התובע הסתמך על טופס מידע להיתר בניה של הועדה המקומית רחובות, שילם מס רכוש בגין מגרש ריק, בית המשפט פסק כי התובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לו עקב הסתמכותו על המידע השגוי בטופס המידע. להלן פסק דין בנושא פיצוי על מידע שגוי: פסק-דין 1. בפני תביעה אשר הוגשה על ידי מר שלום סוויד (להלן: "התובע") נגד מר פופוביץ (להלן: "הנתבע") ועירית רחובות (להלן: "הנתבעת") לתשלום סך של -. 42,030 ₪. 2. א. על פי התביעה, במרץ 1998 נחתם בין התובע לבין מר ארז גולדשטיין (להלן: "גולדשטיין") אשר היה הבעלים של זכויות החכירה בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 203 בגוש 3700, ברחוב גוש עציון 36, ברחובות (להלן: "הנכס") לרכישת מחצית הזכויות בנכס לאחר בניית יחידת דיור שניה. ב. במקביל לחתימת ההסכם מסר גולדשטיין לתובע טופס מידע להיתר בניה של הועדה המקומית רחובות מתאריך 14.12.97 חתום על ידי הנתבע, אשר על פי האמור בו, ניתן לבנות בנכס שתי יחידות דיור. בהסתמך על טופס המידע חתם התובע על הסכם הרכישה הנ"ל. ג. ביוני 1998 הגיש התובע באמצעות גולדשטיין בקשה לקבלת היתר לבניית יחידת דיור שניה בנכס. ד. בישיבתה מיום 28.9.98 דחתה ועדת המשנה של הועדה המקומית לתכנון ובניה של הנתבעת את הבקשה בנימוק, כי עפ"י תב"ע מותר לבנות במגרש יחידת דיור אחת בלבד. ה. לאחר דין ודברים בין התובע לבין מנהלת מחלקת הנדסה של הנתבעת, הומלץ לתובע להגיש בקשה לשינוי תב"ע מקומית. ו. במהלך החודש הוגשה בקשה לשינוי תכנית מתאר ולאחר תהליך אשר נמשך שמונה חודשים אושרה התוכנית ביום 6.5.99. ז. טוען התובע, כי בשל התהליך האמור נגרם עיכוב של שמונה חודשים בקבלת היתר לבניית יחידת הדיור השניה וכי עקב כך נגרמו לו נזקים שונים: (1) התובע נדרש לשלם מס רכוש בגין מגרש ריק עבור השנים 98'- 99'. בסכום כולל של 16,435 ₪. התובע העמיד תביעתו בגין מס רכוש ע"ס של 8,630 ₪ בלבד עבור שנת 1999. (2) שווי שכר דירה בגין 8 חודשים סך של -. 23,400 ₪. (3) טרדה, בזבוז זמן ועגמת נפש סך של -. 10,000 ₪. 3. א. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי יש לדחות התביעה על הסף בשל שיהוי בלתי סביר, שכן התביעה הוגשה בסמוך למועד התיישנותה, ובכך גרם התובע נזק ראייתי. ב. אין כל קשר סיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבעים המוכחשים כלשעצמם לבין העיכוב הנטען בקבלת היתר הבניה ותוצאותיו כשלעצמם. ג. העיכוב אירע אם בכלל כתוצאה מרשלנותו ו/או פזיזותו של התובע. ד. לחילופין, מעשי ו/או מחדלי התובע ניתקו הקשר הסיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבעים לבין התאונה (כך במקור- צריך להיות כנראה "העיכוב"- ר.ש.) ותוצאותיה (תוצאותיו). ה. הנתבעים טוענים, כי התובע ברשלנות ו/או בחוסר זהירות פעל בניגוד לתנאים המפורטים בטופס המידע כדלקמן: "למרות שהחומר נבדק בזהירות, תתכן טעות. אם בדעתך לעשות עסקה כלשהי בנכס, בדוק וודא בעצמך את זכויות הבניה, לרבות הקיים כבר על החלקה". בכך שלא וידא בעצמו את זכויות הבניה בנכס, לא ביצע אמצעי בדיקה נאותים ו/או מספיקים כדי לבדוק את הנכס הנרכש. לא עשה כל שביכולתו למנוע האירוע הנטען ולא נהג כפי שאדם סביר הרוכש נכס היה נוהג. לפיכך, אין להלין אלא על עצמו. ו. הנתבעים טוענים, כי בשל מעשיו ו/או מחדליו הנ"ל של התובע, האחריות לאירוע הנטען רובצת במלואה עליו. לחילופין, רשלנותו התורמת לאירוע הינה בשיעור 100% ולפיכך, אין הוא זכאי לכל פיצוי שהוא בגינו. ז. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים של התובע. 4. א. אין מחלוקת, בין הצדדים, כי המידע המפורט בטופס מידע להיתר בניה מיום 14.12.97, נספח 2 לתביעה, שגוי (עמ' 7-8). ב. הנתבעים טענו בכתב הגנתם (ס' 4 ב' ) וכן בסיכומיהם (ס' 3- 4), כי התובע לא הסתמך על טופס המידע, אלא על דברי גולדשטיין עמו סגר התובע את פרטי העסקה עוד קודם לחתימת ההסכם. אני דוחה הטענה. ג. התובע העיד, כי בנובמבר 97' רכשה בת דודתו מהתובע את החלק הקדמי של המגרש וכי במועד אחד התשלומים פגש הוא את התובע בבית דודו. לדבריו, פגש לראשונה את התובע בפברואר 98' (בטעות נרשם 97') ואחרי חודש נחתם ההסכם (עמ' 4, ש' 5- 18). דברים אלה מתיישבים עם גירסת התובע, כי הסכם המכר בינו לבין גולדשטיין נחתם במרץ 1998 (ראו גם ס' 3 לתצהיר גולדשטיין). כזכור, ויתרה ב"כ הנתבעים על חקירתו, כך שאני רואה הדברים כמוכחים. דברי התובע, כי עובר לחתימת ההסכם בין בת הדודה לבין גולדשטיין ידעו הם כי גולדשטיין עומד למכור את החלק העורפי של המגרש למישהו אחר אין בהם משום הוכחה, כי באותו מועד נקשר הסכם בין התובע לבין גולדשטיין. כאשר מדובר בבניה צפויה של שתי יחידות על מגרש, ויחידה אחת נמכרת תחילה אך סביר הוא, כי ההסכם יכלול התייחסות למכר צפוי של היחידה הנוספת. ד. אני מעדיפה גרסתו של התובע, כי רכש את הנכס בהסתמך על האמור בטופס המידע היינו, כי ניתן לבנות על המגרש שתי יחידות דיור. 5. א. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי לנוכח הכלל בדיני הנזיקין לפיו, יש לפסוק לניזוק את אותו פיצוי אשר יש בו כדי להעמידו במקום בו היה לולא בוצע כלפיו מעשה העוולה, אין התובע זכאי לכל פיצוי שהוא, שכן גם אם הסתמך על טופס המידע לא נגרם לו כל נזק ולמצער נגרם לו נזק מזערי אשר אדם מן הישוב לא היה פונה בגינו לבית משפט (ס' 5- 8 לסיכומיהם). ב. ב- ע"א 5610/93 יוסף זלסקי ואחר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון (פורסם בתקדין) אשר צרפו הנתבעים לסיכומיהם נקבע: "ענייננו כאן בעוולה של מצג שווא רשלני. עוולה זו גרמה, על פי ממצאיו של בית המשפט המחוזי, לכריתת חוזה בין המערערים לבין מוכרי הקרקע למכירת הקרקע. מהי אמת המידה לפיצוי בגין עוולה זו? בדומה לעיקרון הכללי בדיני הנזיקין. אמת המידה שאומצה לפיצוי בגין מצג שווא רשלני מתמקדת בפיצוי הניזוק, באופן שהוא יועמד במקום בו היה אלמלא נעשה כלפיו מצג השווא הרשלני. אמת מידה זו לא מגינה על מלוא אינטרס הצפיות של הנפגע. היא אינה באה להעמיד אותו במקום בו היה אם המצג היה אמיתי. היא מתמקדת בהגנה על אינטרס ההסתמכות" (סעיף 7 לפסק הדין הנ"ל). בהמשך ציטט כב' השופט אור ממאמר של פרופ' טדסקי בהתייחסו לאמת המידה הכללית המנחה את דיני הנזיקין: "...תשלום הפיצויים בנזיקין לא נועד להעניש את המעוול. הוא לא נועד גם להעשיר את הנפגע. כל מטרתו היא להיטיב את נזקו של הנפגע" (מובא בסעיף 8 של פסק הדין הנ"ל). ג. אינני מקבלת את החלת הכלל המשפטי על ידי הנתבעים בסיכומיהם על נסיבות המקרה שבפני. התברר כאמור, כי התובע התקשר בהסכם רכישת מחצית הזכויות בנכס בהסתמך על המידע השגוי, ובשל כך נאלץ להגיש בקשה לשינוי תכנית מתאר. ההליך הנוסף אשר נאלץ התובע לנקוט הוא תוצאה של מצג השווא הרשלני והוצאות ותוצאות תיקונו הם הנזקים. אין ממש בטענת הנתבעים, כי בחירתו של התובע שלא לבטל את העסקה לאחר גילוי הטעות מלמדת, כי היה מתקשר בהסכם גם לו ידע מראש מצב הדברים לאשורם (סעיף 8 לסיכומים). ד. (1) בספרו של עו"ד משה וייסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאה לאור שנהב הדרכות בע"מ, נאמר: "המגמה הכללית, כפי שעולה מן הפסיקה, וגלת בהרחבת אחריותה של הרשות בנזיקין כלפי האזרח, כחלק מתפיסתו הכללית של בית המשפט להגן על החלש באשר הוא כזה. לפיכך, גם אם אין מוטלת על הרשות השלטונית כל חובה חוקית וסמכותה היא רשות בלבד, עשויה הרשות לשאת באחריותה בגין רשלנות, מכוח הפרת חובת הזהירות שהינה חובה נפרדת, אשר מקורה ביחסי הקרבה הנובעים מהפעלת הסמכות השלטונית. כן, עשויה המדינה לחוב כאחראית ישירה לעוולה אשר נגרמה על-ידי מי מהגופים המשתייכים למנגנון הממשל, כגון: עירייה, וועדה עירונית, וועדה מחוזית... בהיותם ארגונים אשר באמצעותם פועלת המדינה וחלק ממערכת השלטון" (שם, עמ' 752- 756). (2) בע"א 209/85 עיריית קריית-אתא נ' אילנקו בע"מ, פ"ד מב (1) 190, בעמ' 204 נאמר: "רשות מקומית, המרכזת במחלקה ממחלקותיה אינפורמציה ייחודית בנושאי תכנון ובינוי ערים, ואשר עובדיה נוהגים לספק מידע בנושאים האמורים לציבור פונים, והם עושים זאת אגב מילוי תפקידם הציבורי, הרי עובדי הרשות, ומכוחם הרשות המקומית עצמה, חבים חובה שלא להתרשל באספקת המידע המבוקש ולספק מידע אמיתי ומהימן, מקום שההסתמכות על אותו מידע צפויה ומסתברת בנסיבות העניין". (3) בע"א 1540/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ, פ"ד נז (3) 374, בהסתמך על פס"ד הנ"ל נאמר: "דברים אלה יפים גם לענייננו, הגם שבמקרה שלפנינו אין מדובר ברשות מקומית אלא בוועדה מקומית לתכנון ולבנייה. גם אין חשיבות, לדעתנו, לסיווגם הארגוני של מקום עבודתם של מהנדס העיר ויועצה המשפטי - אם כמחלקת בינוי, אם כמחלקה לפניות הציבור ואם בכל דרך אחרת - ובלבד שההסתמכות על המידע שנמסר על ידיהם במסגרת מילוי תפקידם הייתה צפויה ומסתברת בנסיבות העניין" (עמ' 379). ה. אני סבורה, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לו עקב הסתמכותו על המידע השגוי בטופס המידע. ו. התובע הודה, כי פרק זמן העיכוב הינו כ- 7 חודשים (עמ' 5, ש' 24- 31, עמ' 6, ש' 1- 3). 6. כזכור, תבע התובע פיצויים בגין תשלומי מס רכוש, שווי שכר דירה, וכן טרדה, בזבוז זמן ועגמת נפש. א. הוכח, כי התובע שילם מס רכוש בגין פרק זמן העיכוב כנ"ל: (1) בגין חודשיים בשנת 1998: 1,300= 2 X 7,805 12 (2) בגין חמישה חודשים בשנת 1999: 3,596 = 2 X 7,805 12 סה"כ : 4,896 ₪ ב. אני דוחה התביעה בגין שווי שכר דירה: התובע אינו רשאי לתבוע שווי שכר דירה של יחידת הדיור שהרי טען בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית, כי התכוון לגור בבית. זאת ועוד, לא ניתן לקבל המסמך מיום 6.9.04 הערכת שווי נכס להשכרה אשר צירף התובע לתביעתו, כראיה. סעיף 12 (א) לחוק שמאי מקרקעין, תשס"א-2001 קובע: "לא תוגש לבית משפט שומת מקרקעין אלא אם נערכה בידי שמאי מקרקעין". המסמך האמור אשר הוגש על ידי סוכן נדל"ן אינו יכול להוות ראיה ובנוסף לא נערך כחוות דעת לפי פקודת הראיות [נוסח חדש]. למען הסר ספק, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין שכר דירה כלשהו, שכן לא טען ולא הוכיח, כי שילם שכר דירה כלשהו בפרק זמן העיכוב. ג. התובע תבע פיצוי בגין טרדה, בזבוז זמן ועגמת נפש בסך -. 10,000 ₪. התובע לא הביא כל ראיה חיצונית לביסוס הסכום הנתבע בגין רכיב זה של התביעה. אני פוסקת פיצוי על דרך האומדנא - סך של -. 2,500 ₪. 7. אני סבורה, כי לתובע אשם תורם לעכוב ולתוצאותיו כנ"ל; כאמור לעיל בסעיף 4 של טופס המידע נכתב : "...למרות שהחומר נבדק בזהירות, תתכן טעות. אם בדעתך לעשות עסקה כלשהי בנכס, בדוק ווודא בעצמך את זכויות הבניה, לרבות הקיים כבר על החלקה". באמצעות הערות אלה, המהוות חלק מנוסח סטנדרטי המופיע בטופסי המידע הניתנים ע"י הנתבעת למבקשי המידע ( כפי שהודה הנתבע בחקירתו, עמ' 8 לפרוטוקול), מבקשת הנתבעת לפטור עצמה מאחריות, שכן לטענתה היה על התובע לבדוק את המצב התכנוני פעם נוספת. במצב דברים זה, תתכן תוצאה בלתי סבירה, לפיה תהיה הנתבעת פטורה מאחריות פעם אחר פעם, וזאת גם אם תערכנה מס' בדיקות לפני שתבוצע עסקה בפועל. יש לציין כי מהראיות התברר כי לא היה שינוי בין מועד טופס המידע לבין מועד הגשת הבקשה להיתר לאחר חתימת הסכם הרכישה. לא ניתן לקבל תוצאה זו. עם זאת, בנסיבות העניין, סביר היה, כי טרם חתימת הסכם הרכישה יבדוק התובע את המצב התכנוני בין בעצמו ובין באמצעות גורם מקצועי מטעמו. משלא עשה כן , אני סבורה, כי לתובע אשם תורם בשיעור של 30%. 8. אשר לאחריותו של הנתבע, בספרו הנ"ל של עו"ד ויסמן, בעמודים 765-766, נאמר: "סעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] עניינו באחריותו האישית של עובד ציבור בנזיקין. ס"ק (א) פוטר את העובד מאחריות אם עשה פעולתו במסגרת תפקידו או סבר בתום-לב כי הוא פועל במסגרת תפקידו ולמענו. פטור זה תקף לכל עוולה למעט לגבי עוולת הרשלנות. יש הסבורים כי היעדר הפטור מתייחס לא רק לעוולת הרשלנות אלא לכל עוול המבוססת על התנהגות בלתי סבירה. האחריות הנזיקית תוטל במקביל הן על המעוול הישיר - עובד הציבור והן על הרשות השלטונית בגין עוולות שביצעו עובדיה. אחריות זו תידון על-פי העקרונות הרגילים החלים על אחריות מעבידים... במקרים חריגים תוטל האחריות כולה על שכמו של עובד הציבור - המעוול הישיר וזאת כאשר ניצל לרעה את הסמכות השלטונית שהוקנתה לו, לטובת קידום אינטרסים פרטיים". (וראו גם סעיף 5 ד' (2) לעיל). 9. טענת הנתבעים, כי הבקשה היא לקבלת מידע לא הוגשה ע"י התובע, אלא ע"י גולדשטיין ומשום כך אין לתובע יריבות עם הנתבעים נטענה לראשונה בסיכומים, אינני מקבלת אותה גם לגופה,באשר הובהר כאמור כי התובע הסתמך על המידע האמור ובאשר אני סבורה כי בנסיבות העניין, הנתבעת צפתה ו/או היה עליה לצפות, כי רוכש פוטנציאלי יעשה שימוש במידע הנ"ל ויסתמך עליו כפי שקרה במקרה דנן. 10. לאור האמור לעיל, אני חייבת את הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 5,177 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21/9/2004 ועד התשלום המלא בפועל (לא שמעתי מהתובע כל הסבר מניח את הדעת, מדוע הוגשה התביעה רק בתאריך האמור) וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מיסיםקרקעותפיצוייםמס רכוש - נזקי מלחמהמגרשים ריקים