בכל הקשור לחובות המוטלות על מארגן טיולים, הבהירה הפסיקה כי בכלל זה קיימת עליו החובה לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקוים במועדים עליהם התחייב, וברמה עליה התחייב. כן, נקבע כי משנבחרו השירותים במיומנות ראויה, אין המארגן אחראי לשיבושים שחלו, אם חלו, ושאותם לא ניתן היה לולא צריך היה לצפות. בבר"ע (ת"א) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ראובן ניב, עמד בית המשפט על כך שיש לדחות כל טענה להעדר יריבות מצד מארגן/משווק נופש בקשר עם רכיבי נופש (טיסות, הסכות מלון וכד'), שכן כמי שהתחייב התחייבות חוזית לספק את חבילת הנופש אותה שיווק, מוטלת אחריות לתקלות הנובעות מתאום רשלני או לקוי של השירותים. כן, הובהר כי תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך, וככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996, היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה (ר' בר"ע (מחוזי ירושלים) 3278/01 רענן בר-טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ). ##להלן פסק דין בנושא אחריות מארגן טיולים:## במהלך הטיול מעדה אישה, נפלה ונפגעה בקרסול רגלה השמאלית. לטענתה בנושא אחריות מארגן טיולים, מסלול הטיול היה קשה ולא היה מיועד לגיל הקבוצה, בעיקר בשל כך שמדובר היה בירידה תלולה וכי "המסלול היה זרוע אבנים שבעת ההליכה הידרדרו". כמו כן טענה לגבי אחריות מארגן טיולים כי לא ניתנו לתובעת הנחיות מתאימות לגבי הנעליים אותן היה עליה לנעול וכי נעלי ההתעמלות אותן נעלה לא התאימו למסלול זה. טענה נוספת בעניין אחריות מארגן טיולים אשר נטענה בכתב התביעה, כי לא הייתה בידי המדריכים כל ערכת עזרה ראשונה - נזנחה לקראת סיום התביעה. ##פסק דין## רקע 1. התובעת, ילידת 1935, השתתפה ביום 17.3.2001 בטיול שנערך בדרום רמת הגולן. הטיול אורגן על ידי הנתבעת 1, אשר מבוטחת בביטוח אחריות על ידי הנתבעת 2. במהלך הטיול מעדה התובעת, נפלה ונפגעה בקרסול רגלה השמאלית. התובעת טוענת כי הפגיעה נגרמה עקב רשלנות הנתבעת 1 ועל כן על הנתבעות לפצותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב הפגיעה. הנתבעות טוענות כי לא חלה עליהן כל חובה שכזו. השאלה הטעונה הכרעה, היא, אם כן, בראש ובראשונה שאלת אחריותה של הנתבעת 1 לנזקי הגוף הנטענים. מטעם התובעת העידו היא עצמה ובעלה, מר זילברשטיין אהרן, אשר השתתף עמה בטיול. מטעם הנתבעות העידה הגב' אביבי, מורת הדרך אשר הדריכה הטיול האמור מטעם הנתבעת 1. העובדות הרלוונטיות תתוארנה להלן. 2. התובעת ובעלה היו חברים במועדים הרלוונטיים וכשלוש שנים טרם האירוע בקבוצת מטיילים קבועה, בגילאים דומים לגילאיהם, ושמה "טל השמשוני", מטעם עיריית רמת השרון וסניף רמת השרון של הנתבעת 1. הקבוצה נהגה לטייל אחת לחודש לערך במקומות שונים בארץ. הגב' אביבי עצמה הדריכה את הקבוצה מספר פעמים טרם האירוע. 3. ביום 17.3.2001 נערך טיול של הקבוצה באזור דרום רמת הגולן. בהתאם לתצהירה ועדותה של הגב' אביבי, אשר לא נסתרו ואשר אותם אני מקבלת כמהימנים, מדובר במסלול טיולים המצוי בתחום שמורת טבע, מסלול המסומן במפת סימון שבילים וגם בשטח עצמו, מסלול מוכר הנמצא בפועל בשימוש מטיילים רבים בכל הגילאים - החל מגיל בית הספר ועד לגיל מבוגר ביותר, גם מעל גיל 70. בהתאם לעדות הגב' אביבי משך הטיול היה כשלוש שעות, כולל הפסקות והסברים. הטיול החל בתצפית במצפה אופיר, לאחר מכן הליכה של כ- 40 דקות במסלול מישורי ואחריה הליכה המשלבת ירידה והליכה במישור של כמחצית השעה לאתר בני יהודה הישנה. באתר זה הייתה הפסקה וארוחת צהריים של כמחצית השעה. לאחר ההפסקה החלה הקבוצה בירידה מאתר בני יהודה לכוון מוצב נוקייב. אורך מסלול זה - כשעה. מדובר בדרך עפר שתחילתה מישורית ולאחר מכן הופכת לירידה. בשליש האחרון של המסלול מעדה התובעת ונפלה. טענות התובעת 4. לתובעת, בהתאם לסיכומי בא כוחה, שתי טענות עיקריות כנגד הנתבעת 1. האחת, כי מסלול הטיול היה קשה ולא היה מיועד לגיל הקבוצה, בעיקר בשל כך שמדובר היה בירידה תלולה וכי "המסלול היה זרוע אבנים שבעת ההליכה הידרדרו". השנייה, כי לא ניתנו לתובעת הנחיות מתאימות לגבי הנעליים אותן היה עליה לנעול וכי נעלי ההתעמלות אותן נעלה לא התאימו למסלול זה. טענה נוספת אשר נטענה בכתב התביעה, כי לא הייתה בידי מדריכי הנתבעת 1 כל ערכת עזרה ראשונה - נזנחה בסיכומי ב"כ התובעת. הראיות 5. נדון בראיות שהובאו בהתייחס לשתי טענות עיקריות אלו. ראשית, לעניין טיבו ואופיו של המסלול. התובעת בתצהירה רשמה כך: "במהלך הירידה שנמשכה שלוש שעות נאלצנו להלך בצורה זהירה רבה שכן בכל מהלך הצעידה הידרדרו אבנים, דבר שנמשך בכל שעות הירידה...במהלך הירידה כאמור החלקתי בגלל הידרדרות אבנים". ובחקירתה: "נתקלתי באבן ואז נפלתי...החלקתי כי היו אבנים על גבי השביל...היה לי קשה כי הייתי עייפה כבר מרוב החלקה וזה מה שגרם לי ליפול...כל הזמן הייתה הידרדרות אבנים" (עמ' 6). וכן: "הירידה מאד תלולה ויש אבנים קטנות וכל הזמן מחליקים. הרגלים נחלשו לי ואני נפלתי לא טוב, זה בגלל ההידרדרות...זאת פעם ראשונה שאני הולכת במסלול שהוא מדרון, לא היה אף פעם מסלול כזה" (עמ' 8). התובעת אישרה כי הגב' אביבי הסבירה לקבוצה על המסלול ולגבי האפשרות להישאר באוטובוס במקום הצעידה בירידה אך השיבה: "אני לא חשבתי שאני צריכה להישאר באוטובוס כי נסעתי להרבה טיולים" (עמ' 6). מר זילברשטיין בתצהירו אמנם רשם כי "בכל מהלך הצעידה הידרדרו אבנים וההליכה הייתה קשה מאד" וכן "אשתי החליקה בגלל הידרדרות האבנים" אך בחקירתו הבהיר כי אין מדובר ב"הידרדרות אבנים" אלא: "היו אבנים על המסלול, היא דרכה והרגל הידרדרה, לא נפלו אבנים. אם לא הלכת אבנים עמדו על המקום".(עמ' 9). מר זילברשטין אישר כי גם בעת טיולים קודמים של הקבוצה היו "עליות ומורדות", גם "אבנים בשבילים", וכי ידעו כי מדובר בטיול "בשבילי הארץ" (עמ' 8 שורות 21-25). מר זילברשטין אף אישר כי המדריכה אמרה "שמי שקשה לו ללכת יישאר באוטובוס" וכי "בדרך כלל אומרים" (עמ' 8 שורות 26-27). התובעת ובעלה היפנו למכתב מיום 4.4.01 אותו קיבלו לאחר הטיול ממנהלת סניף רמת השרון של הנתבעת 1 (צורף לתצהיר התובעת) שם נאמר כי "ממשוב שקיבלנו ממספר אנשים בקבוצה הבנו שהטיול הקודם ב- 17.3.01 - לדרום רמת הגולן היה קשה מדי ואנו מצטערים". עוד ציינו התובעת ובעלה כי מטיילת נוספת "עיקמה" את רגלה בתחילת הטיול. הגב' אביבי, כאמור, הסבירה, כי מדובר במסלול טיולים מסומן ומוכר, המתאים לכל הגילאים. היא הסבירה כי הירידה בה נפלה התובעת היא דרך עפר רחבה, אשר נוסעים בה ג'יפים, שביל מהודק היטב. היא העידה כי טרם תחילת הירידה תיארה בפני המטיילים את המסלול ואף הראתה אותו, מלמעלה, הבהירה כי קיימת אופציה להישאר באוטובוס, לאחר שהבחינה כי לאחד המטיילים מגבלות גופניות בהיותו "מבוגר מאד", וכי אכן אותו מטייל נותר באוטובוס. יתר המטיילים מסרו כי הם מורגלים ומנוסים בהליכה רגלית. גב' אביבי אישרה כי אכן על גבי דרך העפר מצויות אבנים בגדלים שונים, כפי שיש במרבית שבילי הטבע. הגב' אביבי הבהירה כי מדובר במסלול "קל עד בינוני", לא למיטיבי לכת, וכי אין מדובר בדרך השונה משבילים אחרים בהם הלכה הקבוצה בעבר. גב' אביבי הוסיפה כי הזהירה את המטיילים מפני סכנת החלקה לגבי קטע אחר בטיול, שם היה "חול אחר גרגרי יותר" וכי בקטע בו התובעת נפלה לא הייתה בעיה של החלקה (עמ' 3 שורות 15-19). הגב' אביבי ציינה כי "תמיד אפשר לדרוך על אבן קטנה ולעקם רגל, זה לא אומר כי הדרך לא תקינה. לא הידרדרה אבן משום מקום אחר"(עמ' 2 שורות 25-27). הגב' אביבי אישרה כי בתחילת הדרך "עיקמה את הרגל" מטיילת אחרת. 6. ולעניין הנעליים. בתצהירה טענה התובעת כי "לא ניתנו כמקובל הוראות לגבי לבוש ונעליים מתאימות". בחקירתה הוסיפה: "אני יודעת שהדרכים בטבע לא סלולות ואני מטיילת עם נעלי התעמלות. לפעמים אמרו לנו לבוא אחרת והפעם לא אמרו לנו אחרת... אני נעלתי נעלי ספורט שאיתם אני הולכת לטיולים וגם היום...זה נכון שהלכתי בעבר בשבילים עם אבנים אבל הדרך הזו לא הייתה דרך רגילה". התובעת העידה כי הגב' אביבי העירה לקבוצה בהפסקה: "עם כאלה נעליים באתם לטיול?" (עמ' 7) וכמו כן, לאחר הנפילה ציינה כי אם הייתה התובעת עם נעליים מתאימות לא הייתה נופלת (עמ' 8). התובעת הוסיפה: "אני כבר שלוש שנים במכון אבשלום ואני מקבלים הנחייה מיוחדת באיזה נעליים להגיע, אם זה נעלי הרים. היו פעמים שאמרו לבוא עם נעליים אחרות. אין לי נעליים אחרות ..." (עמ' 8). התובעת אישרה כי באוקטובר 2003 נפלה במהלך טיול באיטליה ונגרם לה שבר בכתף וכי נעלה נעלי התעמלות בטיול זה. מר זילברשטיין ציין בתצהירו, בדומה לתצהיר אשתו, כי "לפני הטיול לא קיבלנו שום הנחיות לגבי אופי המסלול וכן לא קיבלנו כמקובל הוראות לגבי סוג הנעליים המתאימות למסלול כזה". הוא עצמו נעל נעלי התעמלות - "תמיד טיילתי עם נעלי התעמלות...כיום אנו מטיילים עם נעלי התעמלות" (עמ' 9 שורות 3-4). מר זילברשטיין ציין כי הגב' אביבי ציינה לאחר המקרה כי היה צריך לנעול "נעלי הליכה להרים" (עמ' 9 שורה 5). הגב' אביבי בחקירתה העידה כי לא העירה כל הערות לגבי הנעליים אותן נעלו המטיילים וציינה כי "גם עם נעליים מתאימות אפשר ליפול" (עמ' 1 שורות 6-8) וכי "צריך להגיע לטיולים עם נעלי הליכה נוחות" (עמ' 2 שורה 2) ולא יותר מכך. לשאלה בעניין "נעלי טרק" השיבה כי "אין מושג כזה נעלי טרק בחברה להגנת הטבע" (עמ' 2 שורה 8). וכן "כאשר קבוצה קבועה יוצאת לטיולים יודעים מראש את הביגוד" (עמ' 2 שורה 18). דיון - אחריות הנתבעת 1 7. לעניין חובת הזהירות המושגית אותה חבה הנתבעת 1 לתובעת - אין מחלוקת בין הצדדים כי חובה כזו קיימת. אכן ראוי להטיל אחריות מושגית על מי שמארגן ומדריך טיולים כלפי המטיילים באותם הטיולים. 8. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת, כידוע, בכל מקרה על פי נסיבותיו. לא כל נזק, אפילו הוא צפוי מבחינה טכנית, הוא נזק שבגינו תוטל אחריות קונקרטית במקרה מסוים. ישנם סיכונים רגילים, ברורים וגלויים, המהווים סיכונים סבירים וטבעיים הנלווים לפעילות מסוימת. חיי חברה מתוקנים לוקחים בחשבון קיום סיכונים אלו. בגין סיכונים טבעיים ורגילים אלו - לא מוטלת אחריות. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. "מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק..." (ע"א 145/80 ועקנין נ' עיריית בית-שמש, פ"ד ל(1) 113). כך, גם המשתתף בטיול בחיק הטבע המשלב הליכה - נוטל על עצמו סיכונים סבירים מסוימים, לרבות סיכונים של פגיעה גופנית עקב מעידה או החלקה, אשר הם טבעיים לאופי הפעילות. אדם היוצא לטייל בחיק הטבע צריך להיות ער לסיכונים אלו. גם שיקולי מדיניות משפטית מביאים לקביעת סטנדרטים שאינם חמורים מדי ואי הטלת חובת זהירות מכבידה על מארגני טיולים, זאת לצורך עידוד טיולים בחיק הטבע המביאים להכרת וידיעת הארץ ושביליה (ראה: ע"פ 364/78 לוי יצחק בן יוסף צור נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 626; ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה האזורית מודיעים, פס"ד מיום 15.9.05, סעיף 9 לפסק הדין). על מנת להטיל אחריות על מארגן ומדריך טיולי הליכה בטבע, כפי שהיה הטיול בענייננו, על התובעת להוכיח כי נחשפה לסיכון שהוא בלתי סביר לסוג זה של פעילות, בגינו היה צריך לנקוט אמצעי בטיחות מיוחדים אשר לא ננקטו. האמנם הוכח סיכון בלתי סביר בענייננו ? 9. מהראיות בענייננו עולה כי לא הוכח כי התובעת נחשפה לסיכון בלתי סביר כלשהו על ידי הנתבעת 1, סיכון אשר בגין התממשותו נושאת הנתבעת 1 באחריות כלשהי. הטיול נערך במסלול טיולים מוכר, בתחום שמורת טבע, מסלול אשר מסומן במפת סימון שבילים, בו נוהגות לטייל קבוצות מטיילים רבות, בכל הגילאים. קבוצת המטיילים בה השתתפה התובעת היא קבוצת מטיילים מנוסה ומורגלת בהליכה במסלולים דומים, והתובעת אף העידה על עצמה כי היא מטיילת מנוסה. מורת הדרך של הטיול - בעלת ניסיון של כעשרים שנה בהדרכת טיולים. מורת דרך זו הדריכה אף את אותה הקבוצה במספר הזדמנויות טרם האירוע והכירה את יכולות מטיילי הקבוצה. מדובר באנשים בוגרים ומנוסים בטיולים מסוג זה. כל אדם המטייל בחיק הטבע ובודאי מי שמורגל בטיולים מסוג זה - מודע לכך שהטיולים אינם נערכים בדרכים סלולות כמו מדרכה או כביש, כי צפוי שהדרך תהיה עם עליות ומורדות, כי אבנים על גבי המסלול הן דבר טבעי וצפוי וכי לא תמיד נתיב ההליכה יהא נוח, פנוי מכל מכשול וחופשי מכל סיכון או אתגר גופני. עוד הוכח כי מורת הדרך הציגה את המסלול בפני המטיילים וכי הציגה את האפשרות לא לבצע חלק מהמסלול אלא להישאר באוטובוס. 10. התובעת בעדותה טענה כי הטיול הנדון היה שונה מטיולים אחרים בהם השתתפה ואופיו היה שונה מכל טיול אחר אותו היה עליה לצפות. טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת. לעניין היות המסלול קשה במיוחד ולא מתאים לגיל הקבוצה - טענה זו לא הוכחה. לא השתכנעתי כי ההליכה בירידה, במהלכה מעדה התובעת - הייתה קשה במיוחד והיוותה סיכון בלתי רגיל לגבי התובעת לעומת כל טיול הליכה דומה אחר. עדות הגב' אביבי בעניין היות מסלול זה רגיל ומתאים לכל הגילאים מהימנה בעני ואני מקבלת אותה. קיום אבנים קטנות על גבי המסלול - גם זה אינו סיכון בלתי רגיל. התובעת ובעלה הבהירו בעדותם כי אין מדובר ב"הידרדרות אבנים" ממקום אחר לעבר המסלול, כפי שניתן היה להבין תחילה מהמינוח בו השתמשו, אלא באבנים המצויות על גבי המסלול, אבנים אשר אינן "מקובעות" למסלול אלא נעות עם דריכת הצועד על גבן. ההלכה הפסוקה לעניין סיכוני החלקה מבחינה בין החלקה בשל חומר המצוי באופן "טבעי" במקום ההחלקה ובין החלקה בשל חומר ש"אינו טבעי" במקום ההחלקה. לגבי המקרה הראשון - מדובר בסכנה סבירה, לאמור, סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה. רק לגבי חומר ש"אינו טבעי" יש לנקוט אמצעים מיוחדים לשם מניעת סכנת ההחלקה (ראה: ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345). אבנים קטנות המצויות על פני מסלול הליכה בטבע - הן חומר המצוי באופן טבעי במקום. הן חלק אינטגרלי מהדרך ומהמסלול, חלק מאתגר הטיול הרגלי. דריכה ומעידה על אבן המצויה במסלול ההליכה - היא סיכון טבעי. לא ניתן לומר כי מדובר במצב בלתי שגרתי או מסוכן במיוחד, בגינו יש להזהיר באופן מפורש או לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים. 11. בהיות המסלול רגיל ולא כרוך בסיכונים מיוחדים, איני מקבלת גם את הטענה כי היה על הנתבעת 1 להורות לקבוצת המטיילים להגיע לטיול בנעליים מיוחדות, נעלי "טיפוס הרים" או "נעלי טרק" או נעליים מיוחדות אחרות, כנטען. התובעת, כיתר חבריה לקבוצה, ידעה כי יש לנעול בטיול זה, כמו ביתר הטיולים בהם השתתפה, נעלי הליכה נוחות. היא נעלה נעלי ספורט, כפי שעשתה ביתר הטיולים בהם השתתפה. יש לציין כי בניגוד לטענתה כי היו טיולים אחרים בהם נאמר למטיילים להגיע בנעליים אחרות- הרי היא העידה כי כלל אין ברשותה נעלי הליכה אחרות. עובדה זו סותרת את הטענה כי היו טיולים אחרים בהם נעלה נעליים אחרות. המסקנה היא, שבכל הטיולים בהם השתתפה התובעת, גם לאחר האירוע וגם בעת שטיילה בחו"ל לאחר האירוע ומעדה גם כן, נעלה נעלי ספורט. גם לאחר האירוע לא הרגישה התובעת צורך לטייל בנעליים שונות. לא הוכח כי טיול זה היה שונה וכי היה צורך מיוחד בנעילת נעליים אחרות ולא הוכח כי הגורם למעידה או הגורם להחמרת הנזק היה נעלי התובעת. התובעת ובעלה טענו כי הגב' אביבי העירה לקבוצה לגבי הנעליים אותן נעלו. הגב' אביבי הכחישה עובדה זו. יש לציין כי הטענה בדבר נעליים בלתי מתאימות כלל לא נטענה בכתב התביעה. בתצהיר התובעת ובעלה נאמר כי לא ניתנה הדרכה לגבי הנעליים אך לא נאמר כי המדריכה העירה למאן דהוא אודות הנעליים. רק בעדות התובעת ובעלה עלתה טענה זו. הטענה לא נתמכה בעדות נוספת של מטיילים אחרים. בנסיבות אלו אני מעדיפה את עדותה של הגב' אביבי, אשר הותירה רושם מהימן בעדותה ואשר מתיישבת גם עם ההיגיון, על פיה לא העירה לגבי נעלי התובעת או לגבי נעליים של מטיילים אחרים באותו הטיול וכי לא סברה כי נעלי ספורט אינן מתאימות לטיול. מעבר לכך, גם אם הגב' אביבי הייתה מעירה הערה כלשהי - שוב - יש לזכור כי מדובר בקבוצת מטיילים מנוסה, יש להניח כי כל מטייל יודע מהן נעלי ההליכה הנוחות לו והמתאימות לו לצורך הליכה בשבילי הטבע. לא היה מקום, כפי שקבעתי, לתת הנחייה מיוחדת לגבי נעלי הליכה מיוחדות בטיול זה מעבר לנעלי הליכה רגילות, התובעת נעלה נעלים המשמשות אותה כנעלי הליכה רגילות אשר נוחות לה ולא היה כל אמצעי נוסף אותו היה על הנתבעת 1 לנקוט בעניין זה. סוף דבר 12. מכלל האמור לעיל עולה כי מעידתה של התובעת הייתה מקרית ובגדר הסיכונים הצפויים והרגילים הכרוכים בטיול מסוג זה. לא ניתן לקשור מעידה זו לסיכון בלתי רגיל או בלתי צפוי, אשר בגינו היה על הנתבעת 1 לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים. לא הוכח כי התובעת נחשפה במהלך הטיול לסיכון מיוחד בלתי סביר. על הנתבעת 1 לא הייתה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין למנוע הסיכון של מעידת התובעת ובודאי שהיא לא הפרה כל חובה שהייתה מוטלת עליה. 13. דין התביעה, אם כן, להידחות. התובעת תשא בהוצאות הנתבעות בסכום כולל של 6000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. נופשסוכני נסיעות (תביעות)