תוך כמה ימים אפשר להגיש ערעור הוצאה לפועל ? החלטה 1. בקשה לקבוע כי ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 27.10.2000 הוגש במועד, ולחלופין להארכת המועד להגשת הערעור. 2. ביום 27.10.2000 נתן ראש ההוצאה לפועל בת"א-יפו (כב' הרשם א' אטיאס) החלטה כנגד המבקשת לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). המבקשת חויבה בתשלום חלק מחובו של החייב בתיק הוצל"פ 6-98-91190-01. זאת מן הטעם שלא נהגה לפי צו עיקול שניתן לבקשת המשיב, ולא העבירה לתיק ההוצאה לפועל כספים שקיבלה בעבור החייב. ביום 01.03.2001 הגישה המבקשת ערעור על ההחלטה. 3. לפי תקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), המועד להגשת הערעור הוא 15 ימים מיום המצאת ההחלטה למערער. לגרסת המבקשת ההחלטה הומצאה לה רק ביום 05.02.2001. הפועל היוצא מגרסתה שלה הוא כי הערעור הוגש באיחור של שמונה ימים. המבקשת הגישה, ביום 03.10.2002, את הבקשה דנן לקבוע שהערעור הוגש במועד, ולחלופין להאריך את המועד עד ליום בו הוגש בפועל. 4. עיקר טענתו של ב"כ המבקשת מתייחס לשאלה המשפטית תוך כמה ימים יש להגיש את הערעור. הוא הסביר כי החלטה לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ היא, לעניין ערעור, כפסק דין של בית משפט שלום (ראה סעיף 80(ב) לחוק ההוצל"פ). לפיכך, לשיטתו, המועד להגשת ערעור הוא 45 יום כאמור בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), ולא 15 יום כאמור בתקנה 120(ב) לתקנות ההוצל"פ. לגישת ב"כ המבקשת לא יתכן כי תקנות ההוצל"פ יגברו על חוק ההוצל"פ. כאשר החוק קובע שהחלטה לפי סעיף 48 דינה כפסק דין של בית משפט שלום, יש להחיל את תקנה 397 לתקנות סד"א לפיה ערעור בזכות מוגש תוך 45 ימים. דיון ומסקנות 5. בבקשה מופיעות טענות עובדתיות שונות. טענות אלה, ובראשן הטענה בדבר המועד בו נמסרה ההחלטה למבקשת, משמשות יסוד לבקשה. דא עקא, שלבקשה לא צורף תצהיר לצורך אימותן של הטענות. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה במתכונתה הנוכחית. 6. למעלה מזאת, גישתו הפרשנית של ב"כ המבקשת המלומד, לעניין המועדים, דינה להדחות. תקנה 397 לתקנות סד"א, אליה הוא מפנה, קובעת היא עצמה כי תחולתה כל עוד: "... אין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור". כאמור תקנה 120(ב) לתקנות ההוצל"פ קובעת מועד אחר של 15 יום להגשת הערעור. ההסדר המיוחד בתקנות ההוצל"פ גובר על ההסדר הכללי בתקנות סד"א (וראה: ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה חמישית) בעמ' 587). אוסיף גם כי ב"כ המבקשת אינו דק פורתא בפרשנותו. חוק ההוצל"פ עוסק בזכות המהותית להגיש ערעור בזכות. הוא קובע כי זכות כזו קיימת באופן עקרוני כאשר ניתנה החלטה לפי סעיף 48 לחוק, כשם שהיא קיימת כאשר ניתן פסק דין של בית משפט שלום. יחד עם זאת סוגית המועדים אינה מוסדרת בחוק, אלא מוסדרת בתקנות. "ההתנגשות" כביכול, בין תקנות סד"א לבין תקנות ההוצל"פ, היא איפא בין הוראות הנמצאות במעמד נורמטיבי זהה. בנסיבות אלה חל כלל הפרשנות הרגיל, לפיו הדין המיוחד גובר על הדין הכללי. תקנה 397 לתקנות סד"א מאמצת כלל פרשני זה במפורש וקובעת שהיא תחול, כל עוד אין הסדר מיוחד בחיקוק אחר. במקרה דנן החיקוק האחר הוא כאמור תקנות ההוצל"פ. 7. באשר לעתירה החלופית להאריך את המועד, הבקשה אינה מראה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד, כנדרש בתקנה 528 לתקנות סד"א. ניתן היה אולי להתייחס לטעותו של ב"כ המבקשת כאל טעות שבדין המהווה "טעם מיוחד", אילו היה מדובר במצב משפטי מעורפל ולא ברור (ראה: ע"א 7211/01 קרתא חברה לפיתוח נ' אלרוב, תקדין-עליון 2002(2) 439 ; בש"א 443/02 מנהלת הארנונה נ' שירותי בריאות כללית, תקדין-עליון 2002(1) 275 ; ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904). אולם, במקרה דנן המצב המשפטי ברור ואף ניתן לבדיקה פשוטה. לשון התקנות ברורה וסוגית המועדים מוסברת כאמור לעיל גם בספרו של בר-אופיר. למקרא הבקשה נוצר למעשה הרושם כי כלל אין מדובר בטעות. ב"כ המבקשת המלומד מכיר הן את החקיקה והן את הספרות המשפטית, אך אינו מסכים עם הפרשנות המקובלת. טענותיו אינן מבטאות טעות שבדין, אלא התעמתות עם המצב המשפטי הנוהג ונסיון לשנותו. 8. המבקשת ציינה לבסוף כי כתוצאה מהגשת הערעור באיחור לא נגרם למשיב נזק ולא נפגע אינטרס ההסתמכות שלו, שכן הוא עצמו הגיש ערעור. אין בטענה זו בכדי לסייע למבקשת. ראשית, היא עצמה ציינה כי המשיב מחק את הערעור שלו זמן רב לפני שהגישה את הבקשה דנן. שנית, אפילו הגיש המשיב ערעור, כל עוד לא הודיעה המבקשת על כוונתה לערער בעצמה, או להגיש ערעור שכנגד, ההנחה היא כי היא השלימה עם החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ואינה מעונינת לשנות מבחינתה היא, את התוצאה אליה הגיע. שלישית, בית המשפט עשוי לקבל טענה בדבר העדר פגיעה באינטרס המשיב לסופיות ההליכים, כאשר הודעה על כוונה לערער ניתנה בתוך תקופת המועדים ולפני שחלף "המועד האמיתי" להגשת הערעור (ראה: ע"א 10227/01 קו מוצרי דלק נ' בית אלעזרי מושב, תקדין-עליון 2002(2) 490 ; בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי, תקדין-עליון 2000(1) 486 ; בש"א 3553/95 ווהבה נ' טסה, תקדין-עליון 1995(3) 179). 9. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. שאלות משפטיותערעורהוצאה לפועל