בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ורדה סאמט ונציגי הציבור מר אריה המר ומר נחמיה חי-ציון; עב 5205/06) החליט להמשיך ולברר את תביעתו של המשיב (להלן: העובד) חרף אי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו, תוך שקבע כי יינתן משקל מתאים לתצהיר. על החלטה זו הוגש הערעור לפנינו, לאחר מתן רשות להגשתו. העובדות וההליכים בבית הדין העובד, אזרח תורכיה, הועסק כפועל בניין באתרי הבנייה של המערערת (להלן: המעסיקה) החל מיום 12.8.2001 ועד לחודש יולי 2005. לאחר מועד זה, ובשל המעבר ל"משטר התאגידים", המשיך העובד לעבוד באתרי הבנייה של המעסיקה, אולם זאת באמצעות חברת "סטון משאבי אנוש". העובד הגיש ביום 10.5.2006 תביעה נגד המעסיקה לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות, בסכום כולל של 246,865 ש"ח. בד בבד עם הגשת התביעה, פנה העובד לבית הדין האזורי בבקשה לדחיית מועד תשלום האגרה. בקשתו התקבלה בהחלטת הרשמת שלי וולך מיום 14.5.2006. המעסיקה הגישה כתב הגנה, התקיים הליך גילוי מסמכים הדדי, והצדדים הגישו רשימת מוסכמות ופלוגתאות. העובד הגיע לישראל למספר שבועות ביום 7.1.2007 לשם מתן עדות בהליך אחר. במהלך שהותו בישראל, חתם העובד על תצהיר עדותו הראשית בתביעה מושא דיוננו לפני בא כוחו, עו"ד ולאדימיר מיסיוק, והגישו לבית הדין האזורי ביום 30.1.2007. במסגרת דיון מוקדם שקיים בית הדין האזורי בתובענה ביום 15.4.2007, נדרשה המעסיקה להגיש תצהיריה בתוך 30 יום, ובית הדין הורה למצהירים "להתייצב בבית הדין במועד שנקבע להוכחות לשם חקירה שכנגד על תצהיריהם". ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות שנועדה ליום 22.12.2008, הודיע בא כח העובד לבית הדין האזורי, כי העובד לא יופיע להיחקר על תצהירו, וביקש כי הדיון בתובענה ימשיך ויתקיים ללא התייצבותו. עוד ביקש, כי תצהיר העובד יוותר בתיק בית הדין ויינתן משקל מתאים לאמור בו. הבקשה נומקה במצבו הכלכלי של העובד, שלטענת בא כוחו, אינו מאפשר את מימון הוצאות הגעתו לישראל. המעסיקה התנגדה לבקשה לקיום הדיון ללא התייצבות העובד, וביקשה מבית הדין להורות לעובד להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו או לסלק את תביעתו. המעסיקה הטעימה, כי טענותיו של ב"כ העובד בדבר מצבו הכלכלי של העובד נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות. עוד הוסיפה, כי ב"כ העובד נמנע מלפנות לבית הדין בבקשה להעיד את העובד בעדות מוקדמת בעת ששהה בישראל בחודש ינואר 2007. ישיבת הוכחות התקיימה לפני בית הדין האזורי ביום 22.12.2008. בפתח הישיבה החליט בית הדין האזורי כדלקמן: "במקרים בהם הנסיבות אינן מאפשרות לתובע להתייצב לדיון בגין הנסיבות כדוגמת המקרה שבפנינו, כאשר מדובר בעובד זר, יש לאפשר דיון על ידי נציג העובד. עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי קבילות, אלא ניתן לה המשקל המתאים. יתכנו מקרים בהם מעדות הנתבעים והמסמכים שהוצגו לתיק כדי להכריע בשאלות העומדות במחלוקת. דיון ללא התייצבות העובד יתקיים אכן רק במקרים נדירים ומנימוקים נאותים, ומצאנו לנכון להעתר לבקשת ב"כ העובד במקרה דנן, כאשר המשקל שיינתן לתצהיר אשר העובד לא נחקר עליו הינו בהתאם לחומר הראיות כפי שיוצג לתיק". במהלך ישיבת ההוכחות הודיעה ב"כ המעסיקה לבית הדין האזורי, כי היא מבקשת למשוך את תצהירי המעסיקה מתיק בית הדין. בא כח העובד לא התנגד למשיכת התצהירים ובית הדין הורה על הוצאתם מתיק בית הדין. עם זאת, בהסכמת הצדדים, הוגשו לתיק בית הדין מסמכים שונים שצורפו לתצהירי המעסיקה, ובית הדין הורה לצדדים להגיש את סיכום טענותיהם בכתב. לאחר ישיבת ההוכחות, הגישה המעסיקה מסמכים נוספים לתיק בית הדין. המעסיקה הגישה לבית דין זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לקיים את הדיון בתובענה ללא התייצבות העובד. בהחלטת השופטת נילי ארד (כתוארה אז) ניתנה רשות לערער על ההחלטה, ומכאן הערעור לפנינו. טיעוני הצדדים בערעור 3. במסגרת הערעור לפנינו טענה המעסיקה, כי לא מתקיימים בעובד התנאים הקבועים בפסק דין נמלי סלאח ולפיכך, אין לקיים את הדיון ללא התייצבותו. לטענתה, העובד לא הוכיח כי נקט במאמצים סבירים או במאמצים כלשהם על-מנת להגיע להיחקר על תצהירו. זאת, במיוחד לאור העובדה ששהה בישראל תקופה של 24 ימים בראשית שנת 2007 ולא פנה לבית הדין בבקשה לקיים הליך של גביית עדות מוקדמת. הוסיפה המעסיקה וטענה, כי פסק הדין אורסץ', בו התאפשר לתובע להמשיך ולנהל תביעתו חרף אי התייצבותו לדיון, מתייחס למקרים נדירים ויוצאי דופן, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עימהם. במסגרת הדיון לפנינו הודיעה המעסיקה כי היא אינה עומדת על עתירתה לסילוק התביעה על הסף, אולם מבקשת שבית הדין יורה על הוצאת תצהיר העובד מתיק בית הדין. ב"כ העובד ביקש לפטור את העובד מהתייצבות לחקירה נגדית על תצהירו, ולהותיר את התצהיר בתיק בית הדין תוך מתן משקל מתאים לאמור בו. לטענתו, בעת ששהה העובד בישראל בחודש ינואר 2007, לא פנה לבית הדין בבקשה להעידו בעדות מוקדמת, מאחר והעובד סבר כי יוכל להגיע לישראל פעם נוספת על מנת להעיד בתביעה מושא דיוננו. בסופו של דבר הסתבר, כי העובד לא יוכל להגיע להיחקר על תצהירו מפאת מצבו הכלכלי. הוסיף ב"כ העובד וטען, כי המעסיקה אינה מפרטת באילו עניינים נחוצה עדותו של העובד. הכרעה 4. סוגיית אי התייצבותו של תובע לחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית ותוצאותיה המשפטיות, נדונה והוכרעה בשורת פסקי דין של בית דין זה. בפרשת סולל בונה נקבעו אמות מידה להכרעה בסוגייה כדלקמן: בנסיבות בהן מצהיר אינו מתייצב לחקירה נגדית על תצהירו, תצהירו יוּצָא מתיק בית הדין ולא ישמש ראיה בהליך. זאת, להוציא מקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יעשה בית המשפט שימוש בשיקול דעתו ליתן "רשות מיוחדת" להגשת תצהיר ללא חקירה נגדית, תוך מתן משקל מתאים לתוכנו. 5. במקרה שלפנינו, העובד לא הוכיח נסיבות חריגות ממין אלה המצדיקות מתן היתר להגשת תצהיר ללא התייצבות לחקירה נגדית. כפי שקבענו בעניין סולל בונה, מצבו הכלכלי של בעל דין אינו מהווה ככלל טעם מספיק למתן פטור מחקירה על התצהיר, שמשמעותו פגיעה חמורה ומהותית בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד. מה גם, שבקשתו של ב"כ העובד לפטור את העובד מהתייצבות לחקירה על תצהירו נסמכה בענייננו על טענות כלליות בעניין מצבו הכלכלי, ולא נתמכה בתצהיר או בראיות. בכך אין די כדי להתיר הגשת תצהיר ללא חקירה נגדית. הימצאות מחוץ לתחום השיפוט גם היא אינה טעם מספיק למתן פטור מהתייצבות לחקירה. בהקשר זה, עמדנו בפסק דין סולל בונה ובפסק דין קסקין זקי על חשיבותה של החקירה הנגדית ככלי מרכזי בידי בית הדין להערכת מהימנות העדות ומשקלה, וכאמצעי שלעיתים בלעדיו אָין להוכחת טענותיו של הצד שכנגד. הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות העניין לפנינו, בהן שהה העובד בישראל תקופה של 24 יום במהלך חודש ינואר 2007, ובא כוחו לא מצא לנכון לפנות לבית הדין בבקשה להעידו בעדות מוקדמת. במצב דברים זה, לא תינתן רשות להגשת התצהיר לתיק בית הדין ללא חקירה נגדית. מסקנת הדברים עד כה היא, כי יש לקבל את הערעור על החלטתו של בית הדין האזורי ברכיב זה, ולהורות על הוצאת תצהיר העובד מתיק בית הדין, כך שלא ישמש ראיה בהליך. נפנה מכאן לבחון האם ניתן להמשיך את הדיון בתובענה לאחר שהראיה היחידה שהוגשה מטעם העובד נפסלה מלשמש ראיה בהליך. 6. בפסק דין סולל בונה הבאנו מפסיקתו של בית המשפט העליון לפיה :"אי התייצבות של המצהיר... אין תוצאתה אלא סילוק התצהיר מגדר הראיות, אבל אין בכך כדי לסלק את הבקשה גופה, הניתנת להוכחה גם על ידי הראיות האחרות שבאו לפני בית המשפט. כל בעל דין זכאי לבסס את טענותיו לא רק על הראיות שהוא הביא, אלא גם על הראיות שהביא בעל הדין שכנגד". באותה פרשה קבענו כך: "בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו, לא ישמש התצהיר ראיה בהליך, אולם התביעה תוכל להמשיך להתברר על יסוד הראיות האחרות שבתיק בית הדין, לבד מתצהיר העובד שנמשך ממנו, ובית הדין יבחן האם די באותן ראיות כדי ללמד על זכאותו של העובד לסעדים שתבע, כולם או בחלקם". זאת להוציא מקרים חריגים ונדירים של ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי, זלזול חמור בהליכי המשפט או ניסיון זדוני להכשלתם וכאשר התנהלותם של העובד או בא-כוחו, מגעת לכדי חוסר תום לב קיצוני . יישום חריגים אלה מצא ביטויו לאחרונה בפסק הדין קסקין זקי. מסקנת הדברים בפרשת סולל בונה היתה, כי בנסיבות בהן העובד לא התייצב לחקירה על תצהירו ותצהירו הוצָא מתיק בית הדין או שהעובד החליט למושכו, אין מניעה לברר את התביעה מתוך הראיות הנותרות בתיק בית הדין, לרבות ראיות הצד שכנגד. בשולי הדברים נעיר גם בעניין זה שלפנינו, כי הימנעותו של תובע ממתן עדות תִישָקל בהתאם לכללים הקבועים בדיני הראיות לעניין אי הבאת ראיה, והיא עשויה לשמש במקרים המתאימים חיזוק לטענות הצד שכנגד. עם זאת, אין בהימנעות בעל דין ממתן עדות כשלעצמה "מסקנה של ויתור על בעילת התביעה...". במקרה שלפנינו, העובד הגיש לבית הדין האזורי תצהיר עדות חתום ומאומת כדין. נוכח הודעת בא כוחו, כי העובד לא יתייצב לחקירה נגדית על תצהירו, הורינו על הוצאת תצהירו מתיק בית הדין. זאת, בהעדר טעמים המצדיקים מתן "רשות מיוחדת" להגשת התצהיר ללא חקירה נגדית. בהתאם להלכה הפסוקה, לאחר הוצאת תצהיר העובד מתיק בית הדין, ניתן להמשיך ולקיים את הדיון בתביעתו על יסוד הראיות האחרות שנותרו בית הדין, ככל שיש די בהן על מנת לבררה. 7. ויוטעם. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם מתקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את דחיית התובענה בשל אי התייצבות העובד לחקירה על תצהירו, כפי אלה שהתקיימו בפרשת קסקין זקי. כפי שנפסק בעניין קסקין זקי, מדובר במקרים נדירים ויוצאי הדופן בהם מתברר כי "התנהלות העובד או בא-כוחו נגועה בחוסר תום לב קיצוני; בהטעיית בית המשפט והצד שכנגד; בזלזול חמור בהליך השיפוטי או בניסיון זדוני להכשלתו; בניצול בוטה לרעה של ההליך השיפוטי; או בהפרת החובה לקיום הליך הוגן". כאמור, נסיבות העניין שלפנינו, אינן ממין מקרים אלה. 8. המשך הדיון בתובענה לאחר הוצאת תצהיר העובד: בפרשת סולל בונה עמדנו על כך, שהאיזון הדיוני בין זכויות הצדדים להליך נשמר בכך, שבכל שלב עד לשמיעת הראיות בהליך, רשאי אף הנתבע למשוך את תצהירו או להודיע לבית הדין שלא יתייצב לחקירה עליו, ותצהירו יוּצָא מתיק בית הדין. בנסיבות העניין לפנינו, הודיעה המעסיקה במהלך ישיבת ההוכחות בבית הדין האזורי, כי היא מבקשת למשוך את תצהירי עדותה, ובקשתה אושרה. עם זאת, הוסכם על הגשת מסמכים שונים לתיק בית הדין. על פני הדברים, ניתנה לנתבעת בנסיבות העניין הזדמנות נאותה למצות את זכויותיה הדיוניות בהתאם לקביעותינו בעניין סולל בונה. תוצאת הדברים היא, איפוא, כי יש להורות על הוצאת תצהיר העובד מתיק בית הדין, ולהשיב את ההליך לבית הדין האזורי לסיום בירורו. סוף דבר 9. הערעור מתקבל חלקית כדלקמן: תצהיר העובד יוצָא מתיק בית הדין נוכח הודעתו כי לא יתייצב לחקירה עליו. ההליך ימשיך להתברר מהשלב בו נפסק על יסוד יתר הראיות שבתיק בית הדין. נוכח תוצאת הערעור, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ו' טבת תשע"א (13 דצמבר 2010), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. סטפן אדלר,נשיא, אב"ד נילי ארד,סגנית הנשיא שמואל צור,שופט נציג עובדים מר יצחק שילון נציגת מעבידים גברת אמירה גלין חקירה נגדיתדיוןמסמכיםחקירה (בבית משפט)