דמי טיפול ארגוני התאחדות התעשיינים

השופטת רונית רוזנפלד 1. בבית הדין האזורי בירושלים התבררה תביעת המערערת כנגד המשיבה חברת בטר אנד דיפרנט בע"מ (להלן גם: "החברה"), לתשלום דמי טיפול ארגוני בשיעור של 55,675 ש"ח. בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי; עב' 2879/06) דחה את התביעה בקובעו, כי "התביעה לסעד כספי בסך 55,675 ש"ח נטולה כל בסיס משפטי ועובדתי ולוקה באי דיוקים מהותיים". כנגד קביעה זו של בית הדין האזורי הגישה המערערת (להלן גם - "ההתאחדות") את הערעור שלפנינו. התשתית הנורמטיבית 2. המקור המשפטי לתשלום דמי טיפול ארגוני לארגון מעבידים נמצא בהוראת סעיף 33ז' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957, בו נקבע כדלקמן: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסוימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן(א)". מכוח הוראה זו שבחוק הותקנו תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977 (להלן - התקנות). לענייננו יש רלוונטיות להוראות תקנות 1 ו-4 שזו לשונן: "1. חובת תשלום דמי טיפול (א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו, וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור. (ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח, לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח-1968, ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול. הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי. (ד) על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא יפחתו דמי הטיפול מ-100 שקלים חדשים (להלן - הסכום המזערי), ובלבד שלא יעלו על מחצית מדמי החבר שהיה משלם המעביד לאותו ארגון מעבידים אילו היה חבר בו, כשיעורם ביום תשלום דמי הטיפול, הסכום המזערי ישתנה בשלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, ולענין זה, "המדד היסודי" - ממוצע המדדים של שנת 1989. (ה) ..."  בתקנה 4 לתקנות נקבע: "4. בקשת פרטים (א) מעביד החייב בתשלום דמי טיפול חייב למסור פרטים על מפעלו האמורים בתקנות 1, 2, ו-3 (11) על פי דרישת ארגון מעבידים הזכאי לקבל ממנו דמי טיפול. (ב) לא מסר מעביד פרטים שנדרשו ממנו כאמור בתקנת משנה (א) לגבי שנה פלונית, רשאי ארגון המעבידים הזכאי לדמי טיפול לקבל מאותו מעביד בעד אותה שנה דמי טיפול בסכום השווה לדמי הטיפול שהגיעו ממנו בעד השנה שלגביה מסר לאחרונה פרטים כאמור. כשהוא מוגדל לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי, אלא אם כן הוכיח המעביד כי דמי הטיפול המגיעים ממנו לפי תקנות אלה סכומם נמוך יותר; לענין זה, "המדד היסודי" - המדד שפורסם לאחרונה לפי תום השנה שלעניין שכר העבודה ששילם בה לעובדיו מסר המעביד פרטים לאחרונה". הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי 3. המערערת הינה ארגון מעסיקים וחברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. המערערת הינה צד להסכמי המסגרת, שהינם הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים שכר עבודה שאינו תוספת יוקר או שכר מינימום. הסכמי המסגרת שעליהם חתומה המערערת הורחבו בצווי הרחבה. המשיבה הינה חברה הרשומה בישראל שעיסוקה בשימורי פירות, ומקום פעילותה במישור אדומים, שבאזור יהודה והשומרון (להלן- איו"ש). 4. בתביעתה, שהוגשה לבית הדין האזורי, ביקשה המערערת מבית הדין האזורי לחייב את המשיבה בתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי עבור השנים 2000 - 2006 בשיעור של 55,675 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. לפי העולה מכתב התביעה, אליו צורף דף הסבר כללי בדבר "חישוב דמי חבר בשנת 2006 בשקלים חדשים", סכום התביעה חושב על ידי המערערת על פי החלופה הנסמכת על שיעור "דמי חבר", כאמור בתקנה 1(ד) לתקנות. חישוב זה מבוסס, על פי המפורט בדף ההסבר, על דמי חבר יסודיים בסכום קבוע; תשלום קבוע עבור כל מועסק, ו"תשלום עבור רכיב מחזור". בכתב התביעה לא ניתן פירוט לסכום כפי שנתבע. בכתב ההגנה הכחישה החברה את כל הנטען בכתב התביעה. 5. בדיון מוקדם שהתקיים בתביעה הובהר חישוב סכום התביעה, תוך הפנייה ל"דף הסבר כללי" שצורף לכתב התביעה. בין השאר נטען כי החישוב מתבסס על 50 עובדים שמעסיקה החברה, ומחזור שנתי בשיעור של 22,575,233 ש"ח. על פי הנתונים הללו מחצית מדמי החבר הינם 7,953 ש"ח מוכפל ב-7 שנים, סה"כ 55,675 ש"ח. באותו דיון הובהר, כי החברה חולקת על חיובה בתשלום דמי טיפול, כמי שפועלת ומעסיקה עובדים מחוץ לתחומי ישראל, כמו גם על שיעור הסכום הנתבע. בהתאמה לכך גובשה הפלוגתא לדיון:"האם חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובעת דמי טיפול ארגוני מקצועי, ובאיזה סכום". 6. ההתאחדות הגישה בבית הדין האזורי תצהיר של העד מטעמה, מר אלי גרינבלום, המשמש ראש אגף כספים בהתאחדות התעשיינים. בתצהיר מסר מר גריבלום פרטים אודות אופן חישוב הסכום הנתבע בדומה למה שהובהר בדיון המוקדם, והבהיר כי הנתונים שבבסיס החישוב שאובים מ"אישור ביזנס דטא ישראל". המצהיר הפנה להודעת בא כוח ההתאחדות לפיה "אם תמציא הנתבעת אישור רו"ח לגבי מחזורים שונים בשנים הנתבעות, אנו מוכנים כי אישור רואה החשבון יהווה מוסכמה בתיק". החברה לא הגישה ראיות מטעמה לתיק בית הדין. בדיון שהתקיים להוכחות ביום 22.6.08 נחקר המצהיר מטעם ההתאחדות על תצהירו, ומשהסתיים שלב ההוכחות, הורה בית הדין בתום הדיון על הגשת סיכומי טענות הצדדים בכתב. 7. ביום 25.6.08 הוגשה לבית הדין בקשת המערערת להורות למנכ"ל החברה או רואה החשבון שלה להתייצב לדיון ולהביא עימו את כל הנתונים לגבי מחזור ומספר עובדים של החברה לשנים 2000 - 2006. לחלופין התבקש בית הדין להורות לחברה להמציא אישור רו"ח על סך השכר ששולם לעובדי החברה בשנים 2000 - 2006 בהתאם לדיווחי החברה באותן השנים. המשיבה הודיעה לבית הדין האזורי על התנגדותה לבקשה, מטעמים שונים אותם מנתה בתגובתה. 8. בית הדין האזורי דחה את הבקשה בקובעו כך: "משלא נקבעה פלוגתא באשר לשיעור דמי הטיפול אלא אך ורק באם חלה חובה על הנתבעת לשלמם, אין כל מקום לזמן מי מעדי הנתבעת על מנת שיחשוף נתוניה הכספיים. על כן, מכל הנימוקים המפורטים בתשובת הנתבעת הבקשה נדחית". פסק הדין של בית הדין האזורי 9. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את טענת החברה לפיה, בהיות מפעלה ממוקם באזור איו"ש אין היא חייבת בתשלום דמי טיפול ארגוני. בית הדין ציין לעניין זה כי לטעמו "מצב בו הנתבעת תהנה מהמאמצים של ארגון המעבידים ומפרי עמלו אך לא תחויב לשלם דמי טיפול ארגוני, רק בשל העובדה שמקום מושבה באיו"ש אינו סביר ואינו מתיישב עם עקרונות שבבסיס משפט העבודה". 10. משקבע כי מקום פעילותה של החברה המערערת באזור איו"ש, אינו שוקל לעניין חיובה בתשלום דמי טיפול, פנה בית הדין האזורי לבחינת סכום התביעה. בהיזקקו לשאלה זו, קבע בית הדין, כי מהוראת תקנה 1 לתקנות עולה ובאופן ברור ומפורש כי דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז משכר העבודה ואין הם נגזרת של המחזור השנתי. על כן לפי שיטתו של בית הדין, התחשיב שביצעה המערערת "כנגזרת ממחזור שנתי, אינו עולה בקנה אחד עם ההסדר שבתקנה". כמו כן נקבע, כי אפילו הייתה מתקבלת טענת ההתאחדות, כי יש לחשב את דמי הטיפול הארגוני כנגזרת ממחזור שנתי, "בוודאי שלא די בתדפיס מאתר האינטרנט של חברת ביזנס דאטה ישראל על מנת לבסס את טענות התובעת בדבר היקף המחזור של הנתבעת". 11. בית הדין ציין, כי לא נעלמה מעיניו טענת ההתאחדות כי המשיבה לא מסרה פרטים וגרסה מטעמה לעניין חישוב דמי הטיפול, וכי מטעם זה לשיטת ההתאחדות יש לקבל את החישוב כפי שהוצג על ידה. עם זאת, משהחברה הכחישה בכתב ההגנה את הסכום הנתבע ואת דרך חישובו, על התאחדות היה מוטל הנטל להוכיח את תביעתה. 12. בית הדין התייחס לעתירת ההתאחדות לסעד נוסף כפי שהתבקש לראשונה בסיכומי ההתאחדות, כי בית הדין יורה לחברה להמציא את כל הנתונים לחישוב דמי הטיפול. בית הדין קבע, כי מאחר שבכתב התביעה אין כל זכר לסעד של מתן פרטים, התביעה למתן סעד זה נדחית. 13. אשר על כן, ומשלא עלה בידי המערערת להוכיח את סכום התביעה, דחה בית הדין האזורי את תביעתה. בית הדין חייב את המערערת בהוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הערעור 14. לטענת ההתאחדות, לא ברור כיצד בפסק דינו בחר בית הדין האזורי לעסוק בשיעור דמי הטיפול, ואף לדחות את תביעת המערערת נוכח אי הוכחת סכום התביעה, שעה שבקשת המערערת לזימון עד ו/או לגילוי מסמכים שבאמצעותם ניתן יהיה לחשב את דמי הטיפול המגיעים, נדחתה מן הטעם ששיעור דמי הטיפול אינו עומד לבירור כפלוגתא בתיק. כמו כן מפנה ההתאחדות להחלטת בית הדין, לפיה חויבו הצדדים בהגשת תצהירי עדות ראשית, בה נקבע כי "בעל דין שלא מסר פרט בתצהירו, והפרט הינו בידיעתו האישית, ישקול בית הדין לראותו כמודה בפרט שמסר את הדין בעל הדין שכנגד... ולעניין זה לא די בהכחשה סתמית". החברה נמנעה מלהגיש תצהירי עדות ראשית ולא הביאה כל ראיה מטעמה. בנסיבות אלה, ולאור החלטות בית הדין יש לראותה כמי שמודה בטענות ההתאחדות באשר לסכומים הנתבעים. 15. לגופו של חישוב טוענת ההתאחדות כי טעה בית הדין האזורי בדחותו את חישוב ההתאחדות הנסמך על שיעור המחזור השנתי. ההתאחדות מפנה לעניין זה להוראת תקנה 1(ד) לתקנות, שעל-פיה שיעור דמי הטיפול הינו מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה ולא יותר ממחצית דמי החבר. קביעת שיעור דמי החבר נסמכת בין השאר על המחזור השנתי. ברור הדבר כי החלופה הנסמכת על שיעור דמי החבר נמוכה מזו המתבססת על מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה. 16. בית הדין התעלם כליל מאופן התנהלות החברה, ומהפרת הוראת תקנה 4, לפיה מעביד החייב בתשלום דמי טיפול חייב למסור פרטים על מפעלו. החברה לא מסרה כל גרסה מטעמה, ולא טרחה להביא כל ראיה מטעמה. 17. לטענת החברה, דינו של הערעור להידחות מן הטעמים עליהם התבסס בית הדין האזורי בפסיקתו, וגם מטעמים אחרים. החברה מדגישה, כי ההתאחדות לא עתרה לסעד של מסירת פרטים לפי תקנה 4(א) לתקנות. סעד זה התבקש לראשונה בסיכומי המערערת בבית הדין קמא. משכך בדין נדחתה בקשת המערערת למתן סעד זה. השאלה בדבר שיעור הסכום הייתה במחלוקת בבית הדין האזורי ונכללה מפורשות בפלוגתאות כפי שגובשו בדיון המוקדם. צדק בית הדין האזורי בקובעו, כי המערערת לא הוכיחה את סכום התביעה. למצהיר מטעם המערערת לא הייתה כל ידיעה אודות מחזור המכירות של החברה, ולתדפיס האינטרנט עליו הסתמך אין כל משקל ראייתי. אף מצוין כי בעוד שהתדפיס עליו הסתמך העד התייחס לשנת 2004, ההתאחדות התבססה על הסכומים כפי שצוינו בו, בתחשיב שערכה לגבי השנים 2000 ועד 2006. בהעדר ראיות שיש בהן ממש מצד ההתאחדות, ולאור ההלכה הפסוקה, לא ראתה החברה צורך להביא ראיות מטעמה. ההתאחדות היא הנושאת בנטל השכנוע, ועליה הוטל להוכיח את תביעתה. 18. מוסיפה החברה וטוענת, כי ההתאחדות ניסתה להוכיח את סכום דמי הטיפול לפי חלופת "מחצית דמי החבר" דבר שלא עלה בידה. אלא שאפילו הייתה מוכיחה, כי אכן זהו סכום דמי החבר הנכון, לא ניתן היה לפסוק אותו לידיה, באשר זהו הסכום המירבי על פי התקנות, ולא הובאו כל נתונים לפני בית הדין האזורי באשר לדמי הטיפול המחושבים לפי החלופה של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה, לפי הוראת תקנה 1(ג). שהרי לפי הוראת סעיפי המשנה (ג) ו-(ד) לתקנה 1, דמי הטיפול צריכים לעמוד על הסכום הנמוך מבין השניים. באשר לדחיית בקשת ההתאחדות להזמין לעדות את מנכ"ל החברה או רואה החשבון שלה - בקשה זו הוגשה באיחור, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות וניתנה החלטת בית הדין בדבר הגשת סיכומים. לא הייתה כל מניעה להגיש את הבקשה במועד, ולא בשלב מאוחר כל כך. המערערת אף לא נתנה כל טעם לאיחור שבהגשת הבקשה. לטענת החברה, נוכח העובדה שנדחתה התביעה נגדה, לא הייתה רשאית להגיש ערעור על אותו חלק מפסק הדין, בו נדחתה טענתה בעניין הסמכות לחייבה בתשלום דמי טיפול. בכל זאת עומדת היא על הטענה לפיה בהיות המפעל שבו היא מעסיקה עובדים נמצא בתחום שהוא מחוץ לשטחה של מדינת ישראל, לא חלה עליה חובת תשלום דמי טיפול. דיון והכרעה 19. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל החלטה, כי דין הערעור להידחות. בדין נקבע, כי על המערערת הנטל להוכיח את תביעתה. משלא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי אמנם היא זכאית לסכום כפי שתבעה, נכון קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות. כל זאת מן הטעמים עליהם נעמוד להלן. 20. בית הדין האזורי מצא לדחות את בקשת המערערת להזמין לעדות את מנכ"ל המשיבה או את רואה החשבון שלה, על מנת שיציגו נתונים אודות המחזור הכספי של החברה ומספר העובדים שלה. בית הדין נימק החלטתו בציינו, כי לא נקבעה פלוגתא באשר לשיעור דמי הטיפול, אלא אך ורק אם חלה חובה על החברה לשלמם. בכך נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי, היות שבמפורש נקבעה פלוגתא גם באשר לשיעור דמי הטיפול בהם יש לחייב את החברה. ואמנם, בפסק דינו נדרש בית הדין לשיעור הסכומים בהם תחויב החברה, ואת התביעה מצא לדחות, משלא עלה בידי המערערת להניח תשתית ראייתית לסכום שתבעה. 21. אלא שבטעות זו שנפלה בהחלטת בית הדין אין כדי לשנות מן התוצאה. עיון בהחלטת בית הדין בקשר לבקשת ההתאחדות להזמנת העדים מעלה, כי בהחלטתו נסמך בית הדין גם על הטעמים שהעלתה החברה, בהודעה שמסרה בתגובה לבקשת המערערת להזמנת העדים. אחד מן הטעמים המועלים במפורש ובהרחבה בתגובת החברה, הוא האיחור הרב שבהגשת הבקשה להזמנת העדים, לצורך הצגת הנתונים המספריים הרלוונטיים לקביעת שיעור החיוב בדמי הטיפול. ואומנם הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מאד, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בו נחקר המצהיר מטעם המערערת, וכבר ניתנה החלטת בית הדין על סיכומים. לא למותר הוא לציין, כי המערערת אף לא מצאה לנכון להצביע על כל טעם לשלב המאוחר כל כך, שבו בחרה להעלות בקשתה. זאת מה עוד שמן התיק עולה, כי מצב הראיות בתיק היה ידוע לה מזה חודשים ארוכים. בקשר לכך נפנה להחלטה שניתנה על ידי בית הדין האזורי עוד ביום 3.7.07 בקשר להודעת החברה כי אין בכוונתה להביא ראיות מטעמה. באותה החלטה קבע בית הדין האזורי ובצדק כי אין חובה על הנתבע להביא עדים מטעמו. הנה כי כן, למערערת עמד פרק זמן של כשנה לעמוד על מצב הראיות בתיק, ולבקש להזמין את העדים, או לבקש פרטים. מטעמים שאינם ברורים, אליהם בחרה המערערת שלא להתייחס כלל, היא הגישה בקשתה רק ביום 25.6.08, באיחור רב, לאחר סיום שלב ההוכחות, ולאחר שניתנה החלטה על סיכומים. 22. ויודגש למען הסר כל ספק. באף אחד משלבי הדיון קודם למתן ההחלטה על הגשת סיכומים, לא עתרה המערערת לקבלת סעד של מסירת פרטים לפי הוראת תקנה 4 לתקנות. בית הדין אף לא התבקש להורות על גילוי מסמכים, בין כללי ובין ספציפי. 23. בנסיבות אלה, אף שנפלה טעות בהנמקת בית הדין בקשר לבקשה להזמנת העדים, אין כל בסיס להתערב בה. לא מצאנו הצדקה בנסיבות המקרה להורות על פתיחת המשפט מחדש, באופן שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שישוב ויידרש לשאלה בדבר סכום דמי הטיפול, וישמע את העדים לפי המבוקש על ידי ההתאחדות. 24. נשאלת אפוא השאלה אם יש מקום לקבל את הערעור מן הטעמים האחרים עליהם מצביעה ההתאחדות. בקשר לפסיקת בית הדין האזורי לגופו של עניין נציין, כי לפי הוראת תקנה 1 ס"ק(ג) ו-(ד) לתקנות, יקבע שיעור דמי הטיפול באופן הבא - השיעור יהיה מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבה משתלמים דמי הטיפול, וזאת בכפוף לקיומה של "רצפת מינימום" ו"תקרת מקסימום" לסכום החיוב. "ריצפת המינימום" היא "הסכום המזערי" כהגדרתו בתקנה 1(ד) לתקנות העומד על 100 ש"ח לשנה (לפי מנגנון הצמדה המפורט בתקנה), ואילו "תקרת המקסימום" עומדת על מחצית מדמי החבר השנתיים. אלו מחושבים, בין השאר, על פי "מחזור" העסק שבו מדובר, כמפורט בנספח לכתב התביעה. מבין שתי החלופות - זו המבוססת על שכר העבודה או זו המבוססת על שיעור דמי החבר - החלופה שעל פיה ישולמו דמי הטיפול היא הנמוכה שבין השתים. 25. בנסיבות המקרה שלפנינו נסמכה ההתאחדות על חלופת החישוב הנסמכת על דמי החבר. בדין מצא בית הדין האזורי, כי לא היה בראיות שהביאה ההתאחדות כדי לתמוך בתביעתה ובטענתה בדבר סכום דמי הטיפול שלו היא זכאית. המצהיר מטעמה הסתמך על פרסום באינטרנט, של חברת דטא ביזנס ישראל. הנתונים שבפרסום הוכחשו על ידי החברה, ולא נמצא להם כל חיזוק בראיות אחרות. כמו כן, למותר לציין כי לא הוכח שהחלופה שנבחרה על ידי ההתאחדות בקביעת סכום התביעה לדמי הטיפול, היא הנמוכה יותר מבין שתי החלופות כפי שנקבעו בתקנות. 26. באשר לחובת מסירת פרטים- אכן, לפי הוראת תקנה 4 לתקנות, חובה על מעסיק למסור פרטים לארגון המעסיקים. אלא שכאמור, סעד זה לא נתבע על ידי ההתאחדות אלא בשלב הסיכומים. משכך, בדין דחה בית הדין האזורי את בקשת המערערת למתן הסעד הזה, לאור האיחור בהעלאת הטענה. 27. אף יש לדחות את טענת המערערת לפיה, משלא הביאה המשיבה ראיות מטעמה, דין התביעה להתקבל על יסוד ראיות התביעה. אכן, בהחלטה שניתנה על ידי רשמת בית הדין בתום הדיון המוקדם, מצוין כי לבית הדין נתון שיקול דעת במקרה בו אין צד מוסר פרטים או גרסה מטעמו, לראותו כמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד. אלא שבית הדין הפעיל שיקול דעתו לעניין זה עוד בשלב מוקדם ביותר של ההליך, כשהמשיבה הודיעה כי אין בכוונתה להביא ראיות מטעמה, בקובעו מפורשות בהחלטה מיום 3.7.07 כי אין היא מחויבת לעשות כן. 28. סיכומם של דברים - הנטל מוטל היה על המערערת כתובעת, להוכיח תביעתה. המערערת, שלא עתרה לקבלת סעד של קבלת נתונים לפי תקנה 4 לתקנות, ולא הציגה ראיות שיש בהן ממש להוכחת תביעתה, לא הרימה את הנטל כנדרש. משכך, בדין נדחתה תביעתה, ודינו של הערעור להידחות. 29. נציין עוד, כי לאור מסקנתנו בדבר דחיית הערעור, אין לנו צורך להיזקק בהליך זה לטענות המשיבה כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי, לפיהן לא חלה עליה חובת תשלום דמי טיפול ארגוני, נוכח מקום פעילותה, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. 30. סוף דבר - הערעור נדחה. באשר להוצאות- אנו סבורים כי סכום ההוצאות כפי שפסק בית הדין האזורי הינו סכום ההוצאות הראוי לתשלום מצד המערערת בגין הדיון בשתי הערכאות, ועל כן אין אנו פוסקים סכום נוסף לחובת המערערת. ניתן היום ד' באב תש"ע (15 ביולי 2010) בהעדר הצדדים. שמואל צור,שופט, אב"ד רונית רוזנפלד,שופטת סיגל דוידוב-מוטולה,שופטת נציג העובדים, מר ראובן בוימל התאחדות התעשייניםדמי טיפול ארגוני