השאלה העומדת במחלוקת היא האם בית משפט שלום מוסמך לדון בתביעת נזקי צו העיקול דנן שהוטל על כספי התובעת, במסגרת הליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה. החלטה 1. בפני מונחת בקשת הנתבעים למחוק את התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. 2. התובעת הגישה תובענה לבית משפט זה לפיצויים כנגד הנתבעים בגין נזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מצו עיקול אשר הוטל על כספיה לבקשת הנתבעים בתובענה אותה הגישו בבית הדין לעבודה. צו העיקול עמד בתוקף במשך שנה ורק לאחר הליכים בבג"צ בוטל. 3. אין מחלוקת כי הנתבעים הינם עובדיה לשעבר של התובעת . 4. אין מחלוקת כי הליכים בהם נקטו הנתבעים כנגד התובעת בבית הדין לעבודה טרם הסתיימו וההליך שם עדין תלוי ועומד. 5. אין מחלוקת כי צו העיקול פקע ביום 11/97. 6. השאלה העומדת במחלוקת היא האם בית משפט שלום מוסמך לדון בתביעת נזקי צו העיקול דנן שהוטל על כספי התובעת, במסגרת הליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה. 7. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה , התשכ"ט קובע את סמכותו של בית הדין לעבודה בזו הלשון: "24. סמכות בית-דין אזורי (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו; (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62,31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; (1ג) תובענה שבין מעביד לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16או 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; 8. אין מחלוקת כי בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד מעביד. אלא, שעילת התביעה הנוגעת לנזקים אשר נגרמו למעביד עקב הליכי עיקול שנקטו נגדה העובדים, הנתבעים, נכנסת לגדר ההגדרה של תובענה שעילתה בנזיקין. במילים אחרות הגם שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד הרי שאין די בקיומם. מקום שעילת התביעה הינה עוולה בנזיקין (למעט עוולות ספציפיות שנמנו בסעיפים 24 (א) (1ב) שאינם מעיניננו) אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה והיא נתונה לבתי המשפט הכלליים, שלום או מחוזי, על פי סכום התביעה הנתבע. ראה דב"ע נו/ 235-3 אריה צייג נ' רוקונט תעשיות (1986) בע"מ ואח', פד"ע ל 425 . 9. תביעה לנזקים שנגרמו עקב הטלת עיקול, יכול שתוגש בשני אופנים, האחת במסגרת ההליך העיקרי בו הוטל העיקול, אז רשאי הנפגע, במסגרת בקשת העיקול המהווה חלק מהתיק העיקרי, לבקש את מימוש הערבות עליה חתם מבקש העיקול. דרך אחרת הינה הגשת תובענה עצמאית ונפרדת כדוגמת זו שבפני לתביעת נזקי העיקול. (ראה ע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל-זכרון יעקב" פ"ד לח(2) 645). 10. התובעת בעיניננו בחרה להגיש תובענה נפרדת בבית משפט זה, ועיון בה מלמד כי עילותיה מושתתות בדיני הנזיקין. כתב התביעה מיחס לנתבעים רשלנות בהטלת צו העיקול וכן תרמית והטעייה של בית הדין לעבודה (סעיפים 35 ו56 לפקודת הנזיקין). לפיכך מצויה תובענה זו בסמכות בית משפט זה. לעניין זה ראה רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום ויינשטיין בע"מ תקדין עליון 2000 (4) 760 שם הוכרה זכותו של נפגע עיקול לתבוע נזקיו בהתבסס על עוולות נזיקיות לרבות עוולת הרשלנות תוך שנקבע כי גם שימוש לרעה בהליך משפטי נכלל במסגרת אותה עוולה. ראה גם ע"א 5369/97 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' אורי תדמור, תקדין עליון 99 (3) 575. גם אם עינינית היה זה מן הראוי כי תביעה זו תוגש במסגרת בקשה למימוש הערבות , במסגרת הליך העיקול שהתברר בבית הדין לעבודה, שם שמע בית הדין את טענות הצדדים ומכיר לאשורם את הדברים , הרי משבחרה התובעת לנקוט בהליך אזרחי נפרד, קנה בית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה ולא בית הדין לעבודה. 11. נשאלת השאלה אם יש מקום להעביר את התובענה לבית הדין לעבודה מכוח סמכות נמשכת לדון בתובענה זו? טוענים הנתבעים כי הואיל ובבית הדין לעבודה ממשיכה להתברר התובענה העיקרית שבמסגרתה הוטל צו העיקול אזי לבית הדין לעבודה סמכות נמשכת לדון בתובענה זו. טענה זו הינה נכונה כאשר קיימת סמכות מקבילה בין שתי ערכאות שיפוט שונות, כדוגמת בית משפט אזרחי ובית דין רבני אזי, כדי למנוע התרוצצויות בלתי מוצדקות בין ערכאות המוסמכות לדון וביזוי המערכת כולה מוקנית לבית המשפט סמכות נמשכת לדון בתובענות הנובעות מאותו ענין. (ראה בג"צ סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פ"ד מח (4) 591, 610-609 .) במקרה שבפני אין מדובר בסמכות מקבילה הנתונה לבית הדין לעבודה, שאז ניתן היה להורות על העברת הדיון לשם מכח סמכות נגררת, כי אם סמכות המוענקת רק לבתי משפט כלליים. לפיכך, אין להעביר תובענה זו לבית הדין לעבודה. 12. אשר לטענות הנתבעים הנוגעים להתנהגות התובעת באופן בו בחרה לתבוע רק חלק מן העובדים אשר חתמו על כתב הערובה ולא את כולם, כאילו קיימת כוונה נסתרת לפגוע בהם אישית , טענות אלו יתבררו במהלך שמיעת התובענה בבית משפט כאן ואין הם מהווים עילה להעברת התובענה. מכל הטעמים הנ"ל אני קובעת כי לבית משפט זה הסמכות העינינית לדון בתובענה. הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות תלקח בחשבון במסגרת התיק העיקרי. סמכות ענייניתצוויםעיקול