פסק דין 1. ביום 15.9.04, כאשר היה המערער בחופשה, הוא נפגע בתאונת דרכים ובגין פגיעותיו בתאונה (בעמוד השדרה, צלקות והפרעה התנהגותית) קבעה הועדה הרפואית ביום 12.7.05 נכויות שונות בשיעור כולל של 43 אחוזים. 2. בדו"ח הועדה צויינו 5 פגימות: "(1) קיבוע עמוד שדרה במצב נוח. (2) שבר בחוליה 4L. (3) צלקות מרובות ללא הפרעה תפקודית. (4) הפרעות התנהגותיות פוסט-חבליות. (5) מבחינה נשימתית אין נכות." 3. באשר להפרעה הנשימתית, ציינה הועדה, קודם שהחליטה את החלטתה, כי נדרשת "בדיקת תפקודי נשימה ותפקודי ריאות עקב התלונות של קושי בנשימה עמוקה לאחר חזה אוויר וניקוז בזמן אשפוזו." עובר לקביעותיה קיבלה הועדה את תוצאות בדיקה תפקודי הנשימה שהדגימה "הפרעה חסימתית קלה ביותר ללא שינוי לאחר ונטולין, נפיחות ודיפוזיה תקינים. לאור בדיקה זו" קבעה הועדה, "אין מקום לקביעת אחוזי נכות מבחינה נשימתית." 4. המערער ערער בפני הועדה הרפואית העליונה על קביעות הועדה הרפואית המחוזית וטען כי יש לזכותו בנכות גבוהה יותר בגלל מצבו הנוירולוגי-נפשי וכן כי יש לקבוע נכות מתאימה בגין ההפרעה הנשימתית. 5. בבדיקת הועדה מיום 27.6.06 נמצא כי לא היה שינוי במבנה בית החזה וכי החזה מתפשט היטב ובאופן סימטרי. הנשימה בועית ללא קולות פתולוגיים. בבדיקת תיפקודי הנשימה מיום 18.5.05, נמצאה הפרעה חסימתית קלה בלי תגובה למרחיבי סימפונות ולא היה ביטוי להפרעה רסטרקטיבית. הועדה סברה כי ה"הפרעה החסימתית הקלה הנוכחית אין לה שום קשר עם הפגיעה בקרום הריאה", שארעה בתאונת הדרכים בה נפגע התובע. באשר לתחום הנוירולוגי ביקשה הועדה הרפואית העליונה לקבל הערכה נוירוקוגניטיבית מחודשת ולאחר שעיינה בה, קבעה כי "אחוזי הנכות שהוענקו על ידי הועדה המחוזית מייצגים נאמנה את הממצאים מהבדיקה הנוירוקוגניטיבית ועל כן דוחה (הועדה) את הערעור. " קביעה זו של הועדה נעשתה לאחר שצורף אליה פסיכיאטר. הפסיכיאטר לא ראה את התובע ולא בדק אותו. לאור כל זה, נשארה בעינה הקביעה באשר לנכותו הכוללת של המערער בשיעור של 43%. 6. המערער מלין על החלטות הועדה הרפואית העליונה בשני התחומים הנ"ל: התחום הנוירוקוגניטיבי והתחום הנשימתי. באשר לתחום הראשון: באת כוח המשיב הודיעה בדיון מיום 16.4.07 (עמ' 4 לפרוט') כי היא מסכימה להחזיר את הענין לועדה על מנת שהפסיכיאטר הכלול בה יבדוק את המערער ותינתן קביעה מחודשת באשר למצבו של המערער בתחום הנוירוקוגניטיבי. הערעור מתקבל איפוא באשר לתחום הראשון, כך שהעניין יוחזר אל הועדה; הפסיכיאטר יבדוק את התובע; אחר כך תתכנס הוועדה ותינתן החלטה מחודשת באשר לנכותו הנוירוקוגניטיבית. 7. באשר להפרעה הנשימתית: הועדה המחוזית מצאה כי למערער הפרעה חסימתית קלה שלהערכתה לא הותירה נכות, ולכן קבעה: "אין נכות". בקביעות הועדה מובלעת ההכרה כי החסימה הנשימתית הקלה שנותרה במערער לאחר הפגיעה בריאה וחזה האוויר שהצריכו ניקוז היא תוצאת התאונה: ישנה פגימה אך היא לא הותירה לדעת הועדה מיגבלה המצדיקה נכות. אולם, זאת לא היתה הועדה מוסמכת לקבוע לאחר שלפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) (תיקון מס' 2), התשס"א-2001 (ק"ת 6085 מיום 12.2.01) בוטלה הגדרת "אין נכות" שבס' 1 לתקנות המקוריות. ראה רע"א 9324/99 הועדה הרפואית העליונה נ' בוטראשווילי, תקדין עליון 2000(3), 1721. הועדה הרפואית העליונה חזרה וקבעה "אין נכות", והוסיפה כי לדעתה אין שום קשר בין ההפרעה החסימתית המזערית לבין התאונה. 8. קביעת הועדה בדבר העדר הקשר בין הפגיעה בריאה וחזה האויר וניקוזו במהלך האישפוז לאחריה, לבין ההפרעה החסימתית היא קביעה רפואית, שבדרך כלל אין בית המשפט מתערב בה. אולם, אני מתקשה להשלים עמה, במקרה דנן, שכן מדובר בפגיעה של ממש בריאה; ההפרעה החסימתית באה לעולם סמוך לאחר התאונה; אין ראיה כי המערער לקה בנשימתו קודם לתאונה, ולא צויין על ידי הועדה כל גורם אחר שעשוי היה לגרום להפרעה החסימתית, זולת התאונה. 9. להערכתי, יהיה זה הוגן אם המשיב יודיע למערער על הכרתו בכך כי ההפרעה החסימתית היא תוצאת התאונה, כך שתוכר נכות בשיעור של אחוז אחד לפי ס' 5(א)(1) או ס' 5(ו)(1) למבחנים, או לפי סעיף מתאים אחר. 10. אם יחליט המשיב שאין ביכולתו לקבל את המלצתי, תבוטל הקביעה "אין נכות" והדיון יוחזר אל הועדה הרפואית העליונה, שתכלול הפעם שני רופאים בתחום הנשימה, לקבוע שוב, ומחדש, אם ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה, האישפוז, חזה האויר וניקוזו, לבין ההפרעה שנותרה במערער בתחום האמור. 11. לסיכום: הערעור מתקבל באשר לתחום הנוירוקוגניטיבי, כך שהועדה, כולל הפסיכיאטר, יבדקו שוב את המערער ויקבעו את נכותו, מחדש, בתחום זה. כמו כן, אלא אם כן יקבל המשיב את המלצתי דלעיל, תדון הועדה מחדש, בהרכב שיכלול שני מומחים בתחום הריאות, גם במצב המערער בתחום הנשימה, ותקבע את שיעור נכותו ואת הקשר, שבין ההפרעה החסימתית, לבין התאונה. תאונת דרכים