ביום 1.4.2005 נשלחה למבקש הודעת תשלום קנס בסך 250 ₪ בגין נהיגה ביום 11.4.2004 במהירות של 124 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא של 100 קמ"ש. ביום 25.7.2005 ביקש המבקש להישפט ומועד לדיון בעניינו נקבע ליום 28.12.2005 בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה (ת 10971/05). הזמנה לדיון נשלחה עבור המבקש ביום 30.9.2005 לרחוב נחל דולב 27, בית שמש. ביום 11.12.2005 נשלחה עבור המבקש הודעה בדבר הקדמת שעת הדיון. ביום 18.12.2005,  משלא התייצב המבקש למשפטו, הוא נשפט בהיעדרו ונקבע, כי עליו לשלם קנס בסכום של 250 ש"ח. על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 4717-05-08). בערעורו טען המבקש, כי לא קיבל זימון לדיון או כתב אישום. בא-כוח המשיבה הסכים לבטל את פסק-הדין מאחר שלא היה באפשרותו לאשר או להכחיש את טענות המבקש. בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד) ביטל את פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה והחזיר את הדיון בתיק לבית-משפט השלום לתעבורה. ביום 11.3.2009 נשלחה למבקש (לכתובתו בבית שמש) הזמנה לדיון בפני בית-משפט השלום לתעבורה ברמלה, ליום 3.5.2009. הדיון נדחה וביום 3.6.2009 נשלחה בדואר רשום הזמנה לדיון ליום 14.7.2009 (ת 1227-07-09). על קבלת הזימון חתומה הגברת מוריה נווה, בת משפחתו של המבקש. המבקש טוען בבקשתו, כי ההזמנה הנדונה לא הגיעה לידיו. ביום 14.7.2009, משלא התייצב המבקש, בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בהיעדרו בנהיגה במהירות של 124 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 100 קמ"ש בלבד. בית-משפט השלום לתעבורה גזר על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 1,500 ש"ח; פסילת רישיון למשך שלושים יום ופסילת רישיון נהיגה של חודשיים על תנאי למשך שלוש שנים.  על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש, ביום 22.9.2009, לבית-המשפט המחוזי מרכז. בערעורו טען, כי פסק-הדין וכתב האישום לא הומצאו לו מעולם וכי חלוף הזמן בין מועד בקשתו להישפט לבין מועד המצאת כתב האישום עבר את תקופת ההתיישנות ולכן דינו של כתב האישום להתבטל. ביום 23.2.2010 נדון ערעורו של המבקש בפני בית-המשפט המחוזי מרכז. גם הפעם המבקש לא התייצב לדיון, אולם עורך-הדין פדלון התייצב בשמו וטען, כי המבקש מצוי בשירות מילואים. עורך-הדין פדלון הציג ייפוי-כוח שניתן לו במסגרת תיק אחר שאינו נשוא הדיון. בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה, ביום 23.2.2010, את הערעור בקובעו, כי טענות המבקש בערעורו בדבר התיישנות ההליך אינן נכונות וכי הודעת הערעור אינה מגלה את כל הפרטים הצריכים לעניין בתיק הערעור. כן נקבע, כי עורך-הדין פדלון אינו רשאי לייצג את המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת בא-כוח המבקש, יש לזכות את המבקש מכל אשמה. לטענתו, בית-המשפט פעל שלא לפי סדרי הדין בכך שהתיר למשיבה לטעון ראשונה ובכך שלא התיר לבא-כוח המבקש לייצג אותו. עוד טוען בא-כוח המבקש טענות עובדתיות, לפיהן מספר דיונים אליהם זומן נדחו ללא התרעה והזימון מיום 3.6.2009 הגיע לכתובתו בבית שמש ונמסר לידי מי שבזמנו כבר הייתה גרושתו ולא לכתובתו המעודכנת במושב אדרת. לבסוף מוסיף וטוען בא-כוח המבקש על חומרת העונש שהוטל על המבקש על-ידי בית-משפט השלום לתעבורה בגלגולו השני, לאחר שמספר דיונים בעניינו נדחו ללא התרעה מראש. עוד טוען הוא, כי עונשו של המבקש אינו מידתי, שכן סכום הקנס שגזר המחוקק הוא 250 ש"ח והקנס שהוטל על המבקש עולה כדי 1,500 ש"ח. מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, בקשת רשות הערעור דנן אינה מגלה כל טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית ודינה להידחות. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הזמנה לדיון בפני בית-משפט השלום לתעבורה נשלחה לכתובתו של המבקש בבית שמש במהלך חודש יוני 2009. המבקש מאשר כי זימון שנשלח אליו במהלך חודש מרץ 2009 לכתובתו בבית שמש אכן נמסר לידיו. עם זאת, טוען הוא, כי הזימון ובו מועד חדש לדיון שנשלח אליו כשלושה חודשים בלבד לאחר מכן לאותה הכתובת לא הגיע לידיו, מאחר שבת המשפחה החתומה על אישור המסירה הפכה בינתיים לגרושתו ובמתכוון לא הודיעה לו על מועד הדיון. לטענת באת-כוח המשיבה, מדובר בטענה עובדתית, שאין זה ההליך המתאים לבררה והמבקש לא ביסס את טענתו. דין בקשת רשות הערעור להידחות.   עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. טענות המבקש הינן עובדתיות בעיקרן. הטענות המועלות בבקשתו - האם ייפוי-הכוח בו החזיק עורך-הדין תוקפו למספר הליך כזה או אחר והאם אשתו של המבקש שקיבלה את ההזמנה לדיון הייתה באותה העת כבר גרושתו אשר רצתה ברעתו ובכוונה לא מסרה לו את ההזמנה - אין בהן כל עניין המצדיק את התערבות בית-משפט זה כערכאה שלישית בהליך זה. המבקש טוען, כאמור, כי היה על בית-המשפט המחוזי להתיר לעורך-הדין לטעון בשמו שעה שייפוי-הכוח אותו הגיש החזיק במספר הליך שונה מההליך שהתקיים. דין הטענה להידחות. היה זה מתפקידם של המבקש ושל עורך הדין לוודא, כי ייפוי-הכוח המצוי בידי עורך הדין נושא את מספר ההליך נשוא הדיון שהתקיים ובצדק קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין לאפשר לעורך הדין לטעון בשם המבקש בהיעדר ייפוי-כוח מתאים. אשר לחומרת העונש - כידוע, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ראו רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 29.5.1997); רע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתנה ביום 3.3.2005) ורע"פ 10218/04 בריינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 18.11.2004)). במקרה דנן, לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור על חומרת העונש. המבקש צולם נוהג במהירות של 124 קמ"ש בכביש בו המהירות המותרת היא 100 קמ"ש. המבקש ביקש להישפט בגין הדו"ח שקיבל ובכך לקח על עצמו את הסיכון, כי סכום הקנס שייגזר עליו על-ידי בית-המשפט יהיה גבוה מזה שנקבע בדו"ח. ברי, אפוא, כי סיכון זה הולך ומתגבר נוכח עברו התעבורתי העשיר, הכולל לא פחות מעשר הרשעות קודמות בגין נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית. ניתנה היום, י"ג בסיון התש"ע (26.5.2010). בקשה להישפטהתיישנות