החלטה בפניי בקשה לפסיקת הוצאות עתירה שבכותרת. העתירה נמחקה לבקשת העותרים. הבקשה למחיקה הוגשה לאחר שלעותרים ניתן הסעד הראשון המבוקש בעתירה (הנפקת אישורי כניסה קבועים לעותרים לביקור אסירים קרובי משפחה בבתי כלא), ובלא שהיתה הכרעה בשאלת תוקפה של תקנה 30א לתקנות בתי הסוהר, אותה תקפו העותרים בעתירתם. אין חולק, כי הסעד המבוקש ניתן לעותרים לאחר הגשת העתירה. יש יסוד סביר להניח, בנסיבות אלה, כי הגשת העתירה תרמה לקבלת הסעד, ומבחינה זו ניתן לשקול הטלת הוצאות על המשיב. ברם, לאחר שהודיעו המשיבים על מתן הסעד המבוקש, עמדו העותרים על עתירתם ועל טענות שונות שהעלו בה, גרמו לצורך בהגשת תגובות שונות על ידי המשיבים, ואף לקיומו של דיון בפני מותב של שלושה שופטים. ברם, בסופו של דבר שינו העותרים את טעמם, והחליטו להסתפק בסעד שניתן להם סמוך מאד להגשת העתירה. במצב זה, נראה כי העותרים גרמו בהתנהגותם להוצאות ניכרות למשיב ולבית המשפט. משלא נתקבלה עמדת העותרים לגבי חלקיה האחרים של העתירה, ולא ניתן להם הסעד המבוקש באותם חלקים, נראה לי כי ההוצאות להם גרמו העותרים מעקרות מתוכן את ההצדקה לפסיקת הוצאות לטובתם. התוצאה היא כי הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית. בנסיבות העניין, בו ניתן לעותרים חלק משמעותי מן הסעד שנתבקש, לא מצאתי מקום לחייב את העותרים להוצאות, ועל כן גם הבקשה הנגדית של המשיב לעניין זה נדחית. אין צו להוצאות בבקשה שבפניי. הוצאות עתירהפסיקת הוצאות