פסק דין 1. בהתאם לכתב תביעה מקורי מיום 5/1/97 הגיש התובע תביעת נזיקין וטען כי ביום 5/4/91, שעה ששהה בקרבת ביתו, הוא נורה על ידי חיילי צה"ל מכדור שפגע באשכו השמאלי. התובע, כך עולה מכתב התביעה המקורי, הוא פאוזי מחמד X, נושא ת.ז. X המתגורר ברפיח (להלן, גם "פאוזי"). בראש כתב התביעה הציג עצמו פאוזי כיליד 5/4/56, נשוי ואב ל-4 ילדים. 2. לימים, ולבקשת ב"כ התובע, הוגש כתב תביעה מתוקן. כך, משום שלטענת ב"כ התובע הסתבר לה כי התובע הוא יליד 24/1/76 והינו רווק, ולא יליד 5/4/56, נשוי ואב ל-4 ילדים. לנוכח זאת, הוגשה פרשת תביעה מתוקנת על ידי פאוזי. הנתבעת התגוננה בפני התביעה העיקרית וזו המתוקנת. ככל שעסקינן בפרשת התביעה המתוקנת היא הגישה הודעת צד ג' כנגד "הוריו של פאוזי מחמד X ת.ז. X ב"כ צד ג' ביקשה להמציא הודעת צד ג' זו לב"כ התובע, עו"ד אלמאדי. עו"ד אלמאדי הודיע כי משרדו אינו מייצג את הוריו של פאוזי. אין צריך לומר כי אף ללא אמירה זו ברי שהודעת צד ג', בנוסחה זה, היא חסרת-שחר, שהרי היא אינה נוקבת בשמו ופרטיו של צד ג' הנטען. 3. כב' סגן הנשיא צמח, שבפניו נדון התיק תחילה, הורה על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. ביום 5/7/00 התיימר ב"כ התובע להגיש תצהיר "מטעם התובע". ואולם עיון בתצהיר מעלה כי הוא נעשה על ידי אחד, "ספואת פאוזי X, ת.ז. X (להלן - "ספואת"). ספואת זה ציין כי הוא יליד 24/11/78. בניגוד לאמור בפרשת התביעה המתוקנת, בה נטען כי התובע נורה כאשר הוא "שהה בקרבת ביתו", בגדר תצהירו טען ספואת כי שעה שעשה דרכו "מבית ספרי לביתי, וכשהגעתי סמוך לביתי...קבוצת חיילי צה"ל פתחה באש ללא אבחנה... וכתוצאה מהירי קליע אחד פגע בי" (סעיף 3). אכן, בתאונה האמורה טען ספואת כי הוא נפגע באשכו השמאלי. 4. בהמשך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סיכומי טענות אלו הונחו בפניי, משופעי אסמכתאות עובדתיות ומשפטיות. נחה דעתי כי טרם שהגיש ב"כ התובע את סיכום טענותיו הוא קיבל את מלוא חומר הראיות העובדתי שבידי הנתבעת, שהרי בסיכומיו הוא נסמך, בין השאר, על מסמכים אלו, שכללו יומני מבצעים של צה"ל. 5. לנוכח הנתונים האמורים ברי לי כי תביעתו של התובע, שהוא כאמור פאוזי, חסרת-שחר ולא הוכחה כל עיקר. מחומר הראיות שבפניי נהיר לי כי ספואת הוא בנו של התובע, פאוזי. ספואת אכן נפגע בקליע מכדור שנורה על ידי חיילי צה"ל. מן החומר עולה כי אכן חבלתו הייתה בעלת מאפיינים ייחודיים, דהיינו פגיעה באשכו או באשכיו. ואולם נהיר לי כי פאוזי עצמו לא נורה ולא נפגע על ידי חיילי צה"ל. הנתונים האמורים עולים בעליל, הן מחקירה פרטית שנעשתה על ידי רשויות צה"ל, ובראש ובראשונה מעצם הגשת תצהירו של ספואת. 6. אכן, בצד טיעונה המרכזי של הנתבעת כי אין עליי להידרש לתובענה זו, נשמעים טיעונים חילופיים לרוב מה היה דין אילו ספואת היה התובע שבפניי. לשיטתה של הנתבעת, במקרה זה, היא לא נושאת באחריות לפגיעתו של ספואת, משום צידוקים מצידוקים שונים, הן עובדתיים והן משפטיים. על אותה דרך, רק כך ניתן להבין את סיכום טענותיו של ב"כ התובע, אף הוא טוען לאחריותה של הנתבעת, אם מטעמים עובדתיים ואם מטעמים משפטיים. 7. ברי לי כי אין בדעתי, ואף אין בסמכותי, להידרש כל עיקר לטיעונים אלו של ב"כ הצדדים. נשווה בדעתנו, למשל, שהנני סבור שהנתבעת נושאת באחריות כלפי ספואת. על שום מה, איפוא, יזכה פאוזי, שלכל הדעות לא נחבל אך הוא התובע בפניי, בכספי פיצויים, כך סתם מן ההפקר? נשווה בדעתנו, למשל, שהנני סבור שהנתבעת אינה נושאת באחריות כלפי ספואת, או שמא הנני סבור כי יש לפסוק לספואת פיצויים בגובה שלא ייראה הולם לספואת. הכיצד אעשה כן כאשר דברו של ספואת לא נשמע, משום שהוא איננו בעל דין בפניי? אין צריך לומר כי העובדה שספואת מסר תצהיר עדות, כלל אינה מעלה ואינה מורידה לעניין שיקוליי אלו. 8. מכאן, איפוא, שהתובע פאוזי לא הוכיח תביעתו, כל עיקר, ואף הוכח לי, פוזיטיבית, שלא נפגע כלל באירוע האמור. ככל שעסקינן בספואת הוא אינו בעל דין ואין בסמכותי לפסוק פיצויים לעד של התובע, שאיננו התובע עצמו. מובן שאין בדעתי לעסוק בתובענה וירטואלית בגין ביצה שטרם נולדה. ככל שספואת מבקש להגיש תובענה שומה עליו להיכבד, להתייצב ולעשות כן, ככל שהדבר ניתן במגבלות כל דין. 9. בחנתי שמא ניתן להימנע מן התוצאה האמורה, אם משום קטינותו של ספואת ואם משום שעסקינן בהליך על דרך הפשרה, ולא ראיתי לשנות משיקוליי. כבר שעה שספואת מסר תצהיר עדותו הוא היה בגיר בן 22. משום כך לא ניתן היה לטעון, ולו בדוחק, כי תביעתו של פאוזי נעשית כהורו ואפוטרופסו הטבעי של ספואת. אף משום שיקולי פשרה איני יכול לפסוק פיצויים שיכול שמגיעים בעליל לספואת, אך אינם מגיעים בעליל לפאוזי. נזכור ונשמור כי ב"כ התובע גילה מודעות לעניין פרטיו השגויים של התובע הנכון. אין לי אלא להתפלא על כך שהוא לא עשה כן, משעה שהתוודע לקיומו של ספואת, אף משום שעתה ברור לי שהוא מכיר-גם-מכיר דווקא את ההורה של ספואת, הוא פאוזי, חרף תגובתו להודעת צד ג' של הנתבעת. ועוד שקלתי, חרף כל אלו, לתקן כתב התביעה, ביוזמתי, על ידי החלפתו של פאוזי בספואת, אך החלטתי כי לא ראוי לעשות כן. כך, בראש ובראשונה, משעה שב"כ התובע לא מבקש זאת. כך, בעיקר, משום שתיקון כתב תביעה כאמור עלול להכשיל טענת התיישנות אפשרית של הנתבעת, והוא בבחינת נימוק ראשון במעלה שלא לתקן כתבי טענות. אכן, ככל שספואת יחליט להגיש תביעה, וככל שהנתבעת תחליט לא לעורר טענת התיישנות, תתברר תביעתו של ספואת לעיצומה, בהגיע שעתה. 10. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. בתיק בית המשפט הופקד ביום 1/3/99 פיקדון בסך 4,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת. כתב תביעהמסמכיםמשרד הפניםתעודת זהות