פסק דין א. עיקר העובדות וטענות בעלי הדין התובע, חבר המושב נווה ירק וחקלאי לפרנסתו, הביא בפני בית המשפט תביעה בגדרה הוא מייחס לנתבעים שורה של עוולות נזיקיות (מצגים מטעים ומעשים ומחדלים רשלניים) אשר כתוצאה מהם נגרמו לו נזקים בסכום של 426,917 ש"ח. בקליפת אגוז טוען התובע כי בעקבות הליכי "הפקעה" (להלן: "חילופי השטחים") שיזמה הנתבעת 1 (להלן: "האגודה"), הוחלפה חלקת הקרקע הקודמת שבבעלותו בחלקה חלופית (להלן: "החלקה") וכי בתחילת פברואר 1998 החל התובע בנטיעת מטע אפרסק על החלקה (להלן: "המטע"). לגרסת התובע, הסתמנה במטע תופעה רחבה של סבל ותמותת עצים. בדיקתו של התובע העלתה כי בחלקה קיימים טפילים מזיקים מסוג MELOIDOGNE TAVANICA (הידועים בשמם הנפוץ - נמטודות) בכמות גבוהה (להלן: "נמטודות" או "טפילים"). 3. בעקבות חשיפתם של הנמטודות, המליץ מר אהוד חנוך, מדריך חקלאי מטעם הנתבעת מס' 2 (להלן בהתאמה: "חנוך" ו- "מדינת ישראל"), לעקור את כל העצים ולבצע טיפול בחלקה קודם לנטיעה נוספת עליה. 4. התובע טוען כי בשל אובדן המטע נגרמו לו הוצאות ונזקים כדלקמן: עלויות שנטוע והקמה מחדש של המטע 65,501 ש"ח אובדן הכנסה מן המטע 361,416 ש"ח 426,917 ש"ח 5. התובע זוקף לפתחם של הנתבעים את האחריות לנזקיו ועותר לחייבם יחד ולחוד על יסוד הנימוקים כדלקמן: אשר לאגודה טוען התובע כי זו העבירה לתובע חלקה בלתי ראויה לגידולים חקלאיים כמי שידעה ו/או הייתה חייבת לדעת על כך וכמי שערכה כלפי התובע מצג מטעה וכוזב לגבי טיב ואיכות החלקה. כי התרשלה באי פינוי החלקה במועד מפסולת וגרוטאות, גרמה לעיכובים בתחילת עבודתו של התובע ונמנעה מבצוע בדיקות לאיתור טפילים בחלקה. אשר למדינת ישראל טען התובע כי זו יצרה בפניו מצג מטעה לפיו בוצעו בחלקה כל הבדיקות הדרושות וכי היא ראויה לגידולים חקלאיים. כי התרשלה בעריכת דגימות בלתי מקצועיות ו/או בלתי מקיפות בחלקה שלא היה בהם כדי לחשוף הימצאותם של נמטודות. כי התרשלה בהעסקת מדריכים בלתי מקצועיים ואלו לא איתרו את הטפילים במועד ולא התריעו באוזני התובע על הימצאותם. 6. מנגד, הכחישו הנתבעים את טענות התובע וכפרו באחריותם הנטענת לנזקיו. בכתב ההגנה שהגישה האגודה נטען כי החלקה שהועמדה לרשות התובע שימשה בעבר כפרדס וכי עקב דרישות חברי המושב שחששו מהמצאות חמרי ריסוס מסוג הייבר X (להלן: "הייבר"), ביצעה האגודה בדיקה לניטור ההייבר; על יסוד בדיקה זו, הודיעה האגודה לתובע כי החלקה מוכנה לעיבוד, אך זאת, מבלי לגרוע מחובת התובע, כנהוג ומקובל אצל חברי האגודה מאז ומתמיד, לנקוט את כל אמצעי הזהירות ובכלל אלו ביצוע של כל בדיקות הקרקע. 7. האגודה הוסיפה וטענה כי יש לזקוף לחובת מדינת ישראל רשלנות באשר לא ביצעה בדיקה לזיהוי נמטודות ולפיכך, מדינת ישראל נושאת במלוא האחריות לנזקי התובע, ככל שנגרמו. 8. בהמשך הילוך טענותיה, טענה האגודה כי התובע התרשל בכך שלא דרש ממדינת ישראל בדיקת קרקע לזיהוי מחלות וטפילים, לא ריסס את החלקה ולא טרח לבדוק את השתילים אותם נטע בחלקה. 9. עוד טענה האגודה כי התובע התרשל בכך שגידל בחלקה, קודם לנטיעתה, גידולי שדה ובכלל זה בוטנים המועדים להתפתחות נמטודות. 10. מדינת ישראל טענה כי לא רבצה עליה כל חובה לבדוק את החלקה ו/או ליזום קשר מקצועי עם התובע וכי חנוך יעץ לתובע לבצע בדיקות תנאי השטח בלבד, וזאת על יסוד המידע שסיפק התובע לחנוך לפיו על החלקה היה נטוע פרדס. 11. מדינת ישראל הוסיפה וטענה כי התובע היה חקלאי ותיק ומנוסה וכי ידע ו/או חייב היה לדעת כי הבדיקות שבוצעו ביזמתה לא התייחסו לאיתור מזיקים אלא לתכונות פיזיקאליות של הקרקע, גרידא. 12. לגרסת מדינת ישראל, הסתיר התובע מחנוך מידע לפיו גודלו בחלקה בוטנים וכי לו היה התובע מדווח על כך, היה מורה חנוך לתובע לבצע בדיקות לאיתור מזיקים. המדינה כפרה בגובה הנזק ובחישובים הכלולים בחוו"ד מטעם התובע. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת סוגיית קיומה של חובת זהירות כלפי התובע מצד מי מבין הנתבעים. האם הופרה חובת הזהירות במידה העולה כדי רשלנות המחייבת את הנתבעים או מי מהם באחריות לנזקי התובע. סוגיית האשם התורם. גובה הנזק. ג. דיון וממצאים 1. מסירת החלקה לתובע ועיבוד החלקה על ידו 1.1 אין חולק בפני כי החזקה בחלקה נמסרה על ידי האגודה לתובע בחודש אוקטובר 1996, בעוד שתחילת נטיעת המטע מתוארכת לשנת 1999 (עדות התובע בעמ' 18 לפרוטוקול). קודם לקבלת החזקה בחלקה ע"י התובע, היה נטוע עליה פרדס. 1.2 בעדותו בפני, אישר התובע כי קודם לנטיעת המטע גידל (בעצמו או שהתיר לאחרים לגדל על החלקה) גידולי שדה ובכלל אלו בוטנים (עמ' 6,9,14 לפרוטוקול). בעדותו הבהיר התובע: "בקטע שאני מחווה ורושם את המילים פלפלים וחצילים גודלו פלפלים וחצילים. הקטע של הבוטנים שגודלו בשנת 97' היה ביתרת החלקה והם הוחלפו בשנת 1999 על ידי נטיעת המטע. הקרחת של העצים שמתו הייתה בתחום העיגול שאני מסמן בחלקת הבוטנים והיא הלכה וגדלה מידי שנה" (שם בעמ' 18). 1.3 העד משה רוזנטל העיד: "הבוטנים היו בחלק העליון (המדרון) ובחלק התחתון היו לו (לתובע) ירקות וחצילים... הבוטנים היו גם בשטח הגבוה של החלקה, היכן שאחר כך היה המטע" (שם בעמ' 29,30 לפרוטוקול). 2. הדבר מדבר בעד עצמו 2.1 מן המקובץ עד כאן עולה כי קודם לנטיעת המטע שימשה החלקה בידי התובע לצורך גידולי שדה; על המשמעות שנודעת לכך אעמוד להלן, אולם, כבר עתה ניתן להסיק כי טענתו של התובע המבקש להסתייע בטענת הדבר מדבר בעד עצמו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין), לוקה, לכאורה, בבסיסה באשר שחומר הראיות מפרנס ממצא ברור לפיו "השליטה האפקטיבית" בחלקה, משך 3 שנים שקדמו לנטיעת המטע - הייתה בידי התובע, וכי במהלך תקופה של למעלה משנתיים גידל עליה התובע גידולי שדה. 2.2 הלכה פסוקה היא כי הרכיב השלישי הדרוש להחלת הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" נבחן בסיום פרשת הראיות ובכלל זה עדויות הנתבעים. (השוו: ע.א. 1146/99 קופ"ח כללית נ. סולן, פד"י נה(4) 898). אשאיר איפוא סוגיה זו לעת הזו - כפתוחה. 3. יחוס רשלנות לאגודה 3.1 את עיקר חיצי ביקורתו נגד האגודה ממקד התובע בטענתו לפיה ביום 7.10.02 במהלך חילופי השטחים, קיבל ממנה מכתב בו נכתב כהאי לישנא: "הננו שמחים לבשר לכם שחלקות ב' החילופיות שיועדו לכם... הינן מדודות ומוכנות לעיבוד לאחר שבוצעו בהן כל העיבודים המתחייבים לאחר עקירת הפרדס והכנת הקרקע לעיבודים חקלאיים אחרים..." (נספח א' לתצהיר התובע). עם זאת, הודה התובע בתצהיר עדותו כי: "במועד זה לא נמסר לי כל מידע לגבי בדיקות ו/או סקרים שערך המושב..." 3.2 בעדותו, טען התובע כי הוא עוסק בחקלאות מזה עשרים שנה, אך, ניסיונו כחקלאי מוגבל לעיסוק במטעים להבדיל מגידולי שדה וירקות (שם בעמ' 6). העד זלמן שכטר, שהעיד מטעם התובע, הודה כי למעט בדיקת ההייבר של הפרדס לא ביצעה האגודה מעולם בדיקות קרקע בשטחים שהושכרו על ידה (שם בעמ' 3). 3.3 התובע הצביע בתצהירו גם על מכתב האגודה מיום 8.6.01 (נספח ה' לתצהיר), בו נאמר בין היתר כי קודם לחילופי השטחים, "ביצע המושב בדיקות כלליות באמצעות מעבדה חקלאית לוודא שלא קיימות מחלות המפריעות לגידולים חקלאיים". 3.4 העד שמחוני בועז, אגרונום ושמאי מקרקעין בהכשרתו שנתן חוו"ד מטעם האגודה, טען בעדותו כי לא חשב מלכתחילה כי על האגודה לבצע בדיקות קרקע, אלא לתת לתובע חלקה זהה מבחינת נתונים טופוגרפיים ומבחינת תכסית וכי תנאי זה התמלא בחלקה (עדותו בעמ' 32 לפרוטוקול). יתר על כן, בתשובה לשאלת בית המשפט באשר למכתב מיום 7/10/02 הבהיר שמחוני כי לו היה מקבל מכתב כזה היה מבין שהוא צריך לעשות את כל הבדיקות הנדרשות לצורך הגידול שהוא מבקש לגדל (שם בעמ' 33). אפס, משהופנה העד למכתב האגודה מיום 8.6.01, נתפש שמחוני לתשובות סותרות: מחד גיסא, הסכים כי נמטודות היא בגדר מחלה שמפריעה לגידולים חקלאיים, אך מאידך, חרף העובדה שבמכתב נאמר כי המושב ביצע בדיקות... לוודא שלא קיימות מחלות, טען העד כי לא ניתן להבין כי המושב ביצע בדיקת נמטודות (שם בעמ' 37). 3.5 עד אחר מטעם המושב, מנשה משה, אשר חתם על המכתב (נספח א' לתצהיר התובע), העיד: "אני חתום על המכתב... אני לא נסח ממדרגה ראשונה אני חקלאי כתבתי מה שכתבתי...". ולמטה מזה הוא מבהיר: "כל חבר בוחר לעצמו את סוג הבדיקות שהוא אמור לעשות על פי סוג הגידול שהוא הולך לעשות" (שם בעמ' 50,51). העד הבהיר כי המושב ביצע את בדיקת ההייבר, לנוכח עמדת החברים שהתנו את קבלת הקרקע החלופית בקיום הבדיקה האמורה, עם זאת, הוסיף מנשה והעיד כי מעולם לא בוצעה במושב בדיקת נמטודות כי הקרקע של המושב היא אדמה כבדה שאינה מכילה נמטודות (שם בעמ' 51). 3.6 בסיכום טענותיו, טען ב"כ התובע כי על האגודה חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע; את בסיס קיומה של חובה זו השתית התובע על חוסר מומחיותו באשר לסיכונים הפוטנציאליים והבדיקות הדרושות לניטורן, מחד גיסא, ואת המצגים שהציגה האגודה בפני התובע כפי שהתבטאו במכתביו - מאידך (נספחים א ו-ח לתצהיר). האגודה, לעומת זאת, התבצרה בטענתה לפיה כעניין שבשגרה, לא ביצעה בדיקות קרקע לגבי חלקות החברים וכן, כי התובע גידל על החלקה גידולי שדה שונים ובכלל זה בוטנים, הידועים כגידול המפציע נמטודות. לצורך בחינתה של טענת הרשלנות, בה נאחז התובע, יש לקבוע ממצאים בדבר עצם קיום חובת זהירות, הפרתה וקשר סיבתי המבוסס על ציפייה בין הפרת החובה לנזק ועלילותיו. (השוו: ע.א. 145/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש פד"י לז(1) 113). 3.7 סבורני כי בחינת היחסים השוררים בין חבר האגודה מזה ובין הנהלתה מזה, בכלל, והתחקות אחר האינטרס הברור שהיה לאגודה בחילופי הקרקעות, בפרט מעלה על האגודה כי היא חבה חובת זהירות לתובע ולו בשל הקשר ההדוק והתלות ההדדית שבין הצדדים בתהליך חילופי הקרקעות, אשר כדבר הלמד מענינו מקיימת חובת זהירות. (השוו: ע.א. 209/85 עיריית קריית אתא נ. אילנקו פד"י מב(1) 190, פיסקה 10 לפסה"ד). 3.8 אשר להפרתה של חובת הזהירות - זו מוכחת, לשיטתי, מן הפער הקיים בין המצג הגלום במכתב האגודה (נספח א' - "החלקה מוכנה לעיבוד חקלאי לאחר שבוצעו בה העיבודים הדרושים") ובין המציאות המוכחת לפיה לא טרחה האגודה לבצע בדיקות כלשהן (להוציא בדיקת הייבר) על מנת לוודא את התאמת החלקה לעיבוד חקלאי. יתר על כן, במכתב נספח ח' טענה האגודה בפני התובע כי ביצעה בדיקות לניטור מחלות ומזיקים. הגם שאני ער לעובדה כי אין במכתב האמור כדי לסייע ביצירת תשתית לטענת הסתמכות על מצג (שכן הוא נכתב לאחר הנטיעה, כמו גם, לאחר אירוע הנזק), יש בו לשיטתי, כדי להעיד (הגם שבדיעבד) על גילוי דעתה של האגודה באשר לעומק והיקף הבדיקות שהיה על האחרונה לבצע ומכאן כדי להעריך את היקף חובת הזהירות שחבה האגודה לתובע בעיניה, כמו כן, יש במכתב האמור כדי ליטול במידה מרובה את העוקץ מטענת האגודה לפיה בדיקות קרקע הינן עניינו של החבר ולא של האגודה. בסעיף 21 לתצהירו כמו גם בעמ' 16 לפרוטוקול, העיד התובע כי הסתמך על המצג שערך בפניו המושב באשר להתאמת החלקה לעיבוד חקלאי. גרסה זו לא נסתרה בפני. מסקנתי הינה איפוא כי האגודה הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה לתובע. 4. השימוש בחלקה על ידי התובע לגידולי שדה 4.1 כפי שציינתי לעיל, הוכח בפני כי בתקופה שקדמה לנטיעת המטע, גידל בעצמו ו/או התיר לאחרים לגדל על החלקה חצילים, פלפל ובוטנים. שמחוני ציין בחוו"ד כי גידולי השדה שגידל התובע על החלקה שנמסרה לו קודם נטיעתה "משמשים פונדקאי של הטפיל והביאו ללא ספק להתרבות אוכלוסיה גדולה מאוד של הטפיל" (פיסקה 6 לחוו"ד). 4.2 המדריך החקלאי חנוך, דירג בעדותו (בעמ' 75 לפרוטוקול) את הסתברות הגורם להופעת הנמטודות כדלקמן: "יש לי שתי השערות בסבירות מאוד גבוהה שזה בא מגידולי הביניים שהתובע גידל שם; אפשרות נוספת שזה בא מגידולים סמוכים בעקבות זרימת מים או פעילות של כלים חקלאיים ואפשרות נוספת שהנמטודות יכולות לפגוע גם עם השתילים. מבין שלוש האפשרויות על פי ניסיוני הסבירות הגבוהה ביותר היא הראשונה". גם העד, מנשה כהן, העיד כי "סביר להניח" שמקור הנמטודה היא גידולי הבוטנים, הכרוב או הכרובית או מן השתילים שרכש התובע במשתלה (עמ' 53,55) ומסקנה דומה ניתן לדלות גם מעדותו של יורם קמחי מטעם התובע (עמ' 9 לפרוטוקול). 4.3 ניסיונותיה של האגודה לתלות את קולר הופעת הנמטודות דווקא בשתילים שסיפק קמחי לתובע - לא שכנעוני. הגם שברמה התיאורטית המופשטת יכול ושתילים שנרכשו במשתלה זו או אחרת יעבירו את הטפיל, עם זאת, עדותו של קמחי הניחה את דעתי כי צעדי הזהירות שהוא נוקט (עמ' 8,9 לפרוטוקול) הינם מספקים כדי לנטרל את הסיכון. 4.4 בנסיבות אלו, הוכח כי המקור הסביר ביותר להתפתחות הנמטודות - נעוץ בגידולי השדה שביצע התובע (או מטעמו) בחלקה במהלך התקופה שמיום קבלתה על ידו ועד לנטיעת המטע ובעיקר גידולי הבוטנים בשנת 1997. בהקשר זה של הדברים, לא למותר הוא לציין כי במכתבו של התובע למושב מיום 19.7.01 (נספח ט' לתצהירו), ציין התובע כי הבוטנים שגידל "היו אמורים להיות חופשיים מנמטודות"; טענתו זו של התובע לא בוססה בראיות כלשהן וסבורני כי בדין טען ב"כ האגודה כי גילוי דעת זה מצד התובע משקף תובנה בדבר מודעותו של האחרון לפוטנציאל הנשאות של הבוטנים כמשרי נמטודה. לא זו אף זו: התובע לא הוכיח כלל ועיקר כי קודם למסירת החזקה בחלקה על ידי האגודה לידיו - הייתה החלקה נגועה בטפיל האמור. 4.5 המסקנה המשפטית הנגזרת מכך הינה כי לא זו בלבד שלא עלה בידי התובע להוכיח כי נזקו נגרם כתוצאה מן המצג המרושל של האגודה (השוו: הילכת סולן הנ"ל, פיסקה 5 בעמ' 909), אלא שהממצא המסתבר ביותר הוא כי פועלו של התובע בשתילת גידולי שדה "נשאים" ניתק את הקשר הסיבתי בין המצג המרושל, לכשעצמו, של האגודה מזה ובין הנזק מזה (ראו סעיף 65 לפקודת הנזיקין נוסח חדש). אני פוסק איפוא כי בנסיבות אלו לא רק שעורער עד היסוד בסיס ההסתמכות על חזקת "הדבר מדבר בעד עצמו", אלא שיש לפטור את האגודה מאחריות לנזקי התובע, הגם שיש לקחת בחשבון לעניין ההוצאות את ממצאי הרשלנות שקבעתי לחובתה. 5. אשר לחבותה של מדינת ישראל 5.1 אין חולק כי ממצא בדבר קיומה של חובת זהירות שחבה מדינת ישראל לתובע הינה בבחינת תנאי הבסיס להטלת אחריות בנזיקין. בסעיף 3 לתצהיר עדותו מאשר חנוך כי כמדריך במשרד החקלאות, הוא נותן לחקלאים יעוץ בנושא מטעים ובכלל זה בנושא נטיעה (התאמת מגוון גידולי מטעים לקרקע בהתאם לאקלים האזור ולנתוני החקלאי). לטעמי, די בכך כדי לקבוע כי מתן יעוץ כזה מעמיד את מדינת ישראל באמצעות שלוחיה, בעמדת יועץ מקצועי החייב בחובת זהירות כלפי "הלקוח" הפונה אליו. 5.2 בתצהיר עדותו הראשית של התובע, ניתן להבחין בשני מוקדי אחריות המיוחסים למדינת ישראל. האחד, עניינו בטענה כי עובדי משרד החקלאות הציגו בפני התובע מצג לפיו בוצעו בחלקה כל הבדיקות הדרושות וכי היא ראויה לגידולים חקלאיים ובעיקר, אפרסקים. ביסוד המוקד האחר, ניצבת הטענה כי חנוך ששימש כמדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות אשר ליווה את התובע, הכיר את החלקה ונתוניה וידע על כוונותיו לטעת אפרסקים, אך חרף זאת, לא הנחה את התובע כמתחייב, לבצע את מכלול הבדיקות הדרושות (סעיפים 24-22 לתצהיר). 5.3 בעדותו, טען התובע: "אמרתי (לחנוך) אני רוצה לנטוע אפרסקים כי זה מה שאני יודע ואוהב תגיד לי מה לעשות ואני אעשה. אני זוכר שהוא אמר שזה ענף קשה האפרסקים. מלבד זה לא שאל אותי שתי שאלות ... נתן לי מכתב הפניה למשרד החקלאות כדי לבצע בדיקת הרכב קרקע" (עמ' 8 לפרוטוקול). כזכור, קבעתי לעיל כממצא כי התובע ידע שבשנת 1997 גידלו בחלקה בוטנים; בחקירתו הנגדית טען התובע כי חנוך נכנס לחלקה וראה שגדלו שם בוטנים (שם בעמ' 9), גרסה זו לא הועלתה בתצהירו, הוכחשה על ידי חנוך ואף אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של העד, משה מנשה, לפיה חנוך מבקר בחלקה בד"כ אחרי הנטיעה (עמ' 51 לפרוטוקול). מכל מקום, אין חולק בפני כי התובע נמנע מגילוי יזום ולא דיווח לחנוך על גידול הבוטנים (שם בעמ' 9 ותשובות התובע לשאלון נ/2). 5.4 חנוך, לעומת זאת, טען בתצהירו כי "התובע אמר לו שבחלקה גודל פרדס שנעקר לאחרונה. שאלתי אותו מפורשות האם היו גידולים אחרים בשטח מאז עקירת הפרדס והתובע אמר לי שלא היו כל גידולים אחרים בשטח (סעיף 8 לתצהיר). הגם שבעדותו כפר חנוך בטענת התובע כי ביקר בחלקה קודם נטיעתה, הוא הודה בעדותו כי "גם בפרדס יכולים להיות עשבי בר או ספיחים שיכולים לשמש פונדקאיים לנמטודות", והוסיף: "אני מסכים שאנו מדברים כאן על קרקע שהיא לא כבדה ולכן יותר מושכת נמטודות" (שם בעמ' 74). יתר על כן, חנוך מודה בעדותו: "אחרי שקיבלתי את תוצאות בדיקות הקרקע - האדמה נוטה לקלה וככזו מושכת נמטודות" (עמ' 74). 5.5 בסקירה כוללת, ניתן להתרשם כי גרסתו של חנוך אינה בבחינת "משנה סדורה", בעוד שבתצהירו ובעדותו בעמ' 71,72 לפרוטוקול, טען חנוך כי הוא יזם בפני התובע שאלה בדבר גידולים קודמים, הרי שבהמשך הילוך חקירתו הוא מעיד: "לפי מיטב זכרוני לא שאלתי אותו באופן יזום שאלה נוספת לעניין גידולים" (שם בעמ' 77 לפרוטוקול). בדומה לכך, נתפש חנוך לסתירה נוספת שכן, בניגוד לגרסתו בתצהיר אמר חנוך בעדותו: "הוא זה שאמר לי שהיה פעם פרדס והוא נעקר זו הייתה אותה שאלה שאני יזמתי אני שאלתי אותו מה גודל לפני שנמסר לו השטח הוא אמר שהיה שם פרדס" (שם בעמ' 77). 5.6 לא זו אף זו: בעדותו, טען שלכטר זלמן שהעיד מטעם התובע כי שעה שהתעתד לגדל מטעים על חלקתו, סיפר למדריך החקלאי כי הוא גידל בה קודם בוטנים וכי המדריך "לא נתן לי לעשות בדיקת נמטודות" (עמ' 3 לפרוטוקול). בעדותו, הודה חנוך כי הוא המדריך החקלאי של שלכטר ושעה שעומת עם עדותו של האחרון טען "אני לא מכיר את המקרה הספציפי, אני לא כופר שאירוע כזה היה" (שם בעמ' 72,73). אטעים כי בסעיף 14 לתצהירו, גרס חנוך עמדה נחרצת ונטולת סייגים באשר לפוטנציאל הופעת נמטודות בעקבות גידולי שדה כמו פלפלים, עגבניות ו/או בוטנים, שהוגדרו על ידו כנשאי נמטודות: "נוכחותם של גידולים אלו בקרקע גורמת להפצת נמטודות ולהשארתם בקרקע לשנים רבות גם לאחר שהגידול נעקר". באופן דומה, העיד חנוך גם בעמ' 78 לפרוטוקול (שורות 3-1). 5.7 בסקירת העדויות, הגעתי למסקנה כי הן התובע והן חנוך לא הביאו בפני גרסה מהימנה ומלאה. בעוד שהתובע נמנע במופגן מלגלות בתצהירו כי גידל בחלקתו קודם לנטיעת המטע, גידולי שדה ובכלל זה בוטנים וזאת חרף היותו מודע (למצער, במידה מסוימת) לפוטנציאל הנשאות של הבוטנים, נתפש חנוך בכף גרסתו הן לגבי מודעותו לפוטנציאל הנשאות הגבוה וארוך השנים של גידולי בוטנים - אשר אינה מתיישבת עם הימנעותו מליתן המלצות לשלכטר לבצע בדיקת נמטודות - והן לגבי התעלמותו מן העובדה כי קודם למסירת החלקה לתובע היה נטוע עליה פרדס וכי מדובר בקרקע לא כבדה, שאף היא יכולה לכשעצמה (גם ללא גידולי שדה) "למשוך נמטודות" (כעדותו בעמ' 74,75). 5.8 דומה בעיני כי חומר הראיות שבפני מפרנס ממצא לפיו לא יצא חנוך ידי חובתו כמדריך חקלאי מקצועי - להעריך כדבעי את פוטנציאל הסיכון של החלקה הן בכך שהתעלם מעברה החקלאי (קרקע קלה ופרדס) והן בהימנעו מלבקר בחלקה קודם לנטיעה ו/או להציג לתובע שאלות יזומות באשר לעברה החקלאי של החלקה. אני דוחה את טענות מדינת ישראל וקובע כי היא חבה חובת זהירות לתובע וכי בנסיבות העניין, היה על העובד שלה (חנוך), שהינו מדריך חקלאי מקצועי ומיומן לצפות את הסיכון שבהפצעת נמטודות, ולהעמיד את התובע מראש על אמצעי הזהירות המתבקשים. בסוגיה זו יש להעניק משקל רב לפערי הידע והמומחיות בין התובע לחנוך. בצד ממצא זה, לא ניתן להתעלם ממידת אשמו התורם של התובע, אשר חרף מודעותו לגידול בוטנים על חלקתו, וידיעתו (חלקית ככל שתהיה) בדבר מעדותו של גידול זה כנשא נמטודות, נמנע מגילוי יזום של העובדות בפני חנוך. 5.9 בשקלול הנסיבות שפרטו לעיל וכמתבקש מהוראת סעיף 68 לפקודת הנזיקין, אני מייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30% ומכאן, שלחנוך מזה ומדינת ישראל כמי שנושאת באחריות שילוחית למעשיו - נזקפת רשלנות בשיעור של 70%. 6. גובה הנזק 6.1 כזכור, הגדיר התובע את נזקיו כבאים תחת שני ראשי נזק: עלויות שנטוע והקמה מחדש (להלן: "עלויות שנטוע") ואובדן הכנסה מיבולים עתידיים (להלן: "אובדן הכנסה"). 6.2 בעלי הדין הסתייעו בעדויות מומחים מטעמם אשר חוו"ד שהגישו סקרו ואמדו את הנזק על פי ראשיו, כדלקמן: התובע הסתייע בשמאי עמוס רגב (להלן: "רגב") אשר בחוו"ד מיום 17.6.01 אמד את עלויות השנטוע בסכום כולל של 65,501 ש"ח. המושב הסתייע במר בועז שמחוני (להלן: "שמחוני"), אגרונום ושמאי מקרקעין על פי הכשרתו. מדינת ישראל נסמכה על חוו"ד של בני ישרים, אשר העריך את עלויות השנטוע לחודש מאי 2003 בסכום של כ-114,000 ש"ח. בחוו"ד מיום 8.12.03 העריך שמחוני את עלויות השנטוע בסכום של 6,375 ש"ח לדונם. 6.3 ביסוד שומתו של רגב ניצבת הטענה כי יש להחליף את מערכת ההשקיה בשלמותה. דע עקא, במהלך עדותו של רגב הסתבר כי ניתן לעשות שימוש, למצער, בחלק ממרכיבי המערכת (עמ' 15 לפרוטוקול). יתר על כן, מעדותו של רגב עולה כי מירב המשקל (אם לא כולו) בהערכת עלויות השנטוע מיוחס לעלות רשת ההשקיה בסכום של 4945 ש"ח לדונם (שם בעמ' 15). אני פוסק איפוא כי יש לנכות מסכום עלויות ההקמה שאמד רגב, שיעור של 20% המיוחס לעלות אביזרי השקיה הניתנים לשימוש חוזר. 6.4 שמחוני קבע בחוו"ד עלות הקמה בסכום של 6,375 ש"ח לדונם, אומדן העולה במקצת על זה המתקבל משומתו של רגב. עם זאת,גרס שמחוני בחוו"ד כי יש לקזז משווי ההקמה הפיזי, פחת של שנתיים (פסקה 8(ה) לחוו"ד). בעדותו (עמ' 41 לפרוטוקול), נדרש שמחוני להסברים בסוגיית הפחת. לטעמו, יש לקזז פחת בשל עץ שרק ניטע באשר רק בסיום צמיחתו הוא מתחיל להניב, בעוד שלגבי מטע בן 15 שנה יש להניח כי בשנה האחרונה מצבו הוא כמצב "מת". גם בהינתן כי קורטוב של הגיון גלום בהנחה שמאית זו, סבורני כי דווקא הנתונים שגרס שמחוני בעדותו ולפיהם ניתן ללמוד כי הפחת מחושב לאורך תקופה ארוכה (15 שנה), מלמדים כי ניכוי של שנתיים (מסה"כ 4 שנים) בגינם נעשה חישוב הנזק - הינו מוגזם. בנסיבות אלו, סבורני כי סכום הניכוי בגין הפחת אינו צריך לחרוג מ-15%. 6.5 התובע ביקש בסיכומיו לפסוק לו פיצויים בגין עלויות שינטוע, על פי הסכום הגבוה שנקבע על ידי ישרים לשנת 2003. אין בידי לקבל עמדה זו הן באשר התובע נסמך בתביעתו על חוו"ד רגב ובכתב תביעתו העמיד את נזקו בפריט זה ע"ס 65,501 ש"ח בלבד והן לאור העובדה כי נזקי התובע התגבשו בתחילת שנת 2001, בעוד שישרים נסמך על נתונים לשנת 2003. 6.6 על יסוד המקובץ עד כאן, אני פוסק כי יש לנכות מסכום האומדן שקבע רגב בפסקה א(1) בפרק החמישי לחוו"ד (סך 58,351 ₪) שיעור כולל של 35% (צרוף הניכוי בגין שימוש חוזר לניכוי בגין פחת) ומכאן, שהוצאות השינטוע יחושבו כדלקמן: עלויות הקמת המטע החדש עד ניבה: 11.8 דונם X (65% X 4495) = 34,477 ש"ח עלות נטיעת 50 שתילים נוספים 1,250 ש"ח הוצאות עקירה ופינוי העצים שקמלו 5,900 ש"ח סה"כ עלויות שינטוע 41,627 ש"ח 7. אשר לרכיב אובדן ההכנסה 7.1 חישוב אובדן ההכנסה כרוך בהערכת צפי של מכסות היבול השנתיות וסכום הפדיון הצפוי לחקלאי משך כל שנה, לאורך תקופת התחשיב. מטבע הדברים רבתה המחלוקת והפולמוס בסוגיה זו. 7.2 נקודת המוצא של רגב בשומתו הינה כי אובדן ההכנסה המיידי של התובע לשנת 2001 מתבסס על ניבה של 1.5 טון לדונם ופדיון בסכום של 5.72 ש"ח לק"ג, בעוד שבכ"א מ-3 השנים הבאות (דהיינו, בשנים 2004-2002) הניבה הצפויה היא 3 טון לדונם והפדיון בסכום זהה. שמחוני, לעומת זאת, התבסס בשומתו של נתון ניבה ממוצע של 2.5 טון לדונם ועל פדיון בסכום של 5.06 ש"ח לק"ג. 7.3 משרעת המחלוקת בין המומחים בסוגיית אובדן ההכנסה מתייחסת גם לצפי הניבה בשנת 2001, רגב מעריך 1.5 טון לדונם (עמ' 12 לפרוטוקול), בעוד ששמחוני מגביל את הניבה הצפויה לשנת 2001 לכמה מאות ק"ג בעוד שהניבה לשנת 2002 הוערכה על ידו ב-1.5 טון לדונם וזו לשנת 2003 ב - 2.5 טון לדונם (עמ' 42). השמאים מטעם הנתבעים (שמחוני וישרים) יצאו מנקודת הנחה כי ניבת שנת 2001 היא בגדר עורלה שאינה ניתנת למכירה (שמחוני בעמ' 38 לפרוטוקול, ישרים בעמ' 84 לפרוטוקול). 7.4 לא מצאתי ביסוס להנחה זו בחומר הראיות. יתר על כן, רגב העיד כי ידוע לו שסנדר מוכר עורלה (שם בעמ' 12) וגרסה זו לא נסתרה, בסופו של יום נתרצה גם שמחוני והעיד: "כי ניתן לשווק (את יבול העורלה) שלא באמצעות רשתות לגורמים מסוימים" (שם בעמ' 39). בשקלול הראיות שהובאו בפני לגבי מכסת היבול לשנת 2001 והפדיון הצפוי הלוקח בחשבון רמת מחירים נמוכה יותר בשנת העורלה, אני פוסק כי חישוב ההכנסה בשנת 2001 הינו כדלקמן: 11.8 דונם X 1 טון X 4 ש"ח לק"ג 47,200 ש"ח בניכוי הוצאות נחסכות לאותה שנה 23,187 ש"ח 24,013 ש"ח 7.5 אשר לשנים 2004-2002: אני מעדיף את עמדתו של שמחוני לפיה שנת הניבה המשמעותית הראשונה של המטע היא בשנת 2002, בעוד שרק בשנת 2003 אמור היה המטע להגיע ליבול מלא (עמ' 42 לפרוטוקול). אני פוסק איפוא כי הניבה הצפויה לשנת 2002 מוערכת ב-2.5 טון לדונם בעוד שהניבה הצפויה בכ"א מן השנים 2004-2003 הינה 3 טון לדונם. אשר לסכום הפדיון הצפוי, המציאה ב"כ מדינת ישראל ביום 20.2.05 נתונים רשמיים של משרד החקלאות לשנים 2004-2002 מפורטים על פי הזנים הרלבנטיים, וב"כ התובע לא חלק עליהם בסיכום טענותיו (עמ' 18,19 לסיכומים). המחיר הסיטונאי המשוקלל לק"ג אפרסקים עומד על פי חישובים אלו על סך של 3.86 ש"ח לק"ג. על יסוד נתונים אלו, סכומי הפדיון לכ"א מן השנים 2004-2002 הינו כדלקמן: לשנת 2002: 2.5 טון X 11.8 X 3.86 = 113,870 ש"ח לשנת 2003: 3 טון X 11.8 X 3.86 = 136,644 ש"ח לשנת 2004: 3 טון X 11.8 X 3.86 = 136,644 ש"ח סה"כ פדיון ל-3 השנים 387,158 ש"ח בניכוי הוצאות נחסכות לאותן שנים (חוו"ד רגב) 238,250 ש"ח סה"כ אובדן הכנסה בעבור השנים 2004-2002 148,908 ש"ח בתוספת אובדן הכנסה לשנת 2001 24,013 ש"ח סה"כ אובדן הכנסה כללי 172,921 ש"ח סה"כ עלויות הוצאות עלות שנטוע 41,627 ש"ח סה"כ נזקי התובע: 214,548 ₪ ד. סוף דבר על יסוד הנימוקים שפרטתי לעיל - אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבע מס' 1 נווה ירק. אני מקבל בחלקה את תביעת התובע נגד הנתבעת מס' 2 (מדינת ישראל) ומחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע שיעור של 70% מכלל נזקיו והוצאותיו, דהיינו, סך של 150,184 ₪. לסכום זה יוספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/1/2000 ועד למועד התשלום בפועל. 3. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪. אין צו להוצאות בין התובע לנתבע מס' 1. הודעה זכות הערעור. חקלאות