פציעה של עובד טמבור בתאונת עבודה

החלטה 1. ב- 11.12.97 נפגע התובע, אורי צעיר, עובד טמבור (הנתבעת 4) בתאונת עבודה שארעה במפעלה של נתבעת זו. ב- 19.1.98 הגיש אורי תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפיצויים). במשך הזמן תוקנה התביעה מספר פעמים, כשבמהלך סדרת התיקונים נוספה עילה חילופית על פי פקודת הנזיקין ונוספו כהנה וכהנה צדדים. 2. עמדתו של התובע בתיקון האחרון של כתב התביעה, בו נכללו כבר חמישה נתבעים, היא כי הנתבע, בני אבו, הוא מי שנהג בזמנים הרלבנטיים מלגזה מס' רישוי 787336 וכי מגדל חב' לביטוח בע"מ היא מבטחת כלי זה. בכתב התביעה מצויין כי בעוד טמבור דיווחה על המלגזה הנ"ל ככלי הרכב שהיה מעורב בתאונה, הרי מגדל, נתבעת 2, דיווחה כי מלגזה אחרת, מס' רישוי 083917, היא המלגזה שהיתה מעורבת בתאונה וכי מלגזה זו מבוטחת על ידי חב' כלל חברה לבטוח בע"מ. בכתב התביעה נתבעת חב' כלל כנתבעת חליפית לנתבעת 2 (מגדל) לענין חבות ביטוחית של כלי הרכב המעורב ולחילופין כנתבעת על פי פקודת הנזיקין. בצד הנ"ל, טוען התובע בכתב התביעה כי בשלב הגשת כתב התביעה אין הוא יודע את מספרה של המלגזה המעורבת בתאונה. קרנית נתבעה למקרה שלמלגזה המעורבת לא היה ביטוח בר-תוקף על פי דין. בהודעת צד ג' של מגדל חב' לביטוח בע"מ כנגד טמבור טוענת מגדל כי היה ויקבע כי מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב השימוש במלגזה שהיתה מבוטחת אצלה ו/או כי חבותה נובעת מכח הסכם הביטוח לפי הלכת חמאדה, סבורה מגדל כי על טמבור לפצותה ולשפותה שכן במצב זה אחראית טמבור לתאונה ולתוצאותיה מחמת רשלנותה ושליטתה בעבודת התובע. בהודעת צד ג' של קרנית כנגד בנימין אבו, טמבור ושי מגן-מלגזות בע"מ נטען לזכות חזרה כנגד אלה לשיפוייה כדי מלוא הנזקים בהם תחוייב קרנית, אם תחוייב. בהודעת צד ד' של בנימין אבו וטמבור כנגד שי מגן-מלגזות בע"מ ומגדל חב' לביטוח בע"מ נטען כי היה ויחוייבו לשפות את קרנית או לפצותה, הם זכאים לכך ששי מגן ומגדל ישפו ויפצו אותם. בהודעת צד ד' ששלחה שי מגן-מלגזות בע"מ כנגד זאב ורן מאור ומגדל חב' לביטוח בע"מ, טענה כי היה ותחוייב לפצות או לשפות את קרנית, תטען כי היא זכאית לכך שצדדי ד' ישפו ויפצו אותה בגין כל סכום שתחוייב לשלם לקרנית. 3. לאור עקרון ייחוד העילה עליו מורה חוק הפיצויים יש להכריע תחילה בשאלת תחולת חוק זה על המקרה. משכך, הופרד הדיון בשאלת נסיבות ארוע התאונה ותחולת חוק הפיצויים, הצדדים הביאו ראיות בשאלה זו, סיכמו טענות, ועתה עלי לתת החלטתי. 4. בישיבה שהתקיימה עוד ב- 31.1.99 הודיע ב"כ התובע כי לטענתו מדובר בעילה על פי חוק הפיצויים כאשר הטענה היא לתחולת החזקה המרבה של ניצול הכח המכני של הרכב (ע' 5 לישיבה זו). מעיון בסיכומי התובע מתברר כי אינו טוען עוד כי מדובר בתאונת דרכים אלא אוחז עתה בעמדה כי מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים. כל יתר הצדדים, למעט כלל חברה לביטוח בע"מ (בעילה שעל פי פקודת הנזיקין), מסכימים עם התובע כי לא מדובר בתאונת דרכים. כלל, בעילה על פי פקודת הנזיקין, והיא בלבד, סבורה כי מדובר בתאונת דרכים. אדון להלן בשאלת נסיבות הארוע ולאחר מכן בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים. 5. נסיבות האירוע כאמור, הארוע התרחש ב- 11.12.97, לפני קרוב ל - 8 שנים. הן התובע והן הנתבע שהפעיל את המלגזה המעורבת הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו עליהם. עוד הוגש דו"ח מפקד העבודה מר ווליד מנסור שערך חקירה בענין התאונה ב- 29.7.98 ותיקו, כולל דוח החקירה, הוגשו כראיה (ת/1). אין חולק כי ביום התאונה הועלה התובע בעזרת מלגזה לגובה של כ- 3.5-3 מטרים, כדי להגיע למדף העליון המותקן בגובה זה במחסן טמבור. המלגזה הופעלה על ידי הנתבע 1 מר בני אבו. מתברר כי התובע הועלה לרום באמצעות כלוב שהונח על שיני המלגזה. הכלוב עשוי משלושה צדדיו מצינורות מתכת. צידו הרביעי אינו מגודר והינו פנוי מצינורות. תחתית הכלוב מורכבת מלוחות עץ שהונחו על שתי קורות עץ (ראה תמונות 1 ו- 2 שבלוח הצילומים המהווה חלק מת/1). מתחת למשטח קיימות 9 קוביות מסודרות ב- 3 טורים, כל קוביה במימדים של 15 ס"מ גובה, 10 ס"מ רוחב ו- 10 ס"מ אורך (ע' 14). על פי העולה מת/1 מימדי משטח הכלוב הם 110 ס"מ על 92 ס"מ. על פי דו"ח המפקח, הוכנסו קלשוני המלגזה בין קורות הבסיס, לאורך הקרשים, במקום בו אין קרש מחבר בין הקורות. יצויין כי המפקח עצמו לא חקר את התובע או את מפעיל המלגזה וקבל פרטים על הארוע ממנהל האתר של טמבור וממר אדלשטיין, הממונה על הבטיחות בטמבור שאף גבה הודעה ממפעיל המלגזה מר אבו. אין חולק כי התובע נפל ארצה מגובה של כ- 3.5. מ'. 6. גרסת התובע בחקירתו במשפט מסר התובע כי הורם לגובה של כ- 3.5-3 מ' בהיותו עומד על משטח הכלוב. כשהגיע לגובה המתאים הזיז מעט את רגלו לכיון המדף, בעודו בתוך הכלוב, לקח את אחד הקרטונים שהיו על המדף והניח אותו על משטח הכלוב, כאשר בזמן שהניח אותו כאמור, איבד המשטח את שיווי משקלו והתהפך שמאלה והתובע נפל לקרקע על צידו השמאלי (עמ' 13-11). התובע מסר באחד המקומות כך: "הושטתי רגל לכיוון המדף, לא הנחתי אותה על המדף הייתי עוד בתוך המשטח. לא דרכתי על המדפים. לקחתי אחד מהארגזים מהמדף הנחתי אותו על המשטח ואז התהפך הכלוב לכיוון שמאל איבד את שיווי המשקל ונפלתי על צד שמאל" (ע' 12). לגרסת התובע מטרת פעולתו היתה לסדר קרטונים על המדף, לקחת אותם אל המשטח ולהעביר אותם למקום אחר (ע' 18). התובע מסר שמנוע המלגזה עבד עת ארעה התאונה וכי היו רעידות קלות כתוצאה מפעולת המנוע והגובה. התובע נשאל לתחושתו בדבר סיבת איבוד שווי משקלו של הכלוב ומנה מספר סיבות. התובע הזכיר את העובדה שמשטח הכלוב לא היה מחובר למגלזה אלא מונח על שיניה בלבד. עוד הזכיר שהמשטח איבד את שיווי משקלו אחרי שהניח עליו קרטון במשקל 30-25 ק"ג. עוד הזכיר כי שיני המלגזה היו קרובות מידי זו לזו (ע' 12). התובע אישר כי עת קרה המקרה הסתיימה פעולת ההרמה (ע' 18). 7. עיון בכתב התביעה המקורי שהוגש ב- 19.1.98, כחודש לאחר אירוע התאונה, מראה כי נסיבות התאונה תוארו בו כדלקמן: ”ביום 11.12.97 שעה 11:25 או בסמוך לכך, בעת שנהג במלגזה הנ"ל, במפעל טמבור אקולוגיה בע"מ, באותה עת נתבקש התובע על ידי המפעל לסדר קרטונים וג'ריקנים לצורך הכנתם למחסן החדש ואז בקש בני את הקרטונים שעל המשטחים למטה על מנת שהתובע שעמד למטה יסדר אותם. הקרטונים נפלו. הנתבע בקש מהתובע לעלות על המשטח שעל המלגזה, הנתבע העלה את המשטח עם התובע לגובה 3.5 מ' ואז התהפך המשטח (לא היה מחובר כמו שצריך) התובע נפל וסבל מנזקי גוף". בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שנערך ב- 16.1.98 נמסר במקום המיועד לתיאור הפגיעה, כך: ”הועליתי על משטח עץ עם סגירה של שלושה כיוונים לסדר קרטונים שנפלו, הכלוב איבד שיווי משקלו ונפלתי מגובה של 3.5. מ'." בבקשה שהוגשה לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה שנערכה ב- 19.5.98 נמסר במסגרת מתן פרטים על הפגיעה כך: ”במהלך סידור מדפי סחורה נפלתי מעל גבי משטח עץ שהורם על ידי מלגזה". בתצהיר העדות הראשית של התובע (ת/3) שנערך ב- 21.9.00 מסר התובע כי התבקש ביום המקרה לסדר קרטונים ולשם כך היה עליו לעבוד בגובה. הוא התבקש לעלות על משטח שהיה מונח על שיני מלגזה שהחלה להרים אותו כדי שיגיע לקרטונים. בתצהיר מצויין כי כשהמשטח הגיע לגובה של כ- 3 מ' התנדנד המשטח שלא היה מחובר היטב, התהפך והתובע נפל ארצה מגובה זה. לדבריו, מנוע המלגזה עבד עת נפל. גם בתשובה לשאלה 60 שהופנתה אליו בידי ב"כ כלל (בעילה הנזיקית) בשאלון (נ/2) מסר התובע ב- 22.10.02 כי התבקש לסדר קרטונים שהיו על משטח גבוה, הורם באמצעות המלגזה עם המשטח, כשלפתע בגובה של כ- 3.5. מ' התהפך המשטח ונפל, והוא נפל יחד איתו. 8. כאמור, בחקירתו של התובע בבית המשפט מסר תחילה, מספר פעמים (עמ' 11,12,13) כי הזיז מעט את הרגל לכיון הארגזים, בעודו על משטח הכלוב, ולקח את אחד הקרטונים שהיו על המדף והניח אותו על המשטח, כאשר בזמן שהניח אותו על המשטח התהפך המשטח שמאלה והתובע נפל על צד שמאל שלו. בהמשך חקירתו החל לפקפק האם כבר הניח את הקרטון על המשטח או שמא עדיין לא ואף לא זכר כי נפלו עליו קרטונים (עמ' 17). לבסוף ציין כי המשטח איבד את שיווי משקלו או כשמשך את הקרטון, או כשהניחו על המשטח או כשהתכופף (עמ' 18). בדו"ח החקירה שערכה טמבור ב- 1.1.98 מוסר בני אבו כי אחד המשטחים על המדפים העליונים היה מפורק והיה צריך להעלות עובד כדי לארגן את המשטח להורדה. 9. מאחר ובסמוך לתאונה ואף במשך מספר שנים לאחר מכן לא נזכר בתיאור התאונה כי המשטח התהפך כאשר התובע הניח עליו ארגז או קרטון איני רואה אפשרות לקבע כי המשטח התהפך או איבד את שיווי משקלו כתוצאה מכך שהתובע הניח עליו ארגז או קרטון. מאידך, יש לקבל כי המשטח איבד את שיווי המשקל כאשר התובע התכופף מעט כדי לקחת את הקרטון או כאשר ניסה למשוך קרטון מהמדף אל עבר המשטח, דברים אלה נתמכו גם בידי הנהג בני אבו בדבריו בחקירתו (בעמ' 23). אין פלא שהתובע לא זכר שנפלו עליו קרטונים (עמ' 18-16) שכן הן בסעיף 3 לכתב התביעה והן בחקירתו של אבו בפני מנהל הבטיחות בטמבור לא נטען כלל כי הקרטונים נפלו על התובע. הנטען בכתב התביעה ובחקירה בפני מנהל הבטיחות הוא כי הקרטונים התפזרו על המדף הגבוה. סעיף 3 לכתב התביעה נוסח בצורה בלתי ברורה דיה. עם זאת, העולה ממנו ומדברים שנמסרו בסמוך לאחר התאונה הוא כי מדובר היה בפעולה שמטרתה סידור הקרטונים לצורך הורדתם לקרקע והעברתם למקום אחר. 10. גרסת הנתבע בתצהירו של הנתבע 1 מר אבו (נ/3) שנערך ב- 15.1.01, מוסר אבו כי ביום התאונה עסק בפינוי מיכלי קרטון שנמצאו במדפים העליונים בגובה של כ- 3 מ'. לצורך בצוע העבודה היה צורך להעלות את התובע באמצעות מלגזה לגובה המדפים. אבו הסיע את המלגזה, העמיד עליה כלוב, התובע נכנס לכלוב והוא הרים את הכלוב ובתוכו התובע באמצעות המלגזה לגובה 3 מ'. בס' 2 לתצהירו מוסר אבו: ”לפתע ובעוד התובע עומד בתוך הכלוב בגובה של כ- 3 מ', איבד הכלוב את שווי המשקל והתובע נפל ארצה". ב- 1.1.98 נחקר הנתבע 1 מר אבו בפני הממונה על הבטיחות בטמבור מר אדלשטיין (נ/1). בחקירה זו מסר כי אחד המשטחים שהיה על מדף בגובה היה מפורק על המדפים והיה צורך להעלות עובד למדפים העליונים על מנת לארגן את המשטח להורדה. לדבריו: ”לאחר שהכלוב היה למעלה אורי שהיה אמור לעבור למדף הושיט רגל בכדי לעבור למדף ואז איבד את שיווי המשקל, התנדנד עם הכלוב ונפל למטה מגובה של כ- 2.5 -3 מ' בערך". בחקירתו במשפט מסר אבו כי לקח כלוב, נסע אתו לכיוון המדפים כ- 20-30 מ' ועצר בערך 20 ס"מ במקביל למדפים כדי שהתובע יוכל להכנס לכלוב. לאחר שהתובע נכנס לכלוב, התקרב אל המדפים מספר סנטימטרים, נעל את בלם היד והתחיל להרים את הכלוב עם התובע בתוכו (ע' 22). לדבריו הוא מרים את המשטח בערך לגובה רצוי ואז אורי צועק לו היכן נוח לו שיעצור והוא עוצר. אבו אישר שזהו הנוהל הרגיל וזה מה שקרה במקרה זה. לאחר מכן נשאל, מה הוא עושה עם המנוע כשהמשטח עמד מול המדף והשיב: ”למיטב זכרוני דוממתי את המנוע וזה משתי סיבות. כי אנחנו עובדים במקום סגור וכשהמנוע פועל נפלטים גזים וכדי לשפר את התקשור עם אורי גם ויזואלי וגם שמיעתי" (עמ' 23). בהמשך מסר שניתן להוריד את הכלוב גם כשהמנוע כבוי (עמ' 24). אבו מסר כי לאחר שאורי הסתכל לראות מה קורה עם הקרטונים שהתפזרו על המדף הושיט אורי רגל מחוץ לכלוב ו"כנראה שהוא ניסה למשוך את הקרטון וברגע שהוא היה עם רגל אחת על המדף ורגל אחת בכלוב כשהוא ניסה למשוך את הקרטון הוא איבד את שיווי המשקל והוא נפל למטה" (ע' 23). אבו אישר שהסיבה שכל העסק התמוטט היא שאורי איבד שיווי משקל במהלך הפעולה. אבו אישר שכשהמנוע עובד יש רעידות קטנות אך לדבריו זו פעולה רגילה של מנוע עובד ולא מדובר בטלטולים או נדנודים. לדבריו השפעת מנוע עובד על הכלוב והשיניים (שכונו גם זרועות) היא מבוטלת ביותר, אפסית (ע' 23). לדבריו השיניים היו במרחק של כמעט מטר זו מזו והוא הכניס אותן מתחת למשטח לפי טביעת עין. לדבריו היום הוא יודע שישנם משטחים אותם ניתן לעגן לשיניים כך שהמשטח לא יזוז, אך בעת המקרה לא ידע על כך. אבו אישר שלו ידע על כך עת ארע המקרה היה משתמש במשטח כזה (ע' 25). אבו אישר שאורי עמד פחות או יותר באמצע המשטח, קצת יותר שמאלה וקדימה (ע' 25). לגרסת אבו הוא יכול היה לראות את אורי חלקית, לא באופן מלא, שכן דפנות הכלוב מאפשרות לראות דרכן. לדבריו הוא יכול לראות כמעט את כל מה שאורי עושה אך אם אורי מתכופף הוא מאבד את הקשר איתו. לדבריו במקרה זה אורי "לא התכופף כל כך ראיתי אותו כשהוא ניסה להעביר רגל מהכלוב למדף ואז הוא עשה פעולה כלשהיא שאני לא יכול להעיד עליה, אם הוא משך קרטון או לא, ובשלב זה הוא איבד את שיווי המשקל" (עמ' 26). לאחר מכן מסר כי לא ראה את אורי שעמד עם הגב אליו מושך קרטון, לא ראה את ידיו, ראה את הגוף ואת תנועות הגוף אך לדבריו ראה מה אורי עושה. לדבריו: ”כשהוא הושיט את הרגל קדימה אני יכול לראות את הפעולה. ראיתי את הגוף שלו שהוא מנסה לצאת מהכלוב. אולי את כף הרגל לא ראיתי, ראיתי את התנועה של הגוף" (עמ' 26). אבו אישר שהמשטח בו השתמש היה משטח שאין לשיני המלגזה היכן להאחז בו. לדבריו ראה שהמשטח יציב. כשנשאל האם בדק שבמהלך הנסיעה שהמשטח לא זז מספר סנטימטרים הצידה השיב שהמשטח אינו יכול לזוז במהלך הנסיעה שכן כשהוא מרים את הכלוב ישנה פעולה הנקראת "בום" ומשמעה - הטיית הכלוב פנימה כך שהכלוב אינו עומד בצורה ישרה אלא נטויה מעט לכיוון פנים ואז הוא אינו יכול לזוז קדימה (ע' 28). אבו מסר כי רק במהלך עדות התובע נודע לו שהתובע טוען כי המנוע עבד. לגישתו, כשאורי קובע שהגובה מתאים, "עוצרים ובזה הסתיימה ההרמה" (ע' 30). לדבריו ההרמה מתבצעת על ידי ידית הרמה אותה מושכים. לצורך עצירה משחררים את הידית. לצורך הורדה יש לבצע פעולה הפוכה ולהטות את הידית קדימה. כשנשאל איך הגיע למסקנה שהמשטח היה יציב השיב "כשהגעתי למשטח השיניים היו במצב סביר, תופסות את מרבית השטח. הטיתי אותו טיפה אחורה אלי על מנת שלא יחליק וזה המצב האופטימלי שהמשטח עומד ואין לו לאן לזוז" (עמ' 30). 11. מטרת התובע היתה לסדר קרטונים שהיו על המדף, לקחת אותם אל עבר המשטח ולהעביר אותם למקום אחר (ע' 18). בעוד התובע טוען כי עת נמצא בתוך הכלוב בגובה מבצע את עבודתו, ואף עת נפל, מנוע המלגזה עבד, טען אבו כי כשהביא את המשטח עליו עמד התובע לגובה המדף, דומם את המנוע. בעוד התובע מסר כי עת נפל היה עם שתי רגליו בתוך הכלוב, טען אבו כי רגלו האחת של התובע היתה על המדף והשנייה בכלוב. 12. ככל שדברי התובע עומדים בסתירה לדברי הנתבע אבו, וככל שיש בדברי התובע כדי קביעת ממצא, מעדיפה אני את דברי התובע. לא רק שהתרשמתי בחיוב מעדותו של התובע אלא שסבורני כי גרסת אבו לפיה דומם את המנוע כשהמשטח הגיע לגובה המדף הנה גרסה מאוחרת מאד שלא הובא הסבר ראוי להעלאתה רק עתה. אין זכר לטענה עובדתית זו בתצהירו שנערך ב- 21.9.00. או בחקירתו בפני הממונה על הבטיחות שנערכה ב- 1.1.98. בחקירתו בפני ממונה הבטיחות של טמבור לא מסר אבו כי רגלו האחת של התובע היתה על המדף אלא רק כי "אורי היה אמור לעבור למדף הושיט רגל בכדי לעבור למדף ואז איבד את שיווי המשקל". לעניין מיקומו של התובע עת נפל, מסר אבו תחילה כי ראה את אורי כשזה ניסה להעביר את הרגל מהכלוב למדף (ע' 23, 26) ולאחר מכן מסר כי אולי את כף הרגל לא יכול היה לראות. אבו מבקש להסיק מתנועת גוף אותו ראה ממרחק של כ- 3.5-3 מ' בהביטו מלמטה למעלה דרך צינורות כלוב, על תנועת הרגליים. ככל שמבקש אבו לשכנע כי רגלו האחת של התובע היתה על המדף - איני מקבלת דברים אלה. כשנשאל אבו מדוע לא מסר בחקירת הממונה על הבטיחות או בתצהירו עניינים שהעלה רק בחקירתו בבית המשפט השיב שרק ענה באותה חקירה על שאלות, לא חשב באותו רגע על כל הפרטים ולו נשאל על כך היה עונה (ע' 26) עוד מסר שחתם על תצהיר מוכן (ע' 27). קשה לקבל גרסה עובדתית העולה לראשונה כ- 7 שנים לאחר הארוע. המדובר הוא בנקודה חשובה ולא הובא הסבר מספק לכך שטענה עובדתית זו עולה רק 7 שנים לאחר הארוע. 13. יצויין כי מפקח העבודה לא הסכים לטענת אבו לפיה אין צורך במנוע פועל לצורך הורדת הכלוב או לצורך החזקתו בגובה. אבו מסר בחקירתו, לראשונה, כי כשהגיע בסמוך למדפים נעל את בלם היד והחל להעלות את הכלוב למעלה (ע' 22). לגישתו לצורך החזקת הכלוב בגובה ולצורך הורדת התובע ארצה אין צורך בפעולת המנוע (ע' 24). לדבריו את הכלוב מורידים ומעלים ידנית עם הידית. מפקח העבודה אישר כי המלגזה מעלה את הכלוב על ידי הפעלת ידית אך לדבריו המלגזה אינה יכולה להרים סל בלי שהמנוע פועל. ההסבר שנתן המפקח הוא כי כל עוד המנוע אינו פועל המשאבות ההידראוליות המפעילות את הבוכנה שמרימה את תורן המלגזה אינן פועלות ולא ניתן להרים את סל ההרמה בעזרת תורן המלגזה (ע' 5). המפקח מסר עוד כי גם כשהכלוב מגיע אל מול המדף העליון חייב המנוע לפעול כדי להחזיק את הסל בגובה. המפקח הוסיף שמנסיונו הוא משיב שלא ניתן להוריד את הכלוב ללא הכוח המנועי של המלגזה ואף כי אם המנוע כבה והכלוב הנו למעלה, הכלוב יירד קצת (ע' 6). בדו"ח המפקח המצוי בת/1 מצויין כי אמנם מפעיל המלגזה (אבו) הוא עובד יצור ותיק, אך אינו עובד במקום כמלגזן, למרות שעבר השתלמות בהפעלת מלגזה ב- 1992 (חמש שנים לפני התאונה) אך מאז לא עבר הדרכה לבטיחות ורענון בהפעלת מלגזה. מעדיפה אני את דברי המפקח על דברי אבו שכן המפקח הוא עד אובייקטיבי בעל מומחיות מקצועית. 14. יש אם כן לקבוע כי עת נפל התובע היה מנוע המלגזה מופעל. עוד יש לקבוע כי עת נפל, היה התובע עם שתי רגליו בתוך הכלוב על משטח הכלוב, וכך אני קובעת. אורי אישר שהושיט מעט את רגלו על פני המשטח לכיוון המדף כדי לקחת קרטון אך עמד על כך שהושטת הרגל נעשתה על פני המשטח, בכלוב, וכי לא הניח אותה על המדף (ע' 12, 16). כאמור, מקבלת אני כי עת נפל היו שתי רגליו בתוך משטח הכלוב. עת נפל, היה אם כן עם רגל אחת קרובה יותר למדף אך עדיין בתוך הכלוב. עוד יש לקבל כי המשטח איבד את שיווי המשקל לאחר שאורי הושיט את רגלו מעט קדימה, על משטח הכלוב, כשהתכופף מעט, כדי לקחת קרטון או אף החל כבר לסחוב קרטון לכיוון משטח הכלוב. 15. טענות הצדדים הנתבעים המתנגדים לתחולת חוק הפיצויים (אליהם הצטרף בסיכומיו ב"כ התובע) טוענים בתמצית כי התאונה לאור נסיבותיה לא היתה תאונת דרכים שכן לא ארעה עקב שמוש למטרה תחבורתית וכן מאחר ולא ארעה עקב שמוש בכח מכני. עוד נטען כי לא הוכח שהתאונה היתה קשורה ברכב מנועי. נתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי השמוש בכח המכני הסתיים עת ארעה התאונה ולכח המכני של המלגזה לא היה כל השפעה על איבוד שיווי המשקל של התובע. עוד טען כי מלגזה ככזו אינה רכב מנועי וכי לא הוכח שמוש מקורי רב יעודי של המלגזה. התובע, שטען תחילה לתחולת החזקה המרבה בענין ניצול הכח המכני של הרכב, טוען בסיכומיו בתמצית כי לא התקיים הקשר הסיבתי המשפטי בין ניצול הכח המכני לבין התוצאה המזיקה. עוד טען כי מטרת הפעולה היתה טעינת סחורה ומשכך מדובר בתחולת החזקה הממעטת בדבר טעינה ופריקה, המוציאה את החזקה המרבה בדבר התנתקות/נפילה של חלק מרכב או מטענו כשהרכב עומד או חונה. כלל, בכובע של ביטוח החובה, טוענת כי לא מדובר בתאונת דרכים שכן פעולת ההרמה הסתיימה. טמבור ואבו מצטרפים לטיעוני נתבעת 2. קרנית מצטרפת אף היא לסיכומי נתבעת 2 ולתוספות של כלל (בכובע של בטוח חובה) ושל טמבור ואבו. לגישתה, אפילו יוכח כי מנוע המלגזה פעל עת ארעה התאונה מדובר בגורם זניח באופן שהכח המכני של המלגזה לא היה גורם ממשי לנפילה. לגישתה גורמי הנפילה היו חיצוניים ואינם ביטוי לשמוש בכח המכני של הרכב ואין בהם כדי ליצור קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ניצול הכח המכני לנפילה. עוד טען כי מדובר בפעולה שעניינה פריקה וטעינה. שי מגן מלגזות בע"מ מצטרפת לטיעוני הנתבעים הטוענים כי לא מדובר בתאונת דרכים ומזכירה כי התובע השתמש במלגזה לא למטרה תחבורתית אלא כפיגום או סולם לצורך העלאתו למעלה כדי לבצע עבודה של פריקת סחורה. לגישתה לא מתקיימת החזקה המרבה בדבר שמוש בכח המכני של הרכב שכן לא ניצול הכח המכני של המלגזה הוא שגרם משפטית לתאונה. רן וזאב מאור מצטרפים אף הם לטיעוני הסבורים שלא מדובר בתאונת דרכים. לגישתם לא הוכח כי המלגזה היתה כלי רכב מנועי. ברי, לגישתם, כי יעודה של המלגזה הוא בפריקה וטעינה וכי התובע נפגע עת עסק בפעילות זו וכי לא הוכח כי התאונה ארעה עקב השמוש בכח המכני של הרכב. 16. כנגד טיעונים אלה טוענת כלל, הנתבעת בעילה על פי פקודת הנזיקין, כי המדובר הוא בתאונת דרכים. כלל בכובעה זה סבורה כי המקרה נכנס בגדר החזקה המרבה בדבר השמוש בכח המכני של הרכב ומציינת שלצורך כך די אם השימוש בכח המכני היה רק אחד הגורמים לארוע התאונה. את השימוש בכח המכני של המלגזה רואה כלל בכך שמנוע המלגזה הרעיד המשטח עליו עמד התובע לפני שנפל, המשטח באמצעותו הועלה התובע לגובה היה בלתי מתאים וגרם אף הוא לנפילה וצורת ההרמה לא התאימה לסוג המשטח שהורם וגרמה להתערערות יציבותו. לגישתה, גורמים אלה כולם קשורים לפעולת ההרמה של התובע לגובה ולפעולת המנוע בהשפעתו על מצב המשטח והתובע בגובה. לגישתה, אובדן שיווי המשקל היה קשור קשר בל ינותק לתהליך ההרמה הקלוקל ולסיכום אובדן שיווי המשקל במקרה זה, קשור ונגרם על ידי השימוש בכח המכני והרמת המשטח באופן בו הורם. כלל סבורה שפעולת ההרמה למעשה לא נשלמה, ואין לדבר על תחולת החזקה הממעטת של טעינה ופריקה. לחילופין חלה לגישתה החזקה של התנתקות ונפילת חלק מהרכב או מטענו. לגישתה של כלל לא הזזת הרגל של התובע היא שגרמה לו ולמשטח לאבד שיווי משקל, אלא חוסר היציבות הבסיסית של המשטח שביסוד הרמתו לגובה על ידי המלגזה כשהוא איננו מעוגן ועצם תהליך ההרמה על כל הרעידות והתנודות שבו. משכך, טוענת כלל כי הסיכון שנוצר במהלך הרמת המשטח על ידי הכח המכני של המלגזה הוא סיכון הקשור לשימוש בכח המכני של מנוע המלגזה ומדובר בתאונת דרכים. הטענות תידונה ככל הדרוש להכרעה. 17. דיון אקדים ואומר כי מסקנתי היא שלא מדובר בתאונת דרכים. תחילה עלי לציין כי ככל שטוענת כלל (בעילה על פי פקודת הנזיקין) כי מדובר בתאונת דרכים מכח יציאה או ירידה של התובע מהרכב לכיון המדף אין לקבל טענה זו שכן הוכח שעת נפל, היה התובע עם שתי רגליו על המשטח עצמו. 18. כלי רכב מנועי נתבעת 2 (מגדל חב' לביטוח בע"מ) וכן צדדים נוספים טוענים כי המלגזה המעורבת איננה בגדר כלי רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. בישיבה מ- 14.10.99 הודיעו ב"כ הצדדים כדלקמן: ”המחלוקת היא בשאלה האם התובע נפגע בתאונת דרכים ואם כן איזו משתי המלגזות פגעה בו. מוסכם כי המלגזה 787336 היתה מבוטחת בביטוח חובה על ידי חברת מגדל ואבנר והמלגזה 083197 היתה מבוטחת על ידי כלל ואבנר". בהמשך הודיעו ב"כ הנתבעים כי מוסכם עליהם כי המלגזה 787336 היתה מושאלת לטמבור בעוד המלגזה 083197 היתה בבעלות טמבור וכן: ”מוסכם עלינו, כי אחת משתי המלגזות היא שהיתה מעורבת בתאונה". בהמשך ביקש ב"כ התובע לשקול האם יש לו צורך לצרף את קרנית כנתבעת, עניין שבוצע בסופו של דבר. בישיבה מ- 25.1.01 הודיעו ב"כ מגדל וכלל, שיוצגה אותה שעה עדיין בידי עו"ד אחד, כי הם מסכימים לתיקון כתב התביעה לעניין הילכת חמאדה היה והתובע יחשוב שהוא מבקש להתבסס עליה וכי הדבר מצריך תיקון (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבה זו). בישיבה מ- 8.7.01 הודיע ב"כ של מגדל כי בינתיים התקבל מידע נוסף לפיו המלגזה שמגדל הסכימה כי בטחה אותה לא היתה מבוטחת במגדל בעת התאונה וביקש להגיש תצהיר בעניין זה, תצהיר שהוגש בידי גב' מוניק רכס שאף נחקרה עליו. במהלך ישיבה זו הוגשה תעודת ביטוח חובה למלגזה 78733 שהתקבלה וסומנה נ/1 ותעודות ביטוח של מלגזות נוספות שהיו אף הן בבעלות החברה שי מגן מלגזות בע"מ שהשכירה את המלגזה 78733 לטמבור. בישיבה מ- 8.4.03 פרטו ב"כ הצדדים את ראיותיהם לצורך הכרעה בשאלת נסיבות אירוע התאונה / תחולת חוק הפיצויים, ובהמשך אותה ישיבה ניתנה החלטה לפיה שאלת זהות הרכב המעורב תידון רק עד כמה שהעניין רלוונטי לשאלת נסיבות אירוע התאונה או תחולת חוק הפיצויים. שאלת זהות הרכב המעורב הינה חלק מנסיבות אירוע התאונה ולא ירדתי לסוף דעתם של ב"כ מגדל וקרנית בסברם כי זהות המלגזה לא תהווה חלק מהכרעה זו. 19. המלגזה המעורבת זוהתה על ידי מפקח העבודה הן בת/1 והן בדבריו בחקירתו (עמ' 7). בסעיף 5 להערות ולממצאים שבדו"ח המפקח מצויין כי המלגזה שהיתה בשימוש בעת המקרה הינה שכורה ולא שייכת למפעל. עוד מצויין שם כי בדיקת בודק מוסמך ותסקיר הבדיקה של המלגזה מצורפים בזה. בתסקיר הבדיקה מצויין כי מדובר במלגזה מיצור קטרפילר, מופיע תיאור הכלי, מספר הדגם שלו, מספר השילדה ומספר הרישוי 78733. תעודת ביטוח החובה המצויה בת/1 מתייחסת למלגזה מספר רישוי 78733. ברישיון הציוד ההנדסי מצויין מספר רישוי 6-78733 ומספר השלדה זהה למצויין בתסקיר הבדיקה. עוד ב- 14.10.99 הסכימו הצדדים כי המלגזה 787336 היתה מושאלת לטמבור והיתה מבוטחת בביטוח חובה אצל חברת מגדל ואבנר. יש לקבוע אם כן כי המלגזה עליה נהג בני אבו, היא המלגזה שמספר הרישוי שלה הוא 6-78733 (או 78733). שאלת הכיסוי הביטוחי אכן לא תוכרע בהחלטה זו, אך שאלה זו מאבדת מחשיבותה לאור המסקנה שתתברר בהמשך לפיה לא מדובר בתאונת דרכים. 20. ככל שהנתבעים טענו כי לא מדובר בכלי רכב מנועי הרי הוגשה התעודה נ/1, היא תעודת ביטוח חובה של חברת מגדל שהוצאה למלגזה מספר רישוי 78733 ב- 2.4.97 ועל פי תעודה זו מועד פקיעת הביטוח הוא 31.12.97. בעניין ע"א 5757/97 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' חמאדה פד"י נ"ג (5) עמ' 849 נדון עניינו של מחפר לגביו נקבע כי איננו כלי רכב כמשמעו בחוק הפיצויים וכי מכאן אין לסווג את התאונה שנדונה שם כתאונת דרכים. משכך נקבע, נפנה בית המשפט בעניין חמאדה לבדיקת ההתקשרות הביטוחית ונקבעה הלכה לפיה יש לגזור את חובת המבטחת לפצות את הניזוק מחוזה הביטוח שנכרת בין המבטח למבוטח. נקבע כי על פי הפוליסה נחשב הכלי המבוטח לרכב מנועי שחוק הפיצויים חל עליו גם אם אין הוא עומד באמות המידה הנדרשות בחוק. נקבע כי תוכנו של ההסכם כולל את הוראות פקודת הביטוח החלות על רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים ואף את הוראות חוק הפיצויים הנחשבות כולן לחלק מן ההסכם (שם, עמ' 858,860). מציין בית המשפט באותו עניין (עמ' 863): ”לסיכום, מההתקשרות בפוליסת הביטוח יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות במחפר רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים, ולהחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. העובדה כי בדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמור ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות. על פי התקשרות זו, ההנחה היא כי המחפר הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על המערערת, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה שבה מעורב המחפר, אם חובה כזו היתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים". עוד קבע בית המשפט כי לאור הנ"ל יש להסיק שהצדדים לפוליסת הביטוח התכוונו להעניק לנפגעים בתאונות הקשורות לכלי המבוטח אותה עילת תביעה המוקנת להם מכח חוק הפיצויים ואף כי הקנו לנפגע זכות לתבוע את נזקיו ישירות מהמבטח. עילת התביעה כנגד המבטח והזכות לתבוע את המבטח, מוקנת לנפגע מכח אינקורפורציה של הוראות פקודת הביטוח ושל הוראות חוק הפיצויים (עמ' 866). ב"כ התובע תיקן את כתב התביעה בזמנו וכלל בו טענה כנגד שתי המבטחות על בסיס הילכת חמאדה. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מתוקן והודעה לצד ג' כנגד טמבור אקולוגיה בע"מ למקרה שבית המשפט יקבע כי היא חבה כלפי התובע מכח הילכת ע"א 5757/97. ערה אני לכך שבתיקון נוסף שנעשה בכתב תביעה, בו צורפה כנתבעת נוספת קרנית, נעדר הסעיף בעניין הילכת חמאדה. נראה שמדובר בהשמטה שבהיסח הדעת ואין בהזדקקות להילכת חמאדה כדי להפתיע מי מהמבטחות שהסכימו בזמנו להכללת הטענה בכתב התביעה. משכך, יש לומר כי מכח הילכת חמאדה יש לראות את המלגזה ככלי רכב מנועי. 21. חזקת נצול הכח המכני - כלי דו יעודי? טענתה של כלל (בעילה על פי פקודת הנזיקין), היא הצד היחיד הטוען כיום כי מדובר בתאונת דרכים, כי מדובר אכן בתאונת דרכים מתבססת על החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב. מכאן, אין טענה כי המקרה הוא בגדר תאונת דרכים בתוקף ההגדרה הבסיסית ואף אני אצא מהנחה זו. חזקת נצול הכח המכני נועדה למקרים בהם יעודו המקורי של הרכב הינו לא רק לתכלית תעבורתית אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המכני של הרכב, החזקה חלה באותם מצבים בהם היעוד המקורי הוא רב או דו תכליתי והנזק נגרם עקב ניצול הכח המכני לצורך היעוד שאינו תעבורתי (ראה, רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פד"י נ' (3) עמ' 532 וכן ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט פד"י נ' (3) 475). החזקה החלוטה לא תחול, בין היתר, מקום שהנזק ארע לא עקב ניצול הכח המכני של הרכב, אלא, כתוצאה מתהליך גרימה אחר (רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל - עבודות מתכת פד"י נ' (1) 721 בעמ' 727). במישור הקשר הסיבתי המשפטי נדרש כי הנזק יהיה במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכח המכני ביעוד הלא תעבורתי של הרכב (רע"א 6779/97 הנ"ל וכן ע"א 6000/93 עזבון קואסמה ואח' נ' רג'בי ואח' פד"י נ' (3) 661). 22. ב"כ התובע הטוען עתה כי לא מדובר כלל בתאונת דרכים לא הביא ראיות בשאלת יעודיו של הכלי המעורב בתאונה, וכך גם יתר הצדדים. ב"כ כלל (בעילה על פי פקודת הנזיקין) טען כי המלגזה הינה כלי רכב דו שימושי המשמש לנסיעה ולהרמת מטען וכי לכל הדעות מאפייניה הינם של כלי רכב במובן הילכת עופר נחום. אכן בעניין רע"א 613/95 קרנית נ' נחום פד"י מ"א (4) 659 הובהר כי למלגזות ככלל שני יעודים שכיחים, האחד תחבורתי, הובלת מטענים ונשיאתם ממקום למקום, והשני, הנפת מטענים והורדתם, יעוד שאינו תעבורתי. עוד הוברר בעניין זה כי יש לבחון בכל מקרה ומקרה אם המלגזה בה מדובר על פי טיבה וסוגה אוצרת בחובה סיכון תחבורתי שהינו דומיננטי בפעולתה. מקום שמדובר בחזקה המרבה החלה על רכבים בעלי שניים ויותר יעודים, והתאונה מתרחשת תוך שמוש ביעוד שאינו תעבורתי, יש להוכיח כי בצד היעוד שאינו תעבורתי, יש לכלי יעוד נוסף, תעבורתי (ראה בספרו של ריבלין, תאונת דרכים, מהד' 3 עמ' 65). הצדדים היו רשאים להביא ראיות בשאלה זו שהינה בגדר השאלה בדבר תחולת חוק הפיצויים אך לא הביאו ראיות כאלה למעט העולה מת/1 ומדברי העדים שנחקרו (ראה ע"א 7984/99 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' זאהי פד"י נ"ז (5) ע' 733 בעמ' 743). לא הובאו בפני ראיות המאפשרות קביעה כי המלגזה המעורבת הינה כלי דו תכליתי או דו יעודי. לצורך עניין זה אין די בהסתמכות על הלכת קרנית נ' נחום. משכך, לא ניתן לקבוע כי מדובר בכלי רכב בעל היעודים הדרושים לצורך תחולת החזקה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב. 23. לחילופין, אדון להלן בשאלה האם לו הוכח כי מדובר בכלי דו תכליתי, ניתן היה להזקק לחזקה המרבה בדבר נצול הכח המכני של הרכב. 24. התאונה עצמה עניינה בכך שהמשטח עליו עמד התובע איבד את שיווי משקלו והתובע נפל. לצורך תחולת החזקה יש לעמוד במבחן הקשר הסיבתי לכח המכני של הרכב, הן עובדתי והן משפטי. אכן התובע והנתבע מסרו שניהם כי עת אבד שיווי משקלו של המשטח המורם, הסתיימה פעולת ההרמה. לדעתי, פעולת ההרמה כוללת לא רק את שלב הרמת הזרוע אלא גם את משך שהייתה של הזרוע ברום. מקום שהשימוש במלגזה נועד בין היתר להרמת והורדת מטענים ממדף גבוה מתחייב שימוש במשטח יציב שלא יאבד שיווי משקלו מסחיבה לעברו של קרטון במשקל 25 - 30 ק"ג או מהושטת רגל או התכופפות לצורך סחיבת קרטון אל תוך המשטח. מנגנון ההרמה אינו כולל רק את הזרוע עצמה אלא גם את המתקן המונח עליה ומשמש להעברת המטענים עצמם, הוא במקרה זה, הכלוב. לכאורה, עיקר הסיכון נוצר כתוצאה מהעובדה שמשטח הכלוב לא היה מעוגן לשיני המלגזה. עניין זה, חוסר יציבותו של הכלוב שהורם באמצעות שיני המלגזה והוחזק בגובה בעזרת כוחה של המלגזה, הוא הגורם העיקרי לתאונה. מדובר בסכון שיצר מנגנון ההרמה, שכלל, כפי שציינתי לעיל, גם את הכלוב. יוזכר כי בדו"ח מפקח העבודה מצויין כי את התאונה ניתן היה למנוע אילו העובד היה מורם בסל הרמה תקני על פי הנדרש בהוראות תקנות הבטיחות בעבודה (הרמת אדם במלגזות) תשמ"ג - 1983. גורם אפשרי נוסף, הקשור לגורם הנ"ל, הוזכר על ידי התובע בעדותו, לפיו, שיני המלגזה היו קרובות מידי זו לזו. אבו שמסר כי הכניס את שיני המלגזה מתחת למשטח לפי טביעת עין ומסר כי השיניים היו במצב של כמעט מטר בין זו לזו, ביקש לשכנע כי שיני המלגזה היו במרחק מספיק זו מזו, אך מעדיפה אני את דברי התובע שמסר כי ראה שהשיניים היו קרובות מידי כאשר שכב על הרצפה (עמ' 13). לעיל קבלתי כי מנוע המלגזה עבד עת ארעה התאונה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי רעידות קטנות הנגרמות כתוצאה מפעולת המנוע הינן אחד הגורמים לאיבוד שיווי המשקל של הכלוב. התובע עצמו סבר כי מדובר היה ברעידות קלות מאוד ואף השתמש במילים "לא ממש רעידות" (עמ' 14) ובהמשך ציין כי איבוד שיווי המשקל שלו לא נגרם מהרעידות (עמ' 19). 25. אני קובעת אם כן, כי איבוד שיווי המשקל של הכלוב שגרם לנפילת התובע, נגרם כתוצאה מהעובדה שהכלוב לא היה מעוגן לשיני המלגזה ולא היה מתאים לשמוש שנעשה בו ובמידה פחותה מכך כתוצאה מהעובדה ששיני המלגזה עליהן היה מונח הכלוב היו קרובות מידי זו לזו. 26. לעיל ציינתי כי הכלוב היה חלק ממתקן ההרמה של המלגזה. הלכה היא כי "השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת הארוע. די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו... בהצטרף גורמים מספר המביאים לאירוע, אין חשיבות לכך שאחד מהם... נגרם במזיד, ובלבד שהגורם האחר, השימוש ברכב, היה אף הוא גורם ממשי לתאונה"(ראה רע"א 5971/95 עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ ואח' נ' שמחון ואח' פד"י נ"ב (5) עמ' 70 בעמ' 76 וכן ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל פד"י נ"ג (4) 867 בעמ' 879). משהכלוב היה חלק ממתקן ההרמה של המלגזה, הרי, גם אם מהלך ההרמה עצמו הסתיים במובן שהכלוב הגיע לגובה הדרוש, הרי, כל עוד הזרוע מורמת, המנוע מופעל והפעלתו דרושה לצורך הישארות הכלוב ברום, מצויים אנו במסגרת תהליך ההרמה. בכך שההרמה הגיעה לגובה הדרוש אין לומר שההרמה תמה. משכך, לו ניתן היה להזקק לחזקה הנדונה, היה נכון לקבוע כי הנזק, קרי, נפילת התובע, ארע, במקרה שבפני, עקב ניצול הכח המכני של המלגזה במובן העובדתי. 27. לעניין הקשר הסיבתי המשפטי, נדרש כי הנזק יהיה במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכח המכני ביעוד הלא תעבורתי של הרכב (רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל - עבודות מתכת פד"י נ"ו (1) עמ' 721 בעמ' 727 וכן ע"א 6000/93 עזבון קוואסמה ואח' נ' רג'בי ואח' פד"י נ' (3) 661). הסיכון המוגן בחזקה זו הוא הסיכון שאינו תעבורתי. 28. אכן, מבחן הסיכון איננו מבחן בעל אופי טכני ופתרונותיו אינם תמיד חד משמעיים, אלא, מדובר במבחן סבוך המבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית ועל השכל הישר. מבחן הסיכון משנה בהקשרים שונים של הגדרת התאונה את פניו אך אין הוא משנה מטבעו "כאז כעתה, הוא מתיחס לעצם הסיכון של אירוע הנזק הראשוני יותר מאשר הסיכון כי התרחש בדרך מסויימת דווקא. אין חשיבות בעניין זה לדרך המיוחדת בה התרחש הנזק כלומר, לתהליך הגרימה (ע"א 4204/98 המל"ל נ' מ"י פד"י מ"ג (4) 867 בעמ' 876). המלגזה היא כלי עבודה ממונע. נראה לי כי מקום שמדובר בכלי עבודה שביצע הרמה של עובד, לגובה, כדי להעמיס עליו קרטונים שיפונו ממדף גבוה, ובמהלך תהליך ההרמה, גם אם הכלוב הגיע לגובה הדרוש ולא עמד לעלות עליו, איבד הכלוב מיציבותו וגרם לנפילת התובע הרי מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי המשפטי. המקרה שבפני אינו דומה בפרטי נסיבותיו למקרים שהוזכרו בסיכומי ב"כ הצדדים שבקשו לשכנע כי לא נתקיים קשר סיבתי בין השמוש בכח המכני לנזק. משכך, לו ניתן היה לקבוע כי לאור יעודיו של הכלי, ניתן להשתמש בחזקה המרבה, היה המקרה מקיים לדעתי את תנאיה של החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב. 29. לפני סיום אתייחס בקצרה למספר טענות נוספות שהועלו. הצדדים הטוענים כי לא מדובר בתאונת דרכים מבקשים כי יקבע שהמקרה הנדון נכנס לגדר החזקה הממעטת בדבר טעינה ופריקה כשהרכב עומד. לאחר שהוגש אחרון הטיעונים בתיק הנוכחי ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין רע"א 418/03, 826/03, 8071/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב ואח' שניתן ב- 13.12.04 (להלן: עניין סמג'ה). עניינו של פסק הדין שניתן בענין סמג'ה הוא בקביעת כללי הכרעה במקרה של התנגשויות שונות בין רכיבי הגדרת התאונה. במסגרת פסק דין זה מזכיר כב' השופט ריבלין כי הוראת ההמעטה הנוגעת לפעולת טעינה ופריקה כשהרכב עומד המצוייה בהגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" המהווה מצידה מרכיב ממרכיבי ההגדרה של התאונה. בהתייחסו לדינה של התנגשות בין חריג הטעינה והפריקה לבין אחת החזקות המרבות החלוטות שבהגדרה הכוללת, קובע כב' השופט ריבלין כי בהתגוששויות אלה ידה של ההוראה הממעטת בדבר טעינה ופריקה היא על התחתונה (ס' 11 לפסה"ד). משכך, הרי מקום שחלה החזקה המרבה החלוטה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב תיסוג ההוראה הממעטת. מכאן, גם לו היה מקום לקבוע כי במקרה שבפני מתקיים החריג של טעינה ופריקה, לא היה בטעם זה כדי לשלול את תחולתה של החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב, לו היתה חלה. 30. כלל, בעילה הנזיקית, טענה לחילופין לתחולת החלופה בדבר התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו. חלופה זו הינה גם היא חלק מהגדרת המשנה בדבר שימוש ברכב מנועי. ב"כ כלל שטען לעניין זה בקיצור נמרץ התייחס ל"משטח שנפל עם התובע" בו ביקש לראות חלק מהמלגזה או מטענה. ב"כ התובע שטען כי לא מדובר בתאונת דרכים, הזכיר בסיכומיו נפילה של אחד מברזי הכלוב או נפילת הברזל של הכלוב. לא מצאתי בפרוטוקול בדברי התובע טענה כי הכלוב או משטח הכלוב נפל (אלא כי התהפך) ואף לא מצאתי טענה בדבר נפילת קרטון. גם באמירת התובע לפיה הוא זוכר שנפל עליו הברזל של הכלוב (ע' 19) או דבריו לפיהם כשנפל, אחד הברזים שסגר את הכלוב של המשטח נפל עליו (ע' 11) אין ראיה לטענת ב"כ כלל בדבר "משטח שנפל עם התובע" המהווה חלק מהמלגזה או המטען שלה. אמנם בתשובה לשאלה 60 (נ/2) שניתנה ב- 22.10.02 (כ- 5 שנים לאחר התאונה) מציין התובע כי "...לפתע, בגובה של כ- 3.5 מ', התהפך המשטח ונפל ואני יחד איתו כשהמשטח יחד עם הברזלים נפלו בעוצמה עלי..." אך בתצהירו ת/3 שניתן עוד ב- 21.9.00 לא נזכר כי המשטח או ברזלי הכלוב נפלו או נפלו עליו, אלא, רק כי המשטח שלא היה מחובר היטב התנדנד והתהפך. גם בדו"ח המפקח נזכר רק כי הכלוב התנדנד וגם בחקירת אבו בפני הממונה על הבטיחות, לא נזכרת נפילת הכלוב, אלא, רק שהתובע התנדנד עם הכלוב . אין כל אפשרות לקבוע כי הכלוב נפל עם התובע או עליו, ואף אין לקבל טענה מאוחרת מאוד של התובע שעלתה בעדותו לנפילת ברז או ברזל הכלוב עליו. משכך לא הוכחו הנסיבות הנטענות על ידי ב"כ כלל לתחולת ההוראה בדבר התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו. 31. אשר על כן, התוצאה מכל הנ"ל היא שיש לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים במובן חוק הפיצויים וכך אני קובעת. במצב זה, יש לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעים למעט כלל חברה לביטוח בע"מ (בעילה הנזיקית) וכך אני מורה. משכך, נדחות אף הודעות צד הג' והד' השונות. בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו. תאונת עבודה