העובדות העומדות בבסיס התביעה וטענות הצדדים, בתמצית 1. התובעים השתתפו בטיול מאורגן אשר ארגנה הנתבעת לארצות הברית וקנדה בין התאריכים 19/9/07 ועד ליום 10/10/07 (להלן : "הטיול"). עלות הטיול עמדה על סך של 17,000 ש"ח לנוסע, והתמורה שולמה במלואה לנתבעת. מדריך הטיול היה מר פזי הרפז (להלן : "המדריך"). תוכנית הטיול פורסמה כבר בחודש יולי 2007 (להלן: "התוכנית" צורפה כנספח ב' לכתב התביעה) וכללה מספר רב של יעדים, וביניהם ניו-יורק; בוסטון; מונטריאול; מפלי הניאגרה; וושינגטון; אורלנדו; גראנד קניון; ברייס קניון; פארק יוסמיטי; סאן פרנסיסקו; לוס אנג'לס; לאס ואגס. משך הטיול היה כשלושה שבועות. 2. לטענת התובעים, אשר היוו את הקבוצה כולה (להלן : "התובעים" ו/או "הקבוצה"), המדריך התגלה כחסר ידע בסיסי בכל הקשור לארה"ב, חסר כושר התמצאות והדבר גרר ארגון לקוי. התובעים טוענים כי חוסר הידע התבטא בכך שההדרכה הסתכמה בהקראת חומר מן הכתב; המדריך לא היה בקיא באתרים אותם הייתה אמורה לבקר ולפיכך ארגון הזמנים היה לקוי, כמו גם התדרוך לקראת כל אתר ואתר. התובעים טוענים כי המדריך נזקק לא פעם אחת במהלך הטיול להכוונה מצד העוברים והשבים, דבר הבא ללמדך על חוסר התמצאותו במסלול. 3. התובעים מפנים לתוכנית שם נרשם כי המדריך יהיה מצוות מדריכי הנתבעת, וכן מפנים לאתר האינטרנט של הנתבעת שם נרשם, בין היתר, לגבי המדריכים: "...כמה מילים על מדריכנו. רובם ככולם מדריכי הבית של החברה. ככאלה, הקשר בינם לבין המשרד הוא הדוק ומחייב, משלב התכנון ועד דברי ההסבר בשטח. מדריכנו חיים ונושמים את היעדים...לכל טיול השתדלנו להתאים את המדריך המתאים ביותר, ידען וחברמן כאחד. רק הטובים ביותר מדריכים אצלנו - נבחרת זו היא מקור הגאווה שלנו" (נספח ד' לכתב התביעה). התובעים טוענים כי המדריך לא ענה על המובטח ולפיכך הפרה הנתבעת את ההסכם ומצגיה הינם מצגי שווא. 4. בנוסף טענו התובעים כי בטיול ובארגונו נפלו פגמים וליקויים רבים: כך למשל הובטח אוטובוס צמוד המיועד לתיירים, אולם בחלק מהאתרים לא היה אוטובוס צמוד ובחלק מהמקרים האוטובוס שהועמד לרשות הקבוצה היה ישן, קרוע ומסריח משתן; ארוחות הבוקר היו דלות; המלון שסופק באורלנדו לא היה ברמה המוסכמת; התובעים הם שנשאו בעלות הסיור בפרנקפורט בסך 30$, וזאת למרות הבטחת הנתבעת לשאת בתשלום זה. 5. התובעים טוענים כי עם חזרתם לארץ, שטחו את תלונותיהם בפני הנתבעת. הנתבעת ארגנה פגישה בה נטל חלק מטעמה מר אסף נוי (להלן : "נוי"). התובעים הקליטו שיחה זו וצירפו את התמליל כנספח ג' לתצהיריהם (להלן : "התמליל"). התובעים טוענים כי בעקבות אותה פגישה נשלח אליהם מכתבה של הנתבעת, אשר נערך על ידי נוי (פרו' עמ' 38 שו' 17, המכתב מיום 19//11/07 צורף כנספח ד' לתצהירי התובעים). במכתב זה נאמר,בין השאר: "מהשיחה הארוכה שקיימתי עם 10 ממשתפי הטיול בה הועלו כל הטענות כנגד המדריך התרשמתי כי דבריכם נאמרו בכנות אמיתית. יחד עם זאת תגובת המדריך הייתה אחרת". בשולי אותו מכתב הציעה הנתבעת לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 110$, שינתן כזיכוי בנסיעתם הבאה עם הנתבעת. התובעים דחו הצעה זו והגישו את התביעה שבפניי, בה דורש כל אחד מהתובעים פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין הטיול שכשל והחזר הסך של 120 ש"ח, עלות הסיור בפרנקפורט. סך הכול הועמדה התביעה על סך של 189,200 ש"ח לכל שלושים ושבעה התובעים, חברי הקבוצה. 6. הנתבעת כפרה בטענות התובעים והפנתה להלכות הרווחות בעניין טיולים מאורגנים. הנתבעת טענה כי טענות התובעים מהוות "זוטי דברים" שאינם מצדיקים הגשת תביעה לבית המשפט, בוודאי שלא בסדר גודל כפי שנדרש בתביעה זו. הנתבעת טענה כי תביעה זו אמנם הוגשה על ידי חברי הקבוצה כולם או מאחוריה עומדים מספר גורמים מארגנים ומסיתים, והם גם אלה שיצרו את הדינאמיקה השלילית שהתפתחה עם המדריך והם אלה שחרצו את גורלו לשבט עוד בתחילת הטיול. 7. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי המדריך הינו מדריך מנוסה הנמנה על הצוות הקבוע של מדריכי הנתבעת, וזוכה להערכה רבה. הנתבעת טענה שהמדריך הרצה בטיול רבות על כל הנושאים הנדרשים, פרש בפניי הקבוצה ידע רב וחיוני וענה בשמחה על כל השאלות שנשאל. הנתבעת טענה כי גם במידה ואירעו תקלות כאלה או אחרות במהלך הטיול, אזי מדובר בדברים בלתי נמנעים בטיול בסדר גודל שכזה, ובמיוחד לאור ריבוי היעדים והאינטנסיביות של הטיול. הנתבעת הכחישה את הטענות בנוגע לאוטובוסים, למלון באורלנדו ולארוחות הבוקר וטענה כי סיפקה את כל השירותים כמובטח וברמה הנדרשת. לפיכך טענה כי דין התביעה להידחות. ההליכים המקדמיים בתיק זה ושלב ההוכחות 8. שלב ההליכים המקדמיים התנהל בתיק זה במלוא עוזו: כל אחד מהצדדים הגיש מטעמו בקשות אשר נגעו לגילוי מסמכים ושאלונים, וכשהמענה לא השביע את רצון הצדדים, הוגשו בקשות למחיקת כתבי טענות. כך למשל התנהל הליך מתיש בנוגע לחשיפת ההזמנה הנוגעת למלון באורלנדו; כך למשל התנהל מאבק מתיש בנוגע לחשיפת תיעוד קודם הנוגע למדריך, ובכלל זה משובים אשר התקבלו לגביו. הן המותב הקודם (כב' השופטת גרוסמן, ראה פרו' מיום 7/7/08 בעמ' 4 ) והן מותב זה (פרו' מיום 8/12/08, עמ' 11) הביעו את מורת רוחם מהתנהלות העניינים וקבעו כי התנהלות הצדדים תובא בסופו של דבר בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. 9. שלב ההליכים המקדמיים לא היה השלב היחיד בו ניהלו הצדדים מאבק עיקש, כך היה גם לגבי נושא הגשת התצהירים מטעם התובעים, כאשר ב"כ הנתבעת עמד על כך שכל אחד מהתובעים יגיש תצהיר מטעמו (פרו' עמ' 6 שו' 16 ) ובהמשך התקשו הצדדים להגיע להסכמה האם יחקרו רק מספר תובעים אם לאו. בשל קושי זה, התייצבו ביום הדיון התובעים כולם, למעט התובעים מס' 19, 20, 23 אשר לא התייצבו מטעמי מחלה (פרו' עמ' 14 שו' 6-8). 10. בנוסף לתובעים, התייצבו לדיון ההוכחות המצהירים מטעם הנתבעת והם המדריך ומנהל הנתבעת, מר ראובן ניר (להלן : "ניר" ). בנוסף התייצבו לדיון ההוכחות עדים אשר זומנו על ידי התובעים, ושלא מסרו תצהיר מטעם הנתבעת. כך, זומנה לעדות הגב' גבריאלה סלומון (להלן : "סלומון"), שעדותה התבקשה בנוגע לשיחת טלפון שנערכה כביכול ע"י התובעת מס' 27, הגב' יפה הוכברג (להלן : "הגב' הוכברג") עוד בטרם הטיול, בנוגע לכישורי המדריך; עוד זומן נוי, על מנת להעיד על הפגישה שנערכה ומכתבו נספח ד'; וכן מר דן מירום (להלן : "מירום"), הוא המדריך אשר עימו נפגשה הקבוצה בטרם נערך הטיול. יש לציין כי במסגרת תצהיריה הגישה הנתבעת גם את תצהירה של הגב' תמר גולדברג (להלן :"גולדברג"), אשר הייתה בזמנים הרלוונטים אחראית על המדריכים בנתבעת. גולדברג לא התייצבה לדיון ההוכחות, חרף תזכורת שניתנה לה ע"י ב"כ הנתבעת (פרו' עמ' 63 שו' 2-6) ולכן נמשך תצהירה מתיק בית המשפט. 11. בתום שמיעת העדויות, ולאחר שהצדדים לא הגיעו ביניהם להבנות בנוגע למתן פסיקה על יסוד סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לא נותר אלא להכריע במחלוקות שבין הצדדים, הנוגעות, רובן ככולן, למדריך, וכן למספר ליקויים נוספים בטיול, כפי שפורט לעיל. אתחיל דווקא בסוגיה השנייה. הליקויים הנוספים: האוטובוס, המלון באורלנדו, ארוחות הבוקר 12. לא מצאתי בטענות אלה של התובעים כל ממש. שאלת הפיצויים למטיילים בטיולים מאורגנים מעסיקה את בתי המשפט השונים, אולם ההלכה שהתגבשה עם השנים הינה חד משמעית: "מצד אחד, יש להבטיח שמירת הזכויות של המטיילים וגילוי מירבי מצד החברות המארגנות הטיולים לגבי מסלול הטיול וכל הכרוך בו ומצד שני יש למנוע תביעות בגין תקלה שהיא ותהא פעוטה ומזערית", ראה פס"ד 1675/89, רימון טיולים בע"מ נ. שרעבי, ; פס"ד ת"א 165/88 דהן אאידה נ' רפאל, מפי כב' הנשיא זיילר; וכן דברי כב' השופט קסירר בת.א 4289/95 רוסו אורלי ואח' נ' הלפיד והסתור, אשר נזכר בסעיף 49 לסיכומי הנתבעת. 13. לעניין האוטובוס, שוכנעתי כי אמנם על האוטובוס המדובר הודבקו מדבקות שעלולות להפריע לחלק מהנוסעים בצפייה בנוף (ראה נספח ב' לתצהירי התובעים וכן עדות התובע מס' 12 בעמ' 21 שו' 13-14). מאידך, התובעים העידו כי מקומות הישיבה באוטובוס לא היו קבועים (התובעת מס' 7 בעמ' 28 שו' 13, התובעת מס' 27 בעמ' 36 שו' 1); במהלך הטיול עמדו שלושה אוטובוסים שונים לקבוצה (עמ' 28 שו' 11); מעמוד 2 לתמליל (נספח ג' לתצהירי התובעים) עולה שהאוטובוס האמור הוחלף כבר ביום למחרת : "או.קיי, למחרת בבוקר קיבלנו אוטובוס אחר". לכן, גם אם הייתה תקלה כלשהי באוטובוס אזי מדובר בתקלה מינורית, שלא פגעה בהנאה ואינה רובצת לפתחי הנתבעת, שנעזרת במהלך הטיול בספקים מקומיים. 14. הוא הדין לעניין המלון באורלנדו. ניר בעדותו התייחס למלון זה: "זה המלון שהיה לנתבעת במשך השנה הקודמת וגם אחרי הקבוצה הזו השתמשנו בו. המשובים שקיבלנו שנגענו נקודתית לגבי בתי המלון, מחייבים אותנו לעשות הערכות מחודשות לגבי המדריכים וגם לגבי שירותים ובמקרה הזה לא מצאנו לנכון להחליף את המלון באורלנדו כי היו לנו חוות דעת די טובות מקבוצות אחרות" (עמ' 49 שו' 15-19). התובעים אשר התלוננו על המלון לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית ממנה ניתן ללמוד על מצבו הגרוע של המלון, אף לא תמונות; לא שוכנעתי כי מלון זה אינו בדירוג המובטח. 15. עוד אציין כי באופן כללי התרשמתי שתוכנית הטיול קוימה במלואה, ראה עדותו של התובע מס' 12, עמ' 16-20 לפרו', עמ' 24-26 לפרו'. התרשמתי כי מראש התוכנית הייתה עמוסה, כפי שניתן ללמוד מהתוכנית, והתובעים היו מודעים לכך (התובעת מס' 32 בעמ' 31, שו' 13-22). התובעת מס' 32, הגב' שרה כוהני, אשר הותירה בקרבי רושם אמין, הודתה כי הקבוצה לא הייתה כל כך הומוגנית (עמ' 33 שו' 22), ומה שהתאים לנוסע אחד לא התאים בהכרח לנוסע אחר (עמ' 34 שו' 1-2). אין ספק כי לא ניתן "לקלוע" לטעמם של כל חברי הקבוצה; אין ספק כי לא ניתן לשלוט בצורה מלאה בלוחות הזמנים שבטיול או במזג האוויר (ראה עדות התובע מס' 12 אשר התלונן על כך שהקבוצה לא הייתה לבושה בהתאם למזג האוויר הסגרירי בסקויה, אך הודה שבתחילת היום היה חם, עמ' 25 שו' 17 ). לפיכך, לא מצאתי כל ממש בתלונות התובעים בנוגע לעניינים שפורטו לעיל, ואלה אינם מזכים בכל פיצוי. 16. כך גם לא שוכנעתי שהנתבעת היא זו שאמורה לשאת בעלויות הטיול בפרנקפורט. התובעים לא הצביעו על כל מסמך בעניין זה, אלא הפנו לדברים שאמר כביכול נוי בפגישה (ראה עמ' 14 לתמליל), דברים שלא נשללו על ידו במפורש בעדותו (עמ' 41 שו' 8). עם זאת, אם נעיין היטב בתמליל, נבחין כי נוי אומר בהמשך המשפט: "סתם, דברים, שאני אומר לך שצריך לבדוק". כלומר, המשפט המיוחס לנוי איננו חד משמעי. בנוסף, מירום העיד שבדרך כלל לא נהוג שהסיור הוא על חשבון הנתבעת, ראה עמ' 44 שו' 9. ההסבר אשר ניתן על ידו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר - מדובר בסיור שרק מי שרוצה נוטל בו חלק ומשלם אותו מכיסו. לפיכך, לא שוכנעתי כי הנתבעת היא זו שאמורה לשאת בהוצאות הסיור בפרנקפורט, וגם את דרישה זו יש לדחות. המדריך 17. בטרם אנתח לגופן את הראיות שהונחו בפניי בסוגיית המדריך, מספר מילים כלליות, הן לעניין ההלכה הרווחת והן לעניין התרשמותי מהנפשות הפועלות. "מדריך הטיול בהיותו אדם, מביע עמו את ניסיון חייו, ידיעותיו, אופיו ומזגו. איש איש על פי סגנונו ואופיו. באותה מידה גם המטיילים שונים איש מרעהו, יש המסתפקים בהסבר קצר ותמציתי ויש המעדיפים הסברים ארוכים ומעמיקים". ראה תק (תא) 12188/02 צדקני מתי ואח' נ' דרך החופש בע"מ (לא פורסם), מפי כבוד השופטת טולקובסקי. 18. עם זאת, דומני שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר המשקל הרב שיש למדריך בטיול מאורגן. המדריך משול לרועה של העדר; הוא זה שמדריך, מכוון, מארגן, מרצה. המדריך הוא זה שמספק את הידע וחומר הרקע הדרוש לביקור בכל אתר ואתר; המדריך הוא זה שאמור להכיר את האתרים גם מהפן הלוגיסטי, דהיינו כיצד יש להגיע לאתר, מהן השעות המתאימות לביקור, מהו הלבוש הראוי באותו אתר. אין ספק כי נוסע שבוחר להשתתף בטיול מאורגן, מעוניין להסיר מעצמו את הצורך בהכנת מסלול הטיול, לימוד החומר הקשור אליו וליהנות מהערך המוסף שנותן המדריך. סבורני שהנתבעת היטיבה לתאר את תפקיד המדריך בטיול, בפרסומיה היא: "מדריכנו חיים ונושמים את היעדים...לכל טיול השתדלנו להתאים את המדריך המתאים ביותר, ידען וחברמן כאחד. רק הטובים ביותר מדריכים אצלנו - נבחרת זו היא מקור הגאווה שלנו" (הדגשות שלי, ראה נספח ד' לכתב התביעה). 19. בתום שמיעת העדויות השתכנעתי כי המדריך לא חי ונשם את היעד, בלשונה של הנתבעת; לא שוכנעתי כי המדריך היה האיש המדריך ביותר להדרכת טיול זה; לא הוצגו בפניי הנתונים ומערכת השיקולים לאורם נבחר המדריך ללוות טיול זה; סבורני כי המדריך, טוב ככל שיהיה בהדרכת מסלולים אחרים, נקרא לדגל ברגע האחרון, וזאת לנוכח העובדה שנפתחה קבוצה נוספת וכל המדריכים האחרים היו מן הסתם תפוסים. לפיכך, סבורני כי הנתבעת התרשלה בבחירת המדריך והפרה את המצגים שיצרה בפני הקבוצה עובר לטיול. הפרות אלו גרמו לנזק בלתי ממוני, ולמעשה מדובר בפיצוי בגין עוגמת נפש. עם זאת, סבורני כי הקבוצה, או לפחות חלק מחבריה, חרצו את גורל המדריך מראש; אכן התפתחה דינאמיקה שלילית שהקשתה על תפקוד המדריך עד מאוד. עוגמת הנפש לא הייתה נחלתה של הקבוצה בלבד, אלא גם של המדריך. יש להביא דבר זה בחשבון בעת פסיקת גובה הפיצויים. אפרט את מסקנותיי המפורטות לעיל. 20. תלונות חברי הקבוצה בנוגע למדריך חזרו כחוט השני לאורך כל הדרך, בין במשובים שמולאו על ידם; בפגישתם עם נוי (ראה התמליל, ובמיוחד עמודים 2; 3;4, 6, 9, 11, 16 ); בתצהיריהם; בעדויותיהם. אף המתונים מבין התובעים ציינו כי : "הוא היה אדם סימפטי אבל לא נוכח כמדריך" (התובעת מס' 32 בעמ' 32 שו' 20). אציין שנוי ציין במכתבו שהתרשם מכנותם של התובעים (נספח ד' לתצהירים), והסבריו לסתירה החזיתית בין סעיף 1 לכתב ההגנה לבין נספח ד' לא הניחו את דעתי, וזאת בלשון המעטה (עמ' 40 שו' 7-15). 21. בנוסף, לרושם הסובייקטיבי של הקבוצה בדבר חוסר ידע וחוסר התאמה למסלול, הצטרפו עובדות אובייקטיביות המלמדות על כך שהמדריך אינו מלווה קבוע קבוצות לארה"ב: מעדותו הוא הסתבר שהטיול האחרון אותו הדריך לארה"ב נעשה בשנת 2000, כשבע שנים לפני מועד הטיול (עמ' 55 שו' 21); הסתבר כי בדרך כלל מלווה המדריך טיולים מאורגנים למזרח טורקיה (ראה את המשובים אשר צורפו לתיק בית המשפט); הסתבר כי במועד הטיול לא נמנה המדריך עם קטגוריית המדריכים לארה"ב (עדות מירום בעמ' 44 שו' 24-26, עמ' 45 שו' 5); הסתבר כי הביקור האחרון של המדריך בארה"ב היה בשנת 2005, במסגרת פרטית משפחתית, ועל פי עדותו בקר רק בחלק מהמקומות שנזכרו במסלול (עדותו בעמ'61 שו' 25-26); הסתבר כי לאחר הטיול, לא המשיך המדריך ללוות טיולים לארה"ב (עדותו בעמ' 62 שו' 20). 22. אמנם לא די במקבץ עדויות התובעים ובעובדות האובייקטיביות שצוינו לעיל כדי לקבוע שהמדריך לא היה מתאים להדרכת הטיול; אולם, די במקבץ זה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות על כתפי הנתבעת, על מנת שתשכנע את בית המשפט שחרף הזמן הרב שחלף מאז הדריך המדריך טיול מאורגן בארה"ב וחרף העובדה שהמדריך אינו נמנה על צוות המדריכים הקבוע לארה"ב, אכן המדריך היה האיש ה"מתאים ביותר", בלשונה, לטיול זה. על היות נטל הבאת הראיות נטל דינאמי, ראה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (דינים עליון, כרך עט, 690): "... נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (לעניין זה ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1505-1506 (קדמי, חלק שלישי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001))". 23. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות על מנת להשמיט את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדה. הנתבעת לא הניחה בפניי בית המשפט כל תשתית ממנה ניתן ללמוד מה היו שיקולי הנתבעת בבחירת המדריך ואילו נתונים עמדו בפניה בעת הבחירה. ניר בעדותו הודה שגב' גולדברג היא שאיתרה את המדריך לטיול (עמ' 53 שו' 14) : "תמר, זה תפקידה". ניר נשאל ע"י בית המשפט: "איפה הרפז היה ב-2005, באיזה מקומות היה. אולי הוא בא לביקור משפחה בכלל בארה"ב. תראה לי מה עשה הרפז ב-2005 " והשיב: "הוא נמצא פה, אני לא יכול לענות באופן ישיר". בית המשפט המשיך ושאל:" אתה מקבל 4,000 דולר מהנוסעים, אתה שולח להם מדריך שאתה סומך עליו, תראה מה הוא עשה בשנים האחרונות" והשיב: "יש תצהיר שלו ותמר האחראית פה" (עמ' 54 שו' 7-11). למרות שניר, מנהל הנתבעת, הצביע על גולדברג כגורם האחראי לבחירת המדריך, זו לא התייצבה כאמור לחקירה על תצהירה (עמ' 63 שו' 2-5) ויש מקום להפעיל את החזקה שעדותה הייתה פועלת לרעת הנתבעת. 24. חשיבותה של גולדברג נלמדת גם מתוך עדותו של נוי. נוי העיד: "אם קיבלתי תלונה, הייתי מפנה לגורמים בחברה. אם זה נושא של ספקים, היה אחד שמטפל בספקים. אם זה בעיה עם מדריך, הייתי מעביר את התלונה לאחראית על המדריכים שבודקת את זה. האחראית הזו עוברת על משובים קודמים של אותו מדריך טיולים ואם היה חתך זהה בהתנהגות של המדריך, אם זה תלונה לגבי בטחון מופרז או תלונה לגבי מספר פרמטרים אחרים ואם היינו רואים לאורך מספר טיולים שההתנהלות הזו של המדריך היא עקבית והוא לא היה משנה אותה, היינו פועלים. לא היינו ממשיכים את ההתקשרות עם המדריך. כשאני רושם שהיתה שיחה עם המדריך, אני מניח ולא זוכר לפרטים, שהפגישה התקיימה מול תמר, אחראית מדריכים דאז, והיא בדקה את ההתנהלות וחשבה שהתנהלות המדריך לא היתה שונה מהתנהלותו בטיולים אחרים. הבעיה היחידה בטיול היתה איזושהי כימייה בין הקבוצה למדריך, זה מה שאני סובר. אני מניח שכתבתי את המכתב הזה אבל לא חתום עליו רשמית" (הדגשות שלי, עמ' 38 שו' 1-13). 25. לא רק גולדברג לא נשמעה בתיק זה. גם התיקייה שנוהלה על ידי נוי לבירור התלונה של התובעים לא הוצגה בפניי בית המשפט. בתיקייה זו רוכז כביכול כל החומר הנוגע לתלונות ולבירורן, ראה עדות נוי בעמ' 39 לפרו' . ניר לא שלל את האפשרות שהתרשומת ו/או התיקייה שנערכה על ידי נוי נמצאת ברשות הנתבעת (עמ' 48 שו' 19, 24) אך הודה כי הוא אישית לא בדק תחקיר זה (עמ' 48 שו' 26). כמו כן לא ברור אילו פעולות ביצעה הנתבעת לגבי תפקוד המדריך בהמשך הדרך, וזאת בהמשך להודעתה במכתב נספח ד' ולפיה המדריך יישאר "תחת מעקב של אחראית המדריכים". 26. מהמקובץ עד כה עולה שהנתבעת לא הצליחה להוכיח שהמדריך היה מתאים מלכתחילה להדרכה בארה"ב. בנוסף, גם לא הוכח בפניי שהמדריך הכין את עצמו כיאות להדרכת טיול זה, במיוחד כשמדובר ביעד בו לא הדריך מזה שבע שנים. מהראיות התברר כי שיבוץ המדריך לטיול נעשה שלושה שבועות לפני הטיול (עמ' 62 שו' 6); הסתבר כי המדריך לא ניהל את הפגישה המקדימה לטיול, אלא זו נוהלה על ידי מירום. מירום העיד כי בדרך כלל נהוג שהמדריך שעומד לצאת עם הקבוצה, הוא זה שמארגן את המפגש המקדים (עמ' 43 שו' 11-12). התברר מהראיות שהמדריך קיבל הדרכה לגבי היעד משני מדריכים אחרים של הנתבעת, מצקו ולהר, אך לא פירט ולא צירף לתצהירו את החומר ששימש אותו כהכנה לטיול: "נפגשתי עם מדריך בשם מצקו ארד, מדריך בנתבעת, ממנו קיבלתי את התדריך. המדריך הנוסף היה שמוליק להר... מדריך אחד קיבלתי (הדרכה) טלפונית והשני כשנפגשנו. ההדרכה היתה שבועות לפני הטיול. אין לי את החומרים שקיבלתי מהם, לא צירפתי חומר לתצהיר" (עמ' 57 שו' 9-13). חומר הלימוד כאמור לא צורף לתצהיר; המדריכים שכביכול תדרכו את המדריך, מצקו ולהר, לא הובאו לעדות. האם די בהדרכה טלפונית כדי להתכונן לטיול שכזה? האין הרושם הכללי שמתקבל הוא שהמדריך נקרא לדגל על מנת "לסתום חור" שנוצר? האם הוא אכן היה המדריך המתאים ביותר ליעד? סבורני כי יש להשיב בשלילה לשאלה האחרונה ולכן מצאתי שטענות התובעים בנוגע למדריך, ויותר נכון לומר בקשר לשיבוצו להדרכה בטיול זה, מוצדקות המה. 27. עם זאת התרשמתי כאמור שסיכויי המדריך להצליח בטיול זה לא היו רבים מלכתחילה. הסתבר כי לגב' הוכברג היה מידע מוקדם בנוגע למדריך וכישוריו, והיא ניסתה למנוע את שיבוצו לתפקיד עוד בטרם יצא הטיול לדרכו (עדותה בעמ' 34 שו' 20-25, עדות סלומון בעמ' 46 שו' 22-24, התמליל). הסתבר כי לאחר כשבוע מתחילת הטיול שיתפה הגב' הוכברג את הקבוצה כולה במידע האישי שיש לה (עמ' 34 שו' 24-25). גב' כוהני העידה: " היתה לי בעיה כי ברמה האישית המדריך היה מאוד נחמד והכל החל להסתובב סביב המדריך, כל התלונות. הבעיה היתה שזה קיבל אופי של משהו אישי נגד המדריך" (הדגשות שלי, עמ' 32 שו' 18-20). 28. גם המדריך עצמו העיד על העוינות שהופגנה כלפיו במהלך הטיול: " היתה דינאמיקה שלילית שהחלה עוד לפני הנסיעה לטיול כשקיבלתי 5 טלפונים לגבי יום כיפור... היתה דינאמיקה שלילית בטיול כך שכל תקלה הכי קטנה, הועצמה" (עמ' 58 שו' 5-10). עוד העיד המדריך כי ספג קללות במהלך הטיול (עמ' 59 שו' 23; עמ' 60 שו' 1). בשל חשדנות ועויינות זו, כל תקלה קיבלה פירוש המחמיר עם המדריך, ראה למשל עניין הדרכון והויזה בכניסה לארה"ב (עדות הגב' הוכברג בעמ' 35 שו' 1-4). 29. בבואי לשקול את סכום הפיצוי לו זכאים התובעים בשל הפרת הנתבעת את הבטחתה לשבץ לטיול את האדם המתאים ביותר (ודוק, לא הוכח בפניי חלילה כי המדריך אינו ראוי, כל שקובעת אני הוא שלא היה מקום לשבצו לטיול זה, בהכנה שניתנה לו), לוקחת אני בחשבון את העובדה שהטיול קוים במלואו; שהתובעים קיבלו תמורה לכספם, אך הנאתם נפגמה בשל עניין ההדרכה; בנוסף, לוקחת אני בחשבון שבטיול היו גם מדריכים מקומיים (הגב' כוהני בעמ' 33 שו' 15, 17) ושהתנהגות התובעים או מי מהם תרמה לחוסר התקשורת עם המדריך. לאחר ששקלתי עניינים אלה ואחרים, ולנוכח הסכומים הנמוכים יחסית אשר נפסקים במקרים כגון אלה, קובעת אני כי הפיצוי לכל תובע יעמוד על הסך של 2,500 ש"ח. 30. לעניין הוצאות המשפט - כפי שסקרתי את ההליכים בסעיפים 8 ו - 9 לעיל, שני הצדדים הקשו אחד על השני במהלך ניהול ההליך. התובעים משום מה בחרו לסרב להליך הגישור שהוצע להם, וחלק מהתובעים כלל לא ידעו על אופציה זו. לפיכך, קובעת אני כי שכר הטרחה יעמוד על שיעור של 10% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ כדין. כן תשיב הנתבעת לתובעים את החלק היחסי של האגרה, דהיינו 2.5% על הסכום שנפסק. סוף דבר 31. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 2,000 ש"ח כפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בטיול זה, בשל מחדלי הנתבעת בשיבוץ המדריך לטיול, סך הכל 74,000 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים את סכום ההוצאות שנפסק בסעיף 30 לעיל. כל הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין וישאו הפרשי הצמדה וריבית מתום התקופה שנקצבה לביצוע התשלום. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר. ניתן היום, א' בתמוז, תשס"ט (23 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. חנה פלינר, שופטת נופשפיצוייםטיול מאורגן (תביעות)ארצות הברית (ארה"ב)