נטל הוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה על הנתבעת מוטל על הטוען, קרי התובעת כאשר המבחן המכריע לבחינת תחולת צו הרחבה, הוא עיקר עיסוקו של המעסיק. (ראו דב"ע שן/ 7-1 הדי אליקים - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג 45; ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד לעיל, ניתן ביום 9.7.00). ##להלן פסק דין בנושא תחולת צו הרחבה - נטל ההוכחה:## 1. בפני תביעת התובעת לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי על פי סעיף 33 ז' לחוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז - 1957 לשנים 2005- 2006. 2. התובעת הינה ארגון מעבידים החתומה על הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה בענפי התעשייה והמלאכה, לרבות בתחום המתכת, החשמל והאלקטרוניקה החלים על מעבידים המעסיקים פחות מעשרים עובדים. התובעת הגישה תביעה זו נגד הנתבעת בגין תשלום דמי טיפול ארגוני, בהתאם לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הסכמים קיבוציים") בהתייחס לשנים 2006-2005. סכום התביעה עומד על סך של 3,840 ₪. 3. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בפיתוח ייצור ושיווק מוצרי חימום. לטענתה הינה חברה בלשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון. מששולמו דמי טיפול ללשכת המסחר אין לחייבה בתשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת. עוד טענה כי צו ההרחבה בענף המתכת חשמל ואלקטרוניקה אינו חל עליה נוכח עיסוקה העיקרי בתחום השיווק והמסחר. 4. גדר המחלוקת בעניין אשר בפני עניינו בשאלה האם צו ההרחבה בתחום המתכת, החשמל והאלקטרוניקה חל על הנתבעת והאם תשלומים אשר שולמו לארגון מעסיקים אחר (לשכת המסחר והתעשיה חיפה) פוטרים הנתבעת מתשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת. דיון והכרעה: 5. סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), קובע כי: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני- מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)". בתקנה 1 לתקנות, שעניינה בחובת תשלום דמי הטיפול לארגון מעבידים, נקבע: "(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני - מקצועי (להלן - דמי טיפול) כאמור בתקנה 2. (ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור..". על פי צו ההרחבה הורחבו תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי, "על כל העובדים והמעבידים בישראל המעסיקים לא יותר מ-20 עובדים בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה המפורטים בתוספת השנייה...". 6. לטענת התובעת בחודש ינואר 2005 העסיקה הנתבעת 14 עובדים ובחודש ינואר 2006 העסיקה 19 עובדים. עוד נטען כי הנתבעת עוסקת בפיתוח ייצור ושיווק מוצרי חימום. שלב הפיתוח הינו חלק משלב הייצור לפיכך, משעוסקת הנתבעת בתחום הייצור בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה חלים עליה צווי ההרחבה. 7. לטענת הנתבעת צו ההרחבה בתחום המתכת החשמל והאלקטרוניקה אינו חל עליה משעיקר עיסוקה אינו בייצור, אשר ברובו נעשה באמצעות מקורות חיצוניים אלא בפן המסחרי של מכירת מוצרי חימום תת רצפתי. בנוסף בשנת 2006 הועסקו בנתבעת למעלה מעשרים עובדים. על כן, אינה חבה בתשלום דמי טיפול ארגוני לתובעת. 8. נטל הוכחה בדבר תחולת צו ההרחבה על הנתבעת מוטל על הטוען, קרי התובעת כאשר המבחן המכריע לבחינת תחולת צו הרחבה, הוא עיקר עיסוקו של המעסיק. (ראו דב"ע שן/ 7-1 הדי אליקים - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כג 45; ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד לעיל, ניתן ביום 9.7.00). 9. עיקר עיסוקו של המעסיק נבחן על ידי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי, ניתן ביום 4.12.96). יחד עם זאת יודגש כי אין סיווג זה כלשונו מהווה "שרביט קסם" על פי יחולו הוראות צו ההרחבה ויש לבחון מהות עיסוקה של הנתבעת. 10. צו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה קובע כדלקמן: "בין התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה בישראל שנחתם ביום י' בתמוז התשס"ג (10.7.2003) (להלן - ההסכם). ההוראות המורחבות שבתוספת לצו זה יחולו על העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה ובמלאכה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, עד וכולל 20 עובדים למפעל ולמעט: עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם; ולמעט: עובדים ומעבידים בתחום פיתוח תוכנה בענף האלקטרוניקה. ... מפעל/מעסיק: כל מפעל, מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בין היתר בענפים הבאים: "...חימום, קירור ומיזוג אוויר...". 11. עדת הנתבעת הגברת תמר מלמד ברוכין, הצהירה כי הנתבעת עוסקת בפיתוח ייצור ושיווק של מוצרי חימום. עוד הבהירה כי הנתבעת פועלת בנושא המסחרי של מכירת חימום רצפתי על כן הוראות צו ההרחבה אינן חלות עליה. (סעיפים 16, 18 לתצהירה). בחקירתה החוזרת הבהירה: "ש. נשאלת מקודם לגבי חברה שהיא גם מייצרת וגם משווקת והתחלת לומר ולא המשכת. את יכולה לפרט? ת. למיטב ידעתי ואם אני זוכרת נכון, חלק מהייצור של החברה נעשה בתוך החברה וחלקו נעשה במקורות חיצוניים. לומר זאת בזהירות, בתקופה הרלבנטית הייתי יועצת משפטית חיצונית ואני חושבת שיש כאן שאלה אמתית לגבי היחס, דווקא הנושא של השיווק והמסחר, מכירה, הפצה, היו החלק היותר משמעותי מהחלק של הייצור". (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 14-8). עד התובעת מר סיימון יוסף העיד בעניין זה כי "גדי הראה לי תצוגה של הדברים שהוא עושה, הבהרתי לו שעיסוקו בעצם בהתאחדות המלאכה והתעשייה". (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 8-9). ובהמשך העיד: "ש. אתה ער לזה שהם עוסקים במסחר ומתן שירות של חימום? ת. בוודאי. ש. מקודם אמרת שהם עוסקים בייצור? ת. לא שאלו אותי אם אני יודע כל מה שהעסק עושה. ברור שהם מתעסקים בייצור, יש להם עובדים בייצור. ש. אתה מסכים שעסק שעיקר פעילותו הוא במתן שירות, לכן צו ההרחבה בתחום החשמל והאלקטורניקה אינו חל על הנתבעת?" (עמ' 15 שורות 17-11 לפרוטוקול מיום 20.11.08) "ת. אני יכול להגדיר דבר אחד, בשום שלב של השיחות שלי עם גדי, לא צויין שום דבר על מהפך שהעסק עובר, למעט שזו החלטת ההנהלה בגלל עלויות כספיות לשנות את יעודם ולעבור ללשכות המסחר בגלל עלויות כספיות. לא הייתה שום, איזה ראיה, שעיסוקו שונה, אם היה, הייתי מבקש אישור מרואה חשבון, אבל לא היה דבר כזה מעולם". (עמ' 17 שורות 5-1 לפרוטוקול). 12. מהאמור לעיל עולה כי לא ניתן לקבוע פעילות הנתבעת בתחום הייצור שכן לא ברור כי זהו הפן העיקרי לעיסוקה או שמא הינו חלק נלווה לפן השיווקי. יובהר כי עדות הנתבעת בעניין זה לא נסתרה. התובעת אינה יוצאת ידי חובתה בהעלאת טענה כללית כי צו ההרחבה חל על הנתבעת. התובעת אשר נטל ההוכחה רובץ על כתפיה לא הציגה ראיות התומכות בגרסתה לפיה, החלק הארי בפעילות הנתבעת הינו בתחום הייצור, לצורך חלות צווי ההרחבה. משלא הוצגו ראיות ולו לכאורה להוכחת התשתית העובדתית התומכת בתביעה, למעט דברי מר סיימון בענין תצוגת המוצרים בנתבעת על פיהם סבר כי הנתבעת משתייכת להתאחדות המלאכה והתעשייה התוצאה היא איפוא, כי לא ניתן לקבוע כי צו ההרחבה חל על הנתבעת. בהעדר נתונים המלמדים מהי עיקר פעילות הנתבעת קרי, ייצור או שיווק והפצת מוצרים ובפרט משעדות הנתבעת לא נסתרה, באתי לכל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ על כתפיה לפיכך, דין התביעה להדחות. בטרם נעילה אציין כי משלא שוכנעתי כי צו ההרחבה חל על הנתבעת, לא מצאתי מקום לדון בשאלת החברות בארגון מעבידים אחר ובהשלכות המשפטיות הנובעות מכך. אשר על כן, דין התביעה להדחות. התובעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. נטל ההוכחהצו הרחבהצווים