החלטה התובע עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בת.ד. מיום 9.11.01. התאונה הוכרה במל"ל כת.ע. שם נקבעה נכותו (0%) וסעיף 6ב' לחוק, חל. המבקש עותר להבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 16.9.03 אשר קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין תאונת הדרכים שעבר ביום 9.11.01. ההליכים בפני המל"ל: הועדה הרפואית של המל"ל דנה ביום 8.10.02 במצבו של התובע וקבעה כי לתובע 10% נכות לצמיתות בגין קרע בגיד באגודל יד ימין וחוסר יציבות קלה של הפרק. ביום 13.4.03 התקיים דיון בפני ועדה רפואית לעררים בו נכח גם ב"כ המבקש. בפרוטוקול הדיון מציינת הועדה את ספקותיה בדבר הקשר הסיבתי בין מצב האגודל לבין התאונה ואף מציינת: "מצב לאחר חבלה בכף יד ימין?". הועדה ביקשה תיק רפואי מקופ"ח וציינה כי תסכם ללא נוכחות. ביום 16.9.03 סיכמה הועדה ללא נוכחות ומסקנתה הרפואית היתה כי אין התאמה בין הבדיקה הקלינית לאבחנות בחדר מיון ובתיק הרפואי ולכן לא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה. המבקש לא אמר נואש וערער לבית הדין האזורי לעבודה. בערעור הועלו טענות רפואיות כנגד החלטת הועדה, והערעור נדחה בפסק דין מיום 26.4.04 במסגרתו נקבע כי אין יסוד לערעור. בית הדין האזורי קבע כי הנמקת הועדה מפורטת ונסמכת על ממצאים רפואיים. כמו כן נדחתה הטענה כי המערער לא ידע שהועדה אמורה לדון בקשר הסיבתי שבין הפגיעה לתאונה. המבקש ניסה לשנות את רוע הגזירה והגיש בקשת רשות ערעור ביום 27.5.04 לבית הדין הארצי לעבודה, במסגרתו טען כי נפגעה זכות הטיעון בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי. בית הדין הארצי קבע כי סמכויות הועדה בדונה בערר רחבות ולא נפל כל פגם המצריך התערבותו. לאחר המסכת המתוארת לעיל, הוגשה הבקשה דנן במסגרתה טוען המבקש כי נפגעה זכות הטיעון באופן המחייב לאפשר לו הבאת ראיות לסתור מאחר וחלה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, המהווה טעם להבאת ראיות לסתור כאמור בבר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ; פ"ד ל"ט (4) 503. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות. כלל הוא כי בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות לסתור אלא במקרים חריגים. הנטל להוכיח כי התקיים חריג כאמור מוטל על כתפי הטוען לו. במסגרת רע"א 7888/03 קרקיאשוילי נ' קצין, דינים עליון, ס"ז, 360, דחה כב' השופט א' ריבלין בקשה להבאת ראיות לסתור במסגרתה נטען כי קביעת הועדה הרפואית ניתנה תוך הפרת כללי הצדק הטבעי. בין היתר נקבע שם כי לא ברור מדוע לא הוגש ערעור לבית הדין לעבודה בגין הפגיעה הנטענת בכללי הצדק הטבעי. במקרה דנן הוגשו שני ערעורים אשר במסגרתם נדחתה הטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון של המבקש, ולפיכך מנוע המבקש מלהעלות טענה זו במסגרת בקשה להבאת ראיות לסתור. הסתמכות המבקש על רע"א 2602/04 ברהום נ' קצין התגמולים, אינה ישימה למקרה דנן הואיל והמבקש מיצה את הליכי הערעור כנגד החלטת הועדה הרפואית וטענותיו לפגיעה בזכות הטיעון נדחו לגופו של עניין. מעבר לכך, לא שוכנעתי כי אמנם נפגעה זכות הטיעון של המבקש באופן המצדיק היתר להבאת ראיות לסתור. בועדה בה נכח ב"כ המבקש כבר הועלה הספק בדבר הקשר הסיבתי. כמו כן, חזקה על ב"כ המבקש כי מודע הוא לסמכויות הרחבות של הועדה לעררים כאמור בתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. טענות המבקש במהותן הינן כנגד הקביעות הרפואיות ולא הוכח כי נפל פגם בועדה הרפואית. ועדות רפואיות מסכמות ממצאיהן ללא נוכחות הצדדים ולאחר קבלת חומר רפואי נוסף כדבר שבשגרה וקבלת טענה כי כל מקרה כאמור תצדיק הבאת ראיות לסתור חותרת תחת תכליתו של סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. קרעגידיםקרע בגידאצבעותאגודלידייםנכות