פסק דין זה ניתן בתביעה כספית של התובע נגד הנתבע בסך של 57,037 ₪. להלן עיקרי הטענות בכתב התביעה: במסגרת הליך הגירושין שהתנהל בין התובע לגרושתו נמכרה דירה בתל-אביב שהייתה בבעלותם המשותפת (להלן: "הדירה המשותפת"), כאשר נקבע כי ב"כ התובע וב"כ הגרושה ישמשו נאמנים לצורך קבלת כספי התמורה. לצורך כך פתחו ב"כ התובע, עו"ד אילנה עוז-אונגר, וב"כ הגרושה, הנתבע בענייננו, חשבון נאמנות בבנק הפועלים (להלן: "חשבון הנאמנות") אשר לכל פעולת משיכה ממנו נדרשה חתימה של שני עורכי הדין בעלי חשבון הנאמנות. ביום 5/6/07, בהסתמך על התקבולים על-פי חוזה המכר של הדירה המשותפת, חתם התובע על הסכם לרכישת דירה למגוריו, שבו התחייב לשלם בנוסף לסכום הראשוני ששולם במועד חתימת הסכם הרכישה, סך נוסף של 60,000 דולר עד ליום 19/7/07. התמורה בגין מכירת הדירה המשותפת אשר התקבלה מצד ג' הופקדה לשיעורין בחשבון הנאמנות, ונכון ליום 27/6/07 הצטבר בחשבון הנאמנות סך של 634,000 ₪. לפיכך, ביום 27/6/07 פנתה עו"ד עוז אונגר אל בנק הפועלים ואל הנתבע לצורך משיכת סך של 427,000 ₪ מתוך היתרה בחשבון הנאמנות וחלוקתו בין התובע וגרושתו. הנתבע סירב לכך בטענה שהוא מבקש להבטיח את הכספים שאמורים להיות משולמים לדבריו בגין הסעד של דמי שימוש ראויים בתביעה שהגישה גרושתו של התובע. התובע הגיש ביום 4/7/07 בקשה דחופה למתן צו עשה המורה לנתבע ליתן חתימתו לצורך ביצוע העברת הכספים, ורק ביום 5/7/07 התקבלה במשרד ב"כ התובע בקשה למתן צו עיקול על כספי התובע. עוד נטען כי ביום 7/8/07 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטה שלפיה עיקול עד לסך של 140,000 ₪ יומר להערת האזהרה שלטובת התובע בדירה שרכש, ו- 60,000 ₪ מתוך הכספים שבנאמנות יישארו מעוקלים וישלימו את העיקול לסך כולל של 200,000 ₪. למרות זאת, הנתבע שב ומנע העברת כספים המגיעים לתובע אל המוכרים ולגורמים אחרים בהתאם להסכמה מיום 7/8/07, ואף הותיר בחשבון הנאמנות ללא זכות שבדין סך נוסף של 25,500 ₪ (מעבר ל- 60,000 ₪ הנ"ל), וזאת לדבריו על-מנת להבטיח תשלום שהיה על התובע לשלם לפי חוזה המכר. על-פי כתב התביעה נגרמו לתובע נזקים כדלקמן: (1) סך של 450 דולר אשר התובע נאלץ לשלם למוכרי הדירה שרכש עקב הפרת ההסכם עימם; (2) סך של 25,147 ₪ בגין שכירת שירותיו של עו"ד נוסף לצורך ייצוגו מול הנתבע; (3) סך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בכתב ההגנה נטען כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה הואיל והסמכות הייחודית לדון בעילות לפי חוק הנאמנות נתונה לבית המשפט המחוזי, אך טענה זו נזנחה בשלב מאוחר יותר. לגופו של עניין נטען כי הנתבע מעולם לא מונה כנאמן של התובע. בהקשר זה נטען כי בהסכם מכר הדירה המשותפת שערך עו"ד בראל מהמשרד שבו עבדה ב"כ התובע אמנם צוין כי הנתבע וב"כ התובע יחזיקו בידיהם הנאמנות את כספי תמורת המכר, אך סעיף זה אשר הנתבע לא היה צד לעריכתו, לא מנע ממנו להמשיך ולפעול לטובת מרשתו. עוד נטען כי לפי סעיף 9(א)(1) לחוק הנאמנות, ככל שהיו מחלוקות לעניין העברת כספים מחשבון הנאמנות היה על באי הכוח להעבירן להכרעת בית המשפט לענייני משפחה שתחת פיקוחו נעשה פירוק השיתוף, וכך אכן עשה הנתבע. לטענת הנתבע, בית המשפט מצא את דרישתו למתן בטוחה למרשתו מתוך חשבון הנאמנות כלגיטימית, ומאוחר יותר הורה להמיר את חלקה בבטוחה נוספת בדירה החדשה שרכש התובע. כמו-כן נטען כי אי שחרור כספים מחשבון הנאמנות בגובה דמי חכירה שנתיים למנהל - עד מתן הוראות אלו מבית המשפט לענייני משפחה - בדין נעשתה. בנוסף עולה מכתב ההגנה כי מייד לאחר קבלת אישור רוכשי הדירה המשותפת לחלוקת הכספים, חתם גם הנתבע על אישור התשלום, והכספים חולקו לאחר ביצוע התחשבנות ראויה בכספי הנאמנות לאור החלטות בית המשפט לענייני משפחה. לגבי הנזק, נטען כי התובע לא הסתמך על כספי הנאמנות, לא שילם שכר טרחה נוסף כלשהו לצורך ייצוג מול הנתבע ולא נגרמה לו עוגמת נפש כלשהי. התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה המפורטות לעיל. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר בצורה מפורטת על הטענות בכתב ההגנה. כמו-כן הוגש תצהיר עדות ראשית קצר של מר דניאל קשמיר, בנם של התובע וגרושתו, אשר איננו נדרש לצורך הכרעה בתיק שבפני. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובע והנתבע על תצהיריהם בחקירות נגדיות, ובנוסף נחקרה עו"ד אילנה עוז-אונגר בחקירה ראשית על-ידי ב"כ התובע ובחקירה נגדית על-ידי ב"כ הנתבע. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. דיון אתייחס תחילה דווקא לעניין הנזק. התביעה שבפני הוגשה כאמור בגין סך של 57,037 ₪ כדלקמן: 450$ בגין פיצוי מוסכם אשר נטען כי התובע נאלץ לשלם למוכרי הדירה שרכש; סך של 25,147 ₪ בגין שכירת שירותיו של עו"ד נוסף לצורך ייצוג התובע מול הנתבע; וסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע עקב התנהגותו של הנתבע. לגבי הסך של 450$, עד למועד דיון ההוכחות לא צורפה כל אסמכתא לביצוע תשלום זה. יתר על כן, כאשר התובע נשאל על הסכום הנ"ל בחקירתו הנגדית העיד כי "לא היה דבר כזה" (עמוד 63 לפרוטוקול, שורה 16). ב"כ התובע טען כי מרשו שהוא אדם מבוגר כבן 80 לא זכר את עניין הפיצוי המוסכם, וביקש לשוב ולקרוא לעו"ד עוז-אונגר אשר כבר נחקרה קודם לכן, להעיד בעניין זה בלבד. רק בשלב זה ובהמשך לשאלתו של ב"כ התובע העידה עו"ד עוז-אונגר כי "... הוא שילם סכום של משהו כמו 450$ עד כמה שלי זכור" (עמוד 62, שורה 4) וכן העידה כי תוכל להמציא אסמכתא בעניין זה לבית המשפט. למחרת דיון ההוכחות הגיש ב"כ התובע לבית המשפט מסמכים הנוגעים לסך של 450$ הנ"ל. בין היתר הוגש לבית המשפט מכתב של עו"ד נחום שר (בא כוחם של מוכרי הדירה) לעו"ד עוז-אונגר מיום 23/9/07 שלפיו התובע נדרש לשלם סך של 450$ בגין ריבית פיגורים. בנוסף הוגש מכתב של עו"ד עוז-אונגר לעו"ד שר מיום 12/12/07 שבו נכתב בסעיף 1.א. כי הסך הנ"ל של 450$ שולם למוכרים (כאשר 360 ₪ מתוכו שולמו בדרך של קיזוז חובות המוכרים כלפי התובע), וזאת לדבריה בהתאם למסמך מיום 29/10/07. אותו מסמך מיום 29/10/07 לא הוגש לבית המשפט. כמו-כן לא הוגשה תשובתו של עו"ד נחום שר למכתבה של עוז-אונגר מיום 12/12/07 או כל אסמכתא אחרת לביצוע התשלום בפועל כגון קבלה, אישור תשלום וכד', ועל כן אין גם במסמכים הנ"ל כדי להוכיח את סכום הנזק הנ"ל. באשר לסך של 25,147 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, לא הובאו בפני בית המשפט ראיות המבססות את הסכום הנתבע, ולו לכאורה. עו"ד עוז-אונגר העידה בחקירתה הנגדית כי ב"כ התובע הנוכחי, עו"ד בן-דוד, נוהג לערוך הסכמי שכר טרחה עם לקוחותיו, ובוודאי שהיא עצמה עושה זאת (עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 18-21). כמו-כן העידה כי במשרד שבו עבדה יחד עם עו"ד בן-דוד היו מוציאים חשבונית מס כתובה על כל שכר טרחה (תחילת עמוד 46), והיא מניחה שהיה הסכם שכר טרחה נפרד עם חשבונית נפרדת בגין כל פעולה משפטית שבוצעה (שם, שורות 12-14). גם התובע עצמו העיד כי הוא חושב שיש לו קבלה על התשלום לעו"ד בן-דוד אשר לא הוצגה בפני בית המשפט (סוף עמוד 62). אף-על-פי-כן, לא הוצגו בפני בית המשפט הסכמי שכר טרחה, חשבוניות או קבלות כלשהן על-מנת לתמוך בטענה בדבר תשלום שכר טרחה. כמו-כן אין בפני בית המשפט פירוט לגבי מרכיבי שכר הטרחה אשר שולם לעו"ד עוז-אונגר ולעו"ד בן-דוד, כאשר אין חולק כי לכל הפחות חלק משכר הטרחה שולם בגין הטיפול בהליך הגירושין של התובע על כל הכרוך בכך, ולא בגין הטיפול הספציפי בענייניו של התובע מול הנתבע. בנוגע לרכיב של עוגמת נפש, אין בכתב התביעה ובתצהירו של התובע פירוט כלשהו, ולו קצר וכללי, לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לתובע באופן אישי עקב התנהלותו של הנתבע. יצוין כי מעדותו של התובע עולה על-פניו שהעביר לידי באי כוחו את הטיפול בכל הקשור ענייני הגירושין שלו, לרבות עניין מימוש הדירה המשותפת וקבלת כספי התמורה, כאשר הוא עצמו כלל לא היה מעורב בהליכים ובפעולות שביצעו באי כוחו ואף לא התעניין בכך (ראו למשל עמוד 58 לפרוטוקול, שורות 5-7; עמוד 59, שורות 12-14; ועמוד 60, שורות 1-7). די היה בכך שהתובע לא הוכיח את נזקיו ולו לכאורה על-מנת לדחות את התביעה, אולם אתייחס בקצרה לטענותיו של התובע גם לגופו של עניין. ההסכם שבו נקבע כי הכספים שיתקבלו בגין מכירת הדירה יוחזקו בנאמנות הינו הסכם בין התובע וגרושתו לבין רוכשי הדירה המשותפת (נספח ד' לתצהיר הנתבע, סעיף 2). הסכם זה אינו מתייחס למצב שבו יתעוררו חילוקי דעות בין שני הנאמנים לגבי העברת הכספים מחשבון הנאמנות לידי המוכרים, וודאי שאינו קובע כי גם במצב של מחלוקת חייב כל אחד מהנאמנים לאשר את שחרור הכספים מיידית וללא שיקול דעת. יתרה מזאת, כאשר נשאלה עו"ד עוז-אונגר בחקירתה הנגדית האם נכון שסירבה בשלב כלשהו לחתום על הוראת תשלום, העידה כי "כאשר הדברים לא ברורים ברור שאני לא אחתום..." (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 5-16). בהמשך אף העידה כי הגישה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה למתן הוראות בעניין הכספים שהנתבע לא רצה להעביר (סוף עמוד 48), וכן אישרה כי בכל מחלוקת ובוודאי בעניין הכספים פנו באי הכוח לבית המשפט (עמוד 49, שורה 8). מכאן שלא הוכח כי היה על הנתבע לאשר באופן אוטומטי חלוקת כספים שהצטברו בחשבון הנאמנות, ולא להמתין עד לקבלת הוראות מבית המשפט לגבי המחלוקת שהתעוררה בעניין זה, וכך סבר ככל הנראה גם בית המשפט לענייני משפחה (ראו סעיף 8 לפרוטוקול הדיון בית המשפט לענייני משפחה מיום 11/11/07, נספח כ' לתצהיר הנתבע). על-פי כתב התביעה, מכתב הדרישה של עו"ד עוז-אונגר לבנק הוצא ביום 27/6/07 (נספח ה(2) לכתב התביעה) כאשר לא הוצגה כל אסמכתא לעניין המועד שבו הגיעה הדרישה לידי הנתבע בפועל. על כל פנים, ביום 2/7/09, ימים ספורים לאחר המצאת מכתב הדרישה לבנק, התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בבקשת העיקול שהגיש הנתבע עוד ביום 14/6/07, ונקבע כי יוטל עיקול זמני בחשבון הנאמנות. ביום 5/7/07 נכנס צו העיקול לתוקפו. בנסיבות אלה, אין לומר כי הנתבע עיכב את שחרור הכספים במשך פרק זמן ארוך ובלתי סביר בטרם התברר העניין בבית המשפט. זאת ועוד, מתצהירו של הנתבע עולה כי ביום, 19/7/07 שבו אמור היה התובע לבצע את התשלום בגין הדירה שרכש, הוציא הנתבע לבנק הודעת תשלום שלפיה יש להעביר לתובע ולגרושתו את יתרת הכספים בחשבון הנאמנות מעבר לסכום שהיה מעוקל, כלומר להעביר לכל אחד מהם סכום של 105,650 ₪ (סעיף 33 לתצהיר). לתמיכה בטענתה זו צורף לתצהירו אישור על משלוח הודעת פקסימילה לבנק הפועלים מיום 19/7/07, שבה ביקש הנתבע להעביר את הסכומים הנ"ל מהחשבון (נספח יג'3 לתצהיר). כמו-כן הצהיר הנתבע כי עו"ד עוז-אונגר סירבה לחתום על הודעת תשלום זו, וכן צירף הקלטה של שיחה עם פקידה בבנק הפועלים המאשרת כי עו"ד עוז-אונגר ידעה שהנתבע חתם על ההודעה לשחרור הכספים ולא הוסיפה את חתימתה (סעיף 34 לתצהיר ונספח יג4). הנתבע כלל לא נשאל על הטענות הנ"ל בחקירתו הנגדית, וכאשר נשאלה עו"ד עוז-אונגר האם סירבה לחתום על הודעת תשלום שהוציא הנתבע, בתחילה לא ענתה ישירות על השאלה אך לבסוף כאמור העידה כי "... כאשר הדברים לא ברורים ברור שאני לא אחתום" (עמוד 27, שורות 5-16). התובע העיד בעניין זה כי באי כוחו כלל לא הציעו לו לקבל מחשבון הנאמנות את הסכום שאינו שנוי במחלוקת (תחילת עמוד 61). לפיכך, לא נסתר כי ב"כ התובע היא שנושאת באחריות לכך שהכספים אשר לא היו מעוקלים לא שוחררו מחשבון הנאמנות ביום 19/7/07. לגבי עיכוב הכספים בחשבון הנאמנות לאחר החתימה על הסכם הפשרה מיום 7/8/07, מתצהירו של הנתבע עולה כי לאחר חתימת ההסכם הנ"ל התעוררה מחלוקת בין הצדדים אך ורק לעניין תשלום דמי חכירה למנהל בגין התקופה שבה התגורר התובע לבדו בדירה המשותפת. הנתבע הצהיר וכן העיד בחקירתו הנגדית כי הסכים למשוך מחשבון הנאמנות את כל היתרה שלא הייתה שנויה במחלוקת ולהעבירה לידי התובע וגרושתו בחלקים שווים, אך ב"כ התובע סירב לכך (סעיף 39 לתצהיר הנתבע, נספחים טו1 ו- טו2 לתצהיר וכן עדותו בעמוד 68 לפרוטוקול, שורות 10-14). מההתכתבויות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי בשלב מסוים הסכימה עו"ד עוז-אונגר לשחרר את הכספים שלא היו שנויים במחלוקת, אך עקב טעות מאוחרת וזניחה בסכום דמי החכירה שדרש הנתבע (29,835 ₪ במקום 25,258 ₪) החליט ב"כ התובע הנוכחי שלא ליתן את הסכמתו לשחרור יתרת הכספים (נספח ח1 לתצהיר התובע). בעקבות זאת הגיש הנתבע לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן הוראות בעניין תשלום דמי החכירה וחלוקת הכספים בחשבון הנאמנות. על-פי פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 11/11/07 (נספח כ' לתצהיר הנתבע), רק באותו מועד הציע ב"כ התובע דכאן שסכום דמי החכירה הנכון (25,258 ₪) ישולם מהחלק של מרשו ושהכספים בחשבון הנאמנות יחולקו בהתאם (סעיפים 5 ו- 9 להחלטת בית המשפט בפרוטוקול מיום 11/11/07). כמו-כן עולה מהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה כי בסופו של דבר ביקש ב"כ התובע דכאן החלטה בבקשה למתן הוראות, ובית המשפט קבע כי דמי החכירה לתקופה שבה התגורר התובע לבדו בדירה המשותפת יחולו עליו בלבד (ראו סעיפים 14 ו-15 להחלטה הנ"ל). בהקשר זה העיר בית המשפט כי הבקשה למתן הוראות שהגיש הנתבע (ב"כ התובעת שם) הייתה מוצדקת וכי הנתבע פעל כדין (סעיף 16 להחלטה). מכאן שאין להטיל על הנתבע אחריות לכך שלא חולקו כספים מחשבון הנאמנות לאחר חתימת הסכם הפשרה מיום 7/8/07. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. כמו-כן הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 7,500 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ח' תשרי תשע"א, 16 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. עיקול זמנינאמנותעיקול