פתח דבר- 1. התובע, שימש כמנהל מחסן בנתבעת החל מ-1/97 ועד למועד פיטוריו ב-11/07. התובע פוטר מעבודתו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא מתן הודעה מוקדמת, בטענה שהיה מעורב בגניבת מוצרים מן הנתבעת בהיקף של מאות אלפי שקלים. הנתבעת הגישה תלונה למשטרה ובמסגרתה נחקר התובע כמי שנחשד בגניבה ממעביד. התובע, המכחיש את החשדות נגדו, תובע תשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית בסך כולל של 91,019 ₪. הנתבעת טענה טענת קיזוז בסך 324,000 ₪ בגובה הנזקים שגרם התובע. העובדות הרלוונטיות לתביעה 2. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור מוצרי דפוס ושיווק ציוד משרדי. 3. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 5/1/97 כנהג חלוקה . 4. בשנת 2004 קודם התובע לתפקיד של מנהל מחסן. הוא זכה להעלאה בשכרו ולתנאי עבודה משופרים. במסגרת תפקידו כמנהל המחסן, התובע היה אחראי על סידור ההזמנות לקראת הפצתם ללקוחות הנתבעת וכן סידור מסלול החלוקה של נהגי החלוקה כולל הצמדת תעודת משלוח או חשבונית ללקוח לסחורה היוצאת מן המחסן. בנוסף, התובע היה מאשר כל כניסת טובין למחסני הנתבעת מספקיה השונים. 5. במהלך קיץ 2007 ערכה הנתבעת ספירת מלאי מדגמית שגרתית במחסן למוצרים שונים כדוגמת נייר צילום, ראשי דיו וטונרים. ממצאי הספירה העלו אי התאמה בין רמת המלאי הממוחשבת לבין המלאי המצוי בפועל במחסן. 6. במהלך חודש 11/07 פנה מר אלי עשור, שעבד תחת פיקוחו של התובע במחסן כנהג חלוקה, אל מנהל הנתבעת, מר פטריק רום וביקש ממנו להתפטר מעבודתו בטענה כי יחסי העבודה בינו לבין התובע עכורים, שכן לגרסתו התובע ביקש ממנו לספק סחורה ללא תעודת משלוח וללא חשבוניות ואף טען כי התובע קיבל כסף עבורה במזומן. מר עשור סרב להמשיך ולעשות כן ומאז התובע החל להתנכל אליו. 7. מנהל הנתבעת, מר פטריק רום, ערך ברור בעניין , אשר בסופו הוחלט לפטר את התובע לאחר שנערכה לתובע בדיקת פוליגרף. 8. ביום 25/11/07, לאחר קבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף, זומן התובע לשיחה ע"י מנהל הנתבעת, בה הודיע לו בסופה כי הוא מפוטר לאלתר מן העבודה. 9. ימים ספורים לאחר פיטורי התובע, הגיש מנהל הנתבעת תלונה במשטרה בגין גניבה ממעביד. 10. לטענת הנתבעת, לאחר הגשת התלונה ובטרם זומן התובע לחקירה במשטרה, פנה התובע אל מר רום וביקש ממנו לסגור את הפרשייה ללא התערבות המשטרה וכי הוא מוותר על פיצויי הפיטורים שלו. המחלוקות 11. האם התובע פוטר בנסיבות בהן יש לשלול ממנו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת? 12. האם התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית? 13. במידה וייקבע כי התובע זכאי לסכום כלשהו, האם עומדת לנתבעת זכות קיזוז בגין הגניבות שביצע התובע לטענתה ואם כן, באיזה שיעור? דיון והכרעה 14. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו. מטעם הנתבעת הגישו תצהירי עדות ראשית והעידו מר פטריק רום, מנהליה ובעליה של הנתבעת; מר עשור אלי- נהג חלוקה בנתבעת; מר אלברט חיון- מחסנאי בנתבעת; העדים מר חיים ברטל - עובד לשעבר בנתבעת ומר יוסי אלון- מבעליה של החנות "אלונית" העידו בפני בית הדין בעדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית. כמו כן, העיד מר אורי בארי- בודק הפוליגרף. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים 15. אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו ללא תשלום פיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, בדין נשללה זכותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים שכן לטענתה התובע גנב ממנה מוצרים בהיקף של מאות אלפי שקלים. התובע הכחיש המעשים המיוחסים לו וטען כי זכאי למלוא פיצויי הפיטורים. לשם בירור המחלוקת בסוגיה זו יש להכריע בשתי שאלות, ראשית האם המעשים שיוחסו לתובע הוכחו. שנית, במידה ותוכיח הנתבעת את מעשי הגניבה -האם יש לשלול מן התובע באופן חלקי או מלא את פיצויי הפיטורים. האם אירועי הגניבה הוכחו 16. הלכה היא, כי הנטל להוכיח שהעובד ביצע גניבה מוטל במלואו על כתפי המעביד, הטוען לגניבה וכי הפיטורים בוצעו על רקע זה.(ראה לעניין זה דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד - יעקב הלמן,; דב"ע שן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב' 303 ודב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ויעקב פורר - שושנה שרייר, עבודה ארצי כרך ג' (1) 162). עפ"י ההלכה הפסוקה, מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר". (ר' דב"ע לו/3-1 הלמן - וישינגרד, עבודה ארצי כרך ט' (2) 131) בעניין אנואר חמיד הנ"ל, הדגיש בית הדין כי משמדובר במעשה גניבה, יש לבסס כדבעי ראיות נסיבתיות וכי לא די בכך שעפ"י הראיות הנסיבתיות נראה במידת סבירות גבוהה, שהתובע אכן ביצע את העבירה, אלא נדרש, עפ"י הפסיקה, שהראיות הנסיבתיות תשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, אפשרות של מסקנה שונה. 17. גרסת הנתבעת בדבר המעשים שיוחסו לתובע פורטו באריכות בתצהירי הנתבעת. מנהל הנתבעת, מר פטריק רום (להלן:"פטריק" או "מנהל הנתבעת") פירט בתצהירו את השתלשלות העניינים שהביאו לחשיפת מעשי התובע. מר פטריק הצהיר כי במהלך חודש 11/07 פנה אליו עובד אחר בחברה, מר אלי עשור וביקש להתפטר מעבודתו מחמת יחסי העבודה העכורים ששררו בינו לבין התובע. פטריק הצהיר כי ביקש לחקור ולברר במה דברים אמורים ומדוע מר עשור מעוניין להתפטר מעבודתו. בשיחה שערך עימו, גילה כי התנכלות התובע למר עשור החלה לאחר שזה סרב לבצע עבורו "שליחויות" שונות ולהעביר סחורה לחנות אלונית ולאדם נוסף מיבנה ללא תעודת משלוח או חשבונית של הלקוח. עוד הצהיר כי אותו אדם מיבנה, העונה לשם "בן חמו", מסר לאלי עשור מעטפה ובה סך של 400 ₪ בכדי שיעבירה לתובע. בשלב זה ,הבין אלי עשור כי מדובר במעשה שאינו כשר ולאחר שהעביר את המעטפה לתובע, אמר לו כי אינו מוכן לשתף עימו פעולה ולבצע עבורו את השליחויות הללו. בעקבות זאת, החל התובע להתנכל למר עשור. 18. פטריק אף הצהיר כי לאחר שאלי עשור העלה טענות אלה, הוא פנה בעצמו אל החנות אלונית והראה למר יוסף אלון, אחד מבעלי החנות את תמונתו של התובע ושל אלברט חיון, המחסנאי הנוסף. מר אלון זיהה את השנים וטען כי התובע פנה אליו בהצעה למכור לו נייר צילום במחיר מוזל, מר אלון הסכים והחל לרכוש מן התובע נייר צילום; כל זאת, מבלי שידע כי הציוד שייך לנתבעת. לאחר עריכת הבירור ולאחר שחקר עובדים נוספים, דרש פטריק מן התובע ומאלברט חיון לעבור בדיקת פוליגרף ולאחר שקיבל את תוצאותיו, זימן את התובע לשיחה ובה שטח את חשדותיו בפניו, אולם התובע אשר היה מבוהל, לא סיפק כל תשובה עניינית וכל שהסכים לומר הוא כי לקח דברים קטנים , אך לא גנב. 19. אלי עשור הצהיר כי נדרש בשליחות מטעם התובע, להעביר מספר פעמים (לפחות ארבעה), בכל פעם 10 קרטונים של נייר צילום לחנות בשם אלונית הממוקמת בבאר שבע. מר עשור הצהיר כי בכל הפעמים הללו הוא סיפק את הסחורה ללא תעודת משלוח או חשבונית וכששאל את התובע לפשר הדבר , זה אמר לו כי הוא ידאג לבקש ממנהלת החשבונות בנתבעת להעביר לבית העסק את החשבונית. אלי עשור הצהיר כי לא ידע שהלקוחות אליהם העביר את הסחורה בהוראת התובע, אינם נמנים על לקוחות הנתבעת. 20. עוד הוסיף וטען כי באחד הימים, רכב החלוקה הועמס ב-25 קרטונים והוא התבקש להעביר 10 קרטונים לחברת אלונית ו-10 קרטונים לאדם בשם בן חמו ביבנה , כשבגין קרטונים אלה לא היתה בידיו תעודת משלוח או חשבונית. כשהגיע אל מר בן חמו וסיפק לו סחורה, זה נתן לו מעטפה וביקש ממנו להעבירה לתובע. אלי עשור הודה כי סקרנותו היתה רבה ולכן פתח את המעטפה ומצא בה סך של 400 ₪ במזומן. אז הבין כי מתרחש משהו שאינו כשר ולכן הבהיר לתובע כי זו היתה הפעם האחרונה שהוא יוצא להעביר סחורה ללא חשבונית או תעודת משלוח. לגרסתו, התובע ביקש ממנו שלא לספר לאיש דבר ומאותו יום, החלה מערכת יחסי העבודה בניהם להתדרדר עד שהוא החליט להתפטר מעבודתו בנתבעת ופנה אל מנהל הנתבעת, כשבמעמד זה סיפר לו על השליחויות שביצע עבור התובע. 21. גם אלברט חיון, אשר עבד בכפיפות לתובע במחסן הנתבעת, הצהיר כי לעיתים, כאשר נבצר מנהגי החלוקה למלא את תפקידם, הוא היה מבצע חלוקה של סחורה . לגרסתו, התובע ביקש ממנו מספר פעמים, להוביל בכל פעם בין 4-6 ארגזי נייר צילום לאלונית, ומבלי טופס הזמנה, או תעודת משלוח. מר חיון הצהיר כי הדבר היה תמוה בעיניו, אך מכיוון שהתובע היה הממונה הישיר עליו ויחסי העבודה ביניהם היו טובים, הוא לא שאל אותו לפשר העניין. כמו כן, הצהיר כי התובע ביקש ממנו כמה פעמים בסוף יום העבודה להכניס לרכבו של התובע קרטון מלא וסגור שאת תכולתו לא ראה. 22. בעדויות שנשמעו בפנינו חזר מנהל הנתבעת על גרסתו בתצהירו והעיד כי לאחר שהתעוררו החשדות ביחס לתובע, הוא החל לדבר עם העובדים אלי עשור, עם חיים ברטל עובד לשעבר בנתבעת , עם מנהלת הרכש ועם אלברט חיון. (עמ' 56-57 לפרוטוקול). 23. מר עשור העיד כי ביקר בחנות אלונית 3 או 4 פעמים ובכל פעם סיפק להם 10 קרטונים. עוד הוסיף כי באחת הפעמים התובע עצמו נכח עימו ברכב , לאחר שלקוח של הנתבעת (מוזיאון האיסלם בירושלים) ביטל את ההזמנה, התובע ביקש ממנו לעצור בדרך ולספק לאלונית 10 קרטונים של נייר צילום. התובע נשאר ברכב ואלי עשור העביר את הסחורה לחנות. (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 30/6/09) 24. כשנשאל אלי עשור מדוע פעל בניגוד לנוהלי הנתבעת ובכל זאת סיפק לאלונית סחורה ללא תעודת משלוח או חשבונית, העיד כי :" התובע לקח אותי הייתי עובד חדש בהתחלה , זה היה בתחילת עבודתי במפעל וחשבתי שכך מתנהל עסק, כי התובע ניהל ושלח אותי, העמיס אותי נתן לי תעודתו הוא היה ממונה ישיר שלי, הוא היה מנהל עבודה שלי. שהיתה לי בעיה פניתי רק אליו והוא פנה לפטריק ומבצע את מה שביקשתי" (עמ' 41-42 לפרוטוקול) 25. ובהמשך העיד כי לאחר שהתעורר בליבו החשד כי המדובר בגניבת הסחורה מן הנתבעת , החל לברר עם עובדי הנתבעת האם הלקוחות שלהם סיפק את הסחורה ללא תעודת משלוח נמצאים במאגר הלקוחות של הנתבעת וגילה כי התשובה לכך שלילית (עמ' 42 לפרוטוקול). 26. אלברט חיון העיד בעדותו בפנינו כי ביקר פעמיים או שלושה באלונית, תוך שהוא מעביר להם ארגזי נייר צילום. העד לא ידע לומר בדיוק איזה סוג נייר הועבר. העד אף העיד כי כן אישר כי התבקש על ידי התובע להכניס לרכבו מידי פעם קרטון מלא. יחד עם זאת, העיד כי לעיתים התובע היה לוקח שאריות של נייר ומוסר אותם לגנים וכי ייתכן שהקרטונים שהכניס לרכב היו מלאים בשאריות נייר. (עמ' 37 לפרוטוקול). 27. מנגד הכחיש התובע בתביעתו את החשדות שיוחסו לו וטען כי מעולם לא גנב מן הנתבעת דבר. בתצהירו הצהיר התובע כי בקיץ 2007 הנתבעת ערכה שינויים ושיפוצים במבנה , על ידי עובדי קבלנים שונים. לאחר השיפוצים ובסביבות חודש אוקטובר 2007 ערכה הנתבעת ספירת מלאי במחסני הנתבעת ונמצא כי ישנו חוסר בראשי דיו. התובע טען כי עבר את בדיקת הפוליגרף, חרף העובדה כי הוא סובל ממחלות שונות כשבודק הפוליגרף לא יידע אותו כי בעקבות מחלותיו השונות (סכרת, לחץ דם), תוצאות הפוליגרף עלולות להשתנות. התוצאות לא נמסרו לידיו וביום 25/11/07 הוא נקרא למשרדי הנתבעת ומנהליה הודיעו לו כי הוא מפוטר מעבודתו לאלתר. 28. בעדותו בפנינו התובע לא הכחיש כי ביקר בחנות אלונית, אך טען לראשונה כי אלברט חיון היה זה שמכר לאלונית את נייר הצילום ובאחת הפעמים הוא אף שלח את התובע להביא לו כסף עבור הנייר. עוד הוסיף וטען כי הוא לא ידע שאלברט חיון נהג להוציא סחורה ממחסני הנתבע ורק בשלב מאוחר גילה זאת. כשנשאל מה עשה לאחר שגילה כי אלברט חיון גנב מן הנתבע סחורה ענה "כלום". בהמשך העיד כי גם הנהג אלי עשור גנב נייר ממעסיקתו , אך העיד כי לא דיווח על כך לממונים עליו ולמעשה לא עשה דבר בכדי לעצור את הגניבות הנטענות , זאת כלשונו: "ש. אתה מכיר את יוסי אלון מהחנות אלונית ת. כן ש. אתה מכרת לו נייר צילום ת. אני לא מכרתי לו, היה מחסנאי בשם אלברט חיון, הוא זה שלקח נייר ומכר נייר. ש. ואתה בעצמך היית בחנות אלונית ת. כן ... ש. איך אתה יודע שהמחסנאי אלברט הוא זה שסיפק נייר צילום לאלונית ת. כי הוא באחת הפעמים שלח אותי אליו להביא לו את הכסף עבור הנייר ש. מי שלח אותך לאלונית להביא כסף ת. אלברט חיון ש. את הכסף שקיבלת למי נתת ת. לאלברט ש. כמה כסף היה שם ת. לא יודע ש. איך אתה יודע שהיה שם כסף ת. זה היה בתוך מעטפה ש. איך אתה יודע שהיה שם כסף ת. שיערתי לעצמי ... ש. כשגילית שאלברט מוכר סחורה מהמחסן שאתה המנהל שלו ,מה עשית עם המידע הזה ת. כלום ש. כשאלברט שלח אותך לאלונית , שאלת אותו מדוע הוא שלח אותך, שהרי אתה הממונה עליו ואתה שולח אותו ולא הפוך ת. כי הוא ביקש ממני שאני אקח ולא רציתי לסב ך אותו. ... ש. מה שאתה טוען למעשה שאתה יודע ע ל עוד עובדים של הנתבעת שגנבו מהעביד שלהם ת. למשל אלי ש. ואתה לא דיווח לממונים עליך ת. נכון ש. למה לא דיווחת לממונים עליך.. ת. אותו נהג אלי היה מגיע ואמתרי לו שיפסיק עם הגניבות וגם בבוקר בהעמסת הנייר אותו מחסנאי אלברט חיון, היה שם משטח נייר ליד הרכב ואלי אף פעם לא לקחת נייר בדיוק מה שצריך, תמיד היה לוקח יותר והייתי מזהיר אותו ומחזיר את הנייר בחזרה. "(עמ' 8-9 לפרוטוקול מיום 11/1/09) ובהמשך העיד כי כשהלך לגבות את הכסף מאלונית ידע כי מדובר בתמורה בגין סחורה גנובה, זאת כלשונו: "ש. כלומר כשהלכת לאלונית, כבר ידע שבעצם אתה הולך לגבות תמורה בגין סחורה גנובה, האם נכון ת. נכון ש. ולמרות זאת הלכת וגבית כסף ת. כן " (עמ' 9 לפרוטוקול) 29. מר יוסי אלון, אחד מבעלי ועובדי החנות אלונית, העיד לעומת זאת , כי התובע היה זה שסיפק לו את נייר הצילום , לאחר שהגיע אליו לחנות והציע לו לקנות נייר צילום במחיר זול יותר מספקים אחרים. מר אלון העיד כי התובע הבטיח לו שיביא לו חשבונית אחרי שלוש הזמנות ומשלא עשה כן בפעם הרביעית, הוא הפסיק עימו את הקשר. כן העיד כי גם מר אלברט חיון נהג להגיע לחנות והוא זה שהוביל את הסחורה. (עמ' 20 לפרוטוקול מיום 11/1/09) עדות זו עולה בקנה אחד עם הצהרת מר אלון בפני מנהל הנתבעת (נ/1). 30. כשהתובע נשאל מדוע עדותו עומדת בניגוד לגרסת יוסי אלון , אשר טען כי התובע היה זה שהתקשר עימו בעניין אספקת הסחורה ולא מר אלברט חיון, התובע לא ידע מה לומר והשיב כי "אין לי הסבר לכך" (עמ' 16 לפרוטוקול ) 31. עוד העיד מר יוסי אלון כי רכש נייר צילום שהגיע באריזה כחולה , כשכתוב עליה PH-7. יצוין כי על פי עדות מנהל הנתבעת ואף על פי עדות התובע עצמו (עמ' 9 לפרוטוקול) המדובר בנייר צילום ייחודי, אשר יוצר עבור הנתבעת בלבד. 32. מר אלון העיד כי רכש מן התובע נייר צילום 3 או 4 פעמים , כשהתשלום בגינם בוצע בסוף בתשלום במזומן. עוד העיד כי רכש מן התובע בסה"כ 12 קרטונים ובעלות של כ-500 ₪ ( עמ' 22-23 לפרוטוקול מיום 11/1/09) 33. ממכלול העדויות שנשמעו בפנינו וניתוחם , מסקנתנו היא כי הנתבעת הוכיחה ברמת הוכחה מוגברת את אירועי הגניבה שיוחסו לתובע בכל הנוגע למכירת הסחורה ל"אלונית", כפי שיפורט להלן. 34. תחילה טען התובע בתצהירו כי נמצאו חסרים במלאי הנתבעת בשל עבודות שיפוץ שנעשו במשרדי הנתבעת. יצוין כי טענת התובע בעניין זה לא הוכחה ולו בראשית ראייה. מר פטריק רום, אשר עדותו היתה עקבית ואמינה העיד כי אכן נעשו שיפוצים והעברות של חלק מן הציוד ובעקבות כך התגלו חסרים מסוימים שלא עליהם דובר בתביעה זו (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 30/06/09) עדות זו לא נסתרה על ידי התובע ולא הובאה כל ראייה על ידי התובע להוכחתה. זאת ועוד. בעדותו בפנינו הודה התובע, כי אמנם ביקר בחנות אלונית ואף נטל מהם מעטפה עם כסף , אשר לא הועבר לנתבעת, אך הדבר נעשה בשליחותו של מר אלברט חיון. לא מיותר לציין כי עדותו של התובע בנקודה זו הינה בבחינת "עדות כבושה". גירסה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו. עדות זו תמוהה ביותר וסביר היה להניח כי לו היתה נכונה , היתה נטענת בפני נציגי הנתבעת, כבר במועד בו פוטר התובע, או לכל הפחות שבועיים לאחר מכן, כאשר התובע עצמו הגיע אל משרדי הנתבעת בכדי לנסות וליישב את ההדורים. עדות זו, אשר אינה מתיישבת עם מכלול העדויות שנשמעו בפנינו, לרבות התרשמותנו כי עדותו של מר אלברט חיון היתה אמינה, כלל לא הוכחה על ידי התובע והיא אינה מתיישבת עם ההיגיון הישר. יתרה מכך, התובע בעדות זו מודה ברחל בתך הקטנה כי היה מודע למעשי הגניבה של אלברט חיון ובכל זאת נתן יד למעשה ולא פעל למניעתו, חרף היותו הממונה על מחסן הנתבעת והממונה הישיר של מר אלברט חיון. התובע העיד מפורשות כי מר אלבר חיון "גנב" מן הנתבעת ובכל זאת שתק ולא סיפר על כך לנתבעת. זאת ועוד. לגרסתו הוא אף גבה תשלום עבור מר חיון מאלונית והעביר לו אותו. משקלה של עדות כבושה וערכה הראייתי הינה מועט ביותר. (ע"פ 677/84 דוד אביטן ואח' - מדינת ישראל פד"י מא (4) 33). 35. התובע אף לא סיפק כל הסבר סביר או הגיוני לעדותו של יוסי אלון, אשר זיהה אותו כמי שיצר עימו קשר והציע לו לרכוש נייר צילום במחיר מוזל, בעוד שמר חיון שימש כנהג הובלה וכשלוחו של התובע. אכן, אף מעשיו של מר חיון חמורים ומן הראוי היה , ברגע שהתעוררו בליבות חשדות בדבר כשרות מעשיו של התובע, היה עליו לפנות אל מנהלי הנתבעת וליידעם בדבר ולא לשתוק, כפי שבחר לעשות בפועל. ואכן מר חיון הודה בעדותו בפנינו כי עשה טעות חמורה וכי למעשה "שיתף פעולה " עם התובע, כשעצם את עיניו למרות שידע כי הסחורה נמכרה ללא תעודת משלוח (עמ' 35, 38 לפרוטוקול מיום 30/6/09), אולם לא עניינו מובא בפנינו היום , אלא המעשים המיוחסים לתובע. 36. בניגוד לעדות התובע, אשר כאמור היתה מלאת תמיהות ובלי עקבית, עומדת עדותם של עדי הנתבעת, אשר הותירו בפני בית הדין רושם מהימן וגרסתם עדיפה עלינו. מר פטריק רום, העיד ופירט באופן עקבי את השתלשלות העניינים מן המועד בו העובד אלי עשור פנה אליו וביקש להתפטר מעבודתו ועד לגילויים של החשדות שהתעוררו ביחס לתובע. עדותו נתמכת בעדותם של יתר עדי הנתבעת, כמו גם בעדותו של מר יוסי אלון, אשר העיד מפורשות כי התובע היה זה שפנה אליו והציע לו לרכוש נייר צילום במחיר מוזל. 37. עוד יצוין, כי מתוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה ע"י מר אורי בארי עולה, כי התובע אינו דובר אמת. מר בארי אישר, כי טרם עריכת בדיקת הפוליגרף, הוא שאל ובירר לגבי מצבו הבריאותי של התובע וזה נמצא כשיר לעבור את הבדיקה. עדותו זו לא נסתרה ע"י התובע. 38. מעבר לכך יצוין כי ממצאי בדיקת הפוליגרף אינם בבחינת ממצא יחיד ובנסיבות המקרה שבפנינו לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, שוכנע בית הדין כי התובע "סיפק" לחנות אלונית סחורה השייכת לנתבעת שלא באמצעות תעודת משלוח או חשבונית, כשאת התמורה בגינה שילשל לכיסו. 39. באשר להיקף ה"גניבה" ושווי המוצרים שנמכרו לאלונית מבלי שהנתבעת קיבלה התמורה בגינם, מניתוח העדויות שנשמעו בפנינו עולה כי המדובר במספר אירועים היינו פעמיים או שלושה שנעשו בהוראת התובע, (כל פעם על ידי כל אחד מן העובדים אלי עשור ואלברט אוחיון). אמנם יוסי אלון העיד בעניין זה כי התובע סיפק לו בסך הכל 12 קרטונים של נייר צילום בשווי 500 ₪ , אך בנקודה זו עדיפה עלינו גרסת עדי הנתבעת כי מר עשור סיפק לאלונית 10 קרטונים בכל הובלה, 3 או 4 פעמים (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 30/6/09) ומר אלברט ביקר בחנות וסיפק לה סחורה בין פעמיים לשלוש פעמים (עמ' 35 לפרוטוקול). 40. ובאשר לאירוע הגניבה ביבנה - אירוע זה לא הוכח במידה הנדרשת. יצוין כי מר חיים ברטל, אשר עבד בנתבעת כנהג חלוקה בשנים 2004-2007, כמו גם מר אלי עשור, העיד כי בתחילת העסקתו בנתבעת, באחת הפעמים נשאר לו נייר צילום עודף ברכב, הוא דיווח על כך לתובע וזה הורה לו להעביר ללקוח מיבנה את קרטוני הנייר, למרות שלא היתה לו תעודות משלוח. לטענת העד, התובע אמר שהוא ידאג לפקסס את התעודה ללקוח מאוחר יותר. הלקוח שילם לו במזומן במעטפה, אשר הועברה לתובע. העד העיד כי אירוע זה התרחש פעם או פעמיים (עמ' 24 לפרוטוקול מיום 11/1/09). 41. התובע טען בעדותו כי אינו מכיר חנות כלבו ביבנה והוסיף כי לא היו לנתבעת הרבה לקוחות מיבנה, אם כי שימש בעברו כנהג חלוקה זמן קצר באזור זה. (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 11/1/09). 42. מנהל הנתבעת העיד בעניין זה כי בניגוד לבירור שערך בחנות אלונית, הוא לא בדק את טענות עובדיו ביחס לאירוע מכירת נייר הצילום ללקוח מיבנה (לחנות הכלבו או ללקוח בשם בן חמו) (עמ' 53 לפרוטוקול מיום 30/6/09) 43. לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי התובע אכן סיפק סחורה השייכת לנתבעת לצדדים שלישיים מיבנה, אשר אינם נמנים עם לקוחות הנתבעת ומבלי שהעביר את התמורה בגינה לנתבעת, זאת בניגוד למסקנתנו ביחס למכירת הנייר לחנות אלונית בבאר שבע. 44. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי אירועי הגניבה שיוחסו לתובע בכל הנוגע למכירת נייר צילום לחנות אלונית, ללא תעודת משלוח וללא העברת התמורה לנתבעת, הוכחו על ידי הנתבעת ברמת ההוכחה הנדרשת בעוד שטענותיה בדבר אירועי המכירה ללקוחות מיבנה, לא הוכחה. 45. לאור קביעות אלה, יש לבחון האם יש במעשים שהוכחו בכדי לשלול מן התובע מלוא פיצויי פיטוריו. 46. על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר שלילת פיצויי הפיטורין, עמד בית הדין הארצי לעבודה בעניין אלוניאל, וכך נפסק על ידו - "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו." (ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב, ניתן ביום 31.5.07). 47. אין אף מחלוקת כי גניבה ממעביד הינה בבחינת הפרת חובת האמון שחב העובד כלפי המעביד ובהיותה עבירה חמורה היא פוגעת במרקם המיוחד הקיים במערכת יחסי העבודה בין הצדדים לה (ראה ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה - קליין בן ציון, ניתן ביום 2/7/01; ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ, ניתן ביום 20/12/09). 48. סבורים אנו כי בנסיבות המקרה שלפנינו, יש לשלול זכאותו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת. על פי הפסיקה שצוטטה לעיל, גניבה ממעביד הינה בבחינת הפרת חובות האמון שחב המעביד כלפי העובד ואין חולק, כי מדובר בעבירה חמורה. על כך נוסיף, כי במקרה שלפנינו אכן מדובר בעבירה חמורה לאור מעמדו של התובע בנתבעת, תפקידו בנתבעת, תקופת עבודתו, והעובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא במעשים חוזרים שנעשו תוך תכנון מוקדם ושיתופם של עובדים אחרים לדבר עבירה שלא מתוך רצונם, תוך שהוכח כי התובע גנב מן הנתבעת סחורה בהיקף של כ- 3,000 ₪ , כפי שעולה מעדותם של אלי עשור, אלברט חיון ויוסי אלון באשר לכמות הקרטונים שסופקה לחנות אלונית. 49. בהתאם למדרג העבירות שפורטו בתקנון העבודה החל במקרה שבפנינו מכוח הוראת סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, יש לשלול מאת התובע גם את זכאותו לתמורת הודעה מוקדמת. במקרה שלפנינו אין לצפות ממעסיק להמשיך ולהעסיק עובד שגורם לו נזקים, כך שיוכל להמשיך במעשיו אלו, ולגרום נזקים נוספים גם בתקופת ההודעה המוקדמת. 50. לפיכך, דין התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת - להידחות. פדיון חופשה שנתית- 51. התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי זכאי הוא לפדיון חופשה שנתית בגין 14 ימים ובסך של 3,437 ₪. 52. התובע צירף לתצהירו תלוש שכר יחיד לחודש 10/07 להוכחת טענתו. בתלוש הנ"ל צוין, כי יתרת החופשה הצבורה הינה 13.5 ימים. 53. הנתבעת, הכחישה בכתב הגנתה ובתצהירו של מר פטריק רום זכאותו של התובע לפדיון חופשה שנתית וטענה טענת קיזוז. 54. נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח, כי התובע קיבל דמי חופשה במהלך תקופת עבודתו או שקיבל עם סיום תקופת עבודתו, פדיון חופשה. 55. הנתבעת, אשר מלבד הכחשה כללית והעלאת טענת הקיזוז, לא העלתה כל טענה אחרת או הסבר ממנו ניתן להסיק, כי שילמה לתובע דמי חופשה ו/או פידיון חופשה. דווקא מגרסתה עולה, כי נותרה חייבת לתובע פידיון חופשה אותו ביקשה לקזז על חשבון הנזקים שגרם לה במעשיו ומחדליו. 56. לפיכך, זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית בגין 13.5 ימים ובסך של 3,315 ₪ , בהתאם לחישוב שערך התובע (245.5ש"ח *13.5) טענת הקיזוז- שווי הגניבה 57. הנתבעת טענה כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע את שווים של הפריטים החסרים שפורטו בנספח ב' לתצהירו של מנהלה פטריק רום והמסתכמים בסך של 324,412 ₪ בגין השנים 2006-2007 ובשים לב לסכום התביעה שתבע התובע. 58. נקדים ונאמר, כי דין טענת הקיזוז להידחות. 59 יצוין כי המדובר ברשימת מלאי כללית של כל הפריטים החסרים במלאי הנתבעת בשנים 2006-2007. מנהל הנתבעת עצמו העיד בפנינו כי במסגרת השיפוצים שנערכו במשרדי הנתבעת בשנת 2007, נמצאו חוסרים נוספים של מוצרים אחרים, שאינם נשוא תביעה זו. בנסיבות אלה, בוודאי שלא ניתן לקבוע כי התובע אחראי לחוסרים של הפריטים החסרים במלאי או חלקם כמפורט בנספח ב'. 60. מכלל העדויות שנשמעו בפניננו, יוח7סו לתובע מעשים של מכירת נייר צילום ולא הוכח, כי נייר זה נרשם במסגרת החוסרים שפורטו בנספח ב'. 61. הנתבעת בסיכום טענותיה הודתה, כי יש לה קושי לקשור בין מעשי התובע לבין החוסרים שפורטו בנספח ב' (סעיף 95) לסיכום הטענות. 62. די באמור לעיל, כדי לדחות טענת הקיזוז, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו של התובע לבין הנזק שנטען ושנגרם לנתבעת בגין פריטים שנמצאו חסרים במלאי בשנים 2006-2007. 63. לפיכך, דין טענת הקיזוז להידחות. סוף דבר- 64. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום פידיון חופשה בסך 3,315 ₪ חדש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 25/11/07 עד לפרעון המלא בפועל. 65. יתר תביעות התובע נדחות. 66. טענת הקיזוז - נדחית. 67. בשים לב לתוצאות פסק הדין - כל צד ישא בהוצאותיו. 68. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום 05 בינואר, 2010 (י"ט בטבת תש"ע) בהעדר הצדדים.  י. גלטנר-הופמן, שופטת סגנית נשיאגניבה (בעבודה)