התובע והנתבע הם עורכי דין במקצועם. התובע תובע את הנתבע לשלם לו את חלקו בשכר טרחת עורך דין בגין תיק שהתובע טוען כי העביר לנתבע. הסכום הנתבע על ידי התובע הוא 22,140 ₪. כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע ייצג את אחיו של התובע, מר גיא א' (להלן: "גיא") בתביעת פיצויים בשל תאונת דרכים (להלן: "פלת"ד") מול חברות ביטוח שביטחו את רכבו בגין תאונת דרכים שעבר וכתוצאה ממנה נותר בעל נכות. הנתבע ייצג את גיא הן בבית משפט השלום, שם נפסק כי חברות הביטוח ישלמו לגיא סך של 309,688 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום, דהיינו שכר טרחה בסך של 46,500 ₪ כולל מע"מ והן בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי שם נפסק לגיא סכום נוסף של 94,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%, כך ששכר הטרחה הכולל שנפסק עמד על סך של 60,604 ₪. התובע טוען כי הוא שמסר את התיק של אחיו לטיפולו של הנתבע וכי הנתבע הסכים לתת לו שליש משכר הטרחה, לכן הוא תובע לקבל שליש שכר הטרחה שנפסק לנתבע. כלומר, סך של 22,140 ₪. לטענת התובע היה בין הצדדים סיכום בעל פה ברוח זו. לאחר סיום הדיון בבית משפט מחוזי בפסק דין ביום 2.4.09, התובע שלח לנתבע מכתב ביום 5.7.09 ובו ביקש לקבל את שליש שכר הטרחה אשר לטענתו הגיע לו, אולם הנתבע שלח בתגובה מכתב מיום 30.8.09 בו דחה את תביעת התובע מכל וכל. לאחר הגשת התביעה הגיש התובע תצהיר מטעמו וכן תצהירים של גיא, אחיו, וכן תצהיר של ד"ר כהן, אשר על פי תצהירו המליץ לגיא לפנות לנתבע ואף היה עמו בישיבה הראשונה במשרדו של הנתבע. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של עו"ד ליאור להב, שותפו למשרד עורכי הדין. טענות התובע התובע טוען כי סיכם עם הנתבע כי אם הנתבע ייקח את הטיפול בתיק של אחיו, גיא, ישלם הנתבע לתובע שליש מכל שכר טרחה שיקבל בגין הטיפול בתיק. התובע טען כי מאחר והוא והנתבע הם עורכי דין וחברים למקצוע הרי הוא סמך על מילתו של הנתבע ולא העלה את ההסכמות בעניין שכר הטרחה על הכתב ולא החתים אותו על כך. התובע טען עוד כי סמך על מילתו של הנתבע גם בשל ניסיונו בהעברת תיקים לעורכי דין אחרים. התובע טען כי לאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום פנה לנתבע ודרש ממנו באמצעות גיא את קבלת שכר הטרחה המגיע לו. אולם מאחר וידע כי אחיו והתובע מתכוונים לערער על פסק הדין של בית משפט השלום המתין עד לסוף ההליך על מנת לשלוח מכתב דרישה לקבלת שכר הטרחה. עוד טוען התובע כי "נהוג בין עורכי דין המפנים תיק למשנהו לקבל שליש שכר טרחה ואף אין זה הגיוני שעורך דין אחר יפנה תיק לעורך דין אחר מבלי לקבל את שכר טרחתו" (ראו סעיף 18 לסיכומים). התובע טוען כי אין לקבל את הטענה כאילו שכר הטרחה בתיקי פלת"ד נמוכים מהרגיל ולכן לא מקבל משרד הנתבע תיקי פלת"ד בהעברה למעט תיק אחד שקיבלו. לטענת התובע בעניין זה כאשר התיק גדול מספיק הרי שגם בתיקי פלת"ד שכר הטרחה יכול להיות גבוה משום שהוא נפסק באחוזים מסכום הפיצוי. טענות הנתבע הנתבע טוען כי לא סוכם בינו ובין התובע כל סיכום המחייב אותו להעביר שליש שכר טרחה וממילא הוא אינו זוכר קיומה של שיחה שכזו אך גם אם הייתה שיחה שכזו על פי נוהל המשרד הם אינם נוהגים לקבל תיק המותנה בתשלום שכר טרחה לעו"ד מפנה. הנתבע טוען עוד כי דווקא עד התביעה, ד"ר כהן, תמך בגרסתו של הנתבע. הנתבע טען כי אין הסבר של התובע מדוע לא הציג פרוט שיחות שערך עם הנתבע לטענתו וכן לא הסביר מדוע המתין עם הדרישה לקבלת שליש מן השכר עד לסיום הליכי הערעור ולא דרש זאת כבר לאחר פסק הדין בבית משפט השלום. הנתבע טוען עוד כי תביעה זו הינה תביעה לדמי תיווך הנעדרת הסכם בכתב וממילא התובע לא שימש הגורם היעיל לכריתת ההסכם. לעניין זה של תיווך טען התובע בסיכומי התגובה כי לא שימש כמתווך וכי עם כריתת ההסכם בין הצדדים הסתיים תפקידו כמטפל בתיק. דיון והכרעה אפתח בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו -1986 בסעיף 30: "עורך דין המעביר ענין לטיפולו המקצועי של חברו, לא יהיה זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם כן הוסכם במפורש אחרת...". המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא האם נכרת הסכם בעל פה בין התובע לנתבע ולפיו התובע יקבל שליש שכר טרחה משכר הטרחה שיקבל הנתבע וזאת בתמורה להעברת התיק של אחיו של התובע, מר א', לידי הנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות וקראתי את הסיכומים אני מוצאת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה, המוטל עליו, בהיותו המוציא מחברו, להוכחת הסכם בעל פה כפי שטען. העד העיקרי שיכול היה לשפוך אור על התנהלות הצדדים בתיק היה ד"ר כהן, עד מטעם התובע, שהיה גם רופא המשפחה של מר א' וגם מי שבנו טופל בהצלחה רבה כפי שהעיד על ידי הנתבע בתביעה שניהל בעבר. אין מחלוקת כי ד"ר כהן, הוא שהמליץ למר א' לפנות לנתבע בעקבות ניסיונו הטוב בטיפולו של הנתבע בבנו של ד"ר כהן. בענין זה מן הראוי להביא את עדותו של ד"ר כהן בתצהירו ולעומת זאת את עדותו בחקירתו הנגדית בה חזר בו ממה שנכתב בתצהיר. בתצהיר נכתב על ידי ד"ר כהן כך: "גיא ביקש ממני לבוא עמו לפגישה עם עו"ד כצנלסון ואכן גיא קבע פגישה במשרדו ולאחר דין ודברים בין הצדדים סיכם גיא עם עו"ד כצנלסון כי ייצג אותו. באותה פגישה אמר גיא לעו"ד כצנלסון כי הופנה אליו לטיפול משפטי על ידי אחיו, עו"ד תומר א'" (ראו סעיף 5). לעומת זאת בחקירה הנגדית אמר ד"ר כהן את הדברים הבאים (עמוד 3 לפרוטוקול): "ש. משהו פה לא מסתדר לי. הדינמיקה של הפגישה אם אני מבין נכון שאתה באת לעו"ד כצנלסון ואמרת לו שטיפלת מצוין בבן שלך והינה אני מביא לך מטופל נוסף, בטח אמרת לו שאתה מקווה שתטפל בו כמו שטיפל בבנך. ופתאום קופץ מר א' ואומר שהוא הופנה על ידי מישהו אחר? ת. אני יודע שאחיו של גיא (תומר) אני יודע שהוא עו"ד ואני יודע שהם דיברו על התיק. מי שלמעשה יצר את הקשר של גיא עם עו"ד כצנלסון הייתי אני. מה היתה המערכת בפנים בין עורכי הדין אני לא יודע ואני מתנתק מזה לחלוטין. ש. משהו שכתבת כאן לא מסתדר לי בסעיף 5 בפיסקה השניה, פתאום אני מבין שיש סטיה מן הדינמיקה הרגילה, פתאום קם לקוח ואומר רגע רגע אני לא הופנתי על ידי ד"ר כהן אלא על ידי אחי שהוא עו"ד? ת. אני לא זוכר בדיוק את התהליך של השיחה במלואו. אני הבאתי את גיא כי אני יצרתי את המפגש עם המשרד. אני עשיתי כחלק מהחברות עם גיא בגלל הטיפול המוצלח. אני לא זוכר באיזה דרך אני זוכר שנאמר שאחיו של גיא הוא עו"ד. אני ממש לא יודע ולא רוצה להתעסק עם החלק של מה שיש בתוך עורכי הדין, האם יש ביניהם הסכמים או לא אני לא יודע וזה גם לא החלק שלי בענין. ש. אני מכניס אותך לכך שאני מתעסק פה בכך שאתה אומר שהפנית את גיא והתלות אליו, רוב הרופאים לא עושים את זה. מעבר לזה יש נקודה אחת שאתה כותב פה שאמר גיא לעוה"ד כצנלסון כי "הופנה אליו" הרי אתה היית הגורם המפנה. יכול להות שהוא ציין בפניו שיש לו גם אח עו"ד, זה לא עלה נקודתית, הרי אתה היית הגורם המפנה? ת. אני לא זוכר שהיה דבר כזה. אני הייתי הגורם המפנה המקשר מול המשרד." (ההדגשה הוספה- ע.ר.) מהחקירה הזו עולה כי ד"ר כהן בניגוד לעמדתו בתצהיר אומר שלוש פעמים בעדותו, כי הוא היה "הגורם המפנה והמקשר" מול הנתבע ולא התובע ובכך משנה את עדותו בתצהיר בנקודה חשובה זו. מעדותו של ד"ר כהן ומעורבותו בעניין זה, שאינו שגרתי, שהרי רופא משפחה אינו נוהג ללכת עם המטופל לעורך דין, עולה, כי הקשר וההפניה נוצרה דווקא על ידי ד"ר כהן ולא על ידי התובע. עוד אני מקבלת את עדותו של הנתבע כי לא היה מסכים לקבל תיק זה לו היה נאמר לו כי הוא מותנה בהעברת שליש משכר הטרחה לעורך דין אחר. אני מקבלת את הטענה כי שכר הטרחה בתיקי פלת"ד הוא שכר טרחה מקסימאלי הקבוע בחוק שלגבי עורכי דין מסוימים הוא נמוך יותר משכר הטרחה הרגיל שהיו גובים בתיק נזיקין. בניגוד לטענת התובע, אשר לא הובאו לה סימוכין, איני מכירה שכר טרחה מקסימאלי הקבוע בדין והמחייב עורכי דין, למעט בנושא פלת"ד, ולכן בכל נושא אחר הדבר תלוי ביכולת המיקוח של עורך הדין מול לקוחו. בנושא שכר טרחה כמו בנושא העברת תיקים מן הראוי שעורך דין ידאג לניסוח ההסכם בכתב ובאופן ברור על מנת למנוע התדיינויות שכאלה (ראו למשל בע"א (ת"א) 1990/09 זלצמן נגד עו"ד אביחי ורדי, סעיף 17 ואילך לפסק הדין של כבוד סג"נ השופט המר). מדובר בעורך דין, דהיינו במי שלחם חוקו הוא העלאת הסדרים על הכתב ולכן משלא פעל התובע כך והנתבע מכחיש כל הסדר שכזה אין בידי לקבל את תביעת התובע, כאשר השכל הישר ונסיון החיים מלמדים שהסדרים שעורכי דין עושים הם מעלים על הכתב, דווקא מתוך ניסיונם והנגישות שלהם לניסוח הסדרים שכאלה ועל מנת למנוע כל ספק בעתיד. טענת התובע כי לא מצא לנכון לעשות זאת משום שמדובר ביחסים בין עורכי דין אינה משכנעת, בודאי כאשר אין כל טענה להכרות מוקדמת בין הצדדים או לנוהל שכזה בין הצדדים בתיקים קודמים. עוד עומדת לחובת התובע העובדה שלא פנה מייד עם קבלת פסק הדין בבית משפט השלום וביקש את חלקו הנטען בשכר הטרחה. כבר ביום 9.9.08 ניתן פסק הדין בבית משפט השלום וגיא קיבל את הסכום המגיע לו כבר ביום 15.10.08. אין הסבר משכנע מדוע המתין התובע עד יולי 2009 (10 חודשים) על מנת לתבוע את המגיע לו, לטענתו. אציין, שהגשת הערעור לא הייתה אמורה לפגוע בשכר הטרחה שנפסק בבית משפט שלום, משום שהערעור היה רק של גיא ולא של חברות הביטוח. ההמתנה הממושכת בדרישת סכום מוסכם אינה עומדת במבחן ההיגיון המסחרי וגם היא מחלישה את טענתו של התובע. איני מקבלת את טענת התובע כי גיא פנה בנושא זה לנתבע לאחר פסק הדין בבית משפט שלום. עדותו של גיא בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות התובע לאחר מכן, שהרי לו אכן פנה גיא לנתבע ואמר לו לשלם לתובע את שכר הטרחה, כפי שהעיד (עמוד 7 לפרוטוקול) והנתבע לטענתו אמר לו שהוא ידבר עם אחיו ועל פי עדותו הוא אף מסר מידע זה לאחיו, מדוע לא התרחשה השיחה בין התובע לנתבע ומדוע לא יצא מכתב דרישה מייד באותו מועד?. כאמור, התנהלות זו אינה סבירה ואינה תומכת בגירסת התובע. מכאן שאני מוצאת שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי הגיע להסדר בעל פה עם הנתבע לתשלום שליש שכר טרחה ואני דוחה את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 1,000 ₪ וכן 3,500 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים. עורך דיןשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה