להלן 2 החלטות בנושא סעיף 7 לתקנות סדר הדין האזרחי: החלטה מס' 1 לפני בקשה לאיחוד תובענות מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. 1. המבקשת, חברת סימבול ישראל יזמות ובנייה בע"מ, הגישה תביעה כנגד המשיבה, פרנץ חברה לבניה ולנכסים בע"מ, לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 1361/99). על פי כתב התביעה לא שילמה המשיבה למבקשת את מלוא התמורה המגיעה לה בעבור העבודה שבצעה. לכן, תבעה המבקשת את המשיבה על סך 454,100 ש"ח. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 3968/99). בכתב התביעה טענה המשיבה ללקויי בניה ולאיחור במסירה בעבודה שבצעה בעבורה המבקשת. לכן, תבעה המשיבה את המבקשת על סך 1,315,295 ש"ח. 2. לאחר הגשת התובענות הורחבה סמכותם העניינית של בתי משפט השלום כך שביכולתם לדון בתביעות עד לסכום 2,500,000 ש"ח (ראו לענייננו את צו בתי המשפט (הגדלת סכום התביעות האזרחיות בבית משפט השלום בחיפה), תשס"א - 2001). משכך, הגישה המבקשת בקשה זו לאיחוד התובענות, בטענה כי לאור הרחבת סמכות בית משפט השלום ניתן כעת לדון בשתיהן באותה ערכאה. טוענת המבקשת כי יש להורות על איחוד הדיון היות ועניינן של התובענות הוא באותה מערכת יחסים ולכן מדובר באותו נושא. ביום 13.11.2001 ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי במקרה שלפנינו מבוקש איחוד התובענות ביחס לבתי משפט שאינם בעלי אותן סמכויות, ועל כן אין יכולת להורות על איחוד התובענות על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת לאמור: "הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות, יקבע נשיא בית המשפט העליון למי מבתי משפט אלה השיפוט..." ההלכה בעניין זה מורה כי בתי המשפט מושא הבקשה צריך שיהיו בעלי סמכות עניינית זהה (ראו בש"א 2694/01 שטיינברג ואח' נ' הורוביץ (לא פורסם)). מדובר בסמכות העניינית הכללית של בתי המשפט ולא בסמכותם לדון בתובענה שהגישו בעלי הדין. כך, דחה בית משפט זה בקשה לאיחוד דיון של תובענות שהוגשו בבית משפט השלום ובבית המשפט לתביעות קטנות, על אף שניתן היה להגיש כל אחת מהן בשני בתי המשפט. זאת כי "איחוד הדיון בין שני עניינים יעשה בתנאי שהם מתנהלים בבתי משפט בעלי אותן סמכויות ואילו הסמכות העניינית הנתונה לבית משפט השלום אינה דומה לסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות" (בש"א 1023/01 אביוב נתי חברה לביטוח בע"מ נ' דרשן ואח' (לא פורסם)). לכן, אין בעובדה כי התובענות עוסקות באותו נושא בכדי להואיל. 4. לאור זאת, לא יכולה הבקשה להיסמך על תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי ודינה להידחות. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להוציא צו להוצאות. החלטה מס' 2 בפניי בקשה לאיחוד דיון בשתי תובענות, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שני ההליכים נוגעים למסכת היחסים בין המבקשים למשיבים בקשר להסכם למכירת מניות חברה בשם קריית שדה התעופה בע"מ, לרבות ערבות בנקאית וערבות אישית שניתנו במסגרת ההסכם. התביעה האחת (ת.א. 6382/04) הוגשה על ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי בירושלים ונתבקש בה צו מניעה קבוע האוסר על פרעון הערבות הבנקאית והצהרה על בטלות הערבויות. התביעה השניה (ה"פ 1364/04) היא בקשה לביטול פסק בוררות שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי משיבה 1 ועניינה מסמך עליו מסתמכות המבקשות בתביעה בירושלים כ"פסק בורר". הבקשה היא כי הדיון בשני ההליכים יאוחד, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשים טוענים כי הרקע העובדתי בבסיס כל התובענות הינו זהה; שתי התובענות נוגעות לאותה מסכת עובדתית בין הצדדים. המבקשים מציינים כי בתביעה בירושלים התקיים לא מכבר קדם משפט ראשון והתיק נקבע לשמיעת העדים והראיות ביום 28.12.2004. התובענה בתל-אביב קבועה לדיון ביום 29.3.2005. המשיבים מתנגדים לאיחוד הדיון, בטענה כי המדובר בשני הליכים נפרדים ושונים זה מזה. הסעדים המבוקשים בהם שונים בתכלית, הדרכים לערער על ההחלטות הן שונות, ואיחוד ההליכים יוביל למצב א-נורמלי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 ... הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים... לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא'" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). מעיון בחומר שלפני עולה כי קיימת חפיפה מסוימת בין שתי התובענות, לפחות ככל שהדברים נוגעים לרקע העובדתי שבבסיס ההליכים. להכרעות בתובענות עשויות להיות השכלות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. יש לזכור עוד כי ניהול שני ההליכים במקביל יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות. הואיל והדיון בתביעה בתל-אביב מצוי ממש בתחילתו, וגם בבית המשפט בירושלים טרם החלה פרשת ההוכחות, נראה כי לא יגרם למי מהצדדים נזק כתוצאה מהעברת הדיון ואיחודו. יובהר, כי המדובר אך באיחוד הדיון ולא באיחודן של שתי התובענות. אין מניעה, איפוא, כי ישמר אופיו הייחודי של כל הליך. עניין דיוני זה יוסדר, מכל מקום, על ידי בית משפט של דיון. גם ההחלטות שיינתנו במסגרת כל הליך הן נפרדות ועצמאיות, ככל שהדבר נוגע לאופן הערעור עליהן. אי לכך, אני מורה על העברת הדיון בה"פ 1364/04 מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לבית המשפט המחוזי בירושלים, ואיחוד הדיון בו עם הדיון בת.א. 6382/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות ושכר-טירחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. תקסד"א 1984 (הישנות)