##הקדמה:## ##מהי הדרך הנכונה להגיש ערעור על החלטת רשם ?## הוראת סעיף 96 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובעת כי החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. ##דוגמא לבקשת רשות ערעור על החלטת רשם:## ##סוג ההליך: ##בקשת רשות ערעור ##הערכאה עליה מערערים:## בית המשפט המחוזי בתל אביב ##מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## _________ ##תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## _________ ##המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ##המותב המוסמך לדון בערעור:## שופט יחיד בבית המשפט המחוזי ##סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ##סכום הערובה:## [___ ש"ח] ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית: ##לא ##המועד האחרון להגשת הערעור: ## [תאריך] א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מבקשים רשות לערער. בהחלטה נשוא בקשה זו, קבע בית המשפט הנכבד כי הדרך הנכונה לתקוף החלטות שניתנו על ידי כבוד השופט א' שילה בשבתו כרשם בית המשפט המחוזי, היא באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך שימוש בסמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבקש עותר לקבלת רשות ערעור על קביעה זו, ולחלופין, לקבוע כי הדרך הנכונה היא אכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ב. עיקרי ההחלטה שעליה מבוקש לערער. ההחלטה נשוא בקשה זו עוסקת בשאלת הדרך הדיונית הנכונה לתקיפת החלטות שניתנו על ידי כבוד השופט א' שילה, המכהן הן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי והן כרשם בית המשפט המחוזי. בית המשפט קמא קבע כי במקרה הנדון, ההחלטות הרלווננטיות ניתנו על ידי כבוד השופט שילה בשבתו כרשם, וזאת על בסיס כותרת הפרוטוקול וההחלטה, אופן חתימתו, וכן מהות העניינים בהם דן (מינוי אפוטרופוס לדין ותיקון כתב תביעה), המצויים בסמכות רשם. לפיכך, קבע בית המשפט כי הדרך הנכונה לתקוף את ההחלטות היא באמצעות ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, ולא בבקשת רשות ערעור. נוכח הגשת ההליך בתוך תקופת המועדים להגשת ערעור, הורה בית המשפט על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי. ג. ואלו נימוקי הבקשה. ## טעות בפרשנות סמכות הרשם ## 1. בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי העניינים בהם דן כבוד השופט שילה, קרי מינוי אפוטרופוס לדין ותיקון כתב תביעה, מצויים באופן מובהק בסמכות רשם, מבלי לבחון לעומק את נסיבות המקרה הספציפיות ואת ההקשר הרחב של ההליכים. 2. המבקש יטען כי קביעת בית המשפט קמא לפיה "אין ספק משמעותי" כי ההחלטה ניתנה בשבתו כרשם, אינה מתיישבת עם המורכבות המובנית במצב בו שופט מכהן בשני כובעים, ודורשת בחינה מדוקדקת יותר של מהות ההחלטה ולא רק של כותרתה. 3. שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי כבוד השופט שילה מכהן גם כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי, נסיבה שיש בה כדי להטיל ספק באשר לזהות הכובע השיפוטי בו ניתנה ההחלטה, מעבר לניסוח הפורמלי. 4. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מביאה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לסמכות הרשם אל מול סמכות השופט, ובפרט את ההשלכות המעשיות של קביעה זו על זכות הגישה לערכאות ועל אופן ניהול ההליכים. 5. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את האפשרות כי גם אם העניינים מצויים בסמכות רשם, הרי שבנסיבות מסוימות, ובשל מעמדו הכפול של המותב, ייתכן כי ההחלטה ניתנה בפועל כהחלטת שופט, המצדיקה בקשת רשות ערעור. ## טעות בפרשנות סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט ## 6. בית המשפט קמא שגה בפרשנותו לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט, אשר קובע כי החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, מבלי להתייחס למקרים חריגים בהם זהות המותב כפולה. 7. המבקש יטען כי פרשנות בית המשפט קמא לסעיף 96(ב) הינה פרשנות דווקנית וצרה מדי, שאינה מתחשבת ברוח החוק ובמטרתו לאפשר ביקורת שיפוטית יעילה על החלטות רשמים, ובפרט במקרים מורכבים. 8. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את ההשלכות הרוחביות של קביעתו על מקרים עתידיים בהם שופטים יכהנו גם כרשמים, וכיצד יש לפרש את סמכותם ואת דרכי התקיפה של החלטותיהם במצבים אלו. 9. המבקש יטען כי ההחלטה סוטה בצורה מהותית מהפרשנות הראויה לסעיף 96(ב) לחוק, אשר צריכה לאפשר גמישות מסוימת במקרים בהם קיימת אי-בהירות לגבי זהות המותב השיפוטי שנתן את ההחלטה. 10. שגה בית המשפט קמא בכך שלא נימק באופן מספק מדוע במקרה זה, על אף המורכבות, יש לדבוק בפרשנות פורמלית גרידא של סעיף החוק, ולא לאפשר בחינה מהותית יותר של זהות המותב. ## אי התייחסות למעמד הכפול של המותב ## 11. בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן דעתו באופן מספק למעמדו הכפול של כבוד השופט שילה, המכהן הן כשופט והן כרשם, וההשלכות הנובעות מכך על דרך התקיפה של החלטותיו. 12. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מתייחסת לעניין המהותי של יצירת בלבול ואי-ודאות בקרב מתדיינים באשר לדרך הנכונה לתקוף החלטות של מותב בעל מעמד כפול, דבר הפוגע בעקרון הוודאות המשפטית. 13. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את האפשרות כי במקרים של מעמד כפול, יש להעדיף את הדרך הדיונית המאפשרת ביקורת שיפוטית רחבה יותר, קרי בקשת רשות ערעור, על מנת להבטיח צדק. 14. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מנומקת כראוי בכל הנוגע להתמודדות עם המצב הייחודי של מותב בעל סמכות כפולה, וכי חסרים בה פרטים מהותיים שיצדיקו את הקביעה החד-משמעית שניתנה. 15. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הפוטנציאל לעיוות דין הנובע מקביעה פורמלית גרידא, כאשר בפועל ייתכן כי ההחלטה ניתנה ברוח של שופט ולא של רשם, ועל כן מצדיקה דרך תקיפה שונה. ## טעות בהערכת משקל הכותרת והחתימה ## 16. בית המשפט קמא שגה כאשר נתן משקל יתר לכותרת הפרוטוקול וההחלטה ולאופן החתימה של כבוד השופט שילה, כאינדיקטורים בלעדיים לזהות המותב, מבלי לבחון את מהות ההחלטה והקשרה. 17. המבקש יטען כי הסתמכות גורפת על ניסוחים פורמליים בלבד, כגון כותרת וחתימה, אינה מספקת במקרים מורכבים בהם קיימת זהות כפולה למותב, וכי יש לבחון את העניין באופן מהותי יותר. 18. שגה בית המשפט קמא בכך שלא בחן את האפשרות כי כותרת וחתימה אינן בהכרח משקפות את הכובע השיפוטי בו ניתנה ההחלטה בפועל, וכי ייתכנו נסיבות בהן שופט יחתום כרשם מטעמים פרוצדורליים גרידא. 19. המבקש יטען כי ההחלטה אינה עומדת במתחם הסבירות כאשר היא מתבססת באופן כה מוחלט על פרטים טכניים, מבלי לבחון את ההקשר הרחב ואת מהות ההחלטות שניתנו. 20. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הפוטנציאל לטעות אנוש או לבלבול בניסוח כותרות וחתימות, ובכך נתן משקל יתר לנתון עובדתי מסוים שאינו בהכרח משקף את המציאות המשפטית. ## פגיעה בעקרון הוודאות המשפטית ## 21. בית המשפט קמא שגה בכך שהחלטתו יוצרת אי-ודאות משפטית משמעותית באשר לדרך התקיפה של החלטות הניתנות על ידי מותבים בעלי מעמד כפול, ובכך פוגעת ביכולתם של מתדיינים לכלכל את צעדיהם. 22. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מציעה פתרון ברור וחד-משמעי למקרים עתידיים דומים, ובכך משאירה פתח לפרשנויות שונות ולדיונים מיותרים באשר לדרך הדיונית הנכונה. 23. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את ההשלכות המעשיות של קביעתו על יעילות המערכת המשפטית, שכן היא עלולה להוביל להגשת הליכים שגויים ולבזבוז זמן שיפוטי יקר. 24. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מתיישבת עם השכל הישר וניסיון החיים, אשר מלמדים כי במקרים של אי-בהירות, יש להעדיף את הדרך המאפשרת בירור מהותי ומקיף יותר של הסוגיה. 25. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הצורך ביצירת כללים ברורים ופשוטים לציבור המתדיינים, על מנת למנוע טעויות פרוצדורליות מיותרות ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. ## טעות ביישום סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט ## 26. בית המשפט קמא שגה ביישום סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, אשר מאפשר העברת הליך לבית משפט אחר, שכן העברה זו אינה פותרת את שאלת הדרך הדיונית הנכונה ואינה מכריעה בשאלת סמכות הערעור. 27. המבקש יטען כי העברת ההליך לבית המשפט המחוזי, מבלי להכריע באופן עקרוני בשאלת דרך התקיפה, משאירה את הסוגיה פתוחה ועלולה להוביל לדיונים נוספים באותה שאלה בערכאה הנמוכה יותר. 28. שגה בית המשפט קמא בכך שלא נימק מדוע העברה זו היא הפתרון הנכון והיעיל ביותר במקרה הנדון, במקום להכריע בשאלת סמכות הערעור באופן שיבהיר את הדין למקרים עתידיים. 29. המבקש יטען כי ההחלטה אינה עומדת במתחם הסבירות כאשר היא בוחרת בפתרון פרוצדורלי של העברה, במקום להתמודד עם השאלה העקרונית של דרך התקיפה של החלטות מותב בעל מעמד כפול. 30. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הפוטנציאל לבזבוז משאבים שיפוטיים וזמן שיפוטי, כאשר ההליך מועבר לערכאה אחרת מבלי שהוכרעה השאלה המהותית של דרך התקיפה. ## התעלמות מהלכה פסוקה בנוגע לזהות המותב ## 31. בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מהלכה פסוקה, ככל שקיימת, אשר קובעת פרמטרים לבחינת זהות המותב השיפוטי במקרים של מעמד כפול, ובכך פסק בניגוד לעקרונות יסוד בדיני סמכויות. 32. המבקש יטען כי מסקנתו של בית המשפט קמא שגויה ונסמכת על יישום שגוי של ההלכה בעניין בחינת סמכות המותב, ובפרט במקרים בהם קיימת אי-בהירות לגבי הכובע השיפוטי בו ניתנה ההחלטה. 33. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את הפסיקה הקובעת את הפרמטרים לצורך קבלת החלטתו באשר לזהות המותב, ובכך התעלם מעקרונות מנחים שנקבעו על ידי ערכאות גבוהות יותר. 34. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד בדיני סמכויות, אשר מחייבים בחינה מעמיקה של מהות ההחלטה והקשרה, ולא רק של ניסוחים פורמליים, לצורך קביעת זהות המותב. 35. שגה בית המשפט קמא בכך שלא נימק מדוע במקרה זה אין ליישם את העקרונות שהתווה בית המשפט העליון או ערכאות אחרות בנוגע לבחינת זהות המותב השיפוטי במקרים מורכבים. ## טעות ביישום עקרונות דיוניים ## 36. בית המשפט קמא שגה ביישום עקרונות דיוניים בסיסיים, שכן ההחלטה אינה מאפשרת למבקש למצות את זכותו לערעור באופן היעיל והנכון ביותר, ובכך פוגעת בזכות הגישה לערכאות. 37. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מתיישבת עם עקרונות של יעילות דיונית וצדק מהותי, שכן היא מכריחה את המבקש לנקוט בדרך דיונית שייתכן ואינה הולמת את מהות ההחלטה שניתנה. 38. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את האפשרות כי במקרים של ספק, יש להעדיף את הדרך הדיונית המאפשרת בירור מקיף יותר של הסוגיה, קרי בקשת רשות ערעור, על מנת למנוע עיוות דין. 39. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מנומקת כראוי בכל הנוגע ליישום עקרונות דיוניים במקרים של אי-בהירות לגבי זהות המותב, וכי חסרים בה פרטים מהותיים שיצדיקו את הקביעה שניתנה. 40. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הפוטנציאל לטעויות פרוצדורליות מצד מתדיינים, כאשר הכללים לגבי דרך התקיפה אינם ברורים וחד-משמעיים, ובכך פוגע בעקרון ההסתמכות. ## פגיעה בזכות הגישה לערכאות ## 41. בית המשפט קמא שגה בכך שהחלטתו עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המבקש, שכן היא מכריחה אותו לנקוט בדרך דיונית שייתכן ואינה הולמת את מהות ההחלטה, ובכך מעכבת את בירור עניינו. 42. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד של צדק טבעי וזכות הגישה לערכאות, אשר מחייבים לאפשר למתדיינים למצות את זכויותיהם באופן היעיל והנגיש ביותר. 43. שגה בית המשפט קמא כאשר לא בחן את ההשלכות של קביעתו על זכותו של המבקש לערער על החלטות שניתנו על ידי מותב בעל מעמד כפול, ובכך נתן משקל יתר לשיקולים פורמליים. 44. המבקש יטען כי ההחלטה אינה עומדת במתחם הסבירות כאשר היא מקשה על מתדיינים לממש את זכותם לערעור, ובכך יוצרת חסם דיוני מיותר במקרים מורכבים. 45. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הצורך להקל על מתדיינים במקרים של אי-בהירות משפטית, ולא להכביד עליהם בבחירת דרך דיונית שגויה, שעלולה להוביל לדחיית הליכים. ## טעות בהערכת מהות ההחלטות ## 46. בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי העניינים בהם דן כבוד השופט שילה (מינוי אפוטרופוס לדין ותיקון כתב תביעה) מצויים באופן מובהק בסמכות רשם, מבלי לבחון את המורכבות והרגישות של עניינים אלו. 47. המבקש יטען כי גם אם עניינים אלו מצויים בסמכות רשם באופן עקרוני, הרי שבנסיבות מסוימות, ובפרט כאשר מדובר במינוי אפוטרופוס לדין, ייתכן כי ההחלטה נושאת אופי מהותי יותר המצדיק בקשת רשות ערעור. 48. שגה בית המשפט קמא בכך שלא בחן את האפשרות כי ההחלטות שניתנו, על אף היותן בסמכות רשם, נוגעות לעניינים בעלי חשיבות עקרונית או השלכות רחבות, המצדיקות בחינה בדרך של בקשת רשות ערעור. 49. המבקש יטען כי ההחלטה אינה מנומקת כראוי בכל הנוגע להערכת מהות ההחלטות שניתנו, וכי חסרים בה פרטים מהותיים שיצדיקו את הקביעה החד-משמעית שניתנה. 50. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס לעניין הפוטנציאל לעיוות דין הנובע מקביעה פורמלית גרידא, כאשר בפועל ייתכן כי ההחלטה נושאת אופי מהותי יותר, ועל כן מצדיקה דרך תקיפה שונה. נוכח כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה. ##להלן ההחלטה בנושא ערעור על החלטת רשם:## החלטה ענינה של החלטה זו בבקשת רשות לערער שהוגשה לבית משפט זה על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב כבוד השופט א' שילה. כב' השופט שילה מכהן גם כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי. במצב זה מתעוררת השאלה האם הדרך הנכונה לתקוף את החלטתו היא בדרך של ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי (כפי שנעשה לגבי החלטה אחרת של רשם), או בבקשת רשות לערער לבית משפט זה (כפי שנעשה לגבי החלטה אחרת של שופט של בית המשפט המחוזי). הוראת סעיף 96 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובעת כי החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. נראה לי, כי במקרה שבפניי אין ספק משמעותי כי ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופט שילה בשבתו כרשם של בית המשפט המחוזי. הדבר עולה בבירור מכותרת הפרוטוקול וההחלטה, וכן מן האופן בו חתם כב' השופט שילה על החלטותיו נשוא ההליך שבכותרת. בכל המקומות הללו, ללא יוצא מן הכלל, תוארו של כב' השופט שילה הוא של רשם בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, מעיון בחומר עולה כי העניין בו דן כב' השופט שילה בהחלטות הרלוונטיות הינו עניין המצוי בסמכות רשם (שאלת מינוי אפוטרופוס לדין, ועניין של תיקון כתב תביעה). התוצאה היא כי היה מקום להגיש את ההליך כערעור בזכות לבית המשפט המחוזי, ולא כבקשת רשות לערער. עם זאת, נוכח העובדה שההליך הוגש בתוך תקופת המועדים להגשת ערעור על החלטת רשם, אני עושה שימוש בסמכות הנתונה לי בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, ומורה להעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב. רשםערעור על החלטת רשםערעור