האם התבטאות של שופט יכולה להוות עילה לפסילה ? בעקבות התבטאות של בית המשפט הוגשה בקשה לפסילתו. להלן פסק דין בנושא פסילת שופט בגלל התבטאות: פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט א' שאנן) מיום 28.02.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.פ. 1857/00. 1. נגד המערערים הוגש כתב אישום, בת.פ. 1857/00, המייחס להם עבירות לפי חוק מס ערך מוסף. ביום 28.2.01 התקיים דיון בשמיעת ראיות התביעה. בדיון נשמעה עדותו של עד תביעה. במהלך חקירתו הביע ב"כ המערערים מספר התנגדויות באשר לאופן חקירת העד על ידי ב"כ התביעה ובאשר לעצם הצגתם של מוצגים שונים על ידי התביעה. בית המשפט דחה את ההתנגדויות במהלך הדיון. בשלב מסוים של הדיון הביע ב"כ המערערים את התנגדותו לשאלה שנשאלה ע"י ב"כ המשיבה. בית המשפט דחה, גם הפעם, את ההתנגדות תוך שהוא מציין כי: "אין לי אלא לחזור על מה שאמרתי למעלה אבל אפרט יותר משפירטתי קודם בתקווה שאחסוך התנגדויות סרק בעתיד". בהמשך הדיון הביע ב"כ המערערים שוב את התנגדותו לאופן חקירת עד התביעה על ידי ב"כ התביעה. בית המשפט דחה את ההתנגדות תוך שהוא מציין כי ההליך יימשך "עד הסוף המר, גם אם בדרך הקשה". 2. בעקבות התבטאות זו של בית המשפט הגיש ב"כ המערערים בקשה לפסילתו. ב"כ המערערים טען כי: "מדברים אלו, עולה שבין במודע ובין שלא במודע נוצרה אצל בית המשפט דיעה קומה כלשהי שאם לא כן היה אולי אומר 'נתקדם עד הסוף' ולא 'עד הסוף המר'". הוא ציין כי יש בדברים אלה כדי לבסס חשש אובייקטיבי כי השופט גיבש דיעה קדומה ביחס להליך שבפניו. המשך קיום ההליך בפני אותו שופט יהווה פגיעה במראית פני הצדק. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין בהחלטתו כי: "ייתכן שהשתמשתי בביטוי לא מוצלח, כשאמרתי שהתיק יישמע 'עד הסוף המר', וכאשר הוספתי שכך יהיה גם אם יישמע 'בדרך הקשה', אבל במילה "המר", לא הייתה כל כוונה לרמז, כאילו תוצאת הדיון ברורה כבר, אלא רק לכך שאם אמנם הכוונה לדחות את הקץ, כוונה זו לא תעלה יפה. באשר למילים 'הדרך הקשה', הכוונה לכך שאם התנגדויות מסוג זה שהועלו בפני עד כה, בישיבת היום תימשכנה, בייחוד התנגדויות חוזרות בנושאים שכבר הוכרעו, ממילא תתארך שמיעת התיק מעבר למה שנחוץ וזו, בעיני, 'הדרך הקשה'". עוד ציין בית המשפט כי ההליך מצוי בראשיתו. על פי המתוכנן אמורים להישמע 46 עדים. נראה כי רובן של הראיות יהיו מסמכים. אשר על כן, טענת ב"כ המערערים כי בית המשפט גיבש את דעתו, בשלב כה מוקדם של ההליך, אין לה על מה שתסמוך. בכל אופן, דעתו של בית המשפט לא "נעולה" במובן המחייב את פסילתו של בית המשפט. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעור ובדיון שבפני שב ב"כ המערערים על טענותיו כפי שהועלו על ידו בפני בית משפט השלום. הוא מציין, כי התבטאותו של בית המשפט מבססת חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך. העובדה כי השופט סבור כי דעתו אינה "נעולה" איננה יכולה, לכשעצמה, לשלול את עילת פסלותו. התבטאותו של בית המשפט איננה מותירה מקום לספק באשר לתוצאת ההליך. המשך ההליך בפני השופט יהווה פגיעה במראית פני הצדק ולפיכך אין מנוס מלהעביר את הדיון אל מותב אחר. 5. מנגד מבקשת ב"כ המשיבה כי נדחה את הערעור. היא מצביעה על העובדה כי ההליך מצוי בראשיתו וכי אין חשש שהשופט "נעל" את דעתו. גם אם לא היה בית המשפט אמור להתבטא באופן שהתבטא, אין בכך כדי להעיב על המסקנה, המעוגנת במבחן האובייקטיבי, כי השופט איננו מנוע מלקיים הליך ללא משוא פנים. 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך במסקנות אובייקטיביות כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מ"י פ"ד לט(1) 446, 558; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/87 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סמיר עבדל ראזק סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). המבחן אותו יש לשאול הוא אם דעתו של היושב בדין "ננעלה" עד כדי כך שלא יוכל לנהל את ההליך שבפניו ללא משוא פנים. 7. אמת, בניהול ההליך, יש והשופט מתערב באופן שנראה למי מן הצדדים כי השופט מצדד בצד שכנגד (השוו: ע"א 4160/96 אורי שחר נ' יצחק מושנוב (לא פורסם); ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מ"י פ"ד מו(2) 637, 643-641). אין בהתערבויות אלה, לכשעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. על המבקש לבסס עילת פסלות להראות כי דעתו של היושב בדין "ננעלה" במובן זה שיבצר ממנו לנהל הליך ללא משוא פנים. בנסיבות דנן לא הורם נטל זה. ההליך מצוי בראשיתו. רובם המכריע של העדים טרם נשמע. בית המשפט מעיד על עצמו כי הוא קשוב לטענות הצדדים וכי טרם גיבש כל דיעה בהליך שבפניו. את שנאמר, נאמר בשל תחושת השופט כי הדיון מתארך שלא לצורך, וללא כל קביעה או נטיה באשר לתוצאות ההליך. בנסיבות אלה, חזקה על השופט כי עם שמיעת כל טענותיהם של הצדדים ובמהלך בחינת החומר הראייתי שיונח בפניו יהא פתוח לגיבוש דיעה סופית בעניין. 8. אציין, כי תמים דעים אני עם בית המשפט קמא כי מן הראוי היה שלא להשתמש בביטוי מעין זה בנסיבות הדיון שבפניו. בה בעת, ומן הטעמים שלעיל, לא מצאתי בהתבטאות זו בנסיבות המקרה משום חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות. שופטיםפסלות שופט