פסק - דין 1. בתובענה שבפני עותרת המבקשת לסעד לפיו יצהיר בית המשפט כי שומת היטל ההשבחה שהוצאה ע"י המשיבה לגבי נכס של המבקשת (גוש 6435 חלקה 37) בטלה ומבוטלת וכי על המשיבה לתקן את שומתה בהתאם. המשיבה העלתה בכתב תשובתה שורה של טענות מקדמיות, אשר יש בהן, לטענתה, להביא לדחיית התובענה. בהסכמת ב"כ הצדדים פוצל הדיון בתובענה באופן ששאלת הסמכות העניינית, עליה חלוקים הצדדים, תידון ותוכרע תחילה. 2. טוענת המשיבה כי אין לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה, שכן על פי הדין (ס 14 (ג) לתוספת השלישית של חוק התכנון והבניה) הדרך לתקוף או לערער על חיוב היטל השבחה היא על ידי הגשת ערעור לביה"מ השלום שבאיזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך המועד שנקבע. משיבה המבקשת לטענה זו בטענה כי אין היא חולקת על: "עצם החיוב בהיטל השבחה ואף אין מדובר בערעור על הכרעת שמאי מכריע, אלא על אופן פעולתה השגויה של הועדה לתכנון ובניה ועל הוצאות שומה מוטעות באופן בלתי חוקי, בניגוד לכללי מנהל תקין ושיקול דעת פגום היורד לשורשה של החלטה בלתי סבירה שלא לתקן את השומה השגויה והבלתי חוקית כמותווה בס' 14 (ה) לתוספת" (ס' 8 לכתב הסיכומים). 3. טענה זו של המבקשת מופרכת מיסודה ואין בה ממש. המחוקק קבע מסלול ייחודי וספציפי לערעור או לתקיפת שומת היטל השבחה שהוטל על הנכס כמפורט בס' 14 (ג) הנ"ל. משכך, ומשקבע המחוקק את בית המשפט השלום כפורום או הערכאה, שבה יוכרעו המחלוקות בין הצדדים, אין לאפשר להם, או למי מהם, לפתוח בהליכים, בפני ערכאה אחרת, ע"י הסוואת טענותיהם האמיתיות בדבר חיוב בהיטל השבחה או גובה החיוב, בטענות או עילות תקיפה מנהליות כביכול. מה משמעות הטענה כי הועדה לתכנון ובניה שגתה או טעתה בהוצאת השומה, אם לא תקיפת החיוב בהיטל השבחה עצמו - תקיפה שעל פי הוראת ס' 14 (ג) הנ"ל יש להעלותה או לטעון אותה בפני בית משפט השלום. אף אם למבקשת טענות בדבר אי חוקיות ההחלטה, או טענות תקיפה מנהליות אחרות אין לה אלא להפנותם לערכאה שאותה קבע המחוקק באופן יחודי וספציפי, לגבי היטל השבחה, היינו לבית משפט השלום, אשר בתחום סמכותו נמצא הנכס, במועד שנקבע בחוק. ראה: בג"ץ 7129/00 פד"י נ"ד (5) 218. לשונו של ס' 14 (ג) ברורה וחד משמעית: ניתנת לבעל דין הזכות לערער על עצם חיוב בהיטל השבחה (ועל הכרעת השמאי המכריע שמונה בהסכמת הצדדים) באשר הוא, בין אם הוא מבוסס על טעות משפטית כלשהי שיצאה מלפני הועדה ובין אם מקורו בשיקול דעת פגום, או כללי מנהל בלתי תקינים. המחוקק לא הבחין בין עילות תקיפה מנהליות לבין עילות תקיפה אחרות. הוא ביקש לייחד את הליכי הערעור בנושאים שפירט בס' 14 (ג) הנ"ל, בכל הקשור להיטל השבחה לערכאה אחת בלבד, והיא בית משפט השלום שבאיזור סמכותו נמצא הנכס. זאת ועוד: אין די לטעון באופן סתמי כי החלטת הועדה, שהיא גוף מנהלי, לוקה בפגמים מינהליים ללא פירוט עובדתי של פגמים אלה, על מנת לפתוח בפני המבקשת את שעריו של בית המשפט המחוזי (ולא המנהלי) מכח סמכותו השיורית, כפי שטוענת ב"כ המבקשת. הסמכות השיורית נתונה לבית המשפט המחוזי לדון בעניינים שאינם בסמכותה של ערכאה אחרת. במקרה זה סמכות זו מסורה, כאמור, באופן יחודי ובלעדי לבית משפט השלום, ועל כן אין להזקק כלל לסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי ואין לאפשר למבקשת להביא תובענה זו בשעריו בדרך פתלתלה העוקפת את הדרך הדיונית שנקבעה בחוק. משהותוותה דרך "דיונית" או "ערעורית" ייחודית, כפי שנקבעה בס' 14 (ג) הנ"ל, אין לסטות ממנה, שאם לא כן, יפתחו בפני בעל הדין שאיחר בהגשת הערר או שתוצאותיו לא השביעו את רצונו, שערי דיון חדשים ולכך לא כיוון המחוקק בקבעו, בחיקוקים שונים, הליכי ערעור או השגה מיוחדים לנושאים או עניינים ספציפיים. (ראה ע.א. 367/85 מ' - קיטאי - פד"י מ"א (3) 398). משלא חלקה המבקשת, לטענתה, על עצם החיוב בהיטל השבחה ואף לא על הכרעתו של השמאי המכריע (ס' 2 לסיכומיה), או משאיחרה היא את המועדים הקבועים בחוק להגשת הערעור כמפורט בס' 14 הנ"ל, מנועה היא מפתיחת "חזית חדשה" והעלאת טענות או טרוניות כנגד ההיטל ו/או שיעורו תחת מסווה של טענות בדבר פגמים מינהליים שנפלו, כביכול, בהחלטת הועדה - טענות שנטענו באופן כללי וסתמי וללא פירוט עובדתי ראוי. 4. לסיכום: אין בית משפט זה מוסמך לדון בתובענה זו מבחינה עניינית. אין מקום להורות על העברת הדיון לערכאה המוסמכת, היינו לבית משפט השלום, שכן לית מאן דפליג כי המועדים להגשת הערעורים לערכאה זו לפי ס' 14 הנ"ל חלפו זה מכבר. התובענה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪ בצירוף מע"מ. היטל השבחההשגה על שומה / ביטול שומה