1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של כב' השופט ש' שר מבית משפט השלום בחיפה, בת.א. 6763/06 ( ניתן ביום 14/11/07) במסגרתו חויב המערער - חנן ברג (להלן: ברג) לשלם למשיב - ישראל בן עזרא (להלן: בן עזרא), פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע, בצירוף הוצאות ושכ"ט. 2. המערער והמשיב הינם תושבי וחברי הישוב בוסתן הגליל, המצוי בגליל המערבי בסמוך לעיר עכו (להלן: הישוב). בישוב פועל ועד מקומי הנבחר מעת לעת בבחירות דמוקרטיות על ידי התושבים. סביב פעילות הועד התגלעו במשך השנים מחלוקות שונות, ובעקבותיהן נשלחו גם מכתבים שונים לתושבים על ידי החברים. ההליך בבית משפט קמא מתמקד באחד ממכתבים אלו. 3. ביום 20/2/06, שלח ברג, שהיה חבר בועד המקומי, מכתב לתושבי בוסתן הגליל בו הגיב למכתב קודם ששלח בן עזרא (להלן: מכתב ברג). וכך ציין ברג במכתבו: לתושבי בוסתן הגליל בוודאי קיבלתם לאחרונה את מכתבו של מר ישראל בן עזרא כהרגלו של הכותב לוקה המכתב באי דיוקים רבים. כמו כן מהיכרותי אותו, כאחד שנולד פה, עלי לציין שהוא לא תרם מעולם שום דבר למען בוסתן הגליל אלא להיפך! את רוב זמנו הפנוי הוא מקדיש למלחמות וסכסוכים. גם בעניין שמירה על החוק לא הייתי ממליץ עליו באופן מיוחד. אבל לעצם העניין, דבר אחד בלט במכתבו לראש המועצה וזה תשלומי הארנונה של אותו חבר וועד ושכנתו האלמנה. ולפי כך הוצאתי את החיובים שנשלחו אל שניהם כדי שהציבור ישפוט! בשנת 2000 שילם חבר הוועד 6,392 ₪ ושכנתו 747 ₪. בשנת 2001 שילם חבר הוועד 6,487 ₪ ושכנתו 769 ₪ בשנת 2002 שילם חבר הוועד 6,692 ₪ ושכנתו 788 ₪. בשנת 2003 שילם חבר הוועד 7,262 ₪ ושכנתו 590 ₪. בשנת 2004 שילם חוור הוועד 7,384 ₪ ושכנתו 616 ₪. בשנת 2005 שילם חבר הוועד 7,384 ושכנתו 437 בלבד שזה כמעט פי 18! אז להשמיץ זה קל אבל לפחות שהעובדות תהינה נכונות. 4. מכתב זה נשלח בתגובה למכתבו של בן עזרא מיום 23/1/06 לראש המועצה האזורית ואשר הופץ אף הוא, בין חברי הישוב. באותו מכתב (נספח מע/2,להלן: מכתב בן עזרא) מלין בן עזרא על פעולות שונות של הועד ובין היתר כותב: האם אתה יודע שאצלנו, כבר לפני שנים, חברי הועד בעלי הבתים הגדולים, התעלמו מהחוק וקבעו מס ע"פ יחידה - וכך, אלמנה בעלת בית של 45 מ"ר, שילמה אותו סכום לועד כמו השכן שלה, חבר הועד - שיש לו מעל 200 מ"ר?! [ההדגשות במקור- ר' ס'] 5. בכתב התביעה שהגיש בן עזרא לבית משפט קמא נטען כי במכתב ברג כלולות מספר אמירות שיש בהן משום לשון הרע כנגדו. על כן ביקש לחייב את ברג לפצותו בסך של 118,000 ₪ (אעיר כי מלכתחילה נכללה בכתב התביעה פרשה נוספת הנוגעת לתובע אחר בשם דורון אפרתי, אולם תביעתו של זה נמחקה בהסכמה). 6. בכתב תביעתו טען בן עזרא כי במכתב הנ"ל נכללו חמש אמירות שיש בהן משום לשון הרע כנגדו במובן הוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) בן עזרא מיקד את הטענות לגבי אמירות אלו: [...] האמירה שבן עזרא לא תרם לישוב מעולם. [...] האמירה לפיה בן עזרא גרם לישוב נזקים וההפך מתרומה. [...] האמירה לפיה בן עזרא עוסק בעיקר במלחמות. [...] האמירה לפיה בן עזרא עוסק בעיקר בסכסוכים [...] האמירה לפיה בן עזרא אינו שומר חוק (סעיף 4(ב) לכתב התביעה). 7. בכתב הגנתו טען ברג כי אין באמירות שבמכתב ברג משום לשון הרע במובנו על פי חוק איסור לשון הרע. עוד טען כי את האמירות יש לבחון בשים לב לעובדה כי בן עזרא הינו איש ציבור הפעיל בועד המקומי בבוסתן הגליל וכן בעל תפקידים בעיריית עכו הסמוכה. לבסוף טען כי אפילו אם יש באמירות למיניהן משום לשון הרע, הרי שעומדות לו ההגנות הקבועות בחוק. 8. לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, הושגה בינהם הסכמה לפיה יכריע בית המשפט במחלוקת על בסיס התצהירים והמסמכים שהוגשו ללא חקירות. 9. ביום 14/11/07 נתן בית משפט קמא את פסק דינו. בפסק דינו קבע בית המשפט כי בן עזרא הינו אכן איש ציבור. עוד קבע כי באמירות לפיהן בן עזרא "מחרחר מלחמות וסכסוכים" וכי אינו תורם לישוב, יש משום לשון הרע. הואיל ולא שוכנע כי ברג לא נקט "באמצעים סבירים להוכיח את טענותיו" ועל כן, לא עומדת לו הגנת תום הלב. לגבי שאר האמירות במכתב ברג, קבע בית משפט קמא שאין בהן לשון הרע. בית המשפט מצא כי בן עזרא הפריז בתיאור נזקיו ובתיאור הפגיעה בו ועל כן החליט להעמיד את הפיצוי על סך מתון של 7,000 ₪ בלבד. 10. על פסק דין זה הגישו שני הצדדים ערעורים לבית משפט זה. ברג מערער על קביעת בית המשפט כי יש באמירות האמורות משום לשון הרע. ברג חזר והדגיש כי בן עזרא הינו איש ציבור וטען כי הממכתב כולו מהווה ביקורת והבעת דעה עליו. בן עזרא מצידו טען כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא קבע כי גם שאר האמירות במכתב ברג מהוות לשון הרע. כן טען כי היה על בית משפט קמא לזכותו בפיצוי בסכום גבוה בהרבה. 11. בטרם אדון בטענות הערעורים, אציין כי מטענות הצדדים עולה כי ברקע לסכסוך הנוכחי מצוי סכסוך נוסף שאף הוא התגלגל לפתחו של בית משפט. מתברר כי בשנת 2002 פרסם בן עזרא פרסומים שונים ברחבי בוסתן הגליל בנוגע לפעילות חברי הועד המקומי. בעקבות פרסומים אלו הוגשה כנגדו תביעה לפיצוי בגין לשון הרע על ידי אחד מחברי הועד בשם יאיר בן ענת. התובענה הובאה אף היא בפני כב' השופט ש' שר בת.א. 2147/06. באותו הליך חויב מר בן עזרא לפצות את מר בן יאיר בסך של 30,000 ₪. ערעורו של בן עזרא התקבל באופן חלקי בלבד והפיצוי הופחת והועמד על סך של 15,000 ₪. בטיעוניו בתיק זה העלה בן עזרא חשד כי ברג ובן ענת הנ"ל עשו יד אחת כנגדו, וכל כן טען כי יש להחיל את אותו דין שהוחל לגבי הפרסומים שפרסם גם על מכתבו של ברג. דיון 12. חוק איסור לשון הרע מבקש לאזון בין זכויות מנוגדות; זכות היסוד של אדם לשמו הטוב מחד, וחופש הביטוי מאידך (ראה רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2000); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 830 (1989); ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פד"י לא(2) 281 (1977)). שתי הזכויות האמורות אינן מוחלטות ויש צורך למצוא איזון ביניהן. האיזון נדרש בכל אחד משלבי הדיון בתביעה לפיצוי בגדרו של החוק, החל מפרשנות הוראות סעיף 1 לחוק וכלה בפירוש ההגנות השונות המוענקות למפרסם. 13. חוק איסור לשון הרע מגדיר בסעיף 1 מהו לשון הרע וכן נקבע בסעיף: לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד. החוק אף קובע הגנות שונות לפרסומים המהווים לשון הרע. חלקן של הגנות אלו הינן מוחלטות (סעיף 13) וחלקן מותנות בתנאים מיוחדים כמו עניין לציבור הגנת "אמת דיברתי" (סעיף 14), ותום לב (סעיף 15). הגנות אלו משקפות את האיזון שבו בחר המחוקק בין האינטרסים המנוגדים. תחולת הגנות אלו עשויה להשתנות בין המצבים השונים והאינטרסים השונים העומדים בבסיס כל פרסום. כך ניתנה הגנה רחבה יותר לפרסום המהווה הבעת דעה מאשר לפרסום המהווה מסירת מידע וכדומה. גם זהות האדם נשוא הפרסום עשויה להשפיע על נקודת האיזון בין האינטרסים השונים וההגנה על איש ציבור תהא שונה מההגנה על אדם פרטי (ראה פרשת אבנרי לעיל, וכן ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 570 (1992); ע"א 723/71 הנ"ל עמ' 293; ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות, פ"ד מט(2) 843, 864 (1995); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרצוקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 570 (2004); ורע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ ואח' נ' אטינגר, פ"ד נט(3) 308 (2004). "ציבוריותו" של מושא הכתבה עשויה להצדיק פרסום שיש בו משום פגיעה באדם, בשל העניין הציבורי שבפרסום, מקום שפרסום זהה בנוגע לאדם פרטי היה מהווה עוולה. כמובן שהשאלה מיהו "איש ציבור" שהפרסום בעניינו יזכה להגנה נרחבת אף היא שאלה נכבדה שקשה לקבוע בה מסמרות (ראה פרשת אבנרי; ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 621 (2002) וע"א 4534/02 הנ"ל בפסקה 76 לפסק דינו של השופט ריבלין). 14. בהליך תביעה בגין עוולה של לשון הרע יש לדון בארבעה שלבים: א. פרשנות הביטוי שנכלל בפרסום (כמובן שההנחה היא כי הביטוי אכן פורסם). פרשנות זו תעשה על פי מבחן אובייקטיבי - דהיינו על פי המשמעות העולה מהביטוי בעיני האדם הסביר. ב. בחינת הפרסום בהתאם להגדרת "לשון הרע" שבחוק. גם בשלב זה של קביעת עמדה בשאלה האם יש בביטוי, על פי מובנו ומשמעותו האובייקטיביים, משום לשון הרע יערוך בית המשפט איזון בין האינטרסים המתנגשים. ג. אם נמצא כי הפרסום מהווה לשון הרע בוחן בית המשפט האם עומדת למפרסם אחת ההגנות שבדין, ושוב נזקק בית המשפט לעריכת איזונים בין האינטרסים השונים. ד. לבסוף, אם ימצא כי למפרסם לא עומדת הגנה, דן בית המשפט בנזק ובפיצוי המגיע לתובע. בשים לב להלכות כלליות אלו נבחן את הראיות במקרה הנוכחי. 15. בית משפט קמא סבר כי בן עזרא הינו "איש ציבור" וכי למעמדו זה השלכה לגבי בחינת טיבו של הפרסום. בן עזרא בערעור כופר במעמדו זה וטוען כי בפעולותיו בבוסתן הגליל פעל כאיש פרטי. מהראיות עולה כי בן עזרא הינו דמות ציבורית מוכרת בעיר עכו, ובעברו אף ניסה להתמודד על רשות העיר. כמו כן מתברר כי בעבר היה חבר פעיל בועד המקומי בבוסתן הגליל. בא כוחו של בן עזרא טוען כי פעילותו הציבורית של אדם אינה צריכה לבוא בגדר השיקולים בבחינת טיב הפרסום כאשר הפרסום נוגע לפעולותיו הפרטיות שאינן כרוכות בתפקיד הציבורי. 16. מוכן אני לקבל את ההנחה כי גם ל"איש ציבור" ישנם עניינים פרטיים וכי פעילותו במישור הפרטי מחייבת התייחסות שונה מאשר פעילותו במישור הציבורי. ברי כי ביקורת המושמעת כנגד פעילותו הציבורית של "איש ציבור" אינה כביקורת המושמעת על מעשיו כאדם פרטי אף כי לעיתים גם להתנהגותו הפרטית של איש הציבור, ישנה חשיבות ציבורית המצדיקה פרסומים ביקורתיים (על השיקולים השונים הנוגעים לדיני לשון הרע בנוגע לאישי ציבור בכובעם הציבורי והפרטי ראה עופר שנהר, דיני לשון הרע, 75-70 (1997)) 17. במקרה הנוכחי אין חשיבות להבחנה שעושה בא כוחו של בן עזרא בין פעולותיו השונות של בן עזרא. בן עזרא העמיד עצמו בעין הסערה הציבורית והעמיד עצמו לביקורת ציבורית מרגע שפרסם בעצמו את מכתב בן עזרא. זהו מכתב ביקורת נוקב על הוועד המקומי ועל חבריו. כך בע"א 1104/00 הנ"ל אומרת השופטת ביניש: ניתן לומר כי אדם יחשב "דמות ציבורית" ככל שנגיעתו לענייני ציבור והשפעתו עליהם היא רבה יותר, וככל שהופעתו בציבור וגישתו לאמצעי התקשורת רבה יותר. יש ועקב מעורבותו של אדם בעניין הנוגע לציבור יש לראותו "כדמות ציבורית" לצורך העניין הנדון, ויש שהמעמד הציבורי נקבע בשל היותו נושא משרה או תפקיד ציבורי [ההדגשה הוספה - ר' ס']. כאשר אדם מבקש להיות מעורב בעסקי ציבור, גם אם הינו פועל ללא תפקיד ציבורי רשמי; כאשר הינו מותח ביקורת על אנשי ציבור ופעולותיהם; וכאשר הוא עושה זאת לעיני הציבור כולו (להבדיל מתלונות לגורמים מוסמכים או פניות פרטיות וכדומה), עליו להביא בחשבון כי דבריו עשויים לגרור תגובות וביקורות גם כלפיו. 19. כך בע"א 4534/02 הנ"ל, אומר הנשיא ברק: אכן בבחינת השאלה אם מדובר בביטוי הפוגע בשמו של אדם בהתאם לסטנדרט אוביקטיבי, יש להביא בחשבון נסיבות אלו. מהרגע שמתעורר דיון ציבורי שאינו במישור עובדתי, עמידותוו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר, עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה (שם עמ' 568 וראה גם דברי השופט ריבלין בעמ' 574-573; ראה והשווה גם לע"א (חיפה) 2546/04 בן ענת נ' חסידוב (ניתן ביום 27/3/05) ורע"א 4197/05 יאיר בן ענת נ' חסידוב (ניתן ביום 11/7/05). 19. לקביעה כי בן עזרא שם עצמו במרכז הדיון הציבורי בנוגע להתנהלות הועד (בעקבות שליחת מכתב בן-עזרא ומכתביו הקודמים) יש חשיבות בהערכת האמירות שבמכתב ברג ובשאלה האם על פי מבחן אוביקטיבי יש בהן לשון הרע. 20. בית משפט קמא מצא כי רק שתי אמירות מהוות לשון הרע; האחת, האמירה כי בן עזרא "לא תרם שום דבר למען בוסתן הגליל, אלא להיפך" והשניה לפיה "את רוב זמנו הפנוי הוא מקדיש למלחמות וסכסוכים". לגבי שאר האמירות, מצא כי אין בהן משום לשון הרע. דעתי שונה. דומני כי שלל אמרותיו של ברג במכתב אינן מהוות, על פי המבחנים האמורים "לשון הרע" במובן ההגדרה שבחוק איסור לשון הרע. 21. האמירות כי בן עזרא לא תרם לישוב וכי הוא עסוק במלחמות וסכסוכים נופלות להבנתי בגדר הבעת דעה על בן עזרא. השאלה מהי תרומה לישוב (והכוונה כמובן אינה לתרומה כספית), תלויה בעיני המתבונן. מעשה שיראה בעיני אחר כמעשה חיובי המהווה תרומה ליישוב, עשוי להחשב בעיני האחר כמעשה פוגע. קביעת עמדה ערכית ביחס למעשיו של אדם בשירות הציבור אינה יכולה להיחשב בדרך כלל כאמירה משפילה, מבזה או פוגעת. גם האמירה כי בן עזרא עוסק במלחמות וסכסוכים, כאשר זו באה על רקע מכתב בן עזרא, אינה מהווה לשון הרע ויש בה כדי להביע את דעתו והערתו של הכותב על דברי בן עזרא במכתבו שלו. 22. כמו בין משפט קמא, גם אני סבור ששאר האמירות אינן מהוות לשון הרע, אף כי יתכן וראוי היה כי ברג יעשה שימוש בלשון נקיה יותר. האמירה כי המכתב לוקה באי דיוקים מתייחסת מפורשות לנתונים שפורטו במכתב ברג בנוגע למיסי הועד שמשלמים חברי הועד לעומת אותה אלמנה המוזכרת במכתב בן עזרא. כאשר נאמר כי מאן דהוא אינו מדייק והאומר אינו מסתפק בכך אלא גם מביא נתונים, אין בכך משום לשון הרע. כך גם איני סבור כי האמירה של ברג כי אינו ממליץ על בן עזרא בענייני שמירה על החוק מהווה לשון הרע. כל בר דעת מבין שזו הערכה ודעה של הכותב וכי הכותב אינו מפנה למעשה מוגדר כלשהו מצידו של בן עזרא המהווה עבירה על החוק. סוף דבר 24. בשים לב לאמור, יש לקבל את ערעורו של ברג ולדחות את ערעורו של בן עזרא. בשולי פסק הדין, אעיר כי הגיע העת שכל הקבוצות היריבות בישוב יניחו את עטיהם ויפסקו לכתוב זה כנגד זה מכתבים ופרסומים למיניהם. הגיע העת שהישוב בוסתן הגליל וחבריו יהנו מחיי קהילה, תוך שיתוף פעולה של כל החברים למען קידומו ושגשוגו של הישוב. הגיע העת שכל החברים, כולל בעלי הדין, יקדישו את עתותיהם למען הקהילה במקום להתנגח זה בזה. 25. אשר על כן, הנני מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ומורה על דחיית תביעתו של ברג לפיצוי. אם שולמו תשלומים על פי פסק הדין יש להשיבם. על מנת שלא להוסיף ריב ומדון בין הצדדים, איני פוסק הוצאות למי מהם. ניתן היום, ו' אדר תשס"ט, 01 מרץ 2009, בהעדר הצדדים. מסמכיםהשמצות / הכפשותלשון הרע / הוצאת דיבה