רקע כללי 1. ביום 28.12.04 הגישה התובעת - רופאת שיניים במקצועה - תביעה לתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת במסגרת תיק עב 11092/04. ביום 15.2.05 הגישה הנתבעת בתיק הנ"ל כתב הגנה וכן - תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין אי ביצוע "עבודות חוזרות" שנדרשה התובעת לבצע לאחר סיום עבודתה בנתבעת. ביום 18.12.05 הגישה התובעת כתב תביעה נוסף בתיק עב 10616/05 לתשלום זכויות נוספות המגיעות לה לשיטתה ובכלל זאת - הפרשי שכר, תשלומים עתידיים ודמי ניהול. במסגרת החלטה מיום 27.4.06 אוחד הדיון בתיקים הללו. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובעת, רופאת שיניים במקצועה, מומחית בשיקום הפה, הועסקה בנתבעת החל מיום 23.4.93 ועד ליום 31.12.03. 3. הנתבעת הינה קופת-חולים כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994. 4. עם תחילת העסקתה של התובעת וביום 23.4.93 נערך בין הצדדים הסכם העסקה בו הוסדרו תנאי העסקתה של התובעת (להלן: "ההסכם" או: "הסכם העסקה"). בהסכם זה נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת מדי חודש בחודשו שכר קבלני בשיעור של 33.45% מסך כל מחזור הכספים שיתקבלו בגין טיפולים רפואיים שינתנו על-ידי התובעת, תוך ניכוי מחצית מהוצאות המעבדה בגין הטיפולים. כמו כן הוסדרה בהסכם זכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, כדלקמן: "כשההתקשרות תגיע לקיצה בנסיבות בהן יגיע לרופא פיצויי פיטורין על-פי חוק, יעמדו לרשות הרופא כל הסכומים שהצטברו במשך השנים כאמור בהסכם, בקופת התגמולים בגין פיצויי פיטורין, כולל ריבית. אם יתברר שהסכומים הנ"ל לא יהוו את הסכום אשר יושג על-ידי הכפלת השכר הקובע במספר שנות השרות בקופה, הרי אז תשלם הקופה לרופא ובמקרה פטירתו חו"ח לשאיריו, כפי שהם מוגדרים בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג - 1963 - את ההפרש." בהסכם כאמור אף עוגנה הוראה ביחס ל"טיפולים חוזרים", לפיה המנהל הרפואי של המרפאה יהיה רשאי לקבוע כי הרופא ישלים טיפולים עבורם שולמה תמורה (להלן: "טיפולים חוזרים"), כאשר הרופא התחיב לנהוג בהתאם להוראות המנהל הרפואי (ראה - סע' 4, 12 ו-15 להסכם ההעסקה - נספח א' לתצהיר התובעת; כן ראה - סעיף 3 לתצהיר התובעת). 5. החל משנת 1996 הועסקה התובעת כרופאת שיניים וכמנהלת מרפאה - תחילה בעיר אור-יהודה ולאחר מכן ניהלה במקביל הן את המרפאה באור יהודה והן את המרפאה ביבנה. החל משנת 1998 ניהלה התובעת את מרפאת יבנה בלבד, וזאת עד לחודש 10/03 עת מונה למרפאה מנהל אחר תחתיה (ראה - סע' 4 לתצהיר התובעת). 6. לצורך הסדרת זכויותיה של התובעת כמנהלת מרפאה נערך בין הצדדים הסכם נוסף בכתב - כמקובל בנתבעת ביחס למנהלי מרפאות - במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי התובעת תהא אחראית על צוות הרופאים במרפאה, תבקר את נוכחותם ואת טיב עבודתם, תדאג לגיוס רופאים חדשים בעת הצורך ובכפוף לתאום מוקדם עם רופא השיניים הראשי של הנתבעת, וכן כי היא תפקח על עבודת הסייעות והזמנת החומרים הדנטליים ותעשה כל הדרוש והנחוץ לצורך התפקוד השוטף של המרפאה. בהסכם זה נכתב כי בתמורה לניהול הרפואי של המרפאה תשלם הנתבעת לרופא דמי ניהול בסך השווה ל-14.5% מהעודף הגולמי השנתי של המרפאה, בניכוי החלק הנובע מהכנסתו של המנהל הרפואי מהעבודה הקלינית ולמעט חלקו בהוצאות המעבדה המתיחסות להכנסתו, כאשר בכל מקרה, דמי הניהול לא יעלו על סך השווה ל-3.25% ממחזור ההכנסות של המרפאה על בסיס צבירה בחישוב שנתי. כן נכתב שם כי הנתבעת תשתתף במחצית עלות ביטוח האחריות המקצועית של הרופא (ראה - נספח ה' לתצהיר גב' רות אברהם, מנהלת מחלקת שכר בנתבעת). 7. ביום 20.5.02 כתבה התובעת מכתב הפסקת עבודה, אשר מוען למנהל הרפואי של מרפאת השיניים בנתבעת דאז - ד"ר ברק (להלן: "מכתב ההתפטרות הראשון"), בו נכתב כך: "לד"ר ברק שלום רב, ברצוני להודות לך על שיתוף הפעולה במשך עבודתי במכבי כרופאה ומנהלת. עבורי זו היתה תקופה טובה ומעניינת של התקדמות מקצועית ואישית. ממך קיבלתי תמיכה וכבוד רב. מודה לך על כך. למרות זאת, לכל דבר טוב הגיעה שעת סיום ומסיבות אישיות החלטתי לסיים את תפקידי ועבודתי במכבי. מודיעה לך אישית ומבקשת את עזרתך לתהליך סיום העבודה." (ראה - נספח ד' לתצהיר ד"ר דן אלגיסר, מנהלת בריאות השן בנתבעת) עם זאת, חרף מכתבה כאמור, ביכרה התובעת להמשיך בעבודתה בנתבעת, כאשר יחסי העבודה שבין הצדדים הסתיימו, בסופו של יום, רק ביום 31.12.03 עקב התפטרות התובעת ולאור הודעתה על סיום העסקתה מיום 20.10.03 - הודעה אשר מוענה לממלא מקום מנהל רשת מרפאות שיניים בנתבעת - מר איתן גלבוע, בה נכתב כך: "כידוע לך, אני מועסקת כרופאת שיניים ברשת המרפאות וכמנהלת סניף יבנה. בתחילת השנה הובטח לי כי אקודם לתפקיד מנהלת מרפאת השיניים בראשון לציון החל מיום 1.6.03. בחודשים יולי-אוגוסט השנה פניתי אליך ואל ד"ר דני אלגיסר וביקשתי לברר מדוע לא קיבלתי את התפקיד שהובטח לי. תשובתכם היתה שבשלב זה הקידומים 'מוקפאים'. במהלך חודש 9/03 גיליתי כי בפועל הקידומים לא הוקפאו ומונו מנהלים למרפאות ת"א הס, ראשון לציון, מכבים, מודיעין, ערד, אופקים ועוד. בתחילת חודש אוקטובר התקבלה על כך הודעה באמצעות הדואר האלקטרוני. במילים אחרות, ההבטחה לקדם אותי בתפקיד הופרה. בנסיבות אלה אינני יכולה להמשיך את עבודתי במכבי. אני מודיעה על סיום עבודתי וניתנת בזאת הודעה מוקדמת בת 30 יום. הואיל וכבר בפגישתי עם ד"ר ברנשטיין ביום 9.10.03 מסרתי הודעה על כך הרי שעבודתי הגיעה לסיומה ביום 8.11.03. אבקשך לדאוג לתשלום מלוא הזכויות להן אני זכאית עם סיום עבודתי ובגין עבודתי, לרבות פיצויי פיטורים." 8. אין חולק, כי עם סיום עבודתה של התובעת שוחררו לזכותה מלוא הסכומים שהיו צבורים בקופה"ג בגין פיצויי פיטורים, כאשר לשיטתה של התובעת, סכום זה לא הווה את מלוא הפיצויים על-פי חוק להם היתה זכאית. 9. כפי האמור ומשהתובעת עמדה על דעתה כי היא לא קיבלה לידיה את מלוא כספי הפיצויים להם היתה זכאית ומשהנתבעת עמדה אף היא על דעתה כי התובעת אינה זכאית לכל סכום נוסף מעבר לסכום ששולם לה, הגישה התובעת תביעה בתיק 11092/04 לתשלום פיצויי פיטורים. את בעילת התביעה השתיתה התובעת אך ורק על טענה בדבר קיומו של "נוהג" ובלשונו של כתב התביעה לאמור: "בנתבעת נהוג לשלם על-פי חוזה העסקה פיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודה מכל סיבה. אני תובעת את הפרש פיצויי הפיטורים..." הפרש פיצויי הפיטורים הנטען מושא התביעה הנ"ל הסתכם לשיטתה של התובעת בסך של 60,880 ש"ח. הנתבעת מנגד, טענה בכתב ההגנה שהגישה בתיק הנ"ל, כי על אף שהתובעת לא היתה זכאית כלל לתשלום פיצויי פיטורים על-פי דין או הסכם, הרי ששוחררו לזכותה מלוא הסכומים שהצטברו בקופה"ג בגין פיצויי פיטורים בסך של 196,079 ש"ח. כמו כן טענה, כי הסכומים ששוחררו לזכות התובעת עלו על סכום פיצויי הפיטורים המלאים כחוק. הנתבעת אף טענה כי לתובעת חוב כספי כלפיה המסתכם ב-31,970 ש"ח, וזאת נוכח סירובה לבצע עבודות חוזרות אצל מטופלים, עבודות שבוצעו בסופו של יום על-ידי רופאים אחרים. מכאן התביעה שכנגד שהוגשה בתיק זה להחזר התשלומים ששילמה הנתבעת לרופאים בגין "טיפולים חוזרים". 10. במסגרת כתב התביעה הנוסף שהגישה התובעת בתיק עב 10616/05 היא העלתה טענות שונות ביחס לפגיעה בתנאי עבודתה החל משנת 2001, וכן העלתה טענות שונות ביחס ל"תשלומים עתידיים" שהיתה הנתבעת חייבת לה לשיטתה. אשר לפגיעה בתנאי העסקתה, טענה התובעת מספר טענות כדלקמן: התובעת טענה כי החל מיום 1.6.01 היא נדרשה לשלם לנתבעת תשלום בשם "היטל עידוד" בשיעור 5% משכרה, דבר שהביא לדבריה להפחתה בשכרה. לשיטתה היא נתנה הסכמתה להפחתה כאמור למשך שנה אחת בלבד, אולם הנתבעת המשיכה בה עד לתום עבודתה בחודש 12/03. לטענתה של התובעת, הנתבעת נמנעה מלשאת במלוא התשלום עבור ביטוח אחריות מקצועית לחברת MPS בסך של 3,720 ש"ח בגין שנת 2003. זאת, בשונה מכפי שנהגה עימה בשנים קודמות. התובעת טענה עוד כי הנתבעת הפחיתה את שכרה הנ"ל בחודש 1/03 בכ-10,000 ברוטו לחודש באופן חד צדדי. התובעת הלינה על כך שהנתבעת לא שילמה לה דמי ניהול עבור ניהול המרפאה בגין החודשיים האחרונים לעבודתה; קרי - בגין החודשים 11-12/03 וכמתחייב מהסכם הניהול. אשר לדרישה לקבלת לתשלומים עתידיים, טענה התובעת כי הנתבעת נמנעה מלשלם לה את התשלומים הנגזרים מהסכומים ששולמו על-ידי מתרפאיה, ואשר התקבלו אצל הנתבעת לאחר סיום עבודתה. הכרעה 11. נקדים ונציין כבר כאן כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות ולאחר ששמענו - מצד התביעה את עדותה של התובעת ואת עדותו של העד מטעמה - ד"ר שלמה ברק (מנהל רשת מרפאות השיניים של הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה) ומצד ההגנה את עדותו של ד"ר דן אלגיסר, מנהל בריאות השן בנתבעת ורופא השיניים הראשי שלה בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן: "ד"ר אלגיסר"), וכן - את עדותה של גב' רות אברהם, מנהלת מחלקת שכר בנתבעת - הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעת בחלקה. זאת ביחס לרכיבים שעניינם: "תשלומים עתידיים" ותשלום דמי ניהול מרפאה בגין החודשים 11-12/03 וכי יש לדחות את התביעה שכנגד במלואה. זאת, מהטעמים כפי שיפורטו להלן, תוך התיחסות לרכיבי התביעה והתביעה שכנגד, כמפורט לעיל, אחד לאחד. 12. בשל הסדר הלוגי של ההכרעה הבנויה נדבך על נדבך, נקדים ונתיחס תחילה לרכיבי התביעה המפורטים בתביעה שהוגשה בתיק עב 11616/05 ולאחר מכן נדרש לתביעה לתשלום השלמת פיצויי פיטורים אשר הוגשה בתיק 11092/04. ולבסוף נדרש לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת. היטל עידוד בשיעור 5% 13. תחילה נציין, כי התובעת לא דייקה בכתב התביעה בהצגת הטענות המתארות את ההסדר שהתיחס לגבית "היטל עידוד". שכן, מהראיות עולה שהתובעת לא נדרשה לשלם "היטל עידוד" לנתבעת בשיעור 5% משכרה וכי לא היתה הפחתה בשכרה בשיעור זה. התאור הנכון של הדברים הנוגע להסדר שנהג בנושא היטל העידוד הינו - כי החל מחודש 5/01 ואילך הוטל על מטופלי הנתבעת לשלם תשלום נוסף מעבר לעלות הטיפול בשיעור 5% אשר כונה - "היטל עידוד". היטל זה לא נכלל במסגרת המחזור שממנו נגזר שכרה של התובעת על-פי הסכם ההעסקה. מצב דברים זה הוביל לכך ששכרה של התובעת לא הועלה כפועל יוצא מהעלאת היקף המחזור של הנתבעת, אך גם לא הופחת (ראה - נספח ג' לתצהיר התובעת; סעיפים 14-22 לתצהיר ד"ר אלגיסר; עמ' 27 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 13-14; סעיף 11 לתצהיר ד"ר ברק - נ/1). 14. גם טענת התובעת לפיה, היא נתנה הסכמתה לאי הכללתו של היטל העידוד במחזור ממנו נגזר שכרה למשך שנה אחת בלבד, התחוורה כבלתי מדויקת: בהקשר זה נקדים ונציין כי הרושם המתקבל ממכלול הראיות המתיחסות לסוגיה זו הינו - כי התובעת כמנהלת המרפאה היתה "חצויה" בין אחריותה לאיתנותה הכלכלית של המרפאה ול"גזרות" שנדרשו לצורך השבתה אל כנה לבין מחוייבותה לרופאים שהיו כפופים לה ולאינטרס הכלכלי שלה עצמה, כמי שתוגמלה על בסיס אחוזים מן המחזור. באשר להבנתנו, בסופו של יום, היא נתנה הסכמתה להמשך ההסדר כאמור גם מעבר לשנה נוכח הכרתה בצורך בהמשך החלתן של הגזרות כאמור. כמו כן, הרושם המתקבל הוא כי גם אם הנתבעת מנגד יצרה מצגים אמביוולנטים מהם יכול היה מי שמעונין בכך להבין כי ההסדר בעניין היטל העידוד יוגבל לשנה, הרי שהיא נזהרה שלא ליתן התחיבות ברורה, חד משמעית ומסוימת בענין זה. על מצב דברים זה למדים אנו, בין היתר, ממסמך מיום 2.4.01 - אשר נכתב על-ידי ד"ר ברק ונחתם על-ידי התובעת, שעניינו "היטל עידוד" ואשר בו לא מצאנו כל התיחסות לנושא הגבלת הזמן, ובלשון המסמך לאמור: "כידוע לך ובהמשך לפגישה שנערכה לאור מאמצי התייעלות כלכליים של מכבי בין מנהלי מרפאות השיניים לבין ראש אגף הכספים במכבי והחתום מטה, הוחלט להטיל אגרה מיוחדת בשיעור של 5% על תשלומי המתרפאים, וזאת החל מיום 1.5.01. אגרה זו לא תובא בחישוב שכרך, לרבות דמי ניהול ועבודה קלינית..." 15. ערים אנו לטענת התובעת ולעדותו של ד"ר ברק, אשר העיד כי הוא הבטיח לרופאי הנתבעת בעל-פה על כך שההסדר בנושא "היטל העידוד" יעמוד בתוקפו משך שנה אחת בלבד, אלא שלטעמנו ממכלול הראיות עולה כי ד"ר ברק לא דק פורתא בדבריו בענין זה (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול מיום 16.1.08 ש' 8-19). שכן, עיון במסמך שכתב מיום 15.4.02 - עת שימש כראש מנהלת רפואת השיניים בנתבעת - מלמד על מצב דברים אחר ובלשון המסמך לאמור: "על רקע שאלות רבות בנושא ההיטל שהוטל על המתרפאים במאי 2001 בחרתי באגרת זו על מנת להבהיר ולהסיר ספקות. כידוע לכם, ההחלטה הלא קלה, נעשתה כחלק ממאמצי ההתייעלות של מכבי בכלל ומנהלת רפואת השיניים בפרט. נכון הוא, ויתכן שיש לנו חלק בכך, כי נוצרה ציפייה כי ההיטל יהיה רק לשנה (למרות שכאשר נחתם נספח ההודעה על ידכם, לא ניתן מועד סיום להיטל זה). לצערי לאור הנתונים הכספיים של שנת 2001 והרבעון הראשון של שנת 2002 לא נוצרו תנאים כלכליים המאפשרים את ביטול ההיטל. יתרה מכך, צוות מנר"ש נערך לצעדי צמצום והתייעלות על מנת להגיב למגמה הנ"ל. בטוחני כי אתם חלק ממשפחת מכבי הגדולה יכולים לקבל ולהבין, אילוץ זה." (ראה - נספח ב' לתצהיר ד"ר אלגיסר מיום 18.1.09) 16. לא זו אף זו, עיון בתצהיר שמסר ד"ר ברק בהליך אחר (נ/1) - בעניינה של הרופאה ד"ר ניצה יחזקאלי - מלמד כי גם בתצהיר זה העיד ד"ר ברק דברים שאינם עולים בקנה אחד עם עדותו בחקירתו הראשית בביה"ד, לפיה - ההסדר בענין היטל העידוד הוגבל באופן צלול וברור לשנה אחת בלבד. בתצהיר הנ"ל שנערך ביום 19.5.02 הבהיר ד"ר ברק את מצבה הגרעוני של הנתבעת - עובר לגיבוש ההסדר בנושא היטל העידוד ועמד על מהות ההסדר שנגזרה ממצב זה. עיון בתצהיר זה מלמד כי אין כל זכר ל"הבטחה", לפיה ההסדר מושא המחלוקת יעמוד בתוקף משך שנה אחת בלבד ובלשון התצהיר לאמור: "...על כן, כחלק ממאמץ משותף של כלל היחידות הפועלות במסגרת מכבי, הוחלט במנר"ש לצמצם את ההוצאות לשנת 2001 באמצעות הטלת היטל בשיעור של 5% על תשלומי המתרפאים במרפאות השיניים ואי הכללת הכספים שיתקבלו מגביית ההיטל במחזור הכספים ממנו נגזר שכרם של רופאי השיניים. דרך זו נבחרה כדרך היעילה ביותר משני היבטים. ראשית, היא גורמת לפגיעה המינימלית במבוטחי מכבי. שנית, היא גורמת לפגיעה מינימלית בכלל מערך כח האדם של מנר"ש ורופאי השיניים בראשם, שכן האלטרנטיבה היתה פיטורי רופאים רבים וסגירת מרפאות שיניים שתוצאת פעילותן מלמדת על ירידה בעודפי ההכנסות על ההוצאות בשיעורים גבוהים ואף בערכים שליליים... לכן בראיית התמונה הכוללת סברנו שזו הדרך המתאימה, הנכונה ובעיקר הצודקת לפעול על פי 'תוכנית החרום' מבלי לגרום לפגיעה חמורה בכלל ציבור העובדים במנר"ש ובמבוטחי מכבי שרותי בריאות. עם ההחלטה על הצעד שננקט הודענו על כך לרופאים, ועצם ההחלטה נתקבלה לאחר דיון עם מנהלי המרפאות. יודגש כי אנו היינו בדעה שדרך זו אנו רשאים לנקוט בה גם על פי הסכמי ההתקשרות עם רופאי השיניים. אולם, יחד עם זאת, הבאנו בחשבון שרופא שיסבור שהדרך האמורה פוגעת בזכויותיו, זכאי לנקוט בצעד שהחוק מקנה לעובד במקרה כזה ולהתפטר תוך קבלת פיצויי פיטורים... למיטב הבנתי זה גם הרעיון הגלום באותה הוראה ויש לו משנה תוקף דווקא כאשר שינוי התנאים (אם הם מהווים הרעה) הם חיוניים כדי להמשיך ולקיים את מקום העבודה ולא לגרום לפגיעה גדולה יותר בכלל ציבור העובדים ובמקרה שלנו, גם במבוטחים... אוסיף כי לאור מבנה שכרם של רופאי השיניים במנר"ש, לא ניתן היה להוביל לחסכון בהוצאות בגינם בהיקף הנדרש ללא נקיטה בצעד דוגמת זה המתואר בסעיף 6 לעיל." (ראה - סעיף 6-10 לתצהיר ד"ר ברק, נ/1) 17. יוער, כי לא התרשמנו מעדותו של ד"ר ברק כי אכן מדובר בעדות של עד אובייקטיבי. זאת, לנוכח הסתירות בין העדות שמסר בביה"ד לבין מסמכים שכתב בזמן אמת, לרבות תצהירו (נ/1) מיום 19.5.02 ולרבות נספח ג' לתצהיר התובעת. בהקשר זה יש לציין כי מהראיות אף עולה כי ד"ר ברק שימש כמנהלה של התובעת בעת קיום ההליכים בתיק זה (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול מיום 16.12.08 ש' 14-18). 18. זאת ועוד אחרת, גם לו סברנו כי אכן ניתנה לתובעת התחייבות לפיה ההסדר בדבר "היטל העידוד" - יבוטל לאחר שנה (בחודש 5/02) - וכאמור לו זו היא דעתנו - הרי שגם אז לא היה בכך כדי להועיל לתובעת. זאת, משעולה כי היא המשיכה עבודתה בנתבעת, בהתאם לתנאי ההסדר הנ"ל עד לחודש 12/03 בלא שהגישה תביעה לביה"ד בענין זה. התובעת אף לא אזכרה נושא זה כעילה להתפטרות במסגרת מכתב ההתפטרות הראשון, מיום 20.5.02. אף במסגרת מכתב ההתפטרות השני מיום 20.10.03 לא טענה התובעת כל טענה ביחס להפרת ההבטחה הנוגעת להיטל העידוד או לפגיעה בזכויותיה בהקשר זה ואף במסגרת תביעתה הראשונה לביה"ד לתשלום פיצויי פיטורים (בתיק עב 11092/04) היא לא אזכרה את הפרת ההבטחה או את הפגיעה הנטענת בשכרה כטעם להתפטרותה וכנימוק לזכאות לפיצויי פיטורים. מכל אלה ניתן להסיק כי גם לו ניתנה על-ידי הנתבעת התחייבות להגביל את ההסדר שעניינו היטל העידוד לשנה, הרי שהתובעת הסכינה בהתנהגותה עם המשך ההסדר. זאת כנראה, לא בשל החולשה בכח המיקוח שלה אל מול הנתבעת אלא בשל האחריות שחשה, בהיותה חלק מן הצוות הניהולי, לחוסנה הכלכלי של הנתבעת ולרצון להבטיח את המשך פעילות המרפאה אותה ניהלה (ראה - דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די בע"מ, פד"ע כז 270). 19. לא נעלמה מעיננו טענתה הנוספת של התובעת, לפיה - היא זכאית לפיצוי בגין היטל העידוד נוכח עקרון השוויון ובשים לב לפסק הבורר שניתן בעניינה של רופאה אחרת בשם ד"ר ניצה יחזקאלי. פסק בורר אשר חייב את הנתבעת לשלם לרופאה הנ"ל פיצוי כאמור. טענה זו אף היא אינה נראית לנו. שכן, הוכחתה טעונה פריסה של תשתית עובדתית מתאימה המאפשרת בחינה עניינית של טענת האפליה, לרבות הצבעה על דמיון בנסיבות והעדר שונות רלבנטית בין הנתבעת לבין ד"ר יחזקאלי לענין הזכאות לפיצוי בגין "היטל העידוד". תשתית עובדתית שלא הונחה במקרה דנן. 20. כן יאמר - כי ככל שהתובעת ביקשה לתרץ במסגרת סיכומיה את העובדה שהיא שקטה על שמריה בנושא המשכתו של הסדר "היטל העידוד" בהמתנה להכרעה בעניינה של ד"ר יחזקאלי או בהבטחה להחיל את שיפסק בעניינה של ד"ר יחזקאל על כלל הרופאים, הרי שאין לטענה עובדתית זו כל אחיזה בחומר הראיות. יוער - כי סביר לא פחות לנמק את שתיקתה של התובעת כאמור בתחושת האחריות שחשה כמנהלת בנתבעת אשר נדרשה בתור שכזו לקחת חלק ביישום החלטות בלתי אהודות של הנהלת הנתבעת, שנועדו להביא לצמצום הגרעון התקציבי אליו נקלעה הנתבעת כפי שהעיד עליו גם ד"ר ברק בתצהירו (נ/1). 21. לאור כל האמור, אנו דוחים אפוא את רכיב התביעה שעניינו - תשלום תוספת שכר על בסיס היטל העידוד. ביטוח האחריות המקצועית 22. מהראיות שהוצגו בפני ביה"ד, לרבות "הסכם מנהלי המרפאות", עולה - כי הנתבעת נהגה להשתתף במחצית בלבד מעלות ביטוח האחריות המקצועית של מנהלי המרפאה. הטעם שעמד מאחורי הסדר זה היה נעוץ (לפי הסברי הנתבעת) במבנה השכר של רופאי השיניים והמנהלים הרפואיים, שנהנו מהכנסה שהיתה פועל יוצא מהפעילות ולכן נדרשו לשאת בהוצאות שעובדים שכירים אחרים בדר"כ אינם נושאים בהן (ראה - סע' 5 לתצהירה המשלים של הגב' רות אברהם). מהראיות עולה עוד, כי הנתבעת אכן שילמה לתובעת בהתאם למקובל, את מחצית עלות ביטוח האחריות המקצועית לשנת 2003, וזאת במשכורת 12/02 (ראה - נספח ו1-5 לתצהיר הגב' רות אברהם; כן ראה - עמ' 20 לפרוטוקול ש' 20-23). חרף האמור, מלינה התובעת וטוענת כי במקרה שלה התקיים הסדר חריג מיטיב בענין זה, אשר זיכה אותה לדבריה בתשלום מלוא סכום הביטוח עבור אחריות מקצועית. גם בענין זה השליכה התובעת יהבה על עדותו של ד"ר ברק, אשר העיד כי הנתבעת אישרה לתובעת החזר של 100% בגין ביטוח האחריות המקצועית. זאת, מהטעם שהתובעת היתה המנהלת היחידה שלא עבדה באופן פרטי (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 23-24). דא עקא שגם בהקשר זה אין מקובלת עלינו גרסתו של ד"ר ברק, נוכח הסתירות ואי ההגיון הטמון בה, וזאת מהטעמים כדלקמן: ראשית, יאמר - כי לו אכן היתה ניתנת לתובעת התחייבות כאמור, הרי שסביר להניח שהיא היתה מוצאת ביטויה בכתובים וזאת, כפי המקובל בנתבעת. שנית, אך לא על-פי סדר החשיבות - מהראיות שהוצגו בפני ביה"ד עולה כי התובעת לא היתה מנהלת המרפאה היחידה שלא עבדה באופן פרטי בתקופה הרלבנטית. עובדה שנתמכה הן בעדותו של עד הנתבעת ד"ר אלגיסר ואף בעדותו של ד"ר ברק. מכאן חולשתו של ההסבר שסיפק ד"ר ברק להסדר המיוחד שנעשה לדבר עם התובעת ביחס להחזר מלא של דמי הביטוח (ראה - סע' 5 לתצהירו המשלים של ד"ר אלגיסר; כן ראה - עמ' 32 לפרוטוקול עדות ד"ר ברק ש' 15-16). שלישית, לנוכח האמור לעיל יאמר - כי במהלך עדותו בביה"ד שינה ד"ר ברק טעמו ביחס לנסיבות ולסיבות בעטיין אושרה לשיטתו לתובעת השתתפות במלוא עלות הביטוח המקצועי: בעוד שבחקירתו הראשית העיד ד"ר ברק כי הדבר נבע מהיותה של התובעת המנהלת היחידה שלא עבדה באופן פרטי, הרי שבחקירתו הנגדית העיד כי ההתחייבות לשאת במלוא עלות הביטוח נבע מהרצון לתמרץ את התובעת להשאר בנתבעת וכפיצוי על אי קידומה בשנת 2002 (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול מיום 16.12.08 ש' 23-24 והשווה: עמ' 32 מיום 14.6.09 ש' 17-28). רביעית, מהראיות עולה כי ד"ר ברק - אשר לגרסתו אישר לתובעת השתתפות מלאה בביטוח האחריות המקצועית - לא מצא לנכון לקיים התחייבות זו ולשלם לתובעת את התשלום שהיתה אמורה לקבל בגינה עוד בתחילת שנת 2003 (ראה - עמ' 32 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 25-28). נעיר, כי ד"ר ברק הודה כי למיטב זכרונו, התובעת אף לא פנתה אליו בענין זה ולא ביקשה את קיום ההתחייבות, דבר המעיד אף הוא על מידת הרצינות של טענת ההבטחה (ראה - עמ' 33 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 1-3). לבסוף, יאמר - כי לו אכן היה ממש בטענת התובעת כי היא היתה זכאית להחזר מלא של דמי הביטוח בגין האחריות המקצועית, הרי שקרוב לוודאי שהדבר היה מוצא ביטויו במכתב ההתפטרות בו שטחה את טענותיה ביחס להתנהלות הנתבעת. מכתב שאינו מאזכר ולו ברמז אף לא אחת מהטענות שהעלתה התובעת במסגרת התביעה בתיק עב 10616/05, לרבות התביעה לתשלום הפרשים בגין ביטוח אחריות מקצועית. 23. לאור כל האמור, אנו דוחים אפוא את רכיב התביעה שעניינו - החזר הוצאות בגין תשלומים עבור ביטוח אחריות מקצועית. ההפחתה בשכרה של התובעת 24. כפי האמור התובעת טענה במסגרת תביעתה בתיק עב 10616/05 כי הנתבעת הפחיתה את שכרה החל מחודש 1/03 בכ-10,000 ש"ח ברוטו לחודש. על יסוד טענה זו עתרה התובעת, באופן סתמי, לתשלום הפרשי שכר בגין שנת 2003 בסך של 114,628 ש"ח. התובעת השליכה יהבה בהקשר זה על טפסי 106 המתיחסים לשנים 2002-2003, תוך שהיא נסמכת על הפרשי השתכרותה בין השנים הללו. 25. אנו סבורים, כי התובעת התעלמה לחלוטין, בהצגת הדברים, מנתונים רלבנטיים היכולים להסביר באופן שונה וסביר לא פחות את ההפרש בשכרה. בהקשר זה מכוונים אנו לנתונים המתיחסים למחזור שהתקבל מהטיפולים שביצעה. זאת ועוד, מהמסמכים שכן הוצגו לביה"ד על-ידי הנתבעת עולה - כי הירידה בהכנסתה של התובעת היתה פועל יוצא של ירידה בכמות הטיפולים שביצעה ולא - פועל יוצא של הפחתה חד צדדית בשכרה (ראה - נספחים ח'-ט' לתצהיר גב' רות אברהם). זה המקום לציין כי ככל שסברה התובעת כי לצורך הוכחת התביעה נדרשת עדותם של עדים שהיו אמונים על הנושאים הכספיים בנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה, הרי שעמדה בפניה האפשרות לזמנם לעדות לצורך הוכחת טענותיה. דבר שהתובעת לא עשתה (ראה - סע' 12 לחלק החמישי בסיכומי התובעת). 26. זאת ועוד אחרת, סבורים אנו כי בהקשר לרכיב תביעה זה יש לזקוף לחובת התובעת גם את העובדה שהיא לא הציגה לביה"ד כל ראיה המלמדת על פנייה בזמן אמת לנתבעת ביחס לרכיב תביעה זה, כאשר גם במסגרת מכתב ההתפטרות וגם במסגרת התביעה שהגישה בתיק עב 11092/04 לתשלום פיצויי פיטורים היא לא טענה דבר בענין זה. בהקשר זה צודקת לטעמנו הנתבעת הטוענת כי תמיהה זו מתעצמת נוכח טענת התובעת בדבר השיעור הניכר של הפגיעה בשכרה שהסתכם לשיטתה בכ-10,000 ש"ח לחודש (ראה - עמ' 23 לפרוטוקול מיום 16.12.08 ש' 16-26). 27. מכל מקום, אף לו סברנו כי אכן היה ממש בגרסתה של התובעת, לפיה הנתבעת גרעה משכרה שלא כדין ובאופן חד צדדי ולא שילמה לה את כל המתחיב בהתאם לשיעור המוסכם הנגזר מהמחזור, הרי שעדיין לא היה מקום לקבל את התביעה. זאת, מהטעם שהתובעת לא הוכיחה את סכומי ההפחתה במדויק והיא לא הוכיחה מה השכר שהיה עליה לקבל. 28. לאור כל האמור, אנו דוחים אפוא את רכיב התביעה שעניינו - תשלום הפרשי שכר. תשלומים עתידיים 29. העילה לדרישה זו של התובעת לקבלת "תשלומים עתידיים" התבססה על האמור בהסכם העסקתה, המזכה אותה באחוזים ממחזור שהופק עקב הטיפולים שביצעה לרבות התשלומים ששולמו על-ידי מתרפאיה והתקבל רק לאחר מועד סיום עבודתה בנתבעת. התובעת תמכה את דרישתה הנ"ל במסמך המפרט את התשלומים שהתקבלו אצל הנתבעת בגין טיפולים במתרפאים הרשומים תחת שמה (ראה - ת/1). 30. הנתבעת לא חלקה על עצם זכאותה של התובעת לקבלת תשלומים דחויים בגין טיפולים שביצעה עבור מתרפאיה, ואף לא כפרה בתוכן המסמך עליו נסמכה התובעת שהכיל את שמות מתרפאיה ואת הטיפולים שבוצעו עבורם, אך היא העלתה בהקשר זה מספר טענות, כדלקמן: טענתה המרכזית של הנתבעת היתה - כי חרף הרשום במסמך ת/1, הרי שהטיפולים המצוינים בו עבור מתרפאי התובעת נעשו על-ידי רופאים אחרים, אשר זוכו בתשלום עבורם. טענתה הנוספת של הנתבעת היתה - כי סכום ההכנסות העתידיות לו היתה זכאית התובעת הוון ושולם לתובעת מראש. באשר לאופן חישוב הסכום הנתבע, הרי שגם בהקשר זה טענה הנתבעת לפגם שנפל בו. זאת משום שהתובעת גזרה את הסכום הנתבע מעלות המעביד ולא מסכום הברוטו, לו היתה זכאית; דהיינו - לטענת הנתבעת על התובעת היה להפחית את עלויות המעביד בגין התשלומים לביטוח רפואי, ביטוח לאומי וביטוח מנהלים מן הסכום הנתבע. 31. אשר לטענה הראשונה שהעלתה הנתבעת בדבר התשלום ששילמה לרופאים אחרים אשר טופלו לדבריה במתרפאי התובעת - הרי שמקובלת עלינו בהקשר זה טענת התובעת, הטוענת כי הנטל להוכיח טענה זו רובץ לפתחה של הנתבעת. משמע - משהנתבעת מודה בעצם הזכאות של התובעת לקבלת תשלום בגין תשלומים עתידיים ומשהרשום במסמכים שערכה הנתבעת ת/1 עולה כי מדובר במתרפאי התובעת ובטיפולים שביצעה התובעת, הרי שהנטל להוכיח אחרת עובר לכתפי הנתבעת, אשר היא הדורשת להראות כי מצב הדברים בפועל היה שונה מהמתואר ב-ת/1. דא עקא, שכל שהציגה הנתבעת לביה"ד בהקשר זה היה - כרטיס חו"ז אשר צורף לתצהירה של הגב' רות אברהם, באמצעותו ביקשה לשכנענו כי חלק מהטיפולים מושא התביעה בוצע על-ידי רופאים אחרים. לטעמנו אין די בכרטיס זה כדי לשכנע בנכונות טענתה של הנתבעת: לטעמנו בכרטיס זה יש ללמד, לכל היותר, כי תשלומים מסוימים ששולמו על-ידי מתרפאיה של התובעת הועברו לרופאים אחרים, אך אין די בו כדי ללמד כי הטיפולים מושא התשלומים הללו אכן בוצעו במלואם על-ידי אותם רופאים. על מנת לשכנענו בעובדה שהטיפולים במתרפאי התובעת כאמור אכן בוצעו על-ידי רופאים אחרים, היה על הנתבעת להציג לביה"ד את התיקים הרפואים של המתרפאים הרלבנטיים, וזאת כראיה הטובה ביותר לגרסתה. העובדה שהנתבעת סירבה לעשות כן ואף לא צרפה מיוזמתה את התיקים הרפואיים כאמור (תוך מחיקת פרטים מזהים מסוימים לשם הגנה על הפרטיות) - נזקפת לחובתה. 32. לענין טענתה השניה של הנתבעת בדבר הוון סכום התשלום בגין תשלומים עתידיים, יאמר - כי מהראיות שהוצגו לביה"ד עולה כי היוון הסכום כאמור דרש הסכמה בין הצדדים, הן ביחס לעצם ההיוון והן ביחס לשיעור הסכום שהתקבל על יסודו. זאת, כעולה מכתב ההגנה שהגישה הנתבעת בתביעתם של רופאים אחרים (ראה - ת/3 סעיף 56ב). כן יאמר - כי אין ניתן להבין כיצד ועל יסוד מה נעשה חישוב ההיוון, ובכלל זאת - על יסוד מה נוכו ממנו סכומים שונים, לרבות דמי הניהול העודפים בגין התקופה 1-10/03 (ראה - עמ' 45 לפרוטוקול 14.6.09 ש' 16-20; עמ' 46 ש' 6-13, 14-19, 20-28; עמ' 47 ש' 4-8, 13). 33. אשר לטענתה השלישית של הנתבעת בדבר אופן החישוב הסכום הנתבע, יאמר - כי בהקשר זה מקובלת עלינו עמדתה של הנתבעת, אשר טענה כי יש לחשב את הסכום הנתבע בגין תשלומים עתידיים על בסיס 49% מהמחזור בניכוי עלויות המעביד. הטעם לקביעתנו זו נעוץ בתוכן ההסכמה שבין הצדדים, לפיה - התובעת היתה זכאית לאחר סיום העבודה לתשלומים עתידיים בהתאם לאופן בו חושב שכרה ברוטו. 34. לאור כל האמור, אנו מאמצים את תחשיבה החילופי של התובעת במסגרת סיכומיה ביחס לרכיב תביעה זה המושתת על הנחות המוצא החישוביות שהניחה הנתבעת ואשר התקבלו על דעתנו כאמור, המסתכם בסך של 97,550 ש"ח. אי לכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך האמור, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.04 ועד למועד התשלום בפועל. דמי ניהול מרפאה אשר לרכיב תביעה זה, הרי שסבורים אנו שיש לקבלו, וזאת מהטעמים כדלקמן: 35. אין חולק על כך שהתובעת היתה רשומה במשרד הבריאות כמנהלת רפואית של מרפאת יבנה עד להשלמת ההליכים לשינוי הרישום כמתחייב בדין ועד למועד סיום עבודתה בנתבעת. לביה"ד לא הוצג כל מסמך המלמד על כך שניטלו מהתובעת הסמכויות שהיו נתונות לה כמנהלת מרפאה כפי שהוגדרו בהסכם המנהלים, כמפורט לעיל. רישום של התובעת כמנהלת המרפאה במשרד הבריאות משמעה - כי התובעת המשיכה לשאת באחריות כמנהלת הן ביחס למשרד הבריאות והן ביחס למתרפאים. מכאן - שהיא אף נדרשה למלא אחר ההתחייבויות הנגזרות מכך, כמופיע בהסכם מנהלי המרפאות. 36. ערים אנו לכך שהחל מיום 9.11.03 מונה רופא נוסף, בשם ד"ר נחום קוטוק כממלא מקום מנהלת המרפאה ביבנה, וזאת כעולה מנספח ג' לתצהיר ד"ר אלגיסר, כאשר בתקופה שממועד זה ועד לסיום עבודתה של התובעת עבדו הוא והתובעת בחפיפה. עם זאת, מינוי זה, כפי שהוסבר לעיל, לא גרע מהיקף האחריות שהוטל על התובעת ועל-פי הגיונם של הדברים, לא היה בו כדי לשלול מהתובעת את סמכויותיה ולהסיר ממנה את האחריות כמנהלת מרפאה כלפי משרד הבריאות, כלפי מטופליה ורופאיה של המרפאה וכל מטרתו היתה - לאפשר ביצוע חפיפה בתפקיד הניהולי. 37. בנסיבות אלה, אין לומר כי התובעת חדלה ליתן את התמורה אותה נדרשה ליתן לפי הסכם הניהול. משכך, היא היתה זכאית לתשלום דמי ניהול בגין שני חודשי עבודתה האחרונים בהתאם לנתבע בכתב התביעה ובהעדר תחשיב נגדי, בסך של 20,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הזכאות ועד למועד התשלום בפועל. טענות התובעת ביחס לתשלום פיצויי פיטורים 38. כפי שהוסבר לעיל, התובעת עתרה במסגרת תביעתה בתיק עב 1092/04 לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים, וזאת מעבר לסכומי ההפרשה בגין פיצויי פיטורים שנצברו בקופה"ג. את תביעתה כאמור ביססה על טענה בדבר נוהג. הנתבעת מצידה התנגדה להרחבת חזית המחלוקת ולהעלאת טענות נוספות שלא נטענו בכתב התביעה, המושתתות על סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. 39. בנסיבות אלה, נוכח בעילת התביעה כפי שנוסחה בכתב התביעה ונוכח התנגדות הנתבעת להרחבת חזית ובשים לב לכך שהתובעת לא הוכיחה קיומו של נוהג לתשלום פיצויי פיטורים על-פי חוק לעובדים שהתפטרו, הרי שיש לדחות רכיב תביעה זה. בקובענו זאת, פוסעים אנו עקב בצד אגודל אחר ההלכה הפסוקה הקובעת כי טענה בדבר נוהג יש להוכיח באופן חד משמעי וכי רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה. זאת, שעה שהתובעת מצידה בחרה להשליך יהבה גם בהקשר זה על עדותו של ד"ר ברק, אשר לא ידע לנקוב ולו בשם של רופא אחד שהתפטר מהנתבעת וזוכה בתשלום השלמת פיצויי פיטורים (ראה - ע"ע 465/03 שמחה כהן נ' פלשתין פוסט בע"מ, ניתן ביום 20.6.05; כן ראה - עמ' 31 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 27-28; עמ' 32 ש' 1-3; כן ראה - עמ' 38 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 8-9). 40. למעלה מן הצורך, יאמר - כי אף אלמלא התנגדה הנתבעת להרחבת החזית, הרי שלא היה בכך כדי להועיל לתובעת. זאת, מהטעם שהתובעת לא הוכיחה הרעה בתנאי עבודתה (כפי שהוסבר לעיל). באמרנו זאת ערים אנו לטענתה הנוספת של התובעת, לפיה - די בהפרת ההתחייבות לקדמה לתפקיד של מנהלת במרפאה גדולה יותר - כפי שניתנה לה לדבריה על-ידי ד"ר ברק - כדי ללמד על קיומן של נסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים על-פי סעיף 11(א) הנ"ל. דא עקא, שלטעמנו טענה זו בדבר ההבטחה הנטענת שהופרה, נטענה באופן סתמי ולא הוכחה כלל ועיקר: טענות התובעת ביחס לנסיבות מתן ההבטחה ולתוכנה, כמו גם טענותיה ביחס למועד נתינתה ולמועד בה היתה אמורה להתממש היו מעורפלות וסתמיות וכל שהעידה התובעת לענין זה בתצהירה היה - כי בשנת 2003 הובטח לה על-ידי ד"ר ברק כי היא תקודם ותעבור למרפאה גדולה יותר בהתאם לכישוריה המקצועיים. התובעת לא ציינה כאמור, דבר ביחס למועד בו היתה אמורה הבטחה זו להתממש, למרפאה בה דובר ולמיקומה (של התובעת) בסדר הקדימויות של הרופאים שהיו צפויים או ייחלו לקידום בנתבעת (ראה - סע' 33 לתצהיר התובעת). 41. כמו כן, יש לציין כי גרסתו של ד"ר ברק, אשר ניסה לכרוך בין הודעת ההתפטרות הראשונה לבין התחייבותו הנטענת לקידום, שנועדה לשיטתו למנוע את התפטרותה של התובעת, אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובעת, לפיה התחייבות זו ניתנה רק בשנת 2003 (כחצי שנה מאוחר יותר) (ראה - סע' 13 לתצהיר התובעת והשווה - עמ' 8 לפרוטוקול מיום 16.12.08 ש' 27, עמ' 9, ש' 1-2). 42. זאת ועוד, לו אכן היתה ניתנת לתובעת התחייבות לקידום כאמור, הרי שסביר להניח שהיא היתה מועלית על הכתב. כן יש להניח כי ד"ר ברק היה דואג לממש התחייבות זו. זאת, בשים לב לעדותו, לפיה - הבטחה כאמור ניתנה לתובעת עוד במהלך שנת 2002 ובשים לב לעדותו של ד"ר אלגיסר בתצהירו המשלים (אשר לא נסתרה), לפיה - היתה לד"ר ברק אפשרות לממש את הבטחתו הנטענת במהלך שנת 2003 (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול מיום 16.12.08 ש' 1-2; סעיף 9 לתצהירו המשלים של ד"ר אלגיסר). 43. למעלה מן הצורך ואף הרבה מעבר לו יאמר - כי אף לו שוכנענו בכך שניתנה לתובעת התחייבות שלא קויימה לקדמה לתפקיד של מנהלת מרפאה גדולה יותר בנתבעת וכי זו היתה הסיבה להפסקת עבודתה בנתבעת - הרי שלא היה בכך כדי לזכותה בתשלום פיצויי פיטורים. זאת, שעה שהתובעת לא התריעה על כוונת להתפטר עקב הפרת ההתחייבות ושעה שדרישת ההתראה מהווה תנאי לגיבוש הזכאות לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים (ראה - דב"ע תשן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כ"א 238). יוער, כי טענת התובעת בסיכומיה, לפיה - מכתב ההתפטרות הוא כשלעצמו מהווה קיום של דרישת ההתראה - אינה נראית לנו. שכן, התראה מעצם מהותה ניתנת טרם שמנוי וגמור עם העובד להודיע על התפטרותו. זאת, כחלק מחובת תום הלב ההדדית המוטלת הן על העובד והן על המעביד, טרם נקיטה בצעד של ניתוק יחסי עובד ומעביד שמקורו בטרוניה של אחד הצדדים ביחס לאחר (ראה - סע' 14 לסיכומי התובעת). התביעה שכנגד 44. כפי שפורט לעיל, סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, וזאת מהטעם שהאמור בה לא הוכח. בהקשר זה יאמר - כי הנתבעת לא הציגה מסמכים רפואיים המלמדים על מהות ואופי העבודות החוזרות שבוצעו ועל כך שרופאים אחרים אכן ביצעו עבודות אלה. לא זו אף זו, על אף שהמנהל הרפואי ד"ר אלגיסר הודה כי מי שפנה אל התובעת בבקשה לביצוע עבודות חוזרות היה מנהל המרפאה ביבנה. דא עקא, הרי שמנהל המרפאה כאמור לא הוזמן להעיד על-ידי הנתבעת על מנת לספר על מהות העבודות החוזרות שהתבקשה התובעת לבצע וכן על סרובה הנטען של התובעת לבצען (ראה - עמ' 55 לפרוטוקול מיום 14.6.09 ש' 22-28, עמ' 57 ש' 8-9). סוף דבר 45. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים אפוא כי יש לקבל את התביעה בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד במלואה. אי לכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה את הסכומים כדלקמן: סך של 20,000 ש"ח בגין דמי ניהול מרפאה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.12.03 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 95,550 ש"ח בגין תשלומים עתידיים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.04 ועד למועד התשלום בפועל. 46. בנסיבות הללו, לא מצאנו מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים. 47. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר. ניתן היום, ד' בתשרי תש"ע (12.9.10), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת רפואהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםשינייםקופת חולים