החלטה 1. המשיב הגיש ביום 23.8.00 תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 24.11.91. התביעה הוגשה כנגד המבקשת, בהיותה מבטחת המשאית ממנה נפגע, לטענתו, המשיב. 2. הבקשה דנן הינה עתירת המבקשת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. מהבקשה והתגובה לה עולה, שהצדדים אינם חלוקים שאכן חלפה עברה לה תקופת ההתיישנות, וטענת המשיב היחידה הינה, שבמקרה דנן חלות הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל ההתיישנות מיום ההודעה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות דינו כהודאה לעניין סעיף זה..." 3. כפי שנקבע בע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ דינים עליון מג 400 "סעיף זה דורש שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע", כלומר בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק, כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות". לא למותר להוסיף, ואף כאן שלא לצורכי ההכרעה, את אותו תזכיר של וועדת המומחים בראשותו של כבוד הנשיא השופט ברק, שעניינו ביטול הארכת תקופת ההתיישנות בגין סעיף זה, ויתכן והמקרה דנן אף הוא מצביע על הקשיים שבישומו. מכל מקום, נראה, כי לא די בפעולה זו או אחרת מצד הנתבע, אלא הודאה פוזיטיבית וחד משמעית שאכן התובע זכאי לאשר הוא עותר עתה בתביעתו. 4. במקרה דנן, מבסס המשיב טיעונו על העובדות הבאות, שלכאורה, אינן שנויות במחלוקת: א. ביום 22.11.94 פנה ב"כ המשיב למבקשת כדלקמן: "מצ"ב טיוטת כתב התביעה להגשה בקרוב + אישור מל"ל + ויתור על סודיות" תוך שהוא מוסיף, כי "אין מניעה מבחינתי לעכב הגשת התביעה ולהסדיר מינוי מומחה רפואי אורטופדי מוסכם...". ב. ביום 29.11.94 נענה ב"כ המשיב, כי על המשיב לפנות למל"ל וכי המבקשת אינה מוצאת סיבה למינוי המבוקש. ג. עם זאת, במכתב מיום 30.4.95 מהמבקשת לב"כ המשיב, נאמר כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו מיום 27.4.95 רשום נא לפניך הסכמתי העקרונית למנות את פרופ' תום הלל למומחה מוסכם בתחום האורטופדי....". יחד עם זאת צויין מפורשות ובמקביל "מבלי לפגוע בזכויות לצרכי מו"מ בלבד". ד. ב"כ המשיב פנה ישירות למומחה שהוצע, תוך שהוא מציין, כי הוא ב"כ התובע שנפגע בתאונת הדרכים וכי הוסכם על מינוי המומחה ע"י המבקשת, אשר תישא בשכרו. ואכן, המבקשת אישרה במכתבה למומחה את הסכמתה, לאמור במכתבו של ב"כ המשיב. ה. חווה"ד של המומחה הינה מיום 27.10.98. ו. אין בפנינו מסמך נוסף אלא רק פניית המשיב למבקשת בשנת 2000, אשר נדחתה בגין טענת ההתיישנות. 5. א. בנסיבות דומות לענייננו קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א, כי דין טענת ההתיישנות להתקבל וזאת בע"א (ת"א) 520/97 דוברה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (ט.פ), אשר שם נקבע, כי ניהול מו"מ ואף תשלום תכוף אין בהם משום הודאה או ביצוע מקצת הזכות. בהתייחס למינוי מומחה רפואי קובע ביהמ"ש מפורשות, כי אין בעצם ההסכמה למינוי מומחה רפואי, משום "ביצוע מקצת מן הזכות או הודאה בזכותו של נפגע לפיצוי". גם במקרה דנן, כופרת המבקשת בכך שמדובר בתאונת דרכים. ב. גם הגיונם של דברים מחייב את המסקנה האמורה. לעיתים, אף אם קיימת מחלוקת בשאלת החבות והאחריות, תבחר מבטחת להסכים למינוי מומחה רפואי, על מנת לבחון אם בכלל קיימת נכות או את שיעורה. לאחר מכן תוכל מבטחת שכזו, לנסות ולסיים את הסכסוך ללא צורך להיזקקות לדיון משפטי, בחינת "קניית סיכון" וחסכון בהוצאות בהליך המשפטי. מכאן ועד הקביעה, כאילו יש בהסכמה שכזו משום הכרה בזכותו של התובע, או ביצוע מקצת הזכות הדרך רחוקה. במיוחד יפים הדברים בעת שהמבטחת, וכבמקרה דנן, ציינה מפורשות, כי ההסכמות השונות הינן מבלי לפגוע בזכויות ולצורכי מו"מ בלבד. כך גם אם צדדים מנהלים מו"מ לפשרה, ושבמסגרתו היתה נכונות לתשלום כל שהוא, ולצורכי המו"מ לא ניתן יהיה לראות בכך תחולה לסעיף 9. אם לא נאמר כן נמצאנו מסכלים כל אפשרות לניהול מו"מ לפשרה, בכל הקשור לשאלת ההתיישנות. ג. ודוק, לא מדובר במקרה דנן במינוי מומחה בהסכמה, דיון למו"מ ומיד לאחריו, כשדרך הפשרה לא צלחה, הזדרז התובע לפניה לביהמ"ש. כאמור, חוות הדעת של המומחה הינה עוד מיום 27.10.98, ואילו הפניה למבקשת כשנתיים לאחר מכן. ד. לענייננו, ראה גם את ע"א (חיפה) 4127/96 צדוק מלכה נ' הדר חב' לביטוח בע"מ דינים מחוזי כו (6) 624, וכן אשר נקבע בת"א (י-ם) 619/93 (המר' 137/94) רפאלי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (ט.פ). 6. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל ואני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. המשיב ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. דחיה על הסףהתיישנות