפני תביעה ותביעה שכנגד למתן צווי מניעה וצווי עשה ולפיצוי כספי, בהתייחס לעבודות בניה שביצעו התובעים והנתבעים בבית משותף הנמצא ברח' בן מימון 7 בירושלים, הידוע כחלקה 31 בגוש 30026 (להלן: "הבית המשותף"). התובעים 1 ו-2 הינם הבעלים של דירת דופלקס בקומות 3-4 בבית המשותף (להלן: "התובעים"). הנתבעים הם בעלי דירה המקבילה לדירת התובעים. בין התובעים 3-4 שהם בעלי דירות נוספות בבית המשותף, לבין הנתבעים נכרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אציין כבר בשלב זה, כי נעשו נסיונות רבים על ידי בית המשפט להביא את הצדדים שלפני להסכם פשרה. ואולם, אלה לא עלו יפה בשל היריבות הבלתי מתפשרת שביניהם. טענות התובעים לטענת התובעים, לאחר שהגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה לתוספת בניה לדירתם וזו נדחתה, בשנת 2002, עשו הנתבעים דין לעצמם ובנו ללא היתר בניה וללא הסכמת התובעים. לפיכך, הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני כנגד הנתבעים, בבש"א 3398/03 שבמסגרתו ניתן צו מניעה זמני על ידי כב' השופטת אורית אפעל-גבאי. ואולם, הנתבעים התעלמו מצו המניעה והמשיכו במלאכת הבניה ברכוש המשותף. לפיכך, הגישו התובעים שתי בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 3570/03 ובש"א 3760/03). בדיון שהתקיים בעקבות הבקשה לבזיון בית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר, אשר איפשר לנתבעים להשלים את שיפוץ פנים דירתם, אולם הנתבעים לא פעלו על פי ההסדר וניצלו את הרשות לבצע עבודות פנימיות לביצוע עבודות בניה אשר נמשכו במרבית שעות היום והלילה. בעבודות שביצעו הנתבעים, הפרו את צווי המניעה וההחלטות השיפוטיות ולמעשה השלימו את כל העבודות בדירתם בהתאם לתוכניותיהם. לפיכך, כתב התביעה תוקן ונוספו בקשות למתן צווי הריסה. התובעים טענו, כי העבודות שביצעו הנתבעים, אינן מהוות חידוש והחלפת סגירת וקירויים של מרפסות קיימות, אלא בנייה חדשה לגמרי. כך, סגרו הנתבעים את המרפסת המערבית בקומה העליונה של דירתם, סגרו באלומיניום וזכוכית את המרפסת הצפונית העליונה של דירתם וכן סגרו בקונסטרוקצית ברזל ענקית את המרפסת הצפונית הדרומית בקומה העליונה של דירתם, תוך הריסת קירות משותפים ופגיעה בקונסטרוקציה של הבית. בנוסף ביצעו עבודות מילוי ויציקה במרפסת בקומה הראשונה, החיצונית- דרומית. עוד פגעו הנתבעים בקיר המשותף הגובל בחדר האמבטיה של התובעים, פרצו לתוכו ולבסוף "גילחו" והרסו את ה"בוידם" של התובעים. בנוסף, פגעו הנתבעים ברכוש המשותף בכך שפרצו אל תוך הפיר המשותף , וחסמו את פתח הכניסה לגג הבית המשותף, פרצו קירות חיצוניים של הבית ופגעו בקירות חדר המדרגות וגרמו לקילופי טיח, השחתה ופגיעה בקירות. בכל אלה פגעו הנתבעים בקניינם של התובעים, פגעו ברכוש המשותף של הבית, ביצעו עבודות ללא היתר והפרת חובה חקוקה וניצלו באופן חד צדדי את אחוזי הבניה וגרמו לירידת ערך דירת התובעים ולמטרדים רבים, של פגיעה בפרטיותם במעבר של אור השמש ואוויר. לפיכך, עתרו התובעים לסעדים הבאים: צו מניעה קבוע המורה לנתבעים או מי מטעמם להימנע מלבצע כל פעולה של ניצול אחוזי בניה עד לקבלת הסכמתם של כל בעלי הדירות בבית המשותף וקבלת היתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין. ב. להורות לנתבעים להחזיר את המצב במקרקעין לקדמותו טרם ביצוע פעולות הבניה בנוגע לכל ההשתלטות על הרכוש המשותף לרבות: - השבת 60 ס"מ של הבוידם המצוי מעל הקיר המשותף של חדר האמבטיה של הנתבעים וחדר השינה של דירת התובעים, ובניית קיר בלוקים שיפריד בין הבוידם של שתי הדירות. - החזרת שכבת קירות בלוקים בקיר המשותף הסמוך לחדר האמבטיה של דירת התובעים אשר הורדתו על ידי התובעים צימצמה את עובי הקיר. - תיקון כל החורים והסדקים בקירות והסרת עוגני ברזל שעוגנו לקירות דירת התובעים. - תיקון הצנרת של דירת התובעים המצויה בקירות המשותפים ובסמוך אליהם. החזרת הפיר המשותף לדירת התובעים ולדירת הנתבעים בקומה השנייה של דירתם ואשר הוקם בו על ידי הנתבעים חדר שירותים פרטי, וזאת באמצעות בלוקים, וכן סילוק מערכת האוורור שהותקנה שם. להחזיר לקדמותם את המרפסות באופן כזה שהן תהפוכנה להיות מרפסות פתוחות כפי שהיה ערב בניית הדירה. ג. להורות לנתבעים לפנות ולנקות את כל גג הבית המשותף ופתחי הניקוז מכל הפסולת וחומרי הבנייה שהונחו עליו ו/או אוחסנו במחסן ההסקה על ידי הנתבעים ושפגעו בו, ולאפשר כניסה חופשית לגג הבית המשותף, וכן לזפתו באופן יסודי על חשבונם בלבד. להורות לנתבעים לצבוע ולסייד את חדר המדרגות של הבית המשותף באופן יסודי. צו מניעה קבוע המורה לנתבעים או כל אחד מהם, להימנע מלבצע כל פעולת בנייה או הרחבה או פגיעה ברכוש המשותף ובחזות החיצונית הארכיטקטונית, מראהו ובקירות החיצוניים של הבית המשותף לרבות סגירת מרפסות פתוחות ו/או פריצת דלתות נוספות, עד לקבלת ההיתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין והסכמתם של כל בעלי הדירות בבית המשותף. צו מניעה קבוע המורה לנתבעים ו/או כל אחד מהם להימנע מלבצע כל פעולה של בניית פיר ובניית מעלית עד לקבלת הסכמתם של 2/3 מבעלי הדירות באסיפה כללית וקבלת כל ההיתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין. פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 100,000 ₪. לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט שישקפו את מכלול ההליכים בתיק: 2 בקשות לצו מניעה, 3 בקשות לביזיון בית משפט ודיוני הוכחות, סיכומים בבקשות הללו, בקשה לכניסה לחצרים, דיוני ההוכחות והישיבות בכללן בתיק זה. ביחס לתביעה שכנגד, טענו התובעים כי לא הרחיבו את דירתם, כטענת הנתבעים, כפי שהדבר עולה מעדותה של התובעת עצמה. לטענתם, חוות דעתו של השמאי תמוז, עליה מסתמכים הנתבעים, נשענת על נתונים לא נכונים, ולא ניתן להסתמך עליה כלל. גם עדות המתווך דוד כהן, עליה הסתמכו הנתבעים, לא סייעה להוכחת התביעה שכנגד. ביחס לתביעות הכספיות לפיצויים בתביעה שכנגד, נטען כי צווי המניעה הוצאו כדין, וגם לאחר דיון במעמד הצדדים נותר על כנו צו המניעה הזמני. הנתבעים לא טרחו לערער על ההחלטה שהפכה לחלוטה. נוסף על כך, לא הובאו ראיות לנזקים הנטענים לרבות אישורים מבית מלון. טענות הנתבעים הנתבעים טענו, כי התובעים הם אלה אשר ביצעו עבירות בניה, תוך השתלטות על הרכוש המשותף, השתלטות על חלקם של הנתבעים בדירתם ועל זכויות הבניה כמפורט בחוות הדעת של השמאי יעקב תמוז, אשר צורפה לכתב ההגנה המקורי(להלן: "חוות הדעת"). לטענתם, כל העבודות שהם עצמם ביצעו, הן בגדר שיפוץ פנימי בדירה וחידוש הסגירות של המרפסות החיצוניות שהיו סגורות במשך עשרות שנים עוד לפני שהתובעים רכשו את דירתם. לפיכך, לא הפרו צווים של בית משפט זה. עוד טענו כי לא חסמו את הגישה לגג הבית ואם בוצעה חסימה כלשהי הרי שהיא בוצעה על ידי התובעים במטרה להטעות את בית המשפט. לטענת הנתבעים, התובעים הם שהשתלטו ומשתלטים על חללים במדרגות הבית המשותף המוביל לדירת הנתבעים תוך סיפוח חלל זה לדירתם ותוך הנמכת גובה תיקרת חלל המדרגות, באופן הגורם למיפגע בטיחותי ואסטתי ולמטרד קשה ביותר ומונע כניסה ומעבר חופשיים ובטיחותיים במדרגות ולדירה, ומשכך פוגע גם בערכה. עוד טענו הנתבעים, כי התובעים השתלטו על חלק מחלל האמבטיה שלהם, ובנו בלא היתר בתוך דירת הנתבעים בחדר האמבטיה והקטינו את חלל האמבטיה של הנתבעים ב-1.3 מ"ר תוך סיפוח שטחים אלו לדירתם. לטענתם, התובעים ביצעו תוספות בניה לא חוקיות בשטח של עשרות מטרים, בהם סגרו מרפסות, תוך השתלטות וניצול אחוזי בניה השייכים גם לנתבעים ובכך גרמו להם נזק כספי בסך של 100,000$ לפחות, בהתאם לחוות הדעת. לטענת הנתבעים, היעדר חוות דעת נגדית שתסתור את חוות דעת תמוז ביחס לגזל ולבניה הבלתי חוקית, הינה עובדה התומכת ומחזקת את חוות דעת תמוז ואת טענות הנתבעים, והפגמים עליהם מצביע ב"כ התובעים בחוות הדעת, הינם נסיון מופרך לערערה. אם לא די בכך, התובעת סירבה להצעת ב"כ הנתבעים למנות שמאי מטעם בית המשפט אשר יבדוק את טענות הצדדים. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה שכן התובעים נהגו בחוסר תום לב קיצוני בכך שהם עצמם פלשו לדירת הנתבעים ולחדר המדרגות, לא הביאו חוות דעת שתתמוך בטענותיהם, ולא הוכיחו כל נזק כספי שנגרם להם לטענתם. לפיכך, ביקשו הנתבעים, לחייב את התובעים לפצותם בסך של 100,000$ עבור הנזק הכספי שנגרם להם או להורות להם להשיב את המצב לקדמותו- הכל בהתאם לתשריט הבית המשותף שצורף לכתב התביעה המקורי. בנוסף, להורות לתובעים להשיב את המצב לקדמותו ביחס לגובה המעבר בחלל המדרגות וכן כל חלל המדרגות וחלל האמבטיה של הנתבעים וזאת מבלי קשר לפיצוי כלשהו. בנוסף, ביקשו לפצותם בסך 8,000$, שכן כתוצאה מצו מניעה שהוציאו התובעים, תוך הטעיית בית המשפט ובלא ליידעו בדבר צו מניעה שניתן קודם לכן, לא ניתן היה לבצע בניה פנימית בדירה במשך 40 יום עד שלבסוף הוחזר על כנו צו המניעה הקודם לו, על פיו ניתן היה לבצע עבודות פנימיות בדירה. כתוצאה מכך, נימנע השימוש בדירה במשך 40 יום והנתבעת עם בנותיה נאלצה לשכור חדר במלון ודירה במקום להתגורר בדירתה, ועבור כך, ביקשו הנתבעים לפצותם בסך של 8,000 $. בשל צו מניעה שהוציאו התובעים ביום 14.4.03, בגינו נאלצו הנתבעים להפסיק עבודות שהחלו לבצע בתוך דירתם, ובמשך 15 יום, ועד אשר ניתנה החלטה מותירה להם להמשיך בביצוען, לא ניתן היה להתגורר בדירה, והנתבעת ובנותיה, נאלצו להתגורר במקום אחר, ולפיכך, בחישוב של 200$ ליום למשך 15 יום, תובעים סך של 3,000$. לאור כל האמור לעיל, ביקשו הנתבעים לדחות את תביעת התובעים, לקבל את התביעה שכנגד ליתן צווי עשה המבוקשים על ידם ולחייב את התובעים לשלם לנתבעים סך של 427,079 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה 4. מטעם התובעים העידו המהנדס שרון לוי, אשר ערך חוות דעת מטעמם (ת/1) והתובעת שרה סטולמן. מטעם הנתבעים העיד המומחה מטעמם, השמאי יעקב תמוז, אשר ערך חוות דעת מטעמם, דוד כהן, מתווך דירות והנתבע אלדד בורנשטיין. כמו-כן ערך בית המשפט ביקור במקום, כפי שיפורט בהמשך. התביעה העיקרית 5. צו מניעה לניצול אחוזי בנייה- סקירת ההליכים שהתקיימו בתיק זה, במשך התנהלותם מעלה כי הנתבעים הפרו את צווי המניעה שניתנו כנגדם, וביצעו עבודות שונות עד אשר השלימו את העבודות, חרף צווי מניעה שניתנו כנגדם. הדבר בא לידי ביטוי בבקשות שהגישו כנגדם התובעים לפי פקודת בזיון בית המשפט, וכן בהחלטה בבש"א 6705/03 בבקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט, שם התרשמתי כאמור, בעקבות הביקור שערכתי במקום. בין העבודות שביצעו הנתבעים בניגוד לצווי המניעה שניתנו כנגדם, היו עבודות בקירות החיצוניים של הבית המשותף, המהווים רכוש משותף. לפיכך, נוכח העובדה שהנתבעים ביצעו עבודות בניגוד לצווי מניעה שניתנו כנגדם ברכוש המשותף, שוכנעתי כי יש לקבל את בקשת התובעים למתן צו מניעה המורה לנתבעים להימנע מלבצע כל פעולה לניצול אחוזי בנייה עד קבלת כל ההיתרים הנדרשים וההסכמות הנדרשות על פי כל דין. עבודות שביצעו הנתבעים- השבת המצב לקדמותו- א. התובעים ביקשו להורות על השבת 60 ס"מ של הבוידם המצוי מעל הקיר המשותף של חדר האמבטיה של הנתבעים וחדר השינה של דירת התובעים, ובניית קיר בלוקים שיפריד בין הבוידם של שתי הדירות. לטענת התובעים, הנתבעים פרצו את הבוידם המצוי מעל הקיר המשותף של חדר האמבטיה של הנתבעים וחדר השינה של התובעים, הרסו את רצפתו וסגרו אותו שלא במקום המקורי שלו באמצעות לוחות גבס תוך שהם מקטינים בכ- 60 ס"מ X185 ס"מ, את שטח הבוידם שלהם. בדו"ח הביקור במקום מיום 14.12.03 נכתב כך, על פי התרשמות בית המשפט: "בביקור בדירת המבקשים(התובעים כאן)...מעל לדלת הכניסה לחדר האמבטיה, ומעל האמבטיה עצמה קיים "בויידם" שחלקו הגדול נמצא מעל האמבטיה וחלקו הקטן בולט לעבר חדר השינה(כ-60 ס"מ). ממבט לתוך הבויידם נראה כי מונח שם דוד שמש והקיר המשותף בין שני חדרי האמבטיה הינו קיר גבס שחודר מעבר לקיר האמבטיה של דירת המבקשים לעבר דירת המשיבים... בביקור בדירת המשיבים- ...בחדר האמבטיה קיר הגבס שנראה מדירת המבקשים מגיע כדי בליטה של 40 סנטימטר מעל האמבטיה...". על יסוד התרשמותי בביקור במקום, לא שוכנעתי, כטענת התובעים, כי הנתבעים הם שחרגו לתוך שטח האמבטיה שלהם, ולפיכך אני דוחה תביעתם להשבת המצב לקדמותו ביחס לרכיב זה. ב. לוחות הגבס- על אף שלא היתה בעבודות הנתבעים בבוידם חריגה לדירת התובעים, מאחר שהנתבעים, בנו בחלק זה והחליפו קירות לבנים שחצצו בין שטח דירתם לשטח דירת התובעים בלוחות גבס, כפי שניתן היה לראות בעת הביקור במקום, הרי שמן הראוי לחייבם בהחלפת קיר הגבס בקיר לבנים, וכך אני מורה. ג. תיקון כל החורים והסדקים בקירות והסרת עוגני ברזל שעוגנו לקירות דירת התובעים- בביקור במקום ציינתי כי בקיר המשותף לחדרי השירותים של הצדדים, בדירת התובעים, קיימים סדקים וחורים שנוצרו כתוצאה מעבודות הנתבעים. עוד נראו על קירות דירת התובעים נפילת טיח וסיד. בדו"ח הביקור נכתב כי החורים שנוצרו בקיר השירותים, נוצרו כתוצאה מהתקנת קונסטרוקצית מתכת שהותקנה בדירת הנתבעים. לפיכך, אני נעתר גם לבקשה זו של התובעים ומורה לנתבעים לתקן את כל החורים והסדקים שנוצרו בדירת התובעים כתוצאה מהעבודות שביצעו. ככל שקיימים עוגני ברזל על קירות דירת התובעים, יוסרו גם אלה. ד.תיקון הצנרת של דירת התובעים המצויה בקירות המשותפים ובסמוך אליהם- בתצהיר עדותה של התובעת מסרה כי במהלך העבודות שביצעו הנתבעים בקיר המשותף לדירתם, פגעו בצנרת דירתה. בתצהיר הנתבע אלדד בורנשטיין, אשר ניתן ביום 8.7.03, במסגרת בש"א 5040/03 בקשה לביטול צו מניעה זמני, מסר כי ביום 20.6.03, במהלך ביצוע השיפוצים בדירתו, שעה שלא השגיח על ביצוע השיפוצים, שבר אחד הפועלים, בטעות, שעה שניסה לפתור בעיית נזילת מים באינסטלציה שעל הקיר, את אחד הבלוקים המפרידים בין דירת המבקשים לדירת הנתבעים, באזור קיר האמבטיה החוצץ בין שתי הדירות. הנתבע מסר שבאזור הבלוק שנשבר ראה את צנרת הדירות שמצבה היה קטסטרופלי ואף היה נראה שהיא דולפת והיא במצב בלוי ביותר. הצנרת היתה הן בתוך הקיר והן בתוך האינטרסול. הנתבע הוסיף כי תיקן את הצנרת. נראה אם כן, גם מדבריו של הנתבע בתצהירו, כי אכן היתה דליפה וליקוי בצנרת שלכל הפחות התבררה עקב העבודות שביצעו הנתבעים בדירה. לפיכך, אני מורה כי ככל שקיימים ליקויים בצנרת של דירת התובעים, בקירות המשותפים, יתקנו הנתבעים ליקויים אלה. ה. הפיר בו הקימו הנתבעים חדר שירותים פרטי לרכוש המשותף וסילוק מערכת האוורור שהותקנה שם- התובעים טענו כי הנתבעים פרצו אל תוך הפיר המשותף ואל השטח שבבעלות התובעים, בסמוך לקיר המזרחי המשותף, וסיפחו את השטח לדירתם תוך שהקימו בו חדר שירותים. הנתבעים הכחישו שפלשו בדרך שכזו וטענו כי מדובר בטענה הזויה שלא הוכחה. בביקור במקום לא ניתן היה לקבוע האם בוצעו עבודות בניה בשירותים שבדירת הנתבעים ובחלק הצמוד לחדר המדרגות. מענה למחלוקת זו נמצא בעדותו של הנתבע במהלך דיון בבש"א 6705/03, שם העיד כי אכן השירותים של דירתו נמצאים בתוך הפיר, אך הוסיף כי השירותים קיימים כך במשך 20 שנה והוא רק שיפץ אותם (עמ' 2 לפרוט מיום 20.11.03 בבש"א 6705/03). בעניין זה מצאתי כי אין בידי להעדיף את עדות התובעת על עדותו של הנתבע, ואני נותן אמון בעדות הנתבע בנקודה זו כי ייתכן שהשירותים בפיר היו קיימים מזה זמן רב ולא מדובר בבניה חדשה, ולפיכך אני דוחה את בקשת התובעים להסרת השירותים מהפיר. ו. החזרת המרפסות לקדמותם באופן כזה שהן תהפוכנה להיות מרפסות פתוחות כפי שהיה ערב בניית הדירה- לטענת התובעים ביצעו הנתבעים סגירות מרפסותיהם ללא היתר תוך פגיעה בקיר המשותף ובקונסטרוקציה של הבניין. הנתבעים טענו כי כאשר קנו את דירתם, היו המרפסתו סגורות וכל אשר בוצע על ידם הוא חידוש סגירת המרפסות. אין חולק כי בוצעו עבודות במרפסות דירת הנתבעים, כפי שניתן היה להתרשם מהתמונות שהגישו הצדדים וכן מהביקור במקום. ואולם, נשאלת השאלה, האם אלה נסגרו לראשונה בסמוך להגשת התביעה או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר רק בחידושן. בעדות התובעת, מסרה בחקירתה הנגדית כי המרפסות היו סגורות גם עובר לבניה, אך בסגירה קלה בלבד עם אזבסט ורק לאחר מכן נסגרו עם בטון (עמ' 39 לפרוט' מיום 8.1.07). מהתרשמותי בביקור במקום, שוכנעתי כי העבודות שביצעו הנתבעים במרפסות הדירה פגעו בקירות החיצוניים של הבניין המהווים רכוש משותף, ונעשו תוך הפרת צווי מניעה, כפי שקבעתי גם בהחלטתי מיום 25.12.03. לפיכך אני מורה על השבת המצב לקדמותו במרפסות הנתבעים. ז. פינוי וניקוי הגג המשותף- התובעים ביקשו להורות לנתבעים לפנות ולנקות את כל גג הבית המשותף ופתחי הניקוז מכל הפסולת וחומרי הבנייה שהונחו עליו ו/או אוחסנו במחסן ההסקה על ידי הנתבעים ושפגעו בו, ולאפשר כניסה חופשית לגג הבית המשותף, וכן לזפתו באופן יסודי על חשבונם בלבד. בתמונות שצורפו לתצהיר התובעת נראה כי הנתבעים הניחו חומרי בניה על גג הבית המשותף, ולפיכך, ככל שקיימת על גג הבית המשותף פסולת וחומרי בנייה, ובמיוחד באופן החוסם פתחי הניקוז, אני מורה לנתבעים לפנותם מגג הבית המשותף. כמו כן, הנתבעים ייאפשרו לתובעים כניסה חופשית לגג הבית המשותף. ביחס לזיפות הגג, לא הבהירו התובעים מדוע יש צורך בכך, ועל כן איני מחייב את הנתבעים לעשות כן. ח. סיוד וצביעת חדר המדרגות- התובעים ביקשו להורות לנתבעים לסייד ולצבוע את חדר המדרגות של הבית המשותף. לא מצאתי בראיות התובעים, תמיכה לטענותיהם, מה גם שמדובר בחדר מדרגות השייך לכל בעלי הדירות והחובה במקרה זה מוטלת על כל הדיירים כאחד. 7. צו מניעה קבוע - במהלך הדיונים אשר נמשכו משנת 2003, ובמסגרתם דנו שלושה שופטים בבקשות השונות שהוגשו לפי פקודת בזיון בית המשפט, ניכר כי הנתבעים לא חששו להשלים עבודות בהן החלו, גם לאחר שניתנו כנגדם החלטות האוסרות עליהם לעשות כן באופן שיש בכך משום בזיון בית המשפט באופן בוטה. סבורני, אם כן, כי בדין הוגשה תביעת התובעים להורות על מתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים או מי מהם להימנע מלבצע כל פעולת בנייה או הרחבה או פגיעה ברכוש המשותף ובחזותו החיצונית הארכיטקטונית , מראהו והקירות החיצוניים של הבית המשותף, לרבות סגירת מרפסות פתוחות או פריצת דלתות נוספות, עד לקבלת ההיתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין והסכמת כל בעלי הדירות כנדרש על פי חוק. ביחס לצו המניעה שהתבקש להורות לנתבעים להימנע מלבצע כל פעולה של בניית פיר ובניית מעלית עד לקבלת הסכמתם של 2/3 מבעלי הדירות באסיפה כללית וקבלת כל ההיתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין- בשים לב להתנהלות הנתבעים, אני נעתר גם לבקשה זו. 8. פיצוי בגין עגמת נפש- הנתבעים בצעו את העבודות בדירתם וכן ברכוש המשותף, בלא היתר בניה. זאת, לאחר שבקשה שהגישו למתן היתר בניה נדחתה. צו מניעה שהגישו התובעים כנגד ביצוע עבודות אלה, לא מנע מהנתבעים להמשיך ולהשלים את העבודות בהן החלו, והנתבעים נזקקו ללא פחות מ-3 בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט. התובעת תארה בתצהיר עדותה הראשית את הסבל שנגרם לה כתוצאה מהעבודות שביצעו הנתבעים, חורים שנפערו בקירות דירתה בשל העבודות שביצעו הנתבעים, רעשים איומים ובלתי פוסקים גם בשעות המנוחה. התובעת תארה כיצד עמדה מול שוקת שבורה שכן הנתבעים פשוט "צפצפו" על החוק ועשו ככל העולה על רוחם. התובעת הוסיפה כי הנתבעים איימו עליה וגינו אותה בגינויים שונים. כתוצאה מהתנהגות הנתבעים, מסרה תובעת, סבלו התובעים סבל רב ועגמת נפש והעריכה את עגמת הנפש ב-100,000 ₪. התרשמתי כי אכן במעשי הנתבעים, היתה פגיעה רבה בתובעים ואכן נגרמה להם עגמת נפש לא מועטה. יחד זאת, סבורני כי הסכום הנתבע הינו גבוה ועל כן, אני פוסק לנתבעים בגין עגמת נפש, סך 10,000 ₪. התביעה שכנגד בתביעה שכנגד, ביקשו הנתבעים לחייב את התובעים בגין ירידת ערך דירתם בסך 100,000$. לטענתם, התובעים השתלטו ומשתלטים על חלל במדרגות הבית המשותף המוביל לדירתם, תוך סיפוח חלל זה לדירתם ותוך הנמכת גובה תיקרת חלל המדרגות באופן משמעותי, מה שגורם למפגע בטיחותי, אסתטי ומטרד קשה ביותר לנתבעים ולבאי ביתם ומונע מעבר חופשי במדרגות ולדירה. לטענתם, הזמינו מספר מתווכי דירות לצורך בדיקת אפשרות מכירת הדירה, ואז התברר שלאור השתלטות התובעים על חלקי המדרגות נפגעה באופן אנוש היכולת למכור את הדירה במחיר ראוי וכי כל עוד לא תוסר הבניה הבלתי חוקית שביצעו התובעים, הנזק נאמד בלא פחות מ- 100,000$. בהסתמך על חוות דעת השמאי תמוז, ביקשו להורות לתובעים לפצותם בסכום זה או להשיב את המצב לקדמותו בהתאם לתשריט הבית המקורי אשר צורף לכתב התביעה המקורי. בחינת חוות דעת השמאי תמוז ועדותו בפני, מעלה כי השמאי לא ביקר בדירת התובעים, ולא היה בידיעתו האם הנמכת התקרה במדרגות נעשתה על ידי התובעים או שכך היתה עוד בטרם נרכשה. התובעים המציאו מטעמם חוות דעת של מהנדס אזרחי שרון לוי, אשר לגרסתו, התקרה המונמכת בחדר המדרגות היתה קיימת מיומו הראשון של הבניין. לדבריו, על מנת לאפשר גובה סביר למעבר אדם, נבנו מדרגות מעוקלות שהיוו את ההשלמה הנדרשת לגובה הנדרש. מומחה זה קבע, כי טענת הנתבעים להתאמת חדר המדרגות לתקן העכשווי היא בלתי סבירה, כיון שהבנייה כפי שהיא כיום, קיבלה היתר בנייה כחוק ועל פיו נבנה המבנה הכולל את התקרה. באותם ימים, תאם בניין זה את חוקי התכנון והבניה, ואין חובה להתאים מבנה לדרישות הקיימות, עם כל שינוי בחוק. עוד צירף מר לוי תצלומים של חדרי מדרגות במבנים סמוכים, בהם נראית תקרה מונמכת מעל מהלך מדרגות משופע, והוסיף כי התופעה נרחבת ונפוצה מאוד. התובעים עמדו על כך שלא שינו דבר בתקרת חדר המדרגות, שכן תקרת חדר המדרגות הינה יסוד ותמך מקוריים של הבניין שאין לבצע בו שינויי. עוד טענה התובעת, בתצהיר עדותה הראשית, כי לא ביצע כל תוספת בניה בלתי חוקית בדירתם מאז רכשו את הדירה בשנת 1980. גם בחקירתה הנגדית, עמדה התובעת על כך שתקרת חדר המדרגות היתה קיימת מאז ומעולם: "ש. האם יש לך היתר בנייה לגבי אותו חלק במדרגות שלטענת המומחה תמוז הוא פלישה שלך לתוך חדר המדרגות. ת. זה היה כך מאז ומעולם כך נכנסנו לדירה. ש. יש לך או אין לך היתר בניה. ת.אנחנו לא עשינו את זה אז למה אני צריכה היתר בנייה?" (עמ' 31 לפרוט' מיום 8.1.07). לאור התרשמותי מעדותה של התובעת, שהיתה בעיני מהימנה, שוכנעתי כי אכן לא הם אשר ביצעו הנמכת התקרה בחדר המדרגות כפי שהעריך גם המהנדס לוי. לפיכך, אני דוחה את התביעה שכנגד בכל הנוגע לירידת ערך דירת התובעים. 10. התביעה הכספית בשל צווי המניעה הנתבעים טענו כי בשל שני צווי המניעה שהוצאו כנגדם, לא היה בידם להשלים עבודות פנימיות שביצעו בדירתם, ועל כן לא ניתן היה להתגורר בימים אלה בדירה, והם נאלצו לשכור חדר במלון, לכתת רגליהם בדירות שונות של בני משפחה ולבסוף לשכור דירה, במקום להתגורר בדירתם. בגין כך תבעו לפצותם בסך 11,000$. צווי המניעה שניתנו כנגד הנתבעים, בגינם הם תובעים רכיב זה בתביעה שכנגד, ניתנו ביום 14.4.03, על ידי כב' השופטת אפעל-גבאי בבש"א 3398/03 וביום 23.6.03, על ידי מותב זה בבש"א 4692/02. לא רק שצווי המניעה נותרו על כנם, אלא גם בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בשל כך שלא עמדו בצווים אלה ופעלו בניגוד לאמור בהם, התקבלה. בהחלטה מיום 25.12.03, קבעתי כי הנתבעים לא צייתו אחר החלטות בית המשפט ובכך יש משום בזיון בית המשפט באופן בוטה. אמנם באותה החלטה נקבע כי הנתבעים רשאים להמשיך ולבצע עבודות בפנים דירתם, אך נוסף לעבודות אלה ביצעו הנתבעים עבודות נוספות מחוץ לדירתם, כפי שעולה מהאמור לעיל. לפיכך, אין בידי לקבל את התביעה שכנגד גם לעניין רכיב זה. סיכומו של דבר- נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי יש להיעתר לחלק מהסעדים שנתבקשו בתביעה העיקרית ואני מורה כדלהלן: ניתן בזאת צו מניעה לניצול אחוזי בניה- הנתבעים ימנעו מביצוע כל פעולה לניצול אחוזי בניה עד קבלת כל ההיתרים הנדרשים על פי חוק וההסכמות הנדרשות על פי כל דין. הנתבעים יסירו את לוחות הגבס שנבנו בבוידם במשותף להם ולתובעים ויבנו במקומם קיר לבנים, בגבולות קיר הגבס. הנתבעים יתקנו את החורים והסדקים שנוצרו בדירת התובעים כתוצאה מעבודותיהם. עוגני ברזל שהותקנו על קירות דירת התוביעם יוסרו. ככל שקיימים ליקויים בצנרת דירת התובעים, בקירות המשותפים לתובעים ולנתבעים, יתקנו הנתבעים ליקויים אלה. השירותים הקיימים בפיר הבית, יוותרו כפי שהם. הנתבעים ישיבו את המרפסות למצבן כפי שהיה ערב הגשת התביעה. הנתבעים יפנו וינקו את גג הבית מכל פסולת בניין ויאפשרו כניסה חופשית לתובעים. ניתן בזאת צו מניעה קבוע על פיו ימנעו הנתבעים מכל פעולת בנייה או הרחבה עד לקבלת כל ההיתרים הדרושים וההסכמות על פי דין, בכלל זה גם התקנת מעלית. בגין עוגמת נפש, ישלמו הנתבעים לתובעים סך 10,000 ₪ בערכם היום. התביעה שכנגד נדחית בזאת. אשר להוצאות משפט- הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום י"ב בכסלו, תש"ע (29 בנובמבר 2009) בהעדר. יצחק שמעוני, שופטסגן נשיא בניהחוזה בניהירידת ערךאחוזי בניה