החלטה 1. בפני בקשה מטעם המבקשים למחיקת כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר". המבקשים טוענים כי כתב התביעה שהוגש אינו ממלא אחר הוראות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וכי על מנת שהתביעה תהא ראויה להידון בסדר דין מקוצר, עליה להיות מבוססת על "חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהם ראיות בכתב...". לטענת המבקשים, אף לא אחד מהסכמי ההלוואה שצורפו לכתב התביעה (נספחים א' 1 ו - א' 2 לתביעה) איננו מבוייל כדין, ולכן אינם קבילים "כראיה בכתב" לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. עוד טענו המבקשים כי הואיל ואף לא אחד משני המסמכים הנ"ל מהווים בסיס לתביעת המשיב - אינו מבוייל, כי אז אין הם קבילים כראיה לפני ביהמ"ש בתביעה, וכי בנסיבות אלו אין כל אפשרות, לטענת המבקשים, להתייחס אל התביעה כאל תביעה המוגשת בהתאם להוראות תקנה 202 (1) (א) לתקנות, וכי כאשר תביעה מבוססת על מסמך שאינו מבוייל כדין, נעדר האלמנט הקונסטיטוטיבי הנדרש מהוראות תקנה 202 (א) (א). 2. המשיב הגיש תגובה לבקשה לפיה יש להורות על דחיית הבקשה, רק מהטעם שלא צורף לה תצהיר בהתאם להוראות תקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכי אם היו המבקשים בודקים המסמכים בטרם הגישו הבקשה, היו מוצאים כי בסמוך לחתימתם על הסכמי ההלוואה, בויילו ההסכמים כראוי. עוד טען המשיב כי בנוסף למסמכים הנ"ל, צורפו מסמכים נוספים המעידים על חובם של המבקשים כפי המופיע בכתב התביעה, וכי כל אחד מהמסמכים המצוינים לעיל עומד בפני עצמו, וכי המבקשים לא הכחישו את דבר קיומם של הסכמי ההלוואה ולא העלו כל טענה אחרת כנגד חובם למשיב. עוד ביקש המשיב לחייב המבקשים בהוצאות לדוגמא, כאשר אלה יהוו תנאי לשמיעת הבקשה למתן רשות להתגונן מאחר והטענות המועלות בבקשתם הועלו מספר פעמים בפני ביהמ"ש ונדחו בכל פעם. 3. אחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מוצא שיש לדחות בקשת המבקשים מכל אחד ואחד מנימוקי המשיב. 4. נקבע בתקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 כלהלן:- "בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדת המשמשות יסוד לבקשה...". ברי כי על המבקשים היה להגיש תצהיר בתמיכה לבקשתם - אך לא עשו כן, ורק מטעם זה הייתי דוחה הבקשה שהוגשה, אך שלב זה, לא אעשה כן, ואדון בבקשה למחיקת הכותרת לגופה. עניין זה ניתן לריפוי בהוצאות שתיפסקנה. יש לציין כי אין פירוש הדבר כי יש לצרף תצהיר לכל בקשה למחיקת כותרת, אלא רק לבקשות הכוללות טענות עובדתיות, כפי הנטען בענייננו. 5. עפ"י ההלכה, "ראיה בכתב" לפי מצוות תקנה 202 (1) (א) אינה חייבת להיות ראיה מלאה לכל התביעה על כל פרטיה, אלא מספיק ראשית ראיה בלבד. ראשית הראיה צריכה להתייחס לעילת התביעה במובנה המילולי המצומצם, דהיינו להתחייבות בלבד, ולא להפרת ההתחייבות או להיקף ההפרה. נקבע כי על ביהמ"ש לפרש לקולא את הצורך בראיה בכתב ואת ההסתפקות בראשית ראיה בלבד. "ראיה בכתב" הכוונה למסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידו או בחתימתו. 6. בענייננו, המשיב צירף לכתב התביעה נספחים, אשר הוכנו על ידו, חלקם אף בחתימת המבקשים, ובהם אף צילום המחאות שנמסרו למבקש מס' 1 ושעל פי הוראותיו נכתבו לפקודת חב' נוף ים כחול השקעות ופיתוח פרוייקטים (1995) בע"מ, ומפרטי התשלומים, שוב בחתימת יד המבקשים. ניתן היה לבדוק המסמכים שצורפו ע"י המשיב לכתב התביעה ולהיווכח כי אכן המסמכים מבוילים, ויאמר עוד כי לא נראה לביהמ"ש כי אם הייתה נעשית פנייה לב"כ המשיב לצורך הגשת המסמכים המקורים - לא הייתה פניה זו נענית. גם אם היה מתברר שהמסמכים אינם מבוילים, ספק בענייני אם ניתן היה להיעתר לבקשה למחיקת כותרת הואיל והדרישה היא "לראשית ראיה" בלבד. מסמך החתום על ידי שני הצדדים יכול, בנסיבות מסוימות, לעמוד בדרישה זו גם ללא ביול. 7. כל אימת שיש ספק אם תביעה ברת תביעה בסדר דין מקוצר לפי תקנה 202 (1) (א), יש להעמידה במבחן הכניסה לסימן ג' לחוק החוזים, ולפי מבחן זה יחתך גורלה לענין זה. המסמכים שצורפו לכתב התביעה ובראשם נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה שהוכנו ע"י המשיב, החתומים ע"י המבקשים, חותכים לענין החוזה שנכרת בין הצדדים. לאחר שעיינתי בכל הטענות הגעתי למסקנה כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה מהווים "ראיה בכתב" לצורך הגשת התביעה בהליך של "בסדר דין מקוצר". כאמור, נספחים אלו שצורפו לכתב התביעה מהווים ראשית ראיה ומתייחסים לעילת התביעה. מה גם שנראה כי המבקשים מודים בעניינים הקשורים להתקשרות חוזית בין הצדדים, אולם מעלים טענות בדבר החוזה שנכרת ביניהם, ומציגים גרסה משלהם בעניין סכום ההתקשרות. 8. גם בעניין זה הצדק עם המשיב, למרות חילוקי הדעות באשר לסכום הנתבע הרי שהתביעה מבוססת על "סכום קצוב" שכן, "סכום קצוב" אין פירושו "סכום מוסכם" דווקא. סכום קצוב פורש בפסיקה כסכום, שהחישוב שלו יהיה ענין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה ובהערכה. מחלוקת לגבי הסכום הנתבע יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, אך היא אינה שוללת מעמדו של הסכום כ"סכום קצוב". 9. מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התביעה כשירה להתברר בהליך של "סדר דין מקוצר". 10. בשולי הדברים אעיר עוד, כי אל לבעלי הדין לדון בטענות שאין בהן ממש, והגיעה העת לדון באופן ענייני ובטענות המועלות בכתב התביעה. 11. סוף דבר, אני מחליט לדחות את הבקשה למחיקת הכותרת ולחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשיב, בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. בהוצאות שנפסקו לקחתי בחשבון כי הטענה המרכזית של המבקשים בדבר העדר ביול של החוזים, הופרכה על ידי המשיב. תקסד"א 1984 (הישנות)