א. ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כתוארו אז) (כב' הרשם אמיר צכנוביץ) מיום 5.2.08 (להלן: "ההחלטה"), שהושלמה בהחלטה נוספת מיום 14.11.08 (להלן: "ההחלטה המשלימה"), לפיהן התקבלה בקשת המשיבים במסגרת טענת 'פרעתי' לסגירת תיק ההוצל"פ, בעילה של טענת קיזוז. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים במשך שש שנים, הגיע לסיומו ביום 1.1.06 עם מתן פסק בוררות המחזיק 62 עמודים. פסק הבוררות, לרבות תיקון טעות סופר, אושרו ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 9.1.07 (ה"פ (ת"א) 440/06, ה"פ (ת"א) 371/06) (להלן: "פסק הבוררות"). בפסק הבוררות הוכרעו מספר תביעות שהוגשו על ידי המערערים, לרבות תביעה למתן חשבונות, לפירוק השיתוף שבין מר אברהם אבניאל ז"ל (להלן: "המנוח"), שהמערערות 2 ו 3 הינן יורשות עזבונו, חברת אבניאל דיקשטיין ובניו בע"מ (להלן: " אבניאל בע"מ") לבין רמח"מ השקעות בע"מ (המשיבה 2) ביחס לבית אבות וחלוקת התמורה, תביעה בגין הלוואה שהומרה בערבות להלוואה שנטלה א.פ.א סחר פרחים בע"מ (המשיבה 3), תביעה כספית כנגד המשיבים ע"ס 1,084,000 ₪, תביעת שיפוי בסך 65,000 בגין קנסות והוצאות. כן הכריע פסק הבוררות בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י המשיבים, בה עתרו לחייב את המערערים בפיצוי בסכום של 10,000,000 ₪ בגין מניעת פיתוח העסק ופגיעה במוניטין, בעניין א.פ.א פרחים, כן עתרו לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי בגין הפרת התחייבות בהסכם, החזרת מניות שהוקצו ללא תמורה, חיוב המערערים בהשבת כספים ששולמו מתוך ההלוואות במשכנתא על הנכס בסך 3,756,187 ₪ שלא הועברו לידם, פיצוי בגין ביצוע שלא כדין של צו אנטון פילר בסך 250,000 ₪, החזר סכומים שקיבלו ע"ס 468,000 ₪, השבת סך של 4,260 ₪ שהוצא שלא כדין, הכל בתוספת ריבית והצמדה ובניכוי 84,000 ₪ בגין דמי שכירות. המערערים בצירוף אבניאל בע"מ (שנרשמה כזוכה מס' 2) פתחו בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבים, לביצוע החיוב שנקבע בסעיף 10 לפסק הבוררות, שהינו עסקה נפרדת שכונתה ע"י הבורר בשם "פרשת א.פ.א. פרחים" (להלן: "פרשת א.פ.א. פרחים"). המשיבים הגישו בקשה בטענת 'פרעתי' בה טענו כי מול זכאות המערערים לקבל סכום של 1,700,000 ₪, עומדת למשיבים, כפי שנקבע בפסק הבוררות ובהתאם לחוו"ד של רואה חשבון מטעמם, זכות קיזוז בסכום של 5,343,829 בגין חוב של המערערים לביה"ח גריאטרי סיעודי פולק בע"מ (להלן: "החברה"). המשיבים טענו כי מאחר שהמשיב 1, מר אפרים פולק, בעלים של החברה ומחזיק ב 99% ממניותיה, זכאי הוא, עפ"י כתב המחאת זכויות, שהוצג לראשונה במהלך הדיון בבקשה בטענת "פרעתי", לקזז את סכום חובו למערערים מהסכומים שהמערערים חבים לחברה. מנגד טענו המערערים כי מדובר בזכות קיזוז נטענת, שאיננה בסכום קצוב. המערערים התנגדו להגשת 'כתב המחאת הזכויות' וטענו כי מדובר בהרחבת חזית, כמו כן, טענו המערערים להעדר זהות בין הצדדים לקיזוז, וכי לא ניתנה להם הודעת קיזוז כדין. ביום 5.2.08 קיבל ראש ההוצל"פ את הבקשה בטענת 'פרעתי', והורה על סגירת תיק ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ ציין את קביעת הבורר בסעיפים 12.8 ב. ובהחלטה בדבר תיקון טעות קולמוס, לפיה פרשת "א.פ.א פרחים" היא פרשיה צדדית לכל מכלול התביעות וההתחשבנויות שבין הצדדים לחברה ומהווה עסקה פרטית נפרדת. ראש ההוצל"פ ערך חישוב והגיע לכלל מסקנה כי סכום חוב המשיבים למערערים עומד על סך של 1,700,000 ₪. באשר לחוב נשוא הקיזוז, ראש ההוצל"פ סקר בהחלטתו את ההכרעות בפסק הבוררות, לפיהן לא הגיע הבורר למסקנה סופית בתביעה למתן חשבונות (סעיף 9), ובאשר לתביעה שכנגד, קבע בסעיף 11, כי החברה נשאה בהחזרי ההלוואה של המערערים ועל כן זכאית להחזר התשלומים, מאוגוסט 1998 עד ספטמבר 2005. ראש ההוצל"פ קבע כי בהעדר חקירה נגדית או תחשיב נגדי, תחשיבו של רואה חשבון אורון כהן שצורף לבקשת המשיבים, לא נסתר בעניין חישוב שערוך התשלומים שביצעה החברה ושהיה על המערערים לשאת בהם בהחזר ההלואה. ראש ההוצל"פ הפחית שלושה חודשי תשלומים (אוקטובר-דצמבר 2005) שהוספו מעבר לפסיקת הבורר , וקבע כי הסכום שחויבו בו המערערים לשלם לחברה עד לחודש ספטמבר 2005, הינו בסך 2,306,760 ₪. ראש ההוצל"פ דחה את טענת המערערים לפיה מדובר בטענת קיזוז נטענת, בקובעו כי הבורר קבע מפורשות שהתביעה שכנגד התקבלה בנקודה זו ועל כן מדובר בזכות קיזוז מוכחת, שהתבררה והוכרעה בפסק הבורר . ראש ההוצל"פ דחה אף את טענת המערערים לפיה אין מדובר בחיוב קצוב, כנדרש, מחיובים שאינם מעסקה אחת, וזאת מהטעם שעם אישור פסק הבוררות בבית המשפט במסגרת פסק דין, החיובים הכספיים הגלומים בפסק הבוררות, הינם בבחינת חוב פסוק, שהינו, מעצם הגדרתו, חיוב בסכום כסף קצוב "וזאת אף אם נדרש תחשיב אריתמטי פשוט לצורך כימות וקביעת הסכום" (עמ' 5 להחלטה). ראש ההוצל"פ התייחס גם לטענת המשיב 1 לפיה מתוקף היותו הבעלים ומחזיק של 99% ממניות החברה, רשאי הוא לקזז את חובו למערערים מהסכומים שחבים אלה לחברה. המשיב 1 הסתמך, בין היתר, על המחאת זכויות, אותה הציג במהלך הדיון בטענת 'פרעתי', ולפיה הומחו זכויות החברה למשיב 1. ראש ההוצל"פ קבע כי משהחליט במהלך הדיון לדחות את התנגדות המערערים ולקבל את כתב המחאת הזכויות, מבלי להכריע במשקלו הראייתי, מנועים המערערים מלשוב ולטעון כנגד קבילות המסמך ולטעון כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. ראש ההוצל"פ קובע, לעניין זה, כי משלא נחקר המשיב 1 על כתב המחאת הזכויות, לא נסתר קיומו של כתב המחאת זכויות לפיו המחתה החברה למשיב 1 את כל זכויותיה בקשר להלוואות מהבנק הבינלאומי הראשון בע"מ. הרי משהמשיב 1 הוא בעל השליטה בחברה הפרטית, אין בפניו כל מניעה מלהעביר החלטה מעיין זו בחברה. ראש ההוצל"פ קבע כי בנסיבות בהן עפ"י סעיף 10 לפסק הבוררות חוייב המשיב 1 בתשלום כספים למערער 1 ולמנוח, ומנגד בסעיף 8.4.2 חויבו התובעים, ובכלל זה המערערים, בתשלום לחברה, שהמחתה את זכויותיה בכספים אלה למשיב 1, יש לדחות טענת המערערים בדבר העדר זהות בין הצדדים לקיזוז. עוד קבע ראש ההוצל"פ כי עצם הגשת הבקשה בטענת 'פרעתי' מהווה, לצורך העניין, מתן הודעת קיזוז כדין. בדיון שהתקיים בפני, ביום 23.6.08, במסגרת ערעור שהגישו המערערים על החלטה זו (ע"א 1306/08) הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה, יוחזר התיק לראש ההוצל"פ על מנת שיתייחס לבקשה שעניינה מחיקת הזוכה 2, אבניאל בע"מ, מתיק ההוצל"פ, גם ככל שיש לה השפעה על טענת 'פרעתי'. המערערים טענו בפני ראש ההוצל"פ כי הוספת אבניאל בע"מ, נעשתה בשגגה, מאחר שתיק ההוצל"פ נפתח לגביית חוב כספי הקבוע בסעיף 10 לפסק הבוררות, שעניינו חיוב שבין המשיבים למערערים 1-3, ואינו נוגע לאבניאל בע"מ. מנגד טענו המשיבים כי פסק הבוררות קובע חיובים שאינם ניתנים להפרדה ומדובר בכתב תביעה מאוחד. ביום 14.11.08 ניתנה ע"י ראש ההוצל"פ החלטה משלימה, בה סקר את עובדות פרשת "א.פ.א. פרחים", לפיה נקבע כי החיוב הכספי בפרשה זו הוא של המשיב 1, כחייב עיקרי והמשיבות 2-3 כערבות להלוואה. ראש ההוצל"פ הסיק כדלקמן: "החיוב הכספי בגינו נפתח תיק ההוצל"פ עפ"י סעיף 10 לפסק הבוררות, הינו חיוב שניתן לטובת הזוכים 1 ו 3 בלבד, אשר הזוכה 2 - אבניאל דיקשטיין ובניו בע"מ אינה צד לו, ואינה זכאית לקבל כספים מכוחו, ומטעם זה לא היה כלל מקום לצירופה כזוכה בעת פתיחת תיק ההוצל"פ." (עמ' 2 להחלטה). ראש ההוצל"פ המשיך וציין כי בבקשה בטענת 'פרעתי' דחה את טענת המערערים בדבר העדר זהות בין הצדדים, לצורך ביצוע קיזוז. ראש ההוצל"פ קובע כי עפ"י סעיף 10.9.8 לפסק הבוררות המשיבים בתיק חבים כספים למערערים 1 ו 2, ומנגד עפ"י סעיף 8.4.2 לפסק הבוררות חוייבו המערערים 1 ו 2, יחד עם אבניאל בע"מ, לשלם כספים לחברה, אשר המחתה את זכויותיה לקבלת הכספים למר אפרים פולק, המשיב 1. ומכאן שמתקיימת יריבות וזהות בין הצדדים, לצורך ביצוע הקיזוז בין המשיב 1 למערערים. לפיכך, כך קובע ראש ההוצל"פ, "עצם מחיקת הזוכה 2 מתיק ההוצאה לפועל נעדרת כל השלכה לעניין התוצאה אליה הגעתי בהחלטה בבקשה בטענת 'פרעתי'." (עמ' 3 להחלטה). החלטה משלימה זו וההחלטה מיום 5.2.08 הן נשוא הערעור שבפניי. ג. המערערים טוענים כי החוב אינו עומד בתנאים המצטברים לקיומה של זכות קיזוז הקבועים בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. המערערים טוענים כי תיק ההוצל"פ נפתח בגין חיוב אישי של המשיבים לשלם למערער 1 ולמנוח, ולכן נמחק שמה של חברת אבינאל בע"מ מרשימת הזוכים בתיק ההוצל"פ. בתגובתם לטענת 'פרעתי' טענו המשיבים לקיזוז חוב של חברת אבניאל בע"מ כלפי החברה, מהטעם שהמשיב 1 רשום כבעלים של 99% ממניותיה. המערערים טוענים, כי רק לאחר שהצביעו על כשל בטענת הקיזוז האמורה, מאחר שהחברה היא ישות משפטית נפרדת, הועלתה ע"י המשיבים, לפתע, הטענה בדבר המחאת זכות מסתורית. המערערים טוענים כי לא היה מקום להתיר המצאת הראיה בעיתוי מאוחר זה, ודי בכך כדי לקבל את הערעור. המערערים טוענים כי אין באיחוד התביעות הנפרדות במסגרת כתב תביעה אחד, משום הפיכת כל יחידי הנתבעים, לנתבעים בכל אחת מהתביעות ומדובר בחיובים נפרדים, אשר אין בהכרח זהות בין הצדדים להם. לפיכך, החוב לחברה, מושא הקיזוז, הינו של אבניאל בע"מ, שנמחקה כזוכה, ולחוב המשיבים למערערים בגדרי תיק ההוצל"פ אין כל שייכות אליו. בנוסף, טוענים המערערים כי הבורר חייב את אבניאל בע"מ בהחזרים שוטפים של הלוואה, כשלטובת אבניאל בע"מ נזקפו החזרים שוטפים ששולמו על ידה, אך מאחר שיתרות הצדדים במאזן הן משוערות בלבד, לא חייב הבורר את אבניאל בע"מ במסגרת ס' 12.8.א. לשלם לחברה כל סכום על חשבון היתרה ופסק הבוררות אינו בגדר פסק דין סופי ככל הנוגע לזכויות הצדדים בחברה. לפיכך, לא היה רשאי ראש ההוצל"פ לקבוע חיוב כלשהו של אבניאל בע"מ, על יסוד פסק הבוררות. לטענת המערערים, אין קשר בין הכרה עקרונית בחבות אבניאל בע"מ בהחזר תשלומי ההלוואה, בהם נשאה החברה במקומה, לבין קיום של חיוב כספי מגובש ובר אכיפה. המערערים טוענים שקריאת פסקי הדין וישומם מוטלת על ראש ההוצל"פ ועל כן אין ערך לחווה"ד החשבונאית המפרשת את פסק הבוררות, שאם מטרתה היחידה היא שערוך הסכומים, הרי שהדבר מצוי בידיעתו השיפוטית של ראש ההוצל"פ ואין כל צורך בחקירה או הגשת חוו"ד מטעמם. המערערים טוענים כי ראש ההוצל"פ לא בחן האם התקיים התנאי להפעלת המחאת הזכויות, קרי תשלום כספים ע"י המשיב 1 לבנק בקשר עם אותה ערבות, זאת בשעה שהמשיב 1 לא טען ולא הוכיח כי שילם כספים מכח ערבות נטענת זו. לטענת המערערים, אבניאל בע"מ היא שנאלצה, בסופו של יום, לפרוע את ההלוואה ולשלם לבנק. ד. מנגד טוענים המשיבים כי תיק ההוצל"פ נפתח ע"י המערערים בחוסר תום לב בגין סעיף בודד, סעיף 12.8 ב', במנותק מיתר החיובים הנקובים בפסק הבוררות, תוך שהם מעלימים את העובדה כי כנגד חיוב זה קיים חיוב נגדי. המשיבים טוענים כי החלטת ראש ההוצל"פ מעוגנת בפסק הבוררות ובחווה"ד שהוגשה, והערעור המכוון כנגד קביעות עובדתיות והנסמך על ראיות חדשות, דינו להדחות. המשיבים טוענים כי מתקיימים התנאים הנדרשים לביצוע קיזוז בין חיובים. המדובר בזכות קיזוז מבוררת - שני החיובים מופיעים בפסק הבוררות, ומהווים חלק אינטגרלי מהפסק. תיק ההוצל"פ נפתח בגין סעיף 12.8ב, שקבע חוב של המשיב 1 לאבניאל, אך מנגד נקבע חוב הפוך של אבניאל למשיב 1. המשיבים טוענים כי החיוב נשוא פסק הבוררות התייחס לכלל יחידי אבניאל ולא רק לאבניאל בע"מ, לאחר שהמערערים עצמם ביקשו כי הנושאים ידונו במאוחד, מבלי שהבורר מבחין בגוף הפסק בין יחידי המערערים ומכנה את כולם יחדיו בשם "אבניאל". מכאן שיש זהות בין הצדדים לקיזוז, והמהלך של מחיקת אבניאל בע"מ, משמות הזוכים, אין בו כדי להועיל למערערים. המשיבים טוענים כי תמכו טענותיהם בחוו"ד מומחה, שלא נסתרה ע"י המערערים שלא חקרו את המומחה ולא הגישו חוו"ד נגדית. המשיבים טוענים עוד כי טענות המערערים ביחס לחישוב הסכום ע"י הבורר , הן בגדר הרחבת חזית אסורה וניסיונו של הבורר במסגרת סעיפים 12.6-12.7 בפסק הבוררות, לערוך מאזן משוער, סוייג על ידו, ואין לתת לו כל משקל. עוד טוענים המשיבים כי המחאת הזכות הוגשה על ידם כדין, ולמערערים אין כל טענה עניינית כנגד תוקפה. הטענה כי על המשיב 1 להוכיח כי שילם תמורת המחאת הזכות, דינה להדחות מהטעם שהועלתה לראשונה בסיכומי המערערים, וכן מאחר שמערכת היחסים בין המשיב 1 לחברה, איננה מעניינם של המערערים. ה. על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כנוסחו בעת מתן ההחלטה, חייב שלטענתו מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה. החייב רשאי לפנות לראש ההוצל"פ בבקשה בדרך המרצה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין. הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה היא שבמסגרת טענת 'פרעתי' ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז (רע"א 191/87 יעקב רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, ( 30.7.87)). כידוע, טענת קיזוז מותנית בדין המהותי בקיום הוראות ס' 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע כדלקמן: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו: והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים". במסגרת ההוצאה לפועל, זכות הקיזוז חייבת להיות זכות שרירה וקיימת שאיננה שנויה במחלוקת, להבדיל מזכות קיזוז נטענת. ואבאר בהמשך. במקרה דנן, אינני סבורה, כי התקיימו התנאים המצטברים, המפורטים לעיל, לקיומה של זכות קיזוז. תחילתה של הפרשה, כאמור, עוד בשנת 1999, בהסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם להכרעת בורר, שיכריע בכל חילוקי הדעות ביניהם. על הבורר הוטל להכריע על יסוד כתב הטענות שהוגש ע"י המערערים, עליו צויין כי הוא "כתב תביעה מאוחד", שיכלול במסגרתו את כל הטענות כנגד פולק, כפי שהועלו בהליכים משפטיים שכבר נפתחו כנגדו (2.1). בין היתר, נכללה תביעה שעניינה הלוואה שנטלה א.פ.א סחר פרחים בע"מ ואשר מכוחה חילט הבנק בטוחות שהעמידה אבניאל בסכום של 1,049,142 ₪. הבורר כינה סוגיה זו בשם "פרשת א.פ.א פרחים" בציינו כי הותיר פרשיה זו לסוף הדיון בתביעות המערערים, "שכן זו פרשיה צדדית לכל מכלול התביעות וההתחשבנויות בעניין ביה"ח" (10.1). הבורר קבע כי עפ"י הסכם הלוואה שנכרת בין האחים שלמה ואברהם אבניאל ז"ל לבין פולק כחייב עיקרי ורמח"מ וא.פ.א כערבים, הלוו האחים לפולק כספים כדי להלוותם לחברה (10.9.8). הבורר קבע כי הסכום המדויק של חיוב זה מגיע לסך של 1,148,890 ₪ (10.9.9). המשיבים מצידם הגישו תביעות שכנגד שנדחו, למעט בשתי נקודות, כמפורט בפסק הבורר : "11.3.5 א. התביעה להחזרת 20 מניות שהוקצו לאחים אבניאל בחברת א.פ.א., אותה קיבלתי. 11.3.5 ב. התביעה לגבי החזרי הלוואה שנטלו התובעים, אשר נדונה בהרחבה במסגרת האמור לעיל בסעיף 8." (הדגשה שלי - י.ש.) במסגרת סעיף 8, האמור, נדון מימון השקעות משותפות, והיפוך הלוואות שנעשה בין הצדדים. הבורר קבע, בין היתר, כי, חשבונה של אבניאל בע"מ חויב מידי חודש בגין הלוואה שנלקחה על ידה בסך 2,050,000 ₪, ובמקביל נעשתה העברה ע"י חברת ביה"ח לזכות חשבון אבניאל בע"מ, לכיסוי חיוב זה החל מחודש אוגוסט 1998 ועד ספטמבר 2005. הבורר הסיק וקבע: "8.4.2....עולה מכאן, כי במערכת שבין הצדדים אין לתובעים יד ורגל במשכנתא על סך 5,040 מליוני ₪ ובהחזרתה, ועקב היפוך הלוואות המשכנתא, היא חלה כולה על הנתבעים. מאידך, על פי הגיונם של דברים, התובעים הם אלה שצריכים לשאת בהלוואה שהושתה עליהם במהלך היפוך ההלוואות (דהינו 2.050 ₪) ולשאת בפרעונה הן בגין העבר והן בגין העתיד, וזאת בנוסף לסך של 155 אלפי ₪ בצרוף חלק יחסי מהריבית כ - 59 אלפי ₪ ובסה"כ 214 אלפי ₪ ערך 1.1.98 בגין המשיכה לתשלום מס שבח. הדרך הנכונה לשיבוץ נתון זה במערכת ההתחשבנות היא, לדעתי, ע"י חיוב אבניאל ב-214 אלפי ₪ וזיכוי מלוא הסכום כהפחתה של עלויות המימון (שכן כל הפער בהיפוך המשכנתאות נרשם כזכור כהוצאת ריבית)." מעיון בפסק הבוררות, המחזיק 62 עמודים, שניתן, כאמור, ביום 1.1.06, לאחר בוררות שהתנהלה במשך למעלה משש שנים, עולה כי בין הצדדים קיימות מחלוקות רבות, הכוללות התחשבנויות סבוכות ותביעות הדדיות להחזרת סכומים שונים. בהתאם, הציע הבורר בסיום הפסק הצעה לפישוט פתרון הסכסוך שתמנע את "הצורך המייגע לערוך את התחשבנות הנאותה בין הצדדים לגבי ניהול בית החולים עד היום" (13.5.7). למקרה שהצעתו לא תתקבל קבע הבורר , בין היתר, כי יערך מאזן לחברה ליום 31.12.05 שישקף את ההתאמות שנערכו על ידו, במקביל תיערך שמאות להערכת דמי השכירות הראויים בגין השימוש במבנה ביה"ח, ותנוהל התמחרות לגבי מניות חברת ביה"ח. בסעיף 13.6.4 נקבע כדלקמן: "13.6.4. א.פ.א ו/או פולק ו/או רמח"מ יפרעו תוך 60 יום ממסירת פסק הבורר את החוב המגיע לאבניאל כפי שיתברר על פי המאזן ל- 31.12.05. אבניאל יהיו זכאים לקזז מחוב זה סכומים המגיעים מהם." בהמשך, במסגרת החלטה בבקשה לתיקון טעות קולמוס, הבהיר הבורר כי : "נאמר כבר במפורש בסעיף 12.8 ב כי ההתחשבנות בעניין א.פ.א היא נפרדת במישור היחסים שבין אבניאל לבין פולק ו/או רמח"מ. לפיכך בהקשר של סעיף 13.6 - לא.פ.א אין כל קשר להתחשבנות בעניין חברת בית החולים, ושמה של א.פ.א שורבב בטעות (במקום של אחר). ואולם, כיוון שכל שנתבקשתי היה להורות על השמטת "א.פ.א" ללא שנתבקש שיבוץ השם הנכון - אסתפק בקביעה כי שמה של א.פ.א נרשם עקב טעות קולמוס ברישא של סעיף 13.6.4 ויש למחקו בהתאם." (הדגשות שלי - י.ש.) כאמור, סעיף 12.8 ב' האמור, הוא הסעיף שהוגש לביצוע ע"י המערערים, ובגינו נפתח תיק ההוצל"פ. כשהמשיבים במסגרת טענת 'פרעתי', טוענים כי יש להם זכות קיזוז בהתאם לסעיף 12.8 א'. סעיף 12 כותרתו "התחשבנות בין הצדדים" ובמסגרתו ניסה הבורר , לצרכי התרשמות בלבד, להרכיב תמונת מצב כספית של חברת ביה"ח ולערוך מאזן משוער של החברה ליום 31.12.01 לאור ממצאיו בפסק הבוררות, כשהוא מאזכר וכולל בחישובים אלה, חוב של אבניאל לחברת ביה"ח, בגין פירעון חלקו בהלוואה של 2,050 מליון ₪ (12.6). בסעיף 12.8 קבע הבורר , כדלקמן: "12.8 כדי להשלים את התמונה נזכיר לעצמנו את הנקודות הבאות: נכון ליום 31.12.05 יתרת הקרן של הלוואת אבניאל (2,050 מליון ₪) עומדת לפי לוח הסילוקין, על 1,193,381 ₪ נומנלית, שהם כ- 1,432 מליון ₪ בערכי היום. כידוע פרעון החוב נעשה על ידי חיוב לחשבון בית החולים, כאשר אחרון התשלומים אמור להעשות ב- 30.11.2012. החיובים נושאים ריבית צמודה של 6.25%. בהתחשבנות הנפרדת בעניין א.פ.א קבעתי (סעיף 10.9.9) כי אבניאל זכאים לקבל מפולק ו/או רמח"מ את הסך של 1,148,890 ₪ כאשר בערכי היום הוא מתקרב לאחר שערוך עפ"י חוק פסיקת ריבית, לסך של כ- 1.7. מליון ₪." ו. אין בידי לקבל את קביעת ראש ההוצל"פ שקיבל את טענת המשיבים לפיה עומדת להם זכות קיזוז כנגד מלוא סכום החוב בהתאם לסעיף 12.8 ב'. המשיבים אומנם הגישו חוו"ד מומחה, שעל פיה חושב חוב המערערים בהתאם לסעיף 8.4.2 לפסק הבורר , בגין פירעון ההלוואה ע"ס 2,050,000 ₪, שאותה העריכו בסכום של 2,370,093 ₪ נכון ליום 31.12.05. המערערים לא ביקשו לזמן המומחה לחקירה נגדית ולא הגישו חוות דעת או תחשיב נגדי, ומכאן נראה, כביכול, שתחשיב המומחה לא נסתר. עם זאת, כמפורט לעיל, בין הצדדים קיימות התחשבנויות רבות ומסועפות בגין הלוואות ועסקאות שנעשו ביניהם במהלך השנים, וההתחשבנות נשוא חוות דעת המומחה כמפורט לעיל, היא רק אחת מהן. הבורר , במאמץ רב, שנמשך כשש שנים, עשה ניסיון אמיץ למצוא בהן את רגליו ואת ידיו, למרות הקושי הרב. בשל כך, אף הציע הבורר , בסיום הפסק, הצעה לפתרון שתמנע את "הצורך המייגע לערוך התחשבנות בין הצדדים". הצעה, שלמרבה הצער, לא התקבלה. לפיכך, היה על הצדדים לפעול בהתאם לקביעות האופרטיביות בפסק הבוררות, המפורטות בסעיף 13, בין היתר, לערוך מאזן לחברה ליום 31.12.05, שישקף את ההתאמות שנערכו ע"י הבורר , ובהתאם לשלם תוך 60 יום את החוב של מר פולק ו/או רמח"מ לאבניאל, כאשר אבניאל זכאים היו לקזז מחוב זה סכומים המגיעים מהם. במקביל היה על הצדדים לערוך שמאות להערכת דמי השכירות במבנה, ולנהל התמחרות לגבי מניות החברה. סכום כסף יחשב כ'סכום קצוב' אם חישובו הוא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה. סכום שניתן לחשבו במהירות ובדרך פשוטה ונוחה יחשב לקצוב, אפילו אינו נקוב במספרים מדויקים, וגם אם אינו מוסכם על הצדדים, וקיימת לגביו מחלוקת, אולם הנושה מוכיח את חישוב הסכום. (שלום לרנר, קיזוז חיובים, עמ' 79-80, הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשס"ט - 2009). סבורה אני כי, תביעת המשיבים להחזר הכספים ששולמו על ידם בגין הלוואה בסך 2,050,000 ₪ שניטלה ע"י אבניאל בע"מ, אומנם התקבלה, אך נותרה חלק מכלל ההתחשבנות בין אבניאל בע"מ לחברת ביה"ח, ועל כן לא ניתן לקזזה בנפרד. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא, בכך שפירעון הלוואה זו נכללה בהתחשבנות המשוערת שערך הבורר בסעיף 12 (12.6), ואף במסגרת ההתאמות שערך הבורר בדו"חות הכספיים של חברת ביה"ח בסעיף 9.14.3. בנסיבות אלה, סבורה אני, כי חישוב החזר התשלומים בגין ההלוואה האמורה, הוא רק חלק ממכלול התחשבנות נרחב בין הצדדים, הכולל חישובים מורכבים וסבוכים, ולפיכך, איננו בגדר חיוב קצוב כמשמעותו בסעיף 53 (א) לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג-1973 (בר"ם 7381/09 לשכת המסחר תל אביב - התאחדות תאגידי כח אדם נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול ואח' ( 8.10.09); ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 304, 312 (1998); ע"א 2433/96 סגל נ' סולניר בע"מ, פ"ד נב(5) 421, 428 (1998)). ז. כמו כן, יש להבחין בין זכות קיזוז קיימת לזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שזו זכות חלוטה ושוב אין הזוכה יכול להלין על קיומה. זכות קיזוז קיימת תיתכן גם "כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב" (ראה:דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 196 (א), מהדורה שישית, מאי 2008). מנגד, זכות קיזוז נטענת, הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענת קיזוז, נטענת, אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו ובירורה של טענה כזו חורגת מגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי" (רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח' נ' אהרון חיים ואח' ( 15.7.08); רע"א 1793/07 דניאל יופה נ' מדינת ישראל - מנהלת נמל יפו (טרם פורסם, 22.4.07); רע"א 5336/06 עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה ( 25.3.2007)). בענייננו. סבורה אני, כי ראש ההוצל"פ לא היה מוסמך לדון בטענת המשיבים לעניין קיזוז. כפי שמפורט לעיל וכפי שעולה מכתבי הטענות - המדובר בזכות אשר עדיין שנויה במחלוקת בין הצדדים, אשר טרם הובררה סופית, והיא חלק ממסכת התחשבנויות מסועפת בין הצדדים. המדובר, אפוא, בזכות קיזוז נטענת גרידא, להבדיל מזכות קיזוז קיימת, בה אין ראש ההוצל"פ מוסמך לדון במסגרת הכרעת בטענת 'פרעתי'. ח. בנוסף, יש לבחון האם מתקיים התנאי של זהות בין הצדדים לקיזוז. שכן, תנאי לקיזוז הוא שהחובות המקוזזים יהיו "הדדיים". דרישת ההדדיות מתייחסת לזהותם של הנושה והחייב, שהם הצדדים לפעולת הקיזוז. כל אחד מהצדדים חייב להיות החייב והנושה של הצד האחר. (פרופ' מנחם מאוטנר, בחיבורו "קיזוז", במסגרת הספר דיני חיובים - חלק כללי, עמ' 537-542, פרופ' דניאל פרידמן עורך, תשנ"ד - 1994) בענייננו, המערערים, ביחד עם אבניאל בע"מ, הגישו לביצוע בהוצאה לפועל תביעה בגין הסכם שנחתם בין מר פולק, כחייב עיקרי, לבין האחים שלמה ואברהם אבניאל ז"ל (פרשת א.פ.א. פרחים). מנגד הגישו המשיבים תביעה בגין הלוואה שניתנה לאבניאל בע"מ, שכוסתה מהחשבון של חברת ביה"ח, שהמחתה, כך לטענתה, זכויותיה בכספים אלה למר פולק. עם מחיקת הזוכה 2, חברת אבניאל בע"מ כזוכה מתיק ההוצל"פ, מהטעם ששמה נרשם בטעות, נותרנו, איפוא, עם חוב של מר פולק לאחים אבניאל, ומנגד עם חוב של חברת אבניאל בע"מ לחברת ביה"ח שהומחה, כך נטען, למר פולק. ראש ההוצל"פ קבע בהחלטתו, כי קיימת זהות בין הצדדים מאחר שבמסגרת סעיף 8.4.2 לפסק הבורר , חוייבו התובעים, ובכלל זה האחים אבניאל, לשלם כספים לחברת ביה"ח, שהמחתה כאמור זכויותיה בכספים אלה למר פולק. מעיון בסעיף 8.4.2 האמור, אכן עולה כי הבורר ציין שם ש"התובעים הם אלה שצריכים לשאת בהלוואה שהושתה עליהם במהלך היפוך הלוואות" - בלא שנעשתה כל אבחנה בין התובעים השונים. עם זאת, בפסק הבוררות נקבע במפורש כי ההלוואה נלקחה ע"י אבניאל בע"מ וחשבונה הוא שחוייב מידי חודש בגינה, ובמקביל נעשתה העברה ע"י חברת ביה"ח לזכות חשבון אבניאל בע"מ לכיסוי חיוב זה. המדובר באישיות משפטית נפרדת ואין להטיל חיוב על האחים אבניאל בגין הלוואה שנלקחה ע"י חברת אבניאל בע"מ, בלא שהוחלט על 'הרמת מסך'. מה גם שאין בפסק הבוררות כל מידע, בדבר הקשר שבין האחים אבניאל לחברה, האם הם בעלי שליטה, בעלי מניות וכדו'. ולמעשה אין בפסק כל התייחסות מפורשת לחיובם הספציפי של האחים אבניאל, בחיובה של החברה. כלל ההדדיות אינו מתקיים, איפוא, שכן מר פולק, 'הנכנס' לגישתו בנעלי חברת ביה"ח, אינו יכול לקזז חוב שלו לאחים אבניאל, כנגד חוב המגיע לו מחברת אבניאל בע"מ. בנוסף, אין בכך שבפסק הבורר נקבע כי כתב הטענות הינו למעשה "כתב תביעה מאוחד", בכדי לחייב את כלל התובעים בכלל החיובים שהתקבלו בגדר התביעה שכנגד, וכל אחד מהתובעים/נתבעים שכנגד חייב על פי חלקו, אלא אם נקבע אחרת בפסק הבוררות. ט. סוף דבר - הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצל"פ מיום 5.2.08 - שעל פיה התקבלה טענת 'פרעתי' של המשיבים - בטלה. מן הראוי לציין ולהדגיש כי אין בפסק דין זה משום הבעת דעה בסוגיה, האם רשאים היו המערערים לפתוח מלכתחילה תיק הוצאה לפועל, לביצוע בלבד ובנפרד של סעיף 12.8ב' לפסק הבוררות. פסק דין זה, כמפורט בו, מתייחס לענין קבלת טענת 'פרעתי', ותו לא. שקלתי את ענין ההוצאות. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הערבות הבנקאית תושב למערערים, לידי בא כוחם. ניתן היום, ‏27 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים. קיזוז