תביעה לתשלום על שעות כוננות וקריאות פתע

עניינו של פסק דין זה - תביעה שהגיש התובע, שעיקרה תשלומים עבור שעות כוננות ועבור קריאות פתע במסגרת עבודתו במחלקת המים של עיריית שדרות (להלן - "הנתבעת" או "העירייה"). מבוא 1. הנתבעת הינה רשות מקומית הפועלת מכוח דין. 2. התובע, תושב העיר שדרות, עובד במחלקת המים בנתבעת החל מחודש אפריל 1999. ממועד זה ועד ליום 31.3.03 הועסק התובע באמצעות חברות כוח אדם אשר התחלפו מעת לעת, ובתקופה זו שימש כסגן מנהל מחלקת המים בעירייה. 3. החל מיום 1.4.03 מועסק התובע בתפקיד מנהל מחלקת המים בעירייה כעובד הנתבעת לכל דבר ועניין. 4. עובר לתחילת עבודתו בנתבעת בשנת 1999, נקבעו לתובע תנאי שכר והעסקה על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה. תנאים אלו כללו: א. שכר שנקבע על בסיס דירוג ודרגה; ב. תגמול שעות נוספות בהיקף של 50 שעות חודשיות, מתוכן 38 שעות נוספות לפי ערך של 125% ו-12 שעות נוספות לפי ערך של 150%; ג. תגמול עבור שעות כוננות בהיקף של 30 שעות חודשיות, אשר במועד מאוחר יותר הועלה להיקף של 50 שעות (להלן ייקראו תנאים אלה - "הסדר השכר"). 5. מחודש אפריל 1999 ואילך (להלן – "תקופת העבודה הכוללת") הגיש התובע דיווחים על עבודתו בפועל בשעות נוספות על פי המכסה שסוכמה בהסדר השכר. דיווחים אלה הוגשו לגורם המוסמך בעירייה ואושרו על ידי הממונה הישיר על התובע. בשונה מכך, על היותו זמין בשעות הכוננות לא הגיש התובע דיווח (ראה עדותו של מר עמר בעמ' 62 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורות 26-27). 6. בחודש פברואר 2004 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה אשר עיקרה כאמור, תביעת התובע לתשלום תוספת כוננות ותוספת קריאות פתע כמפורט להלן. 7. בעת שפנה לכתיבת פסק הדין ביקש בית הדין את התייחסותם של הצדדים לחוקת העבודה ושל הממונה על השכר במשרד האוצר לפרשנות חוקת העבודה (ועל כך בהמשך), ולפיכך צורפו אלה כצדדים להליך. חוקת העבודה 8. יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים במסגרת קיבוצית בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן - "חוקת העבודה"), אשר קובעת את תנאי העסקתם ושכרם של עובדי הנתבעת. חוקת העבודה קובעת, בין היתר, כדלקמן: "עובדים ברשויות מקומיות מכל הדירוגים שלגביהם לא נקבעו בהסכמים ארציים הוראות מיוחדות בנושא של כוננות, הנדרשים להימצא בכוננות בביתם לרגל צרכי העבודה, אחרי שעות העבודה יקבלו תשלום עבור כוננות כדלקמן..." (סעיף 4.3.3 לחוקת העבודה; להלן – "תוספת כוננות"). ועוד נקבע בחוקת העבודה - "עובד שחזר לביתו לאחר שעות העבודה ונקרא לפתע לחזור לעבודתו אחרי הפסקה של שעה אחת לפחות, יקבל תשלום כמקובל בעד השעות הנוספות בהן עבד, התשלום לא יהיה פחות מאשר בעד ארבע שעות עבודה רגילות..." (סעיף 4.3.4 לחוקת העבודה; להלן – "תוספת קריאות פתע"). טענות התובע 9. לדברי התובע, לאורך תקופת העבודה הכוללת היה זמין לצרכי העבודה אף בסיומו של יום העבודה. לטענתו, לאותן השעות שמעבר למסגרת שעות העבודה בפועל (שעות רגילות ושעות נוספות), שבהן היה זמין וקשוב לצרכי העבודה, יש להתייחס כאל "שעות כוננות", ולזכותו בגינן בתוספת כוננות מכוח הוראות חוקת העבודה. רכיב תביעה זה נתבע ביחס לכל שעות היממה, להוציא את שעות העבודה בפועל, ולכל ימי החודש, בגין תקופת העבודה הכוללת. התובע העמיד רכיב זה על שיעור של 284,618 ₪. 10. עוד טוען התובע כי מפעם לפעם נקרא להתייצב לעבודה לאחר שנסתיים יום העבודה - וכך עשה. לדבריו, הוא זכאי בשל כך לתוספת קריאות פתע, המוסדרת בחוקת העבודה. רכיב תביעה זה נתבע אף הוא ביחס לתקופת העבודה הכוללת והתובע העמידו על שיעור של 106,324 ₪. 11. לטענת התובע, ביחס לסכומים האמורים לעיל היה על הנתבעת להפריש הפרשות לקופת גמל בשיעור של 6%. בנסיבות אלה, ממשיך התובע וטוען, זכאי הוא לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקופת גמל על הסכומים שייפסקו לזכותו כתוספת כוננות ו/או כתוספת קריאות פתע. 12. רכיב התביעה האחרון עניינו סכומים שלטענת התובע היה זכאי להם מכוח הסדר השכר ואשר לא שולמו לו, שלא כדין. לטענת התובע מדובר בתוספת כוננות בסך של 1,464 ₪ ובגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 4,778 ₪, אשר לא שולמו לו בחודשים מסוימים כמפורט בכתב התביעה. טענות הנתבעת 13. הנתבעת חולקת על זכותו של התובע לתשלום התוספות הנתבעות על ידו. לשיטתה, ממצה הסדר השכר את תביעותיו ברכיבים אלה. 14. לטענת הנתבעת, משאין התובע זכאי לתוספת כוננות ולתוספת קריאות פתע, ממילא הוא אינו זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות על רכיבי שכר אלו. 15. כן טוענת הנתבעת כי בגין התקופה שבה הועסק התובע על ידי חברות כוח אדם, הוא איננו זכאי לתשלום תוספת כוננות ותוספת קריאות פתע ממנה, ואת התביעה בגין תקופה זו היה עליו להפנות למעבידותיו דאז. 16. לבסוף טוענת הנתבעת כי בהתאם להסדר השכר שולמו לתובע תוספת כוננות וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, ועל כן טענותיו כי רכיבים אלה לא שולמו לו בחודשים מסוימים, הן חסרות בסיס. העובדות 17. מתוך העדויות והמסמכים שהוגשו לבית הדין עולות העובדות הבאות הנחוצות להכרעה לשאלות שבמחלוקת: 18. כפי שנזכר לעיל, בחודש אפריל 1999 החל התובע לעבוד במחלקת המים של הנתבעת כעובד חברת כוח אדם. קבלתו של התובע לעבודה במחלקת המים של הנתבעת נעשתה על רקע היכרות קודמת בינו לבין בעלי תפקיד שונים בנתבעת, לרבות מר דוד בוסקילה, שעמד בראשות העירייה בזמן קבלת התובע לעבודה. היכרות זו נוצרה במהלך שנות פעילותו הרבות של התובע כקבלן אינסטלציה, שבמהלכן הניח קווי מים בשכונות החדשות בשדרות. על רקע היכרות זו נערך לתובע ראיון עבודה בפני מר פנחס כהן, שהיה מ"מ ראש העירייה ואחראי אגף שפ"ע. בסיום הראיון הודיע מר כהן לתובע (על פי עדות התובע שלא נסתרה), כי התקבל לעבודה בעירייה וכי תנאי עבודתו הם כמפורט בהסדר השכר. עם זאת, בפועל הועסק התובע באמצעות חברות כוח אדם שונות עד לסוף חודש מרץ 2003. 19. בתקופה שבה הועסק התובע באמצעות חברות כוח אדם שולם שכרו על ידי חברות אלה, בהתאם להסדר השכר ועל יסוד הדיווחים שהוגשו על ידי התובע לעירייה. 20. התפקיד שמילא התובע במחלקת המים, תחילה כסגן מנהל המחלקה ולאחר מכן כמנהל, הוא מתפקידי הליבה של פעילות הנתבעת ושל השירות הניתן לתושבי העיר. בהקשר זה יצוין כי המחלקה, הכוללת מלבד התובע עובד או שניים נוספים, נדרשת לטפל בכל נושא תשתית המים לאורך כל שעות היממה. בהתחשב במהות התפקיד שמילא במחלקה, נדרש התובע להיות זמין לקריאות המוקד העירוני גם לאחר שעות העבודה, ובעת הצורך להתייצב לעבודה גם לאחר תום יום העבודה, על מנת לטפל במשימות דחופות כגון תיקון פיצוצים בצנרת המים. ראה לדוגמא עדותו של מר אלחרט יצחק, מי שמשמש בתפקיד מנהל אגף שפ"ע בנתבעת מחודש מאי 2006, אשר נשאל והשיב: "ש. כמה שעות ביום נדרש התובע להימצא לרשות העבודה? ת. קודם כל את השעות הרגילות 07:00 עד 15:30 ומעבר לכך לפי קריאות, לפי הצרכים, לפי קריאות מוקד או לפי הצרכים שלי שאני צריך. ש. כדי לענות לקריאות המוקד, מה מוטל על התובע לעשות? ת. לקבל את הקריאה קודם כל, לצאת לשטח, לבדוק, לאתר את המקום, ואם צריך במיידי לטפל, או קסאם שנפל על בית, הוא חייב לטפל מיידי, פיצוץ בדוד, הוא חייב לטפל במיידי, ואם לא הוא דוחה למחרת." (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורה 30 - עמ' 52 שורה 6). 21. מעדויותיהם של כלל העדים עולה כי התובע אכן היה זמין לקריאות המוקד לאחר שעות העבודה וכי בעת הצורך התייצב לטיפול באותן משימות דחופות הדורשות את התערבותו. ראה לדוגמא עדותו של מר אזולאי אמיל, מי ששימש בזמנו בתפקיד מנהל אגף שפ"ע (להלן - "מר אזולאי"), אשר נשאל והשיב: "ש. אני מבקש את ההתייחסות שלך לאמירות של התובע ומר יורם פרץ (מי ששימש כמנהל מחלקת המים עד לשנת 2002 - ט.מ.) כאשר מר פרץ היה מוזעק לקריאות פתע הם היו עושים את העבודה יחד? ת. בהחלט כן. לא רק זאת, הם היו עושים את העבודה נאמנה." (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורות 9-12). 22. המקרים שבהם נקרא התובע להתייצב לעבודה לאחר סיום יום העבודה מתועדים בדוחות המוקד העירוני (צורפו לתצהיר התובע; להלן - "דוחות המוקד"). דוחות אלה מפרטים את התאריכים שבהם נדרש התובע להתייצב לעבודה לאחר תום יום העבודה וכן את משך הטיפול בכל קריאה. דוחות המוקד מלמדים כי התובע נקרא בממוצע כעשר פעמים בחודש להתייצב לעבודה לאחר תום יום עבודתו. 23. בתצהירו ובעדותו בבית הדין התעקש התובע על גרסה שלפיה ניהל שגרה קבועה לאורך תקופת העבודה הכוללת, אשר במסגרתה היה זמין לקריאות המוקד העירוני לאחר שעות העבודה בפועל. כך על פי גרסתו, בכל השעות שאינן שעות עבודה בפועל היה זמין לצרכי העבודה, כך שלא ניתן להפריד מכלל השעות שבהן לא עבד התובע בפועל, שעות מסוימות במשך היממה או ימים מסוימים בתקופת העבודה הכוללת, שבהם נדרש לשנות מאורח חייו על מנת לעמוד לרשות המוקד. במאמר מוסגר אוסיף כי בהסתמך על גרסה זו טוען התובע כי כל שעות היממה שאינן שעות עבודה בפועל, הינן שעות כוננות המזכות אותו בתוספת כוננות. 24. אלא מאי? הן מעדות התובע והן מעדויות העדים מטעמו, עולה כי התובע לא חויב להימצא בתחום גיאוגרפי מסוים לאחר שעות העבודה בפועל וכי לא הוטלו עליו מגבלות שהעיבו על שגרת חייו. עוד נמצא כי באותם מצבים שבהם לא יכול היה התובע להיענות לקריאות פתע ולהתייצב לעבודה מסיבות אישיות, לא היה בכך הפרה של חוזה העבודה. בהקשר זה מבקש אני להפנות לעדותו של מר אזולאי אשר נשאל והשיב: "ש. אני מקריא לך מה שאני יודע שהיה כתוב בתצהיר שלך ואתה תתייחס: 'לאחר שעות העבודה מר אליאס חזר לביתו, מר אליאס יכל לצאת את העיר, יכל לעשות כל מה שהוא רוצה אחרי השעה 15:30'. מה יש לך לומר על המשפט? ת. בטח. כולנו יכולנו לצאת לאן שאנו רוצים, והוא היה בכוננות ומתי שקראו לו לכוננות הוא הגיע לעבודה שלו. ש. מה היה קורה כשהוא לא היה נמצא בעיר בזמן כוננות מבחינת העירייה? ת. יש הרבה אופציות. מביאים קבלן, מישהו אחר." (עמ' 44 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורה 13 - עמ' 45 שורה 1). כך גם עולה מהעדויות בפניי, כי במשך תקופה בת כשנה ביקש התובע שלא יפנו אליו בענייני עבודה בימי שבת וחג, ובקשתו כובדה (ראה עדותו של מר אזולאי בעמ' 55 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורות 10-13). 25. כפי שנאמר במבוא לפסק הדין, על עבודתו בשעות נוספות הגיש התובע דיווחים על עבודה בפועל, אשר הצריכו את אישור הממונה, כי התובע ביצע עבודה בשעות נוספות כמפורט בדיווחים. אישורים כאלה אכן ניתנו. על פי דיווחים אלה, מילא התובע את מכסת שעות העבודה הנוספות בעבודה של כשעה נוספת בתום כל יום עבודה בימים א' עד ה' וכן בעבודה בימי ו' (ראה לדוגמא עדותו של מנהל מנגנון הנתבעת והעד מטעמה מר עמר, בעמ' 57 לפרוטוקול מיום 29.10.07, שורות 26-31). לאור זאת לא יכולה להיות מחלוקת כי השעות הנוספות שעליהן דיווח התובע אינן חופפות את שעות העבודה שלהן נדרש התובע במסגרת קריאות הפתע. סדר הדיון 26. בשים לב לטענות הצדדים ולאמור בפרק העובדות, מבקש אני לקיים את הדיון בטענות השונות העולות מכתבי הטענות בסדר הבא: בשלב הראשון אפנה לטענת הנתבעת שלפיה הסדר השכר שנערך עם התובע הוא הסדר ממצה. לאחריו נדון בזכאותו של התובע לתוספת כוננות ולתוספת קריאות פתע בהתבסס על הוראות חוקת העבודה. בתום שלב זה אתייחס לשאלת התקופה שבגינה זכאי התובע לאיזו מבין התוספות האמורות, וכפועל יוצא מהקביעות לעיל - לסוגיית הסעדים שלהם זכאי התובע. לבסוף אדרש לטענת התובע בעניין אי תשלום שכר בהתאם להסדר השכר בחודשים המפורטים בתביעה. הסדר השכר 27. כאמור, הנתבעת טוענת כי הסדר השכר שנערך עם התובע הוא הסדר כולל הממצה את זכויותיו ביחס לתוספות הנתבעות על ידו. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי היא רשאית לשלם לעובדיה שעות נוספות גלובליות. לדבריה, במסגרת מכסת השעות הנוספות המאושרת והמשולמת לתובע מדי חודש, נכלל הפיצוי על שעות עבודתו במסגרת קריאות המוקד העירוני לאחר תום יום העבודה. הנתבעת מוסיפה כי לאור העובדה שההיקף הממוצע של הקריאות בחודש עומד על עשר בלבד, הרי שמכסת השעות הנוספות המאושרת ומשולמת לתובע מפצה את התובע מעבר לזכאות לתשלום עבור קריאות פתע על פי חוקת העבודה. 28. עוד טוענת הנתבעת כי תוספת הכוננות בהיקף של 50 שעות המשולמת לתובע מדי חודש בקביעות, מהווה תשלום ראוי ואף למעלה מכך, עבור אותן השעות שמעבר למסגרת שעות העבודה שבהן חשוף התובע לקריאות המוקד העירוני. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי מאחר שהשעות הנוספות ושעות העבודה הרגילות שביצע התובע עולות כדי 10 שעות ביום, ובהתחשב בשעות השינה, הרי שתשלום תוספת הכוננות בהיקף של 50 שעות (כשעתיים ליום בממוצע) - יש בה כדי לפצות את התובע על אותן שעות שבהן הוא זמין לקריאה. 29. אין בידי לקבל טענות אלה של הנתבעת. 30. כאמור בפרק העובדות, מגיש התובע דיווחים על השעות הנוספות שבהן הוא עובד, ודיווחים אלה מאושרים על ידי הממונה הישיר עליו. כאמור, שעות אלה אינן חופפות את שעות קריאות הפתע. 31. אשר על כן, משעובד התובע בפועל את השעות הנוספות המדווחות על ידו עד למכסה של 50 שעות נוספות בחודש, ומשאלה אינן חופפות את השעות שבהן נדרש התובע לבצע עבודה במסגרת קריאות פתע - לא ניתן לקבל את הטענה כי תשלום השעות הנוספות הגלובליות במסגרת הסדר השכר מהווה פיצוי על עבודתו של התובע במסגרת קריאות הפתע. 32. לעניין תוספת הכוננות - היה ויימצא כי מכוח חוקת העבודה זכאי התובע לתוספת זו, הרי שזכותו זו איננה ניתנת לויתור (ראה סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957). לפיכך אין בידי לאמץ את גישת הנתבעת שלפיה ממצה הסדר השכר את זכותו של התובע לרכיב זה. 33. משנדחו טענות הנתבעת בעניין הסדר השכר, יש לעבור ולבחון את זכאותו של התובע לתוספות הנתבעת על ידו. זכאות התובע לתוספת כוננות ולתוספת קריאות פתע 34. לטענת התובע כל שעות היום שאינן שעות עבודה בפועל, הינן שעות כוננות, משהיה זמין וקשוב בהן לצרכי העבודה. לשיטתו של התובע זכאי הוא לגמול בין בצורה של שכר עבודה ובין בצורה של תוספת כוננות בגין כל אחת משעות החודש (720 שעות חודשיות). מכאן התביעה לתשלום תוספת כוננות הנתבעת ביחס לכל שעות היממה שאינן שעות עבודה בפועל, בניכוי תוספת הכוננות המשולמת לתובע במסגרת הסדר השכר. בסך הכל מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת כוננות בסכום של 284,618 ₪. 35. על בסיס האמור בדוחות המוקד, כימת התובע את התשלום עבור קריאות פתע בסכום של 106,324 ₪. 36. תוספת כוננות היא תוספת המשולמת כפיצוי על הפגיעה בשגרת החיים של העובד, בשל הצורך בהיותו זמין לקריאה מטעם המעביד מכוח הסכם בין הצדדים, ובענייננו, מכוח חוקת העבודה. 37. כמצוטט לעיל, תוספת הכוננות המשולמת לעובדים מכוח חוקת העבודה משולמת לאותם עובדים אשר נדרשים להימצא בזמן הכוננות בביתם. בענייננו אף לגרסת התובע עצמו, לא נדרש הוא לשהות בביתו לאחר שעות העבודה בפועל, שבגינן תובע הוא תוספת כוננות. 38. כמצוין במבוא, במסגרת ההליכים נשוא פסק הדין ביקש בית הדין את עמדתם של הצדדים לחוקת העבודה ביחס לדרישה המופיעה בחוקת העבודה שלפיה על מנת ליהנות מתוספת הכוננות על העובד להימצא בביתו בזמן הכוננות. עמדת מרכז השלטון המקומי בסוגיה זו היא שיש לכבד את הלשון המפורשת של חוקת העבודה, ולפיה תנאי לתשלום תוספת הכוננות היא הימצאותו של העובד בביתו בזמן הכוננות (ראה עמדת מרכז השלטון המקומי מיום 18.11.08). מנגד, לעמדת ההסתדרות, אין מקום לחייב את העובד להימצא בביתו דווקא כתנאי לתשלום תוספת הכוננות. לדבריה, את ההוראה הנוגעת לתוספת כוננות בחוקת העבודה יש לפרש באופן תכליתי. 39. אין אני רואה מקום להכריע בעמדת הצדדים לחוקת העבודה מהטעמים שאפרט להלן. עם זאת נוטה אני לגישתו של מרכז השלטון המקומי, כי שעה שמבקשים הצדדים להסכם הקיבוצי לשנות מהלשון המפורשת של הוראה בחוקת העבודה, מן הדין שיעשו כן במסגרת משא ומתן ביניהם, אשר יבטא את עמדתם המשותפת. 40. כאמור משולמת תוספת כוננות בשל הפגיעה בשגרת החיים של העובד, הנדרש להיות זמין לצרכי העבודה לאחר סיום שעות העבודה. בהקשר זה יש להוסיף ולדייק. 41. על רקע יחסי האמון וחובת תום הלב המתחייבים מקיומם של יחסי עובד-מעביד, מצופה מהעובד להירתם לביצוע משימה דחופה גם מחוץ לתחום יום העבודה הרגיל. לעניין זה קובעת חוקת העבודה (ובדומה התקשי"ר), כי עובד המתבקש להתייצב לעבודה לאחר סיום שעות העבודה זכאי לגמול על דרך של תשלום עבור קריאות פתע, תשלום הגבוה משכר העבודה הרגיל ו/או מגמול בגין העסקה בשעות נוספות המשולם לעובד עבור עבודתו מעבר לשעות העבודה הרגילות. ממילא ברור כי לא כל עובד זכאי לתגמול אך בשל האפשרות כי יידרש לעסוק בענייני עבודה לאחר סיום יום העבודה. 42. מטבע הדברים, ישנם מקצועות ותפקידים החושפים את העובדים בהם לאפשרות כי ייקראו להתייצב בעבודה לאחר תום יום העבודה, בהסתברות גבוהה הרבה יותר בהשוואה לבעלי מקצוע ותפקידים אחרים. כך לדוגמא, עובדי אחזקה במפעל חשופים לקריאות פתע בתדירות גבוהה יותר מזו של עובדי הנהלת החשבונות באותו מקום עבודה. בדומה, עובדים בתפקידי ניהול, לרבות תפקידי ניהול זוטרים, כמו גם עובדים הממלאים תפקידים דוגמת זה של רכז ביטחון שוטף, פקידת סעד ועוד, אופי התפקיד ומהותו מחייבים אותם להיות זמינים לצרכי העבודה לאחר סיום יום העבודה. 43. ממילא ברור כי המציאות שבהה נדרש העובד להיות זמין לצרכי העבודה לאחר סיום יום העבודה, פוגעת בשגרת החיים של העובד, פגיעה המתעצמת ככל שאופי התפקיד חושף את העובד להידרש לצרכי העבודה בסבירות גבוהה יותר. 44. פגיעה זו בשגרת החיים של העובד בשל הצורך להיות זמין לצרכי העבודה, היא לכשעצמה איננה מזכה בתשלום תוספת כוננות, אלא, להבדיל, אמורה לקבל ביטוי בקביעת שכרו של העובד. כך לדוגמא נפסק כי תוספת כוננות אשר שולמה למזכיר בית משפט, איננה בגדר תוספת מאחר שהכוננות היא חלק בלתי נפרד מתפקידו. בדומה נקבע כי אין לשלם תוספת כוננות לפקידת סעד אשר נדרשת להיות זמינה לקריאה מצד המעביד מעבר לתחום יום העבודה הרגיל, זאת מקום ששגרת החיים של אותה עובדת איננה מושפעת מהחובה להיות דרוכה לקריאת המעביד (ע"ב (ב"ש) 1609/01 דרורה גורדון נ' המועצה המקומית חוף עזה, לא פורסם). 45. להבדיל, משולמת תוספת כוננות על פגיעה בשגרת החיים של העובד החורגת מהפגיעה בשגרת החיים שהיא פועל יוצא מהתפקיד שאותו הוא ממלא. 46. בענייננו, היה התובע רשאי לקבוע את שגרת חייו שלאחר שעות העבודה כרצונו. כך שמענו כי התובע היה רשאי לצאת את תחומי העיר כרצונו, וכי התובע ביקש שלא להיקרא לעבודה בימי המנוחה השבועית תקופה של כשנה ובקשתו זו נענתה בחיוב. לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע יכול היה להודיע כי אין הוא מתייצב לקריאה מסיבה אישית מבלי שיש בכך הפרה של חוזה העבודה. 47. בנסיבות הללו, העובדה כי התובע זמין לצרכי העבודה לאחר שעות העבודה בפועל, אין בה כדי לפגוע בשגרת החיים שלו מעבר לפגיעה שהיא פועל יוצא מהתפקיד שאותו הוא מילא וממלא. ויודגש. על העבודה שמבצע התובע בפועל לאחר שעות העבודה, הוא זכאי לתמורה מלאה כפי שנראה להלן. 48. רק אוסיף כי בעובדה שניתן לתובע מכשיר מירס, והוא נדרש לצרכי העבודה לאחר שעות העבודה בפועל, אין כדי לשנות ממסקנה זו, שהרי בכך אין התובע שונה מרכז ביטחון שוטף, מפקידת סעד ומכל עובד אחר אשר המעביד מעמיד לרשותו אמצעי קשר שבאמצעותו יתאפשר הקשר עִמו לאחר תום שעות העבודה. 49. בטרם אסיים נקודה זו אבקש להוסיף כי תוספת הכוננות המשולמת לתובע היום, במסגרת הסדר השכר בינו לבין הנתבעת, משולמת לו ללא תנאי וללא דיווח, ובכך יש כדי להעיד על מהותה כתוספת המשולמת בהתחשב בתפקיד שאותו ממלא התובע בשירות הנתבעת ולא כתוספת כוננות על פי חוקת העבודה. 50. מהאמור לעיל עולה, כי התובע אינו זכאי לתוספת הכוננות הקבועה בחוקת העבודה, ויש לדחות את תביעתו ברכיב תביעה זה. 51. בשונה מכך, משנמצא כי התובע נדרש להתייצב בשעות שלאחר תום יום העבודה לביצוע משימות דחופות, והוא אכן התייצב לשם כך; ומשנמצא עוד כי בגין שעות עבודה אלה לא קיבל פיצוי במסגרת מכסת השעות הנוספות ששולמה לו כמפורט בפרק העובדות - זכאי הוא לתוספת קריאות פתע, כאמור בחוקת העבודה. הערות לסדר 52. כמצוין לעיל, ביקש בית הדין את עמדתם של הצדדים לחוקת העבודה ושל הממונה על השכר במשרד האוצר בשאלות הבאות: א. האם לאור הקביעה שלפיה תוספת הכוננות על פי חוקת העבודה משולמת לעובדים הנדרשים להימצא בכוננות בביתם, דורש הסעיף כתנאי לתשלום התוספת כי העובד ימצא במקום פיזי מוגדר בזמן הכוננות? ב. על פי הוראות התקשי"ר, עובד הזכאי לתוספת כוננות ונקרא לקריאת פתע איננו זכאי לתוספת עבור קריאת פתע (אלא לשכר בגין השעות שעבד בהן בלבד). מאחר שבחוקת העבודה אין התייחסות למצב דומה, האם חלה על עובדי הרשויות המקומיות הוראת התקשי"ר האמורה. 53. משנמצא כי התובע איננו זכאי לתוספת כוננות, ממילא התייתר הדיון בשאלה השנייה שלגביה התבקשו הגורמים שצורפו להליך למסור את עמדתם. 54. כאמור לעיל, איני רואה מקום לקבוע מסמרות במחלוקת שבין הצדדים לחוקת העבודה; בשאלה, האם תנאי לתוספת כוננות על פי חוקת העבודה היא הימצאותו של העובד בשעת הכוננות בביתו. כפי שהבהרתי לעיל עמדתי היא, כי מקום שהעובד מנהל שגרת חיים שהיא פועל יוצא מהתפקיד שאותו הוא ממלא דרך קבע, אין הוא זכאי לתוספת הכוננות. 55. הערה אחרונה. עניין דומה לזה שבפנינו התברר במסגרת הליך פריטטי שהתקיים מכוח חוקת העבודה בעניינו של עובד נוסף של הנתבעת, המשמש כמנהל מחלקת הביוב. גם שם טען העובד כי הוא נמצא בכוננות במשך כל שעות היום. על פי החלטת הוועדה הפריטטית, לא תיפָגע מכסת הכוננות המשולמת לעובד ללא דיווח בפועל, והוא ימשיך לעמוד לרשות העירייה, כפי שעמד לרשותה. עוד נפסק כי עבור קריאות פתע יקבל העובד תמורה כמפורט בחוקת העבודה (נספח ז' לתצהירו של מר עמר). בהחלטה זו יש כדי לחזק את המסקנה שהגעתי אליה, הן לעניין העדר זכאותו של התובע לתוספת כוננות והן לעניין זכאותו לתשלום עבור קריאות פתע. תקופת הזכאות 56. כאמור, הנתבעת טוענת כי גם אם יש ממש בטענות התובע לעניין זכאותו לתוספת קריאות הפתע, מוגבלת היא אך לתקופת שבה הועסק כעובד העירייה, דהיינו החל מחודש אפריל 2003 בלבד (ולא לתקופת העבודה הכוללת). 57. טענה זו אין בידי לקבל. 58. כמצוין בפרק העובדות, התקבל התובע לעבודה לאור הערכתם של הגורמים המוסמכים בעירייה את יכולותיו המקצועיות ולא באמצעות גיוס על ידי חברת כוח אדם. עוד אזכיר כי החל מחודש אפריל 1999 ואילך, ממלא התובע תפקיד שהוא מתפקידי הליבה של העירייה. מאז, ובמשך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, לרבות בתקופת העסקתו באמצעות חברות כוח האדם, נקבע שכרו של התובע בתיאום עם הגורמים המוסמכים בנתבעת (ממלא מקום ראש העיר, מנהל המנגנון ועוד). כך גם אין חולק כי הנתבעת הכירה בוותק של התובע במקום העבודה שתחילתו בחודש אפריל 1999; וכי במסגרת ניסיון שנעשה לפטר את התובע הכירה הנתבעת בתקופת העבודה שלפני חודש אפריל 2003 (שאז החלה העסקתו כעובד הנתבעת) כתקופת עבודה לצורך קביעת מעמדו של התובע כעובד קבוע. 59. בנסיבות הללו יש לראות בתובע כעובד הנתבעת, החל מחודש אפריל 1999. בהתאם לקביעה זו זכאי התובע לתוספת עבור קריאות פתע החל ממועד זה ואילך. הסעדים 60. משנמצא כי התובע זכאי לתוספת קריאות פתע, ומאחר שהתביעה לרכיב זה מכומתת על בסיס דוחות המוקד, ומשלא הציגה הנתבעת חישוב נגדי לחישוב התובע, זכאי התובע לגמול בגין קריאות פתע בסכום כולל של 106,324 ₪ (סך של 66,569 ₪ עבור קריאות פתע בימי השבוע וסך של 39,755 ₪ עבור קריאות פתע בשבתות וחגים). 61. משנמצא כי זכאי התובע להפרשות על רכיבי שכר לא פנסיוניים לקרן פנסיה ו/או לקרן השתלמות, זכאי הוא לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות כאמור על הסכום שנפסק לו כתשלום עבור קריאות הפתע - בסכום של 6,380 ₪. התביעה לאי תשלום שכר על פי הסדר השכר 62. תביעתו האחרונה של התובע מתייחסת למספר חודשים שבהם לא שולם לו גמול בגין העסקה בשעות נוספות ותשלום תוספת כוננות במכסות שאושרו בהסדר השכר. מתלושי השכר שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית עולה, כי בחודש אוקטובר 2003 לא שולמה לו מכסה של 30 שעות נוספות לפי מפתח של 125%; כי בחודשים נובמבר 2003, פברואר 2004, מרץ 2004 ואפריל 2004 לא שולמה לו מכסת השעות הנוספות המאושרת בהיקף של 50 שעות; וכי בחודשים מרץ ואפריל 2004 לא קיבל התובע תשלום עבור שעות הכוננות על פי הסדר השכר. 63. משאין חולק כי תנאי השכר של התובע נקבעו בהסדר השכר (הסדר שהנתבעת עצמה מודה בקיומו) ומשתלושי השכר תומכים בגרסת התובע כי בחודשים מסוימים לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה לגבי חלק מתנאי השכר כאמור לעיל, יש לקבל את תביעתו ברכיב זה. 64. בהתאם זכאי התובע להפרשי שכר על העסקה בשעות נוספות בסך של 4,778 ₪ ותשלום תוספת כוננות בסך של 1,464 ₪. סוף דבר 65. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 106,324 ₪ כתוספת קריאות פתע. ב. סך של 6,380 ₪ כפיצוי על אי ביצוע הפרשות לקופת הגמל על תוספת קריאות הפתע שנפסקו לתובע. ג. סך של 4,778 ₪ כגמול בגין העסקה בשעות נוספות. ד. סך של 1,464 ₪ כתוספת כוננות. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. 66. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 15,000 ₪. 67. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצד המבקש. כוננות