1. בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים. 2. התובע עבד אצל הנתבע בתור מדריך במערכת החינוך הבלתי פורמלי לגילאי 6 עד 12, החל מתאריך 1/6/01 ועד ליום 30/9/07. התובע טען בכתב תביעתו כי הוא עבד בהיקף של משרה מלאה, ובמסגרת תפקידו הוא היה אחראי לחינוך קבוצה בת 30 - 60 ילדים ומילא את כל המטלות הקשורות לתפקידו על הצד הטוב ביותר. בשנתיים הראשונות לעבודתו, עבד התובע עם מדריכה נוספת שעבדה במשרה מלאה ובחופשות קיבל תגבור ממדריכים בחצאי משרות שהיו כפופים אליו. לאחר עזיבת המדריכה הנוספת ועקב קיצוצים בתקציב, נותר התובע כמדריך מוביל יחיד ומעת לעת הצטרפו אליו מדריכים בחצי משרה. התובע טען שהוא קיבל משכורת בסך 8,313 ₪, כאשר הרכיבים שהופיעו בתלוש השכר עבור תוספת נסיעות, שווי טלפון נייד ושווי ארוחות היו בגדר רכיבים פיקטיביים והיוו חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים. לטענת התובע, עובר לשינוי ארגוני שביצע הקיבוץ במסגרת החינוך הבלתי פורמלי לקראת ההפרטה, התנהלו דיונים על קיצוץ כוח האדם זאת החל מחודש 11/04. התובע צירף לתביעתו סיכומי פגישות שהיו החל מחודש 11/04 ועד לחודש 4/08, כאשר ביום 5/4/07 הוצע מבנה ארגוני חדש, אשר יחול מקיץ 2007. לגרסת התובע, בעקבות אותו שינוי הורע מצבו בשל פגיעה בהיקף המשרה ובשכר. תפקידו פוצל ממשרה מלאה באופן שחולק לשני חצאי משרות לשני מדריכים, וגם תוכנו של החינוך שונה, כאשר הוחלט על סגירת בית הילדים לילדי חוץ, אשר התובע היה אחראי על ניהולו. התובע התנגד לשינויים המבניים הארגונים הללו, אשר לדעתו לא רק הביאו להרעה בתנאי עבודתו, אלא גם פגעו באיכות החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ והוא אף הצביע נגד אותם שינויים בישיבות של ועדת החינוך שהתקיימו בנדון. בעקבות כך, הודיע התובע להורים ב - 4/07 כי הוא מסיים את עבודתו לאחר הקיץ. התובע טען כי נוכח ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר, כאשר תביעתו לביטוח לאומי הוכרה בסטטוס של מפוטר או מתפטר בדין מפוטר ושולמו לו דמי אבטלה בלי תקופת המתנה. בנוסף, טען התובע כי עובר לסיום עבודתו הוא שוחח עם גב' חיה בן שמואל - מנהלת משאבי אנוש אצל הנתבע שהבטיחה לו כי יקבל פיצויי פיטורים מאחר וקיימת אצל הנתבע מסורת לפיה עובדים טובים מקבלים פיצויי פיטורים בסיום עבודתם. אולם, לאחר סיום עבודתו לא קיבל התובע פיצויי פיטורים ולא קיבל מכתב לשחרור הכספים מקופת גמל על שמו, אלא הנתבע החליט באופן חד צדדי לשלם לו סך של 8,000 ₪ כבונוס. התובע דרש בתביעתו לחייב את הנתבע בתשלום של פיצויי פיטורים בהתאם לשכר הקובע בסך 8,313 ₪. 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, במהלך החודשים הראשונים של שנת 2007, הודיע התובע על כוונתו לסיים את תפקידו בסוף החופש הגדול של שנת 2007, כאשר הוא הבהיר כי החלטתו הינה בשל תוכניות אישיות ומעולם לא טען כי יש קשר כלשהו בין סיום עבודתו לבין השינויים המתוכננים במערכת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. התובע אף שלח איגרת להורים שבה הוא הודיע על כוונתו לסיים את תפקידו. הנתבע הוסיף כי בשל העובדה שבאביב 2007 הודיעו עוד שני מדריכים בחינוך הבלתי פורמלי על כוונתם לסיים את העבודה באותו מועד - סוף חופשת הקיץ, הוצע לתובע להמשיך בעבודתו במערכת החינוך בקיבוץ כמרכז החינוך הבלתי פורמלי וכאחראי על מערך ההדרכה של כל הגילאים, אך התובע דחה את ההצעה. כן הועלתה בפני התובע אפשרות לשמש בתפקיד משולב של יו"ר ועדת החינוך ושל האחראי על החינוך הבלתי פורמלי, אך גם הצעה זו נדחתה על ידי התובע. הנתבע טען כי התובע סיים את עבודתו משיקולים אישיים שלו, כאשר לא הייתה כל הרעה בתנאי עבודתו. בסמוך לאחר סיום עבודת התובע, הוא פנה למנהלת משאבי אנוש בקיבוץ וביקש לקבל מכתב פיטורים לשם קבלת דמי אבטלה, מנהלת משאבי אנוש הבהירה לתובע שאינה יכולה להיענות לבקשתו. במהלך חודש 11/07 פנה התובע למזכיר הקיבוץ וביקש סיוע כספי בשל מצבו הכלכלי הקשה, המזכיר הודיע לתובע שהקיבוץ מוכן לתת לו סכום כספי שווה לשכר עבודה של חודש אחד נוסף, מעבר למענק מיוחד בסך 8,000 ₪ שכבר ניתן לו. התובע הבטיח תשובה, אך לא חזר למזכיר הקיבוץ ובדיעבד התברר לאחר קבלת כתב התביעה כי בניגוד למה שאמר למזכיר, שולמו לו דמי אבטלה כבר מחודש 10/07. במהלך הדיון המוקדם אשר התקיים בתיק, תוקן כתב ההגנה בכך שהוסיפה ב"כ הנתבעת טענת קיזוז בגין אותם 8,000 ₪ ששולמו לתובע כ"מענק מיוחד", כאשר התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים. 4. העובדות שאינן במחלוקת: העובדות אשר אינן במחלוקת, כפי שנוסחו בדיון המוקדם שהתנהל בתיק, הן כדלקמן: א. התובע עבד אצל הנתבע החל מ - 1/6/01 ועד לחודש 30/9/07. ב. התובע התפטר מעבודתו. ג. התובע קיבל 8,000 ₪ ברוטו מעבר לשכר המגיע לו בגין תקופת עבודתו. ד. התובע עבד במהלך כל התקופה כמדריך במערכת החינוך בלתי פורמלי לגילאים 6 עד 12. ה. הוצע לתובע לעבור לתפקיד מרכז חינוך בלתי פורמלי ואחראי על מערך ההדרכה של כל הגילאים בקיבוץ בסמוך לסיום עבודתו, והתובע סירב להצעה זו. ו. התובע מתגורר בקיבוץ, אך אינו חבר קיבוץ. 5. עדויות שנשמעו בדיון: מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן גב' שרון כרם (להלן:"שרון") אשר עבדה בתור מדריכה בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ וסיימה לעבוד בסמוך לסיום העבודה של התובע. מטעם הנתבע העידו מר שי סט (להלן:"שי") המשמש כמזכיר הקיבוץ החל מ -10/05, גב' נעמה גולן פרנקנשטיין (להלן:"נעמה") שהיתה בתקופה הרלוונטית לתביעה חברה בוועדת החינוך של הקיבוץ, גב' חיה בן שמואל (להלן:"חיה") מנהלת משאבי אנוש בקיבוץ, וגב' אירית שי (להלן:"אירית"), סוכנת ביטוח שהיתה אמונה על עריכת ביטוחים פנסיוניים לעובדים השכירים של הקיבוץ. בהתאם לעדויות שנשמעו בדיון נקבע את העובדות המשמשות בסיס להכרעה. 6. האם היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע: התובע, אשר התפטר מעבודתו, מבקש לראות את התפטרותו כדין פיטורים בהתבסס על סעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן:"חוק פיצוי פיטורים") הקובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". נבחן בהמשך האם קיימים התנאים הנדרשים על מנת לראות בהתפטרותו של התובע כמזכה בפיצוי פיטורים. אין חולק וכך עולה מעדותו של התובע עצמו, כי במהלך תקופת עבודתו היקף משרתו ומשכורתו לא נפגעו כלל. התובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית והעיד: "ש. בפועל משרתך צומצמה? ת. לא. ש. בכל התקופה עבדת בהיקף של משרה מלאה? ת. כן. ש. בניגוד למה שעולה מהתצהיר שלך לא הייתה הרעה בתנאי העבודה? ת. בפועל בזמן עבודתי לא היתה הרעה" (ראו ע' 4 ש' 19-24 לפרוטוקול הדיון). התובע פירט בתצהירו את השינוי הארגוני במערכת של החינוך הבלתי פורמלי של הקיבוץ, מה שהוא מכנה "המבנה הארגוני החדש", כפי שפורט בסעיף 17 לתצהירו. התובע נשאל בחקירתו אם היה באותו מבנה ארגוני חדש כדי להוות הרעה בתנאי עבודתו בעתיד והוא השיב בשלילה, כאשר הסביר בעדותו בדיון שעל פי אותו מודל שהוצע, הייתה כוונה עתידית להרעה בתנאי עבודתו, כאשר המודל אמור היה לצאת בפועל ברבעון האחרון של שנת 2007, מחודש 10/07, מועד שבו התובע כבר לא עבד מאחר וסיים לעבוד בחודש 9/07 (ראו ע' 5 לפרוטוקול הדיון). באשר לאותו שינוי מבני במערכת של החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, העידה גב' שרון, שעבדה כמדריכה והייתה כפופה להתובע בעבודתה, והסבירה שהיו קיצוצים בתקציב של החינוך הבלתי פורמלי, בסכומים משמעותיים וכי השינוי התבטא בכך שתפקדו בחינוך הבלתי פורמלי שני מדריכים בהיקף של משרה מלאה אך בוטל המדריך הנוסף בכל שכבת גיל בהיקף של חצי משרה כפי שהיה נהוג (במקומו תפקדו מדריכים צעירים, מד"צים, בהתנדבות). שרון הוסיפה כי בהתחלה (הכוונה לאחר עזיבת התובע בחודש 9/07) היו שתי מדריכות בחצי משרה, אך תפקידן היה לוקה בחסר ובסוף נשאר מדריך במשרה מלאה, קרי, אותה משרה שבה עבד התובע (ראו ע' 9-10 לפרוטוקול הדיון). השינוי המבני הוסבר על ידי מזכיר הקיבוץ - מר שי, אשר הזכיר בתצהירו את הדיונים שהתקיימו בוועדת החינוך של הקיבוץ בנושא התייעלות המערכת, כאשר הדיונים החלו עוד בשנת 2004, קרי, כ- 3 שנים לפני סיום עבודתו של התובע. שי הצהיר כי במהלך שנת 2007 החלו בקיבוץ שמועות על כך שהתובע מתכנן לעזוב את עבודתו מתוך רצון להתפתח וללמוד, להשתקע באיזור המרכז, ולחפש אפיקים חדשים עקב תחושות מיצוי בעבודה בקיבוץ. הידיעות על עזיבת התובע התקבלו באכזבה רבה בקרב הילדים, ההורים ובעלי התפקידים בקיבוץ שרכשו לו הערכה רבה. לאחר שהתובע הודיע על סיום עבודתו באופן רשמי, פנה אליו שי והציע לו לשמש, בנוסף לתפקידו כמדריך, כרכז של מערכת החינוך הבלתי פורמלי, תפקיד ניהולי המהווה קידום מקצועי, אך התובע דחה את ההצעה. בנוסף הצהיר שי על הצעה אחרת, שלא הוצעה על ידו באופן אישי, לכהן כיו"ר ועדת החינוך במקביל לתפקידו כמדריך וגם להצעה זו סירב התובע. מר שי עמד במסגרת החקירה הנגדית על ניסיונותיו להשאיר את התובע בעבודה ועל ההצעות שהוצעו לו, והעיד כי לו היה התובע מקבל את ההצעות הוא היה נותר באותו היקף משרה והיה מגדיל את תחום אחריותו. כן הצהיר מר שי כי הניסיונות שלו ושל אנשים אחרים בקיבוץ לשכנע את התובע, לא הצליחו. גב' נעמה - חברת ועדת החינוך, הצהירה גם היא באשר לניסיונות של מספר אנשים לשכנע את התובע שלא לעזוב את תפקידו ולהישאר לעבוד בקיבוץ, וכי התובע הבהיר כי החלטתו לסיים את העבודה הינה בשל תוכניות אישיות ללא קשר לשינויים המתוכננים במערכת החינוך בקיבוץ. בהתאם לאמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, שהוזכר לעיל, על מנת לראות התפטרות של עובד כפיטורים צריכה להיות הרעה מוחשית בתנאי העבודה של אותו עובד, כאשר הדגש הוא ב"מוחשית" ולא כל שינוי בתנאי העבודה הוא בבחינת "הרעה מוחשית". בהתאם להלכה פסוקה, ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, מיוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם, לא פורסם). הרעה בתנאי עבודה תחשב כמוחשית, כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי העבודה באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר. תנאי נוסף לקיום האמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, הוא שהעובד העמיד את המעביד על כוונתו להתפטר ונתן לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה ורק אם לא עשה לסילוקה, יתקיים האמור בסעיף (ראו ע"ע 701022/98 אירית תמיר - עיריית צפת, ופסיקה שהוזכרה בספרו של מנחם גולדברג ז"ל, דיני עבודה, כרך שני, פרק 32, ע' 27). שינוי ארגוני או ראורגניזציה כשלעצמם הינם עובדה ניטרלית, שאינה יכולה להוות עילה לקבלת פיצויי פיטורים בשל התפטרות. כך נפסק: "בעובדה שבעל מקצוע עשוי למצוא עצמו כפוף למי שאינו בעל מקצוע, בגין הראורגניזציה, אין בהכרח הרעה בתנאי העבודה" (דב"ע לב/27-3 מרדכי פרל נ' מדינת ישראל, פד"ע ד 60; ע"ע 300218/98 צבי רייך - טנא-נגה שיווק בע"מ, לא פורסם). בהתאם לראיות שנשמעו בתיק, לרבות עדותו של התובע עצמו, הוכח כי במהלך כל תקופת עבודתו לא נפגעו שכרו, תנאי עבודתו ו/או היקף משרתו. באשר לשינוי שהתרחש או אמור היה להתרחש ברבעון האחרון של שנת 2007, ספק אם הוא היה משליך על תנאי העבודה של התובע. אכן היו דיונים בקיבוץ הנוגעים להתייעלות של מערכת החינוך הבלתי פורמלי, כחלק מהדיונים הכלליים לקראת ההפרטה בקיבוץ. מדובר בתהליך ארוך ביותר שהחל, אף לטענת התובע, עוד בשנת 2004, ושכלל צמצום תקציבי. אולם, לא הוכח כנדרש שאותו שינוי היה אמור להשליך באופן ממשי על תנאי העבודה של התובע. ההפך הוא נכון, הוכח שהגורמים המוסמכים בקיבוץ ניסו לשכנע את התובע להישאר בעבודתו ואף הוצע לו השלמות לתפקידו אשר היו מגדילות את תחום אחריותו. אף לאחר שהתובע עזב את עבודתו, בסופו של יום, הועסק במקומו מדריך אחר, גם הוא בהיקף של משרה מלאה, אף אם שכרו היה נמוך יותר מאחר ולא היו לו הוותק והכישורים של התובע. עצם העובדה שצוינה על ידי גב' שרון ולפיה השינויים הארגוניים כללו צמצום של כוח אדם ולא הייתה חצי משרה נוספת של מדריך בתחום שבו מדובר, לא מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע. הוכח באמצעות העדויות שנשמעו בדיון שאותו מדריך נעזר במדצ"ים (מדריכים צעירים) ולכן לא פעל לבד בביצוע מטלות הקשורות לתפקיד. בכל מקרה, אין מדובר בעניין רלוונטי מאחר ואנו סבורים שהתובע החליט על הפסקת עבודתו משיקולים אישיים שלו וללא קשר לאותו שינוי שהיה אמור להתרחש במערכת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. מעבר לכך, לא הייתה כל התראה שהיא מטעם התובע כפי שנדרש בפסיקה וגם מסיבה זו אין לראות שבמקרה שבפנינו מתקיימות הדרישות שבסעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים. 7. הבטחת תשלום של פיצוי פיטורים: בנוסף לטענה על הרעה בתנאי העבודה, טען התובע כי בעת עזיבתו סוכם עם מנהלת משאבי אנוש של הקיבוץ - גב' חיה, שהוא יקבל פיצויי פיטורים והיא אף רשמה לו על גבי פתק שנכתב על ידה, שהוא יקבל עם סיום עבודתו "8.3% פיצוי פיטורים". גב' חיה הסבירה בתצהירה כי התקיימה פגישה לקראת הקיץ בשנת 2007, שבה הסביר לה התובע על כוונתו לסיים את העבודה, ושאל אותה בנושא פיצויי פיטורים. חיה הסבירה לו שעובד שמתפטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אך הנוהג בקיבוץ הוא לשחרר לעובד שעוזב את הקופות הרשומות על שמו ובכלל זה את רכיב פיצויי הפיטורים. באותה עת סברה חיה כי לתובע הייתה קופת פנסיה/ביטוח מנהלים ובהתאם לכך היא הוציאה מסמך בדבר שחרור הקופות. באותו מעמד לא ידעה חיה כי לתובע לא היו קופות או ביטוח מנהלים, מאחר והוא ביקש בתחילת עבודתו שלא לפתוח עבורו קופת פנסיה. כן העידה מטעם הנתבע גב' אירית, שהצהירה שבעת קבלת התובע לעבודה התבקשה על ידי הקיבוץ לבטח אותו בביטוח פנסיוני. היא נפגשה איתו, הסבירה לו את האפשרויות העומדות לרשותו, התובע ביקש לשקול את ההצעות ולחזור אליה עם תשובה. התובע לא יצר קשר עם גב' אירית וכאשר הם נפגשו הוא אמר לה שלא קיבל החלטה אם הוא מעוניין בביטוח מנהלים ועל כן לא נעשה לו כל ביטוח או קופת פנסיה. עדויותיהן של חיה ושל אירית עשו עלינו רושם מהימן. עמדת הקיבוץ על כך שהנוהג הקיים היה כי גם לעובדים המתפטרים ניתן מכתב שחרור לגבי כל הקופות, כולל רכיב הפיצויים, הייתה עקבית, כפי שעלה מעדויותיהם של העדים מטעמו. יצויין כי גם גב' שרון, שסיימה לעבוד מיוזמתה וסמוך לסיום העבודה של התובע, קיבלה את מכתב השחרור גם לרכיב פיצויי הפיטורים. הרישום שנעשה על ידי גב' חיה ומכתב השחרור שניתן התבססו על הנחה מוטעית, כי לתובע קופת פנסיה/ביטוח מנהלים. לאחר שהתברר כי לתובע אין קופה כזו, כדין החליט הנתבע שלא לשלם לו פיצויי פיטורים. יש לציין כי הנתבע ראה לנכון לתת ביטוי להערכתו כלפי עבודת התובע בתקופה בה הוא עבד, בכך ששולם לו מענק בסך 8,000 ₪ עם סיום עבודתו. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע הבטיח לשלם לו פיצויי פיטורים ועל כן גם עילת תביעה זו דינה להידחות. 8. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים. על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום ב' באייר, תשס"ט (26 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ-שופטת גב' ברכה נודלר מר אסדי רבאח נציגת ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) משרה מלאהמשרה