בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצל"פ בתל-אביב (כב' הרשמת שוורץ ורדה), מיום 18.4.08, לפיה נדחתה בקשת המבקש להגשת תצהיר משלים במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" אשר הוגשה על ידו. העובדות הצריכות עניין: ביום 24.11.93 ניתן תוקף של פס"ד להסכם אשר הסדיר תשלומו של חוב אותו חב המבקש למשיב. ע"פ האמור בהסכם (צורף כנספח לנספח ב' לבר"ע) היה על המבקש לשלם את חובו למשיב, בין השאר, באמצעות 24 שיקים דחויים ע"ס 1940 ₪ כל אחד שמועד פרעונם החל מיום 20.11.1993 ועד ליום 20.5.1995. ביום 28.10.01 פתח המשיב כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל. בבקשה טען המשיב, כי לפחות 3 שיקים הנ"ל שנתן המבקש (החייב) לביצוע הסכם הפשרה חוללו בהוראת ביטול. המבקש הגיש בקשה בטענת "פרעתי". הדיון בבקשה התקיים ביום 9.7.07. בדיון אפשרה כב' ראש ההוצל"פ לצדדים לתקן את טענותיהם לאחר שנוכחה לדעת כי ב"כ המבקש לא פירט כהלכה את טענותיו נוכח טענות ב"כ המשיב לעניין השיקים המחוללים. ביום 10.8.07 הגיש המבקש בקשה מתוקנת בטענת "פרעתי", נתמכת בתצהיר מתוקן מטעמו מיום 22.7.07, והמשיב הגיש תגובתו לבקשה ביום 18.10.07 (בקשת המבקש צורפה כנספח ב' לבר"ע, תגובת המשיב כנספח ג' לבר"ע). בדיון שהתקיים ביום 18.2.08, בבקשה המתוקנת, נחקרו המבקש והמצהיר מטעם המשיב על תצהיריהם. ביום 5.3.08 הגיש המבקש בקשה להגשת תצהיר משלים מטעמו ובהמשך (ביום 7.4.08) הבהרה לבקשתו זו (נספח ח' לבר"ע). המשיב הגיש ביום 15.4.08 תגובתו לבקשת המבקש להגשת התצהיר המשלים בה הביע התנגדותו לבקשה (נספח ט' לבר"ע). ביום 28.4.08 נתנה כב' ראש ההוצל"פ החלטה בה היא דוחה את בקשת המבקש להגשת תצהיר משלים מטעמו. על החלטה זו בקשת רשות הערעור שבפני. ההחלטה נשוא הבר"ע וטענות הצדדים בהחלטתה קבעה כב' ראש ההוצל"פ כי יש לדחות בקשת המבקש (החייב) להגשת התצהיר המשלים מטעמו, ונימקה זאת במספר טעמים. ראש ההוצל"פ התייחסה עניינית לתוכן התצהיר המשלים: תצהיר שהינו בעל 3 סעיפים עניינים בלבד כשבכל סעיף מפרט המבקש מה עלה בגורל כל שיק שהציג המשיב בבקשתו כשיק שחולל, והסבר כיצד פרע המשיב לטענתו את אותו השיק (זאת באמצעות שיקים חליפיים אחרים, שלטענת המשיב באו להחליף את השיקים שהגיש המשיב במצורף לבקשתו ואשר בוטלו בהסכמת ב"כ המשיב דאז - עוה"ד מסר). ראש ההוצל"פ בהחלטתה עמדה על כך שאין בבקשת החייב להגשת התצהיר המשלים נימוק מדוע הדברים לא נאמרו בתצהירו המקורי של החייב וכי אין די בהסבר שנתן ("להסיר ספק באשר לגרסתו ולהביא את מלוא האמת בפני כב' ") כדי להוות עילה להגשת תצהיר משלים בשלב זה של ההליך. ראש ההוצל"פ עמדה בהחלטתה על כך כי גרסת המבקש לפיה השיקים שהציג המשיב כשיקים שחוללו, הוחלפו לאחר חילולם, אינה גרסה חדשה. גירסה זו מצאה את ביטוייה אף בתצהיר המתוקן שהגיש המבקש בתמיכה לבקשתו בטענת פרעתי (תצהיר מיום 22.7.07) אליו צורפו העתקי ספחי השיקים שניתנו לגרסת המבקש במקום השיקים שחוללו ועל כן אין מקום להגשת תצהיר משלים, ככל שמטרתו פירוט מספרי השיקים וסכומם מעבר לאמור בתצהיר המתוקן. ראש ההוצל"פ הבהירה, כי ככל שמטרת התצהיר המשלים הינו "הבהרה", כטענת המבקש, אזי לצורך הבהרת גרסה תינתן לב"כ הצדדים האפשרות להגיש סיכומיהם ולצורך האמור אין מקום להגשת תצהירים נוספים. ברם, ככל שמטרת התצהיר היא שינוי גרסה מזו שהובאה בתצהיר המתוקן עליו נחקר החייב או הבאת עובדות חדשות (וכדוגמא לעניין זה התייחסה ראש ההוצל"פ לטענת המבקש בתצהירו המשלים כי השיקים שחוללו בוטלו בהסכמת ב"כ המשיב דאז - עו"ד מסר) - אין מקום להתיר זאת ללא נימוק או הסבר מדוע אלו לא נטענו במסגרת הבקשה והתצהיר המתוקן. לטענת ב"כ המבקש שגתה ראש ההוצל"פ עת דחתה את בקשתו להגשת התצהיר המשלים, תצהיר שלגישתו אין בו כל תוספת אלא אך פרטים נוספים "אשר משלימים את האמת", כלשונו. ב"כ המבקש טוען, כי אף הטענה בתצהיר המשלים לפיה החלפת השיקים נעשתה בהסכמה נטענה "במפורש ובמשתמע" בסעיף 11.3 לתצהיר המתוקן בבקשת ה"פרעתי" והדבר עולה מן הנספחים שאוזכרו בסעיף זה. ב"כ המבקש מבהיר, כי המניע מאחורי הגשת הבקשה נעוץ בסיבה כי נציג הבנק שנחקר ביום 18.2.08 "מילא את פיו מים" כלשונו בכל הנוגע לשאלות מהותיות שנשאל וכי מקנן חשש בליבו כי כך ינהג גם העד הנוסף שזומן ע"י המבקש, עו"ד מסר, שלטענת המבקש בתצהירו המשלים הסכים לביטול השיקים שחוללו וקיבל לידיו את השיקים שבאו להחליף אותם. לטענת ב"כ המבקש מאחר ופרשת "התביעה" טרם הסתיימה וטרם נשמעו כל ראיות המבקש היה מקום בנסיבות העניין להתיר את קבלת התצהיר המשלים. לטענת ב"כ המשיב החלטת ראש ההוצל"פ שסירבה לקבל את התצהיר מנומקת ויסודית ולאור הנימוקים שפורטו בה אין מקום להענקת רשות ערעור ויש לדחות את הבקשה. דיון סבור אני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. למסקנה זו הגעתי לא לפני שקיימתי דיון במעמד הצדדים בבקשה ושמעתי טיעוניהם. בדיון, שהתקיים ביום 30.12.08, ניסיתי להבין מב"כ המבקש על מה ולמה סבור הוא, כי יכול להיגרם למרשו "עיוות דין" באם לא תתקבל הבקשה. הסבר זה נדרש מאחר וטענות ב"כ המבקש בבקשתו מעלות תמיהה : אם אכן טענותיו בתצהיר המשלים נועדו אך "להבהיר" ואין בהן משום חידוש מאחר והדברים נאמרו "במפורש ובמשתמע" כבר בתצהירו המתוקן - הרי שבאי קבלת התצהיר המשלים לא נגרם כל עיוות דין וכפי שציינה ראש ההוצל"פ בהחלטתה די בכך שהביאור הנדרש יבוא לידי ביטוי בסיכומים בסופו של ההליך. הסברו של ב"כ המבקש הוא שהניח את דעתי, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ב"כ המבקש הסביר כי הגם שסבור הוא כי בתצהיר המתוקן מטעם המבקש ומבקשתו על צרופותיה נטען "במפורש ובמשתמע" כי היתה הסכמה מצד ב"כ המשיב דאז, עוה"ד מסר, לביטול השיקים שחוללו והחלפתם באחרים - ראוי כי עניין זה ימצא את ביטויו באופן מפורש בגרסת המבקש. לדידו של ב"כ המבקש הטעם לכך, שראוי שגרסת המבקש בעניין זה תונח בצורה ברורה יותר בפני ראש ההוצל"פ, נובע מהתפתחות לה לא ציפה שחלה במהלך הליך ההוכחות : מעבר לכך שנציג הבנק, שנחקר בישיבת יום 18.2.08,לטענת ב"כ המבקש "מילא את פיו מים" ולא יכול היה לאשר כי השיקים שהציג המבקש כשיקים המוחלפים נפרעו, לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הבר"ע, נחקר אף עו"ד מסר וכן עוה"ד מץ ממשרדו (לגביהם טוען המבקש כי הסכימו לביטול השיקים שחוללו ולהחלפתם) וגם הם "מילאו פיהם מים", כלשונו. ב"כ המבקש הסביר בדיון כי אם היה מקבל תשובות מעו"ד מסר - לא היה עומד על בקשת רשות הערעור ולא היה צריך, כי התצהיר המשלים יתקבל. דא עקא, עדים אלו בעדותם (שכאמור נשמעה בדיונים בפני כב' ראש ההוצל"פ שלאחר ההחלטה נשוא הבר"ע) גרמו, לגישת ב"כ המבקש, קושי ראייתי של ממש למבקש להוכחת גרסתו (שסבר בתחילת ההליך כי תמצא תימוכין על-ידי עדים אלו) ו"השאירו אותי במצב בלתי אפשרי", כלשונו. ההבהרה של גרסת המבקש באמצעות התצהיר המשלים נדרשת אם כן, לדידו של ב"כ המבקש, על מנת שיהיה ברור בצורה מפורשת כי גרסת המבקש היא כי היתה הסכמה לביטול השיקים שחוללו (סוגייה, שלטענת ב"כ המבקש, העדים שזימן מטעמו, שהיו נציגי הבנק בזמנים הרלוונטים, לא שפכו עליה אור חרף ציפיותיו המוקדמות) ועניין זה הינו בעל משמעות מאחר ולגישתו יש בו כדי להעביר את נטל ההוכחה באשר לטענת המבקש כי השיקים החלופיים שציין- נפרעו. איני מוצא מקום להידרש ולבחון נכונות טענתו של ב"כ המבקש באשר לשאלה המשפטית הנוגעת לנטלי ההוכחה והבאת הראיות כשיקול אם יש מקום ליתן רשות ערעור. הלכה למעשה - ב"כ המבקש לא הציג כל טיעון או הסבר מדוע לדידו, עת ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, היתה אמורה ראש ההוצל"פ לסבור כי התיקון נדרש לבירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת וכן מדוע לא נטען האמור בתצהיר המשלים באופן בהיר ונהיר בתצהיר המתוקן, מלכתחילה. טיעון ב"כ המבקש בעניין זה בפניי בישיבת יום 30.12.08, כי את "אשר יגורתי בא לי" וכי לאחר שניתנה ההחלטה נשוא הבר"ע, העדים שזימן מטעמו (שהיו נציגי המשיב בתקופה הרלוונטית) "מילאו פיהם מים" כלשונו ולא שפכו אור על גרסת מרשו לפיה השיקים שחוללו בוטלו בהסכמה והוחלפו (טיעון שלגישת ב"כ המבקש כאמור עולה "במפורש ובמשתמע" גם בתצהיר המתוקן מטעמו), הינו טיעון שממילא לא היה בפני כב' ראש ההוצל"פ עת ניתנה החלטתה מאחר וחקירות העדים המדוברים בוצעו רק בישיבות מאוחרות יותר שהתקיימו בפניה. אשר על כן - אם סבור ב"כ המבקש כי נסיבות חדשות אלו (שכאמור מאוחרות למועד מתן ההחלטה נשוא הבר"ע) מצדיקות קבלת התצהיר המשלים כיום ואי קבלת התצהיר והבהרת גרסת המבקש בעניין זה תגרום לחוסר ודאות בעניין נטל ההוכחה המוטל על המבקש ואף לעיוות דין - יתכבד ב"כ המבקש ויגיש בקשה לקבלת התצהיר המשלים בפני ראש ההוצל"פ וישטח טענות אלו בפניה. החלטת כב' ראש ההוצל"פ בסוגייה זו כאמור מוצדקת ונכונה לעת נתינתה לאור הנסיבות שהיו בפניה וטיעוני ב"כ המבקש באותה העת, ואין מקום שבית משפט זה יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו בעניין זה שבסדרי דין, רק מאחר ולעת הדיון בבר"ע חלו התפתחויות כאלו ואחרות שיש בהן כדי להשליך על הצורך בקבלת אותו תצהיר משלים. טעם נוסף מוצא אני לדחות את בקשת רשות הערעור - אינני סבור כי יגרם למבקש עיוות דין גם אם לא תותר לו הגשת התצהיר המשלים. כך או כך - טענת המבקש כי השיקים החלופיים (שבאו להחליף את השיקים שחוללו שהוצגו ע"י הבנק) כובדו ונפרעו לידי המשיב תיבחן ותיזכה לדיון והכרעה ע"י כב' ראש ההוצל"פ. חזקה על כב' ראש ההוצל"פ כי לא תידחה בקשת המבקש בטענת "פרעתי" ללא בחינה עניינית של מה שעלה בגורל השיקים שהציג המבקש כשיקים החלופיים. כמו כן, חזקה על כב' ראש ההוצל"פ כי במידה ותיווכח, בסופו של יום, כי מי מטעם המשיב גרם ל"נזק ראייתי" למבקש להוכחת טענתו זו - תיתן לכך את המשקל הראוי בהחלטה הסופית. סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום י' בטבת, תשס"ט (6 בינואר 2009) בהעדר. מסמכיםתצהיר משלים / נוסף