פסק דין תביעה לפיצויי בעילה של "לשון הרע", בעקבות פרסום מס' הפלא' של התובע בתוך מודעה שפורסמה במקומונים של הנתבעת 1, על פי הזמנת הנתבעת 5, מודעה שתוכנה "מדור הכרויות" בו מוזמן הציבור להתקשר למס' הפלא' שפורסם, ולפתוח "טלצ'ט" אישי בחינם. במקום מס' הפלא' שהיה צריך להיות מפורסם 700333-055 פורסם מס' הפלא' של התובע - 700300-055. מס' הפלא' של התובע הופיע באותה מודעה פעמיים. התובע טוען כי בהיות מס' הפלא' שלו מפורסם וידוע בקרב לקוחות רבים, בעקבות עיסוקו כמפורט להלן, גרם לו הפרסום לעוגמת נפש רבה, ופגיעה בשמו הטוב וכן לפגיעה בחיי המשפחה. התובע מעמיד את סכום התביעה על סך 250,000 ₪. רקע: התובע עוסק בשיווק תוצרת חקלאית בכל רחבי הארץ ובין היתר הוא שותף ובעל מניות בחברת שיווק "תנובת העמק ושיווק תוצרת חקלאית". הנתבעים 1-4 הינם חברת מעריב מקומונים בע"מ, מנכ"ל העיתון, העורך הראשי והמו"ל של העיתון; הנתבעת 5 הינה החברה שהזמינה את הפרסום בתוכן כפי שמופיע בפרסום. הנתבעת 5 מנהלת אתר להיכרויות ותאי דוא"ל עבור מנויים ולקוחות. במקומונים שהופצו ביום ו' 22.6.01, פורסמה לאורך עמוד שלם, הזמנה לציבור לפתוח טלצ'ט אישי בחינם. במודעה נכתב, בין היתר, "טלצ'ט מערכת הכרויות טלפונית, מהפכנית המאפשרת קישור מהיר ודיסקרטי במגוון רחב של אפשרויות בטלצ'ט קל להכיר משתמשים חדשים, לשוחח עימם ישירות ולדלג משיחה לשיחה מתי וכמה שרק רוצים. התקשרו ופתחו טלצ'ט אישי בחינם, בטל' - 300-700-055 ואנו נדאג לפרסמו במדור, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה". טענות התובע: התובע, איש עסקים, נשוי ואב לחמישה ממשפחה שמרנית ושומרת מסורת. במועד הרלוונטי לתביעה החל התובע לקבל עשרות שיחות טלפון למכשיר הטלפון הנייד שברשותו, בכל שעות היממה. לדבריו, כאשר ענה לשיחות הנכנסות נחרד לשמוע כי הפונים אליו מבקשים לשמוע פרטים אודות שירותי מין שהוא נותן ואף להציע לו הצעות מגונות. כאשר ניסה להסביר לפונים כי מדובר בטעות "זכה" לשמוע קללות וגידופים. בעקבות הטלפונים שקיבל, התברר לתובע לחרדתו כי מספר הפלא' פורסם בהבלטה במודעה המזמינה את הציבור לפתוח תאי דואר להיכרויות. התובע, שדאג להזמין תמורת תשלום, מס' פלאפון קליט על מנת להקל על עסקיו, קיבל שיחות טלפון מחברים ומכרים, שזיהו את מספר הפלא' הייחודי שלו ופנו אליו על מנת לברר את פשר העניין. הוא הפך למושא צחוק בין מכריו ואף סבל רבות וממושכות מרכילות אודותיו. לדבריו, הוא נותר המום ומבויש כאשר עליו להתמודד עם זוגתו ומשפחתו, עם מכריו ועם עשרות פונים אנונימיים. התובע טוען כי חייו וחיי משפחתו השתנו לבלי הכר לאחר פרסום מספר הטלפון שלו במודעות מסוג זה מבלי שביקש זאת. חיי הנישואין שלו התערערו, היחסים בינו ובין אשתו הפכו מתוחים מאוד, מלווים בוויכוחים חוזרים ונשנים, אשתו סירבה להאמין לדבריו והסיקה כי הוא "פתח עסק נוסף" [עדותו בפרוט' מיום 2.11.05 ע"מ 16 ש' 5-6). כמו כן, העיד התובע כי ילדיו נחשפו לשיחות טלפון גסות מאוד וכן סבלו מהערות מצד חבריהם. הוא ומשפחתו הפכו מושא ללעג בין מכריהם. התובע עובד עם קיבוצים דתיים ובעקבות המקרה הנדון סירבו להמשיך ולעבוד עימו. כאשר פנה התובע לנתבעים 1-4 ההצעה היחידה שהיתה להם עבורו היא להחליף את מכשיר הטלפון ואת המספר, אולם הוא סירב לקבל את ההצעה, מאחר ומדובר בקו שיחות המשרת את עבודתו והידוע לכל לקוחותיו. טענות הנתבעים: הנתבעים מודים שאכן במודעה שפורסמה, נרשם מס' הפלא' של התובע. לטענתם, מדובר בטעות סופר, מספר הפלא' של התובע פורסם בשוגג וללא כוונה רעה. הנתבעים 1-4 טוענים כי הטעות אינה נובעת מאשם כלשהו מצידם. עובר לפרסום המודעה הם לא יכלו לדעת על קיומה של טעות הסופר. הנתבעת 5, שהיא מזמינת המודעה, היא גם זו שקובעת ואחראית לתוכן ולפרטים שבמודעה. מודעת הפרסום נשלחה לאישורו של מבקש הפרסום וזה אישר את תוכנה. הפרסום השגוי היה חד פעמי. משנתברר כי נפלה טעות סופר דאגו הנתבעים 1-4 לתקן מיידית את הטעות כך שבפרסומים שהופיעו בשבועות לאחר מכן הופיע מספר הטלפון הנכון. הטעות היא בגלל הדמיון בין מס' הפלא'. בעוד שמס' הפלא' של התובע הינו - 300-700-055 המס' הנכון שהיה אמור להיות מפורסם הינו 333-700-055. הנתבעים ניסו ליצור קשר עם התובע על מנת למצוא יחד פתרון לבעיה. התובע סירב לענות לפניותיהם וסירב להידבר עם מי מטעמם. התובע פעל בחוסר תום לב וסירב להקטין את נזקו, מאחר וביקש לנצל את הטעות ולהעשיר את כיסו. לגרסת הנתבעים 1-4, כאשר נתגלתה הטעות המצערת פעלו מיידית לתיקון הטעות וכבר בגיליון שלאחר מכן תוקנה הטעות והוסר מספר הפלאפון של התובע מהמודעה. בנוסף, ניסו לפנות לתובע מיוזמתם והציעו לו פתרון טכני כך שהיה חוסך מהתובע קבלת שיחות בעקבות פרסום מספר הטלפון השגוי. התובע סירב להתייחס לפניותיהם ולהצעות מטעמם ולפיכך פעל בחוסר תום לב. הנתבעת 5 מכחישה כי היא זו שהזמינה את הפרסום עם מס' הפלא' השגוי. לטענתה, הטעות במס' הפלא', נעשתה אצל הנתבעת 1. לעניין טענות התובע, טוענת הנתבעת 5 כי התובע מגזים בתיאור השלכות הפרסום השגוי וטענותיו חסרות אחיזה במציאות. הנתבעים 1-5 טענו כי לא קמה לתובע עילת לשון הרע וכי התובע הרחיב חזית בסיכומיו. סכום הנזק הנתבע הינו מופרז ביותר , התובע לא עשה דבר להקטין את נזקו וכן, לנתבעים עומדת הגנה של מה בכך. חומר הראיות: בנוסף לעדותו, העידו מטעמו של התובע מס' עדים - מר מדר מעוז, מר אברהם גבריאל, מר לוי שגיב ומר רחמים יעקב. מטעם הנתבעים 1-4 העיד הנתבע 2 וכן מזכירתו- הגב' מיכל ראוך. מטעם הנתבעת 5 העיד מר אבי קאיש. גרסתו של התובע היא כי ביום 22.6.01 [יום שישי] החל לקבל מספר רב של שיחות למכשיר הפלא' הסלולארי שברשותו. שיחות הטלפון היו על מנת לברר פרטים אודות מערכת היכרויות טלפונית. אחת השיחות הייתה מקרוב משפחה של אשת התובע וגם הוא התקשר על מנת לברר פרטים אודות מודעת היכרויות. לדבריו, הוא זיהה את קרוב המשפחה ואז גילה, למרבה הפתעתו, כי מספר הטלפון שלו מופיע במודעת פרסום בעיתון המזמינה את קהל הקוראים ליצור קשר ולהצטרף למערכת ממוחשבת לשירותי ההיכרויות. [קרוב המשפחה לא הוזמן להעיד]. ביום ראשון 24.6.01 פנה אל הנתבעת 1 ומנכ"ל הנתבעת הציע לו, תוך זלזול רב, מספר ומכשיר טלפון חדש. הוא סירב להצעה מאחר ומדובר במכשיר המשמש אותו בעבודתו והידוע לכל לקוחותיו. על כן, פנה אל בא כוחו. עדותו של מר מדר מעוז: העד סיפר כי הוא מכיר את התובע היכרות עסקית בלבד. במועד הרלוונטי לכתב התביעה ראה בעיתון מקומי של איזור הקריות מודעת היכרויות ובה הופיע מספר הטלפון של התובע. לדבריו הוא מכיר היטב את מספר הטלפון האמור מאחר והוא מחייג אליו מספר פעמים ביום. העד יצר קשר טלפוני עם התובע והתבדח על חשבונו. בנוסף, סיפר העד כי כאשר שהה בשוק הסיטונאי בתל אביב שמע סוחרים שונים מדברים בגנותו של התובע ואומרים כי התובע "פתח ענף נוסף, ענף היכרויות" (פרוט' מיום 2.11.04 ע"מ 5 ש' 3). העד הוסיף וציין כי מודעת ההיכרות, כפי שהופיעה בעיתון, נראתה בעיניו כמודעה לשירותי מין. עדותו של מר אברהם גבריאל: מתגורר במושב פרזון בחבל התענ"ך ובעל בית קלייה לפיצוחים וקפה בעפולה, העיד על עצמו כי הינו דתי השומר שבת. העד סיפר כי התובע ממשפחה מסורתית, מניח תפילין ומתפלל בבית הכנסת אולם, יחד עם זאת הוא אינו שומר שבת ומשוחח בטלפון בשבתות. במועד הרלוונטי לכתב התביעה שהה בחיפה ורכש עיתון. לעיתון צורף מקומון העיר חיפה. כאשר עיין במודעות ההיכרויות בעיתון ראה את מספר הטלפון של התובע. מאחר והיה זה יום שישי, והוא שומר שבת, יצר קשר עם התובע רק ביום ראשון. עוד סיפר העד כי חבריו פנו אליו וסיפרו לו כי הם ראו את המודעה בעיתון והחלו לדבר בגנותו של התובע. כמו כן בתחילה גם הוא עצמו האמין לפרסום המודעה "בהתחלה האמנתי, בסה"כ הוא גבר יפה... האמנתי שיש לו (לתובע) עסק צדדי והוא מסתיר ממני. אמרתי שבגלל שהוא יפה יש לו את התכונה להתעסק בדבר הזה.... הבנתי שמסתתר פה מכון ליווי אחרי ההודעה הזו.לפי המודעה הבנתי שהוא מתעסק במכון ליווי " [פרוט' מיום 2.11.04 ע"מ 7 ש' 13-15 וש' 19-20]. העד הוסיף וסיפר כי כאשר שהה יחד עם התובע במחסן שבבעלותו אנשים רבים התקשרו למכשיר הטלפון שלו ושאלו, "כמה זה עולה, איפה אפשר להיפגש" ואף היו כאלה שביקשו שנערת ליווי תגיע לביתם. עדותו של מר לוי שגיב: במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה היה מנהל מכירות של חברת "תלמה טק". העד סיפר כי הוא מכיר את התובע היטב וכי כי כאשר נפגש עימו היה עד למספר רב של שיחות שנכנסו למכשיר הטלפון שלו בעניין היכרויות. לדבריו, הוא היה עד למתח ביחסים שבין התובע ואשתו וכן, לחשדות שהופנו כלפי התובע על ידי אשתו אולם לא ראה אותם מתווכחים. העד הוסיף וציין כי אנשים רבים מאזור העיר עפולה פנו אליו, כאשר ראו את המודעה בעיתון, לאור היכרותו עם התובע וביקשו לקבל פרטים נוספים. עדותו של מר רחמים יעקב: במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה עבד בחברת ירקות בעיר בית שאן. כאשר ראה את המודעה, בעקבות שמועות שהיו, יצר קשר עם התובע לברר את פשר העניין "אמרתי לו מה אתה לא מספר לי שפתחת עסק, הוא לא צחק" [פרוט' מיום 2.11.04 ע"מ 13 ש' 1-2]. לדבריו, המודעה נראתה בעיניו כמודעה לשירותי מין. כמו כן, אנשים נוספים דיברו על העניין. הנתבעים 1-4 הודו כי נפלה טעות סופר כאמור, ומספר הפלא' של התובע פורסם במודעת ההיכרויות. מטעם הנתבעים 1 ו- 4 העידו הנתבע 2 ומזכירתו באותה עת. הנתבע 2 העיד כי פעל מטעמם של הנתבעים 1-4 וכי כאשר נתגלתה הטעות המצערת הוא פעל באופן מיידי על מנת לתקן את הטעות וכבר בגיליון שלאחר מכן תוקנה הטעות והוסר מספר הטלפון של התובע מהמודעה. לדבריו, ניסה לפנות לתובע מיוזמתו, מספר פעמים על מנת להציע לו פתרון טכני כך שהיה חוסך ממנו קבלת שיחות בעקבות פרסום מספר הטלפון השגוי. באחד הניסיונות הצליח לשוחח עם התובע, אולם זה טען כי הוא עסוק ואמר כי יצור עימם קשר במועד מאוחר יותר. לדבריו, התובע לא יצר קשר עימו ועל כן ניסה, הן באמצעות מזכירתו והן באופן עצמאי, ליצור קשר עם התובע.התובע סירב להתייחס לפניותיו ולהצעות מי מטעמו ולפיכך פעל בחוסר תום לב. הנתבע 2 אישר בעדותו כי לא פורסמה הודעה מתקנת בעיתון המופנית לכלל הציבור, והמציינת כי נפלה טעות ומספר הטלפון שפורסם בגיליון הקודם שגוי הוא. על פי עדותו, הנתבעת 5 היא זו שביקשה את פרסום המודעה, קבעה את תוכנה ואף אישרה אותה עובר לפרסומה. עדותה של הגב' מיכל ראוך- מזכירתו של הנתבע 2: העדה סיפרה כי בין התובע ובין הנתבע 2 נוצר קשר טלפוני. לדבריה, היא זו שקישרה בין השניים. בסיום השיחה ביניהם אמר לה הנתבע 2 כי התובע אמור ליצור עימו קשר בהמשך. משעבר זמן מה והתובע לא יצר עם מי מטעמם קשר ניסתה היא, מספר פעמים, ליצור עימו קשר אולם ללא הצלחה. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היה בידיה אישור מהנתבעת 5 לפיו היא מאשרת את תוכן הפרסום. כיום אין בידיה מסמך זה. לדברי העדה, אצל הנתבעת 5 עבדה הגב' מור ברק, שכאשר נתגלתה הטעות בפרסום, יצרה עימה קשר וזו אישרה בפניה כי שלחה אל הנתבעת 1 אישור להודעת הפרסום כפי שהיא [כאשר בה הופיע מספר טלפון השגוי]. מטעם הנתבעת 5 העיד מר אבי קאיש שסיפר כי מודעת הפרסום לא הועברה לאישור מי מטעמם, עובר לפרסום המודעה, ועל כן אין הם נושאים באחריות כלשהי לפרסום השגוי. המחלוקת: הנתבעים 1-4 הודו הן בכתבי הטענות, הן בתצהיריהם והן בעדותם בבית המשפט, כי אכן נפלה טעות במודעה שפורסמה במספר הפלא' של התובע. בנוסף, במכתב תשובה לנתבע מיום 19.7.01 הודתה הנתבעת 1 בפרסום השגוי "ביום 29 ביוני 2001, התפרסמה במקומונים בהוצאת מרשתי באזור אשדוד וחיפה במדור היכרויות מודעה , הנושאת בטעות את מספר הטלפון הסלולארי של מרשך" (התובע). לבית המשפט הוגש עותק של פרסום מודעת היכרות לפיה מוזמן הציבור הרחב ליצור קשר ולהצטרף למערכת היכרויות טלפונית, המספר שדרכו ניתן להצטרף למערכת היה מספר הטלפון של התובע. אשר על כן, אין מחלוקת כי מספר הטלפון של התובע אכן פורסם. כמו כן, אין מחלוקת כי ככל שנגרם נזק לתובע כתוצאה מהפרסום, יש לפצותו. הנתבעת 5 הכחישה את אחריותה לפרסום השגוי. המחלוקת העיקרית הינה לעניין גובה הנזק הנטען וכן לעניין חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם על הפרסום השגוי. דיון: פרסום לשון הרע הוא פרסום אשר עלול לבזות אדם, להשפילו או לפגוע במשרתו או בעסקו. בפרסום מסוג זה מתנגשים שני ערכי יסוד במשפט הישראלי: הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. האיזון החוקתי בין שני הערכים המנוגדים מוצא ביטויו בחוק איסור לשון הרע ובפסיקה בשני מובנים: א. א. קביעת האחריות - שימוש בחופש הביטוי, שיש בו פרסום לשון הרע הוא אסור (סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע). אולם, בנסיבות מסוימות החוק מגן על חופש הביטוי של הנתבע (פרסום מותר, פרסום שיש בו אמת, פרסום בתום לב בנסיבות מסוימות). ב. קביעת הסעדים- התרופה ההולמת היא פיצויים. בדרך כלל לא יינתן צו האוסר פרסום עתידי של לשון הרע בגלל הפגיעה הקשה בחופש הביטוי (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג(3) 840). דרכי הפרסום הן בלתי מוגבלות. פרסום לשון הרע, אם כוזב הוא, יקים עילת נזיקין של לשון הרע בהתחשב בנורמה החברתית המקובלת. המבחן הקובע לעניין מה ייחשב כהוצאת לשון הרע הוא האם יש באותה אמירה שנאמרה, כדי לפגוע באדם במידת הפגיעה כפי שנקבעה בחוק, בקרב החוג שעימו הוא נמנה, לפי הנהוג והמקובל באותו חוג. בענייננו, מספר הפלא' של התובע אכן פורסם בעיתונים שונים ברחבי הארץ מבלי שהוא ביקש לעשות כן. אין ספק כי הפרסום השגוי גרם לתובע לנזק ולעוגמת נפש. עצם הפרסום, בהקשר למודעת היכרות, הנתפסת בפי חלק מהאוכלוסייה, וזאת כפי שהעידו עדי התובע, כהודעה על שירותי מין או על שירותים מסוג זה ולא כמדור היכרויות תמים, כפי שניסו להציג זאת הנתבעים, גרם נזק לתובע. על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע פרסום מהווה "לשון הרע" כאשר הפרסום עלול להשפיל אדם בעיני אחרים או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, או כאשר הפרסום מייחס לאדם מעשים, התנהגות או תכונות העלולים לבזותו אדם בשל מוצאו או דתו. פרסום שגוי של מספר הטלפון מסוג זה השפיל את התובע בעיני אחרים, ייחס לו התנהגות העלולה לבזותו ואף עלול היה לפגוע בעסקו ובחיי משפחתו. הנתבעים הודו כי אכן נפלה טעות ופורסם מספר הפלא' של התובע בשוגג ועל כן אחראיים לפרסום לשון הרע המהווה עוולה אזרחית. כמו כן, גרמו הנתבעים נזקים שונים לתובע וחייבים לפצותו עליהם. אשר על כן, אני קובע כי פרסום מספר הטלפון של התובע מהווה "לשון הרע" ומקים את תנאי העוולה הקבועה בחוק. התובע הוכיח את תביעתו. הנתבעים אכן פרסמו לשון הרע פרסום שפגע בתובע, כאמור בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. הנתבעים טענו כי יסוד התביעה הינו "עניין של מה בכך" ועל כן עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע: "לא יראו בעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך". בהקשר הנזיקי מבטא סעיף 4 את הדוקטרינה המסורתית בדבר זוטי דברים [ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נו(4) 913]. אם ההטרדה היא "מעשה של מה בכך", כלומר, מעשה שאדם סביר לא היה מתלונן עליו , אין היא בת פיצוי. מספר הטלפון הסלולארי של התובע הופיע במקומונים השונים, על גבי עמוד שלם, כך שמי שמכיר את מספר הטלפון שלו לא יכול היה שלא לראותו ולזהותו. אין המדובר במעשה של מה בכך, כל אדם בר דעת ובעל מזג רגיל היה מתרעם על הפרסום ולא היה מסתפק "בהסבת תשומת לב העיתון לטעות הקולמוס שנפלה", כפי שטוענים הנתבעים. על כן, הגנה זו אינה עומדת לנתבעים. לעניין הנזק- התובע העיד כי נגרמו לו נזקים רבים הן בחייו האישיים והן בעבודתו. ההתרשמות שלי מהתובע ומעדי התביעה האחרים, הינה כי התובע נטה מאוד להגזים בתיאור נזקיו, ואף להקצין מאוד את התיאורים. גם עדי התביעה שהעידו מטעם התובע נטו להגזים. התובע ציין בעדותו כי בעקבות פרסום המודעה ובעקבות מספר רב של שיחות טלפון שקיבל, אשתו שוכנעה כי הוא הקים עסק חדש לשירותי מין או היכרויות. לדבריו, אשתו סירבה להאמין לו כי הפרסום שגוי ובמשך תקופה ארוכה יחסיהם התערערו. תיאור הנזקים מופרזים ומוגזמים. ראשית, התובע לא העיד את אשתו. הימנעות מהעדת עד, אשר עשוי לתרום לגילוי האמת, עשויה ליצור הנחה לרעת הצד שאמור ויכול היה להזמינו, ואף להוות חיזוק למשקל ראיות הצד שכנגד. התנהגות כזו בהיעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע. לתובע לא היה הסבר מדוע לא הראה לאשתו את המכתבים "המטהרים את שמו" שנשלחו אליו מטעם הנתבעים ובהם מופיעה הודאתה של הנתבעת 1 בדבר הפרסום השגוי הן לחבריו והן למשפחתו [להלן: "המכתבים"]. בנוסף, העיד התובע כי לילדיו נגרם נזק רב מאחר והיו הם מושא ללעג בין חבריהם. גם את ראש הנזק הזה לא הוכיח התובע, למעט האמור בתצהירו ובעדותו בבית המשפט. ייתכן וילדי התובע אכן ספגו הערות כלשהן אודות הפרסום בעיתון "ועסקו החדש" של אביהם אולם יש לציין כי במידה ואכן כך היה סביר הוא שהערות אלה היו למשך תקופה קצרה. עוד ציין התובע כי ילדיו נחשפו "לשיחות גסות" [ ת/5 ע"מ 2 סעיף 14]. התובע יכול היה להקטין את נזקו כך שהיה נמנע מלענות לשיחות הללו בנוכחות ילדיו וגם אם ענה לשיחות היה עליו לנתקן מיידית ולא להסביר לפונים כי חלה טעות כפי שהעיד שנהג לעשות. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, מזכירתו ונציג מטעם הנתבעת 5. מעדותם עולה כי כאשר התבררה הטעות המצערת, פנה הנתבע 2 לתובע מתוך כוונה למצוא פתרון הולם לבעיה. לדבריו, התובע סירב לענות לפניותיהם. ביום 19.7.01 נשלח מכתב מטעם בא כוחם של הנתבעים 1-4 לפין ביקשה הנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2 שהיה אז מנכ"ל הנתבעת, לשוחח עם התובע ולהציע לו פתרון טכני מיידי. התובע סירב לפניותיו ובחר להתעלם מהם. בנוסף, העיד התובע כי עד לימים אלו, כ- 4 שנים מיום פרסום המודעה, הוא עדיין סובל מהטרדות טלפוניות. המדובר במקומונים המתפרסמים אחת לשבוע. בגיליון שהופק שבוע לאחר הפרסום השגוי כבר תוקנה הטעות ופורסם מספר טלפון אחר. לא סביר בעיניי כי למרות שדובר בפרסום חד פעמי, כאשר בשבועות לאחר מכן פורסמה אותה מודעה עם המספר הנכון, שאיננו כולל את מספרו של התובע, עדיין ימשיך התובע, במשך תקופה שתוארה על ידו, תקופה של חודשים ארוכים, ולמעשה עד ליום עדותו בבית המשפט, שהתובע ימשיך לסבול מהטרדות טלפוניות. בנוסף, בעדותו סיפר התובע כי קיבל מספר רב של שיחות ואף, בעקבות כך, ניתן לו אישור לקבל תדפיס שיחות נכנסות. למרות טענתו ועדותו שקיבל לידיו כ- 60 עמודים ובהם פירוט השיחות, הוא לא הציג בפני ביהמ"ש את הפירוט האמור, כמו כן, כפי שתיאר התובע את סוג עבודתו, סביר הוא שחלק ניכר מהשיחות היו שיחות המיועדות אליו בשל עבודתו. עוד העיד התובע כי מספר קיבוצים דתיים סירבו להמשיך ולעבוד עימו בעקבות הפרסום בעיתון. התובע נשאל מדוע לא הראה להם את המכתבים ואמר "אני לא רוצה לחזור אחורנית היו לי קצת בעיות בעבר וזה העיר את המתים שלא היו קיימים. זה הדליק עוד פעם נורה אדומה" [פרוט' מיום 2.11.04 ע"מ 17 ש' 4-8]. התובע לא הציג בפני ביהמ"ש ולו ראיה אחת בדבר אובדן ההכנסה. אשר על כן, אני קובע כי התובע הגזים מאוד בתיאורי הנזקים ובסכום התביעה הנטען על ידו. התובע לא עשה דבר כדי להקטין את נזקו ופעל בחוסר תום לב כאשר סירב לענות לפניות מי מהנתבעים על מנת שיוכלו יחדיו למצוא פתרון הולם לבעיה שהתעוררה. לעניין האחריות - העדים שהעידו מטעם הנתבעים 1-4 סיפרו כי הנתבעת 5 היא זו שהזמינה את פרסום המודעה ופרטיה ואף עובר לפרסום המודעה נתקבל אצלם אישור מהנתבעת 5 לפיו היא מאשרת את תוכנה. הגב' מיכל ראוך העידה כי תוכן המודעה הסופי הועבר לנתבעת 5, לידי הגב' מור ברק, וזו אישרה את תוכן המודעה. מטעם הנתבעת 5 העיד מר אבי קאיש שסיפר כי הנתבעת מקפידה על כך שכל מודעה אותה היא מוסרת לפרסום, תישלח אליה בנוסח המלא והמדויק לצורך הגהה ואישור אולם במקרה הנדון לא הועבר אליה נוסח המודעה לאישור והגהה ועל כן אין היא נושאת באחריות לנזקו של התובע. הנתבעת 5 לא העידה את הגב' מור ברק, שלגביה נטען כי היא זו שאישרה את תוכן המודעה בפני הנתבעת 1, וזאת מבלי שניתן הסבר כלשהו לאי העדתה. בפני בית המשפט שתי גרסאות סותרות, לעניין האחריות לפרסום המודעה, המטילות את האחריות זו לעברה של זו, ומשלא הובאו ראיות כלשהן לגילוי מקום הטעות בפרסום, אני קובע כי האחריות תוטל באופן שווה על הנתבעים 1-4 ועל הנתבעת 5. הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי תפקיד בנתבעת 1 ו- 4, הנתבע 3 הוא מנכ"ל הנתבעת 1 ואילו הנתבע 3 הוא המו"ל. סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, מרחיב את קבוצת הנושאים באחריות לפרסום דבר לשון הרע באמצעי תקשורת: "11. אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת [תיקון: תשמ"ד] (א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת. (ב) באישום פלילי לפי סעיף זה תהא זו הגנה טובה לעורך אמצעי התקשורת שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע פרסום אותה לשון הרע ושלא ידע על פרסומה. (ג) בחוק זה - "אמצעי תקשורת" - עתון כמשמעותו בפקודת העתונות (להלן - עתון) וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור ; "עורך אמצעי תקשורת", בעתון - לרבות עורך בפועל, ובשידור - לרבות עורך התכנית שבה נעשה הפרסום ; "אחראי לאמצעי התקשורת", בעתון - המוציא לאור, ובשידורי רדיו וטלויזיה - מי שאחראי לקיומם." על פי הקבוע בסעיף 11 לחוק, הן עורך עיתון והן מו"ל של העיתון בעלי אחריות לפרסום דבר לשון הרע. אשר על כן, אני קובע כי גם על הנתבעים 2 ו-3, נושאי משרה אצל הנתבעות 1 ו- 4, מוטלת אחריות לפרסום השגוי. אני קובע את נזקו של התובע בסכום של 25,000 ₪, שיתחלק בחלקים שווים כאמור לעיל. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 12,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. אני מחייב את הנתבעת 5 לשלם, לחוד, לתובע סך של 12,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. טלפון (קווי)טלפוןפרסום