פדיון ימי מחלה ברשויות המקומיות זהו פסק דין בעניין זכאותה של התובעת למענק פרישה, דמי הסתגלות ודמי מחלה. כמו-כן הועלו טענות על ידה על אי עריכת שימוע בטרם הופסקה עבודתה. הרקע לתביעה: א. התובעת התחילה לעבוד במועצה המקומית בגבעת זאב ב-8/93, כמזכירה, ועבדה במשך 11 שנה, עד 5/9/04. ב. ביום 1/9/94 קיבלה התובעת כתב מינוי מראש המועצה וגזבר המועצה כעובדת קבועה. ג. התובעת החלה את עבודתה בדרגה 5. באפריל 95 קיבלה דרגה 6 ובינואר 2001 - דרגה 7. עם פרישתה קיבלה התובעת שתי דרגות נוספות, דהיינו - דרגה 9. ד. בשנת 2008, עקב תוכנית הבראה בנתבעת, בוטלה משרתה של התובעת, התובעת הועברה זמנית לעבוד במחלקת הרווחה של המועצה, בשל יציאת עובדת קבועה לחופשת לידה, וביום 5/7/04 קיבלה הודעה על יציאתה לגמלאות מיום 5/9/04. ה. התובעת הגישה תביעה ראשונה בתיק עב 2979/04. לאחר שהתובעת לא פעלה ע"פ החלטות בית הדין, ובין השאר לא הגישה תצהיריה, למרות ההארכות שניתנו לה ניתן ביום 27/6/06 ע"י כב' השופטת שדיאור, פס"ד, המוחק את התביעה. התובעת הגישה בקשה לחידוש ההליכים, ובית הדין היתנה את פתיחת ההליך מחדש בכך שהתובעת תשלם לנתבעת פיצוי בסך של 3,500 ₪. התובעת לא שילמה סכום זה, והתיק לא נפתח. תחת זאת הוגשה תביעה מחדש, ללא תשלום הוצאות. ו. העדה היחידה שהעידה בתיק הינה התובעת. עיקר טענות התובעת: א. הדרישה לשלם 3,500 ₪ בגין הוצאות התיק הקודם, כחלק מתביעה זו, מהווה הרחבת חזית, מאחר שלא נטענה בכתב ההגנה, מה גם שהתיק לא "נפתח מחדש", אלא הוגשה "תביעה חדשה". לתובעת לא נערך שימוע כדין, בכל מקרה, הובטח לה כי תמשיך לעבוד. התובעת לא קיבלה את מלוא המגיע לה כמענק פרישה, ויש לפרש את סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל, (להלן: החוק או חוק הגמלאות) לאור השינוי בדבר גיל הפרישה (62). לאור זאת זכאית התובעת לפדיון ימי מחלה שלא ניצלה, וכן לקבל 6 חודשי הסתגלות ולא רק ארבעה, כפי שקיבלה). לעניין דמי מחלה וחודשי הסתגלות - התובעת תובעת גם מכוח הבטחה שניתנה לה, כי תוכל לקבל את ימי המחלה שנותרו לזכותה וששה חודשי הסתגלות. עיקר טענות הנתבעת: א. לעניין תשלום 3,500 ₪ - אין מדובר בהרחבת חזית אלא הדבר נקבע במפורש על ידי בית דין זה בהחלטה מיום 26/10/08 על פיה "נשמרת לצדדים הזכות לטעון בסיכומים לענין חיובה של התובעת בסך של 3,500 ₪ שנפסקו לה על ידי כב' השופטת שדיאור בהליך הקודם". עוד נטען, כי ההוצאות נפסקו לאור ריבוי ההליכים בתיק הקודם שהיו מעבר לכל מידה, וכי סכום זה ניתן לה בדין בגין פיצוי זוטא על מחדליה של התובעת. ב. ולגופן של המחלוקות: יציאתה של התובעת לגמלאות נעשתה כדין, וכן נערך לה שימוע, כפי שמלמדים המסמכים שצורפו כנספח ב' לכתב ההגנה. השימוע נערך, על פי הפרוטוקול שצורף, ביום 29/6/04, ואף צורפה לתיק, ההודעה על עריכת השימוע, שנמסרה לראש המועצה, ב - 1/7/04. השימוע נערך בהשתתפות נציג ההסתדרות מר דני בן שטרית, מר אריה נעים וחברי ועד העובדים במועצה. ג. לא היתה כל הבטחה לתובעת שתמשיך לעבוד, וטענה סתמית זו לא הוכחה כלל. יציאתה של התובעת לגמלאות היתה לאחר ביטול משרתה, ובמסגרת הסכם ההבראה, ולא נפל בה כל פגם. כך גם לא ניתנו לה הבטחות לעניין מענק הסתגלות ודמי פדיון מחלה, אלא שנאמר לה שהדברים יבדקו (כולל פניה למשרד הפנים לעניין מענק הסתגלות), וכך נעשה. ד. התובעת קיבלה תנאי פרישה על סמך הקריטריונים של משרד הפנים על פי דין, ובאישור ראש מינהל השירות במשרד הפנים, מר שפיצר (כעולה מהמכתב שצורף לכתב ההגנה). בשל הגיל בו פרשה, הוגדלה קצבתה של התובעת בשיעור של 6% כך שבפועל אושרו לה בסה"כ 28.17%, וכן הוספו לה 2 דרגות עם פרישתה כך שפרשה בדרגה 9. ה. התובעת קיבלה 4 חודשי ההסתגלות נעשה בהתאם לוותק שלה כעובדת, וזאת ע"פ שנקבע בהנחיות משרד הפנים, האגף לכ"א ושכר ברשויות המקומיות תנאי פרישה 2004- ההסכם הקיבוצי מיום 4/8/03 וחוזר מחודש מאי 1997 - מס' 4/97. על פי הנחיות אלו זכאי מי שעבד בין 13-10 שנים ל - 4 חודש הסתגלות, וכך ניתן לה. מעבר לכך - לא ניתן אישור ממשרד הפנים. דמי מחלה - על פי החישוב שערכה הנתבעת, עמדו לזכות התובעת בסה"כ, לכל תקופת עבודתה כ - 330 ימי מחלה, והתובעת ניצלה לכל הפחות (מרישומיה כפי שנרשמו, החל מ - 96) סך של 243.5 ימי מחלה, דהיינו - מעל 70% מימי המחלה שעמדו לרשותה. על פי חוקת העבודה של עובדים ברשויות המקומיות, סעיף 5.14.12 , זכאי עובד לפדיון רק אם לא ניצל 65% מימי המחלה, כיוון שאין חולק שניצלה את ימי המחלה כאמור - ממילא לא זכאית לימי מחלה נוספים. מענק פרישה - לתובעת לא מגיע מענק פרישה וזאת על פי האמור בסעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970, סעיף זה מתייחס באופן מפורש למי שפוטר לפני הגיעו לגיל 60. בכל מקרה, וכאמור, מאחר שהתובעת פרשה בגיל 57 לא הייתה זכאית ע"פ 22 לחוק, זכאית למענק פרישה. תחת זאת זכתה התובעת לקצבה בשיעור 28.17%, כאמור לעיל - קצבה שאינה פחותה - ואף עולה על הקצבה שהיתה מקבלת לו המשיכה לעבוד עד גיל 60. דיון: א. דרישת תשלום ההוצאות בגין התיק הקודם שנמחק: אין לקבל את עמדת ב"כ התובעת, כאילו מדובר בשינוי חזית. זכותה המלאה של הנתבעת להעלות טענה זו בתחילת הדיון, ובית הדין איפשר מפורשות לצדדים לטעון לעניין זה במסגרת הסיכומים, על מנת שלא לבזבז זמן דיוני יקר. יובהר כי ההחלטה בדבר תשלום ההוצאות בתיק הקודם ניתנה לאור אופן ניהול ההליך בתיק הקודם. כב' השופטת שדיאור נמנעה מלפסוק הוצאות בתיק הקודם, אולם קבעה כי ההוצאות ישולמו באם יפתח ההליך מחדש. פתיחת התיק מחדש - או הגשת תביעה חדשה באותו עניין בדיוק - הם הינו הך לעניין זה. שאם לא כן - תמיד יהיה ניתן לעקוף החלטות מעין אלו (אשר באות לפסוק הוצאות רק במידה והתובע ימשיך ויעמוד על טענותיו למרות מחיקת התביעה), בדרך של פתיחת תיק מחדש. הפירוש של ב"כ התובעת לעניין זה, כאילו ההוצאות ניתנו רק אם תיפתח אותו תיק מחדש - מרוקנת לחלוטין את תוכן ההחלטה, ואיננה סבירה. לאור זאת, ומאחר שהתובעת פנתה לבית הדין באותו עניין בדיוק, אף שתביעתה המקורית נמחקה בשל מחדליה שלה - הרי שעליה לשלם את מלוא הסכום שנפסק, ואשר הצד השני זכאי לקבלו כהוצאות בתיק הקודם. ב. כללי: על העסקת עובדים אצל הנתבעת חלה חוקת העובדים ברשויות המקומיות, ובהתאם לכך יש לבחון את השאלה האם קיבלה התובעת את מלוא המגיע לה, והאם נהגה הנתבעת כדין עם התובעת. כמו כן תיבחנה זכויותיה ע"פ האמור בחוק הגמלאות. ג. שימוע: למרות טענת התובעת כי לא נערך לה שימוע, הרי שהנתבעת צירפה לכתב הגנתה החלטת שימוע מתאריך 29/6/04. בחקירתה הנגדית (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12/11/08 שורה18), נשאלה התובעת האם היה לה שימוע - והיא השיבה: "היה שימוע, אבל להפתעתי, כי הוא אמר לי שאני לא ברשימת המפוטרים, כשהוא שלח להסכים ( צ.ל. "להחליף" - י.ש.) את העובדות האחרת, אחרת לא הייתי מסכימה לעזוב את התפקיד שלי ופתאום יש שימוע". מתשובה זו, ומהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה - לא ניתן לקבל את טענתה כי לא נערך לה שימוע כלל. ד. דמי מחלה: התובעת טענה, בעלמא, כי הובטח לה שתקבל פדיון מחלה. ואכן - לו היתה זכאית על פי חוקת העבודה (דהיינו לולא ניצלה 65% מימי המחלה שהיו לה) - היתה זכאית לקבל פדיון ימי המחלה. התובעת לא הוכיחה שהובטח לה לקבל דמי מחלה גם במקרה שבו אינה עומדת בדרישות העולות מחוקת העבודה. לפיכך - זכאית היתה לקבל דמי פדיון מחלה, רק אם עמדה בקריטריונים. כיוון שעל פי חישובי הנתבעת, שלא נסתרו, ניצלה יותר מ - 65% אינה זכאית לפדיון ימי מחלה. ב"כ הנתבעת טענה לעניין זה, כי הנתבעת שינתה גרסתה בשאלת זכאותה לדמי מחלה. זאת לאור העובדה כי בתצהירה של גב' רותי אמיר מטעם הנתבעת נאמר כי "לא מגיע לתובעת כל תשלום עבור ימי מחלה והיא ניצלה את כל ימי המחלה שעמדו לזכותה" - בעוד שבסופו של דבר הטענה לעניין זה הייתה כי מאחר שניצלה מעל 65% מימי המחלה שעמדו לרשותה - לא הייתה זכאית לקבל פדיון מחלה. בנקודה זו - אין למצוא בהבדלי הנוסח משום הרחבת חזית, וזאת ולמרות הסכמת ב"כ הנתבעת (בעמ' 8 לפרוטוקול), כי "מה שכתוב בתצהיר הגב' אמיר לעניין ימי מחלה נכתב בטעות", וכי "הנכון הוא מה שכתוב בתלושים לגבי מחלה". מעיון במלוא החומר, לא ניתן לטעון כ יש בהבדלי גרסאות אלה כדי להוות "עניין חמור" כפי שנטען בסיכומים, או כדי שיהיה בכך בלבד כדי לזכותה בפדיון ימי מחלה. לגופו של עניין, ומשהתובעת ניצלה בפועל יותר מ - 70% מדמי המחלה (טענה שלא נסתרה על ידה), לא זכאית לפדיון מחלה. טעות הנתבעת לעניין זה איננה יוצרת זכויות שלא היו לה. ה. דמי הסתגלות: התובעת שבה וטוענת לזכאות ל - 6 חודשי הסתגלות, אך לא מציינת מהו המקור הנורמטיבי לקבלת 6 חודשי הסתגלות. גם הטענה שהדבר הובטח לה - לא הוכחה - אף לכאורה. תנאי פרישתה של התובעת נקבעו על סמך הקריטריונים של משרד הפנים, בהתאם לוותק שלה, וזאת ע"פ האמור בהנחיות משרד הפנים (ההסכם הקיבוצי מיום 4/8/03). מאחר שעבדה 11 שנים הרי שע"פ קריטריונים אלו - אכן זכאית לארבעה חודשי הסתגלות ולא מעבר לכך. ו. מענק פרישה: אף לעניין זה לא הראתה התובעת מכוח מה זכאית למענק פרישה אף שלא הגיע לגיל 60. לתובעת אושר, בשל הפסקת העבודה בגיל 57 - פיצוי אחר - דהיינו, קצבה בשיעור 28.17 (שלא היתה זכאית לה לו היתה מקבלת מענק פרישה). לא ניתן לקבל פרשנותה של ב"כ התובעת לעניין סעיף 22 לחוק הגמלאות, ויש לפעול על פי האמור בחוק זה. ז. מכל האמור לעיל, לא הוכיחה התובעת את תביעתה כלל. הנתבעת פעלה כדין הן לעניין השימוע והן לעניין זכויותיה הכספיות של התובעת. יצויין כי לאורך כל ההליך ביקש בית הדין לברר האם התובעת עומדת על תביעתה (ואף הוצע לה בשלב מסויים למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, תוך ויתור גם על ההוצאות שנפסקו בהליך הקודם), אלא שהתובעת עמדה על תביעתה - וללא כל הצדקה. בנסיבות אלו - ראוי היה לפסוק לה הוצאות גבוהות. יחד עם זאת, ובהתחשב בהוצאות שנפסקו לה בהליך הקודם, ובכך שהתובעת הינה גמלאית - תשלם הנתבעת לתובעת (מעבר לסכום שנפסק לה בהליך הקודם), סך של 1,500 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תשלם את הסכום שנפסק לה בהליך הקודם, וכן 1,500 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד, בגין דחיית התביעה הנוכחית. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. רפואהדמי מחלהרשויות מקומיות