לטענת התובעת 1 בכתב התביעה, היא בעלת הזכויות בדירה הנמצאת ברחוב הלל 5 באשדוד. בין חתנה של התובעת לבין הנתבע נערך ונחתם חוזה שכירות, לפיו שכר הנתבע את הדירה. חוזה השכירות צורף כנספח ב' לכתב התביעה. חוזה השכירות נושא תאריך יום 1.12.2004. תקופת השכירות לא צוינה בחוזה השכירות. לטענת התובעת, הנתבע לא עמד בתשלום דמי השכירות החודשיים ולא שילם דמי שכירות, החל מחודש מרץ 2008 ואילך. לנוכח הפרת ההסכם, הודיעה התובעת על ביטול חוזה השכירות ודרשה את פינוי הדירה. לפיכך, עותרת התובעת למתן צו לפינוי הנתבע מהדירה וכן לחיוב הנתבע בתשלום דמי השכירות שהצטברו עד למועד הגשת התביעה. הנתבע טוען בכתב ההגנה, כי הוא חתם על הסכם השכירות עם מר אלגריסי (חתנה של התובעת) ועל כן אין יריבות בינו לבין התובעת. עוד טוען הנתבע, כי חוזה השכירות לא קבע את תקופת השכירות ועל כן מדובר בחוזה ארוך טווח לתקופה בת 10 שנים, לכל הפחות. הנתבע מודה בכך שלא שילם את דמי השכירות, אולם טוען כי יש לקזז מדמי השכירות סך של 900 ₪ עבור סורגים שהתקין, וזאת לנוכח הסכמה שהיתה בינו לבין מר אלגריסי. בדיון שנערך ביום 10.11.2008 העידה בתה של התובעת ומסרה בעדותה, כי בעלה לשעבר, מר אלגריסי, ברח מהארץ לפני כשלוש שנים. עוד עלה, כי קיימת טענה של גורם נוסף, לפיה מר אלגריסי מכר לו את הדירה. ב"כ הנתבע הודיע, כי הנתבע היה מוכן לשלם את דמי השכירות, אולם אינו יודע למי עליו לשלם. על רקע העובדה שעלתה בדיון, לעניין טענותיו של גורם נוסף לבעלות בדירה, ביקשתי מהתובעת להציג אישור של אותו גורם לכך שאין לו טענות לבעלות בדירה. בהמשך, הוגשה בקשה לצירוף בעלי דין נוספים. המבקשים טענו בבקשתם, כי הזכויות בדירה שייכות להם. לבקשתם צרפו המבקשים חוזה מכר דירה שנערך בינם לבין מר אלגריסי מחודש מרץ 2005. לטענתם, עמדו במלוא הוראות ההסכם ושילמו את התמורה בגין הדירה. עוד ציינו המבקשים, כי פעלו לפינויו של הנתבע מהדירה אולם לפתע הגיעה בתה של התובעת וטענה לזכויות בדירה. על רקע הנטען בבקשה האמורה, צורפו המבקשים כצד להליך זה (להלן - הצדדים הנוספים). למעשה, מעמדם של הצדדים הנוספים הוא כתובעים, כאשר גם הם עותרים לפינויו של הנתבע מהדירה. לטענת הצדדים הנוספים, הנתבע מנצל את המחלוקת בינם לבין התובעת לשם המשך החזקת הדירה, מבלי שהוא משלם דמי שכירות. בדיון שנערך ביום 29.3.2009 קבעתי, כי הואיל והסוגיות העובדתיות הנוגעות למחלוקת מול הנתבע אינן שנויות במחלוקת, יגישו הצדדים סיכומים בכתב. המלצתי לנתבע לסכם עם ב"כ התובעת על מועד פינוי הדירה והעברת דמי השכירות שהוא חייב בתשלום שלהם לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת, עד לבירור המחלוקת בין התובעת לצדדים הנוספים. לאחר הדיון, התובעת והצדדים הנוספים הגישו הודעה משותפת. בהתאם להודעה זו, הוסכם בין התובעת לצדדים הנוספים, כי המחלוקת ביניהם לגבי שאלת הבעלות בדירה תוכרע בהליך נפרד, כפי שיוסכם על ידי הצדדים. עם זאת, בכל הנוגע לתביעה נגד הנתבע, עותרים התובעת והצדדים הנוספים, במשותף, לפינויו וכן לחיובו בתשלום דמי השכירות. לנוכח המחלוקת בין התובעת ובין הצדדים הנוספים בשאלת הבעלות, הודיעו אלו על הסכמה לפיה הסכום בו יחויב הנתבע יופקד בחשבון נאמנות של ב"כ הצדדים אשר ישמשו כנאמנים עבור התובעת והצדדים הנוספים. כמו כן הוסכם, כי עם פינוי הדירה על ידי הנתבע, החזקה תימסר לב"כ התובעת והצדדים הנוספים, כנאמנים. הנתבע לא הגיש סיכומים בכתב, בהתאם להחלטת בית המשפט. הנה כי כן, מדובר בדירה אשר הושכרה לנתבע על פי חוזה שכירות שבו לא נקבעה תקופת תוקפו. אין לקבל טענת הנתבע, כאילו חוזה השכירות נערך לתקופה של 10 שנים. טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי. מכל מקום, הטענה מנוגדת לחוזה השכירות, אשר כאמור, לא נקבעה בו תקופת תוקפו. כיום, הבעלות בדירה הינה של הצדדים הנוספים או של התובעת. אין מקום להכריע בעניין זה שכן הוסכם בין התובעת לצדדים הנוספים, כי המחלוקת ביניהם תתברר בהליך נפרד. כך או כך, כל בעלי הזכויות מאוחדים בעמדתם, לפיה אינם מעוניינים בהמשך חוזה השכירות עם הנתבע ודורשים את פינויו של הנתבע מהדירה. לפי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, אם לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני. הנתבע יודע על רצונם של בעלי הזכויות (בין התובעת ובין הצדדים הנוספים) לסיים את תקופת השכירות, כבר מזה פרק זמן ארוך. במצב דברים זה, כאשר מדובר בחוזה שכירות שאינו קצוב בזמן, הנתבע אינו רשאי להמשיך ולהחזיק בדירה בניגוד לרצונם של בעלי הזכויות בדירה. התובעת והצדדים הנוספים עתרו במשותף לחיובו של הנתבע בתשלום מלוא דמי השכירות, בגין התקופה שחלפה מהמועד בו חדל לשלם את דמי השכירות ועד למועד מתן פסק הדין. על מנת שניתן יהיה לחייב את הנתבע בתשלום דמי השכירות בגין כל התקופה האמורה, היה על התובעת והצדדים הנוספים לתקן את התביעה, ובכלל זאת לשאת בתשלום האגרה הנוספת בגין הגדלת סכום התביעה. כך לא נעשה. לפיכך, פסק הדין יתייחס רק לחוב הכספי, כפי שפורט בכתב התביעה. התביעה כוללת את דמי השכירות שלא שולמו עבור חודשיים: חודשים מרץ ואפריל 2008, סך של 920 דולר ארה"ב. כמפורט לעיל, הנתבע מודה בכך שלא שילם את דמי השכירות, וכן מודה בסכום דמי השכירות, אולם טוען כי יש לקזז מדמי השכירות סך של 900 ₪ עבור סורגים שהתקין, וזאת לנוכח הסכמה שהיתה בינו לבין מר אלגריסי. טענה זו של הנתבע, לא נסתרה ועל כן יש לקבלה. כמו כן, הנתבע טוען, כי תרגום דמי השכירות מדולרים לשקלים הוא שונה מהנטען בכתב התביעה. גם בסוגיה זו יש ממש בטענות הנתבע. שערו היציג של הדולר עמד ביום 28.3.2008 על 3.519 ₪ וביום 28.4.2008 על סך של 3.463 ₪. לפיכך, דמי השכירות לחודש מרץ 2008 עמדו על סך של 1,619 ₪ ולחודש אפריל 2008 על סך של 1,593 ₪. בניכוי הסך של 900 ₪, עומד חובו של הנתבע לשני חודשים אלו, על הסך של 2,312 ₪. למען הזהירות בלבד, ולמעלה מהצורך ניתן בזאת לתובעת ולצדדים הנוספים, היתר לפיצול סעדים, ביחס לתביעה כספית שירצו להגיש נגד הנתבע לגבי התקופה שלאחר מועד הגשת התביעה בתיק זה. לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבע יפנה את הדירה ברחוב הלל 5 אשדוד וזאת עד ליום 1.8.2009. הנתבע יחזיר את החזקה בדירה לידי הנאמנים, עורכי הדין אליהו בוסקילה ואיתי רוט. הנתבע ישלם סך של 2,312 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה יום 28.4.2008 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע בתשלום אגרת המשפט, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום לידי אחד משני עורכי הדין הנ"ל, לצורך הפקדתם בחשבון הנאמנות. ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ט (8 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. גיל דניאל - שופט חוזה שכירותחוזהביטול חוזהשכירותדמי שכירות