פסק דין 1. ערעור על החלטת כב' הרשמת תמר נמרודי, מיום 17.1.01, לפטור את המשיב (התובע) מתשלום אגרת בית משפט בגין הגשת כתב תביעה, עפ"י תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987 [להלן - תקנות האגרות]. 2. קודם לבירור טענות הערעור לגופן, יש לדון בשאלת מעמדו של המערער (הנתבע) בהליך של פטור מאגרה. "הפטור מאגרה הוא, בראש ובראשונה, עניין שבין המערער, המבקש לפתוח לפניו את שערי ערכאת הערעור ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה, לבין המדינה. ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה, אינם יכולים לקבול על הפגיעה בהם או על נזק העשוי להיגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואיפשרו לו הגשת הערעור בטרם תשלום האגרה" [בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר ואח', פ"ד מד(2) 383, 386]. על יסוד הלכת אברך הנ"ל, ובהסתמך על פסיקה קודמת הנזכרת בפסק הדין, אין למערער, לכאורה, פתחון-פה. עם זאת, שאלת מעמדו בכגון דא, אינה נקייה מספיקות: "מצד אחד אין להתעלם מכך כי לנתבע אינטרס מסוים בהליך של פטור מאגרה. "יצרו האנוכי של הנתבע" - כדברי השופט זוסמן - הוא, כי לא ייתבע וכי סכום התביעה נגדו לא ינופח (המ' 502/59 בנין וביצוע, ואח' נ' דוד קסתיאל ואח'). האגרה מהווה - לפי תפיסה זו - מעין מחסום בפני הגשת תביעה מופרזת בסכומה. מצד אחר, אינטרס זה הוא צר ומוגבל. האגרה משתלמת תמורת שירות הניתן על-ידי המדינה. אין תכליתה להוות מחסום בפני הגשת תביעות או בפני הגשת תביעות מוגזמות, אם כי יש בה כדי לשרת את האינטרס של הנתבע כאשר בפועל יכולה היא לשמש מחסום כזה" [רע"א 1944/96 א' שפירא ואח' נ' כהן ואח', פ"ד נ (1) 253, 6-255]. 3. יתכן וכי משיקולים כלכליים-חברתיים אכן ראוי לשמר פתח - ולוּ צר - דרכו יוכל בעל-דין לטעון נגד יריבו לעניין תשלום האגרה. כמי שנוגע בדבר, עשוי להיות לו תמריץ לבחון היטב אם קיימת הצדקה לפטור את יריבו מתשלום אגרה. גם המדינה עשוייה לצאת נשכרת מ'הפרטה' חלקית זו, של מתן מעמד לבעל הדין לצד המדינה. כיוצא בזה, לא בהכרח בלתי-לגיטימי לעשות שימוש בנושא האגרה כמגן מפני תביעות מוגזמות בעליל. יהא הדבר כאשר יהא, ואף אם תהא ההלכה בכגון דא גמישה יותר, אינני סבור בנסיבות העניין דנן שיש בטענות המערער נגד החלטת כבוד הרשמת, הצדקה לשנותהּ. 4. על-פי תקנה 13 לתקנות האגרות, לשם מתן פטור מתשלום אגרה צריכים להתקיים שני תנאים: האחד, העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה; והשני, ההליך צריך לגלות עילה. לשם קיום התנאי הראשון, על-פי תקנה 13(א), על מבקש הפטור לצרף לבקשתו תצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה. על-פי הפסיקה עליו להראות גם אֵלו מאמצים עשה לשם גיוס הכספים. לשם קיום התנאי השני, די בכך שההליך יגלה עילה, יהא משקלה אשר יהא, ואין צורך להוכיח את סיכויי ההצלחה בתביעה (בש"א 329/90 הנ"ל, בעמוד 389). טוען המערער ששני התנאים לא התקיימו: הראשון - המשיב לא פרט את הכנסותיו בששת החודשים האחרונים, וכמו כן לא פרט מהם המאמצים שעשה לשם גיוס הכספים; השני - המשיב לא פרט בתצהירו את העובדות המבססות את העילה, וכמו כן, בשל החלטת כבוד הרשמת לקיים את הדיון בבקשה לפטור מאגרה בהעדרו, נמנעה ממנו האפשרות לחקור את התובע ולהוכיח כי ההליך אינו מגלה עילה. באשר לתנאי הראשון, המשיב הגיש את בקשתו לפטור מאגרה ביום 21.12.00. ואמנם, תצהירו הראשון, אשר צורף לבקשה לפטור מאגרה, לא היה די מפורט; אולם, לאחר שנתבקש בהמשך, הגיש ביום 28.12.00, תצהיר שני, מפורט יותר. לתצהירו זה צרף המשיב אישור מתאטרון "נטלה", מנובמבר 2000, המאשר כי הוא משתכר 580₪ לחודש וכן אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, ע"ס 1,587₪, לחודשים יוני-נובמבר 2000. בתצהיר זה הוסיף כי אין לו חברים או קרובי משפחה שיש לו קשר איתם, ועל כן אין באפשרותו לגייס את הכספים הדרושים. באשר לתנאי השני, מעיון בלשונה של תקנה 13 עולה כי על המבקש פטור מאגרה לפרט בתצהיר את מצבו הכלכלי, המעיד על העדר יכולת כלכלית, אולם אין הוא צריך לפרט בתצהיר את העובדות המבססות את עילת התביעה עצמה. תשובה לשאלה, האם ההליך מגלה עילה, תעלה מתוך עיון ב"כתב העיקרי", כלשון תקנה 13(א), הוא כתב התביעה. עיון בו מעלה, אכן, כטענת ב"כ המשיב (סעיף 14 לעיקרי הטיעון), כי ההליך מגלה עילה. לעניין סיכויי ההצלחה אינני נדרש. 5. טוען המערער עוד כי טעתה כבוד הרשמת כשבחרה לדון בבקשה לפטור מאגרה במעמד צד אחד, מבלי לקבל את תגובתו של המבקש "כמקובל וכנדרש". לטענתו, אם היה נוכח בדיון, והיה חוקר את המשיב, היה מתברר כי ההליך אינו מגלה עילה. ההחלטה האם לזמן את שני הצדדים לדיון בבקשה לפטור מאגרה, נתונה לשקול דעת בית המשפט: "לדיון בבקשה רשאי בית משפט להזמין את בעלי הדין וכל אדם אחר שיראה לנכון להזמינו, ולחקור אותם, אולם רשאי בית משפט לדון בבקשה אף ללא הופעת בעלי הדין ולצוות על פטור מתשלום האגרה..." [תקנה 13(ג) לתקנות האגרות]. אינני רואה הצדקה להתערבות בשיקול דעתה של כבוד הרשמת, באשר לאופן הדיון בבקשה. כבוד הרשמת נהגה על-פי סמכותה כדין. 6. מסתבר כי המשיב לא המציא למערער העתק הבקשה לפטור מאגרה. לטענת המערער אי-ההמצאה גרמה לכך שלא יכול היה להתייצב לדיון שהתקיים בפני כבוד הרשמת, ולהוכיח לבית המשפט כי ההליך לא מגלה עילה. אולם, העדרו מן הדיון היה, כאמור, תוצאה של החלטת כבוד הרשמת, בסמכותה על-פי תקנה 13 (ג) הנ"ל. החלטתה לא נבעה מהמצאתה או מאי-המצאתה של הבקשה לידי המערער. אומנם, אי המצאת הבקשה - הגם שאינה מצדיקה את קבלת הערעור - מהווה מחדל של המשיב. בשל מחדל זה, לא אפסוק הוצאות לטובתו, חרף דחיית הערעור. 7. סוף דבר: הערעור נדחה; אין צו להוצאות. תקסד"א 1984 (הישנות)