לפני תביעה על סך 109,865 ש"ח, שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת עקב סירובה לשלם לו את תגמולי הביטוח שתבע ממנה. הצדדים התובע ד"ר לביוכימיה בהשכלתו, ואשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כביוכימאי במעבדה שבבית החולים "וולפסון" בחולון (להלן: "התובע"). הנתבעת היא חברת הביטוח מגדל הרשומה כדין בישראל (להלן: "הנתבעת"). להלן העובדות הצריכות לעניין התובע מבוטח אצל הנתבעת החל משנת 1994 בפוליסת ביטוח חיים. בשנת 1997 הופיע אצל התובע גידול בלסת העליונה בצד שמאל. התובע פנה ליחידת פה ולסתות במקום עבודתו, בבית החולים וולפסון, ונבדק על ידי מנהל היחידה ד"ר גבריאל זכריה. ביום 25.9.97 בוצע בהרדמה מקומית ניתוח להסרת הגידול. כמו כן, נלקחה ביופסיה מאזור הכריתה. תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית מיום 5.10.97 העלו ממצא של " Odontogenic Myxoma ". בתחילת שנת 2000 פנה אל התובע סוכן הביטוח שלו, יוסי חוכמה, והציע לו להוסיף לפוליסה כיסוי כנגד מחלות קשות מסוג "מזור". לצורך עריכת השינויים בקשר עם פוליסת הביטוח מילא התובע בינואר 2000 שאלון הצהרת בריאות של חברת הביטוח. ביום 1.4.2000 נכנסה פוליסת הביטוח "מזור" לתוקף. בתחילת שנת 2001 הופיע שוב אצל התובע גידול בלסת העליונה בצד שמאל. גם הפעם פנה התובע אל ד"ר זכריה, מנהל יחידת פה ולסת בבית החולים וולפסון, אשר חזר, ביום 5.2.01, על הפרוצדורה של הסרת הגידול באמצעות ניתוח. תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית של הביופסיה היו זהות לאלו של הפעם הקודמת שנערכה בשנת 1997 והאבחנה הייתה זהה לאבחנה הקודמת, דהיינו:" Odontogenic Myxoma ". בחודש מרץ 2003 ו/או בסמוך לכך, הופיע שוב גידול בלסת העליונה אצל התובע בשלישית. שוב פנה התובע לד"ר זכריה, אשר ביצע את שני הניתוחים הקודמים. משהציע האחרון להתעלם מהגידול ואף לא לבצע כריתה פנה התובע לקבל חוות דעת שנייה. לאחר בדיקה נשלח התובע לביצוע בדיקת CT ביום 18.3.03 וביום 24.3.03, לאחר שנתקבלו תוצאות ה- CT, נמסר לתובע כי הנפיחות בלסת העליונה ממנה הוא סובל נובעת מתהליך גידולי בתוך הלסת. לאחר שורה של התייעצויות עם טובי המומחים בארץ, התברר לתובע כי הוא סובל מגידול בחלל הפה וכי עליו לעבור, בחודש מאי 2003, ניתוח להסרת הגידול. טרם הניתוח נבדק התובע על ידי ד"ר מיכה פלד, מנהל מחלקה כירורגית פה ולסתות בביה"ח רמב"ם (שם בוצע הניתוח) ואובחן כסובל מ"גידול אגרסיבי ונוטה להתפשט לכיוון בסיס הגולגולת...תופס את הלסת העליונה, סינוס מקסילרי, ורצפת ארובת העין וקיר לטרלי של האף". אף תוצאת הבדיקה ההיסטופתולוגית שנערכה בזו הפעם קבעה כי התובע סובל ממחלת: "Odontogenic Myxoma". לאחר הניתוח נאלץ התובע, לדבריו, לעבור תקופת שיקום ארוכה, לרבות תקופת אשפוז בת עשרה ימים ושהייה בבית במשך ששה שבועות. נזקיו של התובע כתוצאה ממחלתו ניכרים בו היטב עד עצם היום הזה. התובע סובל מנזקים תפקודיים חמורים המקשים עליו את עבודתו ואת שגרת יומו. לאחר הניתוח פנה התובע לנתבעת בדרישה כי תשלם לו את תגמולי הביטוח המגיעים לו לאור המחלה שנתגלתה בו. התובע טען בפני הנתבעת כי בהתאם לאמור בסעיף 4 ו' הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה עקב התפרצות מחלת הסרטן בגופו והמוגדרת בפוליסה כ-"נוכחות גידול של תאים ממאירים הגדלים באופן בלתי מבוקר וחודרים לריקמות הסביבה או לרקמות אחרות". הנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח כנדרש ממנה. ביום 29.7.03 הודיעה הנתבעת לתובע: "לאחר בדיקה נוספת בתוך התביעה עולה, כי סבלת מהמחלה משנת 1997 ובהצהרת הבריאות שמילאת ב-1/00 לא הצהרת על כך. לפיכך, אנו דוחים את תביעתך למזור ומבטלים את כיסוי המזור בפוליסה הנ"ל מסיבת הפרת חובת הגילוי". לאחר פנייה נוספת של התובע לנתבעת הבהירה הנתבעת את גרסתה בקשר עם האירועים נשוא תובענה זו ונסיבות דחיית תביעתו של התובע והודיעה לתובע פעם נוספת ביום 29.1.04 כי היא דוחה את תביעתו בזו הלשון: "עפ"י רופא מומחה מטעמינו מצבך הרפואי אינו עונה על הקריטריונים הנקובים בפוליסה, מאחר ומדובר בגידול שפיר (ולא ממאיר). לפיכך, אין עילה לתביעת מזור". טענות התובע התובע טוען כי הימנעותה של הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה היא הפרה בוטה, של חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת; תשובותיו בהצהרת הבריאות מיום 26.1.2000, היו כנות ואמיתיות, שכן במועד מתן הצהרת הבריאות לא נתגלתה אצלו, לפחות לפי ידיעתו בעת ההיא, אף אחת מהמחלות המסומנות בהצהרת הבריאות או מהמחלה לה טוענת הנתבעת ותשובותיו לפיכך היו כנות ונכונות; בחתימתו על הצהרת הבריאות, כפי שמולאה על ידו, לא בוצעה מצדו כל הסתרת מידע, מרמה או פעולה חסרת תום לב אחרת כלפי הנתבעת. כל טענותיה של הנתבעת לעניין זה הן טענות שווא וסרק הבאות להסיט את הדיון מעצם חובתה לשלם לתובע את דמי הפוליסה והימנעותה חסרת תום הלב לעשות כן. התובע טוען עוד, כי סוכן הביטוח הוא שהציע לו לרכוש את פוליסת "מזור", והוא אשר פנה אליו מיוזמתו ושכנע אותו להוסיף כיסוי ביטוחי כנגד מחלות קשות מסוג "מזור". מכאן, נהיר הדבר שלתובע לא היה כל אינטרס להטעות את הנתבעת בהצהרת הבריאות בגין רכישה של פוליסה. יתרה מכך, במועד הצטרפותו של התובע לביטוח מסוג "מזור" היה בפני הנתבעת את כל החומר הרפואי בקשר עם ההיסטוריה הרפואית שלו לרבות תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית מיום 5.10.97 והנתבעת יכולה הייתה לברר את מצבו הרפואי ולסרב להעניק לו את הכיסוי האמור. לעניין זה יש לציין כי התובע לא היה מבוטח חדש אצל הנתבעת בעת עריכת פוליסת המזור, אלא היה מבוטח אצלה עוד משנת 1994. למרות שהייתה לנתבעת גישה חופשית לתיקו הרפואי של התובע, נזכרה להעלות את טענותיה כלפיו אך ורק במועד בו נדרשה לשלם לו תגמולים על פי הפוליסה, בעוד שבמשך כל השנים עד יולי 2003, המשיכה לגבות מאת התובע פרמיות בגין הכיסוי הביטוחי בו היא מסרבת עתה להכיר. בכך, נהגה הנתבעת בחוסר תום לב כלפי התובע; התובע טוען גם כי גם בתיקו הרפואי, ממילא, אין אזכור למחלת הסרטן עובר לחתימתו על הצהרת הבריאות בקשר עם פוליסת "מזור". הנתבעת אינה זכאית לתרופות בגין הפרת חובת הגילוי, לכאורה, בהצהרת הבריאות כנטען על ידה, לאור סעיף 8(1) לחוק חוזה ביטוח, שכן הנתבעת ידעה או היה עליה לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת חוזה הביטוח. התובע אף טוען, כי לאור טענתה הראשונית ואף האחרונה של הנתבעת כנגדו בגין הפרת חובת הגילוי מצדו, לכאורה, בהצהרת הבריאות, הנתבעת אינה יכולה לטעון כנגדו כל טענה בקשר עם אי עמידתו, לכאורה, בקריטריונים המזכים אותו בתשלום על פי תנאי הפוליסה, וכל טענה כזו דינה להיפסל ו/או להימחק על הסף על-ידי בית המשפט. זאת, לאור ההלכות הקובעות כי מבטח אינו יכול לטעון טענות חלופיות לסירובו לשלם למבוטח בעקבות תביעה לתגמולי ביטוח ואינו יכול לשמר לעצמו טיעונים אלטרנטיביים למקרה כשלון של טיעוניו הראשוניים לסירובו לשלם את תגמולי הפוליסה. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת אכן החל מחודש אפריל 2000 היה לתובע כיסוי ביטוחי נגד מחלות קשות מזור. ברם, כיסוי זה בוטל על פי דין לאחר שנודע לנתבעת כי התובע העלים ממנה מידע בעת קבלתו לביטוח. הנתבעת טוענת כי על התובע היה לדווח על הטיפול הכירורגי בו היה מעורב. זאת ועוד, מוכחשת הטענה כי ד"ר זכריה לא פרט בפני התובע את הממצאים לאשורם. הנתבעת טוענת כי המדובר בגידול ואין ספק כי התובע ידע ו/או היה צריך לדעת על כך, שהרי בסיכום המחלה נכתב במפורש כי המדובר בגידול. לטענת הנתבעת, התובע העלים ממנה מידע מהותי שעה שמילא את הצהרת הבריאות. התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בכך שעובר לכריתת חוזה הביטוח לא נתן תשובות מלאות וכנות, בין היתר לגבי מצבו הבריאותי. התובע לא גילה לנתבעת כי סימני המחלה החלו להופיע עוד לפני תחילת הביטוח וההפרה נעשתה באשר לשאלות בעניינים מהותיים לביטוח בכוונת מרמה. התובע הפר את חובת תום הלב ביחסים החוזיים והטרום חוזיים בינו לבין הנתבעת, יצר מצג כוזב ולא מצא לנכון לתקן את המצג הכוזב שהוצג. התובע נמנע מלגלות עובדות מהותיות באשר למצב הבריאות שלו עובר לכריתת חוזה הביטוח. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי הואיל שמדובר בגידול שפיר, אין התובע זכאי לתגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה. על פי תנאי הפוליסה זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח בגין מחלת הסרטן רק במידה ומדובר בגידול ממאיר. בנסיבות המקרה הואיל והמדובר בגידול שפיר אין התובע זכאי לתגמולי ביטוח באשר על פי תנאי הפוליסה, שכן על הגידול להיות ממאיר על מנת שיהיה מדובר במקרה הביטוח. לחילופין טוענת הנתבעת כי במידה והעובדות המתוארות לעיל היו נמסרות לה כדין, עובר לכריתת חוזה הביטוח, היא הייתה דורשת בדיקות מקיפות ולא הייתה מקבלת את התובע כלל לביטוח. לחילופי חילופין, נטען על-ידי הנתבעת כי התובע זכאי, אם בכלל, לתגמולי ביטוח מופחתים. הנתבעת טענה כי לא חלפו שלוש שנים מכניסת הכיסוי הביטוחי לתוקף ועד למקרה הביטוח הנטען והמוכחש ולפיכך זכאית הנתבעת להגנות הקבועות בחוק באשר להעלמת מידע של התובע. מכל מקום אף אם תמצי לומר כי חלפו שלוש שנים, עובדה המוכחשת כאמור, עדיין במקרה של מרמה מתאיינת זכאותו של התובע לתגמולי ביטוח. דיון והכרעה ההכרעה בתביעה שבפני תיגזר מהתשובה לשתי שאלות. השאלה האחת היא: האם התובע אכן לא עמד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו והעלים מידע חיוני מן הנתבעת? השאלה השנייה, האם מחלתו של התובע הינה בגדר מקרה ביטוח שהפוליסה חלה עליו? הגדרת המחלוקת שבין הצדדים התובע עתר במהלך ניהול התיק למחיקת טענות מכתב ההגנה, מן הטעם שאלה לא הועלו בהזדמנות הראשונה על ידי הנתבעת. הנתבעת, דחתה את תביעת התובע לראשונה ביום 29.7.03 עת הודיעה המשיבה למבקש כי כיוון שסבל מהמחלה משנת 1997 ובהצהרת הבריאות שמילאת ב- 1/00 לא הצהיר וכיוון שהפר את חובת הגילוי. ביום 29.1.04 בגדר מכתב מהנתבעת נאמר על-ידה כי התביעה נדחית כיוון שמצבו הרפואי אינו "עונה על הקריטריונים הנקובים בפוליסה, מאחר ומדובר בגידול שפיר (ולא ממאיר). ולפיכך, אין עילה לתביעת מזור." בהחלטת ביניים במסגרת תיק זה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות וסברתי כי אין להפעיל הסנקציה הקבועה בהנחיית ה מפקחת על הביטוח, באשר יהיה בכך, לכאורה, להרחיב את מסגרת הביטוח אל מעבר למסגרת שהצדדים הסכימו לה בעת כריתת חוזה הביטוח. בסיומה של החלטתי קבעתי כי לתובע שמורה הזכות להתמודד, במהלך המשפט, ולנסות לשכנע שאין מקום ליתן תוקף לטענת הנתבעת. בסיכומיו, זנח התובע את טענתו והרי הכלל הוא: "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה, או במכוון - כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 172/89, סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (311 (1)). כיוון שכך אינני רואה מקום להידרש להחלטתי זו שוב והיא תישאר בתוקפה. המחלוקת הראשונה: האם התובע אכן העלים מידע מהנתבעת עת קבלתו לביטוח? כאמור, טוען התובע כי התוודע לגידול בגופו רק שלוש שנים לאחר הצטרפותו לביטוח. לטענתו, רק ביום 24.3.03, כשלוש שנים לאחר מועד הצטרפותו לביטוח נודע לו אודות הגידול המתפשט בגופו, כשקודם לכן ייחס את הנפיחויות שהופיעו בלסתותיו ל"בעיות בשיניים". עוד מוסיף וטוען התובע כי מילא את הצהרת הבריאות במועד ההצטרפות לביטוח בכנות מלאה ובתום לב. לטענת התובע הוא פטור מחבותו על פי חוזה הביטוח רק משהוכחה כוונת מירמה וזאת כאמור בע"א 282/89, שמואל רוטנברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מו' (2) 339 (להלן: "הלכת רוטנברג") שם נקבע, שמן ההכרח שאי-גילוי של עניין מהותי ילווה בכוונת מירמה. זאת ועוד, לטענת התובע, הנתבעת התנהלה מול התובע בניגוד גמור להנחיות המפקח על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר, משטענה טענות חלופיות לסירובה לשלם לתובע את תמלוגי הביטוח. לטענות אלה משיבה הנתבעת כי התובע לא עמד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו וכי פעל בניגוד לסעיף 6 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המטיל חובה על המבוטח להשיב תשובות מלאות וכנות על שאלות שנשאל בעניינים, שיש בהם כדי להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות את חוזה הביטוח. כפי שיובהר להלן, בניגוד גמור לתשובות שנתן התובע, מן הראיות המצויות בפני בית המשפט עולה תמונה עובדתית שונה לחלוטין לפיה עובר לחתימה על הצהרת הבריאות סבל התובע מאותן בעיות רפואיות בגינן הוא עותר לתגמולי ביטוח עתה; בעיות רפואיות שבעטיין אף עבר סדרת בדיקות וטיפולים. ראשית דבר אפרט את ההלכה הפסוקה בדבר חובת הגילוי של המבוטח. לאחר מכן אבדוק באופן פרטני האם ניתן ליישם את ההלכה למקרה דנא והאם ניתן לקבוע כי התובע אכן עמד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו. המסגרת הנורמטיבית המסגרת הנורמטיבית שעניינה חובת הגילוי ותוצאות אי הגילוי, מפורטת בסעיפים 6-8 ו- 43 לחוק. על פי סעיף 6 (א), מקום שהמבטח הציג למבוטח לפני כריתת החוזה, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר, לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו (להלן - "עניין מהותי") על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. על פי סעיף 6 (ג) לחוק, הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח, של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה.  במקרה שהחוזה לא בוטל לפני קרות מקרה הביטוח, כי אז על פי סעיף 7 (ג) (1) המבטח יהיה פטור כליל, במידה והתשובה ניתנה בכוונת מרמה, ועל פי סעיף 7 (ג) (2) יהיה המבטח פטור, אם מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו. סעיף 8 לחוק עוסק בשלילת התרופה על פי סעיף 7 מהמבטח, באותם המקרים שבהם לא מדובר בכוונת מרמה.  על פי סעיף 8 (1) המבטח לא יהיה זכאי לתרופות על פי סעיף 7, אם הוא ידע, או היה עליו לדעת, את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה, או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה. באותה מידה תישלל התרופה מהמבטח במקרה שהעובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה.   סעיף נוסף חשוב לענייננו הוא סעיף 43 לחוק, לפיו באותם המקרים שאין המדובר בכוונת מרמה, המבטח לא יהיה זכאי לתרופות לפי סעיף 7 לחוק, לאחר שעברו שלוש שנים מכריתת החוזה. חוזה הביטוח, מתאפיין בהעדר שוויון במערכת היחסים שבין המבוטח למבטח. מחד, למבטח נתון כוח עודף - כלכלי ומקצועי - אך מאידך, העובדות הספציפיות, הרלבנטיות להערכת הסיכון הביטוחי והדרושות לגיבוש נכונותו של המבטח, להתקשר בחוזה הביטוח, מצויות בידיעתו של המבוטח ובעניין זה, תלוי המבטח, במידת הגילוי ותום הלב של המבוטח. על המתח שבין היותו של חוק חוזה ביטוח - חוק צרכני שנועד להגן על המבוטח, מפני כוחה העודף של חברת הביטוח, לבין פערי המידע שבין המבטח למבוטח, בכל הנוגע לידיעת העובדות הרלבנטיות, לשקילת הסיכון הביטוחי, מגשרת הוראת סעיף 6 לחוק (ת"א 164752/02, כהן דוד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (שלום ת"א), [פורסם באתרים משפטיים]). ההנחה הבסיסית והראשונית בכל הקשור לחתימתו של מבוטח על הצהרת בריאות היא, כי המבוטח ענה תשובות מלאות וכנות על כל השאלות אותן נשאל, זאת לאור יחסי האמון המיוחדים השוררים בין מבטח למבוטח. עניין הרציונל הטמון בחובת הגילוי בא לידי ביטוי בפסק דינה של כב' השופטת ארבל בע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, [פורסם באתרים משפטיים]: "בידיעתו של המבוטח מצוי בדרך כלל מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח. מבלי שמידע זה יובא על ידי המבוטח בפני המבטח, יקשה על זה האחרון להשיגו.....". "....תלות זו העומדת ברקע היחסים החוזיים יוצרת, לפחות על פניה, ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון, שכן המבטח נכון ליטול עליו את החובות מכוח חוזה הביטוח מתוך הנחה שהמידע שהונח בפניו על ידי המבוטח נכון ואמיתי הוא." "… גם כיום עומדים בעינם הטעמים להטלת חובת גילוי על מבוטח ובראשם היותן של עובדות הרלוונטיות לביטוח מצויות אך ורק בידיעתו של המבוטח ואשר לשם השגתן תלוי המבטח במוצא פיו של המבוטח וכן העובדה כי הטלת חובת הגילוי על המבוטח עודנה זולה וקלה יותר עבור המבטח." כפי שנפסק בהלכת רוטנברג הרי משעה שהמידע הוסתר במענה לשאלה שנשאלה, וכאשר המבוטח לא השיב תשובה מלאה וכנה לשאלות שנשאל, אין נפקות למצבו הנפשי של המבוטח, שכן המבחן הינו אובייקטיבי. באשר לשאלת כנות התשובות לשאלות נפסק: "הערכת טיבן של השאלות והתשובות צריכה להיעשות בעיני האדם הסביר הנשאל ועונה בתום לב את האמת במלואה".(ראה: ע"א 2230/92, צמח נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד מח(2), 262, 256). באשר למשמעות הביטוחית של הסתרת עניין ע"י המבוטח, בהתאם להוראת סעיף 6 (ג) לחוק חוזה הביטוח, נפסק: "סעיף 6(ג), הדן בהסתרה של עניין על-ידי המבוטח אשר דינה כדין אי-מתן תשובה מלאה וכנה לפי סעיף 6 (א), מציב שלושה תנאים, כדי שהסתרה של עניין תיחשב לתשובה שאינה מלאה וכנה: ראשית, שהעניין הוא מהותי, דהיינו שיש בו להשפיע על נכונות מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו; שנית, שהמבוטח יודע שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי, ושלישית, שהסתרת העניין על-ידי המבוטח נעשתה "בכוונת מרמה ..... המבחן לקיומו של התנאי הראשון הוא אובייקטיבי ונקבע על-פי קנה המידה של מבטח סביר. שני המבחנים האחרים הם סובייקטיביים וקשורים לשאלת מצבו הנפשי של המבוטח ... " (עניין רוטנברג 354 ו-355 א). בעניין ע"א 1809/95, יהושע הלמן ז"ל נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ' (3) 77, שניתן בשנת 1996, לא ריכך בית המשפט העליון את ההלכה ועדיין נדרש כתנאי להחלתו של סעיף 6 (ג) לחוק חוזה הביטוח "כוונת מירמה": "סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח אינו נגרר אחר סעיף-קטן (א) ואינו תלוי בו. הוא עומד בפני עצמו כהלכה שוות מעמד. הסתרת מידע בעניין מהותי שהמבוטח נשאל עליו ממילא אינה יכולה להיחשב כתשובה מלאה וכנה, ועל-כן היא נכללת בגדר סעיף 6(א) לחוק. מכאן שגם אי-גילוי "עצמאי", אשר איננו בא בתגובה לשאלות המבטח בכתב, עלול להיחשב כתשובה שאינה מלאה וכנה...סעיף 6(ג) לחוק מפרט ארבעה רכיבים מצטברים שבלעדיהם לא עומדות למבטח התרופות המנויות בסעיף 7 לחוק. שני הרכיבים הראשונים, הכרוכים זה בזה, הם "הסתרה" ו"בכוונת מרמה"; והשניים האחרונים, שאף הם כרוכים זה בזה, הם "ענין שהוא ידע כי הוא" ו"ענין מהותי" ( שם עניין הלמן הנ"ל 82 ב-ג). הוכחת "כוונת מרמה" מוטלת על המבטח, והרמת נטל זה, המחייבת הוכחתם של יסודות סובייקטיביים איננה מן הקלות, שכן קיומה של כוונת מרמה דורש מודעות של המבוטח לתוצאה של אי הגילוי (ירון אליאס, "דיני ביטוח", הוצאת בורסי, כרך א', עמ' 182, 183). ברע"א 230/98, הפניקס הישראלי נ' אחמד מסרה (לא פורסם) נקבע כי יסודות "כוונת מרמה" לעניין סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח הדן במרמה בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, הינם: "א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות". מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בראיות אין לי אלא לקבוע, כי בשורה של שאלות עובדתיות אשר עליהן נשאל התובע ביום 26.1.00 (נ/6), לקראת הצטרפותו לביטוח מחלות קשות בשם "מזור", חדל התובע בכך שהסתיר מהנתבעת, מידע מהותי. יש להניח שבאם חברת הביטוח הייתה מודעת לאותו מידע מהותי, לפני שנכרת החוזה כי אז יש להניח שלא הייתה מוכנה לבטח את התובע; במענה לשאלה "האם עברת פעם, או יעצו לך לעבור ניתוח" (פרק א' שאלה 3 בנ/6) השיב התובע בשלילה. עובדתית - תשובה זו איננה נכונה שכן, כאמור, התובע עבר פעמיים ניתוח חניכיים. במענה לשאלה האם נותח ע"י ד"ר זכריה ביום 25.9.97 השיב בחיוב ולאחר מכן הבהיר בהאי לישנא: "נבדקתי וקבעתי תור לניתוח. מדובר על שבוע- שבועיים לפני הניתוח. לא הולכים לרופא ויושבים מיד על שולחן הניתוחים" (פרו' עמ' 16, שור' 21-22). הנה כי כן, התובע מראה כי הוא מודע היטב לכך שהתבצע בו ניתוח ולא הליך רפואי של מה בכך. במענה לשאלה: האם "האם עברת ב-3 השנים האחרונות בדיקות.. רנטגן.." (פרק א' שאלה 8) השיב התובע בשלילה - עובדתית מידע זה שנמסר אינו נכון. במכתב רפואי מד"ר זכריה מתאריך 10.9.03 מצוין שהתובע התקבל לבדיקה בתאריך 24.9.97 נמצאה נפיחות קלה בצד שמאל של הפנים ובוצע צילום רנטגן לאזור הרלוונטי. התובע אף מודה כי בניתוח משנת 1997 עבר צילום רנטגן פנורמי שמצלם את כל הלסת (פרוט' עמ' 20 ש' 6-7), חרף תשובתו השלילית בהצהרת הבריאות באשר לצילומי רנטגן. במענה לשאלה: "האם עברת ב-5 שנים האחרונות בדיקות כלשהן לגילוי גידול סרטני (אם כן, פרט סוג הבדיקה, תאריך ותוצאותיה)" (פרק א' שאלה 11) השיב התובע בשלילה. עובדתית - מידע זה אינו נכון שכן נערכה בדיקת ביופסיה לגידול שנכרת והאבחנה הייתה שמדובר בגידול מסוג: " ."Odontogenic Myxomaממצא זה מופיע במוצגי התובע עצמו (נספח ג'). במענה לשאלה: "האם אתה סובל או סבלת בעבר.. מגידול שפיר או סרטני" (פרק ב' שאלה 8) השיב התובע בשלילה. המציאות שונה מהמתוארת על-ידי התובע: כך, למשל בטופס התביעה לקבלת סכום הביטוח שהגיש התובע לנתבעת (נ/1) מציין התובע במפורש כי סימני המחלה הופיעו לראשונה עוד בשנת 1997. זאת ועוד, בסיכום האשפוז משנת 2003 (נספח ו' לתצהיר התובע) צוין כי התובע מזה מספר שנים מצוי במעקב של מרפאות פה ולסת בבית חולים וולפסון עקב נגע ושתוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית אבחנה כבר בשנת 1997 המחלה (נ/7). עוד עולה כי התובע נבדק בשנת 2003 על ידי ד"ר פלד, מנהל מחלקת כירורגית פה ולסת בבית חולים רמב"ם, שמצא גוש בלסת העליונה "שהינו הישנות של גידול שנכרת לפני 6 שנים" (נספח ז' לתצהיר התובע). ודוק: התובע מאשר בעדותו כי בשנת 1997 נלקחה ביופסיה ממקום הכריתה, כי זו נשלחה למעבדה על מנת לעמוד על סוג הגידול וכי חובה לשלוח לביופסיה על מנת לראות באיזה סוג של סרטן מדובר שפיר או ממאיר (עמ' 19 ש' 5-11). חרף עדותו המפורשת של התובע באשר לתכלית הביופסיה השיב זה בהצהרת הבריאות בשלילה במענה לשאלה האם עבר בדיקה לגידול סרטני. כמו כן התובע מודה כי נותח על ידי ד"ר זכריה בשנת 1997 (עמ' 16 ש' 18-19) חרף העובדה כי השיב בשלילה באשר לשאלה לגבי ניתוח. לאחר עיון בראיות שהוצגו לפני ושמיעת העדויות לרבות עדותו של התובע עצמו התרשמותי הינה כי התנהגות התובע לרבות אופן המילוי של הצהרת הבריאות שניתנה על-ידי התובע ביום 26.1.00, עונה על שלושת היסודות להוכחת כוונת מרמה; התובע מסר לנתבעת עובדות לא נכונות וכוזבות בדבר מצבו הבריאותי; התובע ידע כי מה שנכתב בהצהרת הבריאות איננו נכון וזאת כעולה מהתבטאויות מפורשות שלו ומסמכים שהיו מונחים לפניו ואפילו כאלה שהוא עצמו טרח להציגם. ממכלול הראיות שהוצגו לפני אני מעריך כי התובע ידע שהעניין אותו הוא הסתיר הוא עניין מהותי. מה שמחזק אצלי את הסברה כי התובע היה מודע לכך שהוא מסתיר עניין מהותי היא העובדה שמדובר באדם משכיל, עובד בית החולים וולפסון, ד"ר לביוכימיה, מקצוע הקרוב לתחום הרפואה ושהאוחז בו יודע די כדי להבין מאיזו מחלה סבל ומהם הפרוצדורות הרפואיות שנערכו בו בטרם ההצהרה. לחיזוק קביעתי כי התובע פעל בכוונת מרמה באה העובדה כי התובע הקפיא את פוליסת המזור לתקופת מה וכשהבחין כי הנפיחות חוזרת, חידש אותה שוב; כך, מחומר הראיות שלפני עולה, כי באוגוסט 2002 פנה התובע לנתבעת ובקש להקפיא מספר פוליסות, בין היתר, את הפוליסה נשוא התובענה שמספרה 409384169 (נ/12). בינואר או פברואר 2003 הרגיש התובע שהלסת מתנפחת שוב (פרוטוקול עמ' 14 ש' 13), ביום 18.3.2003 נשלח לבדיקת סי.טי. וביום 24.3.2003 נתקבלו התוצאות והוא נתבשר על קיומו של גידול (סעיף 10 לתצהיר התובע). ביום 29.4.03 פונה התובע לנתבעת להשיב את הפוליסה נשוא התובענה לתוקפה בתואנה של אי הבנה (נ/13) תוך שהוא מחשה בעניין השינוי במצבו הרפואי. בספטמבר 2003 לאחר השחרור מהאשפוז פונה הנתבע לנתבעת ומגיש לה דרישתו לתגמולי ביטוח (עמ' 15). בכך סבר התובע כי יעלה בידו להערים על הנתבעת. למעלה מן הצורך אדון בשאלה השניה - האם מחלתו של התובע הינה בגדר מקרה ביטוח שהפוליסה חלה עליו? מקרה הביטוח בפוליסה מוגדר: "סרטן - נוכחות גידול של תאים ממאירים הגדלים באופן בתי מבוקר וחודרים לרקמות הסביבה או לרקמות אחרות" (להלן: "הסעיף"). טענתו המרכזית של התובע הינה שהגם שהגידול ממנו סבל התובע לא מוגדר בספרות הרפואיות הקלאסית כגידול ממאיר, הרי שלמעשה התנהג בדיוק כמו שמתנהג גידול ממאיר, התנהגות התואמת את לשון הסעיף. במועד 25.5.03 אובחנה מחלתו של התובע על-ידי מנהל המחלקה הכירורגית פה ולסתות בבית החולים רמב"ם כ"גידול אגרסיבי ונוטה להתפשט לכיוון בסיס הגולגולת... תופס את הלסת העליונה, סינוס מקסילרי ורצפת ארובת העין וקיר לטרלי של האף". מנגד טוענת הנתבעת כי אין לקבל את התביעה כיוון שהגידול שאובחן אצל התובע הינו גידול שפיר, ולפיכך אינו עולה על הקריטריונים שבפוליסה. הנתבעת בהסתמכה על האמור בלשון הסעיף קובעת כי כיוון שהגדרת סרטן בנספח מחלות קשות הינה "נוכחות גידול של תאים ממאירים הגדלים באופן בלתי מבוקר וחודרים לרקמות הסביבה או לרקמות אחרות", הרי שלהתקיימות סרטן כהגדרתו בנספח מחלות קשות נדרשים ארבעה רכיבים: א. גידול ב. תאים ממאירים ג. גדלים באופן בלתי מבוקר ד. חדירה לרקמות. יודגש כי המדובר בארבעה תנאים מצטברים. לפיכך די בכך שאם לא מתקיים אחד מהתנאים, אזי יש לקבוע כי אין המדובר בסרטן כהגדרתו בנספח מחלות קשות ומקרה הביטוח לא אירע. חוות הדעת מטעם מומחי הצדדים כיוון שעסקינן בשאלה האם המחלה שהתגלתה אצל התובע עונה להגדרת הסעיף בפוליסה ביקשו שני הצדדים חוות דעתם של מומחים רפואיים. הנתבעת צירפה שתי חוות דעת: האחת חוות דעת חיתומית מטעם ד"ר פרלוק והאחרת חוות דעת רפואית מטעם ד"ר ברק. התובע צירף מטעמו את חוות דעתו של ד"ר אודי פרישמן. בחוות דעתו של ד"ר פרלוק נכתב שהוא יועץ בנושא חיתום רפואי לחברות ביטוח. בפתיח לחוות דעתו של ד"ר פרלוק צוין כי הוא רופא חתם של חברות הביטוח בתחומי תנאי קבלה לביטוח חיים ותביעות ביטוח חיים ואלמנטרי, כי הוא מרצה במוסדות שונים וכי הוא כותב מאמרים בעיתונות מקצועית בנושא חיתום רפואי. ד"ר פרלוק הדגיש בחוות דעתו כי בכל שלושת הפעמים בהם נותח התובע הייתה האבחנה הרפואית " "Odontogenic Myxom(ראה עמ' 2 ס' 2,3 ו-4 לחוות הדעת). ד"ר פרלוק הבהיר שכיוון שהתובע הסתיר מחברת הביטוח את כל העובדות הנוגעות לגידול השפיר שסיכויי חזרתו גבוהים אזי ברור שלו חברת הביטוח ידעה שמדובר בגידול שסיכויי חזרתו גבוהים, כי אז הייתה מחריגה "גידולי לסת מכל סוג מהכיסוי הביטוחי". המומחה השני בו נסתייעה הנתבעת הינו ד"ר שלמה ברק שהינו מומחה בכירורגית פה ולסתות והמשמש כרופא בכיר במחלקה לכירורגיה פה ולסתות בבי"ח איכילוב שבתל-אביב. בחוות הדעת התייחס ד"ר ברק לשאלה האם לקה התובע בסרטן כהגדרתו בפוליסת "מזור". ד"ר ברק תמך יתדותיו על סיכום המחלה של התובע מבית החולים רמב"ם שניתנה ביום 2.6.03, שניתן עם שחרורו של התובע לביתו בתום הניתוח שעבר, ובו נאמר כי מדובר ב "benign neoplasm", היינו גידול שפיר. כן הסתמך ד"ר ברק על האמור בספר לפתלוגיה אורלית ולפיו הגידול ""Odontogenic Myxom מוגדר כגידול שפיר. ד"ר ברק איבחן את הגידול כשפיר בעל אגרסיביות מקומית הנוטה לחזור לאחר כריתתו. זאת ועוד, לפי תנאי הפוליסה בגידול חייבים להיות תאים ממאירים ותאים אלה אמורים לחדור לרקמות בסביבה מרוחקת יותר, וכיוון שבגידול שלפנינו אין ולא היו כלל תאים ממאירים הרי המדובר בגידול שפיר ומשכך המסקנה היא שאין מדובר בסרטן כהגדרתו בפוליסה. התובע הציג את חוות הדעת של ד"ר אודי פרישמן. ד"ר פרישמן הוא רופא בהכשרתו אשר שימש בעבר כסגן מנהל ביה"ח אסותא וכן כמנהל אגף הבריאות בחברת הביטוח הפניקס וכן כמנהל הביטוח המשלים של קופת חולים לאומית. ד"ר אודי פרישמן טרח להבהיר שמסגרת עבודתו בחברת הפניקס היה אחראי על מערך התביעות של האגף וכן על ניהול תביעות הבריאות בחברה. ד"ר אודי פרישמן ציין כי מדובר בגידול שנוטה ל"הישנות בשכיחות של 10% ועד 33%". לדעתו של ד"ר פרישמן "הגידול האגרסיבי ממנו סבל המבוטח מורכב מתאים הגדלים באופן בלתי מבוקר ומתפשטים לרקמות הבריאות בסביבת הגידול כלומר עונים על הגדרת תאים ממאירים". גידול זה הפעיל לחץ על רצפת העין והפך אותה דקיקה "כלומר אותר רגע לפני שחדר לגלגל העין, למעשה עונה על הגדרת גידול אשר חודר לרקמות הסביבה ומכאן שעונה על הגדרת ביטוח מזכה". יחד עם זאת, אף ד"ר אודי פרישמן הסכים כי מדובר בגידול ש"אינו שולח גרורות מרוחקות ולכן יוגדר בספרות הרפואית כגידול שפיר". בין שתי חוות הדעת העיקריות שהוצגו לפני ראיתי לנכון להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ברק על פני חוות דעתו של ד"ר פרישמן. ד"ר ברק הוא מומחה בכירורגית פה ולסת מבית חולים תל השומר, מכהן כרופא בכיר במחלקה לכירורגית פה ולסת בבית חולים איכילוב ובנוסף מפרסם מאמרים בתחום של גידולים שפירים (עמ' 47 ש' 14). לעומת זאת ד"ר פרישמן אינו מתמחה בפה ולסת או באונקולוגיה ומודה בכך שהוא איננו מועסק כרופא בפועל כ- 15 שנה (עמ' 30 ש' 7-8). בנושא שבמחלוקת אליו נדרשו המומחים לחוות דעתם נהנה ד"ר ברק מיתרון במישור הפרקטי והתיאורטי כאחד. לגופו של עניין שוכנעתי כי המחלה שבגינה הגיש התובע את תביעתו דנא הינה גידול שפיר, וכי איננו גידול הנובע ממחלת סרטן ממארת, ועל כן היא איננה עונה להגדרה המופיעה בסעיף הקובע; ראשית, האבחנה כי מדובר בגידול שפיר מופיעה בסיכום המחלה מבית חולים רמב"ם (נספח ו' לתצהיר התובע). בסיכום המחלה נכתב במפורש על-ידי גורם אובייקטיבי כי הגידול הינו benign neoplasm דהיינו, גידול שפיר. שנית, אף ד"ר פרישמן אינו חולק כי המחלה נחשבת לגידול שפיר (עמ' 27 ש' 9). שלישית, אין חולקין כי האבחנה שמדובר בגידול שפיר מופיעה בספר רפואה אובייקטיבי המגדיר את הגידול כשפיר. החשיבות לאבחון הגידול כשפיר היא רבה ביותר לענייננו וזאת שכן הגדרת המחלה כמחלה ממארת היא הכרחית להתקיימותו של הסעיף. במקרה דנן אף ד"ר פרישמן המומחה מטעם התובע הסכים, כי את סוג הגידול ניתן לחלק בצורה דיכוטומית בין ממאיר לשפיר (עמ' 28 ש' 12-13) וכי לפי הגדרה רפואית המחלה אינה גידול ממאיר (עמ' 37 ש' 13). זאת ועוד התובע מאשר כי היה בייעוץ ו/או טיפול אצל חמישה מומחים רפואיים מהטובים בארץ (עמ' 15 ש' 15-16, פרופ' פיינמסר, ד"ר פלד, פרופ' זלצר, ד"ר יהלום וד"ר מינקוב עמ' 21 ש' 4-7) שכולם מומחים ומנתחים בתחום הפה והלסת (עמ' 2 חוות דעת ד"ר ברק) אולם לא מצא לנכון להביא לעדות אף לא אחד מהם (עמ' 21 ש' 9-11) על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. במצב דברים זה נמנע התובע מלהביא ראיה הכרחית מבחינתו. מחדל זה פועל לרעתו שכן הנחה כי לו ראיה זו (חוות דעת רפואית בתחום הפה והלסת ו/או חוות דעת אונקולוגית) היתה מקדמת את ענייניו לא היה נמנע מלהביאה (ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, ע"א 55/89, קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 695) ודי בכך על מנת לחרוץ את דין תביעתו לשבט. אין מקום לדעתי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לדחות את תביעת התובע, כיוון שמקרה הביטוח כבר קרה, טרם כריתת חוזה הביטוח עובר ליום 1.4.2000 (וזאת בהסתמכה על סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 הקובע כי: "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת חוזה הביטוח כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל"). בהקשר זה טוענת הנתבעת כי המחלה הופיעה כבר בשנת 1997 וכי תוצאות הבדיקה היסטופתולוגית משנת 1997 מראות כי אובחנה המחלה. לענייננו, דומה שמדובר בגידול מקומי אשר מוסר באמצעות ניתוח ומשהוסר אין להגדיר את האדם הלוקה כחולה באותה מחלה. יחד עם זאת, קיימת אפשרות שגידול מעין זה יחזור ויתפרץ בעתיד. אשר על כן, אין עוד חולק כי מקרה הביטוח הנטען, לו היה מקנה לתובע זכאות לתגמולי ביטוח, אירע עוד בטרם כריתת חוזה הביטוח בגין נספח מחלות קשות. לפיכך בהתאם להוראות הדין בטלה הפוליסה ומתאיינת זכאותו של התובע לתגמולי הביטוח הנעתרים על ידו. התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. ניתן היום, י' באייר, תשס"ט (4 במאי 2009), בהעדר הצדדים. ד"ר אחיקם סטולר, שופט רפואהמסמכיםהצהרת בריאות