להלן פסק דין בנושא נזקים למשתלה: פסק דין 1. התביעה דנן עוסקת בנזקים שנגרמו לתובע, שתלן גפנים, בסכום של 1,012,147 ₪ (כטענתו), עקב מצעים פגומים שסיפקה לו, לטענתו, הנתבעת בשנים 1999-2000. 2. כאמור, התובע הינו שתלן גפנים ובעליה של משתלת גפנים בזכרון-יעקב (להלן: "המשתלה"). 3. הנתבעת, שותפות מוגבלת, עוסקת ביצור ושיווק מצעי גידול לצמחים. 4. היות ובין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלת האחריות, הוחלט בהסכמת הצדדים, להפריד בין שאלת האחריות לשאלת הנזק, באופן שנשמעו תחילה ראיות בשאלת האחריות. על כן, פסה"ד הנדון עוסק אך ורק בשאלת האחריות. 5. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בכל הקשור לשאלת האחריות, טוען התובע כדלקמן: א. בסוף שנת 1998 סוכם בין התובע ומר אלי שלמון, ששימש כמנהל הנתבעת (להלן: "אלי"), כי התובע יחל לרכוש מהנתבעת מצעי השרשה וגידול למשתלה. ב. בחודש פברואר שנת 1999 הזמין התובע מהנתבעת את המצעים הבאים: השרשה - בהרכב של 50% כבול ו- 50% קלקר (הרכב שהיה מוכר וידוע לו). השרשה - בהרכב של 50% אופטימה (קוקוס גרוס) ו- 50% קלקר (בהמלצת אלי). גידול - בהרכב של 70% אופטימה 15% טוף ו- 15% קלקר (בהמלצת אלי). ג. בשנה זו, שנת 1999, השתמש התובע במצעי ההשרשה שסופקו לו ע"י הנתבעת עפ"י הזמנתו (כמפורט בס"ק ב'), כמצע מנותק, לשם שתילת יחורים על גבי שולחנות חימום (טיפול טרמי). התוצאה שהתקבלה היתה כדלקמן: ביחורים שנשתלו במצע שהוזמן ע"י התובע ולא הומלץ ע"י אלי (היינו 50% כבול 50% קלקר), היחורים לא השרישו והכשלון היה כמעט מוחלט. לעומת זאת, ביחורים שנשתלו במצע שהומלץ ע"י אלי (50% אופטימה ו- 50% קלקר), התפתחות השורשים ביחורים היתה משביעת רצון. ד. התובע פנה לנתבעת, אשר שלחה למשתלה את האגרונום מטעמה מר יוסי שחר (להלן: "שחר"), אשר בדק את המצע (50% כבול 50% קלקר) ומצא כי רמת החומציות (P.H) בו היתה נמוכה, ברמה של 3.5 במקום 6, וזאת הסיבה לפגיעה בהתפתחות השורשים. ה. גם בדיקות מעבדה של משרד החקלאות שבוצעו במצע האמור, לימדו על רמת חומציות נמוכה ומערכי יסודות הזנה נמוכים מדי, באופן שאין אפשרות לגדל שתילים בתערובת מצע כזה. ו. לטענת התובע, הנתבעת הודתה כי כשלון ההשרשה נבע מהיות תערובת מצע פגומה, והבטיחה לפצות את התובע בתערובת מצע אחרת. ז. התובע טוען גם כי בשנת 1999 נחזו גם כשלונות במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת (70% אופטימה 15% טוף ו- 15% קלקר), שהומלץ ע"י אלי ועל אף העובדה שבבדיקות שנעשו לא נמצאה רמת חומציות חריגה. ח. בשנת 2000 שב התובע והזמין תערובות מצע מהנתבעת, כדלקמן: מצע השרשה - 50% אופטימה 50% קלקר (שהומלץ כאמור ע"י אלי). מצע גידול - 35% אופטימה 25% טוף 25% קבול ו- 15% קלקר. ט. התובע טוען כי על אף שהזמין מצע גידול בהרכב דלעיל, סופק לו בסופו של עניין ע"י הנתבעת הרכב אחר כדלקמן: 40% אופטימה 30% טוף 20% כבול ו- 10% קלקר. י. לתובע אין כל טענה אודות ההשרשה בשנת 2000, אך טוען כי משהועברו היחורים למצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת, עפ"י שיקול דעתה ובניגוד להזמנתו, התגלתה תמותה של שתילים. יא. התובע פנה לנתבעת, אך נמסר לו כי אלי ושחר נמצאים בחו"ל, ובמקומם הגיע למשתלה נציג אחר של הנתבעת (בשם אמיר לופס - להלן: "אמיר"), אשר בדק את התערובת ומצא כי קיימת בה מליחות גבוהה במיוחד. אמיר התקשר עם שחר, ובהנחייתו נשטפו השתילים בחומצה חנקתית שלוש פעמים ביום במשך מס' ימים. טיפול זה אכן הביא להורדת המליחות במצע, אך לא היה בו בכדי להציל את השתילים, שהיו רוויים במים, והתמותה גדלה והלכה. יב. בהמשך שחר ביקר במשתלה על מנת לחזות בנזקים בעצמו. כשהתובע הפנה תשומת לבו לעובדה שקיימת רווייה במצע, ציין באוזניו שחר כי הרווייה אינה מטרידה אותו אלא המליחות שבמצע. יג. שחר ביקר פעם נוספת במשתלה על מנת לראות אם חל שינוי כלשהו במצעים, ולאחר שבדק את התערובות ציין באוזניו כי "מצע כזה לא הייתי מוציא מהמפעל". באותו מעמד ביקש ממנו שחר לרכז את התערובת שנותרה, והתובע אכן ריכז 8.5 קוב שנאספו ע"י נהג מטעם הנתבעת זמן מה לאחר מכן. בגין תערובת זו שהוחזרה הוצאה חשבונית זיכוי לנתבע על סך של 2,550 ₪ בצירוף מע"מ (נספח ד2 לכתב התביעה). יד. משהבחין התובע כי נזקיו מתרבים והולכים, וכי היחורים אינם מתפתחים, החליט לעצור את התקשרותו עם הנתבעת, והזמין תערובת מספק אחר בשם "אילנית", אשר הרכבה: 50% כבול ו- 50% טוף. באותה עת, חלק מההרכבות נעשו בתערובת של הנתבעת, וחלק בתערובת של אילנית, וניכר הבדל בתוצאות, בעוד שבמצע הנתבעת נצפו תוצאות גרועות, במצע אילנית היו אחוזי קליטה טובים. טו. התובע פנה לדוגם קרקע, המוכר ע"י משרד החקלאות, מר יוני שוחט, אשר בדק את מצע הגידול שסופק ע"י הנתבעת בשנת 2000. בדיקותיו, כמו גם בדיקות שהפנה לביצוע במעבדות שירות שדה של משרד החקלאות בצמח, מלמדות כי נצפתה במצע זה תאחיזת מים גבוהה אשר גרמה לרקבונות ולתמותה הרבה של השתילים. טז. ניתן לסכם את טענות התובע כלפי הנתבעת כדלקמן: שנת 1999: 1. מצע השרשה פגום (50% כבול ו- 50% קלקר), כיוון שקיימת בו רמת חומציות נמוכה. 2. מצע גידול שלא הוביל להצלחה, הגם שרמת החומציות בו לא היתה חריגה. שנת 2000: מצע גידול פגום כיוון שנמצאה בו אחיזת מים גבוהה. 6. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה בשאלת האחריות, כדלקמן: א. הנתבעת מאשרת כי אכן התובע הזמין, וקיבל ממנה, את מצעי ההשרשה והגידול שהזמין בשנת 1999. ב. לעניין תערובת המצע 50% כבול ו- 50% קלקר, מציינת הנתבעת כי מדובר בשני חומרים גולמיים, אשר אינם עוברים כל תהליך כימי אצל הנתבעת, אלא אך ורק מעורבבים על ידה. על כן, רמת החומציות של הכבול הינה תמיד 3.5-4.5, ומקורה בכבול עצמו, ולא באיזשהו תהליך שמבוצע ע"י הנתבעת. לשון אחרת - אין לנתבעת כל שליטה על רמת החומציות של הכבול עצמו. ג. רמת החומציות שנמצאה במצע ההשרשה שהוזמן ע"י התובע (שלא עפ"י המלצתו של אלי), לא היתה אמורה להפתיע את התובע. כן טוענת הנתבעת כי כל כשלון בהתפתחות השתילים בתערובת זו, איננה נובעת מרמת החומציות, אלא מחוסר ידע של התובע בעבודה עם מצעים בהרכב הזה (50% כבול ו- 50% קלקר) ו/או חוסר נסיונו בהשרשה על שולחנות חימום, בהשקייה ודישון במצעים מנותקים. הנתבעת מציינת כי שתלנים רבים להם סיפקה תערובות מצע דומות לאלה שסופקו לתובע, הביעו שביעות רצון מהתפתחות השורשים והשתילים בהן. ד. הנתבעת מאשרת כי סיפקה מצע השרשה לתובע בשנת 2000 בחינם, אולם לא היה הדבר בגדר פיצוי עקב מצע פגום שסופק לו בשנת 1999, אלא כהטבה משיקולים מסחריים ולפנים משורת הדין. בכל מקרה, מדובר בכמות קטנה של תערובת מצע בשיעור של 2.4 קוב. ה. הנתבעת טוענת כי כשלון התפתחות השתילים במצע הגידול בשנת 1999, לא נגרם בשל טיב התערובת שסופקה לתובע ע"י הנתבעת בשנה זו. הנתבעת מציינת כי משנים קודמות ניתן ללמוד שאחוזי ההצלחה של התובע ביצור שתילי גפן, במצעים ממקורות שונים, היו נמוכים. ו. לגבי שנת 2000, הנתבעת מודה כי סיפקה לתובע מצע השרשה בהרכב של 50% אופטימה ו- 50% קלקר, ומצע גידול בהרכב של 40% אופטימה 30% טוף 20% כבול ו- 10% קלקר, הכל בהתאם להזמנתו של התובע. ז. הנתבעת שוללת כל קשר סיבתי בין טיב המצעים שסיפקה לתובע בשנת 2000, לבין תמותת השתילים הנטענת. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי תמותת השתילים, ככל שארעה בשנה זו, נגרמה שבל חוסר נסיונו של התובע בהשרשה על שולחנות חימום, ובהשקייה ודישון במצעים מנותקים. ח. הנתבעת גם מציינת כי כשלון התפתחות השתילים אצל התובע נובעת מסיבות נוספות כדלקמן: 1. השקייה לא מתאימה של השתילים שהיו במצע גידול, ולא פעל עפ"י הנחיות הנתבעת בנדון. 2. התובע נכשל בביצוע הטיפול הטרמי בשולחנות החימום, וגרם בכך נזק לשתילים. 3. התובע עשה שימוש בחצץ ובחומר שהיה בשימוש קודם אצלו (בטרם החלה הנתבעת לספק לו תערובות מצע), יחד עם התערובות שסופקו לו ע"י הנתבעת, באופן שגרם לחוסר אחידות ולמליחות, ובהכרח לרמת התפתחות ירודה של השתילים. ט. באשר לרמת המליחות הגבוהה שנמצאה במצע גידול בשנת 2000, טוענת הנתבעת כי, ככל שנמצאה רמת מליחות גבוהה במצע גידול, מקורה בדשן או בחומרים אחרים שהוסיף התובע לתערובת המצע, ואשר שינו את התכונות הבסיסיות של התערובת שסופקה ע"י הנתבעת, ובין היתר את רמת המליחות. י. הנתבעת מודה כי קיבלה חזרה לידיה 8.5 קוב מהתערובת שסופקה לתובע. יא. הנתבעת מכחישה את תוכן חוות דעתו של דוגם הקרקע מר יוני שוחט. לטענתה, הדוגם לא בדק תערובת שסופקה ע"י הנתבעת, אלא תערובת שיצר התובע מעצמו, ולכן ממצאי בדיקתו אינם רלבנטיים לתביעה דנן. הראייה לכך - הנתבעת שלחה לבדיקות מעבדה תערובות קרקע התואמות בדיוק את הרכב התערובות שנמכרו לתובע, ותוצאות בדיקת המעבדה היו שונות לחלוטין מאלה שנמצאו ביחס לתערובות שהעביר התובע למר יוני שוחט לבדיקה, ונמצאו תקינות וטובות. יב. ניתן לסכם את טענות ההגנה של הנתבעת כדלקמן: שנת 1999: 1. מצע השרשה - הנתבעת סיפקה 50% כבול ו- 50% קלקר עפ"י הזמנת התובע, אשר טען כי הוא מכיר את התערובת האמורה. לנתבעת לא היה כל יד ורגל בקביעת רמת החומציות בתערובת זו. 2. מצג גידול - לא ברור מה לא היה תקין במצע זה, אם בכלל. שנת 2000: מצע גידול - מצע הגידול שסופק לתובע היה תקין לחלוטין, וכשלון הגידול בשנה זו, נבע מחוסר נסיונו של התובע בעבודה עם מצעים מנותקים וגידול שתילים על שולחנות חימום, ו/או עקב שימוש במצע גידול מעורבב, ולא במצע גידול טהור שסופק לו ע"י הנתבעת. 7. בסיכומי התובע מסוכמים טענותיו כדלקמן: טענות בקשר למצעים בשנת 1999: א. מצע ההשרשה 50% כבול 50% קלקר: 1. הנתבעת סיפקה מצע השרשה בלתי מטופל ועקב כך פגום. 2. הנתבעת לא טרחה לגלות לתובע ו/או ליידע אותו ו/או להסביר לו ו/או להנחותו שעליו לבצע טיפול מקדים במצע ההשרשה על מנת להעלות את רמת החומציות. 3. העובדה שהתובע בחר באופן יזום ובמודע במצע השרשה שנכשל, איננה משחררת את הנתבעת מחובותיה כ"עוסק", כמשמעות מונח זה בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), אשר הן בין היתר החובה לגלות ולהנחות את התובע כי מצע מסוג זה מצריך פעולה מיוחדת של העלאת רמת החומציות. ב. מצע הגידול 70% אופטימה 15% טוף ו- 15% קלקר: כנגד מצע גידול זה, שסופק ב- 1999, טוען התובע, כי אחיזת המים בו היתה גבוהה מהנדרש. טענות בקשר למצעים בשנת 2000: מצע הגידול: אודות שנת 2000 כאמור, לנתבע יש טענות רק כנגד מצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת, שהרכבו היה 40% אופטימה 30% טוף 20% כבול ו- 10% קלקר. התובע טוען בסיכומיו כי רמת המליחות במצע זה היתה גבוהה, וגם אחיזת המים בו היתה גבוהה, הרבה מעל ומעבר לרצוי. 8. בסיכומיה, הנתבעת מתייחסת לטענות התובע ומציינת בעיקר כדלקמן: המצעים שסופקו בשנת 1999: א. מצע השרשה: 1. טענות התובע בדבר הדרכה לקויה או העדר הדרכה, בדבר אופן השימוש במצעי ההשרשה שקיבל מהנתבעת, וזאת לצורך העלאת רמת החומציות, לא נטענה כלל בכתב התביעה, ומהווה הרחבת חזית אסורה. 2. חוק הגנת הצרכן כלל לא חל במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, ולכן, מעבר לחריגה האסורה מהפלוגתאות, אין כל יסוד עובדתי ואף לא משפטי, לטענת התובע, בדבר הפרת החובה הסטטוטורית של "ההדרכה", ככל שהיא נובעת מחוק זה. 3. כשלון ההשרשה של התובע בשנת 1999, במצע שהרכבו הוזמן ע"י התובע, לא קשורה לטיב או לאיכות המצע, אלא לחוסר נסיונו של התובע בעבודה עם מצעים מנותקים ו/או על שולחנות חימום. 4. התובע ידע ו/או היה צריך לדעת, כשתלן גפנים מנוסה כפי שהציג את עצמו, כי עליו לבצע בדיקות מקדימות למצע, טרם השימוש בו, בדבר רמת החומציות ו/או המוליכות החשמלית. ב. מצע הגידול : 1. יש להתייחס בספקנות לתלונותיו המאוחרות של התובע אודות בעיה כלשהי במצע הגידול, שכן בזמן אמת, כשביקר אצלו אגרונום מטעם הנתבעת בשנת 1999, הוא לא התלונן כלל על בעיה במצע הגידול, אלא אך ורק על בעיה במצע ההשרשה. 2. לא היתה כל בעיה במצע הגידול, שכן שתילים שהשרשתם הצליחה, צמחו כיאות במצע הגידול, ושתילים שהשרשתם לא הצליחה, לא גדלו כיאות במצע הגידול. המצעים שסופקו בשנת 2000: כאמור, טענותיו של התובע אודות מצעי הנתבעת לשנת 2000, התמקדו במצע הגידול, שלטענתו היה בעל רמת מליחות גבוהה ואחיזת מים גבוהה. כנגד טענות התובע בנדון, טוענת הנתבעת בסיכומיה כדלקמן: א. יש להתייחס בספקנות לטענותיו של התובע בדבר ליקוי או פגם כלשהו במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 2000, שכן לא יעלה על הדעת כי יחווה כשלונות במצע הגידול בשנת 1999, ויזמין מצע גידול מהנתבעת בשנת 2000. ב. התובע הזמין בשנת 2000 תערובות מצע גם מספק אחר, וביצע ערבוב בין שתי התערובות משני הספקים (כשאחד הספקים הוא הנתבעת). לכן, כל בדיקותיו וראיותיו בנדון, לא מלמדות כי הליקויים להם הוא טוען, אכן קיימים במצע הנתבעת דווקא, שכן לא הוכיח כי בדק דווקא את המצע של הנתבעת בהרכבו כפי שסופק לו. ג. מצע הגידול שסופק לתובע בשנת 2000, שכאמור מורכב מ- 40% אופטימה 30% טוף 20% כבול ו- 10% קלקר, איננו בעל תאחיזת מים גבוהה, אלא הוא מתאים לגידול גפנים. ד. התובע שטף את המצע בחומצה חנקתית, מבלי שקיבל כל הוראה מטעם מי מהנתבעת לעשות כן, ויתכן כי בגין כך היתה תמותת השתילים, ולא עקב פגם או ליקוי במצע. דיון והכרעה. 9. טרם שנדון בטענות הצדדים לגופם, ונגיע להכרעה, ברצוני לשבח את ב"כ הצדדים על סיכומיהם הממצים, שעזרו לי בכתיבת פסה"ד. 10. לטעמי, אלה הן השאלות המצריכות הכרעה בתיק זה: א. בכל הקשור למצעים שסופקו ע"י הנתבעת, לתובע, בשנת 1999, השאלות הן כדלקמן: 1. האם אכן, כל טענות התובע בסיכומיו בדבר הדרכה לקויה או העדר הדרכה מצד הנתבעת, בדבר אופן השימוש במצעי ההשרשה שקיבל מהנתבעת בשנה זו (ואף נרחיב שאלה זו אודות כל המצעים שקיבל התובע בשנים 1999-2000, בין אם הם מצעי בהשרשה ובין אם הם מצעי גידול) היא בגדר הרחבת חזית אסורה, כטענת הנתבעת? 2. האם חוק הגנת הצרכן חל במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, כטענת התובע, או שמא לא, כטענת הנתבעת? 3. האם התובע ידע או צריך היה לדעת, כשתלן מנוסה, כפי שהציג עצמו, כי עליו לבצע בדיקות מקדימות למצע, טרם השימוש בו, בדבר רמת חומציות ו/או מליחות, וביצוע טיפול מתאים לפי תוצאות הבדיקות המקדמיות? 4. האם אכן יש להתייחס בספקנות לתלונותיו המאוחרות של התובע אודות בעיות כלשהן במצע הגידול בשנת 1999, כטענת הנתבעת? ב. בכל הקשור למצע הגידול בשנת 2000 (שרק לגביו נטענו טענות ע"י התובע), השאלות הן כדלקמן: 1. האם אכן יש להתייחס בספקנות לטענותיו של התובע בדבר ליקוי או פגם כלשהו במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 2000, כגירסת הנתבעת, וזאת בעיקר לנוכח העובדה כי התובע הכין תערובות מצע משני ספקים או יותר (כשאחד מהם הוא הנתבעת), באופן שבדיקותיו, בכל הקשור למצע הגידול בשנת 2000, אינן בהכרח מלמדות כי המצע שנבדק הוא זה שסופק ע"י הנתבעת בהרכבו הכימי המקורי? 2. האם מצע הגידול שסופק לתובע בשנת 2000 היה בעל אחיזת מים חריגה? 3. האם מצע הגידול שסיפקה הנתבעת לתובע בשנת 2000 היה בעל רמת מליחות גבוהה, וסוגיית השקייה בחומצה החנקתית? 11. סבורני כי מתן התשובות לשאלות דלעיל, תוך הסתמכות על הראיות שבתיק, יבהירו את סוגיית האחריות בתיק זה, ויובילו להכרעה בה. 12. שאלה א' - הרחבת חזית אסורה בשאלת ההדרכה הלקויה או העדר ההדרכה. א. כאמור, בסיכומיו טוען התובע כי הנתבעת לא טרחה להסביר לו ו/או להנחותו ו/או להדריכו, כי עליו לבצע טיפול מקדים במצע ההשרשה שסופק לו בשנת 1999 (והכוונה למצע שהרכבו 50% כבול ו- 50% קלקר, אשר לא הומלץ ע"י אלי), על מנת להעלות את רמת החומציות שלו. ב. הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי בכתב התביעה לא נטענה כל טענה אודות הדרכה לקויה או העדר הדרכה, בדבר אופן השימוש במצעים שסיפקה הנתבעת, לרבות הדרכה בדבר התאמת רמת החומציות הנדרשת להשרשה. ג. בנדון נשאל אלי בחקירתו הנגדית האם הנתבעת נתנה לתובע חומר כתוב כלשהו, על מנת להדריכו כיצד לעבוד עם המצע שסיפקה לו, וב"כ הנתבעת ציין מיד כי הוא מתנגד להרחבת חזית (עמ' 57 לפרו' ש' 24-27). היינו - לכאורה התנגדות בזמן להרחבת חזית. ד. האם אכן טענת ההדרכה או העדר ההדרכה, הנטענת ע"י התובע בסיכומיו, היא בגדר הרחבת חזית אסורה? רשימת הפלוגתאות העומדת לדיון בתובענה, היא זו העולה מכתבי הטענות. האיסור "להרחיב חזית", עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן תיקן מראש את כתב טענותיו ברשות ביהמ"ש, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא (לעניין זה ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמודים 91-92). במקרה דנן, לא בכדי פירטתי בסעיף 5 לעיל, את טענותיו של התובע בכתב התביעה, בכל הקשור לשאלת האחריות. כשמעיינים בטענותיו שם, לא מוצאים כל טענה בדבר הדרכה לקויה או העדר הדרכה, שקיבל או לא קיבל מהנתבעת בכל הקשור לאופן השימוש במצעים שסיפקה לו. חקירותיה של ב"כ התובע בשאלת ההדרכה או העדר ההדרכה במסגרת החקירה הנגדית, שהתחילו עם חקירתו של אלי, נענו לאלתר בהודעתו של ב"כ הנתבעת כי הוא מתנגד להרחבת חזית בנקודה זו, כפי שפירטנו לעיל. מכאן כי לא ניתן לומר שהנתבעת הסכימה מכללא להרחבת חזית זו. ה. לנוכח כל אלה, אני קובע כי טענותיו של התובע כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיו, בכל הקשור להדרכה לקויה שקיבל ו/או העדר הדרכה מהנתבעת, בכל הקשור לאופן השימוש במצעים שסיפקה לו בשנים 1999-2000, לרבות מצע ההשרשה בשנת 1999 (50% כבול 50% קלקר), הן בגדר הרחבת חזית אסורה, ולכן איני מקבלן. לו סבר התובע במהלך ניהול משפטו, כי טענותיו אלה חשובות, היה יכול להתכבד ולהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ולהוסיף טענותיו אלה. אולם הוא לא נהג כך, ומחדלו זה משמש לו לרועץ. ו. בכל מקרה, ומעבר לצורך גם אציין, כי בנקודה זו נתתי אמון מלא בעדותו של אלי, כי הבהיר לתובע מראש, במעמד הזמנת המצעים בשנת 1999, שצריך לדעת לעבוד עם מצע שהרכבו 50% כבול ו- 50% קלקר. הוא אף שאל את התובע אם השתמש במצע כזה בעבר, ונענה על ידו בחיוב. אלי גם ציין באוזני התובע כי במצע כזה הוא צריך לדאוג לרמת חומציות תקינה טרם השימוש בו, ונענה על ידו שהוא יודע זאת (עמ' 58 לפרו' ש' 23-31; עמ' 59 לפרו' שורות 1-5). במילים אחרות - מעדותו של אלי, בה כאמור נתתי אמון, עולה כי התובע יצר מצג בפניו, של שתלן שיודע לעבוד במצע כזה (50% כבול ו- 50% קלקר). כן עולה מעדותו של אלי, כי על אף שהתובע הוזהר מראש לדאוג לרמת חומציות נאותה במצע האמור טרם השימוש בו, הוא לא עשה כן. 13. שאלה ב' - האם חוק הגנת הצרכן חל במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת? א. טוען התובע בסיכומיו כי יש לבחון את התנהגותה של הנתבעת באספקת המצעים לתובע, גם על רקע סעיפי חקיקה רלבנטים מתוך חוק הגנת הצרכן. בנדון מפנה התובעת לסעיף 4 לחוק זה, העוסק בחובת הגילוי לצרכן, שתוכנו כדלקמן: "4(א) עוסק חייב לגלות לצרכן - (1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס; (2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל; (3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת; אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות". ב. "עוסק" מוגדר בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) לחוק הגנת הצרכן כ- "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". לטענת התובע בסיכומיו, הנתבעת היא בגדר "עוסק" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, ומוטלות עליו חובות מכח חוק זה, אשר הן בין היתר החובה לגלות לתובע כצרכן, על "שימוש בדרך מיוחדת" (סעיף 4(א)(2) המצוטט לעיל) במצע ההשרשה שסיפק לו (50% כבול 50% קלקר), להעלאת רמת החומציות במצע זה. ג. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי חוק הגנת הצרכן כלל לא חל במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת. התובע איננו בגדר "צרכן" כהגדרתו בחוק, אלא הוא בעצמו מוגדר בחוק כ"עוסק", והחוק איננו עוסק ביחסים שבין "עוסק" ל"עוסק", אלא בין "עוסק" ל"צרכן". ד. חוק הגנת הצרכן אכן עוסק ביחסים שבין "עוסק" ל"צרכן". לעיל הזכרנו כיצד החוק מגדיר "עוסק". באותו סעיף לחוק (סעיף 1) מוגדר "צרכן" כדלקמן: "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו, אישי, ביתי או משפחתי". לנוכח הגדרה זו יש לשאול האם אכן צודקת הנתבעת כשסבורה שהתובע דנן איננו בגדר "צרכן", ולכן הוראות חוק הגנת הצרכן לא צריכות לחול במערכת היחסים שבינו ובין הנתבעת? ה. התובע הינו שתלן במקצועו, ובעל משתלה. התובע רכש את המצעים מהנתבעת לשימוש עסקו (משתלה) ולא לשימוש שעיקרו "אישי, ביתי או משפחתי" (הגדרת "צרכן" בחוק הנ"ל). מכאן כי לא צריך להיחשב כ"צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן. זו גם הסיבה כי הוראות סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן כלל לא צריכות לחול במסגרת יחסיו עם הנתבעת. סעיף 4(א) לחוק הנ"ל פותח במילים "עוסק חייב לגלות לצרכן...". היות וכאמור הגענו למסקנה שהתובע איננו בגדר "צרכן" עפ"י החוק הנ"ל, ממילא גם לא חלות חובות סעיף 4 הנ"ל ביחסים שבין התובע לנתבעת. ו. במקרה דנן, התובע עונה יותר להגדרת "עוסק" שבחוק אותה ציטטנו לעיל, שכן הינו בעל עסק למכירת נכסים (גפנים או שתילי גפנים), וכאמור החוק איננו עוסק במערכת היחסים שבין "עוסק" ל"עוסק". ההגיון לכך, הוסבר בר.ע.א. 4733/96 לנגדברד ואח' נ' מ"י - מינהל מקרקעי ישראל, פד"י נ"ה 168, כדלקמן: "חוק הגנת הצרכן נמנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק-הספק-חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש-הצרכן... חוק הגנת הצרכן מוגבל אך לעיסקה שבין מוכר מקצועי לבין רוכש נכס או מקבל שירות לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי... אי השוויון מוגדר איפוא בין הצדדים לעיסקה מן הסוג האחרון...". ז. בסיכומיו אף מצטט ב"כ הנתבעת מספרה של המלומדת אורנה דויטש, "מעמד הצרכן במשפט", בעמ' 57 כדלקמן: "עיסקה צרכנית אינה יכולה להתקיים בין שני "צרכנים" או בין שני "עוסקים". מתחייב כי יתקיימו שני 'צדדים של המתרס', אשר מסתמא, פעורים ביניהם פערים אינפורמטיביים ופערי כח...". נוסיף לכך את דבריו של פרופ' סיני דויטש בספרו דיני הגנת הצרכן, כרך א', עמ' 248, כי "הגדרת ה'צרכן' שבחוק הגנת הצרכן היא ההגדרה של צרכן במובן הצר, המתייחסת למי שרוכש נכס או שימוש לרכושו האישי ביתי או משפחתי במהלך עיסוקו". ח. לנוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה כי צודקת הנתבעת בטענתה כי לא חלות, במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, הוראות חוק הגנת הצרכן. מכאן כי גם לא חלות על הנתבעת חובות הגילוי הנקובות בסעיף 4 לחוק זה. 14. שאלה ג' - האם התובע ידע או צריך היה לדעת, כי עליו לבצע בדיקות מקדימות למצעים שסופקו לו ע"י הנתבעת? א. כאמור, התובע הציג את עצמו כ"שתלן ותיק ומנוסה" (סעיף 4 לכתב התביעה), אשר הינו דור שלישי לחקלאות (סעיף 2 לת/1 אצל עדותו הראשית של התובע). הוא אף היה חבר במשך שנים בארגון המשתלות (סעיף 2 לת/1). לנוכח נסיונו זה, עולה השאלה האם התובע ידע או צריך היה לדעת, כי עליו לבצע בדיקות מקדימות למצעים שסופקו לו ע"י הנתבעת, בדבר רמת חומציות ו/או מליחות? ב. בחקירתו הנגדית טען התובע כי לא ידע אז, ועד היום גם לא יודע, כי יש טיפולים להתאמת רמת החומציות במצע (עמ' 12 לפרו' ש' 3-4). מחקירתו הנגדית של התובע גם עולה כי עד לרכישת המצעים מהנתבעת בשנת 1999, הוא לא עסק קודם לכן בהשרשה של שתילים/יחורים במצעים מנותקים (עמ' 7 לפרו' ש' 29-30). ג. למרות חוסר נסיונו בהשרשה במצעים מנותקים, הזמין התובע מהנתבעת מצע השרשה שלא הומלץ על ידה, שהרכבו היה 50% כבול 50% קלקר. הסיבה היתה כיוון שהוא ראה הרכב זה בעבר, אם כי לא הכיר אותו באופן אישי, במשתלת רון את תשבי בזכרון-יעקב, שם ההשרשה הצליחה בהרכב זה (עמ' 7 לפרו' ש' 26-28; עמ' 11 לפרו' ש' 25-29). כשנשאל התובע האם בירר מדוע במשתלת רון את תשבי ההרכב הנ"ל הצליח ואילו אצלו ההרכב לא הצליח, השיב בשלילה (עמ' 12 לפרו' ש' 1-2). ד. התמונה העולה היא כי על אף הצגת התובע את עצמו כשתלן מנוסה וותיק, דור שלישי לחקלאות, הרי כשהזמין את מצעי ההשרשה בשנת 1999 מהנתבעת, לא היה לו כל נסיון בהשרשה יחורים או שתילים במצע מנותק, ואף לא היה לו כל ידע מוקדם אודות מצע ההשרשה שהזמין על דעת עצמו (50% כבול 50% קלקר), ושלא עפ"י המלצתו של אלי מטעם הנתבעת. התובע הזמין את המצע האמור, כיוון שראה שמשתלה אחרת משתמשת בו בהצלחה. ה. לנוכח תמונה זו אני יכול לקבוע כי התובע לא ידע כי היה עליו לבצע טיפול מוקדם במצע ההשרשה שסופק לו ע"י הנתבעת עפ"י הזמנותו, לצורך התאמת רמת החומציות. השאלה שנותרת לבירור היא האם היה עליו לדעת שיש צורך בטיפולים מוקדמים במצע האמור על מנת להתאים את רמת החומציות להשרשה. ו. אודות השאלה דלעיל ("האם היה צריך לדעת") מציין התובע בסיכומיו כי אם הוא כשתלן ותיק ומנוסה אינו מכיר את הטיפול להתאמת החומציות, חזקה ששתלן סביר אינו יודע זאת. מכל מקום, מדובר בנושא שבתחום מומחיות הנתבעת כיצרן מצעים מנותקים ולא של התובע כשתלן (סעיף 15 לסיכומי התובע). ז. מן העבר השני מצביעה הנתבעת על העדים שהעידו בדבר ידיעתם הכללית של שתלנים אודות הצורך בבדיקה מוקדמת להתאמת רמת החומציות במצע מנותק, כדלקמן: עה/1 השתלן מר אריאל נמירובסקי: מר אריאל נמירובסקי הינו אחד מבעלי משתלת גפן בגבעת-עדה, שמתמחה ביצור שתילי גפן מזנים שונים (נ/1). בחקירתו הנגדית נשאל מר נמירובסקי האם ידוע לו משהו על טיפול טרומי שצריך לערוך במצע השרשה לפני השימוש בו, והשיב כי הם מבצעים שטיפות במים, לאחר שמפזרים את המצע בכלים, וזאת בכדי להיות בטוחים שאין יתר מלחים בתערובת, ושהמוליכות החשמלית בתערובת היא מתאימה לשתילה (עמ' 50 לפרו' ש' 1-7). מר נמירובסקי אף ציין כי לא זכורות לו בעיות של רמת חומציות במצעים שסופקו לו ע"י הנתבעת (עמ' 50 לפרו' ש' 17). מר נמירובסקי גם ציין כי קיבל ליווי מקצועי מהנתבעת, אולם "מסתמכים יותר על הנסיון שלנו" (עמ' 50 לפרו' ש' 9-10). עה/3 מר גידי חפר: עד זה הוא המנהל האדמניסטרטיבי ומנהל יצוא ויבוא של משתלת "סולו שתיל" במושב שחר, אשר עוסקת גם ביצור שתילי גפן ורדים (ראה נ/2+עמ' 52 לפרו' ש' 19-20). עד זה אמנם אינו עוסק בגידול בפועל של גפנים, אך עובד במשתלה כ- 10 שנים ויודע על אחוזי הצלחה טובים של הגידול (עמ' 53 לפרו' ש' 8-17). עד זה ציין כי אצלהם במשתלה רוכשים מהנתבעת רק את הקוקוס כחומר גלם, אשר מגיע בבלות. "לפני השימוש אנחנו שמים את הבלות מתחת למערכת של ממטירים. עושים שטיפות במים, עד שרמת המליחות לשביעות רצוננו" (עמ' 53 לפרו' ש' 21-23). עת/2 פרופ' עודד שוסיוב: המומחה לגידול גפנים מטעם התובע, פרופ' עודד שוסיוב, ציין כי הוא מצפה משתלן לבצע בדיקת חומציות ובדיקת מוליכות חשמלית (עמוד 28 לפרו' שורות 22-23). ח. כאמור, הגענו למסקנה כי התובע לא ידע כי היה עליו לבצע בדיקה מוקדמת להתאמת רמת החומציות במצע שהזמין מהנתבעת להשרשה בשנת 1999, ואנו מבררים כעת אם היה עליו לדעת כי עליו לבצע בדיקה מוקדמת כנ"ל. להזכיר - התובע הציג עצמו בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו, כשתלן מנוסה וותיק, בענף הגפנים. דא עקא שבמהלך הדיון הסתבר שבכל הקשור בהשרשה במצע מנותק אין לתובע כל נסיון. על אף זאת, בחר התובע להזמין מצע להשרשה בהרכב של 50% כבול ו- 50% קלקר שלא הומלץ ע"י הנתבעת, וההשרשה במצע זה נכשלה ככל הנראה עקב רמת חומציות נמוכה. התובע בחר ביוזמתו, ושלא בהמלצת הנתבעת, מצע זה כי חשב שההשרשה במצע זה תצליח, כפי שהצליחה במשתלת רון את תשבי, אלא שלא טרח לברר מראש במשתלת רון את תשבי את אופן הטיפול במצע, לרבות הטיפול המוקדם בו. כשהתובע הזמין את המצע האמור מהנתבעת, יצאה הנתבעת בהנחה כי הוא יודע את התכונות של מצע זה, שהרי הזמין את המצע ביוזמתו במפורש (ראה עדותו של יוסי שחר עמ' 77 לפרו' ש' 11-13). מעבר לכך, יצאה גם הנתבעת ידי הנחה שהתובע הוא שתלן ותיק ומקצועי, שבוודאי יודע לטפל במצב שהזמין את הרכבו על דעת עצמו (ראה עדותו של יוסי שחר עמ' 78 לפרו' ש' 28-29). הנחתה זו של הנתבעת לא היתה חסרת בסיס, שכן ראינו שגם המומחה מטעם התובע, פרופ' שוסיוב, סבור ששתלן סביר צריך לדעת כי עליו לבצע בדיקות מקדימות של רמת חומציות ומוליכות חשמלית במצע המנותק. גם השתלן מר אריאל נומירובסקי יודע כי עליו לבצע פעולות מקדימות במצע כגון שטיפתו, פעולה שאף ידועה למר גידי חפר שעל אף שאיננו מגדל בפועל גפנים, אבל עובד במשתלה כ- 10 שנים ויודע זאת. בנסיבות אלה, ובמיוחד לנוכח היותו של התובע שתלן ותיק ומקצועי, הזמנתו את המצע האמור על דעת עצמו על אף שלא הומלץ ע"י הנתבעת, סבירה היא ההנחה (כפי שהניחה הנתבעת) כי היה עליו לדעת שיש לבצע במצע שהזמין, שהרכבו 50% כבול 50% קלקר, בדיקות מקדימות של רמת חומציות ומליחות, ואף לשטוף אותו במים, טרם השימוש בו. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. ט. מעבר לכל אלה גם אציין כי נתתי אמון מלא בעדותו של יוסי שחר האגרונום מטעם הנתבעת, כי הנתבעת בודקת את רמת החומציות של הכבול שהיא מספקת, וזאת ברמה של בדיקת קונטיינר שמכיל כבול ולא ברמה של שק כיוון שאין צורך בכך (עמ' 79 לפרו' ש' 30; עמ' 80 לפרו' ש' 1-4). כמו כן, הוא מקפיד כי מפעלה של הנתבעת יעמוד ברמה מסויימת של מליחות בתערובות מצע שהם מערבבים בעצמם (עמ' 80 לפרו' ש' 7-8). אם ללקוח יש דרישה ספציפית לרמת חומציות או מוליכות חשמלית במצע, הוא צריך לבקש זאת מהנתבעת שדואגת לעמוד בכך. במקרה דנן התובע לא ביקש כל רמת חומציות או מוליכות חשמלית מסויימת במצע שהזמין ביוזמתו ושסופק לו ע"י הנתבעת (עמ' 80 לפרו' ש' 10-19). י. מדגיש יוסי שחר בעדותו כי רמת החומציות של הכבול שהזמין התובע, נקבעה בהתאם לתכונות המוצר עצמו, וזאת כיוון שהתובע לא הזמין כאמור רמת חומציות מסויימת (עמ' 80 לפרו' ש' 26-30). בנסיבות אלה כאמור, הגיונית וסבירה יותר היא גירסת הנתבעת, כי משהזמין התובע את המצע האמור על דעת עצמו (50% כבול 50% קלקר), היה עליו לדעת את תכונות המוצר, לרבות רמת החומציות שבו. מהשתברר בדיעבד כי התעלם מנתון זה של רמת החומציות במצע שהזמין, וקיבל, טרם השימוש בו, אין לו כאמור להלין אלא על עצמו בלבד. לו רצה התובע כי הנתבעת תתאים לו את רמת החומציות במצע זה להשרשת גפנים או לכל רמה אחרת, היה עליו לבקש זאת ממנה במפורש, או לכל הפחות להפנות תשומת לבם של נציגי הנתבעת כי איננו מנוסה בעבודה במצע זה בכל הקשור להשרשת גפנים, ולבקש במפורש לקבל ממנה הדרכה או ליווי בכל הקשור לאופן השימוש במצע זה לצורכי השרשת יחורים. יצויין כי לו היה התובע פונה בבקשת הדרכה או הנחיה מהנתבעת בנדון, היתה זו יכולה להנחות אותו כי העלאת רמת החומציות במצע כאמור, כרוכה בפעולה פשוטה וזולה של הוספת חומר מסוג דולומיט דרך המים (עדותו של אלי עמ' 58 לפרו' ש' 30-31; עמ' 59 לפרו' ש' 17). כל זאת לא עשה התובע, ומכאן גם המסקנה המתבקשת, כי אין מקום להטיל על הנתבעת כל אחריות לכשלון ההשרשה במצע שהתובע הזמין בשנת 1999 (50% כבול 50% קלקר) אלא האחריות לכשלון נובעת ממחדליו של התובע בלבד. יא. 1. בנדון מן הראוי גם לציין את טענת הנתבעת כי יתכן והנזק ליחורים במצע ההשרשה בשנת 1999, נבע מטיפול טרמי שלא צלח על גבי שולחנות החימום, כפי שעולה ממסמך ב/1 לתצהירו של התובע (ת/1). 2. מסמך זה (ב/1) נערך ע"י מר הרמתי יגאל, מפקח זרעים ומשתלות בשרותים להגנת הצומח במשרד החקלאות (עדותו של מר הרמתי עמ' 51 לפרו' ש' 5-6). 3. כאמור, מר הרמתי העיד מטעם הנתבעת, וציין כי ביקר במשתלת התובע ביום 24.5.99, ורשם את דברי התובע שנמסרו לו, ובהם בין היתר כי "אחוז קליטה נמוך עקב טיפול טרמי שלא הצליח" (עמ' 51 לפרו' שורות 10-22). 4. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי מסמך זה לא נזכר כלל בכתב התביעה, כפי שגם אישרה זאת ב"כ התובע במהלך ישיבת ההוכחות ביום 21.10.04 (עמ' 10 לפרו' ש' 6). הנתבעת גם מציינת בסיכומיה כי רק לאחר שהמסמך נשלח ע"י ב"כ הנתבעת לעוה"ד של התובע (בנדון מפנה הנתבעת לעדות של התובע עמ' 9 לפרו' ש' 30-31, בה לא שלל אפשרות זאת), נאלץ התובע להתייחס בתצהירו למסמך זה, לרשום בו, לנסות לתרץ זאת ולהתייחס לשאלה מדוע לא גילה מסמך זה מלכתחילה. 5. התובע, בתצהיר עדותו הראשית, ציין כי מר הרמתי רשם את האמור במסמך ב/1 לעניין הטיפול הטרמי שלא הצליח לפי ראות עיניו (סעיף 9 לת/1). במענה לשאלה מדוע לא גילה או ציין מסמך זה בכתב התביעה והשיב: "אין לי הסבר מדוע מה שצויין בסעיף 9 לתצהירי לא צויין בכתב התביעה, הגם שידעתי את הנתונים האלה במועד עריכת כתב התביעה..." (עמ' 10 לפרו' ש' 14-15). 6. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי מר הרמתי ראה ויזואלית את הנזק, ורשם נתונים עפ"י כמויות שהוא מסר לו בעל-פה. מדגיש התובע כי את הנתונים הוא מסר למר הרמתי בע"פ, כיוון שלא היה לו כל מסמך בכתב בידיו בעת ביקורו של מר הרמתי (עמ' 10 לפרו' ש' 10-13). כמו כן, ציין התובע כי מסמך ב/1 לא מתייחס כלל להשרשה אלא לגידול, שכן בתערובת ההשרשה לא היתה כל בעיה וההשרשה הצליחה (עמ' 10 לפרו' ש' 21-31; עמ' 11 לפרו' ש' 1-3). ציין גם התובע בחקירתו הנגדית כי הוא זה שמסר למר הרמתי אודות הטיפול הטרמי שבוצע, אולם הוא לא ציין באוזניו שהטיפול הטרמי לא הצליח (עמ' 11 לפרו' ש' 10-13). התובע גם ציין שבאותה עת (ביקורו של מר הרמתי) זה לא היה בדוק אם חוסר ההצלחה נובע מהטיפול הטרמי (עמ' 11 לפרו' ש' 5-6). 7. התובע בסיכומיו מציין כי אמנם מר הרמתי רשם במסמך ב/1 את דברי התובע, אך כעולה מעדותו של התובע, ברור לחלוטין שבאותו שלב (חודש מאי 1999) לא ידע התובע, כמו שגם לא ידע מר הרמתי, בודאות שהסיבה לכשלון ההשרשה הינה הטיפול הטרמי שכביכול לא הצליח, וסברה זו גם לא נבדקה מעולם באופן מקצועי. התובע גם מציין כי לא הוא שאמר למר הרמתי כי המצע לא הצליח עקב טיפול טרמי שלא הצליח, אלא אמר לו רק כי ביצע טיפול טרמי, וההשערה שנרשמה במסמך ב/1, כי אחוז הקליטה הנמוך היה עקב טיפול טרמי שלא הצליח היא השערתו של מר הרמתי, ולא רישום של דברים שנאמרו כאמור מפי התובע (ס' 17-19 לסיכומי התובע). 8. לאחר ששקלתי ובחנתי העדויות בנדון, העדפתי את גירסתו של מר הרמתי על פיה גם את המילים "עקב טיפול טרמי שלא הצליח", המופיעים במסמך ב/1, אמר לו התובע. כמו כן, עולה מהנתונים שבב/1, כמו גם מתצהיר עדותו הראשית של התובע, כי דבריו אלה של התובע למר הרמתי התייחסו למצע ההשרשה דווקא ולא למצע הגידול, בניגוד לגירסתו של התובע במהלך חקירתו הנגדית (גם התובע בסיכומיו מייחס את הרשום בב/1 לעניין הטיפול הטרמי, למצע ההשרשה ולא למצע הגידול - ראה סעיפים 18-19 לסיכומי התובע). משכך, צודקת הנתבעת כי דבריו אלה של התובע למר הרמתי, בדבר כשלון ההשרשה מחמת טיפול טרמי שלא הצליח, עומדים בניגוד לאמור בסעיף 5 לכתב התביעה כי "... במקביל נשתלו על שולחנות חימום גם יחורים... והתפתחות השורשים היתה משביעת רצון, עובדה שגם אושרה ע"י התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 10 לפרו' ש' 21-26). ואף על פי כן, לא הכרעתי בשאלת כשלון ההשרשה בשנת 1999 עפ"י המסמך ב/1, כפי שרצתה כי אעשה הנתבעת (היינו כי כשלון ההשרשה בשנת 1999 לא היה עקב פגם או ליקוי במצע ההשרשה, אלא עקב טיפול טרמי שלא הצליח), כיוון שנתתי אמון בגירסת התובע כי היה מדובר בשלב זה בהשערה בלבד ולא מעבר לכך, ולא הוכח לי ע"י הנתבעת אחרת. כפי שהתרשמנו עד כה, וכפי שגם נראה להלן, התובע, על אף הותק שיש לו בענף השתלנות, לא היה בעל מקצוע בקיא ומנוסה דיו, ובוודאי שלא בעבודה על מצעים מנותקים ושולחנות חימום. לכן, את דבריו למר הרמתי, כפי שבאו לידי ביטוי במסמך ב/1, יש לקבל בערבון מוגבל, ולא לייחס להם משקל רב. בוודאי שאין בדבריו אלה של התובע למר הרמתי, בכדי להכריע במחלוקת בין הצדדים לעניין מצע ההשרשה ו/או הגידול בשנת 1999, וגם לא הייתי זקוק למסמך ב/1 לצורך הכרעה בתביעה זו. 15. שאלה ד' - האם יש להתייחס בספקנות לתלונותיו המאוחרות של התובע אודות בעיות כלשהן במצע הגידול בשנת 1999? א. שאלה זו מתבקשת לנוכח העובדה כי סעיף 8 לכתב התביעה, בו מתייחס התובע לתוצאות הגידול במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 1999, שהרכבו כאמור היה 70% אופטימה 15% טוף ו- 15% קלקר, נטען בסתמיות כי "נחזו גם כשלונות, ובדיקות שנעשו לא נמצא P.H חריג". סתם התובע ולא פירט בכתב התביעה, מה הסיבה לכשלון הגידול במצע הגידול בשנת 1999 (להבדיל ממצע ההשרשה באותה שנה, שם נטען על ידיו כי רמת החומציות היתה נמוכה). ב. בתצהיר עדותו הראשית התייחס התובע לגידול במצע הגידול בשנת 1999 (סעיף 8) וציין כדלקמן: "יצויין, כי בשלב זה שתלתי חלק מהשתילים (הן אלה שהצליחו - במצע ההשרשה שהומלץ לי ע"י הנתבעת, והן אלה שלא השרישו) במצע גידול בתוצרת שחם, שנותר לי משנה קודמת. אחוזי ההצלחה בתערובת היו סבירים. לעומת זאת, במצע הגידול שהרכבו 70% אופטימה... 15% טוף ו- 15% קלקר, בהמלצתו של אלי כאמור, נחזו גם כן כשלונות, ובבדיקות שנעשו לא נמצא P.H חריג". ג. בסעיף 21 לסיכומיו טוען התובע כדלקמן: "אשר למצע הגידול דלעיל, שבו נחזו בשנת 1999 כשלונות בשתילים שהשרשתם במצע ההשרשה של הנתבעת דווקא צלחה, הטענה היא שאחיזת המים באותו מצע (70% אופטימה 15% טוף ו- 15% קלקר) היתה גבוהה מהנדרש, ולמעשה טענה זו, ככל הנוגע לשנת 1999 - כלל לא נסתרה". ד. הנתבעת בסיכומיה יוצאת חוצץ כנגד קביעתו של התובע בסעיף 21 לסיכומיו, וטוענת כי טענתו זו, בכל הנוגע למצע הגידול בשנת 1999 - "מנוגדת, בתכלית, לתצהיר עדותו של התובע ולחומר הראיות בכללו" (סעיף 13.2 לסיכומיו). מוסיפה הנתבעת וטוענת בסיכומיה כי קביעתו זו של התובע בסיכומיו, מתעלמת לחלוטין מתצהיר עדותו שלו עצמו. למה הכוונה? בסיכומיו טוען התובע כי העביר חלק מהשתילים, הן אלה שהצליחו במצע ההשרשה שסופק ע"י הנתבעת, והן אלה שלא השרישו, למצע מתוצרת שחם, ואחוזי ההצלחה היו סבירים. ומדגישה הנתבעת בסיכומיה כי, התובע בתצהירו העיד כי רק למצע תוצרת שחם העביר שתילים שהצליחו ושתילים שלא הצליחו במצע ההשרשה של הנתבעת. לעומת זאת, לא העיד התובע בתצהירו (ראה סעיף 8 המצוטט לעיל) כי למצע הגידול שסיפקה לו הנתבעת בשנת 1999, גם העביר שתילים שהצליחו ושתילים שלא הצליחו במצע ההשרשה בשנת 1999. אודות מצע זה הוא רק ציין שחזה בו כשלונות. אודות ההבדל בין השניים ציינה הנתבעת בסיכומיה כי אחוזי ההצלחה במצע הגידול של שחם בשנת 1999, נבע מהעובדה ש"שתיל שהושרש במצע ההשרשה המתאים ליעודו, והצמיח שורשים, יצלח כך גם בהמשך, במצע הגידול, בין אם מתוצרת הנתבעת ובין אם הוא בתוצרת שחם. התובע לא הצהיר בתצהירו, אף לא ברמז, כאילו העביר בשנת 1999 את השתילים שצלחו במצע ההשרשה - למצע הגידול שסיפקה הנתבעת. אלא בפירוש הצהיר כי העבירם למצע הגידול מתוצרת שחם... כל מה שמצא התובע לנכון להצהיר בנושא מצע הגידול משנת 1999 היה... נחזו גם כן כשלונות... אין ספק שנחזו גם כן כשלונות - משום שננעצו במצע הגידול יחורים שמלכתחילה לא צלחו במצע ההשרשה שהרכבו נבחר ע"י התובע... ברור איפוא כי הטענה הנטענת בסעיף 21 לסיכומי התובע הינה המצאה, הנעדרת כל סימוכין אפילו בעדויות התביעה וממילא אין להבין למה התכוון ב"כ התובע כאילו טענה זו כלל לא נסתרה". ה. סבורני כי יש ממש בטענות הנתבעת בנדון, ובכל מקרה נותר בי ספק משמעותי אודות גירסת התובע בכל הקשור למצע הגידול בשנת 1999, ואפרט את דבריי: 1. בסעיף 8 לתצהירו פירט התובע כי העביר למצע הגידול בתוצרת שחם בשנת 1999, הן יחורים שהשרישו והן יחורים שלא השרישו במצע שסופק לו ע"י הנתבעת באותה שנה, ואחוזי ההצלחה בתערובת היו סבירים. לעומת זאת, בכל הקשור למצע הגידול של הנתבעת, באותה שנה, לא פירט התובע כי אכן שתל בו הן יחורים שהצליחו והן יחורים שלא הצליחו במצע ההשרשה של הנתבעת. מי לידנו יתקע שההצלחה במצע הגידול של שחם באותה השנה נבע דווקא מאותם יחורים שהשרשתם הצליחה במצע הנתבעת, ואילו נחזו כשלונות במצע הגידול של הנתבעת כיוון שנשתלו בו יחורים שלא השרישו במצע ההשרשה של הנתבעת. עמד על כך גם אלי בתצהיר עדותו הראשית (נ/3) כשציין (בסעיף 9(ב)) אודות שנת 1999 כי - "יחורים אשר מראש לא השרישו בשלב ההשרשה הכושל - לא חוללו נפלאות, גם כאשר ננעצו, ללא שורשים, במצע גידול". הנחה זו היתה נסתרת לו התובע היה מצהיר בצורה ברורה וחד משמעית, ואז סביר להניח כי גם היה נחקר על כך בחקירה נגדית, שלמצע הגידול של הנתבעת בשנת 1999, העביר הן יחורים שהשרישו בהצלחה והן יחורים שלא השרישו, במצע ההשרשה שסיפקה לו הנתבעת. הצהרה כזו מצאנו מצד התובע רק אודות המצע של שחם בשנת 1999 והדבר אומר דרשני, או לפחות מטיל ספק בגירסתו אודות כשלונות השתילה במצע הגידול שסיפקה לו הנתבעת בשנת 1999. 2. תמוה וגם מוזר כי התובע לא התלונן אודות מצע הגידול בשנת 1999 בפני האגרונום יוסי שחר, שביקר במשתלתו בשנה זו. מתצהיר עדותו הראשית של יוסי שחר (נ/6) עולה כי הבעיות אליהן הופנה ע"י התובע אודות המצעים שסופקו לו בשנת 1999, כוונו רק למצע ההשרשה שהזמין ביוזמתו (50% כבול ו- 50% קלקר), שההשרשה בו לא הצליחה. אולם התובע לא התלונן בפניו, לאורך שנת 1999, על מצע הגידול בשנה זו. גם אלי הצהיר כי התובע לא התלונן כלל בפני הנתבעת על כשלונות במצע הגידול בשנת 1999, עובר להגשת כתב התביעה (סעיף 11 לנ/3). עדויות אלה של עדי הנתבעת, לא נסתרו ע"י התובע. 3. גם תמוה מדוע התובע בכתב התביעה לא פירט (בסעיף 8), כי הליקוי במצע הגידול משנת 1999 נבע מהעובדה, כי הוא היה בעל אחיזת מים גבוהה מהנדרש. הרי בעת הגשת התביעה הוא כבר היה צריך לדעת נתון זה!!! 4. גם לא ברור מדוע בחר התובע להזמין מצע גידול מהנתבעת בשנת 2000, כשנכח לדעת כי מצע הגידול שהזמין בשנת 1999 לא גרם להצלחת השתילים? ו. כל אלה גורמים לי לספק בדבר גירסתו של התובע, בכל הקשור לבעיה כלשהי במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 1999, באופן שבמקרה הטוב מבחינתו מאזני ההסתברות נותרו שקולים. במצב כזה, כשנטל הראייה והשכנוע מוטל על שכמו של התובע, דין תביעתו בנקודה זו (פגמים במצע הגידול בשנת 1999) להידחות. (על אף זאת גם אתייחס לטענת התובע בדבר אחיזת מים יתרה במצע זה, כשאדון להלן בממצאיו של פרופ' שוסיוב מטעמו). 16. שאלה ה' - האם יש להתייחס בספקנות לטענותיו של התובע בדבר ליקוי או פגם כלשהו במצע הגידול שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 2000, וזאת בעיקר לנוכח העובדה כי עירבב תערובות מצע משני ספקים או יותר, כשאחד מהם הוא הנתבעת? א. טוענת הנתבעת כי כל טענותיו של התובע, המתייחסות למצע הגידול שסופק לו בשנת 2000, אינן מהימנות ו/או יש להתייחס אליהן בספקנות, וזאת משתי סיבות עיקריות: 1. מצע הגידול בשנה זו לא היה רק המצע שהנתבעת סיפקה לו, אלא לצורך הגידול עירבב התובע בין שני מצעים משני ספקים או יותר (כשאחד מהם הוא המצע שסיפקה הנתבעת). 2. כל בדיקותיו של התובע, שלכאורה תומכות בבקשתו, לרבות בדיקותיהם של יוני שוחט ופרופ' שוסיוב מטעמו (ולבדיקותיהם אתייחס להלן) לא נעשו במצע הטהור שסיפקה לו הנתבעת, אלא ממצע מעורבב כאמור. ב. להשלמת והבהרת התמונה נציין כי התובע טוען שמצע הגידול שסיפקה לו הנתבעת בשנת 2000, אשר כלל 40% אופטימה 30% טוף 20% כבול ו- 10% קלקר, היה בעל תאחיזת מים גבוהה. התובע תמך ממצאיו בשניים: מר יוני שוחט ופרופ' שוסיוב. ג. ממצאיו של מר יוני שוחט: יוני שוחט, דוגם קרקע, הגיש חוו"ד מומחה שהוגשה ע"י התובע וסומנה ת/5. הוא ביקר במשתלה ביום 3.4.00, והתבקש לערוך סדרת בדיקות כימיות ופיזיקליות להערכת עקום תאחיזת המים של מצע הגידול שסופק לתובע ע"י הנתבעת. מציין מר שוחט בחוות דעתו כי ביקר במשתלה בחודש אפריל 2000 והתגלתה לעיניו תמונה קשה של תמותה וכשלון ההרכבות בעציצי השיווק 9-9-10, בו היה מצע גידול של הנתבעת. ציין מר שוחט, כי ברגע שהפריד את המצע מעציצי השיווק התגלה מצע רווי מעל ומעבר לנדרש. במקביל, ציין מר שוחט כי ראה הרכבות גפן במצע גידול אחר, מצע "אילנית", בו לא נצפו בעיות כלשהן. ציין מר שוחט כי לקח סדרה של דגימות מהמצע שנכשל בגידול (של הנתבעת) ומהמצע שהצליח (של אילנית). הוסיף מר שוחט וציין בחוות דעתו כי, כיוון שהועלתה טענה ע"י התובע כי קיים חשש בהמלחה במצע, נלקחו מדגמים משקים ארוזים וחתומים, הן של הנתבעת והן של "אילנית", וגם חומר משולחנות הגידול ונעשתה השוואה ביניהם. מציין מר שוחט בחוות דעתו, כי זיהוי המצעים שנלקחו לבדיקה היו כדלקמן: מצע של הנתבעת: הרכבו - 35% טוף 40% אופטימה 10% קלקר 15% כבול. מצע של אילנית: הרכבו - 50% טוף 50% כבול. שני המצעים נשלחו הן לבדיקות כימיות והן לבדיקות פיזיקליות. תוצאות הבדיקה הכימית: מצע של הנתבעת: לא נמצאו סימנים כלשהם המעידים על בעיה במישור הכימי. מצע של אילנית: כנ"ל. תוצאות הבדיקה הפיזיקלית: משקל נפחי גרם/סמ"ק: המצע של הנתבעת נמצא מתחת לתקן. המצע של אילנית נמצא תואם לתקן. נקבוביות כללית: המצע של הנתבעת מחזיק כמות מים רבה יותר במצבו הטבעי ובמצב של קיבול עציץ לפי משקל, לעומת המצע של אילנית. רטיבות טבעית: הרטיבות במצע הנתבעת גבוהה מאד ביחס לרטיבות שבמצע של אילנית. רטיבות משקלית בקיבול שדה: המגמה שתאחיזת מים במצע של הנתבעת, ביחס למצע של אילנית, נשמרת גם במצב של קיבול עציץ לפי משקל. קיבול אוויר: קיבול האוויר במצע של הנתבעת נמוך מאד, ומעיד על בעיה משמעותית בשחרור המים ובאוורור המצע (קיבול האוויר לא נבדק במצע של אילנית). עקום תאחיזת המים: הנתונים מלמדים כי במתחים נמוכים עד 15 ס"מ ויותר, מצע הנתבעת מחזיק מים בכמות גדולה מדי של קרוב ל- 70% מנפחו (עקום זה לא נבדק אודות המצע של אילנית). מסקנות: לנוכח כל אלה, ולאור תוצאות "עקום תאחיזת המים", מציין מר שוחט כי ניתן ללמוד על תאחיזת מים גבוהה מדי במצע הגידול של הנתבעת. מציין מר שוחט כי למעשה, מצע הגידול של הנתבעת לא מתחיל לשחרר מים בעציץ שגובהו מתחת ל- 15 ס"מ, וזה מהווה מכשול בלתי עביר במצעי השרשה וגידול, בהם חובה לשמור על יחס סביר של מים וחמצן. כן מציין מר שוחט במסקנותיו, כי המשקל הנפחי הנמוך מהנורמלי, וקיבול האוויר הנמוך מאד, המצויים במצע הגידול של הנתבעת, מעידים על בעייתיות בגידול על מצע זה. מציין מר שוחט כי תאחיזת המים הגבוהה מדי, הקיימת במצע הגידול שסופק לתובע ע"י הנתבעת, יכולה בהחלט לגרום לעודפי רוויה, מחסור בחמצן, רקבונות ומחלות בצוואר השורש. מוסיף מר שוחט ומציין כי, במידה והמגדל, מסיבה כלשהי, נכנס למשטר השקייה קיצוני (למשל שטיפות כנגד המלחה) הסיכוי להצליח על מצע מעין זה שואפים לאפס ומסבירים את התמונה הקשה בכשלון מצע הגידול של הנתבעת. ד. ממצאיו של פרופ' שוסיוב. פרופסור עודד שוסיוב, מומחה לגידול גפנים, הגיש חוו"ד מומחה מטעם התובע (ת/2), בה ציין כדלקמן: הוא ערך שני ניסויים במצעים מתוצרת הנתבעת ומתוצרת אילנית, כפי שסופקו לו ע"י הנתבעת. הניסויים בוצעו בעציץ סטנדרטי 9-9-10, ונבחנה השפעת המצעים השונים על התפתחות יחורי גפן מושרשים בחממה בתנאי ערפול. מס' שבועות לאחר תחילת הניסוי ושתילת היחורים במצעים, הוצאו היחורים מהעציצים לשם בחינת מערכת השורשים. היחורים צולמו והתמונות צורפו לחוות דעתו, וסומנו במספרים 1-8 לפי סדר רץ של התמונות. ניסוי א': בניסוי א' נשתלו יחורים בשלושה מצעי הנתבעת ובמצע אחד של אילנית. ניתן לראות בתמונות 1-4 את התוצאות, לפיהן במצעי הנתבעת, ובמיוחד במצע שהחיל קוקוס באחוז גבוה, מערכת השורשים היתה מנוונת, ולמעשה ציצת השורשים בבסיס היחור היתה רקובה. לעומת זאת, במצע של אילנית, התפתחות השורשים היתה תקינה מבסיס היחור. בצמוד לתמונות 1-4 מצויינים הרכבי המצעים שנבדקו, כדלקמן: מצעי הנתבעת: 50% קוקוס 50% קלקר. 40% קוקוס 35% טוף 15% כבול 10% קלקר. 70% קוקוס 15% טוף 15% קלקר. מצע אילנית: 50% טוף 50% כבול. ניסוי ב': מציין פרופ' שוסיוב בחוות דעתו, כי ביצע ניסוי נוסף, בו נבחנה השפעת המצעים השונים על התפתחות יחורי גפן מורכבים ומושרשים בחממה בתנאי ערפול והמשך גידול בחממה בהשקייה יומית ללא ערפול. גם תוצאות ניסוי זה הוכיחו באופן מובהק ושאינו משתמע לשתי פנים, שהגורם לניוון השתילים הוא במצע מתוצרת הנתבעת. למסקנה זו מגיע פרופ' שוסיוב לאור העובדה שמערכת השורשים והשריגים שנשתלו במצע של אילנית, התפתחו כיאות, בעוד אשר השתילים שנשתלו במצעי הנתבעת, מערכת השורשים בהם היתה מנוונת ורקובה, והשריגים נבלו ברובם ומתו. בניסוי זה הרכבי המצעים היה כדלקמן: הרכב המצע של אילנית: 50% טוף 50% כבול. הרכבי המצעים של הנתבעת: 70% קוקוס 15% קלקר 15% טוף. 40% קוקוס 10% קלקר 15% כבול 35% טוף. 50% קוקוס 50% קלקר. מסקנתו של פרופ' שוסיוב - מצעי הנתבעת גרמו לנזקי היחורים/שתילים בשני הניסויים. ה. הנתבעת יוצאת חוצץ כנגד מהימנות בדיקותיהם ו/או מסקנותיהם של מומחי התובע, מר יוני שוחט ופרופ' שוסיוב. ו. טענותיה של הנתבעת כנגד חוות דעתו ומסקנותיו של מר יוני שוחט, הן כדלקמן: 1. מר יוני שוחט איננו אגרונום (עמ' 36 לפרו' ש' 5). תפקידו הוא דוגם קרקע בלבד. היינו - תפקידו אמור להצטמצם בנטילת מדגם מהקרקע והעברתו למעבדת שירות השדה (עמ' 36 לפרו' ש' 7-10). הכשרה זו אינה מספקת לשם הוצאת חוו"ד מסוג זה שהוציא, ומסקנותיו הן יומרניות מדי בהתחשב בהעדר הכשרתו האקדמית. 2. גם בתפקיד דוגם קרקע נכשל מר שוחט . לו רצה כי דגימותיו יהיו אובייקטיביות ומדויקות, היה עליו להזמין את נציגי הנתבעת, על מנת לשלול כל טענה עתידית בדבר דגימת קרקע שאיננה בוודאות ממצע שאינו של הנתבעת. 3. מר שוחט מציין בחוות דעתו כי נטל דגימה "משקים ארוזים וחתומים, הן מחברת פלמיקס ומאילנית, וגם חומר משולחנות הגידול, ונעשתה השוואה ביניהם" (ציטוט מעמ' 2 לת/5). הנתבעת טוענת כי אין וודאות שהמדגמים שנטל מר שוחט אכן סופקו בוודאות ע"י הנתבעת, ובכל מקרה יש בכך ספק רב. מציינת הנתבעת כי למען הסר ספק נשאל מר שוחט שוב אודות השקים מהם נטל, וציין כי מדובר ב"שקים סגורים, אטומים, ארוזים. איך הם אטומים - יש חוט שתופר את השק בחלקו העליון... השקים היו חתומים... (עמ' 37 ש' 22-26). לשון אחרת - העד תיאר את השק בו היה המצע של הנתבעת, כשק סגור אטום וארוז, כאשר האטימות היתה בכך שיש חוט שתופר את השק בחלקו העליון, והיה רשום על השק "פלמיקס" (עמ' 36 לפרו' ש' 26). כשעומת מר שוחט עם דברי התובע בחקירתו הנגדית כי השקים של הנתבעת היו קשורים בחוט, ולא כפי שנרשם בחוות דעתו של שוחט (עמ' 22 לפרו' ש' 4-6), השיב "יכול להיות... היו שם שקים גם לא חתומים" (עמ' 36 לפרו' ש' 28-29). אולם, הוסיף מר שוחט וציין כי למרות שראה גם שקים לא חתומים, הרי "אני פתחתי שקים חתומים ודגמתי אותם" (עמ' 37 לפרו' ש' 3). ראוי לציין בנקודה זו כי התובע בסיכומיו, מגדיר את אי ההתאמה בין עדותו ובין עדותו של מר שוחט כאי התאמה סמנטית בלבד בתאור השקים, שהרי גם התובע העיד שהשקים שקיבל מהנתבעת היו קשורים בחוט (עמ' 22 לפרו' ש' 4) וגם מר שוחט הגדיר שק אטום וחתום, כשק בו "יש חוט שתופר את השק בחלקו העליון" (עמ' 36 לפרו' ש' 22-23). מכאן כי מדובר בעצם באותו שק, אשר קשור בחלקו העליון בחוט, אותו בחר מר שוחט להגדיר כ"שק חתום", ומדובר באותו שק שסופק לתובע ע"י הנתבעת. הנתבעת בסיכומיה דוחה נסיון זה של התובע להגדיר את הבדלי הגירסה בין התובע למר שוחט כהבדל סמנטי בלבד, שכן נשאל מר שוחט בצורה ברורה וחד משמעית האם שק שקשור בחוט הוא לדידו "שק חתום", והשיב "לא. במפורש שקים חתומים" (עמ' 37 לפרו' ש' 4). היינו - שק חתום לטעמו של מר שוחט הוא מעבר לסתם שק הקשור בחלקו העליון בחוט, כפי שניסה להציג זאת התובע בסיכומיו. מכאן, טוענת הנתבעת, יש ספק רב אם השק ממנו דגם מר שוחט את דגימותיו, הוא אכן שק של מצע שסופק ע"י הנתבעת. 4. כאמור, מעבר לדגימה של השק, דגם מר שוחט גם משולחנות הגידול. בלשונו של מר שוחט - "אני לא דגמתי רק את השקים, דגמתי בתוך המשתלה את כוסיות ההשרשה" (עמ' 36 לפרו' ש' 16-17). גם כנגד דגימה זו יוצאת הנתבעת חוצץ, שכן כוסיות ההשרשה לא הכילו רק מצע טהור שסיפקה הנתבעת, אלא תערובת של מצעים מספקים שונים, בה הודה אף התובע עצמו. בנדון מפנה הנתבעת לשאלה שהופנתה אל התובע, על פיה שחר ראה את הפועלים שלו מערבבים מצעים ממקורות שונים באותו עציץ, והשיב: "אתה מנפח את זה מעל לכל פרופורציה. היו בסה"כ שלושה הרכבי תערובות בשטח ולא כל מיני סוגים כמו שאתה אומר" (עמ' 15 לפרו' ש' 1-3). הנתבעת מציינת כי מתשובתו זו של התובע ניתן ללמוד, כי איננו מכחיש את עדותו של האגרונום יוסי שחר, בדבר ערבוב המצעים השונים באותו עציץ. לכן, גם אם הנתבעת מנפחת נקודה זו מעל לכל פרופורציה, כטענת התובע, עובדה היא שאין לדעת אילו מצעים היו מעורבבים בעציץ ממנו נטל מר שוחט את הדגימה. 5. הנתבעת גם מפנה לנספח ב' לתצהירו של התובע (ת/1), ממנו ניתן להיווכח לטענתה, מהערבוביה ששררה במשתלת התובע בשנים 1999-2000. בנספח זה מצויינים 4 מצעים שנשלחו ע"י התובע לבדיקה של משרד החקלאות. המצעים הם: מתוצרת הנתבעת, מתוצרת שחם, הן מתערובת חדשה והן מתערובת משומשת. המצע היחיד שהתובע לא שלח לבדיקה- הוא מצע ההשרשה בהרכב שהומלץ ע"י הנתבעת. 6. מציינת הנתבעת כי התמיהות באשר למהות החומר ומקורו, שנטל מר שוחט מהעציצים בחודש אפריל 2000, מתגברות ביותר נוכח תשובתו כי באותם עציצים התבצעה השרשה אשר לא צלחה, במצע שבו "... היה אחוז גבוה מאד של קוקוס, אחוז גבוה של כבול... המרכיב העיקרי בעיניי זה קוקוס וכבול..." (עמ' 37 לפרו' ש' 19-23). מציינת הנתבעת כי מעולם לא סיפקה לתובע מצע השרשה ואף לא מצע גידול, אשר הכילו קוקוס וכבול. מצע ההשרשה שסיפקה הנתבעת לתובע בשנת 2000, עפ"י המלצתה, היה, 50% קוקוס ו- 50% קלקר. לכן ספק רב אם דגימת המצע שנלקחה ע"י מר שוחט מתוך העציצים, היתה מצע שסופק ע"י הנתבעת. 7. תמוה בעיני הנתבעת, מדוע מר שוחט ציין כי ההשרשה, במצע ההשרשה שסיפקה הנתבעת לתובע בשנת 2000, נכשלה. הרי התובע בעצמו מודה שתוצאות ההשרשה בשנת 2000, במצע ההשרשה שסופק לו ע"י הנתבעת (50% אופטימה ו- 50% קלקר) "היו טובות ומשביעות רצון" (עמ' 3 לת/1 פיסקה שניה). כשהוצגה עובדה זו למר שוחט, הוא היה מופתע (עמ' 38 לפרו' ש' 20-22). מר שוחט גם מאשר כי נטל מתוך העציצים את המצע, אותו כינה המצע של הנתבעת, לאור העובדה כי התובע הצביע בפניו על המצעים שבעציצים אלה כמצעים שסופקו לו ע"י הנתבעת (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 28-29). מכאן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוביל את מר שוחט לעציצים בהם היה מצע טהור שסופק ע"י הנתבעת אלא לעציצים בהם היו קיימים מצעים שרקח בעצמו מכבול ומקוקוס גם יחד. תערובת כזו בוודאי שמקורה איננו במפעל הנתבעת, ובה כנראה בוצעה בשנת 2000 השרשה שלא צלחה, שהתובע כלל לא העיד עליה. 8. מר שוחט גם מאשר שלא היה מודע לכך שהתובע עירבב מצעים ממקורות שונים וממינים שונים (עמ' 39 לפרו' ש' 10), עובדה שלטענת הנתבעת התובע כבר הודה. מכאן כאמור יש בכדי לפגום במהימנות האינפורמציה שסיפק התובע למר שוחט, ובכללה זיהוי המצעים עפ"י מקורותיהם כביכול. אולם, הוגש לביהמ"ש מסמך ת/6, אותו החזיק העד שוחט במהלך עדותו, אשר כלל לא גולה ע"י התובע, לא נזכר בחוות דעתו, ואף לא בעדותו. בת/6 מצויין שנבדקו 5 מצעים שונים. האחד, מצע שנטען כי הוא מקורי של הנתבעת. השני, מצע מקורי של אילנית. השלישי, מצע מעורב ממקורות שונים מתחת למצע של הנתבעת. הרביעי, מצע מעורב על בסיס מצע אילנית. אף צויין כי חלק מהמצעים נלקחו מהשולחנות. עולה מכך כי לא רק שמר שוחט ידע כי התובע מערבב מצעים, אלא הוא אף לקח דגימה מתוך מצעים מעורבבים, בניגוד לגירסתו מלכתחילה, בטרם גולה ונמצא המסמך ת/6. נשאל על כך מר שוחט, מדוע לא ציין בחוות דעתו שגם לקח דוגמאות של מצעים מעורבים, ולמה זה אמור היה להתגלות במקרה רק במסגרת של חקירה נגדית, והשיב: "כל הבדיקות הנ"ל לא בעייתיות. פה לא קבור הכלב כי פה לא נמצא דבר..." (עמ' 43 לפרו' ש' 1-2). לשאלה מדוע לא ציין זאת בחוות דעתו, השיב "אני לא זוכר שלא ציינתי. יכול להיות ששכחתי. אני לא רואה את הבעיה עם זה" (עמ' 43 לפרו' ש' 6-7). לשאלה מדוע ענה קודם שלא ידוע לו על כך שהתובע עירבב מצעים ממקורות שונים, בעוד שאין ספק שעובדה זו היתה ידועה לו, השיב "זה לא שהיה ידוע לי. עברו מאז 4 שנים. יכול להיות שהיה עירבוב של מצעים שלא עלה בזכרוני" (עמ' 43 לפרו' ש' 8-10). לנוכח עובדה זו מבקשת הנתבעת להטיל דופי במהימנות ו/או באוביקטיביות בדיקתו של מר שוחט. 9. מציינת הנתבעת כי העד יוני שוחט גם לא יודע להסביר מדוע לא גילה בחוות דעתו, ובעדותו, מה שעולה מתוצאות ת/6, כי בכל הדגימות, זולת זו של אילנית, נתגלתה מליחות העולה על הנורמה, עובדה שיש בה כדי להטיל דופי במהימנות ו/או באוביקטיביות של חוות דעתו (לעניין זה נפנה לעמ' 43 לפרו'). 10. כאמור, מסקנתו של מר שוחט בחוות דעתו היתה כי אחיזת המים במצע הגידול של הנתבעת גבוהה יתר על המידה, במיוחד בעציץ שגובהו מתחת ל- 15 ס"מ. מר שוחט עומת בחקירתו הנגדית עם ההצלחה הרבה של משתלת סולו שתיל, שם הם מגדלים אתה שתילים בתוך "פלג", שזהו מיכל של ס"מ, בעובי של אצבע, שם אפשרות הניקוז הרבה יותר גרועה מאשר הגביעים שהתובע השתמש בהם, והשיב: "זה נכון - כן... אין לי מושג איך הוא מצליח. יכול להיות שהוא השתמש בקוקוס מאד איכותי..." (עמ' 40 לפרו' ש' 1-6). לאור תשובתו נשאל מר שוחט האם יכול להיות באופן תאורטי, ועפ"י רמת ההסתברות, שגם בשנת 1999 וגם בשנת 2000, תשלח הנתבעת לתובע קוקוס לא טוב, והשיב "אני לא מעלה את זה על דעתי" (עמ' 40 לפרו' ש' 7-9). מכאן, כך טוענת הנתבעת, יש בכדי להטיל ספק במסקנותיו של מר שוחט. 11. כשנשאל מר שוחט מדוע את הבדיקות הפיזיקליות עשו רק בחומר שנלקח מהשקים ולא בחומר שנדגם משולחנות הגידול, השיב תחילה כי "מדובר באותו חומר. זה לא משנה אם לוקחים אותו מהשולחן או מהשקים..." (עמ' 41 לפרו' ש' 14-15). בהמשך, ולאחר שב"כ הנתבעת הקשה עליו בחקירה נגדית, שינה את תשובתו והשיב: "באותה נקודת זמן, אם אני זוכר, השולחנות כבר לא היו..." (עמ' 41 לפרו' ש' 18-20). כשביהמ"ש הקשה עליו מדוע לא השיב כך מלכתחילה, השיב: "עברו זמנים והזכרון שלי כנראה נחלש קצת" (עמ' 41 לפרו' ש' 21). גם בתשובותיו אלה של מר שוחט, כך טוענת הנתבעת, יש בכדי לפגום במהימנותו ו/או באוביקטיביות חוות דעתו. ז. בסיכומיו, התובע כמעט ולא התמודד עם הטענות של הנתבעת נגד ממצאיו ומהימנותו של מר שוחט (למעט הטענה בדבר זיהוי החומר שנלקח מתוך השקים, כמפורט לעיל), אלא ציין (בסעיף 46 לסיכומים) כי: "ממצאיו של מר שוחט בבדיקות שערך - לא נסתרו. על כן, ככל שיכריע ביהמ"ש, שהדגימות שלקח מר שוחט לבדיקת מעבדה אכן היו מהשקים שסופקו ע"י הנתבעת ומהשולחנות שבהם היו מצעים מתוצרת הנתבעת - אזי התוצאות מדברות בעד עצמן, ויש להטיל על הנתבעת אחריות למות השתילים בשל כל אותם פגמים וליקויים במצע הנתבעת, כמפורט בחווה"ד". לא נעלם מעיני כי סיכומי התובע הוגשו תחילה, לפני סיכומי הנתבעת. אולם, טענות ותמיהות אלה, הנוגעות לחוות דעתו ועדותו של מר שוחט, היו צפויים ועלו בחקירתו הנגדית, אולם התובע בחר להתעלם מהן בסיכומיו. ח. דיון והכרעה אודות חוות דעתו של מר שוחט. 1. לא בכדי פירטתי בהרחבה את כל נימוקיה של הנתבעת, בכל הקשור לחוות דעתו של מר שוחט ו/או מהימנותו, שכן יש בהן ממש, וזאת אף מבלי להתייחס כלל לראיות הנתבעת בנדון. האמור בסעיפים קטנים 2-7, 9-10 (בסעיף ז' לעיל), הטילו בי ספק, לפחות בשיעור של 50%, בעובדה כי הדגימות שנטל אכן היו ממצע טהור שסיפקה הנתבעת. האמור בסעיפים אלה מלמד, כי אין בטחון שאכן הדגימות נלקחו ממצע שסיפקה הנתבעת, ולא נלקח מתערובת מצעים, ממס' ספקים, שיתכן והנתבעת אחד מהם, שנעשתה ע"י התובע. צודקת הנתבעת כשמציינת, שטוב היה עושה התובע ו/או מר שוחט, אם היה מזמין את נציג הנתבעת ללקיחת הדגימות, למען הסר ספק ו/או על מנת למנוע כל טענות בנדון מצד הנתבעת, כפי שהועלו בפועל על ידה. ונדגיש - יתכן שהאמור בכל אחד מהסעיפים הנ"ל כשלעצמו לא היה יוצר את הספק הנ"ל. אולם, בהתחברם יחדיו, יוצרים אצלי ספק כאמור בשיעור של 50% לפחות. 2. האמור בסעיפים קטנים 8 ו- 11 לעיל, גורמים לי לחשוב כי מר שוחט לא פעל בנדון כמומחה אובייקטיבי, על אף שהוזמן ע"י התובע, שאחרת לא ניתן להבין מדוע לא ציין מלכתחילה את תוכנו של ת/6 ו/או לא גילה אותו ו/או לא הזכיר אותו בחוות דעתו. כן לא ברור מדוע היה צריך להתפתל בתשובותיו כעולה מסעיף קטן 11 לעיל, בדבר אי ביצוע בדיקות פיזיקליות מהדגימה שנלקחה משולחנות הגידול. בכך יש בכדי לפגום כאמור בעיניי באובייקטיביות דגימותיו ו/או מסקנותיו, דבר שהקטין את המשקל שנתתי לחוות דעתו. 3. להזכיר, בנדון נטל הראייה והשכנוע מוטל על שכם התובע. כאמור, בכל הקשור לחוות דעתו של המומחה מר יוני שוחט, מאזן ההסתברות נותר בעיניי, לפחות שקול (אם לא מעבר לזה לחובת התובע), באופן שלא יכולתי להסתמך על חוות דעתו על מנת להכריע לטובת גירסתו של התובע. ט. טענותיה של הנתבעת נגד חוות דעתו ומסקנותיו של פרופ' שוסיוב. לנתבעת גם השגות נגד מומחיותו במצעים מנותקים, חוות דעתו ומסקנותיו של פרופ' שוסיוב, כדלקמן: 1. השאלה הספציפית במשפט זה נסבה על טיבם של מצעים מנותקים, בהם אין לפרופ' שוסיוב התמחות מיוחדת. אציין כבר כעת כי נימוק זה של הנתבעת אין בו בכדי להטיל ספק במומחיותו של פרופ' שוסיוב, שכן פרופ' שוסיוב ציין כי יש לו ידע במצעים מנותקים, ואף צבר נסיון מעשי בעבודה עמם, במיוחד בשתלנות גפן (עמ' 24 לפרו' ש' 12-20; עמ' 25 ש' 1-2). 2. מציינת הנתבעת כי בחוות דעתו של פרופ' שוסיוב, מסתמנת הטייה ניכרת, הן מבחינת העובדות והן מבחינת המסקנות, לטובת התובע, באופן שמוטל ספק באוביקטיביות של חוות דעתו. כל זאת לפי פירוט כדלקמן: בניסוי הראשון: בתמונה מס' 1 - נראה יחור שננעץ, לשם השרשה, במצע גידול של הנתבעת. על כך תמהה הנתבעת, מדוע בחר פרופ' שוסיוב לבחון תוצאות של השרשה במצע המיועד מראש לגידול?! בתמונה מס' 2 - נראה יחור שננעץ במצע השרשה עליו המליצה הנתבעת. במצע זה נראית בבירור ציצת שורשים נאה ומפותחת, ואף פרופ' שוסיוב מסכים לכך (עמ' 27 לפרו' ש' 20-21). עובדה זו אינה זוכה לכל התיחסות בגוף חווה"ד! בתמונה מס' 3 - גם בתמונה זו נראה יחור שננעץ לשם השרשה במצע גידול, ללא הסבר של הסיבה. למרות זאת גם כאן נראית ציצת שורשים, אם כי פחות מפותחת (כשלטענת הנתבעת ציצת השורשים פחות מפותחת, כיוון שצמחה במצע שאיננו מצע השרשה!). בתמונה מס' 4 - נראה יחור שננעץ במצע ההשרשה מתוצרת אילנית, שבו יש ציצת שורשים מפותחת. אולם, אין להתפלא שצמח כראוי, כיוון שננעץ במצע השרשה, יהא מקור המצע באשר יהא. פרופ' שוסיוב מודה כי רק המצע שבתמונה 2 הומלץ לשימוש כמצע השרשה ע"י הנתבעת, מה שאין כאן לגבי המצעים המופיעים בתמונות 1 ו- 3 (עמ' 26 לפרו' ש' 25-30). בניסוי השני: 1. השתילים ששתל פרופ' שוסיוב בניסוי השני הושרשו מלכתחילה במצע שאיננו מתוצרת הנתבעת, אלא במצע אחר שמקובל להשרשה, כפי שהוא מאשר (עמ' 25 לפרו' ש' 27-28). פרופ' שוסיוב גם מודה כי אף תמונה מהתמונות שצילם בניסוי השני, לא מראה יחורים שהורשו במצע השרשה שמומלץ ע"י הנתבעת (עמ' 28 לפרו' ש' 11-12). 2. היחורים הוצאו ממצע ההשרשה, והועברו למצע גידול בטרם הסתיימה ההשרשה (עמ' 25 לפרו' ש' 29-30). הנתבעת תמהה מדוע אצה הדרך לפרופ' שוסיוב להעביר את היחורים למצע גידול טרם סיום הליך ההשרשה, במקום לשהות במצע ההשרשה עד תום תהליך ההשרשה. 3. פרופ' שוסיוב נתן לשתילים שנשתלו את אותו טיפול, על אף שהיה מודע לעובדה שכל מצע טעון הרכבה שונה, בהתאם להרכבו (עדותו עמ' 28 לפרו' ש' 24-30). 4. התבעת יוצאת חוצץ נגד קביעתו של פרופ' שוסיוב כי התוצאות הגרועות במצע ההשרשה ו/או הגידול של הנתבעת נובע מהעובדה כי הקוקוס מהווה מרכיב באחוזים גבוהים בהם (עמ' 29 לפרו' ש' 1-2). הנתבעת יוצאת חוצץ נגד קביעתו זו, לאור עדותם של אריאל נמירובסקי (עה/1) וגידי חפר (עה/3), שמצעם מורכב בעיקר מקוקוס, והצלחותיהם בגידולי גפן הם טובים. כאשר עומת פרופ' שוסיוב עם נתונים אלה, ציין כי "יש לי הרבה סיבות להטיל ספק בדברים אלה" (עמ' 29 לפרו' ש' 31), וזאת בניגוד מפורש לעדותם של העדים הנ"ל. על מנת להמחיש את אי ידיעתו ו/או מומחיותו של פרופ' שוסיוב בנדון, מציינת הנתבעת את דבריו כי "קוקוס הוא לאין שיעור זול יותר מכבול... אני מעמיד על כך את כל הפרסטיז'ה המקצועית שלי" (עמ' 30 לפרו' ש' 19-20). הנתבעת מציינת בסיכומיה כי הרימה את הכפפה והעידה את אלי בנדון, אשר ציין כי קוקוס יקר יותר ממחיר של כבול ("מחיר מ"ק כבול הוא 180 ₪ לא כולל מע"מ. הקוקוס אופטימה נע בין 250 ל- 260 ₪ למ"ק - עדותו של אלי, עמ' 55 לפרו' ש' 11-12). מציינת הנתבעת כי עדותו של אלי בנקודה זו עדיפה על פני עדותו של פרופ' שוסיוב. אלי משמש כמנכ"ל הנתבעת, חברה שעוסקת במצעים, ורוכשת מדי שנה אלפי טונות של קוקוס וכבול. לעומתו, פרופ' שוסיוב העיד על עצמו כי לא קנה מעולם בעצמו קוקוס, אלא רכש את הקוקוס באמצעות המעבדה בה הוא עובד ובאמצעות הטכנאי האישי שלו במעבדה (עמ' 30 לפרו' ש' 11-16). פרופ' שוסיוב גם העיד במפורש כי אין לו מה המחיר המדויק של קוקוס כבול לעומת המחיר כיום (עמ' 30 לפרו' ש' 17-18). 5. פרופ' שוסיוב מאשר כי המשקל הנפחי של הקוקוס הוא 0.1 גרם לסמ"ק, ומותיר קיבול אוויר בתערובת המצע בין 24 ל- 31. קיבול אוויר זה, אליבא דפרופ' שוסיוב, יכול להתאים רק בתנאי שייעשה בו שימוש בעציץ מספיק גבוה (עמ' 31 לפרו' ש' 27-31). כשעומת פרופ' שוסיוב, לנוכח עמדתו זו, עם עובדת הצלחת משתלת סולו שתיל בגידולי שתילי גפן, בתערובת המכילה אחוז גבוה מאד של קוקוס בפלגים קטנטנים, לא ידע להסביר זאת לאשורו, אלא אם כן היה בה מרכיב גבוה של חומר מאוורר, דוגמה: 20% קלקר (עמ' 32 לפרו' ש' 9-12), או שהם נוקטים במשטרי השקייה הרבה פחות צפופים, וזאת מתוך הבנה שיש להם וגם מידע שהם קיבלו מהנתבעת על הבעייתיות של המצע הזה (עמ' 32 לפרו' ש' 22-24). 6. פרופ' שוסיוב לא יודע להסביר מדוע בוצע עקום תאחיזה של מים רק במצעי הנתבעת, ולא בוצע גם במצע של אילנית, לשם השוואה. פרופ' שוסיוב רק ציין שלא הוא ביצע את הבדיקות האלה, אלא מעבדות צמח, ואת השאלה יש להפנות אליהם (עמ' 32 לפרו' ש' 25-27). י. דיון והכרעה אודות חוות דעתו של פרופ' שוסיוב. 1. את חוות דעתו של פרופ' שוסיוב בחנתי בזהירות, שכן מדובר במומחה לשתלנות גפן. אמנם לפרופ' שוסיוב אין התמחות ספציפית במצעים מנותקים (להבדיל למשל מפרופ' רוני וולך מטעם הנתבעת), אולם כפי שכבר ציינתי לעיל, ציין פרופ' שוסיוב כי תחום זה אינו זר לו, ואף יש לו נסיון מעשי בגידול שתילי גפנים על מצעים מנותקים (ובכך, כך לטענתו, יש לו עדיפות על פני פרופ' וולך, אשר אין לו שום הבנה בגפן - עדותו של פרופ' שוסיוב עמ' 25 לפרו' ש' 1-2). 2. על אף זאת, סבורני כי בהשגותיה של הנתבעת נגד חוות דעתו, יש ממש, ויש בה בכדי להטיל ספק במסקנות שהסיק משני ניסוייו בדבר פגם או ליקוי במצעי הנתבעת, ואסביר את דבריי להלן. 3. שוכנעתי כי יש ממש בהשגותיה של הנתבעת בכל הקשור לניסויים הראשון והשני, כמפורט בסעיף ט' לעיל. 4. צודקת גם הנתבעת כשטענה בסיכומיה לעניין שני הניסויים שערך פרופ' שוסיוב, שלא היתה בהם התייחסות כלל לרמת החומציות, וממילא אין לדעת אם יחור שנראה כמנוון בתמונות שצורפו לחוות דעתו, לא התנוון בשל רמת חומציות לא מתאימה. חסר זה מעלה תמיהה ניכרת, במיוחד לנוכח טענת התובע כי מצע ההשרשה שסופק לו ע"י הנתבעת בשנת 1999, לקה ברמת חומציות נמוכה. 5. העולה מניסויו של פרופ' שוסיוב, כפי שהעיד הוא בעצמו, שמצעי הנתבעת לא מוצלחים לשימוש בשתלנות גפן, לאור העובדה שיש בהם אחוז גבוה של קוקוס. להזכיר, בנדון הביאה התובעת שתי עדויות לסתור קביעה זו. עדות ראשונה היא של מר אריאל נמירובסקי ממשתלת נמירובסקי את ויינר, אשר ציין באישור שהוגש מטעמו (נ/1) כי על אף שמרכיב הקוקוס במצעי המשתלה הוא גבוה (מצעים שסופקו לו ע"י הנתבעת), ההצלחות היו טובות בתחום שתלנות הגפנים. עדות שניה היא של מר גידי חפר, ממשתלת סולו שתיל, אשר ציין באישור שהוגש מטעמו (נ/2), כי בשנים האחרונות הם עובדים עם מצע גידול של הנתבעת על בסיס קוקוס, והתוצאות הן טובות, בתחום שתלנות הגפנים. עדים אלה נחקרו חקירה נגדית, ולא נסתרה עובדה זו (הצלחת גידולי שתילי הגפן על בסיס מצע בו מרכיב הקוקוס הוא גבוה). לנוכח עדויות אלה, הבאות מהאנשים בשטח, לא שוכנעתי מגירסתו של פרופ' שוסיוב, כי מצע מנותק, בו מרכיב הקוקוס הוא גבוה, נועד לכשלון בשתלנות הגפן. 6. חיזוק למסקנתי דלעיל, אני מקבל מהעובדה כי משתלת נמירובסקי מצליחה בגידול יחורים בגלילונים (עמ' 48 לפרו' ש' 14-16), בניגוד לדעתו של פרופ' שוסיוב שלטעמו, כאמור לעיל, כי הקוקוס מתאים להשרשה או גידול רק בעציץ גבוה. 7. היה לי יותר קל לקבל את מסקנות ניסוייו של פרופ' שוסיוב, לו היו מתבצעות באופן הבא: שלב א' - נעיצת יחורים במצע השרשה שהומלץ ע"י הנתבעת. שלב ב' - שתילת היחורים שהשרישו, במועדם, במצע גידול שהומלץ ע"י הנתבעת. שלב ג' - טרם שימוש במצע ההשרשה ומצע הגידול, ביצוע בדיקת חומציות ומוליכות חשמלית. דא עקא, שלא כך התבצעו הניסויים של פרופ' שוסיוב, למעט תמונה מס' 2 בניסוי הראשון, שאכן משקפת שתילה על מצע השרשה של הנתבעת שהומלץ ע"י הנתבעת, בו היו תוצאות לא רעות של התפתחות שורשים. יתכן והתפתחות השורשים בתמונה 2 היתה הרבה יותר טובה, לו היו מבצעים במצע זה בדיקת חומציות מראש, ומתאימים את הרמה, לרמה הנדרשת. 8. לנוכח כל אלה, קשה לי להסתמך על חוות דעתו של פרופ' שוסיוב, בכדי לקבוע כי מצעי הנתבעת לוקים בפגם או ליקוי כלשהו. במילים אחרות - איני יכול לומר, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' שוסיוב, כי התובע הוכיח לי פגם או ליקוי כלשהו במצעי הנתבעת. במקרה הטוב מבחינתו של התובע, אני יכול לומר גם אודות חוות דעתו של פרופ' שוסיוב, כי גרמה למאזני ההסתברות להיוותר שקולות. במקרה כזה, היות ונטל השכנוע מוטל על התובע, אין הדבר עוזר לתובע, וייחשב כמי שלא הוכיח את טענתו בדבר ליקוי או פגם במצעי הנתבעת. יא. ראוי לציין את האמור בחוות דעתו של פרופ' רוני וולך (נ/5), מומחה הנתבעת למצעים מנותקים, אודות חוות דעתם של פרופ' שוסיוב ומר יוני שוחט, כי לאור בדיקותיו, החומר שנבדק על ידם, ושנחזה להיות מצע הנתבעת אשר הרכבו 35% טוף 40% אופטימה 10% קלקר ו- 15% כבול, לא היה כזה, אלא היה חומר בעל הרכב אחר. במילים אחרות, החומר שנבדק על ידם היה בעל תכונות פיזיקליות שונות באופן משמעותי מהמצע של הנתבעת בעל הרכב זהה אשר הוא בדק, ואודותיו הגיע לתוצאות שונות לחלוטין משני הבודקים של התובע (להזכיר, פרופ' וולך הגיע למסקנה בחוות דעתו כי החומר הנ"ל אותו בדק, ראוי לשמש כמצע מנותק, וכי הוא עומד בכל הקריטריונים הנדרשים). למסקנותיו של פרופ' וולך נתייחס בהרחבה להלן, אולם מדבריו אלה של פרופ' וולך ניתן לקבל חיזוק לטענת הנתבעת כי נעשה עירבוב ע"י התובע בין סוגי מצעים שונים, מספקים שונים. כמו כן, לכאורה עולה מחוות דעתו של פרופ' וולך כי אין לייחס לחוות דעתם של פרופ' שוסיוב ומר יוני שוחט משקל רב, לאור הספקות הקיימים בדבר זהות החומר שבדקו (מר יוני שוחט) ו/או השתמשו לניסוי (פרופ' שוסיוב). 17. שאלה ו' - האם מצע הגידול שסופק לתובע בשנת 2000 היה בעל אחיזת מים חריגה? א. כאמור, לאור התשובה לשאלה ה' לעיל, ניתן לומר כי התובע לא הוכיח כי מצע הגידול שסופק לו בשנת 2000 (כמו גם בשנת 1999) ע"י הנתבעת, היה בעל אחיזת מים חריגה. ב. בכל מקרה, ולו גם סיפקה הנתבעת לתובע מצע בעל אחיזת מים חריגה, הרי יש לצפות משתלן ותיק ומנוסה, דוגמת התובע, כי ידע לווסת את ההשקייה, באופן שלא תיווצר הרטבת יתר של המצע. עמד על כך פרופ' שוסיוב בעדותו, כשנשאל כיצד יתכן שמשתלת סולו שתיל מצליחה, הגם שהשתילים בה מצויים בגלילונים, והשיב: "יתכן שהם בניגוד לתובע היו מודעים לבעיות הצפויות מהמצע שמכיל קוקוס, ולכן נקטו... במשטרה השקייה שונה..." (עמ' 31 לפרו' ש' 13-14). "... הם נוקטים במשטרי השקייה הרבה הרבה פחות צפופים, וזאת מתוך ההבנה שיש להם... כך אני משער" (עמ' 32 לפרו' ש' 22-24). כך ציין גם פרופ' רוני וולך, המומחה מטעם הנתבעת למצעים מנותקים, בחוות דעתו (נ/5, עמ' 5). לדבריו: "מגדל מיומן מבחין כאשר המצע בכלי הגידול ישאר רווי זמן מה לאחר תום ההשקייה, ויתאים את משטר ההשקייה לנסיבות אלה...". ג. צודקת הנתבעת כשמציינת בסיכומיה שניתן לראות בעין מצע רטוב יתר על המידה, ולכן על השתלן לדעת לווסת את משטרי ההשקייה בהתאם. ד. בנדון מקובלים עליי לחלוטין דברי עדותו של האגרונום יוסי שחר מטעם הנתבעת, כדלקמן: "אם השתלן טוב ותיק ומקצועי, הוא יכול לדעת איך לטפל במצע. לדוגמא, נושא של רווח השקיות. יש מצבים שצריך להשקות אותם לעתים קרובות לפני שהם מחלחלים, ומאבדים את המים במהירות. אני בא מתפיסה שאומרת שאני יכול לתת לך מצע שתצטרך להשקות אותו לעתים יותר רחוקות, כי הוא אוחז מים. אז המגדל כשמקבל את המצע הזה, הוא רואה בעיניו שהמצע הזה אוחז מים, אז הוא ירווח את ההשקיות, בגלל הנסיון שלו. אני יכול להגיד לו והוא גם רואה את זה" (עמ' 78 לפרו' ש' 28-31; עמ' 79 לפרו' ש' 1-3). ה. לסיכום נקודה זו ייאמר: התובע לא שיכנע אותי כי למצעי הנתבעת, בשנת 2000 (ו/או בשנת 1999) שסופקו לו, היתה אחיזת מים חריגה. התובע לא שיכנע אותי כי לקוקוס תאחיזת מים חריגה (ראה תשובתנו לשאלה ה' לעיל). אפילו סופק לתובע מצע בעל אחיזת מים חריגה, היה על התובע כשתלן ותיק ומנוסה, להבחין כי מדובר במצע רווי, ולרווח את השקיותיו בהתאם. ו. לא נעלם מעיניי כי התובע טוען שרוויית היתר במצע נגרמה עקב שטיפתו בחומצה חנקתית מהולה במים. בטענתו זו של התובע נדון להלן. 18. שאלה ז' - שאלת המליחות במצע הגידול שסיפקה הנתבעת בשנת 2000, והשטיפה בחומצה חנקתית. א. כאמור, התובע טוען כי כשגילה תמותה של שתילים במצע הגידול בשנת 2000, הזמין את נציג הנתבעת, והגיע אמיר למשתלתו. אמיר הגיע כיוון שאלי ושחר היו באותה עת בחו"ל. אמיר הגיע למשתלה, בדק את תערובת המצע, ומצא כי קיימת בה מליחות גבוהה. הוא התקשר טלפונית לשחר, אשר הורה לו להנחות את התובע לשטוף את השתילים בחומצה חנקתית שלוש פעמים ביום במשך מס' ימים. התובע נהג כך, והביא להורדת המליחות במצע, אך גרם לרוויית המצע במים ולתמותת השתילים (ראה סעיף 5(יא) לעיל). התובע גם טוען כי בהמשך הגיע שחר בעצמו לבקר במשתלה, ומשהתובע הפנה תשומת לבו לעובדה שקיימת רווייה במצע, ציין באוזניו שחר כי הרווייה אינה מטרידה אותו אלא המליחות שבמצע (ראה סעיף 5(יב) לעיל). שחר ביקר פעם נוספת במשתלה על מנת לראות אם חל שינוי כלשהו במצעים, ולאחר שבדק את התערובות ציין באוזניו כי "מצע כזה לא הייתי מוציא מהמפעל" (ראה סעיף 5(יג) לעיל). ב. הן אמיר והן יוסי שחר מכחישים מכל וכל כי הורו לתובע לשטוף את המצע בחומצה חנקתית (ראה סעיף 5(ב) לנ/8, תצהיר עדותו הראשית של אמיר לופז; כן ראה סעיף 9(ה) לנ/6, תצהיר עדותו הראשית של יוסי שחר). ג. הן אמיר והן יוסי העידו בצורה ברורה וחד משמעית, כי כל שביקשו מהתובע, לאחר שנוכחו לדעת כי קיימת במצע מוליכות חשמלית גבוהה, לשטוף את העציצים במים בלבד, ולא באמצעות חומצה חנקתית, במשך שלושה ימים, פעם אחת ביום (ראה סעיף 9(ה) לנ/8; וראה סעיף 9(ד) לנ/6). ד. לנוכח הגירסאות השונות שבין התובע לעדי הנתבעת האמורים, אבחן את גירסאותיהם בנדון ביתר פירוט להלן. גירסת התובע. התובע, בתצהיר עדותו הראשית (ת/1), חזר על גירסתו דלעיל, ואף הכחיש את טענת הנתבעת לפיה מקורה של המליחות במצע ששימש אותו לגידול בשנת 2000, בדשן או בחומרים אחרים בהם לכאורה השתמש. ציין התובע כי לא דישן את השתילים, וידוע לו שכל עוד לא הוציאו השתילים שלושה עלים חדשים וטובים, אין לדשן אותם (ראה סעיף 12 לנ/1). בחקירתו הנגדית חזר התובע על האמור, ואף ציין כי "אמיר אמר לי לבצע שטיפות במים עם חומצה חנקתית. 100 גרם ל- 1000 ליטר..." (עמ' 18 לפרו' ש' 28-29). בנדון התובע אף ציין כי לא ביצע במצע הגידול בשנת 2000 בדיקת מוליכות חשמלית לפני השימוש במצע, על אף שידע כי צריך לבדוק כן, כיוון שלא היה לו מיכשור והוא גם האמין בתערובת שהוא קיבל וצריך לקבל (עמ' 20 לפרו' שורות 25-31). גירסת אמיר. אמיר מציין בתצהיר עדותו הראשית (נ/8), כי אכן התובע התקשר למשתלה בחודש מרץ 2000, וביקש כי נציג הנתבעת יבקר במשתלה. היות ואלי ושחר היו בחו"ל, נסע הוא למשתלה. במהלך הביקור התובע הראה לו עציצים המכילים יחורים הניצבים על גבי שולחנות, שחלקם, כ- 6,000 עציצים (מתוך עשרות אלפים), אשר כולם רוכזו באזור אחד ונראו ירודים. כששאל אמיר את התובע לפשר הדבר, אמר לו התובע כי השתילים הירודים מקורם בכנות ששימשו ליחורים שהם נדירים ויקרים, וכולם לא צלחו. לעומת זאת, השתילים שצלחו הינם מזן חזק יותר. אמיר מציין כי שאל את התובע באיזה מצע השתמש לשם הגידול, והתובע הראה לו שקי מצע מתוצרת אילנית ושקי מצע מתוצרת הנתבעת, שהוא עירבב ביניהם בחלקים שווים. אמיר גם מציין כי הוא ראה במו עיניו כיצד עובדיו של התובע מערבבים את שני החומרים כאמור, וממלאים בו את העציצים. אמיר ציין כי בדק בו במקום את המצע שהיה בעציצים, מצע שהיה מעורבב כאמור, וגילה בו מוליכות חשמלית גבוהה. התובע ציין באוזני אמיר כי מקור המצע, בו נמצאה המוליכות גבוהה, הוא במצע של הנתבעת, אך אמיר העמיד אותו מיד על העובדה כי הדבר לא יתכן, לאור עירבוב המצעים. אמיר יצא מיד מחוץ למשרשה, ובדק את שקי חומר המצע של הנתבעת, שהיו מונחים בערימה, ולא מצא בהם כל מוליכות חריגה. לנוכח כך, התובע לא ידע להסביר מניין המוליכות החשמלית הגבוהה בעציצים שבתוך המשרשה. אמיר טלפן מיידית לשחר, ודיווח לו על המוליכות החשמלית הגבוהה שנמצאה בעציצים. שחר הורה לו להנחות את התובע לשטוף את העציצים במים. כך עשה אמיר ואף לקח במו ידיו צינור שבקצהו משפך, והדגים לתובע כיצד לשטוף את העציצים. כך הורה לתובע לנהוג שלוש פעמים, פעם אחת ביום, במשך שלושה ימים. הוא מעולם לא הנחה את התובע לשטוף את העציצים בחומצה חנקתית, אלא אך ורק במים. (האמור לעיל נלקח מתצהיר עדותו הראשית של אמיר, סעיפים 2-5). אמיר גם נחקר חקירה נגדית על תצהירו, וחזר על גירסתו זו (עמ' 67 לפרו' שורות 22-29). אמיר אף מציין כי שאל את התובע מדוע הוא מערבב בין המצעים, והתובע השיב לו שהוא מאמין שהתוצאה, עקב העירבוב, תהיה טובה יותר בגידול (עמ' 99 לפרו' ש' 27-29). אמיר גם חזר על גירסתו כי ראה בעיניו את העובדים של התובע מערבבים בין שני מצעים, כמפורט לעיל (עמ' 99 לפרו' ש' 6-7). אמיר גם חזר על גירסתו כי מיד לכשהבחין במוליכות החשמלית הגבוהה במצע שבעציצי הגידול, יצא לעבר שקי הנתבעת, ולקח משם מצע לבדיקה, אך המליחות במצע זה היתה תקינה. הוא חזר לתובע ואמר לו שהמליחות בחומר של הנתבעת שבחוץ היא תקינה (עמ' 99 לפרו' ש' 10-13). אמיר גם מציין כי כבר בשיחה שקיים עם שחר, בו קיבל את עצתו לשטוף את העציצים במים, הפנה תשומת לבו לעובדה שמערבבים במשתלת התובע בין מצעים שונים (עמ' 99 לפרו' ש' 14-19). את טענת התובע כי הורה לו לשטוף את העציצים בחומצה חנקתית כדי להוריד את המליחות, כינה אמיר "שטויות במיץ עגבניות" (עמ' 100 לפרו' ש' 5). הוסיף וציין אמיר "מאז שאני מכיר את עצמי לא שמעתי על הנחייה כזו, ומאז שאני עובד עם יוסי שחר לא שמעתי בכלל את הדבר הזה" (עמ' 100 לפרו' ש' 6-7). גירסת שחר. שחר חוזר בתצהיר עדותו הראשית על גירסתו כי לא הורה לאמיר באותה שיחת טלפון שקיים עמו, להנחות את התובע לשטוף את העציצים בחומצה חנקתית, אלא אך ורק במים. שחר אף ציין כי איננו מעלה על דעתו שישנו אגרונום כלשהו, או יועץ חקלאי כלשהו, שהיה מציע עצה תמוהה כזו לתובע. מציין שחר בתצהירו כי מיד לכששב מחו"ל לישראל, ביקר במשתלתו של התובע, וביצע בדיקה מקיפה של המצעים במשתלה. בדיקתו גילתה במצעים אשר במשרשה מוליכות חשמלית גבוהה המלמדת על נוכחות דשן, דבר האסור בתכלית בשלב ההשרשה. הוא גם מצא חנקן במצע, דבר המעיד על נוכחות דשן חנקני במצע, דבר האסור בתכלית בשלב ההשרשה. כששאל את התובע לפשר הדבר, לא קיבל ממנו כל תשובה, והוא דיווח על כך לאלי. מציין גם שחר כי כשביקר במשתלה לא הבחין ברווייה יתרה של המצע, בניגוד לטענתו של התובע. אולם, מציין שחר, כי גם אם היתה נמצאת רווייה כזו, ניתן היה לטפל בה בקלות ע"י ריווח ההשקיות. עובדה היא שלא ניתנה הוראה לרווח את ההשקיות, מפני שלא אותרה כל בעיה של רוויית יתר. באשר לטענתו של התובע כי ציין באוזניו שמצע כזה לא היה מוציא מהמפעל, הוא אכן אמר משפט זה לתובע, שכן במצע זה היתה נוכחות חנקן, ודבר כזה לא נמצא כלל במצעים המסופקים ע"י הנתבעת. שחר מכחיש את גירסתו של התובע כי אמר "אילו הייתי בארץ באותה עת לא היה יוצא מהמפעל מצע כזה". שחר מציין כי בעת אספקת המצעים לתובע, הוא היה בישראל. כל שאמר לתובע היה ש"מצע כזה לא הייתי מוציא מהמפעל". וההבדל בין שתי הגירסאות שונה (גירסתו של שחר מופיעה בתצהיר עדותו הראשית, סע' 9-11). בחקירתו הנגדית חוזר שחר על גירסתו. הוא שב ומציין כי תערובות הנתבעת נשוא בדיקתו סופקו לתובע כשהיה בארץ, והוא ידע על קיומה של ההזמנה (עמ' 75 לפרו' ש' 18). שחר שב ומציין כי כל מצע שיוצא מהמפעל, נבדקת רמת מליחותו, והיא צריכה לעמוד בסטנדרט מסויים (עמ' 80 לפרו' ש' 7-8). שחר מציין כי התובע הודה באוזניו כי הוא מערבב בין מצעים (עמ' 83 לפרו' שורות 1-3). שחר גם מציין שאסור בשלב ההשרשה לדשן, ואף הופיע במצע חנקן שיכול להיות משטיפה בחומצה חנקתית (עמ' 85 לפרו' ש' 12-20). שחר מציין כי פעולתו של התובע בשטיפת המצע עם תמהיל של 100 מ"מ חומצה ל- 1000 ליטר מים, יכולה להכניס חנקן למערכת ולהוריד את רמת החומציות, ובכך להזיק לשתיל עם התפתחות מערכת שורשים (עמ' 86 לפרו' ש' 9-11). שחר גם ציין כי המצע שבדק אצל התובע לא היה רווי, שכן לא היה רקבון בשורשים (עמ' 86 לפרו' ש' 12-14). ה. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע "שינה כיוון" בכל הקשור לטענתו בדבר ההמלצה שקיבל משחר באמצעות אמיר, לשטוף את המצע חומצה חנקתית. לטענת הנתבעת, היות והתובע חשש שביהמ"ש ידחה את טענתו בדבר "ההמלצה" הבלתי סבירה, ויקבע כי התובע גרם בעצמו לנזק, ע"י שטיפה בחומצה, שינה כיוון והמציא חוו"ד משלימה של פרופ' שוסיוב (ת/3) מיום 19.5.04, על-פיה שטיפה בריכוז חומצה של 100 מ"מ ל- 1000 ליטר מים, איננה יכולה לגרום נזק לשתילים. כן טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע ביצע תפנית נוספת, שלא בהצלחה, בכתב התביעה, וניסה לטעון כי השטיפה בחומצה אמנם לא הזיקה, אך המים אשר השתמשו בהם בשטיפה גרמו לרוויית יתר של המצע. כנגד כך טוענת הנתבעת כדלקמן: לא הובאה כל עדות ראייה אחת בדבר רוויית היתר של המצע בזמן אמת במשתלה. לא היתה כל דרך אחרת להציל את השתילים מנוכחות חנקן במצע, אלא רק ע"י שטיפה במים. החלקאי הוא השולט בכמות המים ומווסתה בהתאם לכמות המצע. לכן היה על התובע להבחין בזמן אמת כי המצע רטוב יתר על המידה, ולהפסיק לשטוף את השתילים. ו. דיון והכרעה בשאלה ז'. 1. כשבחנתי את עדויותיהם של אמיר ושחר מול גירסתו של התובע, בכל הקשור לעירבוב המצעים בעציצי הגידול, ובשטיפה באמצעות החומצה החנקתית, דעתי נוטה לאמץ את גירסאותיהם של אמיר ושחר. לשון אחרת - שוכנעתי כי רמת המליחות הגבוהה שהיתה במצעים שבעציצים, אשר נבדקה ע"י אמיר, לא מצביעה על כי המצע שסופק לתובע בשנת 2000 היה בעל דרגת מליחות גבוהה שהזיקה לשתילים. שוכנעתי כי המצע שנבדק ע"י אמיר היה מצע מעורבב כאמור, בעוד אשר בדיקת מצע הנתבעת הטהור, כפי שנעשתה ע"י אמיר, לימדה על רמת מליחות סבירה או תקינה. גם נתתי אמון בגירסתם של אמיר ושחר, כי לא הורו או הנחו את התובע לשטוף את המצע בחומצה חנקתית. על כן, המסקנה המתבקשת היא, כששטף התובע את המצעים בחומצה חנקתית, עשה זאת על דעת עצמו, באופן שעשוי היה לגרום נזק לשתילים. חיזוק למסקנתי זו אני גם מוצא בעדותו של פרופ' שוסיוב, שאגרונום סביר לא היה ממליץ המלצה כזו (עמ' 33 לפרו' ש' 12-15), והתרשמותי מהאגרונום שחר היא, כי רמתו היא רמה סבירה ואף מעבר לכך. 2. כאמור, התובע שטף את המצעים בחומצה חנקתית, שלא עפ"י הוראת או הנחיית נציגי הנתבעת. השאלה היא האם שטיפה כזו גרמה בפועל נזק לשתילים? בנדון חולקים פרופ' שוסיוב מטעם התובע ושחר מטעם הנתבעת. בעוד אשר פרופ' שוסיוב סבור בחוות דעתו המשלימה (ת/3) כי התמהיל בו השתמש התובע לא גרם נזק לשתילים, סבור שחר, כפי שגם ציינתי לעיל, כי שימוש כזה עשוי היה לגרום נזק לשתיל עם התפתחות מערכת השורשים. במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי נוטה לכיוון דעתו של יוסי שחר, האגרונום מטעם הנתבעת. יוסי שחר מציין כי התמהיל האמור יכול להכניס חנקן למערכת השורשים ולהוריד את רמת החומציות, ואף להגביר את רמת המליחות, דבר שעלול להזיק להתפתחות מערכת השורשים בשתיל (עמ' 86 לפרו' ש' 7-11). בכך אינני קובע כמובן כי השטיפה אכן הזיקה בפועל להתפתחות השתילים, שכן גם יוסי שחר לא ציין כך, אלא רק אמר כי זה "עלול להזיק". בכל אופן, ספק זה פועל לחובת התובע במצטבר, באופן שאני לוקח בחישוב האפשרויות כי פעולותיו של התובע במו ידיו (שטיפה בחומצה חנקתית), הזיקה לגידול. 3. באשר לנזק שנגרם לשתילים, לטענת התובע, עקב רוויית יתר של המצע, שנבעה משטיפה של החומצה החנקתית - בטענה זו אין משום שינוי כיוון מצד התובע, כטענת הנתבעת בסיכומיה, שכן הוא טען זאת במפורש בכתב התביעה (סעיף 10). אולם, בנדון מקובלת עליי גירסתו של שחר (ושל המומחים שוסיוב ווולך), כפי שגם ציינתי לעיל בפסה"ד, ששתלן מנוסה יכול להבחין במצע רווי, ועליו לרווח את השקיותיו בהתאם. בכל מקרה, גם נתתי אמון מלא בגירסתו של שחר, אותה גם ציינתי לעיל, שלא הבחין במצעים אצל התובע, כשביקר אצלו מיד לכששב מחו"ל בשנת 2000, רוויית יתר. 4. לנוכח כל אלה, אני קובע כי התובע לא הוכיח לי שהמצע שסיפקה לו הנתבעת בשנת 2000 היה בעל רמת מליחות גבוהה מהרגיל. אולם, אפילו כך היה, הרי היה עליו כשתלן מנוסה, לדעת כי עליו לשטוף את המצעים טרם השימוש בהם, על מנת להוריד את רמת המליחות בהם (עובדה שהוכחה גם ע"י עדותו של עה/1, השתלן מר אריאל נמירוסקי - עמ' 50 לפרו' ש' 1-13; עדותו של מר גידי חפר עמ' 53 לפרו' ש' 20-24, עמ' 54 לפרו' ש' 10-12). התובע גם לא הוכיח לי שהמצע היה רווי מים עקב השטיפה שנועדה להסיר את השפעת החומצה החנקתית, ובנדון נתתי אמון מלא בעדותו של שחר כי לא מצא מצע רווי מים בביקורו. בכל מקרה, מצע רווי ניתן לראות בעין, ולו כך היה המצב, היה כאמור על התובע כשתלן ותיק ומנוסה, לרווח את השקיותיו בהתאם. 5. גם לא מצאתי סימוכין לעדותו של התובע, שיוסי שחר אמר כי לו היה בארץ, לא היה מוציא מצע כזה. יותר שוכנעתי מעדותו של שחר כי אכן אמר משפט דומה, אולם בהבדל אחד משמעותי, כדלקמן: "לא הייתי מוציא מצע כזה מהמפעל". היינו - מצע כזה באופן עקרוני לא היה עובר את הביקורת שלו בשטח המפעל, לאור הימצאות נוכחות דשן ו/או חנקן במצע. התובע ניסה לתמוך גירסתו זו בעדותה של אשתו, הגב' ניצה אשכנזי, אולם בחקירתה הנגדית מסתבר כי במשך רוב הפגישה ביניהם היא לא היתה נוכחת אלא רק יצאה במקרה בזמן שיוסי שחר אמר לכאורה את המשפט הנ"ל (עמ' 65 לפרו' ש' 20-23). לנוכח נסיבות אלה, היה קשה לי להעדיף את גירסתה של הגב' אשכנזי על פני גירסתו של מר יוסי שחר, והעדפתי כאמור את גירסתו של האחרון. ז. לסיכום ייאמר, במענה לשאלה ז', כי לא הוכחו לי ע"י התובע העובדות הבאות: 1. כי רמת המליחות במצעים שסיפקה הנתבעת בשנת 2000 (כמו גם באחד מן המצעים בשנת 1999), היה בעל דרגת מליחות גבוהה מהרגיל. 2. כי היתה קיימת במצע הגידול בשנת 2000 רוויית יתר של המצע, בין היתר לנוכח שטיפה בחומצה חנקתית, שגם לא הוכח כי נעשתה עפ"י הוראות מי מנציגי הנתבעת. 19. ראיות הנתבעת. א. בפסק דיננו עד כה עסקנו בעיקר בראיות התובע, ועל פיהן הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ובמקרה הטוב מבחינתו, לגבי חלק מהשאלות שהצגנו לעיל, מאזני ההסתברות היו שקולים. אולם, כשנבחן היטב גם את ראיות הנתבעת, נגיע למסקנה כי הן ראויות לאמון, ויש בהן בכדי להטות את מאזני ההסתברות שהיו שקולים לאחר שמיעת עדי התביעה, לצידה של הנתבעת. נפרט להלן את עדויות הנתבעת והתרשמותנו מהן. ב. חוות דעתו של פרופ' רוני וולך, מומחה במצעי גידול, מיום 14.3.04: הנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ' רוני וולך (נ/5), בה התייחס לשאלת השפעת תאחיזת המים ואוויר של שני מצעי גידול מטעם הנתבעת, על זמינות המים והאוויר והתפתחות הצמח במצעים אלה. המצע הראשון כלל 30% טוף 40% אופטימה 10% קלקר ו- 20% כבול (להלן: "מצע א'"). המצע השני כלל 35% טוף 40% אופטימה 10% קלקר ו- 15% כבול (להלן: "מצע ב'"). מציין פרופ' וולך בחוות דעתו כי הגורם המרכזי לבחינת התאמתו של חומר או תערובת חומרים לשמש כמצע מנותק לגידול צמחים הוא כושר תאחיזת המים, שלו השפעה על יחסי מים/אוויר במצע במתחי מים שונים. על מנת לשמור על אובייקטיביות ביקש פרופ' וולך מהנתבעת לבצע את בדיקת עקומי התאחיזה של שני מצעי הגידול הנ"ל ע"י גורם חיצוני, אשר היה במעבדת שירות שדה בעמק הירדן. מסקנותיו של פרופ' וולך היו, לאור הבדיקות, כי שני המצעים דלעיל ראויים לשמש כמצעים מנותקים. מציין פרופ' וולך גם כי שני המצעים ראויים לשמש כמצעים מנותקים גם בעציץ סטנדרטי 9-9-10, ובלבד שהשתלן ינקוט במשטר השקייה מתאים עפ"י נסיונו או בהדרכת מדריך גידול. מציין גם פרופ' וולך כי מגדל מיומן אמור להבחין כאשר המצע בכלי הגידול נשאר רווי זמן מה לאחר תום ההשקייה. במקרה כזה עליו להתאים את משטר ההשקייה לנסיבות אלה, או להתייעץ עם מומחה. ב"כ התובע ניסתה להטיל ספק ברלבנטיות חווה"ד לענייננו, שכן שני סוגי המצעים שנמסרו לו לבדיקה הוכנו ע"י הנתבעת, ולא הובאו לבדיקתו החומרים האותנטים ששימשו את התובע בשטח. כמו כן, סבורה ב"כ התובע בסיכומיה כי לו רצתה הנתבעת שנתייחס ביתר משקל לחוות דעתו של פרופ' וולך, היתה צריכה להורות לו לדגום את מצעי התובע בפועל (סעיפים 49-50 לסיכומי התובע). לאחר ששקלתי את הדברים סבורני כי יש ליתן משקל ראוי לחוות דעתו של פרופ' וולך, למרות השגותיה של ב"כ התובע בנדון. אני מסכים כי טוב היתה עושה הנתבעת אם היתה דואגת שפרופ' וולך יבדוק את המצעים שסיפקה בפועל לתובע, אולם אין בכך בכדי לשלול כי המצעים שהעבירה לבדיקתו של המומחה, שמרכיביהם אף צויינו בחוות דעתו של פרופ' וולך, דומים בהרכבם למצעים שסופקו על ידה לתובע. בכל מקרה, חוות דעתו של פרופ' וולך תומכת בטענת הנתבעת כי התובע עירבב בין מצעים במשתלתו, ולא השתמש במצע טהור שסיפקה לו הנתבעת, וזאת במיוחד לנוכח נתוני בדיקותיו שמלמדים כי מצעי הנתבעת עומדים בקריטריונים הנדרשים למצעים מנותקים. ג. עדותו של מר אלי שלמון. לעדותו של מר אלי שלמון גם התייחסנו לעיל, אשר לאורך כל עדותו תומך בגירסת הנתבעת כפי שהובעה עד כה, ולכן לא נרחיב בנדון. בנדון רק אציין נקודה אחת נוספת בעדותו של אלי הנוגעת לטענת התובע, כי הנתבעת נתנה לו פיצוי עקב הפגם שהיה במצע ההשרשה שסיפקה לו הנתבעת בשנת 1999. אלי ציין בעדותו כי לא מדובר כלל ב"פיצוי", אלא בשיקול עסקי של הליכה לקראת לקוח, לפנים משורת הדין, וכמחווה של רצון טוב, בכך שבשנת 2000 סיפקה לו הנתבעת 2.5 מ"ק מצע ללא חיוב, בשווי כולל של 800 ₪ (סעיף 9 לנ/3). גירסתו זו של אלי נראית לי סבירה ומהימנה, ואני מעדיפה על פני גירסתו של התובע כי דובר על "פיצוי" עקב פגם כלשהו במצע ההשרשה שסיפקה לו בשנת 1999. ד. עדותם של יוסי שחר ואמיר לופס. גם לעדותם של יוסי שחר ואמיר לופס התייחסנו לעיל, וגם הם תומכים בגירסת הנתבעת כפי שהובעה עד כה, ולכן גם אודות עדותם לא נרחיב בנדון. רק נציין כי אמיר, במועד עדותו, כבר לא היה עובד הנתבעת (עמ' 96 לפרו' שורות 15-19). מכאן כי לא היה לו לכאורה כל אינטרס בחיזוק גירסת הנתבעת. ה. עדותו של השמאי מר אייל שפירא. חוות דעתו של השמאי אייל שפירא הוגשה ע"י הנתבעת וסומנה נ/7, אולם החלק שעניין אותי בעדותו היה תמיכתו בגירסת הנתבעת כי: "שתלן שהולך לעבוד במצע מנותק, הידע הבסיסי איך לגדל גפן במצע מנותק צריך שיהיה לו" (עמ' 93 לפרו' ש' 27-28). "לשאלתך, האם שתלן מנוסה יודע שאסור לדשן בשלב ההשרשה, כן או לא - במצע מנותק הוא צריך לדעת בטוח" (עמ' 94 לפרו' ש' 21-22). ו. כל עדויות הנתבעת דלעיל, תמכו בגירסת הנתבעת, כפי שפורטה בהרחבה לעיל עת עסקנו בעיקר בראיות התובע, התמיכה היתה בגירסת הנתבעת כולה או בנקודות מסויימות. עדויות אלה היו מהימנות בעיניי, שכן היו אחידות, הגיוניות ואף נתמכו בחוו"ד מקצועית (פרופ' וולך) אשר היתה מהימנה בעיניי, ואף לא נסתרה ע"י התובע. כשאני מצרף עדויות אלה למסקנותיי עד כה, יש בהן כאמור בכדי להטות את מאזן ההסתברות לטובת גירסת הנתבעת, ודי בהטייה של 51% שכן עסקינן במשפט אזרחי. 20. השגות נוספות שמעלה התובע בסיכומיו. א. התובע בסיכומיו מעלה שתי השגות נוספות, מעבר למה שצויין לעיל, כדלקמן: 1. מדוע נמנעה הנתבעת מלחשוף את תיק הלקוח של התובע כפי שהתנהל אצל הנתבעת? 2. מדוע מיהרה הנתבעת לאסוף את כל המצעים שנותרו משטח המשתלה ו/או מה פשר הסתירה בין דברי יוסי שחר ואמיר לופס אודות המצעים שנלקחו מהמשתלה (יוסי שחר טוען כי הושמדו ואילו אמיר לופס טוען כי נמכרו לגינון). ב. לא שוכנעתי כי יש בהשגות אלה כדי לשנות את מסקנתי שהתובע לא הוכיח את תביעתו. ג. לעניין אי חשיפת תיק הלקוח של התובע אצל הנתבעת - מעדותם של אלי שלמון ואמיר לופס, בהן נתתי אמון, סבורני כי חשיפת התיק לא היתה עוזרת לתובע בתובענתו זו, שכן כל שהיה מוצא בה היה את: הזמנות הלקוח, הרכב המצעים שסופקו לו, והנחיות מיוחדות באם ניתנו, וגם זה לא בטוח שכן יוסי שחר העיד כי הנחיותיו ברגיל ניתנות בעל-פה ולא בכתב (עמ' 60 לפרו' שורות 8-14; עמ' 79 לפרו' ש' 11; עמ' 96 לפרו' ש' 20-24; ועמ' 97 לפרו' ש' 1-2). ד. לעניין לקיחת המצעים, אלי שלמון נתן הסבר בתצהיר עדותו הראשית (נ/3), על פיו, העדיף לקחת את החומר חזרה מאשר להסתכן בביקורים חוזרים ונשנים במשתלתו של התובע, שהוכיח את עצמו כמי שלא יודע לעבוד עם מצעים מנותקים (סעיף 18(ג) לתצהיר). קשה לי לומר שהסבר זה איננו סביר מבחינה עסקית, במיוחד לנוכח העובדה, כפי שגם צויינה בסעיף 5(יג) לעיל, שהתובע זוכה ע"י הנתבעת בעבור חומרי המצע שנלקחו בחזרה. 21. סוף דבר. א. כאמור, התובע לא הוכיח את תביעתו, ולכן דינה להידחות. בנדון יותר שוכנעתי מגירסת הנתבעת, כפי שפירטתי בהרחבה לעיל. ב. לאחר התלבטות איני עושה צו להוצאות, בעיקר לנוכח העובדה כי לבי נכמר על התובע שנגרמו לו נזקים ניכרים בלאו הכי, עקב הגידולים שנכשלו בשנים 1999-2000 כמפורט לעיל. שיקול נוסף הוא - התובע לא הכביד בניהול התיק, ואף הסכים לפיצול בין שאלת האחריות ושאלת הנזק, פיצול שחסך זמן ומשאבים גם מהנתבעת ומביהמ"ש. משתלה