מבוא פסק דין זה עוסק הלכה למעשה ביישום, דיני הראיות על סוגיה שטרית קונקרטית. חזקת התמורה ., כחזקה לכאורה . ומהות ואופי נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע על הנתבעת הטוענת לכשלון תמורה כנגד שטר חוב לפרעון. בפני תובענה שטרית שעניינה שטר חוב לביטחון שהגישה התובעת לביצוע כנגד הנתבעת בסכום של 3165.57 ₪. כאמור כפי שנרשם בכותרת שטר החוב - הוא נמסר "לביטחון" על ידי הנתבעת לתובעת. זמן הפרעון המופיע על גבי שטר החוב - 10.7.2009. כפי שטען מנכ"ל הנתבעת ישעיהו רקובסקי בתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות, עבדה הנתבעת באופן רציף עם התובעת., והגם שלא נרשם מפורשות., אניח כי העיסקאות המשותפות היו עיסקאות ליסינג. כפי שטען מנכ"ל הנתבעת ., לכשנודע לו - וזאת רק ב25.4.2010 על החוב הנתבע , לאחר שאחד ממנהליה קיבל מכתב לדרישת תשלום חוב , פעל על מנת ללמוד על מקור החוב. התובעת ., חרף פניות חוזרות ונושנות המציאה לנתבעת "דף אקסל" בו פורטו "סכומים שאינם ברורים לנתבעת ללא כל ראיה שאכן מגיעים לתובעת סכומים אלו". בעקבות פנייה שפנתה הנתבעת אל התובעת קיבלה לגירסת מנכלה חלקי מסמכים ובין היתר "דוח אקסל "ובו רשומים סעיפים של חובות כספיים שאינם מעוגנים בהסכם …. כי שולמו או לא שולמו או היו צריכים לחייב בהם את הנתבעת בהתאם להסכם" בסעיף 18 לתצהיר עדות ראשית מטעמו טען מנכ"ל הנתבעת כי "אין בידי הנתבעת כל אזכור או צל ראייה או מסמך המעגן את דרישת החוב לגבי דלקן" . לטענת מנכל הנתבעת ., "במידה והותקן דלקן איננו באישור מי ממנהלי הנתבעת". ביום 31.10.2010 נתן כבוד הרשם יעקובי רשות להגן והורה על המצאת רשימת מסמכים הנוגדים לתובעת והעתקם בתוך 30 ימים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ימים. פרק הזמן להגשת רשימת מסמכים ותצהירי עדות ראשית חלף ולמרות זאת לא המציאה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה. אין חולק כי התובעת לא המציאה., לא רשימת מסמכים ולא תצהיר עדות ראשית. על פי תקנה 214ב1 "תובענה ממוכנת או תובענה שנדונה בסדר דין מקוצר, אשר ניתנה בהן רשות להתגונן או שהוגש בהן כתב הגנה ומתקיימות בהן הוראות תקנת משנה 214ב(א), יידונו כתובענה בסדר דין מהיר לפי הוראות פרק זה; על תובענה כאמור יחולו הוראות כמפורט להלן: (1) התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח, בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההחלטה בדבר מתן ה רשות להתגונן או ממועד המצאת כתב ההגנה, לפי הענין; המצאת מסמכים לפי פסקה זו יראו כהמצאת כתב תביעה, לצורך מנין המועדים הקבועים בפרק זה; על פי תקנה 214 ג שומה היה על התובעת להמציא בתוך 30 ימים "תצהיר מטעמה ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות" העובדות שבכתב הטענות לענייננו הן העובדות המפורטות בכתב התובענה השטרית - הבקשה לביצוע שטר.אין חולק כי עובדות אלה לא אומתו כמתחייב- ובעיקר לא לעניין סכום שטר החוב בו לא הודתה הנתבעת על פי תקנה 214ח היה על התובעת לצרף לכתב טענותיה "רשימה של המסמכים הנוגעים לענין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו, ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה"- רשימה כאמור לא צורפה. חלף זאת טען בא כח התובעת בפתח הישיבה המקדמית כי אין בדעת התובעת להגיש תצהיר עדות ראשית ומעבר למסמכים שצורפו לבקשה להארכת מועד מטעם הנתבעת ומעבר לשטר החוב אין לתובעת מסמכים אחרים רלוונטים לתביעה. לשיטתו של בא כוח התובעת די לה לתובעת על מנת שתעמוד לה זכותה להיפרע משטר החוב באחיזתה בשטר החוב. מנכל התובעת נחקר חקירה נגדית על תצהירו .ברם., בא כח הנתבעת לא נחקר לעניין טענתו כי החיוב בגין דלקן אינו מעוגן בהסכם כלשהו ומאחר והוא הוא שמהווה את יתרת החוב נשוא התביעה - הרי שטענת ההגנה שהעלה לא נסתרה. טענת התובעת: לטענת בא כח התובעת ., עומדת לה לתובעת חזקת התמורה על פי סעיף 29א) לפקודת השטרות. הנטל לעניין זה על הנתבעת להוכיח כי על פי הסכם שכרתה עם התובעת , הפרה התובעת את ההסכם וחייבה את הנתבעת בסכומים שאינה מחוייבים על פי ההסכם. לטענת בא כח התובעת לא הרימה הנתבעת נטל זה ומכאן שדין התביעה להתקבל . דיון והכרעה אין חולק כי בעילת התביעה היא עילה שטרית. אין גם חולק כי על פי סעיף 29 א) לפקודת השטרות עומדת לתובעת חזקת התמורה . אלא שחזקה זו אינה חזקה חלוטה ובלשון המחוקק: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר , חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". "חזקה לכאורה" נקבע ., זאת להבדיל מחזקה חלוטה. ו"לכאורה" על שום מה? על שום שאם הודו או הוכיח שההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות...או באי חוקית חובת הראיה מוחלפת ...- סעי 29(ב) לפקודה. טענת הנתבעת כאמור היא כי התובעת לא הייתה רשאית מכח הסכמת הצדדים לחייבה בגין חיובי דלקן ברור כי בשלב ראשון רובץ הנטל על הנתבעת להוכיח פגם בזכות הקניין או לחלופין כשלון תמורה. ברם., עסקינן בנטל הוכחת עובדה בעל אופי שלילי . לאמור ., כי הנתבעת לא חתמה על הסכם או הסדר המאפשר לתובעת לחייבה בגין חיובי "דלקן". משכך יסתפק בית המשפט בכמות ראיות פחותה מצד הנתבעת להרמת הנטל הרובץ עליה והעברתו אל הצד השני בהקשר זה נאמר: "עובדה בעלת אופי שלילי איננה מעבירה ...את נטל השכנוע, אך יש לה השפעה על הרמת הנטל המשני, נטל הבאת הראיות. ...בגלל היות העובדה בעלת אופי שלילי - ולכן קשה להוכחה - יסתפק בית המשפט בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד השני. בדרך כלל, קל יותר לצד שכנגד להוכיח עובדה זו, היינו את האספקט החיובי בטענה." (אליהו הרנון דיני ראיות 204 (מהדורה שלישית, 1974)). וכפי שניפסק: "גם כאשר מדובר בהוכחת היסוד השלילי, שומה עלינו לשמור על העיקרון הבסיסי בדיני הראיות, כי נטל השכנוע רובץ על בעל הדין, אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי... עם זאת, לעובדה בעלת אופי שלילי יש השפעה על הרמת הנטל המשני - הוא נטל הבאת הראיות (הדגשה שלי- כ.ל.). מי שנושא בנטל השכנוע - בענייננו המערער - הוא שצריך לפתוח בהבאת ראיות... בית המשפט לא יתעלם מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנם ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל-כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד. כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדיי." (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר, פ"ד מ(3) 281, 301 (1986)). ועד כמה "פחותה"? בעניין זה ניפסק בע"א 7303/01: "כלום עמד המערער בנטל השכנוע שרבץ עליו? לשאלה זו יש לדעתי להשיב בחיוב. יש לזכור כי ענייננו בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, שלגבי הוכחתה כדי הרמת נטל הבאת הראיות לשם העברתו אל הצד שכנגד ניתן, ככלל, להסתפק בכמות פחותה של ראיות... בתצהירו, שהיה עדות ראשית מטעמו, העיד המערער כי מעולם לא חתם על ההסכם או על ייפוי-הכוח, וכי מעולם לא קיבל כל תמורה עבור זכויותיו במקרקעין. בהגשת תצהירו יצא המערער ידי חובת נטל הבאת הראיות שרבץ עליו". (ע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847, 852-853 (2003)) לגבי שטר חוב שלא נרשמה בגידרו התמורה שניתנה נגדו., כלל הוא כי: "במקום בו פורש בשטר חוב שנתקבלה התמורה, לא יהיה ביד החותם להוכיח את ההפך מזה על-ידי הבאת עדות בעל פה שאיננה עדותו של התובע...דין זה לא יחול...כאשר המדובר בשטר חוב שאין בו זכר לעובדה, שנתקבלה בעדו תמורה". (ע"א 408/54 מועמר נ' דוירי, פ"ד י(2) 981, 996 (1956)). חובת ההוכחה ומשקל ואופי נטל הראיה במשפט האזרחי - לעניין זה נכתב על ידי המלומד קדמי : "השאלה אם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו; ובית המשפט משיב לשאלה זו, על פי כלל הראיות שבאו בפניו - ואין נפקא מינה מיהו בעל הדין שהביאן - ועל בסיס הערכת מהימנותן של ראיות אלו וקביעת משקלן הראייתי." (יעקב קדמי על הראיות 1537 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003)). ראו דיון וציטוטים רע"א 2157/07 אדטו נגד רנתיסי - פסק דינו של כבוד השופט אלייקים רובינשטיין וכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה אשר אושר בפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין כאמור ומהכלל אל הפרט השטר נשוא פסק דין זה -שטר-חוב שניתן לביטחון. כידוע וכפי שטען בא כח התובעת בפני בסיכומיו , טענתו של עושה שטר ביטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אמנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים (ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341 (1963); ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550 (1964); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 680, 692-691 (1989) - הנשיא שמגר; ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647 , 652-651, (1991) - השופט מלץ; ראו גם מנחם מאוטנר, "'שטר-הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך", עיוני משפט יב (תשמ"ז) 205, 208-206; שלום לרנר, דיני שטרות 314-313 (מהדורה שנייה, 2007)). הנתבעת לא חלקה על מהותו של השטר כשטר חוב לביטחון לעסקת ליסינג בין הצדדים , ובכך נענה החלק הראשון של ההוכחה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת זכותה של התובעת להיפרע מהנתבעת על פי שטר החוב בגין חיובי דלקן, והשלמת סכום השטר בגין חיובים כאמור ועמידתה של הנתבעת במוטל עליה לעניין זה. אכן כפי שטען בא כח התובעת ., לגבי סוגייה זו קיימת חזקה לכאורה לטובת של התובעת- הלוא היא חזקת התמורה מכח סעיף 29(א) לפקודת השטרות (ראו לדוגמא ע"א 421/74 שגן נ' מדר, פ"ד כט(1), 445, 447-446 (1974) - השופט קיסטר). מכל מקום, עסקינן בחזקה לכאורה . הנטל לסתור אותה מוטל על שכם הנתבעת   בעניין זה אני קובעת כי ביישום ההלכה לעניין הפחתת הנטל הראייתי להוכחת יסוד שלילי בנסיבות דנן,. והגם שיישום הלכה זו אינו מעביר את נטל הבאת הראיות כל כולו על שכם התובעת , לא כל שכן את נטל השכנוע, אל כתפיה כמחזיקת השטר, עדיין , השפעתו של היסוד השלילי היא בהורדת הרף לעמידה בנטל הבאת הראיות, זאת להבדיל מהעברתו באופן אוטומטי על התובעת .    יודגש כי שני המקרים שצוטטו לעיל - עניין נבנצאל ועניין עסאף - עסקו בחזקות שבחוק (חזקת הבעלות באמצאה לפי סעיף 76 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1976 בעניין נבנצאל והחזקה בדבר אמיתות תוכנו של מסמך נוטריוני לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 בעניין עסאף).   ועוד אדגיש , את מסקנתי לאמור ,כי הנתבעת הרימה הנטל הרובץ עליה כי לא התחייבה כלפי התובעת בתשלומים בגין חיובי דלקן אינני מסיקה בהסתמך על הכחשה סתמית של הנתבעת. מסקנה זו סומכת הן על מסמכים שבא כח התובעת הצהיר כי אלו מסמכים שאינם במחלוקת ,גם אם צורפו למסמכי הנתבעת ובנסיבות בהן התובעת בהצהרת בא כוחה הפנתה אליה . קרי ., חיובים בגין "דלקן" המגבשים את החוב נשוא התביעה, הן על תצהיר מנכ"ל הנתבעת שהוגש בתמיכה לבקשה להארכת מועד ובתמיכה להתנגדות., הן על תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל הנתבעת., על עדותו בחקירה נגדית על תצהירו וליתר דיוק על הימנעות בא כח התובעת מלחקור אותו בחקירה נגדית על תצהירו לענין זה, לאמור כי הנתבעת לא התחייבה מעולם כלפי התובעת לחיובי דלקן., והן על העובדה שהתובעת מצידה לא המציאה תצהירי עדות ראשית לסתור את טענת ההגנה של הנתבעת אשר העבירה אליה את נטל ההוכחה המשני כפי שצוטט לעיל אחרית דבר במקרה דנן אין חולק שהתמורה שהתקבלה תמורת השטר לא מולאה על ידי מי מן הצדדים . התובעת היא שהשלימה את סכום השטר . על השלמה זו כהשלמה כדין חולקת הנתבעת. לשון אחרת ., בשטר חוב שלא פורשה בגידרו התמורה שניתנה תמורתו .,לנוכח העובדה שעל הנתבעת היה להוכיח את טענתה לכשלון תמורה כטענה בעלת יסוד שלילי., בשים לב לעובדה שמנהל הנתבעת הצהיר מפורשות כי הנתבעת לא חתמה על הסכם המאפשר לתובעת לחייבה בגין חיובי דלקן., ובשים לב לעובדה שהתובעת לא נשאה בנטל ראייה משני שעבר אליה בכל דרך- בא כוחה לא חקר את מנהל הנתבעת בחקירה נגדית לעניין זה., גירסת מנהל הנתבעת לא נסתרה והתובעת מצידה לא טרחה להביא ראיות נוגדות מהן ניתן להסיק אל זכותה לחייב הנתבעת בחיובי דלקן ., לאור כל אלה - דין התביעה להידחות התוצאה היא שדוחה התובענה. מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 6000 ₪. סכומים ששילמה הנתבעת על חשבון התביעה השטרית, יושבו לה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום התשלום ועד ההשבה בפועל. תיק ההוצאה לפועל המקושר - ייסגר המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים. טפסים משפטייםמסמכים