פסק-דין זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד) במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המבקשת לביטול צו ביניים שניתן בבית משפט השלום (כבוד השופטת א' זיסקינד). בין המבקשת למשיבה, הגרות בשכנות זו לזו, קיים סכסוך חריף ומתמשך שאין זה המקום לתאר את פרטיו. סכסוך זה הביאן בפני הערכאות השונות שוב ושוב. גם המבקשת וגם המשיבה מלינות על הטרדה, כל אחת מצד השנייה, ופתרון לסכסוך אינו נראה באופק. בית משפט השלום, בהחלטה מנומקת היטב שניתנה לאחר ששני הצדדים העידו בפניו ואף נחקרו בחקירה נגדית, התרשם כי המבקשת, במעשיה ובהתנהגותה, גורמת לסבלם של שכניה ומטרידה אותם. כן ציין בית משפט השלום כי סבור הוא שהמבקשת אינה מודעת לכך ש"מעשיה הינם מעשים פוגעים, מציקים, מטרידים, ואינם מאפשרים לקיים אורח חיים סביר" וכי היא מסרבת להבין זאת. לפיכך, הורה בית משפט השלום על הרחקת המבקשת מביתה למשך שבעה ימים, ואסר עליה להטריד מי מבני משפחת המשיבה בכל דרך שהיא. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת לביטול צווי ביניים אלה, בציינו כי בית משפט השלום שמע את העדים והתרשם מהם והגיע למסקנה אליה הגיע, וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה המבררת בעניין צווים זמניים. בית המשפט המחוזי שלח את שני הצדדים, בהסכמתם, לגישור. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. במסגרת זו הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום. בקשתה זו נענתה באופן חלקי וביצועו של הצו המורה על הרחקת המבקשת מביתה עוכב (החלטתו של כבוד השופט מ' חשין מיום 14.9.2003). בבקשתה, שוטחת המבקשת טענותיה באשר להתנהגותה המטרידה של המשיבה, ובאשר לשגיאות שנפלו, לשיטתה, בהחלטתו של בית משפט השלום ובהמשך לכך בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בבקשתה לעיכוב ביצוע מוסיפה ומציינת המבקשת כי אין ידה משגת לממן מקום דיור חלופי וכי הרחקתה מדירתה תפגע גם בפרנסתה שכן היא עובדת בביתה. המשיבה לא הגישה תגובה לבקשת רשות הערעור, אך מהודעות ובקשות שונות שהגישה לבית משפט זה עולה כי היא מתנגדת בכל תוקף לקבלת בקשת רשות הערעור וכי היא סבורה ששינוי מהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי יגרום לה ולמשפחתה נזק רב ואף יעמידם בסכנה. המשיבה אף הודיעה לבית משפט זה על המשך הטרדה מצידה של המבקשת שהגיעה לכדי הגשת תלונה במשטרה (אחת מיני רבות בסכסוך דנן). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובכתבי בי-הדין שהגישה המשיבה החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. משחלף זמן כה רב מהחלטתו של בית משפט השלום ומשנשלחו הצדדים להליך של גישור בבית המשפט המחוזי, אין להותיר על כנו את הצו המורה על הרחקת המבקשת מביתה. מכל מקום נראה כי המדובר בסכסוך כה ארוך וכה חריף עד שספק אם הרחקת המבקשת מביתה למשך שבעה ימים תועיל ותקדם את פתרונו. יתרה מכך, העובדה שחלף זמן ממושך מאז מתן צו ההרחקה ועד היום הופכת את המחלוקת כולה למחלוקת חדשה שאין עוד מקום לבררה בהליך הקיים. אין לי אלא להצטרף לעמדתו של בית משפט השלום אשר ציין כי המדובר בסכסוך קשה וממושך ומן הראוי שהמשטרה תושיט את ידה ותנקוט בהליכים המתחייבים, לנוכח העובדה כי אין בצווי ההרחקה כדי לפתור בצורה מספקת והולמת את המחלוקת. ברי, עם זאת, כי אין בדברים אלה כדי לשנות דבר וחצי דבר ממסקנותיו של בית משפט השלום באשר להתנהגותה של המבקשת, שכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין כל עילה להתערבות של ערכאת הערעור בהן. כמו כן, אין בפסק דין זה כדי למנוע מהמשיבה לפנות לערכאה המבררת ולהביא בפניה את טענותיה בדבר הפרות נטענות של המבקשת את צו מניעת ההטרדה שניתן נגדה. במובן זה, הערעור מתקבל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צו בינייםערעורצווים