תאונת עבודה של קטין בן 15

פסק דין 1. כאשר היה התובע בן כ- 15 שנה עסק, לטענתו, יחד עם אחיו בן ה- 17 בניקוי בית הכנסת המצוי בחזקת המועצה הדתית חיפה (להלן - המועצה), ללא השגחה של מבוגר ולאחר שהוּבא לשם על ידי אביו. במהלך שהותו בבית הכנסת נחבל ונגרמו לו לטענתו נזקי גוף משמעותיים. חבותה של המועצה בגין הארוע, כמו גם אחריותם של גורמים אחרים, הם השאלות שיידונו בפסק דין זה. טענות התובע 2. התובע טוען בכתב תביעתו כי בחודש אוקטובר 1992 עת שהיה תלמיד ישיבה "קטנה" בן 15 וחצי, פנתה המועצה אליו ואל שני אחיו במטרה להעסיקם בעבודות ניקוי ושיפוץ כלליים בבית כנסת "הדרת קודש" בחיפה. בית הכנסת סגור זה שנים והמועצה היא מחזיקתו (להלן- בית הכנסת). נטען כי פניה זו של המועצה נעשתה בעקבות מקרים קודמים בהם הועסקו התובע ואחיו בביצוע עבודות דומות אצל המועצה. עוד נטען כי בין התובע לבין המועצה נקשרו יחסי עובד-מעביד, ובעקבותם החל התובע בעבודה בבית הכנסת. 3. לפי התובע, העבודות שלשמן הועסק כללו בין השאר ניקוי של קירות בית הכנסת, ניקוי חיצוני ופנימי של חלונות, ניקוי פיח בתקרה ותיקון חלונות. העבודות בוצעו על ידי התובע ואחיו, מבלי שהועמד עליהם פיקוח או השגחה מטעם המועצה. כמו כן נטען כי לא סופקו להם כלי עבודה נחוצים (בפרט סולמות) ולא הושמו אמצעי בטיחות. 4. על פי כתב התביעה, לצורך ניקוי הפיח שבתקרת בית הכנסת, ובהיעדר סולם, נאלץ התובע ביום 23.10.92 לאלתר ולטפס על ספסלים. הספסלים קרסו, והתובע צנח מגובה של 6.2 מטרים לרצפת הקומה הראשונה. נטען כי התובע נחבל קשות בראשו ובמקומות אחרים בגופו וכי נגרמו לו נזקי גוף שונים. בחוות הדעת הרפואיות מטעם התובע שצורפו לכתב תביעתו נאמר כי נגרמו לתובע נכויות צמיתות בתחום הנוירופסיכיאטרי בשיעור 50% ובתחום האורטופדי בשיעור 10%. 5. לטענת התובע הפרה המועצה את חובת הזהירות בה היא מחוייבת כלפיו מכח היותה מעבידתו ומכח היותה המחזיקה בבית הכנסת. התרשלות המועצה כלפי התובע התבטאה, בין השאר, בכך שהורתה לו לבצע עבודה שכרוכה בה סכנת נפילה מגובה מבלי שהזהירה או הדריכה אותו לכך; לא סיפקה לו כלי עבודה מתאימים ובפרט סולם; ולא הציבה פיקוח על העבודות. 6. עוד נטען כי מחדליה הנ"ל של המועצה מהווים עוולת הפרת חובות חקוקות הקבועות בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל - 1970; כי המועצה הפרה את חוזה העבודה עם התובע; וכי יש להחיל את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו". טענות אלו נזנחו על ידי התובע בסיכומיו. 7. להוכחת טענותיו העיד התובע בעצמו. כן העיד מטעמו אחיו, גרשון שורק (להלן- האח גרשון). טענות המועצה 8. בכתב הגנתה, הכחישה המועצה את טענות התובע. נטען כי בשנת 1997 שילמה לתובע באמצעות אביו סך של 2,554 ₪ לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבותה. סכום זה שולם כנגד ויתור מוחלט של התובע על טענותיו כנגד המועצה. בסיכומיה זנחה המועצה טענה זו. 9. לגופו של ענין, הכחישה המועצה את עצם קרות התאונה, את עצם ביצוען של עבודות על ידי התובע בבית הכנסת וכן את הנזק הנטען על ידו. לטענתה, לא התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד-מעביד. המועצה מעולם לא הזמינה את התובע לבצע עבודות עבורה, לרבות לא במועדים שקדמו לארוע. אביו של התובע, חיים שורק (להלן- האב), אשר הועסק על ידי המועצה כאיש אחזקה, הוא אשר נתבקש לבצע בעצמו תחזוקה מסוימת בבית הכנסת. 10. לטענת המועצה, האב אפשר על דעת עצמו לתובע להיכנס לבית הכנסת כדי שיבצע שם עבודות במקומו מבלי שהמועצה התירה זאת והאחריות מוטלת לפתחו של האב אשר אפשר זאת, וכן לפתחו של התובע. 11. מטעם המועצה העידו יעקב סמוטריץ' ודוד מצגר אשר שימשו כמזכירים הכלליים של המועצה (להלן - המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר, בהתאמה). במועדים הרלוונטיים לתביעה היה סמוטריץ' בשלבי עזיבת התפקיד והעביר חפיפה למחליפו מצגר. כמו כן העיד אליהו רוטנברג אשר שימש כגזבר המועצה (להלן - הגזבר רוטנברג). הודעת צד שלישי 12. המועצה הגישה הודעת צד שלישי כנגד האב וכנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן- מגדל) בה נטען כי זכאית היא לשיפוי מהאב וממגדל במידה ותחוייב לשלם לתובע סכומי כסף בגין תביעתו. 13. בהודעתה כנגד האב, טוענת המועצה כי האב התבקש על ידה לבצע עבודה נוספת של ניקוי בית הכנסת. נטען כי התרשלות האב והפרת חובות חקוקות על ידו באו לידי ביטוי, בין השאר, בכך שהביא על דעת עצמו את התובע לבית הכנסת; השאירו ללא פיקוח; לא הדריכו; ובחר להעסיקו לצורך רווח אישי של האב. על פי המועצה, רשלנות והפרת חובות חקוקות אלו הם הגורם הבלעדי לארוע. בכל אלה הפר האב את חובות הזהירות, הנאמנות והשליחות כלפי המועצה, וכן חובות חוזיות כלפיה. כמו כן נושא האב באחריות שילוחית למעשי התובע. אשר על כן, כך נטען, על האב לשפות את המועצה בכל סכום שתחוייב לשלם לתובע. 14. טענה לפיה יש להחיל את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" - נזנחה על ידי המועצה בסיכומיה. 15. בכתב הגנתו, מכחיש האב את עיקרי טענות המועצה כנגדו ואת זכותה לשיפוי ממנו. האב מודה בכך שהינו עובד המועצה, אולם מכחיש כי נתבקש לבצע עבודות ניקוי בבית הכנסת וכי קיבל על עבודות אלו תשלום. נטען כי כאיש אחזקה, לא כלל תפקידו של האב ביצוע עבודות ניקוי. לטענתו, העבודה שבגינה קיבל תשלום נוסף מהמועצה היתה תיקון שמשות בבית הכנסת, וזו בוצעה באפריל 1992, ללא קשר לתאונה שארעה לתובע באוקטובר 1992. 16. באשר לטענת המועצה בדבר חבותו, מכחיש האב רשלנות כלשהי מצידו וטוען כי לא הביא את התובע על דעת עצמו לבית הכנסת; כי התבקש על ידי יו"ר המועצה דאז, ישראל לבנון ז"ל (להלן - היו"ר לבנון) ועל ידי המזכ"ל סמוטריץ' לשכור בני נוער לצורך ניקוי בית הכנסת ולאחר שהציע להם כי לצורך כך יישכר התובע - הסכימו היו"ר לבנון והמזכ"ל סמוטריץ'; וכי לא היה זה מתפקידו לפקח על ביצוע העבודות על ידי התובע. לחילופין נטען כי מעשיו של האב נעשו במסגרת עבודתו אצל המועצה, ולכן אין להטיל עליו אחריות ישירה. אין להטיל עליו גם אחריות שילוחית שכן התובע לא היה שלוחו או עובדו של האב. לצורך הוכחת האירועים, העיד האב בעצמו. 17. בהודעתה כנגד מגדל טענה המועצה כי מגדל הוציאה לבקשתה פוליסה לכיסוי חבות מעבידים ואחריות צד ג', אשר היתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים לתביעה. נטען כי תביעת התובע מכוסה בפוליסה האמורה, וראיה לכך הוא התשלום של 2,554 ₪ אשר בשנת 1997 העבירה מגדל למועצה עבור התובע (באמצעות האב). על כן קמה למועצה זכות לשיפוי מאת מגדל בגין כל סכום שתחוייב לשלם לתובע, כמו גם בגין הוצאותיה המשפטיות של המועצה. 18. בכתב הגנתה, מכחישה מגדל את חבותה לשפות את המועצה בתשלום כלשהו. נטען כי תביעת התובע אינה מכוסה בפוליסת הביטוח. התובע לא היה עובד המועצה שכן נכח בבית הכנסת ללא ידיעתה של המועצה, ועל כן אין הארוע מכוסה בגדר הפרק של "חבות מעבידים" בפוליסה. בנוסף, הביטוח חל רק על משרדי המועצה והסִפְרִיָּה, ואילו הארוע התרחש בבית הכנסת, ומשכך אין הוא מכוסה בפרק "צד ג'". האחריות בגין הארוע מוטלת על המועצה ועל האב בלבד. מטעמה של מגדל העידה גב' מוניק רכס ששימשה בתפקיד חתמת. פסק הדין יעסוק בשאלת החבות בלבד. האם הוכח קרות התאונה? 19. ללא הוכחת התאונה אין מקום לבחון את אחריותם הנזיקית של המועצה ושל הצדדים השלישיים. כאמור, המועצה מכחישה כי התאונה אכן ארעה. ארשום כבר עתה שהתובע אכן נפגע בתוך כתלי בית הכנסת, אולם לא עמד בנטל להוכחת נסיבות התאונה. 20. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת 1997 הועבר ע"י מגדל באמצעות המועצה, אל האב, סכום של 2,554 ₪ עקב היפגעות התובע בבית הכנסת. המזכ"ל מצגר, אשר בסמוך לתאונה נכנס לתפקידו כמזכ"ל המועצה, העיד בחקירתו הנגדית על הנסיבות שהביאו את המועצה לפנות למגדל ולבקש את העברת הסכום לאב (עמוד 82 לפרוטוקול): "... השתדלנו לטובתו [לטובת האב - ב.ג.] ויש מושג של הגינות אישית, חברית, לאחר המקרה שקרה חיים [שמו הפרטי של האב - ב.ג.] בא ולא פעם שפך את ליבו על הוצאות שיש לו, תרופות, אנו בני אדם שעובדים יחד, אני אישית פניתי לחברת הביטוח פעם פעמיים שלוש וביקשתי, סיפור שנמשך שנתיים שלוש, ביקשתי שיתכן שלא מגיע לו אבקש לפנים משורת הדין לעשות לנו טובה כדי לעזור לאדם שמשכורתו לא בשמים, אדם מסור לתפקידו אנא השתדלו. לאחר תקופה מסויימת קיבלנו עבורו במיוחד כדי שנוכל לעזור לו בהוצאות שהיו לו." ובעמוד 83 לפרוטוקול ממשיך המזכ"ל מצגר ומעיד - "הוא [האב - ב.ג.] לקח את בנו כפי שהתברר לנו וקרה מה שקרה. ראינו בו כאדם מסכן שהתכוון לעשות טוב וקרה מה שקרה, הוא לא פשע לגבינו." 21. המזכ"ל מצגר העיד כי השגת הסכום האמור ממגדל דרשה ממנו מאמצים מרובים (ר' עמוד 83 לפרוטוקול). מאמצים אלו, שנמשכו תקופה ארוכה לאחר התאונה, אינם עולים בקנה אחד עם שלילת גרסת התובע והאב באשר לכך שהתובע נפגע בבית הכנסת. יש לשים לב שאילו חשדה המועצה באמת ובתמים כי הארוע לא התרחש כלל, או למצער התרחש שלא בבית הכנסת, היתה בודאי פועלת לחקור ענין זה. לא נטען כי היה בזמנו חשד כזה או כי חקירה כלשהי העלתה ממצאים השוללים כי התובע נפגע בבית הכנסת. 22. אימוץ גרסת התובע והאב ע"י המועצה, לפיה נפגע התובע בתוך בית הכנסת, נלמד לא רק מהשתדלותה של המועצה מול מגדל אלא גם מדברים מפורשים בענין זה מצד מנהלי המועצה. זמן קצר לאחר קרות הארוע סיפר עליו האב לאנשים במועצה. מעדויות עדי המועצה - שכולם שימשו בתפקידים בכירים בה - עולה כי לדעת אנשי המועצה נחשב האב אחראי וקפדן (ר' ס' 11 לתצהירי העדות הראשית של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ'; סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית של הגזבר רוטנברג; וכן עדותו של המזכ"ל מצגר בעמודים 81-83 לפרוטוקול חקירתו הנגדית). בחקירתו הנגדית ציין המזכ"ל סמוטריץ' (עמוד 76 לפרוטוקול) כי הוא מאמין לגרסת האב לפיה התובע נפל ונפגע בבית הכנסת: "ש. אתה כופר בכך שהיה ארוע כזה והנערים [התובע והאח שורק - ב.ג.] היו שם. גם את זה אתה מכחיש. ת. אני לא מכחיש. היה ארוע בבית הכנסת שבועז [התובע - ב.ג.] ואחיו היו ובועז נפל. זאת עובדה. מר שורק סיפר לי זאת ביום ראשון. אני מאמין לאבא. לא אמרתי שזה לא היה." (הדגשות לא במקור) לאור כל אלה יש לומר כי התובע עמד בנטל להוכיח כי נפגע בתוככי בית הכנסת. 23. ברם, נסיבות הארוע כפי שנטענו על ידי התובע - היינו, שנפל לאחר שטיפס על ספסלים לצורך ביצוע עבודות בבית הכנסת - לא הוכחו, לא בהודאת המועצה ולא בעדותם של מי שנטען שהיו עדים לתאונה. 24. הודאת המועצה - כפי שזו נלמדת מהשתדלותה להשיג את הכספים ממגדל ומדבריו הנ"ל של המזכ"ל סמוטריץ' - מתיחסת רק לעצם העובדה שהתובע נפגע בעת ששהה בבית הכנסת. המזכ"ל סמוטריץ' מציין בעדותו הנ"ל כי האמין לאב שארע ארוע בבית הכנסת. לא נאמר על ידו כי האמין לכך שהתובע נפל מספסלים במהלך ביצוע עבודה כלשהי שם. השתדלות המועצה מול מגדל אינה מלמדת כי המועצה מודה בכך שהתובע נפגע דווקא אגב נפילתו מספסלים תוך ביצוע עבודות. 25. אין בעדותם של התובע ושל האח גרשון הוכחה מספקת בנוגע לנסיבות התאונה הנטענות על ידו. בעדותם קיימות סתירות מהותיות. כך, בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי בעת התאונה עסק בניקוי התקרה (סעיפים 13-14 לתצהיר) ואילו בחקירתו הנגדית (עמוד 36 לפרוטוקול) העיד כי עסק בסגירת חלונות ובגירוש יונים. כך, בעוד שבתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי מטרת הניקוי היתה, בין השאר, הסרת פיח מתקרת בית הכנסת (סעיפים 11(ג), 12 לתצהיר העדות הראשית), הרי בעת שתיאר בחקירתו הנגדית את מטרת העבודות לא הוזכר על ידו כלל ענין ניקוי הפיח (עמודים 13, 17, 36 לפרוטוקול). גם עדות האח גרשון התאפיינה באי דיוקים: בתצהיר עדותו הראשית טען כי עסק עם התובע בניקוי התקרה ואילו בחקירתו הנגדית העיד כי הוא והתובע טיפסו לצורך סגירת חלונות (סעיפים 12-13 לתצהיר עדותו הראשית של האח גרשון; עמוד 50 לפרוטוקול חקירתו הנגדית). 26. עדותם של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ', שהיתה אמינה, שוללת את גרסתם של התובע והאח גרשון באשר לנסיבות פגיעת התובע. מעדותם של סמוטריץ' ומצגר עולה כי האב כלל לא התבקש לבצע עבודות ניקוי או תיקון בבית הכנסת הכרוכות בטיפוס לגובה. אכן, האב התבקש לתקן חלונות שבורים אולם דובר בחלונות נמוכים בקומת הקרקע ולא אלה שביציע בית הכנסת (עמוד 71 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל סמוטריץ'; עמוד 91 לחקירתו הנגדית של המזכ"ל מצגר). גם ניקוי לשלשת היונים לא היה כרוך בעבודה לגובה, שכן הלכלוך הצטבר במקומות נמוכים (עמוד 82 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל מצגר). גרסאותיהם של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ' היו עקביות והשתלבו זו בזו. נדמה שלא היה להם אינטרס להציג גרסה לא נכונה, וזאת בשים לב לכך שהאב נחשב לעובד מוערך במועצה. יתרה מזו, גרסותיהם נתמכו בעדותו של האב בחקירתו הנגדית, שם ציין כי העבודה שהתבקשו התובע והאח גרשון לבצע לא כללה עבודה בגובה, כי אם ניקוי הרצפה, המדרגות והספסלים (עמוד 106 לפרוטוקול). 27. גם דו"ח ניידת לטיפול נמרץ של מד"א אשר פינתה את התובע לבית החולים וגליון קבלת החולה של חדר המיון בבי"ח רמב"ם אליו פונה התובע (צורפו כנספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע) - אשר נערכו ביום הארוע - אינם מספקים תימוכין לגרסת התובע באשר לנסיבות בהן נפגע. במסמכים אלו צויין אמנם כי התובע נפגע עקב נפילה מגובה, אולם לא צויינו נסיבות הנפילה, כך שהאפשרות שהתובע נפגע בנסיבות אחרות מאלה הנטענות על ידו - כגון שקפץ - אינה נשללת. 28. לאור הסתירות הפנימיות בעדותם של התובע ושל האח גרשון, ובהיעדר התאמה עם גרסותיהם של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ' ושל האב, יש לקבוע כי אין בעדותם של התובע ושל האח גרשון כדי לשמש ראיה להוכחת נסיבות התאונה הנטענות על ידי התובע וכי נסיבות אלו לא הוכחו. האם חבה המועצה באחריות ישירה מכח היותה מעבידתו של התובע? 29. מעביד חב בחובת זהירות מושגית כלפי עובדו, ועליו לספק לו תנאי עבודה בטוחים. חובה זו נגזרת משליטתו של המעביד על מקום העבודה ועל עבודת העובד - שליטה המאפשרת לו לנקוט באמצעי זהירות סבירים. הצדדים הקדישו חלק לא מבוטל מטיעוניהם לשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין המועצה. 30. לדעתי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע למועצה. טענתו העיקרית של התובע בדבר העסקתו על ידי המועצה נסמכת על הסכמה מפורשת להעסקתו אשר ניתנה לאב, כך נטען, מפיו של המנוח ישראל לבנון ששימש בתקופה הרלוונטית כיו"ר המועצה. עדויות על כך ניתנו על ידי התובע, האח גרשון והאב. פרט לאב ולמר לבנון ז"ל, לא נטען כי היו עדים נוספים ששמעו את היו"ר לבנון נותן את הסכמתו. 31. בחקירתו הראשית סיפר התובע כי העבודה שבמהלכה ארע הארוע לא היתה עבודת הניקוי הראשונה, וכי הועסק על ידי המועצה קודם לכן בניקוי בית הכנסת לאחר חג הפסח (עמוד 4 לפרוטוקול). האח גרשון העיד על העסקת התובע בעבודות ניקוי בית הכנסת לאחר פסח, וכי הוא והתובע תודרכו לקראת עבודות אלו על ידי המזכ"ל סמוטריץ' (עמודים 48-49, 62 לפרוטוקול). גם האב העיד כי התובע הועסק ע"י המועצה בהסכמת היו"ר לבנון בעבודות ניקוי בית הכנסת במהלך חודש אפריל 1992, וכי התשלום בגין עבודות אלו שולם לאב במשכורתו, על מנת שזה יעביר את הכסף לתובע ולאחיו תוך פישוט הליך התשלום (סעיפים 15-16 לתצהיר עדותו הראשית; עמודים 105, 108 לפרוטוקול חקירתו הנגדית). 32. אינני נותנת אמון בעדות האב בענין דבריו של המנוח לבנון או בעדויות התובע, האח גרשון והאב באשר להעסקתו של התובע עובר לארוע בניקוי בית הכנסת. שלשת עדי המועצה - המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר והגזבר רוטנברג - הכחישו בצורה נחרצת ועקבית כי ניתנה הסכמה להעסקתו של התובע במועד כלשהו - לא באפריל 1992 ולא במועד קרות הארוע (אוקטובר 1992). ר' סעיף 7 לתצהירי העדות הראשית של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ' וסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של הגזבר רוטנברג. עדים אלו מודים בכך שאֶחיו הבכורים של התובע, אולם לא התובע עצמו, הועסקו מדי פעם על ידי המועצה בעבודות כדוגמת חלוקת פנקסי "קמחא דפסחא" וחלוקת חוברות בבתי כנסת, אך לא בעבודות ניקוי בית הכנסת. ר' סעיף 8 לתצהירי עדות ראשית של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ' וסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של הגזבר רוטנברג. מדובר בשליחויות ואין באלו כדי ללמד שהמועצה אמנם נהגה להעסיק את התובע בעבודות כגון ניקוי תקרת בית הכנסת. המזכ"ל סמוטריץ' אף העיד כי אינו מכיר את התובע ומעולם לא תידרך אותו לקראת עבודות ניקוי בית הכנסת (סעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית; עמודים 74-75 לפרוטוקול החקירה הנגדית). בחקירתו הנגדית ציין המזכ"ל סמוטריץ' כי אמנם אינו יכול לאשר או להכחיש את גרסת האב בענין הסכמתו של היו"ר לבנון, אולם לא נראה בעינו הגיוני הדבר שהיו"ר לבנון היה נותן הסכמה להעסקת התובע, בפרט לאור גילו הצעיר (עמוד 72 לפרוטוקול). המזכ"ל מצגר העיד בחקירתו הנגדית כי למיטב זכרונו נדהם היו"ר לבנון כאשר בעקבות הארוע נודע לו שאת העבודות בבית הכנסת ביצעו ילדים ללא אישורו (עמוד 89 לפרוטוקול). 33. טענתו של התובע לפיה העוסק בעבר בניקוי בית הכנסת, אינה נתמכת גם במסמכים. מהמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ומעדויותיהם, הוכח כי המועצה ניהלה תרשומת פנימית לגבי תשלומים שהיה עליה לשלם בגין עבודות שביצעו עובדי המועצה וילדיהם. הגזבר מצגר העיד כי כל אימת שהועסקו אֶחיו של התובע בעבודות על ידי המועצה, הופנתה אליו דרישת תשלום (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית). הוכח כי דרישות תשלום כאלה הוצאו לגזבר במספר מועדים: באפריל 1990 ניתנה הוראה בחתימת המזכ"ל סמוטריץ' לתשלום 120 ₪ לאח גרשון בגין עבודת חלוקת חוברות לבתי כנסת (מוצג שורק/2; צורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע); באפריל 1993 ניתנה הוראה בחתימת היו"ר לבנון והמזכ"ל מצגר לתשלום 280 ₪ לאחיו האחר של התובע, יוסף שורק, בגין חלוקת פנקסי קמחא דפסחא (צורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע); באפריל 1994 ניתנה הוראה בחתימת היו"ר לבנון לתשלום 660 ₪ לאח גרשון בגין חלוקת פנקסים וחוברות; בספטמבר 1994 ניתנה הוראה בחתימת היו"ר לבנון לתשלום 380 ₪ לאחיו של התובע, יוסף שורק, בגין הפצת חוברות לבתי כנסת ועבודה במהלך יריד ארבעת המינים. לא היתה מחלוקת בין הצדדים על קיומן של דרישות תשלום אלו. בחקירתו הנגדית ציין הגזבר רוטנברג כי מכיוון שהיה עליו לחייב את הסעיף התקציבי המתאים בגין כל תשלום, ידע הוא את מהות העבודות שבגין ביצוען הוצאו דרישות התשלום. על פי ידיעתו זו, ציין הגזבר רוטנברג כי בניו של האב - עליהם נמנה התובע - מעולם לא ביצעו עבודות ניקוי של בית הכנסת (עמודים 100-101 לפרוטוקול). 34. גרסת התובע גם אינה מתיישבת עם תפקידו של האב במועצה. מעדותם של המזכ"ל סמוטריץ', שכבר נכנס לתפקידו בתקופה שקדמה לארוע, ושל הגזבר רוטנברג, עולה כי תפקידו של האב במועצה כאיש אחזקה כלל גם את אחזקת בית הכנסת. דובר באחזקה כללית פשוטה אשר האב ביצע לבדו פעמיים בשנה במשך שנים רבות ללא שביקש מהמועצה עזרה ואשר כללה, בין השאר, ניקוי לשלשת יונים וסתימת פרצות בחלונות. ר' סעיפים 7 ו- 10 לתצהיר עדותו הראשית של המזכ"ל סמוטריץ'; עמודים 67, 72-74 לפרוטוקול חקירתו הנגדית; סעיפים 6-8 לתצהיר עדותו הראשית של הגזבר רוטנברג. בגין עבודת תחזוקת בית הכנסת קיבל האב תשלום נוסף. זאת ניתן ללמוד מעדותו של המזכ"ל מצגר (עמוד 88 לפרוטוקול חקירתו הנגדית) וכן מדרישת תשלום בחתימת המזכ"ל סמוטריץ', מחודש אפריל 1992, המופנית אל "חשב המשכורות" ובה הוראה לתשלום 300 ₪ לאב בגין "ניקוי ותיקון שמשות בביכ"נ "הדרת קודש" (שנסגר והמפתחות נמסרו למועצה הדתית)" שבוצעה על ידו שלא במסגרת שעות העבודה הרגילות (מוצג שורק/1). 35. בעדותו, מאשר האב שהיה אחראי מטעם המועצה לתחזוקת בית הכנסת. לדבריו, עבודות תיקון בבית הכנסת בוצעו על ידו אישית, ואילו עבודות ניקיון לא היו באחריותו ולשם כך הביא את בניו (עמודים 106-108 לפרוטוקול החקירה הנגדית). 36. מצאתי את עדותם של מצגר, סמוטריץ' ורוטנברג אמינה, ומקובלת עלי גרסתם לפיה התובע מעולם לא הועסק על ידי המועצה בניקוי בית הכנסת, וכן גרסתם באשר לתפקיד האב במועצה. כאמור, עדים אלו ציינו בעדותם כי האב הינו עובד מוערך במועצה. על יחסה האוהד של המועצה אל האב ניתן ללמוד גם מהמאמצים שהושקעו על ידי המזכ"ל מצגר במו"מ מול מגדל לצורך קבלת הסכום ששולם לאב בשנת 1997. על רקע זה, לא היה לעדי המועצה אינטרס להעיד בצורה לא אמינה, בפרט שעדותם אינה פועלת לטובת בנו של חברם האהוד לעבודה. מקובלת עלי טענת המועצה בסיכומיה (סעיף 29) לפיה לא היה לעדי המועצה אינטרס אישי חומרי בשלילת פיצויים מהתובע. לא נטען על ידי התובע או על ידי האב כי נרקמה כנגדם קנוניה על ידי המועצה או על ידי שלשת העדים הנ"ל. 37. בעדותו לא ניסה המזכ"ל מצגר להסתיר כי עובר למתן העדות שוחחו ביניהם עדי המועצה לגבי נסיבות הארוע (עמוד 92 לפרוטוקול החקירה הנגדית): "דיברנו בינינו. ישנם המזכיר הקודם [המזכ"ל סמוטריץ' - ב.ג.], הגזבר ואנכי, אלה האנשים שבד"כ טיפלו בנושאים הללו... דיברתי אתם כמה וכמה פעמים. כשהגענו לביהמ"ש, יושבים כותבים תצהירים מנסים להזכר. ... וכי יעלה על הדעת שבמוסד ציבורי לא ישבו אנשים ויתנו דעתם וינסו לחשוב. מדובר בגוף ציבורי של אנשים שמתכנסים יום יום כמה פעמים בשבוע על בעיות השעה שעולות, בודאי עשרות פעמים, זה עלה לדיון בישיבת המליאה... יש פרוט' של הסיפור של קרה מה שקרה. לא היו עמדות. זה המציאות שקרתה." שיחתם של עדי המועצה, בינם לבין עצמם, באשר לנסיבות הארוע- הינה טבעית ומתבקשת לאור העובדה שהדבר מערב חבר לעבודה (האב) שעבר אירוע טראומתי (ארוע בו נפגע בנו). אין בה כדי לפגוע באמינותם. אדרבה, באי הסתרתה יש דווקא כדי להוסיף לאמינות עדותם. עדויותיהם לא היו מתואמות. כך, למשל, העיד המזכ"ל סמוטריץ' כי האב לא קיבל תשלום נוסף עבור עבודת תחזוקת בית הכנסת (עמוד 68 לפרוטוקול), בעוד שהמזכ"ל מצגר העיד כי כן דובר בעבודה נוספת (עמוד 88 לפרוטוקול). אף כי ענין זה אינו דרוש להכרעה כאן, אציין כי בנקודה זו אני מבכרת את עדותו של המזכ"ל מצגר, שכן זו נתמכה בדרישת התשלום שהוצאה לאב (שורק/1) ומשום שאת אי הדיוק של המזכ"ל סמוטריץ' בנוגע לנקודה זו, שאינה מהותית, ניתן לייחס לכך שחלפו מעל עשר שנים ממועד עזיבתו את התפקיד ועד למתן עדותו. 38. עדותם של עדי המועצה לפיה התובע לא הועסק מעולם על ידי המועצה בניקוי בית הכנסת, נתמכת גם בדרישות התשלום שהוצאו על ידי המועצה. כאמור, המועצה תיעדה במזכרים פנימיים את ביצוען של עבודות ניקוי בית הכנסת על ידי האב והעבודות האחרות בהן הועסקו אחיו של התובע. תיעוד זה היה תנאי לביצוע התשלום על ידי גזבר המועצה. הוכח כי תיעוד כזה התקיים זמן קצר לפני מועד הארוע, היינו - באפריל 1990 (מוצג שורק/2) ובאפריל 1992 (מוצג שורק/1). אילו - כטענת התובע - נתן היו"ר לבנון את הסכמתו להעסקת התובע באפריל 1992, ניתן היה לצפות כי הדבר יבוא לידי ביטוי בדרישת תשלום, בדומה לדרישת תשלום שהוצאה בעקבות עבודת האח גרשון באפריל 1990. דרישת תשלום כזו לא הוצאה. בעדותו, ניסה האב להסביר זאת בכך שהתשלום לתובע הועבר באמצעות משכורתו של האב על מנת שזה יחלק את התשלום בין בניו, תוך פישוט הליך התשלום. הסבר זה אינו מתיישב עם הוראת התשלום (שורק/2) לאח שורק בסך נמוך יחסית של 120 ₪ בגין עבודות שביצע. 39. יש לזכור כי המועצה אינה גוף בירוקרטי גדול מימדים. סביר להניח כי אילו נתן היו"ר לבנון את הסכמתו להעסקת התובע בניקוי בית הכנסת בשני מועדים שונים (אפריל ואוקטובר 1992) היה הדבר נודע למצגר ולסמוטריץ' מתוקף תפקידם כמזכירים הכלליים של המועצה, בפרט שחלק מהוראות התשלום הוצאו בחתימתם. גם הגזבר רוטנברג היה יודע על כך לאור העובדה כי כל תשלום עבר דרכו. כאמור, עדים אלו - שעדותם היתה אמינה בעיני - שללו את העסקת התובע ע"י המועצה או הסכמת היו"ר לבנון להעסקה כזו. 40. התוצאה הינה כי התובע לא הוכיח את טענתו כי היו"ר לבנון נתן את הסכמתו להעסקתו בניקוי בית הכנסת וכי עבד עבור המועצה לפני קרות הארוע: הוכח כי עובדי המועצה הרלוונטיים - המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר, והגזבר רוטנברג - לא ידעו על העסקת התובע בעבודה כשלהי; הוכח כי על אף שהמועצה תיעדה העסקתם של ילדי האב, אין תיעוד לגבי העסקת התובע עצמו; הוכח כי היו"ר לבנון לא אמר למזכ"לים סמוטריץ' ומצגר ולגזבר רוטנברג על הסכמתו להעסקת התובע על אף שתפקידם חייבם לדעת על הסכמה כזו, אם היתה; הוכח כי אחזקת בית הכנסת מדי פעם היתה במסגרת תפקידיו הידועים של האב. משקלם המצטבר של כל אלה יש בו כדי לאיין את משקלה של עדות האב באשר להסכמת היו"ר לבנון. המסקנה היא שלא הוכחה ידיעה בפועל של המועצה על העסקת התובע. ללא ידיעה כזו של המועצה, גם לא מתקיים מבחן השליטה שהוא המבחן לקיומם של יחסי עובד-מעביד לפי פקודת הנזיקין. 41. אני דוחה את טענת התובע (סעיף 21 לסיכומיו) לפיה האב פעל כשלוח של המועצה בהעסקת התובע. לא הוכח כי ניתנה הרשאה לשליחות כזו על ידי המועצה, או כי המועצה אישרה השליחות בדיעבד. אדרבא, מהנסיבות עולה כי הרשאה כזו - אילו התבקשה על ידי האב- לא היתה ניתנת. העובדה שהמועצה לא נקטה בסנקציות כלפי האב לאחר הארוע אינה יכולה להתפרש כאישור בדיעבד של פעולת האב. מקובל עלי הסברו של המזכ"ל מצגר בעדותו (עמודים 82-83 לפרוטוקול חקירתו הנגדית) לפיו המועצה לא ראתה לנכון להעניש את האב לאחר הארוע, משום שמעשיו לא פגעו בה ישירות. זאת ועוד. העברת תפקיד על ידי עובד לאדם אחר - אין בה כדי ליצור יחסי עובד-מעביד בין הנעבר לבין מעבידו של המעביר, וזאת גם אם היתה מתקבלת גרסתו של התובע בדבר מהות העבודות שנדרש לבצע בבית הכנסת. ראו סעיף 13(א)(2)(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין) וכן י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה, התשל"ז) 453. ענין לנו בהעברת תפקיד ניקוי בית הכנסת מהאב לתובע, העברה שנעשתה ללא הרשאה וללא אישור בדיעבד, ושבעקבותיה לא נוצרו קשרי עובד-מעביד באמצעות שליחות האב. 42. מן המקובץ עולה כי התובע לא היה עובד של המועצה ועל כן המועצה אינה חבה חובת זהירות כלפיו מכח היותה מעבידתו. אולם היעדר קיומם של יחסי עובד-מעביד אינו שולל, לכשעצמו, קיומה של חובת זהירות של המועצה הנובעת ממקור אחר - היותה מחזיקת בית הכנסת - דבר שייבחן להלן. ר' ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ ואח', פ"ד מח(1) 415, 423. רשלנות המועצה כמחזיקת בית הכנסת 43. תופסם של מקרקעין הנתונים לשליטתו, חב בחובת זהירות מושגית בגין מצבם ותחזוקתם כלפי המבקרים בהם. חובה זו נובעת מכך שלתופס כזה יש אפשרות לנקוט באמצעי זהירות. ר' ע"א 326/88 ע' צימרמן, קטין נ' גבריאלוב ואח', פ"ד מו(1) 353, 356 וכן ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 125-124. חובת זהירות זו חלה גם כלפי מסיג גבול, ובתנאי שהינו תם לב או שאינו מתכוון לעבור עבירה או לבצע עוולה. ר' סעיף 37 לפקודת הנזיקין וכן ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן ואח', פ"ד נ(2) 111, 123. 44. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי בית הכנסת לא היה בשימוש, וכי שררה בו עזובה אשר נבעה, בין השאר, מכך שפרחחים שברו את חלונותיו (סעיף 9 לכתב התביעה; סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של האב; סעיפים 5-6 לתצהירי העדות הראשית של המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר; עמוד 67 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל סמוטריץ'; עמוד 79 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל מצגר); כי העזובה שבו דרשה תחזוקה מועטה כפעמיים בשנה שכללה ניקוי לשלשת יונים וסתימת פרצות בחלונות ואשר היתה באחריות האב (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של האב; עמודים 106-108 לפרוטוקול החקירה הנגדית של האב; סעיפים 5, 7 ו- 10 לתצהיר עדותו הראשית של המזכ"ל סמוטריץ' ועמודים 67, 72-74 לפרוטוקול חקירתו הנגדית; סעיפים 6-8 לתצהיר עדותו הראשית של הגזבר רוטנברג); כי תצורתו הפנימית כללה יציע גבוה (סעיף 8 לכתב התביעה; סעיף ז' לכתב הגנת המועצה); וכי היו בו ספסלי ישיבה שנערמו בערמות (עמוד 50 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של האח גרשון; עמוד 93 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל מצגר). 45. אף כי הדבר הוכחש על ידה בכתב ההגנה, הודתה המועצה בהמשך בכך שהינה המחזיקה בבית הכנסת. ר' סעיף 5 לתצהירי העדות הראשית של המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר. כפי שפורט לעיל, ארע הארוע כאשר ביקר התובע בבית הכנסת. משכך, קמה חובת זהירות מושגית של המועצה כלפי התובע. בכך לא די ויש לבחון גם את קיומה של חובת זהירות קונקרטית. באשר למבחן הצפיות הטכני: המועצה - כמי שהכירה את מבנה בית הכנסת והיתה מודעת לכך שהוא מהווה מוקד משיכה לוונדליזם מצדם של פרחחים - יכולה היתה לצפות כי יתכן מצב שבו קטין יכנס לבית הכנסת ללא ידיעתה, וכי שהותו של הקטין ללא השגחת מבוגר בבית הכנסת הנטוש, הכולל יציע גבוה ממנו ניתן ליפול וריהוט שנערם - עשויים לגרום לו נזקי גוף. סיכון שכזה אינו נמנה עם הסיכונים הרגילים או ההכרחיים לחיינו היום-יומיים. משכך, מתקיימת הצפיות הנורמטיבית ויש לקבוע כי המועצה צריכה היתה לצפות את הנזק אם פתחי בית הכנסת יהיו פרוצים. 46. בסיכומיה, טוענת המועצה כי החזיקה את בית הכנסת סגור בכל ימות השנה ומסרה את מפתחותיו לאב (סעיף 24 לסיכומים). טענה זו נתמכת בהוראת התשלום מאפריל 1992 (שורק/1) בה צויין כי בית הכנסת נסגר והמפתחות נמסרו למועצה וכן בעדותו של המזכ"ל מצגר (עמודים 88, 93 לחקירתו הנגדית). התובע לא סתר טענה זו של המועצה הנתמכת בראיות, אף כי היתה שמורה לו הזכות להגיב על סיכומיה (ראו החלטתי מיום 12.12.04). לא נטען על ידו בשום שלב כי בית הכנסת לא היה נעול. נעילת בית הכנסת ומסירת המפתחות לאב (או לבעל תפקיד אחר במועצה) מהווים נקיטת אמצעי זהירות סביר ואפקטיבי למניעת כניסתם של מסיגי גבול לבית הכנסת ובכך עמדה המועצה בחובת הזהירות המוטלת עליה. משכך, אין לומר כי המועצה חבה באחריות ישירה ברשלנות כלפי התובע מכח היותה מחזיקת בית הכנסת. 47. מעבר לדרוש אציין כי גם אם הייתי מקבלת - ולו לצורך הדיון - את טענת התובע באשר להתרשלות המועצה, לא היה בכך להוביל למסקנה כי המועצה חבה ברשלנות כלפיו. כאמור לעיל, לא הוכחו נסיבות הארוע בו נפגע התובע: לא הוכח כי התובע נפל מספסלים עת עסק בביצוע עבודות. מעדות התובע עולה כי יום לפני הארוע, עת ששהה בבית הכנסת, קפץ על ספסלים והאב דרש ממנו לחדול מכך (עמוד 14 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע). האב העיד כי בסמוך לארוע ביצע התובע תעלולים בבית הכנסת והיה צורך להורות לו להפסיק (עמוד 106 לפרוטוקול). גם האח גרשון ציין בעדותו כי התובע היה נער "אנרגטי" ושהאב נדרש להרגיעו (עמוד 51 לפרוטוקול). עדויות אלו של התובע, האח גרשון ושל האב היו בניגוד לאינטרס התובע וניתן לומר על פיהן כי קיימת אפשרות סבירה כי התובע נפל במהלך משחק, למשל - עקב קפיצה מיציע בית הכנסת. האם חבה המועצה באחריות שילוחית? 48. המועצה אינה חבה באחריות שילוחית לרשלנותו של האב כלפי התובע. האחריות בגין עוולה נזיקית תוטל בדרך כלל על מי שגרם לה. חרף עקרון זה של אחריות אישית, עשוי מעביד לחוב באחריות שילוחית לעוולה שגרם עובדו, על אף שהמעביד לא הרשה ולא ידע עליה. התנאים להטלת אחריות שילוחית על מעביד הם: קיום יחסי עובד-מעביד; ביצוע עוולה על ידי העובד; וכן קרות העוולה במסגרת ביצוע תפקידו הרגיל של העובד למען המעביד (אף אם התפקיד בוצע בצורה אסורה או רשלנית). 49. אין מחלוקת בין הצדדים כי בין האב לבין המועצה התקיימו יחסי עובד-מעביד. כידוע, יחסים אלו אין לבחון על פי מבחנים של דיני העבודה, כי אם לפי המבחן המיוחד הקבוע בסעיף 2 לפקודת הנזיקין (הגדרת "עובד" ו"מעביד") - הוא מבחן "השליטה הגמורה". מבחן זה ניתן לפרש בגרסה מרוככת, המסתפקת בשליטה ארגונית-טכנית של המעביד, ולא שליטה על שיקול דעתו של העובד או על הדרך בה מוגשמים תפקידיו. בענייננו מתקיים מבחן השליטה הגמורה: המועצה היא שהטילה על האב את התפקיד להיות אחראי לתחזוקתו מדי פעם של בית הכנסת (סעיפים 6-7 לתצהירי העדות הראשית של המזכ"לים סמוטריץ' ומצגר; עמודים 106-108 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של האב); היא זו שקבעה את המועדים לביצוע מטלה זו מדי שנה וכן את אופי עבודות התחזוקה (עמודים 72-73 לפרוטוקול חקירתו הנגדית של המזכ"ל סמוטריץ'; עמוד 88 לחקירתו הנגדית של המזכ"ל מצגר); כמו כן, האחריות לאספקת חומרים וכלים לביצוע מטלה זו היתה של המועצה (סעיף כג(3) לכתב הגנת המועצה; סעיף 11 לתצהירי עדות ראשית של המזכ"לים מצגר וסמוטריץ'; עמוד 107 לחקירתו הנגדית של האב). 50. סבורני כי בהתירו לתובע לבצע עבודות בבית הכנסת, יחד עם האח גרשון, וללא השגחה שלו, הפר האב את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית אותה הוא חב כלפי התובע מכח היותו אביו. בעת הארוע היה התובע נער אשר כדרכם של נערים בני גילו התאפיין בשובבות ומרץ, ומכל מקום שהייתם של התובע והאח גרשון בבית הכנסת חייבה השגחת מבוגר. 51. אף כי רשלנות האב כלפי התובע היא תנאי הכרחי לאחריותה השילוחית של המועצה, אין היא מהווה - כפי שפורט לעיל - תנאי מספיק. עלינו להמשיך ולבחון האם בוצעה רשלנות זו של האב במסגרת ביצוע עבודתו במועצה ולמען המועצה. 52. מקובלת עלי טענתה של המועצה בסיכומיה (סעיף 28) לפיה האב לא ביצע כלל תפקידו זה. אם בכלל נדרש האב לעבודות ניקוי כפי שתוארו על ידי התובע, העברתם מהאב לתובע אינה מהווה ביצוע עבודה בצורה רשלנית, כי אם אי-ביצועה כלל. אין ענייננו, למשל, בעובד המתחיל בביצוע תפקידו בעבודה ובמהלך ביצועו מעבירו לאחר (השוו: ע"א 37/63 מ"י נ' טואף ואח', פ"ד יח(3) 673). במקרנו דנן, וככל שהדברים אמורים לתחזוקת בית הכנסת במועד הארוע - האב בעצמו אישר כי כלל לא החל בביצוע תפקידו (עמוד 106 לפרוטוקול). אחריות המועצה - סיכום 53. המועצה אינה חבה ברשלנות כלפי התובע בגין הארוע - לא מתוקף אחריות ישירה ולא מתוקף אחריותה השילוחית למעשי האב - ומשכך יש לדחות את תביעת התובע כלפיה. אחריות האב כלפי המועצה 54. משקבעתי כי המועצה אינה חבה באחריות כלשהי לארוע, מתייתר הצורך לדון בהודעת צד שלישי ששלחה המועצה לאב ובאחריותו כלפיה, אם כי ממכלול הקביעות עד כה עולה כי אחריותו של האב לארוע מכרעת. על כן, דינה של הודעה זו ששלחה המועצה לאב - להידחות. אחריותה של מגדל כלפי המועצה 55. עם דחיית התביעה כנגד המועצה, מתייתר גם הצורך לדון באחריות מגדל כלפי המועצה, ודין הודעת צד שלישי ששלחה לה המועצה - להידחות. אף כי הדבר הינו מעבר לדרוש, מוצאת אני לנכון להתיחס בקצרה לגופו של ענין לשאלת אחריותה של מגדל. 56. אין מחלוקת בין המועצה לבין מגדל כי נכרת ביניהם חוזה ביטוח אשר היה בתוקף במועד קרות הארוע, ואשר בגינו הוציאה מגדל פוליסה (להלן - הפוליסה). מדובר בביטוח מקיף לבתי עסק הכולל כיסוי כנגד סיכוני אש, רעידת אדמה וביטוח חבויות. ביטוח החבויות כולל ביטוח חבות מעבידים וכן ביטוח חבות כלפי צד שלישי. 57. בהודעת צד שלישי ששלחה המועצה כנגד מגדל נטען כי תביעת התובע מכוסה בפוליסה לכיסוי חבות מעבידים ואחריות צד ג' שהוציאה מגדל למועצה. בסיכומיה (סעיפים 53, 57(ה)), זנחה המועצה את הטענה בדבר היות הארוע מכוסה בביטוח חבות כלפי צד שלישי, והתמקדה בטענה בדבר תחולת ביטוח חבות מעבידים. משכך, אתמקד בטענה זו בלבד. 58. סעיף 1 לחלק 3.1 של הפוליסה, שעניינו ביטוח חבות מעבידים, קובע כדלקמן: "1. מקרה הביטוח: מוות או היזק גופני כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד מעובדי המבוטח המצויינים בהצעה או ששמותיהם נמסרו בכתב לחברה [מגדל - ב.ג.], שהם בשירותו הישיר של המבוטח ומקבלים שכרם ממנו, ואשר נובעים תוך כדי ועקב עבודתו של העובד בעסקו של המבוטח." 59. מהסעיף הנ"ל עולה כי כדי שאדם יחשב לעובד המועצה - לצורך הפוליסה - עליו לקיים שני תנאים מצטברים: האחד - לעבוד בשירותה הישיר ולקבל שכר ממנה; השני - להיות נקוב בהצעה או ששמו נמסר בכתב למגדל. 60. תנאים אלו לא התקיימו בענייננו. באשר לתנאי הראשון, קבעתי כבר לעיל כי התובע לא היה עובד המועצה. באשר לתנאי השני - לא נטען ולא הוכח על ידי המועצה כי שמו של התובע נכלל ברשימה שמית של עובדים שמסרה המועצה למגדל. בתעודת חידוש הפוליסה צויין אמנם כי ביטוח חבות מעבידים "מכסה חבות כלפי כל פקידי המועצה", אולם אין בכך כדי להחיל את ביטוח חבות המעבידים על הארוע שכן שהתובע אינו נמנה על פקידי המועצה. 61. בניגוד לטענת המועצה, אינני סבורה שיש לראות בתשלום הסכום של 2,554 ₪ כהודאה מצידה של מגדל בענין תחולת הפוליסה על הארוע. כפי שפורט לעיל, עולה מחומר הראיות כי המועצה היא שפעלה מול מגדל לתשלום הסכום, וכי הדבר נעשה לפנים משורת הדין במטרה לסייע לחבר לעבודה (האב) השרוי במצוקה, ולא במסגרת הודאה כלשהי מצידה של מגדל. הסכמתו של האב לקבל סכום נמוך יחסית זה, מבלי לנקוט בהליך כלשהו כנגד מגדל, מצביעה אף היא כי לצדדים היה ברור שהסכום משולם לפנים משורת הדין. 62. התוצאה הינה כי אין תחולה לפוליסה על הארוע, ועל כן דין הודעת צד שלישי ששלחה המועצה למגדל - להידחות גם מטעם זה. סוף דבר 63. התביעה נדחית. בשים לב לנסיבות, איני עושה לצו להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המועצה בגין הליך זה. 64. הודעות צד שלישי ששלחה המועצה למגדל ולחיים שורק - נדחות. מכיוון שהודעות צד שלישי אלו היו מחוייבות לאור התביעה שהוגשה כנגד המועצה בלבד, איני רואה לנכון לחייב המועצה בהוצאות משפט. המועצה תהיה פטורה מהשלמת אגרת בית המשפט בגין הודעות צד שלישי ששלחה. 65. בשים לב לנסיבות הענין, לשיעור נכותו של התובע ולמצבו הכלכלי, תועמד יתרת אגרת בית המשפט לתשלום על ידי התובע על סך של 15,000 ₪. תאונת עבודהקטינים