פסק דין 1. התובעים מנהלים עסק בשם "אלקטרו מנוע" בחדרה. הנתבע הועסק אצל התובעים בין השנים 1999 ועד 2003 ועזב את עבודתו. לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של הנתבע יש מחלוקת בין הצדדים, המתבררת בבית הדין לעבודה. 2. בתביעה שבפניי טוען התובע כי הנתבע הפיץ עליו, ועל בית העסק שבבעלותו, שמועות המהוות הוצאת דיבה ולשון הרע, ובנוסף גנב ממנו מסמכים שהעדרם גורם וגרם לעסקו נזקים כספיים. 3. בגין העילה של לשון הרע, מבקש התובע לפסוק לו סכום של 100,000 ₪ מאחר שלטענתו לשון הרע פורסמה על ידי הנתבע בכוונה לפגוע בו (ס' 7 א' (ג) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965), ואילו בגין גניבת המסמכים מבקש התובע לפסוק לו סכום של 50,000 ₪ שחושב על פי 50 ₪ לשעת עבודה בגין 1,000 שעות עבודה שטוען התובע כי הפסיד ו/או יפסיד בעתיד בגין גניבת המסמכים על ידי הנתבע. 4. לגבי העילה של לשון הרע והוצאת דיבה: התובע טוען כי הנתבע אמר למספר לקוחות של התובעים כי התובעים נוהגים לחייב חיובים כפולים ומכופלים בגין עבודות שלא בוצעו. התובע טוען כי הנתבע הציג בפני לקוחות של התובעים מצג ולפיו התובעים נוהגים לגנוב מהם כספים בגין עבודות שלא בוצעו אך נרשמו בתעודות המשלוח ו/או בחשבוניות המס. לטענת התובעים, אמירות אלה של הנתבע נאמרו מתוך שהנתבע קיווה כי לקוחות התובעים יזמינו עבודות ושרותים ממעסיקו החדש. 5. הנתבע הכחיש את טענות התובע וטען כי אין בסיס לטענות הללו. לטענתו, מעולם לא אמר ללקוחות התובעים את הדברים שמייחס לו התובע. 6. לאחר ששמעתי את העדים, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענותיהם בדבר לשון הרע והוצאת הדיבה שייחסו לנתבע. 7. מטעם התובעים העידו בהקשר לעילה זו התובע 2, שהוא מנהל העסק, ועד נוסף - מר יחזקאל אבנר. 8. בחינת עדותו של התובע 2 ועדותו של מר יחזקאל מלמדת כי יש סתירות רבות, הן בתוך העדויות עצמן והן בין העדויות, כאשר עדותו של התובע אינה תואמת את עדותו של מר יחזקאל. סתירה משמעותית ביותר היא בנוגע למועד שבו שמע התובע, לטענתו, על לשון הרע שמפיץ הנתבע. 9. התובע טען הן בתצהירו והן בעדותו בפניי, כי השמועות הללו הגיעו לאוזנו לאחר שהנתבע סיים את עבודתו (ס' 10 לתצהיר ועמ' 15 ש' 20 לפרוט'). התובע טען כי תחילה לא ייחס חשיבות לדברים הללו, אולם לאחר "שטיפטוף השמועות הפך למבול" החל לחשוב כי מאחורי הדברים עומדת כוונת זדון (ס' 11 לתצהיר). בעדותו אף טען התובע כי שמע מיחזקאל שהנתבע ניסה להשפיע עליו לעבור לעבוד עם מעסיקו החדש (פרוט' עמ' 15 ש' 4 ואילך). מכאן, שאת הדברים הללו שמע, לכאורה, התובע רק לאחר שהנתבע הפסיק את עבודתו אצלו וכך גם מעיד התובע בעמ' 15 ש' 20. 10. מאוחר יותר העיד התובע כי ידע על הדברים שמפיץ אודותיו הנתבע אף לפני שהנתבע סיים את עבודתו אצלו. בעדותו בביהמ"ש טען התובע כי יחזקאל הודיע לו שהוא מפסיק לעבוד איתו מיד לאחר האירוע שבמסגרתו הפיץ הנתבע, על פי הנטען, את לשון הרע. במילים אחרות, התובע טען כי יחזקאל הודיע לו על הפסקת העבודה עימו מיד לאחר התיקון שבגינו הוצאה כביכול חשבונית המשקפת טיפול שונה מזה שניתן למנוע בפועל. 11. אם אכן הודיע יחזקאל לתובע על הפסקת העבודה עימו מיד לאחר התיקון נשוא החשבונית, הרי שהתובע ידע על מעשיו הנטענים של הנתבע כבר באותו מועד וברור שהטענה לפיה ידע על כך תוך כדי עבודתו של הנתבע אינה יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם הטענה לפיה הדברים נודעו לו רק לאחר שהנתבע סיים את העבודה עימו. 12. התובע ניסה אמנם ליישב את הסתירות הללו, וטען כי שמע על הדברים מיד בסמוך לאירוע אך לא ייחס לזה חשיבות (עמ' 15 ש' 7 ואילך), אולם גם ניסיון זה לא מועיל לתובע מאחר שעדות זו עומדת בסתירה לעדותו של מר יחזקאל. מר יחזקאל טען כי כאשר אירע התיקון נשוא החשבונית, כאשר הנתבע אמר לו שהוא רושם בחשבונית תיקון אחד בעוד שבפועל בוצע תיקון שונה במנוע, הוא "פוצץ" את העניין "אז יעקב הגיע אלי למשרד והתעמת איתי, סיפרתי לו הכל והוא אמר שזה לא על דעתו וזיכה אותי בכסף ובאותה תקופה יוקי (הנתבע) כבר לא עבד אצלו". מעדותו זו של יחזקאל עולה לכאורה כאילו התובע זיכה את יחזקאל בכסף מיד לאחר האירוע, ולמרות שיחזקאל יכול היה להציג חשבונית זיכוי מתאימה, לא הובאה כזו לביהמ"ש (ראה עדותו בעמ' 12 ש' 23). 13. עניין זה גם לא נאמר בתצהירו של מר יחזקאל ועלה לראשונה רק במהלך העדות בביהמ"ש ובולטת העובדה, שהתובע עצמו לא תמך בגירסה זו, לא הזכיר דברים אלה בתצהירו או בעדותו בפניי, ורק כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש איפוא כתוב בתצהיר שהחזיר כסף ליחזקאל, ענה כי זיכה אותו בסכום מסויים (עמ' 17 ש' 3). 14. מדובר בעניין מהותי ביותר, שכן עצם קיומו של זיכוי כזה לחשבונית יכול היה ללמד באופן אובייקטיבי על כך שהחיוב שהופיע בחשבונית מלכתחילה לא היה נכון, או לא שיקף את העבודה שבוצעה בפועל, ולמרות זאת, לא הוצגה כל ראיה בעניין זה. ההלכה בדבר מחדלו של צד מלהביא ראיה שנמצאת בשליטתו, ידועה, ועל פיה המחדל הזה פועל לחובת בעל הדין שנמנע מלהביא את הראיה הזו. 15. במקרה שלפניי מדובר במחדל של התובע, ויש לזקוף אותו לחובתו כשבאים לבחון אם עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו. 16. כאמור, התובע תמך את תביעתו בעדותו הוא ובעדותו של מר יחזקאל. למרות טיעונים שובי לב שפירט ב"כ התובעים בסיכומים ערוכים היטב, אני סבורה שלא ניתן לסמוך על עדותו של מר יחזקאל, ובודאי שלא ניתן לקבוע על סמך עדות זו כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו. בעדותו של מר יחזקאל התגלו סתירות רבות, גם בתוך עדותו בביהמ"ש, וגם בין עדותו בביהמ"ש לדברים שנאמרו בתצהירו כעדות ראשית מטעמו. 17. כך למשל בתצהירו, בס' 6, טען מר יחזקאל כי המנוע נמסר על ידו לתיקון בבית המלאכה של התובעים, והוחזר משם על ידי הנתבע. עוד טען מר יחזקאל, כי במעמד מסירת המנוע אמר לו הנתבע כי הליקוי שנמצא במנוע היה קצר ולמרות זאת החיוב שנרשם הוא בגין ליפוף מנוע. בעדותו בביהמ"ש טען לעומת זאת מר יחזקאל כי בתעודת המשלוח נרשם "החלפת מיסבים" בעוד שבפועל היה קצר בחיבור של המנוע. 18. לא זו אף זו, אלא שגם בשאלה היכן בוצע התיקון יש סתירה מהותית בין העדות לתצהיר. בעוד שבתצהיר נרשם כי התיקון נעשה בבית המלאכה של התובעים והוחזר לידי מר יחזקאל, טען מר יחזקאל בעדותו בפניי כי תיקונו של המנוע בוצע במקום (עמ' 11 שורה 5). 19. בנוסף, הרושם שנוצר הוא כי עדותו של מר יחזקאל מגמתית ונועדה בכל מחיר לנסות ולעזור לתובע בהוכחת התביעה. כך למשל, בתום עדותו טען מר יחזקאל טענה נוספת, שלא פורטה בתצהירו, ולפיה אחרי שהנתבע עזב את עבודתו אצל התובע ביקש מר יחזקאל ללפף מנוע די.סי. אך לא הביא אותו אל התובע, וכששאל אותו התובע על כך השיב לו יחזקאל כי זה משום שהנתבע אמר לו שהתובע אינו יודע ללפף מנועים כאלה. בהמשך התברר כי גם כיום, למרות שיחזקאל שב לעבוד עם התובע, לא הביא לו לתיקון מנוע די.סי. רק לאחר היסוס הוסיף מר יחזקאל כי לא היה צריך לתקן מנועי די.סי, ואם יצטרך לכך "יכול להיות שהוא יתקן" (עמ' 13 ש' 6). 20. לא רק שעדותו של מר יחקזאל רצופה סתירות כפי שהודגם לעיל, אלא שהתובע הסתפק בעדות זו ולא הביא עדויות נוספות להוכחת לשון הרע הנטענת על ידו. 21. עובדה זו פועלת לחובת התובע, במיוחד מאחר שהתובע טען בכתב התביעה כי הדברים שהוא מייחס לנתבע נאמרו על ידו למספר לקוחות של התובעים (ס' 9 לתביעה וס' 12 לתצהיר). 22. התובע לא רק שלא הזכיר שמות ופרטים של לקוחות נוספים שלהם נאמרו הדברים המיוחסים לנתבע, אלא שאנשים כאלה לא הובאו על ידו להעיד בביהמ"ש, והתובע הסתפק, כאמור, בעדותו של מר יחזקאל. 23. התובע נשאל בעניין זה והשיב כי היו אנשים שלא היו מוכנים לבוא להעיד. מעבר לכך שלא הובאה כל ראיה לכך שהתובע פנה בכלל לאנשים נוספים בבקשה כי יעידו, ולא הוגשה כל בקשה לזימון אנשים כאלה על ידי ביהמ"ש, אלא שהתובע גם לא פירט במי מדובר. 24. דבר נוסף: לא ניתן להתעלם מההקשר שבו הוגשה התביעה, כאשר אין מחלוקת על כך שהתביעה שבפניי הוגשה לאחר שהנתבע נקט בהליכים בבית הדין לעבודה כנגד התובע. במיוחד הדבר בולט לאחר שהפסקת עבודתו של הנתבע אצל התובע היתה כבר בשנת 2003 (לא פורט מתי), ואילו התביעה שבפניי הוגשה רק ביום 19/7/04, לפחות חצי שנה ויותר לאחר הפסקת העבודה אצל התובע. 25. עובדה זו, בצירוף לערפל שפיזר התובע באשר לשאלה מתי נודע לו על לשון הרע שהפיץ, כביכול, הנתבע, מעוררת תמיהה ומצטרפת לשיקולים שפורטו לעיל ואשר מביאים אותי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. 26. בהעדר עדים למעט מר יחזקאל, לאור הסתירות שבעדותו של מר יחזקאל ובין עדות זו לעדות התובע, ולאור המועד שבו הוגשה התביעה והעובדה שהיא הוגשה רק לאחר תביעת הנתבע בבית הדין לעבודה מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבע הפיץ לשון הרע כנגדו, וכל שכן שלא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע עשה כן בכוונה לפגוע בתובע. 27. אשר על כן דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לעילה זו, להדחות. 28. נותרה עילת התביעה הנוגעת למסמכים שלטענת התובע נגנבו ממנו על ידי הנתבע. בהקשר זה טוען התובע כי הנתבע גנב ממנו תיק מסמכים ובו שרטוטים המתעדים דרכי בניה ו/או תיקון של מנועים חשמליים, אשר תוקנו ו/או נבנו על ידי התובעים במשך תקופה של 25 שנה (ס' 18 לתביעה). 29. התובע טוען כי בעקבות הגניבה הוגשה תלונה למשטרה והתיק נתפס על ידי המשטרה, ורק לאחר דיון שהתנהל בפני כב' השופט שרעבי בביהמ"ש כאן, הוחזר התיק לתובעים, אלא שאז התברר שלפחות מחצית מהמסמכים שהיו בו נעלמו. 30. לטענת התובע כתוצאה מגניבת המסמכים נגרמו לתובעים נזקים המתבטאים בכ -1,000 שעות עבודה מאחר שהשרטוטים מגלמים פתרונות "אד-הוק" לליפופו של מנוע חשמלי. עלות שעת עבודה היא להערכת התובע 50 ₪ ולכן הועמד הנזק בהקשר זה על סך 50 אלף ₪. 31. אין מחלוקת על כך שהיה תיק מסמכים, ואין מחלוקת על כך שתיק המסמכים נלקח על ידי הנתבע והוחזר לתובע רק בעקבות התערבות המשטרה וההליך המשפטי שהתקיים בעניין זה, אלא שהנתבע טוען כי המסמכים והרישומים שהיו בתיק נעשו על ידו ולא על ידי התובע, ובנוסף, מכחיש הנתבע כי יש מסמכים שהיו בתיק ולא הוחזרו על ידו בהתאם לצו השיפוטי שניתן. הנתבע טען גם כי חלק מהמסמכים הובאו על ידו כשהגיע לעבוד אצל התובע, וחלקם נעשו בעקבות התייעצויות שערך הנתבע עם מומחים לאחר שעות העבודה, ולכן אין לתובע זכות במסמכים אלה. 32. עוד טוען הנתבע כי אין בסיס לטענות התובע בגלל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהעדר המסמכים הללו, וזאת מאחר שהמסמכים כלל אינם דרושים לביצוע העבודה השוטפת ומדובר בתרשימים שעשה הנתבע לעצמו תוך כדי עבודתו. 33. אני סבורה כי גם בעניין זה לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו. 34. אמנם, אין מחלוקת על כך שהיה תיק רישומים וכי זה נלקח על ידי הנתבע, אלא שהתיק הוחזר לתובע בעקבות התערבות המשטרה, והתובע לא הצליח להוכיח כי חסרו בו מסמכים כלשהם. התובע לא הצליח גם להוכיח כי אם היו חסרים מסמכים כלשהם בתיק הרי שנגרם לו נזק המתבטא בשעות עבודה כלשהן, וכל שכן, לכמות שעות העבודה שנטענה בתביעה. 35. התובע לא יכול היה לומר אילו מסמכים היו בתיק העבודה, ולא יכול היה להצביע על מסמכים מסויימים שחסרו בו כשהוחזר לידיו. גם העדים שהביא התובע לא יכולים היו להעיד על מסמכים מסויימים שחסרו בתיק. מר אברמוב, שהעיד בעניין זה מטעם התובע, טען בתצהירו כי "כשהתיק הוחזר הבחנתי שלא היו שרטוטים של מנועים מיוחדים" (ס' 7 לתצהיר), אך לא יכול היה לפרט על איזה שרטוטים מדובר. כך גם התובע בעדותו לא יכול היה לציין על איזה שרטוטים מדובר, שחסרים מהתיק (עמ' 16 ש' 13 ואילך). 36. גם אם אצא מתוך הנחה כי אכן התיק הוחזר לתובע כשהוא חסר מסמכים כלשהם, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את הנזקים שהוא טוען להם בעקבות העדרם של המסמכים. התובע טען כי המסמכים דרושים לצורך עבודות ליפוף ותיקון של מנועים, וכך גם טען בתצהירו מר לזר אברמוב שהעיד מטעמו (ס' 9 לתצהירו). מר אברמוב גם טען כי ליפוף שני מדחסים בחודש יוני 2005 נכשל עקב העדר השרטוטים, ובשל כך נאלצו לעשות את עבודת הליפוף מחדש לאחר שהתברר כי טעו בצורת החיבור בעת הליפוף. 37. בחקירה הנגדית התברר כי אין בסיס לטענה זו. התברר כי את הנתונים הרלוונטים למנוע ואת אלה הרלוונטים לליפוף רושמים בכרטיס העבודה בעת פתיחת המנוע, ואח"כ אמורים לחבר את החלקים בסדר הפוך לפי כרטיס העבודה (עמ' 17 ש' 17 ואילך). עוד התברר כי המנועים שליפופם נכשל הובאו לראשונה למפעל התובעים ולא הובאו אליו בעבר. מתשובה מפורשת בעניין זה התחמק מר אברמוב תחילה, ורק לאחר שביהמ"ש דחק בו להשיב תשובה מדוייקת, נעתר והודה כי לא עבד על המנועים האלה בעבר וגם הנתבע לא עבד עליהם בעבר, ולפיכך ממילא לא היו שרטוטים של מנועים אלה אמורים להיות בתיק העבודה. מר אברמוב ניסה אז לטעון כי ניתן לבדוק את המנוע לפי שרטוטים דומים, ואולם אינני מאמינה לעדות זו שנטענה כלאחר יד וגם עומדת בסתירה לעדויות אחרות שנשמעו ולפיהן כל מנוע הוא ייחודי לחלוטין ואין אחד שדומה למשנהו (עמ' 21 ש' 13 עדותו של הנתבע, וכן עמ' 22 ש' 19 - 21, עדותו של מר מיטרני מטעם הנתבע). 38. משהתברר בביהמ"ש כי לנסיונם של התובעים לתלות את הכשלון בליפוף המנועים בהעדר תיק השרטוטים אין בסיס, מאחר שממילא לא היה שרטוט של אלה בתיק השרטוטים, ומשלא עלה בידי התובע להצביע על אירוע דומה נוסף, נותרה טענת התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו עקב העדר המסמכים בגדר טענה סתמית. 39. יותר מכך, התובע טען לנזק של 1,000 שעות עבודה בגין העדר המסמכים מתיק השרטוטים. מדובר במספר עצום של שעות עבודה והתובע לא הניח תשתית עובדתית כלשהי לבסס את הדרישה הזו. לא פורט כמה שעות עבודה נמשך פירוק וליפוף מנוע, אף לא בממוצע, וכל שכן שלא נטען מה פרק הזמן הנוסף לעבודה כזו עקב העדר השרטוטים, ובמילים אחרות, כמה זמן ניתן היה לחסוך בכל פירוק או ליפוף של מנוע לו היה תיק השרטוטים בידי התובע. 40. חשוב להדגיש כי אף עד התובע מודה, כי לא לכל מנוע היה שרטוט בתיק השרטוטים, וכי לכל היותר ניתן היה לחסוך זמן עבודה כלשהו בחלק מהמנועים וככל שהיו להם שרטוטים מוכנים בתיק העבודה. 41. ב"כ התובעים היה ער לעניין זה, ולפיכך טען בסיכומיו כי ביהמ"ש מוסמך לפסוק לתובע פיצוי על סמך "אומדנא דדיינא". 42. בעניין זה מפנה ב"כ התובעים לאסמכתאות משפטיות שמהן מבקש הוא מביהמ"ש להסיק כי ניתן לפסוק פיצויים נזקיים וחוזיים גם בנסיבות שבהן בלתי אפשרי או קשה מאד להוכיח את שיעור הנזק בצורה מדוייקת ומלאה, בהקשר זה מפנה ב"כ התובעים לע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, וכן לבש"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה, וכן לע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן. 43. אמנם, ישנם מקרים שביהמ"ש פוסק פיצויים על סמך הערכה, ומקל בדרישה להבאת ראיות מסודרות בעניין כזה, אולם, אני סבורה שאין זה המקרה שלפניי. כפי שציינתי התובע לא הביא כל ראיה שהיא לבסס את העובדה שהעדר המסמכים גורם לכך שהזמן הדרוש לליפוף המנועים ארוך יותר, או את המספר של שעות העבודה שנקוב בתביעה. 44. לכאורה לא היתה מניעה לכך שהתובע יביא ראיות גם בעניין זה, וזאת מאחר שהתברר במהלך הראיות ששמעתי כי לכל מנוע נעשה, לא רק שרטוט (כפי שטען התובע) אלא גם, ובעיקר, כרטיס עבודה. לפיכך מכרטיסי העבודה ניתן היה, לכאורה, לראות אלו מנועים הובאו לליפוף לאחר שנלקח תיק השרטוטים על ידי הנתבע ולהשוות זאת למנועים שהובאו לליפוף אצל התובע לפני המועד הזה. כך ניתן היה להראות לביהמ"ש אם אכן הובאו אותם מנועים לבית העסק של התובע יותר מפעם אחת, ובמילים אחרות, ניתן היה להיווכח, לכל הפחות, אם היתה אפשרות לקיום שרטוט פרטי המנוע בתיק העבודות של התובע. 45. לא הובאו ראיות כאלה, והטענה לפיה תיק השרטוטים, או השרטוטים שבו, יכולים היו לקצר את זמן העבודה אצל התובע נותרה לכן בגדר טענה בעלמא. 46. סוף דבר, שגם בעניין זה לא עלה בידי התובע להוכיח את הנזקים שהוא טוען להם, וגם בעניין זה דין תביעתו להידחות. 47. אני דוחה איפוא את התביעה על כל חלקיה. 48. לעניין ההוצאות - מאחר שאין מחלוקת על כך שהנתבע נטל תיק עבודות מהתובע ולאור קביעתו של כב' השופט שרעבי, שלא נסתרה, ולפיה התיק כלל שרטוטים שעשה הנתבע תוך כדי שעות העבודה אצל התובע, ומאחר שהתובע נדרש להליכים משפטיים על מנת להשיב לידיו תיק זה, אינני עושה צו להוצאות. הפצת שמועותלשון הרע / הוצאת דיבה