הלכה היא שעצם ויתור על חקירת מומחה על חוות דעתו משמע כי אין חולקים על ממצאי חוות הדעת . התביעה וההליכים 1. תביעת ליקויי בניה ע"ס 343,850 ₪ שהוגשה ע"י התובעים נגד הנתבעת שהיא חברה קבלנית (להלן גם: "הקבלן"), אשר בנתה עבור התובעים בית צמוד קרקע בגן יבנה (להלן:"הדירה") לפי הסכם מיום 2.3.00 (להלן:"ההסכם"). לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת מומחה של המהנדס מר אייזן ז"ל (להלן: "המומחה אייזן" או "המהנדס אייזן") מיום 21.7.02 ומיום 14.4.03. המומחה אייזן הלך לעולמו במהלך ניהול התביעה. 2. בישיבת קדם המשפט הראשונה מינה כב' השופט אורנשטיין בהסכמת הצדדים את המהנדס ושמאי המקרקעין, מר יצחק ברמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:"מומחה ביהמ"ש"). 3. במסגרת ביקורו הראשון של מומחה ביהמ"ש בדירה ביום 17.2.04 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: "הסכם תיקון הליקויים") לפיו התחייבה הנתבעת, בין היתר, לתקן את הליקויים המופיעים בשתי חוות הדעת של המומחה אייזן ונקבע כי הוא יפקח על ביצוע העבודות. עוד סוכם כי לגבי ליקויים שאינם ניתנים לתיקון ינסו הצדדים להגיע להסכמה לעניין פיצוי מוסכם, ואם לא יגיעו להסכמה יובאו חילוקי הדעות הנותרים להכרעת מומחה ביהמ"ש. כן הוסכם כי סוגיית עגמת הנפש וסעדים כספיים נוספים יסוכמו בין ב"כ הצדדים. 4. מאז אותו הסכם התגלעו מחלוקות חוזרות ונשנות בין הצדדים והדברים מפורטים בחוות דעת מומחה ביהמ"ש. מוסכם כי הנתבעת לא ביצעה את מלוא התיקונים הנדרשים, אף כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר הסיבות שגרמו לכך. 5. מומחה ביהמ"ש הגיש את חוות דעתו ביום 30.5.07, ולאחר מכן הגיש מומחה ביהמ"ש את המסמכים הנוספים הבאים: תשובות לשאלות ההבהרה של ב"כ התובעים (מסמך מיום 10.10.07). חוו"ד ביניים משלימה מיום 27.2.08. החלטת מומחה ביהמ"ש מיום 1.7.08 בדבר ביצוע בדיקות המטרה. חוו"ד משלימה מיום 3.9.08. חוו"ד משלימה נוספת מיום 31.12.08 ותשובות לשאלות הבהרה נוספות. 6. בישיבת בית המשפט מיום 19.2.09 הסכימו הצדדים כי מומחה בית המשפט לא ייחקר על חוות דעתו. כמו כן, הגיעו הם להסכמות בנוגע לחוו"ד המשלימה מיום 3.9.08 והסכמותיהם קיבלו תוקף של פסק דין חלקי. 7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ב-26.3.09 נחקרו התובע ומנהל הנתבעת, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם יש ליתן את פסק הדין בתביעה זו. הסכומים הנדרשים על ידי התובעים 8. בסיכומיהם, טענו התובעים כי הם זכאים לפיצוי של 269,458 ₪ עפ"י הפירוט הבא: 46,611 ₪ בגין ליקויים כמפורט בחוו"ד מומחה ביהמ"ש מיום 30.5.07 +שאלות הבהרה שנשלחו אליו. 43,200 ₪ בגין ירידת ערך כמפורט בחוו"ד מומחה ביהמ"ש מיום 30.5.07 +תשובות לשאלות הבהרה (1500$ עפ"י חוו"ד+ 8100$ כמפורט בתשובות לשאלות ההבהרה). 6,237 ₪ בגין ליקויים כמפורט בחוו"ד מומחה ביהמ"ש מיום 31.12.08. 10,000 ₪ עלות דיור חלופי למשך שבוע (סעיף 20 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש מיום 30.5.07). 35,259 ₪ החזר תשלומי יתר שגבתה הנתבעת (משוערכים). 23,760 ₪ הפסד ימי עבודה לתקופה של 3.5 חודשים בהם בוצעו תיקונים ע"י הנתבעת. 16,200 ₪ הפסד ימי עבודה עתידיים. 70,000 ₪ עגמת נפש. 6,600 ₪ שכ"ט המומחה אייזן ז"ל. 11,108 ₪ שכ"ט מומחה בית המשפט. 483 ₪ בגין צריכת מים חריגה לצורך בדיקות ההמטרה וההצפה. המחלוקות בין הצדדים 9. עיקרי המחלוקת בין הצדדים הם כדלקמן: מועד מסירת החזקה בדירה (לטענת התובעים - 26.7.01 ולטענת הנתבעת - 4.6.01). האם חלות הוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות") על ההתקשרות בין הצדדים? מי אחראי לכך כי הנתבעת לא ביצעה את כל התיקונים הנדרשים בדירה? האם גבתה הנתבעת מהתובעים תשלומי יתר? גובה הסכומים המגיעים לתובעים בהתאם למסמכי מומחה ביהמ"ש, אם בכלל. האם מגיעים לתובעים סכומים נוספים לאלה הנקובים בחוו"ד המומחה (כגון בגין דיור חלופי, הפסד השתכרות, עוגמת נפש ועוד), ואם כן - מה גובהם. סוגיית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון מועד מסירת החזקה בדירה 10. לא הצלחתי לרדת לסוף דעתם של הצדדים בהעלותם נושא זה שעה שאין נדרש כל סעד בעניין מועד מסירת החזקה בדירה. לפיכך אתייחס לנושא זה בקצרה. 11. הנתבעת טענה כי החזקה בדירה נמסרה ביום 4.6.01 והסתמכה על נספח "א" לתצהיר מנהל הנתבעת שהוא אישור קבלת חזקה בדירה הנושא תאריך 4.6.01 וחתום על ידי הצדדים. התובעים טוענים כי החזקה בדירה נמסרה ביום 26.7.01 ומסתמכים על אותו פרוטוקול, כשנעשה בו תיקון התאריך (ת/1). 12. העדפתי את גירסת התובעים בעניין זה מהטעמים הבאים: התובע נתן הסבר לשוני בין התאריכים וזאת בחקירתו החוזרת. לדבריו, הכוונה היתה לבצע מסירה ביום 4.6.01 ולכן הודפס התאריך הנ"ל בראש האישור, וכשבוצעה מסירה בסופו של דבר רק ביום 26.7.01 לא ניתנה תשומת לב לכך שהתאריך הקודם נותר. הדבר התגלה רק עת ביקשה העירייה לחייב בארנונה מיום 4.6.01, לצורך זה בוצע התיקון בת/1, על מנת לשקף את תאריך המסירה האמיתי. למנהל הנתבעת ניתנה אפשרות להשלים את עדותו הראשית בעניין זה בטרם תחל חקירתו הנגדית (ר' עמ' 11 ש' 4-5), אך הוא העדיף להימנע מכך, דבר המקים חזקה כי לא היתה בפיו תשובה הולמת לטענות התובעים בעניין זה. בנספח "א" הנ"ל ובת/1 נזכר כי התובעים מוסרים לנתבעת שיק בסך 31,485 ₪ ז.פ. 26.7.01 עבור יתרת חובם לנתבעת. אין זה הגיוני כי במועד מסירת הדירה יימסר שיק דחוי, והדבר מחזק את הטענה כי מועד השיק הוא גם מועד המסירה. ליד תיקון התאריך בת/1 מוטבעת חותמת הנתבעת, אמנם ללא חתימה, אך יש בכך כדי לחזק את טענת התובעים, במיוחד כשלא ניתן הסבר על ידי מנהל הנתבעת להימצאותה של החותמת על גבי ת/1. במכתב התובעים לנתבעת מיום 8.10.01 (נספח "ב" לתצהיר התובע) נכתב במפורש בראשית המכתב "בתאריך 26.7.01 נערכה קבלת החזקה לבית לידנו". במכתב התשובה של הנתבעת מיום 23.10.01 לא היתה התייחסות כלשהי למועד מסירת החזקה שצויין בתחילת מכתב התובעים, ואף בכך יש לחזק את טענת התובעים. אני ער לעובדה כי בכותרת רשימת הליקויים שהיוותה נספח לאישור המסירה נכתב בכתב יד "נספח לפרוטוקול מסירה מיום 4.6.01". אין הדבר משנה את קביעתי הנ"ל, שכן אפשרות סבירה היא כי האמור בכותרת הועתק מהתאריך המודפס המופיע על אישור המסירה, ובנסיבות ביצוע המסירה באופן הנזכר במכתב מיום 8.10.01, ייתכן בהחלט כי תשומת הלב לא היתה נתונה לתאריך הנקוב. חלותן או אי חלותן של הוראות חוק המכר (דירות) 13. בסעיף 5.3 ו-5.4 להסכם נקבע כי: "5.3 הקבלן מתחייב בזה לתקן בהקדם האפשרי על חשבונו כל פגם ו/או נזק וכל ליקוי שיתגלה בעבודה לאחר ביצועה ובמשך התקופות המאוזכרות בחוק המכר (דירות) (תיקון מס. 3) (להלן:"החוק"). כל האמור בסעיף זה יחול לגבי ליקוי שהתהווה כתוצאה מעבודה לקויה של הקבלן/ואו עובדיו או כתוצאה משמוש בחומרים פגומים ו/או מכל סיבה אחרת הקשורה בעבודת הקבלן.... אחריות הקבלן לטיב הבניה והחומרים תהיה בהתאם לאמור בהוראות החוק לעניין זה". 14. די באמור לעיל כדי להקים את אחריות הקבלן לפגמים וליקויים בהתאם להוראות חוק המכר (דירות) ותקופות האחריות הקבועות בו. 15. בנוסף, במכתב הקבלן אל התובעים מיום 27.8.02, שנשלח לאחר שהתקבלה אצלו חוו"ד המומחה אייזן, הודה הקבלן כי "חברתנו מחויבת עפ"י חוק המכר דירות ועפ"י הסכם הקבלנות אשר נחתם עם מרשך לתקן את כל הליקויים הדורשים תיקון". 16. אף המחלוקת בעניין זה נראית לי תיאורטית, שכן הקבלן לא הראה איזו השפעה תהיה לאי החלת חוק המכר (דירות) על אחריות הקבלן, במיוחד כאשר בחוות דעת מומחה בית המשפט נקבעו הליקויים והפגמים אשר הקבלן אחראי להם. ביצוע/אי ביצוע התיקונים על ידי הקבלן והאחריות לכך 17. חוו"ד המומחה אייזן מיום 10.7.02 הועברה לקבלן במכתב מיום 11.8.02, ומאז ועד הגשת התביעה התקיימה פגישה אחת בין הצדדים והוחלפו תכתובות רבות ביניהם, כאשר עמדת הקבלן היתה כי הוא מבקש לתאם מועד לביצוע תיקוני שנת הבדק, בעוד התובעים טוענים כי כל רצונו הינו לקבוע פגישה עם המומחה אייזן ולהתווכח על הליקויים הנקובים בחוות הדעת. בנוסף, ביקשו התובעים כי יבוצעו לא רק תיקוני שנת הבדק אלא גם הליקויים הנזכרים בחוו"ד אייזן וכי הקבלן יודיעם איזה ליקויים מתוך הליקויים שבחוו"ד אייזן מתכוון הוא לתקן וכמה זמן יארכו התיקונים. אני סבור כי אם דאגו התובעים להצטייד בחוו"ד מומחה לקראת תיקוני שנת הבדק, שומה על הקבלן להתייחס לחוו"ד זו, ואף כי אין מוטלת עליו חובה לפעול במדוייק על פיה, והוא רשאי לחלוק על ליקויים אלה או אחרים הנזכרים בה, ראוי ומצופה ממנו להודיע אילו חלקים מחוות הדעת מקובלים עליו וכי יפעל לתיקון הליקויים נשוא חלקים אלה. 18. משלא הועילו התכתובות ולא בוצעו כל תיקונים על ידי הקבלן, גם בחלוף תקופת הבדק, הוגשה התביעה ובמסגרתה מונה המומחה ברמן כמומחה מטעם בית המשפט. 19. בסעיף 3 תואר הסכם תיקון הליקויים מיום 17.2.04 אליו הגיעו הצדדים במהלך פגישתם עם המומחה ברמן, כשההסכמה היתה לביצוע התיקונים על ידי הקבלן בהתאם לחוות הדעת של מר אייזן ובפיקוחו. די באמור לעיל כדי לקבוע כי היתה זו אחריות הקבלן לכך שהתיקונים לא בוצעו במועד מוקדם יותר, שכן לפי ההסכמה הנ"ל היה על הקבלן לבצע את התיקונים בהתאם לשתי חוות הדעת של המהנדס אייזן, בעוד שקודם לכן, וכפי שעולה מהתכתובות, לא הודיע הקבלן כי הוא נכון לבצע תיקונים אלה. 20. לפי סעיף 4ב לחוק המכר דירות על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. ניתן לומר כי במקרה זה ניתנה על ידי התובעים אפשרות לקבלן לתקן את אי ההתאמות הנזכרות בחוו"ד אייזן, וזאת החל מחודש אוגוסט 2002, וכי פרק הזמן של למעלה משנה וחצי שחלף עד השגת ההסכם בין הצדדים בגישורו של המומחה ברמן, איננו פרק זמן סביר. 21. יצויין כי מהתכתובות בין הצדדים עולה עוד כי התובעים היו נכונים למינוי בורר בהתאם לסעיף 10.1 להסכם, אך פניותיהם לקבלן בעניין זה לא זכו לתשובה חיובית (ר' למשל, מכתבי התובעים מיום 11.8.02, 28.10.02, ו-13.11.02). 22. גם לאחר שהושג הסכם תיקון הליקויים לא בוצעו התיקונים על ידי הקבלן עד תומם. התיקונים החלו בחודש אפריל 2004 ונמשכו כ-3.5 חודשים, אך לא הושלמו. לפי האמור בחוו"ד המומחה ברמן ביום 2.11.04 התקיים על ידו ביקור נוסף בדירה בו לא ניתן היה לבדוק חלק מהליקויים והוסכם כי ייבדקו במהלך החורף, וכן הוסכם כי הנתבעת תמשיך ותתקן תיקונים שונים. העולה מכאן הוא כי תקופה של 3.5 חודשים בהם בוצעו תיקונים על ידי הקבלן, שהיא תקופה ארוכה לכל הדעות, לא היה די בה כדי לבצע את מלוא התיקונים הנדרשים. 23. באשר לטענה כאילו התובעים הפסיקו את עבודת הקבלן, הדבר איננו עולה מהתכתובות שנוהלו באותה תקופה ומיומן העבודה שניהל המהנדס אייזן. בנוסף, הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את מנהל התיקונים מטעמה, מר טוויטו ליאור (להלן:"טוויטו"). בחקירתו נשאל מנהל התובעת על טוויטו, והשיב כי הוא שימש מנהל תיקונים מטעם הנתבעת בקשר לתיקון הליקויים בדירת התובעים (עמ' 21, ש' 2-9; ש' 30). עולה מעדותו, כי מתוקף תפקידו היה טוויטו בקשר עם המומחה אייזן והתובעים בקשר לעבודות שבוצעו, וכי טוויטו חתם לצד חתימת המומחה אייזן על עמודים שונים ביומן העבודה של אייזן. על אף האמור, נמנעה הנתבעת מלהגיש תצהיר מטעם טוויטו ומלזמנו ליתן עדות זאת למרות שעדותו עשויה הייתה לשפוך אור על מהלך העבודות ועל נסיבות הפסקתן (בייחוד לאחר שהמומחה אייזן נפטר במהלך ניהול התיק ותצהירו שהוכן לא יכול היה להתקבל כראיה). לכאורה, לא הייתה כל מניעה להעיד את טוויטו שאף נכח מטעם הנתבעת בדיון האחרון לפני שמיעת הראיות, ביום 19.2.09, ובדיונים קודמים, אך כל שהיה למנהל הנתבעת לומר היה "לא מצאנו לנכון להזמין אותו". בהתנהגותה זו נמנעה הנתבעת מהבאת ראיה הנמצאת בידה, דבר אשר מקים את החזקה לפיה לו הייתה מוצגת ראיה זו, היה הדבר פועל לרעתה, דהיינו עדותו של טוויטו הייתה פועלת נגדה. ור' ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760 (1980): "...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". 24. בחוו"ד מומחה ביהמ"ש מתואר כי בישיבה במשרדו ב-26.9.05 טענו התובעים כי במהלך חורף 2005 התגלו ליקויי רטיבות בדירה, והקבלן טען כי התובעים אינם מאפשרים לה לבצע תיקונים. הושגה הסכמה כי עד 15.11.05 תבצע הנתבעת תיקונים שלא בוצעו על ידה לפני הביקור ב-2.11.04 וכן תיקוני רטיבות ועיבוי הנטענים על ידי התובעים, אך למחרת טענו התובעים באמצעות בא כחם כי תוכן ההסכמות לא הובן על ידם כפי שנכתב בפרוטוקול הדיון, וכי נכונותם הינה לכך שהקבלן יבצע בודות לתיקון ליקויי הרטיבות שהתגלו בחורף האחרון, ושתי עבודות בלבד מתוך העבודות שלא בוצעו על ידו עובר לביקור מיום 2.11.04, שכן לא היה סיכום לגבי ביצוע יתר העבודות שלא בוצעו (ר' מכתב ב"כ התובעים מיום 27.9.09 - ת/1). לאחר מכן לא בוצעו עבודות נוספות, הצדדים הוסיפו להתעמת, וחוו"ד מומחה ביהמ"ש הוגשה בסופו של דבר ביום 30.5.07, כשהיא מפרטת ליקויים ועלויות תיקון לביצוע על ידי הקבלן, כשביצוע העבודות על ידי צד ג' שאינו הקבלן יגדיל את העלויות ב-25%. 25. לאור המפורט לעיל, סבורני כי יש לקבוע שלקבלן ניתנה האפשרות המלאה לביצוע התיקונים אך הוא לא ביצע אותם במלואם. אין צורך לומר כי מי שמקבל דירה ובה ליקויים זכאי לכך שהליקויים שבאחריות הקבלן או המוכר יתוקנו בהקדם האפשרי, ולפחות תוך זמן סביר, כלשון סעיף 4ב לחוק המכר (דירות). בעל הדירה זכאי גם לכך שהתיקונים יבוצעו תוך פרק זמן קצר ככל האפשר ותוך גרימת אי נוחות מינימלית. כאמור, עמד לרשות הקבלן פרק זמן ארוך מחודש אוגוסט 2002 ועד שהחל לבצע תיקונים באפריל 2004, כשבפרק זמן זה לא ביצע כל תיקון. בשנת 2004 ביצע הקבלן תיקונים משך פרק זמן ארוך של 3.5 חודשים, ואם לא נוצל הוא על ידו באופן האופטימלי, אל לו להלין אלא על עצמו בלבד. התובעים היו נכונים להתיר לקבלן לתקן בשנת 2005 ליקויים שהתגלו לראשונה בחורף 2005 ובכך קיימו את חובתם לאפשר ביצוע התיקונים הנוספים שנדרשו. לא חלה עליהם כל חובה לאפשר לקבלן ביצוע מקצה שיפורים של תיקונים שהיה עליו לבצע במועד ביצוע התיקונים בשנת 2004 ולא בוצעו על ידו אז. האם גבתה הנתבעת מהתובעים תשלומי יתר? 26. בסעיף 36.3 לתצהירו טען התובע כי הנתבעת גבתה ממנו ביתר תשלומים בסך 11,287 ₪, כשהוא מפנה למכתבו מיום 8.2.02. המכתב מיום 8.2.02 כולל אוסף טענות של התובעים, בין היתר, להשבת סכומים שונים, החל מ-2,597 ₪ ועד 14,085 ₪. התובע לא מצא לנכון לפרט בתצהירו אילו סעיפים מתוך המכתב הנ"ל הוא דורש עתה, וגם לא מצא לנכון לצרף אסמכתאות לגבי ההחזרים המגיעים לו. דרישת התובעים בעניין זה נדחית, אפוא. ליקויים ועלותם 27. לתיק ביהמ"ש הוגשו ע"י מומחה ביהמ"ש חוות דעת וחוות דעת משלימות. בישיבת תזכורת פשרה שהתקיימה במעמד הצדדים ביום 19.2.09 הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירתו של המומחה. הלכה היא שעצם ויתור על חקירת מומחה על חוות דעתו משמע כי אין חולקים על ממצאי חוות הדעת [ת"א (מחוזי ת"א) 1702/02 מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ תק-מח 2005(4) 1 (2005)]. זאת ועוד, מקום בו ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, הנטייה היא לאמץ את ממצאיו אלא אם קיימת סיבה מהותית להימנע מכך הנתמכת בנימוקים כבדי משקל [ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי תק-על 90(2), 532 (1990)], שהרי מדובר לכאורה במומחה נייטרלי, נעדר עניין [ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ תק-על 2003(2), 4019 (2003)]. בנוסף, אישר מנהל הנתבעת בחקירתו כי קביעות מומחה בית המשפט, כמוהן כקביעות בית המשפט (עמ' 25 ש' 5-7): 28. נוכח כך, בקביעת עלויות התיקונים וסכומים אחרים המגיעים לתובעים יש לסמוך על האמור בחוו"ד המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, כשמסקנות המומחה יובאו להלן. בחישוב עלויות תיקון הליקויים, ובהתאם למסקנתי כי ניתנה לקבלן אפשרות נאותה לתקן את הליקויים, יובאו עלויות התיקון לביצוע ע"י צד ג' שאיננו הקבלן. חוות דעת מיום 30.5.07: 29. עלות תיקון הליקויים המפורטים בחוות הדעת נאמדה בסך של 36,400 ₪ +מע"מ ובסה"כ 42,406 ₪. משך ביצוע התיקונים הוערך על ידי המומחה ב-18-20 יום מתוכם כשבוע ימים בו יזדקקו התובעים לדיור חלופי. ירידת ערך הדירה בשל הקטנת שטח המגרש ב-6 מ"ר והקטנת השטח השימושי של גינות הדירה ב-5 מ"ר נאמדה ב-1,500$ (6,078 ₪ בערכי יום עריכת חוות הדעת). התוצאה הכספית של חוות דעת זו הסתכמה, אפוא, ב-48,484 ₪ בערכי 30.5.07. תשובות מיום 10.10.07 לשאלות הבהרה של התובעים: 30. מתשובות המומחה עלה כי נדרשים תיקונים נוספים הנאמדים בסך של 630 ₪+מע"מ (סה"כ 728 ₪) בערכי יום 10.10.07. 31. בחוות הדעת מיום 10.10.07 ובתשובות מומחה ביהמ"ש מיום 10.10.07 לשאלות ההבהרה קיימת התייחסות לנושא העדרה של תעודת גמר (טופס 4 ניתן). המומחה קבע כי השאלה האם חובת הנתבעת היתה לדאוג לתעודת גמר, אף שהוראה בעניין זה איננה קבועה בהסכם, הינה שאלה הטעונה הכרעה של בית המשפט, וכי אי קבלת תעודת גמר למבנה, במצב בו לא מוגשות תלונות על ידי הרשות המקומית עשויה לגרום לירידת ערך בשיעור של 1-2% משווי הדירה. 32. בסיכומיהם לא חזרו התובעים על טענת העדר תעודת הגמר, ויש לראותם כמי שזנחו אותה [ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט (2) 102, 107 (1995); ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז (1) 311, 321 (1993).] גם אם היו עומדים התובעים על טענתם זו, לא עלה בידם להוכיח כי האחריות לקבלת תעודת הגמר מוטלת על הקבלן, למרות שההסכם איננו כולל הוראה המחייבת אותו לכך. הוא הדין גם לגבי טענת התובעים המתייחסת לגובה המרתף וירידת הערך הנובעת מכך. התובעים לא חזרו בסיכומיהם על טענה זו, ואף לא הוכיחו אותה. לפיכך יש לדחות את טענות התובעים בהקשר של שני הנושאים דלעיל. חוו"ד משלימה מיום 3.9.08 33. בעניינה של חוו"ד זו הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פסק דין חלקי. חוו"ד משלימה נוספת מיום 30.12.08 34. מחוות הדעת המשלימה עולה כי לאחר בדיקות אטימות והצפה ובדיקת המערכת הסולרית, על הנתבעת לבצע תיקונים נוספים הנאמדים בסך 5400 ₪ +מע"מ ובסה"כ 6,291 ₪ בערכי יום 30.12.08. הפסד ימי עבודה 35. התובעים טענו כי הפסידו ימי עבודה במהלך 3.5 חודשים בשנת 2004 בהם בוצעו תיקונים בדירתם על יד הקבלן. דא עקא, יש להוכיח הפסד זה בפועל, והתובעים לא עשו זאת. לתצהיר התובע צורפו שני תלושי משכורת לחודש מרץ 2004, של התובע ושל התובעת, כאשר התיקונים החלו בחודש אפריל 2004. גם בחודש מרץ 2004 אין רשומים כל ימי חופש,שמי מהתובעים נטל לצורך התיקונים שבוצעו. לפיכך, אין להעניק לתובעים פיצוי עבור הפסדי השתכרות אותם לא הוכיחו. 36. באשר להפסדי השתכרות עתידיים, סבורני כי 18-20 ימי עבודה לצורך ביצוע התיקונים וכן הצורך בדיור חלופי למשך שבוע ימים מצדיקים היעדרות למשך מספר ימי עבודה של מי מהתובעים. אעריך כי נדרשים 4 ימי עבודה לצורך האמור לעיל, ובהתאם לתלושי השכר של התובעים שצורפו (לחודש דצמבר 2007), אעריך את הפיצוי המגיע להם בעניין זה בסך של 3,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. דיור חלופי 37. על-פי חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש יזדקקו התובעים לדיור חלופי למשך שבעה ימים בזמן ביצוע התיקונים. התובעים דורשים פיצוי בשווי מגורים בבית מלון בתנאי חצי פנסיון, כשהפיצוי המבוקש הוא 10,000 ₪, אך התובעים לא הוכיחו עלות זאת. אין גם כל הצדקה לשלם לתובעים כלכלה בתקופה זו, בה היה עליהם בכל מקרה לכלכל את עצמם. הערכה ריאלית יותר תעמיד את גובה הפיצוי בגין דיור חלופי לתקופה האמורה לעיל על סך של 5,000 ₪ בערכים דהיום. עגמת נפש 38. לטענת התובעים, התנהלות הנתבעת לכל אורך הדרך, היקף הליקויים, תקופת ביצוע העבודות והעובדה כי עוד צפויים להם תיקונים נוספים על אלו שבוצעו גרמה להם עגמת נפש רבה הנאמדת על ידם בסך של 70,000 ₪. הנתבעת מצידה טוענת כי פיצוי בגין רכיב עגמת נפש נפסק רק במקרים חריגים וכי אין מקום לחייבה בכך. 39. בע"א 5602/03 סגל נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-על 2005(1), 2774, 2783 (2005), עמד בית המשפט על השיקולים הצריכים להיבחן בסוגיית ההכרה בנזק בלתי ממוני בקשר לתביעות שעניינן ליקויי בניה ובהערכת סכום הנזק: "מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד..." [וראה לעניין זה גם: אביחי נ. ורדי דיני מכר דירות ליקוי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, 421 (2001)]. 40. בענייננו, סבורני כי מגיעים לתובעים פיצויים משמעותיים בגין עוגמת נפש, אף כי לא בהיקף שנדרש על ידם, שהינו גבוה לאין שיעור מהפיצוי המגיע בגין רכיב זה. בעניין זה יש להתחשב בכך כי היקף התיקונים הראשוני היה גבוה הרבה יותר מזה הסופי, לאחר שהנתבעת ביצעה חלק מן התיקונים, כי הליקויים כללו ליקויי רטיבות, שהינם מהליקויים המשפיעים באופן משמעותי יותר על איכות החיים, כי הליקויים לא תוקנו על ידי הנתבעת אלא חלקית בלבד, ואף זאת בחלוף זמן רב, כשהתנהלותה בעיקר הביאה להימשכות ההליך משך זמן רב, וכי התיקונים יצריכו גם דיור חלופי. בהתחשב באמור לעיל מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 20,000₪ בערכי יום מתן פסק הדין. צריכת מים חריגה 41. התובעים טענו לצריכת מים חריגה בשל בדיקות הצפה והמטרה וצירפו שלושה חשבונות מים וארנונה. דא עקא, התובעים לא פירטו את מועדי הבדיקות שבוצעו, וגם לא את אופן החישוב לפיו הגיעו לסכום של 483 ₪. מהחשבונות שצורפו לכשעצמם, וללא הפרטים הנ"ל, לא ניתן להגיע למסקנה בדבר צריכת מים חריגה לה טוענים התובעים. לפיכך תביעתם בפריט זה נדחית. פיצול סעדים 42. בתביעתם ובבש"א 2864/03 ביקשו התובעים היתר לפצל סעדיהם בכל הקשור לנזקי גוף של בנם באשר להחמרה במחלה מולדת בדרכי הנשימה שנגרמה לטענתם עקב ליקויי הרטיבות. מאחר שעסקינן בבנם הקטין של התובעים, אין צורך בהיתר לפיצול סעדים לגבי מי שאינו בעל דין בתביעה הנוכחית, אולם ככל שההיתר נדרש, ניתן הוא בזה. 43. כן נתבקש היתר לפיצול סעדים באשר לכך שהדירה הוקמה בסטיה מהתכנון על-פי התב"ע. ליקוי זה נזכר בחוות דעת המומחה, אולם התובעים טוענים להשלכות אחרות שיכולות להיות לאי התאמה זו. אין מקום להתיר פיצול סעדים בכל הקשור לסעד שהתגבש עקב עילה זו בטרם הוגשה התביעה. באשר לסעד כאמור שלא התגבש לפני הגשת התביעה, אין צורך בהיתר כאמור. לפיכך הבקשה להיתר ביחס לעילה זו נדחית. סיכום 44. נוכח האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: 48,484 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.5.07 ועד התשלום בפועל. 728 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.07 ועד התשלום בפועל 6,298 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.12.08 ועד התשלום בפועל. 28,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל (סעיפים 36, 37, 40 לעיל). 45. באשר להוצאות משפט סבורני כי בהתחשב בכך שעבודות התיקונים אמורות היו להתבצע לפי המוסכם בהתאם לחוו"ד אייזן, ובהתחשב בכך שלא בוצעו במלואן ולפי חוו"ד מומחה בית המשפט נותרו תיקונים לא מעטים שלא בוצעו ועלויותיהם פורטו לעיל, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את מלוא הוצאותיהם הן בגין המומחים והן בגין אגרת בית המשפט. אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת את התשלומים ששולמו על ידם למומחה אייזן בהתאם לקבלות שצורפו לתצהיר התובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום כל הוצאה ועד התשלום בפועל, וכן את התשלומים ששולמו על ידם למומחה בית המשפט המהנדס ברמן, לפי קבלות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום כל הוצאה ועד התשלום בפועל. הוא הדין גם לגבי הוצאות משפט אחרות, לרבות אגרות משפט. 46. באשר לשכ"ט עו"ד יש להתחשב בכך שחלק מהליקויים תוקנו רק לאחר הגשת התביעה וכן כי הושג הסדר לגבי חלק אחר מהליקויים, כך שהסכום הפסוק שיש להתחשב בו לצורך קביעת שכר הטרחה גבוה מזה המתבטא בפסק דין זה. נוכח כך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. חקירת מומחהדיוןחקירה (בבית משפט)מומחהשאלות משפטיות