פסק דין מבוא 1. ביום 8.12.00 התפרסמה כתבה במוסף השבת של עיתון ידיעות אחרונות ובה אוזכר שמו של התובע. בכתבה נכתב בין השאר כי התובע שימש כראש המועצה המקומית ערערה עד סוף שנת 98 וכי בתקופת כהונתו היתה נהוגה שיטה המכונה בכתבה "תרמית" לפיה שולמו פיצויי הלנת שכר לעובדי המועצה שלא כדין. 2. התובע הגיש כנגד כותב הכתבה וכנגד העיתון תביעת לשון הרע ובה ביקש לפסוק לו פיצוי בסכום של 500,000 ש"ח בגין הפגיעה בשמו הטוב. 3. הנתבעים בהגנתם לא התכחשו לפרסום הכתבה אך טענו כי מדובר בדיווח עיתונאי שהסתמך על מידע מוסמך של משרד ממשלתי. בשלב הגשת העדויות הסתבר כי מדובר במידע שהתקבל משר האוצר וממשרד האוצר וכן מממידע שהופיע בדו"ח שהכין יו"ר הועדה הקרואה שמונה לעמוד בראש מועצת ערערה מטעם משרד הפנים. 4. לאחר נסיונות גישור שלא צלחו נקבע התיק לשמיעת הראיות ובכלל זה נקבע כי על הנתבעים להביא ראיותיהם ראשונים. 5. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע מס' 1 ובהמשך תצהירו של מר עדי שטרנברג עוזרו של שר הפנים דאז. שני התצהירים הוגשו ללא חקירה נגדית ובכך הסתכמו עדויות הנתבעים. מטעם התובעים העידו התובע בעצמו, מר אחמד כבהא ראש מועצה מקומית בסמה, עו"ד גל וולך אשר היה מעורב בהכנת תצהיר העדות הראשית של מר כבהא, מר טאהר יונס, מר ריאד כבהא ומר ראפת כבהא. 6. לאחר ישיבת ההוכחות השנייה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הוגש תצהירו של מר עדי שטרנברג ללא חקירה נגדית (התצהיר לא סומן באותו שלב ולמען הסדר הנני מסמנו כעת בסימון נ/4). במהלך הגשת הסיכומים הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף לפיו הוגש בהסכמה אישור שמראה כי נספח א' לתיק מוצגי הנתבעים נשלח כמסמך חתום למר יובל רכלבסקי הממונה על השכר והסכמי העבודה (העותק הקיים בתיק המוצגים אינו חתום). 7. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב לרבות סיכומים משלימים וסיכומי תגובה מטעם התובע שהוגשו בימים אלו. העובדות שאינן במחלוקת 8. אין מחלוקת כי הכתבה פורסמה ע"י הנתבעים. 9. אין מחלוקת כי התובע שימש כראש מועצת מקומית ערערה משנת 1979 ועד לשנת 1993 וכי בכתבה מתוארת שיטה של קבלת כספים שלא כדין בדרך של קבלת פסקי דין כנגד המועצה מבלי שהיא מתגוננת כנגד התביעות. בכתבה מוזכר שמו של התובע במפורש כמי שהיה מעורב בתביעות אלו ואף נכתב כי "עד סוף 98 ראש המועצה היה מוסלח יונס" (הלא הוא התובע). 10. מעצם הגשת תצהירו של הנתבע מס' 1 (נ/1) ללא חקירה ניתן להוסיף שאין מחלוקת כי מקור המידע לפיו נכתבה הכתבה היה מידע לציטוט שנמסר מפי שר האוצר ובהסתמך על מסמכים שנמסרו לנתבע מס' 1 ע"י פקידי משרד האוצר אליהם פנה הנתבע מס' 1 בעקבות שיחתו עם שר האוצר, (המסמכים צורפו כנספחים א' ו-ח' לתיק מוצגי הנתבעים). 11. אין מחלוקת כי בשני המסמכים-נספחים א' ו-ח', מוזכר שמו המפורש של התובע כמי שמעורב בתביעות הלנת שכר של עובדי המועצה. בנספח א'-מכתב של פקידי משרד האוצר אל הממונה על השכר נכתב בין השאר "יש לציין כי גם ראש המועצה מר יונס מוסלח היה מעורב בכל התביעות הללו" ובנספח ח' דו"ח של יו"ר המועצה המקומית ערערה (ראש הועדה הקרואה) נכתב בין השאר "יש לזכור שבחגיגה של תביעות להלנת שכר היו שותפים כל העובדים לרבות גזברית המועצה, מזכיר המועצה, ראש המועצה (מר מוסלח יונס)". השאלות הטעונות הכרעה מסיכומי הצדדים עולות שאלות רבות, לא כולן טעונות הכרעה. חלקן מתייתר מעצם ההכרעה בשאלות האחרות. 12. מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים לעצם פרסום הכתבה יש לבחון 3 הגנות מרכזיות להן טוענים הנתבעים: -האם מדובר בפרסום מותר בהסתמך על מסמכים ממשלתיים (סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, להלן-"החוק"). -האם עומדת לנתבעים טענת "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע). -האם עומדת לנתבעים הגנת פרסום בתום לב (סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע- על סעיפי המשנה השונים). שאלה נוספת לה ייחסו הצדדים חשיבות בטיעוניהם היא מה משמעות איזכור שגוי בכתבה בה נכתב כי התובע שימש כראש המועצה עד סוף שנת 98. האם השגיאה מהווה ראיה חותכת לאחריות הנתבעים כטענת התובע או שמא השגיאה הבולטת דווקא מונעת אפשרות ייחוס תוכן הכתבה לתובע כטענת הנתבעים. 13. במידה ותקבע אחריות יש לבחון מהו הפיצוי לו זכאי התובע ובכלל זה האם זכאי התובע לפיצוי ספציפי בשל נזקים שנגרמו לטענתו בגין אי בחירתו כראש המועצה בשנת 2002, אי קבלת תפקיד של יועץ לראש מועצת בסמה ואי קבלת תפקיד של יועץ לשר הפנים. 14. בשולי הדברים קיימת גם מחלוקת דיונית באשר לשאלה האם רשאים הנתבעים להסתמך על תוכן מסמכי תיק המוצגים שהוגש מטעמם לקראת ישיבת קדם המשפט. דיון תיק מוצגי הנתבעת 15. בהתאם להחלטת בית המשפט הגישו הנתבעים תיק מוצגים שכונה בכותרתו "תיק מוצגים -לצורך ישיבת קדם משפט". 16. אין מחלוקת בין הצדדים כי מסמכים א' וח' הכלולים באותו תיק מוצגים הינם מסמכים שהוגשו כחלק בלתי נפרד מתצהירו של הנתבע מס' 1 (נ/1) ולכן ניתן להתייחס לתוכנם לצורך הכרעת הדין (כך גם נהגו שני הצדדים בסיכומיהם). 17. אין מחלוקת כי מתחילת שמיעת הראיות ועד לסיכומי הנתבעים, לא ביקשו הנתבעים לסמן כמוצג או להגיש מסמך כלשהו מאותו תיק מוצגים, בין ע"י העדים שהעידו ובין ללא הבאת עד. 18. כל מסמך המוגש פיזית לתיק בית משפט בטרם תחילת שמיעת הראיות רק מעיד על כוונת מגיש המסמך לעשות בו שימוש- לפי דיני הראיות- במהלך שמיעת הראיות. אם גם מתכוון בעל הדין לבסס טיעוניו בסופו של יום על מסמך כלשהו מאותו תיק מוצגים, כוונה זו חייבת מימוש ספציפי בדרך של הצגת המסמך ע"י עד או בדרך של בקשה להגיש המסמך כמוצג ללא עד משאפשרי הדבר על פי דיני הראיות. כך למשל נהג ב"כ הנתבעים בהגישו את מסמך נ/3 שחלק מעמודיו מהווים את מסמך יב' לאותו תיק המוצגים. 19. כב' הש' שלמה לוין התייחס לנושא זה ברע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מח(1), 639, עמ' 643-644 "מסירת התצהירים לפי הוראת בית המשפט עדיין אינה הופכת אותם לחלק מן הראיות אלא היא תנאי מוקדם "להגשתם" בשלב הבאת הראיות, לפי הסדר שנקבע בתקנות 158 ו-159". (ר' גם פסק דינו של כב' הש' גרוניס ברע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ, תק-על 2005(4), 371 ,עמ' 376). 20. אם זו ההלכה לגבי תצהירים, על אחת כמה וכמה שיש ליישמה באותו אופן כשמדובר בתיק מוצגים שהגשתו לתיק בית משפט אינה מכשירה את תוכן המסמכים שבו ללא הבאה לעדות של עורכי המסמכים. 21. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבעים אינם יכולים להסתמך בסיכומיהם על מסמכי תיק המוצגים למעט מסמכים א' ו-ח' שהוגשו כחלק מנ/1. הזכות לשם טוב אל מול חופש הביטוי 22. בטרם אתייחס ספציפית לעובדות המקרה חשוב לזכור מהי המאטריה המשפטית העומדת על מאזני הצדק. המקרה שבפניי הינו מקרה נוסף של מפגש בין "שני הרים" זכותו של האדם לשם טוב מזה וזכותו של הציבור לדעת ולהתבטא בחופשיות מזה. 23. כב' הנשיא ברק התייחס לאיזון הכוחות בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון (לוני) הרציקוביץ' פ"ד נח(3), 558 "כפי שציינתי לא אחת, הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מהווה איזון עדין בין זכויות אדם מרכזיות במשטר דמוקרטי: זכות היסוד לשם טוב מזה וזכות היסוד לחופש הביטוי מזה. (רע"א 4740/00 לימור אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 - להלן פרשת אמר; ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840 - להלן פרשת אבנרי). שתי זכויות יסוד אלה נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם (פרשת אמר). על הזכות לשם טוב כבר נאמר: "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (פרשת אבנרי, בעמ' 856). "אכן הזכות לשם הטוב של האדם היא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. היא תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. היא מבוססת בין השאר, על הצורך בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה אישית בין בני אדם" (בג"ץ 6126/94 גיורא סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 817, 832 - להלן פרשת סנש) ועוד באותו עניין: "הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גוזל את טעם קיומי. שמו הטוב של האדם קובע את ההתייחסות שלו לעצמו ואת ההתייחסות של חבריו אליו. הוא קובע את יחס החברה אליו." (שם) גם הזכות לחופש הביטוי זכתה להתייחסות נרחבת בפסיקה...נאמר עליה כי מדובר ב"ציפור נפשה של הדמוקרטיה" (ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435)...בדיני לשון הרע, מתנגשות למעשה שתי זכויות יסוד אלה. שתי הזכויות אינן מוחלטות, ונדרש איזון חוקתי (אופקי) בינהן (פרשת אמר, בעמ' 519). ראשיתו של איזון זה נקבע בחוק איסור לשון הרע (פרשת אבנרי)". 24. מעיון בתוכן הכתבה ניתן לחדד ולומר כי זה מול זה עומדת זכותו החוקתית של התובע לשם טוב מול זכותו של הציבור לעתונות חזקה אשר זכאית ללא מורא לבקר כל מקרה של שחיתות ופגיעה בקופת הציבור ע"י נושאי משרה שונים, שתי זכויות חוקתיות ששתיהן מאושיות הדמוקרטיה. האם תוכן הכתבה מהווה לשון הרע? 25. בראש ובראשונה יש לבחון תוכנה של הכתבה ולהעמידו למבחן אובייקטיבי בהתאם לאמות המידה של האדם הסביר. 26. בכתבה מתוארת שיטה של קבלת כספים מהקופה הציבורית בדרכי מרמה ועיקרה הגשת תביעה של עובד המועצה המקומית לפיצוי בגין הלנת שכרו ואי הגשת כתב הגנה במודע ובמכוון ע"י הנתבעת- המועצה המקומית על מנת שינתן פסק דין לזכות אותו עובד תוך פסיקת פיצויי הלנה גבוהים שהוא לא זכאי להם. 27. בכתבה מובהר כי בשיטה זו הנתבעת לא נפגעת מאחר והיא רשות מקומית ללא יכולת כספית כך שהכספים משולמים בפועל ע"י המדינה וכמובן שראש המועצה לא נפגע שכן התביעה לא מוגשת אישית כנגדו. בנסיבות אלו כל שנותר לאותם חורשי מזימות לבחור את "ברי המזל" שיזכו לסכומי עתק מהקופה הציבורית וכל שעל אותם עובדים לעשות הוא להגיש תביעה ולהמתין למתן פסק הדין בסכום מופרז בהעדר הגנה. 28. בכתבה מוזכרים 5 ישובים, טייבה, בעינה, סחנין, עראבה וערערה בהם לכאורה היתה נהוגה שיטה פסולה זו וגם מוזכר מפורשות שמו של התובע כמי שכיהן כראש המועצה המקומית ערערה עד סוף 98. 29. בפני קורא אוביקטיבי אשר קורא את הכתבה ברצף אחד יכול להיווצר רושם כי השיטה של קבלת פסק דין בהעדר הגנה "הונהגה" גם לגבי התביעות בענין ערערה וזאת למרות ששיטת התרמית כתובה בפיסקה נפרדת מהפיסקה בה מוזכרים תביעות העובדים בערערה. באותה פיסקה הושם דגש על סכומי פיצויי ההלנה הגבוהים שנפסקו לזכות עובדי ערערה ונאמר כי רבים מהתובעים שזכו לפיצויי הלנה הם "קרוביו של ראש המועצה", תוך נקיבה בשמות הכוללים את שם המשפחה "יונס" שהוא זהה לשם משפחתו של התובע. שיטה זו כונתה בהמשך הכתבה "תרמית ענקית". 30. אין ספק כי לעיניו של קורא אובייקטיבי מוצגת בכתבה תמונה של ראש מועצה הנותן ידו למעשים בלתי חוקיים, לפגיעה בקופה הציבורית ואף מרומזים מניעים לאותה התנהגות מניעים הקשורים בהרגשת קיפוח ועושק ולכן ניתן לקבוע כי ככל שמדובר בתובע תוכן הכתבה פוגע, משפיל ומבזה והכתבה מהווה לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, (להלן- "החוק"). השימוש בפיסקה בה מתוארת דוגמא כללית בקשר לשיטות מרמה בקשר לפיצויי הלנה ואזכור לאחר מכן של שם התובע לצד תביעות ספציפיות של פצויי הלנה הינו בבחינת לשון הרע המשתמעת מאותו פרסום. מה משמעות הטעות העובדתית באשר לתקופת כהונתו של התובע כראש מועצה. 31. אין מחלוקת כי התובע סיים כהונתו בשנת 93, בעוד שבכתבה נכתב כי התובע כיהן כראש המועצה עד סוף שנת 98. הנתבעת מכנה מצב זה כמצב של "הארס והסם שכנגד פורסמו יחדיו", עד כדי פטור מאחריות שכן לטענתה לשון הרע נוטרלה כבר בפרסום עצמו. 32. טענה זו אינה מקובלת עליי משני נמוקים מרכזיים: -הידיעה בדבר מועד כהונתו הנכון של התובע ידועה רק למחנה מצומצם של קוראים. -אין בכתבה אזכור לגבי מועד ביצוע מעשי התרמית ומכאן שאין בהכרח סתירה בין תקופת הכהונה השגוייה לבין אפשרות ביצוע מעשי התרמית. 33. אמנם התובע בחקירתו כמתואר בעמ' 26 לפרוטוקול אישר כי תקופת כהונתו הנכונה היתה ידועה לכולם בערערה או כדבריו: "ש. תסכים איתי שכולם בערערה יודעים שבשנת 98 אתה כבר לא ראש המועצה. ת. לא עשיתי סקר אבל בוודאי שכולם יודעים זאת". אך חשוב לזכור כי העיתון הינו עיתון המופץ לקוראיו בכל שטח מדינת ישראל ולא רק בתחום המועצה המקומית וקוראי העיתון האחרים שהם למעשה רוב הקוראים לא יכולים לדעת מהי תקופת הכהונה הנכונה בה כיהן התובע ולכן אין הם יכולים להסיק מיידית כבר בעת הקריאה כי בשל הטעות בדבר תקופת הכהונה גם הפגיעה בשמו הטוב של התובע מקורה בטעות. במונחים בהם השתמשו הנתבעים, ניתן לכנות המצב כמצב בו מוצג "ארס" ולצידו קופסה אטומה ונעולה ובתוכה "הסם המנטרל" אלא שלמתבונן מהצד אין כל ידיעה או יכולת לפתוח את אותה קופסה. כמובן שאם תקבע אחריותם של הנתבעים, בשלב קביעת גובה הנזק יש לקחת בחשבון את העובדה כי בחוג אנשי ערערה היתה צריכה להתעורר מיידית השאלה הכיצד מייחסים לתובע מעשים מסוימים בכתבה משנת 2000 כשהוא כבר משנת 93 לא מכהן כראש מועצה או כפי שתאר זאת עד התביעה מר טאהר יונס בעדותו "היה ברור שמה שנכתב בכתבה מתייחס לקדנציה אחרת.... אתה מציג לי שבכתבה איפה שמוזכר השם שלו כתוב שעד סוף שנת 98' הוא היה ראש המועצה והתובע בעדותו בעמ' 20 אישר אני משיב שאני אומר שאנשים לא יאמינו שהתובע עשה את המעשים". 34. לכך אוסיף כי מעיון בתוכן הכתבה ניתן לראות כי מוזכרים בה מקרים שונים של הגשת תביעות ע"י עובדי המועצה וקבלת פיצויי הלנה שלא כדין, אך לא מוזכר לגבי אף אחד מאותם תובעים מתי הגיש תביעתו ומתי נפסקו לזכות אותם העובדים פיצויי הלנה. מצד אחד קוראי הכתבה לא יכולים לדעת מידיעתם האישית או מקריאת הכתבה כי מדובר בתביעות המאוחרות לשנת 93 בה כיהן התובע כראש מועצה ומצד שני אין כל מניעה כי גם בכתבה משנת 2000 יוזכרו מעשים בלתי כשרים שנעשו בתקופת כהונתו האמיתית של התובע (1979-1993), ר' למשל כתב התביעה נ/3 לפיו התנהל הליך של תביעת פיצויי הלנה כבר בשנת 1989!. האם תוכן הכתבה אמת? 35. חרגתי מסדר ניתוח הנושאים כמקובל בתביעת לשון הרע כדי להדגיש כבר עתה כי לאחר ניתוח כל העדויות שהוצגו בפניי לא הוכח כי התובע היה מעורב במעשי תרמית של הוצאת כספים מקופת המועצה בשיטה של מתן הוראה לנציגי המועצה שלא להתגונן כנגד תביעות של תובעים מסוימים- אנשי שלומו, בני משפחתו או תובעים אחרים כלשהם. והרי זוהי השיטה או "הפטנט" כפי שהיא מכונה בכתבה והם לב ליבה של הכתבה. 36. מיותר לציין כי אין כל פגם בתביעת הלנת שכר לכשעצמה, מדובר בהליך מעוגן בחוק ואם תביעה שכזו מתקבלת בבית הדין לעבודה הרי שחזקה היא כי אותם תובעים היו זכאים לסכומי הפיצויים שנפסקו לזכותם. 37. על מנת להיווכח בקיומה של התרמית היה על הנתבעים להראות כי בכל אחד מ-6 המקרים המוזכרים בכתבה (או במקרים אחרים) ניתן פסק דין בהעדר הגנה לזכות העובדים (וכי התובע נתן הוראה שלא להתגונן באותם מקרים). בפועל לא הוצג בחומר הראיות ולו מקרה אחד של מתן פסק דין בהעדר הגנה ואין ראיה ולו ברמז למעורבותו של התובע במתן הוראה לעורכי הדין של המועצה המקומית לפעול לטובת מי מהעובדים או כנגד האינטרסים של המועצה. 38. במאמר מוסגר אציין כי שני הצדדים והתובע בכלל זה לא הציגו במסגרת ראיותיהם את כתבי הטענות המלאים של ההליכים שנוהלו ע"י העובדים השונים. התובע צרף לתצהירו את נספחי ד1-ד2 שהם מסמכים חלקיים שלא ניתן להבין מהם מיהם הצדדים לאותו הליך ומה נקבע ע"י בית הדין. הנתבעים הגישו מצידם את נ/3 הכולל גם תצהיר של התובע שניתן בתמיכה לבקשה לביטול עיקול ותוכן אותו תצהיר סותר מפורשות את הטענה כי התובע עשה יד אחד עם העובדים שדרשו פיצויי הלנה. 39. אמנם הנתבעים העלו במהלך החקירה הנגדית ובסיכומיהם טענות שונות באשר לאופיו ולהתנהגותו של התובע כגון בנושא הליכי בחירתו של בן דודו מר ראשד יונס מהנדס המועצה אלא שנושאים אלו לא אוזכרו בכתבה והם אינם רלוונטים לבחינת אמיתות תוכנה. 40. לאור האמור לעיל הנני קובע כי לא הוכח כי המיוחס לתובע בכתבה הוא אמת. האם עומדת לנתבעים הגנה מהגנות חוק איסור לשון הרע? 41. את ההגנות העומדות על פי החוק לזכות מפרסם פרסומים משמיצים לכאורה ניתן לחלק ל-3 סוגים: פרסומים מותרים המקנים למפרסם הגנה מוחלטת (סעיף 13), הגנת אמת דברתי הדורשת התקיימות רכיב של "עניין ציבורי" (סעיף 14) והגנות המותנות בתום ליבו של המפרסם (סעיף 15). האם הכתבה הינה פרסום מותר -על פי סעיף 13 לחוק. 42. המחוקק בחר במקרים מיוחדים ליתן לחופש הביטוי מעמד בכיר הגובר תמיד על הזכות לשם טוב ולמפרסם הפרסום ניתנת באותם מקרים הגנה מוחלטת. באופן טבעי מדובר באמירות של גורמי היסוד של שלטון החוק והדמוקרטיה כגון: חברי כנסת, שרי ממשלה, שופטים ומבקר המדינה. 43. כך ניתן בסעיף 13(3) לחוק מעמד של פרסום מותר לכל "פרסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף תפקידו, או פרסום על פי הוראת הממשלה או הוראת חבר ממשלה בתוקף תפקידו" ואדגיש כי לא נדרש כי הפרסום יהיה אמת, שהפרסום ייעשה בתום לב או שיהיה ענין צבורי בפרסומו. 44. בניגוד לדרך האיזון הרגילה בין הזכות לשם טוב למול חופש הביטוי, בחינת הגנת סעיף 13 לחוק הינה בעיקרה בדיקת זהות אומר הדברים ולא בדיקת תוכן דבריו או נסיבות אמירתם. 45. עתון המפרסם פרסום נכון והוגן של דברים שנאמרו מפי אותם גורמים מוגנים יזכה אף הוא להגנה מוחלטת כאמור בסעיף 13(11) לחוק. 46. הנתבע מס' 1 הצהיר בתצהירו נ/1 כי הסתמך על מידע שנמסר לו "לציטוט" בשיחה שנהל עם שר האוצר, ח"כ בייגה שוחט. עובדה זו אינה במחלוקת שכן התצהיר נ/1 הוגש בהסכמה ללא חקירה נגדית. 47. הנני סבור כי דברים שמוסר שר האוצר "לציטוט" שתוכנם מתייחס לנושא תשלום שכרם של עובדי הרשויות המקומיות לרבות מעשים חריגים הנעשים ברשויות מקומיות מסוימות, הינו פרסום שמפרסם חבר ממשלה בתוקף תפקידו ופרסום שכזה מקבל מעמד של פרסום מותר הזוכה להגנה מוחלטת לפי האמור בסעיף 13(3) לחוק. כאשר שר האוצר מוסר מידע לעתונאי ואף מציין כי המידע הוא "לציטוט" הרי שניתן לקבוע כי בדיוק לסוג פרסומים שכזה התכוון המחוקק בעת שהעניק בסעיף 13(3) לחוק הגנה מוחלטת. 48. חשוב לזכור כי בתצהירו של הנתבע מס' 1 (נ/1) נאמרה אמירה משמעותית נוספת שלא נסתרה. על פי האמור בסעיף 3 לנ/1, הנתבע מס' 1 הופנה ע"י שר האוצר לפקידים מוסמכים של משרד האוצר אשר מסרו לידיו העתק משני מסמכים (נספחים א ו-ח' לתיק המוצגים של הנתבעת) מתוך מטרה לפרסמם ברבים. 49. במכתב מיום 30.10.00 המודפס על נייר מכתבים של משרד האוצר והמופנה אל הממונה על השכר (נספח א' לתיק המוצגים) נכתב מפורשות כי התובע היה מעורב בתביעות עובדי הרשות המקומית המכונות "מניפולציות" של עובדים לקבלת שכר מולן. השוואת תוכן המכתב נספח א' לתוכן הכתבה מראה כי הכתבה מהווה פרסום נכון והוגן של אותו פרסום של משרד האוצר. הנתבעים בכתבה הסתמכו על נתונים מספריים המופיעים באותו מכתב אשר אף מוזכר כ"תזכיר" באותה כתבה. לכך אוסיף כי החתומים על המכתב הם פקידים בכירים ממשרד האוצר וממשרד הפנים, (הגב' אתי גבאי, מרכזת בכירה של יחידת האכיפה במשרד האוצר ומר עלא גנטוס ראש ענף שכר ברשיות המקומית במשרד הפנים) וגם עובדה זו נותנת למסמך ולתוכנו מעמד של מידע שניתן ע"י חבר ממשלה. 50. גם נתוני המסמך הרשמי הנוסף (נספח ח' לתיק המוצגים) שנמסר לידי הנתבע מס' 1 בעקבות הפניית שר האוצר, אוזכרו בכתבה. מדובר בדו"ח ביניים שהכין ראש הועדה הקרואה -מר ציון הדר שמונה לנהל את המועצה המקומית ערערה. באותו דו"ח שנשלח למנכ"ל משרד הפנים על נייר של המועצה המקומית ערערה נכתב "הסכומים שגבו העובדים מקופת המועצה בגין הלנות שכר ע"פ פסקי דין ש-95% מהם ניתנו בהעדר הגנה, מסתכמים במאות אלפי שקלים...יש לזכור שבחגיגה של תביעות להלנת שכר היו שותפים כל העובדים לרבות גזברית המועצה, מזכיר המועצה, ראש המועצה (מר מוסלח יונס)". 51. הדברים שנמסרו לנתבע מס' 1 מפי שר האוצר ושני המסמכים (נספחים א' וח') שניתנו לו בהוראת השר ע"י פקידים מוסמכים מהווים מידע שניתן לפרסמו כפרסום מותר לפי סעיף 13(3) לחוק. השוואת תוכן אותם מסמכים לתוכן הכתבה מראה כי הנתבעים היו נאמנים לתוכן המסמכים ופרסמו בכתבה פרסום נכון והוגן של אותו מידע (בלי קשר לנכונותו) ולכן גם הם זכאים להגנה המוחלטת שהעניק המחוקק כאמור בסעיף 13(11) לחוק. 52. בנסיבות של פרסום מותר של מידע מסוג זה, איני סבור כי חייב העיתון (או העתונאי) לקבל תגובת המוזכרים בכתבה עובר לפרסומה. אם נגרם נזק למי שהוזכר באופן משמיץ בכתבה, הרי שהנזק נגרם בעת עריכת המסמך הממשלתי ופרסומו ולא בשל פרסום הכתבה או תוכנה שהוא למעשה אימוץ תוכנו של פרסום מותר. 53. לאור האמור לעיל דין התביעה להדחות, הנתבעים זכאים להגנה המוחלטת שהעניק המחוקק לפרסום שפורסם בכתבה והעיתון היה רשאי להסתמך על הדברים שנאמרו לנתבע מס' 1 ע"י שר האוצר לציטוט ועל המסמכים הממשלתים שנמסרו בעקבות דברי שר האוצר. 54. למעלה מן הצורך אוסיף כי לו הייתי נדרש לבחון את תום ליבם של הנתבעים, הנני סבור כי לא מצאתי כל פגם בהתנהגותם. אזכיר כי תום לב הינו בראש ובראשונה, תום לב סובייקטיבי של המפרסם. תצהירו של הנתבע מס' 1 (נ/1) הוגש בהסכמה ללא חקירה נגדית ובתצהיר נכתב בין השאר בסעיף 3 "הדברים שפורסמו על ידי במאמר נשוא התביעה נכתבו בתום לב מוחלט..." ובסעיף 5 "הייתי משוכנע באמיתות הדברים ולא היתה בליבי חלילה כוונה כלשהי לפגוע בתובע..." משלא נחקר הנתבע מס' 1 על תצהירו ניתן לקבוע כי הצהרתו לא נסתרה וכי הנתבעים פעלו בתום לב. לאור המצגים שהוצגו בפני הנתבעים ע"י שר בממשלה ופקידים בכירים במשרדי האוצר והפנים שאף מסרו לידיהם לציטוט שני מסמכים שכתובים על נייר רשמי הרי שניתן לקבוע כי פרסום הכתבה נעשה בתום לב גם מנקודת המבט האוביקטיבית בהתאם למה שנדרש לצפות מעתון ומעיתונאי. בנסיבות אלו לא היתה כל סיבה כי הנתבעים יפקפקו במהימנות הדברים שנמסרו להם ע"י שר האוצר או על ידי מי מטעמו. הנזקים הנתבעים 55. גם אם היה זוכה התובע בתביעתו, הרי שהוא לא הוכיח כל קשר בין הנזקים הספיציפים שנטענו על ידו לבין פרסום הכתבה. אדגיש כי התובע משום מה בחר שלא לפרט נזקים ספיציפים בתביעתו ובחר לעשות זאת לראשונה בשלב הבאת העדויות, דרך המהווה הרחבת חזית. דוגמא בולטת לכך הינה הטענה כי לתובע נגרם נזק מאחר ולא נבחר לראשות המועצה בבחירות שהתקיימו במאי 2002. 56. אם נזכור כי כתב התביעה מהווה צילום מצב ומיצוי הסעדים להם זכאי התובע נכון ליום הגשת התביעה, הכיצד יכול התובע להגיש תביעה ביום 4.12.01 ולקבל פיצוי בגין נזק שנגרם לכאורה בחודש 5/02. (לו רצה התובע פיצוי בגין נזק עתידי, היה עליו לתקן התביעה לאחר התרחשות אותו הנזק). מה עוד שהתובע אישר בעדותו כי לא הציג כלל מועמדותו לבחירות 2002. מי שלא מציג מועמדות אינו יכול להבחר בין אם שמו נפגע ובין אם לאו. 57. התובע גם טען בתצהירו כי נגרם לו נזק כספי בשל הפסד משרה של יועץ לראש מועצה מקומית בסמה. גם נושא זה לא נטען בתביעה והוא מהווה הרחבת חזית. לכך אוסיף כי העדויות שהובאו ע"י התובע בנושא זה לא היו משכנעות והתובע לא הרים נטל מינימלי להוכחתן. עדותו של מר אחמד אברהים כבהא, ראש מועצה מקומית בסמה היתה תמוהה ביותר. תצהירו של העד (ת/1) נכתב בעברית, באופן מפתיע הסתבר בפתיחת העדות כי לטענת העד הוא לא יודע עברית והוא נזקק לשרותי מתורגמן. באופן מפתיע לא פחות הסתבר כי עו"ד וולך אשר החתים את העד על תצהירו שוחח עימו בעברית!. לעד היו גם סתירות בדבר זהות עו"ד בפניו חתם על התצהיר, מקום החתימה ומספר התצהירים עליהם חתם עד כדי כך שלו הייתי נזקק לדון בשאלת הנזק לא הייתי מבסס מימצא כלשהו על עדותו של עד זה. אך יותר מהכל בנושא זה ציפיתי כי התובע או מר כבהא יציגו פרוטוקול ישיבת מועצה מקומית בסמה (ישיבה על קיומה הצהיר העד בסעיף 7 לת/1) בה אוזכרה לכאורה מועמדותו של התובע ומשלא הוצג מסמך מהותי זה הנני קובע כי גם נזק זה לא הוכח. 58. אם לא די בכל אלה לגבי אב הנזק השלישי- הוכח כי התובע לא מסר מידע נכון בנושא. התובע בחקירתו החוזרת דאג לציין כי הוצעה לו משרה של עוזר שר הפנים או לפי דבריו "מי שהציע לי זה עוזר שר הפנים בשם עדי שטיינברג...עוזר המנכ"ל אמר לי שעוזר המנכ"ל התקשר אלי וביקש את קורות חיי והוא מציע לי את המינוי. למחרת היום, הדבר מתהפך, חבר כנסת בשם מסלאחה ניגש לחיים רמון ומטרפד את המינוי בגלל הכתבה ובגלל שהיה לו אינטרס למנות מישהו אחר והשר משך את המינוי". גרסה זו נסתרה מפורשות ע"י תצהירו של מר שטינברג (נ/4) שהוגש בהסכמה ולפי תוכנו נשלל כל קשר בין הכתבה לבין אי קבלת התפקיד. 59. במאמר מוסגר אזכיר כי כמובן שאין מניעה לפסוק פיצוי בתביעת לשון הרע גם ללא הוכחת נזק בהתקיים אחריות ובהתאם לאמור בסעיף 7א' לחוק. סיכום 60. לאור האמור לעיל ולמרות שלא הוכח כי התובע היה מעורב במעשים בלתי כשרים בקשר לתביעות הלנת שכר של עובדי המועצה המקומית ערערה, הרי שהכתבה היתה פרסום מותר בשל הסתמכות הנתבעים על מסמכים ממשלתיים אליהם הופנו ע"י שר האוצר ולכן התביעה כנגד הנתבעים נדחית. 61. בנסיבות אלו שכל צד נמצא למעשה צודק בטענותיו לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות. פיצוייםפגיעה בשם הטובלשון הרע / הוצאת דיבה