שימוש ברכב ללא רשות - תאונת דרכים

##מה הדין בסוגיית שימוש ברכב ללא רשות ?## בהתאם ל'חזקת הרשות' מניחים שהנוהג ברכבו של אחר עושה זאת ברשותו שכן בנוהג שבעולם אדם נוסע ברכבו או ברכבו של אחר ברשותו של האחר. הטוען להיעדר רשות, לדבר בלתי רגיל, נושא בנטל להוכיח את טענתו (ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין ואח'). 'חזקת הרשות' מבוססת על ניסיון חיים ועל שכל ישר ואלו אינם תומכים בהנחה של מתן רשות לנער בן 16 חסר רישיון. מכאן לא נובע שחלה חזקה הפוכה על היעדר רשות אלא יש לבחון האם השתמעה או לא השתמעה רשות מכלל הנסיבות ( ע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד). ##מה העונש על שימוש ברכב ללא רשות ? ## עונש על שימוש ברכב ללא רשות קבוע בהוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977 והוא כמפורט להלן: 413ג. שימוש ברכב ללא רשות הנוהג, משתמש או מעביר ממקום למקום, רכב ללא רשות מבעליו, ונוטש אותו במקום ממנו נלקח או בסמוך אליו, דינו - מאסר שלוש שנים; עושה כן ונוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו - מאסר חמש שנים. 413יב. פסילה מהחזקת רשיון הורשע אדם בעבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, ובנוסף לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, לפסול אותו מהחזיק ברשיון נהיגה או ברשיון רכב לתקופה שיקבע. הגדרות בסימן זה - "בעל רכב" - לרבות מי שמחזיק בו כדין; "רכב" - רכב הנע מכוח מכני מכל צורה שהיא או הנגרר על ידי רכב, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, ולרבות אופנוע עם רכב צדי או גרור או בלעדיהם, תלת-אופנוע וכן אופניים או תלת-אופן, אם יש להם מנוע-עזר; ##האם חייבת להינתן במפורש ?## רשות אינה חייבת להינתן במפורש ואינה חייבת להינתן מתוך ידיעה על נהיגה בפועל של הנהג. די שתשתמע מהתנהגות הבעלים והמחזיק הסכמה או אף השלמה עם נהיגת הנהג, וזו יכולה להתבטא, בין היתר, באי נקיטת אמצעים יעילים למניעת הנהיגה ( ע"א 139/64 קלודונין ואח' נ' גבאי, ע"א 483/84 קרנית נ' אברהם ואח'). זוהי תורת ה'היתר מכללא'. במקרה אחד אסר האב על בנו המתבגר להשתמש בטרקטורון ואף נקט באמצעים למניעת השימוש - נעל אותו במחסן וניתק את מצברו, אלא שהשאיר את המפתחות במקום גלוי לעין ובידיעת הבן. נפסק שהאב לא נקט באמצעים יעילים והתנהלותו עלתה כדי היתר מכללא ( ע"א [ מח-ת"א] 1063/01 מזור ואח' נ' קרנית , אושר ברע"א 10334/03 מזור ואח' נ' קרנית). פסק הדין מבליט את 'אשמו' של האב, היינו, הפרת חובת זהירות יותר מאשר את ההיתר מכללא אך עדיין התוצאה זהה. ##שימוש ברכב ללא רשות בתביעות קרנית:## כדי לחייב בעלים או מחזיק של רכב לשפות את קרנית, על קרנית להוכיח כי הבעלים התיר לנהג לנהוג ברכב. הפסיקה פירשה תנאי זה כתנאי בו גלום יסוד של ' אשם' שדבק בהתנהגותו של מי שהתיר את השימוש ברכב. האשם יכול להיות מסוג ידיעה, פזיזות, עצימת עיניים ולכל הפחות – רשלנות ( ע"א 7580/03 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר (2007) פסקאות 11, 14). נטל השכנוע לגבי תנאי זה חל על קרנית לפי הכלל " המוציא מחברו עליו הראיה" (רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויצמן (2010), בפסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט עמית). מטבע הדברים לקרנית קושי מובנה בידיעת העובדות הקשורות ביחסים שבין מתיר השימוש ( אחמד) לבין הנהג, לפיכך נקבעה בע"א 259/63 חיים נ' קלקשטין (1964) "חזקת הרשות" לפיה, יש להניח כי אדם הנוסע ברכב של אחר, עושה כן ברשותו. חזקה עובדתית זו מקורה בניסיון החיים והשכל הישר, והיא נחשבת ראיה נסיבתית שאינה מעבירה את נטל השכנוע, אלא רק את הנטל המשני של הבאת הראיות לבעלים שהעובדות הקשורות ביחסים שבינו לבין הנהג אמורות להימצא בידיעתו ( פרשת ויצמן, בפסקאות 4-6 לפסק דינו של כבוד השופט עמית). בפרשת ויצמן נקבע כי יש להקל עם הבעלים בכמות הראיות הנדרשות להוכחת אי מתן היתר השימוש ברכב, מכוח הכלל כי עסקינן בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, וניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות ( פרשת ויצמן, פסקאות 6-7 לפסק דינו של כבוד השופט עמית; בר"מ 1512/14 פלוני נ' שר הפנים). שימוש ברכב ללא רשות (שבל"ר)תאונת דרכיםרכבשימוש ברכב