התובע אדם נכה, קנה רכב חדש מחברה ושילם עליו במיטב כספו ולמרות זאת, כחודש לאחר שקיבל את הרכב, נאלץ להגיע מדי מספר שבועות למוסך המורשה מטעם היבואנית, בשל תקלות וליקויים שונים ברכב. בית המשפט ציין כי מדובר בתקלות ברכב חדש, כאשר בדיוק התנהלות זו, של ביקורים תכופים במוסך, מבקש אדם הרוכש רכב חדש למנוע. תקווה וציפיה לגיטימית אלו לא צלחו. ##להלן פסק דין בנושא תקלות ברכב חדש של נכה צה''ל אחרי חודש אחד בלבד:## 1. כללי התובע רכש במרץ 1996 מחברת יוניון מוטורס בע"מ (להלן: חברת יוניון מוטורס, היבואנית או הנתבעת) רכב מסוג טיוטה קורולה (להלן - הרכב). קניית הרכב מומשה במסגרת זכויותיו כנכה צה"ל, ובהמלצת משרד הבטחון. החל מחודש אפריל באותה שנה, החלו להתגלות תקלות שונות ברכב, אותן תקנה הנתבעת במסגרת האחריות. התקלה האחרונה ברכב ארעה ביום חתונתו של התובע, כאשר המנוע התחמם יתר על המידה, ככל הנראה בשל תקלה ברדיאטור. הרכב נגרר למוסך מורשה (שם נשאר עד שנמכר לצד ג' במסגרת ההליכים המשפטיים שלפניי). התובע בקש לנקוט הליכים משפטיים נגד חברת יוניון מוטורס, ולפיכך פנה לעו"ד נפתלי ורצברגר, על מנת שייצגו בהליך של תביעה משפטית נגד הנתבעת או נגד המוסך שהחזיק ברכבו. עו"ד ורצברגר, על אף שעדכן את התובע מפעם לפעם כי הוא פועל אל מול הנתבעת הן באפיקים של משא ומתן, והן באמצעות בית המשפט, לא פעל כאמור. כעת תובע התובע את חברת יוניון מוטורס ואת עו"ד ורצברגר (להלן - הנתבע או עו"ד ורצברגר) בגין הנזקים אשר נגרמו לו לטענתו. 2. ההליכים המשפטיים במקביל לבירור התביעה שבפני, הגיש המוסך המורשה של הנתבעת, אליו נגרר רכבו של התובע (להלן - מוסך יחזקאל או המוסך), תביעה נגד התובע (תא' 12872/01). לפי החלטתי מיום 28.6.01, אוחדה תביעה זו עם התיק שלפני. על פי כתב התביעה שם, התובע (כאן) הכניס את רכבו למוסך ביום 4.8.96 או בסמוך לכך, לאחר שהתלונן על תקלה ברכב. המוסך הודיע לתובע אודות התיקונים שיש לערוך ברכב, והתובע בקש כי הרכב יתוקן על חשבון חברת יוניון מוטורס, שכן הרכב, לטענתו, היה עדיין בתוך תקופת האחריות. לאחר בירור שנערך אצל החברה, הודיעה חברת יוניון מוטורס למוסך יחזקאל, כי התקלות שנמצאו ברכב אינן בתחום אחריותה (תקלה ברדיאטור), ולפיכך על התובע לשאת בעלות התיקונים. התובע סרב לשאת בעלות התיקונים, והרכב נשאר במוסך עד חודש ספטמבר 2001, אז נמכר לצד ג' במסגרת ההליכים המשפטיים. המוסך תבע את התובע (כאן) בגין נזקים שנגרמו לו, כגון הפרעה למהלך העבודה התקין, הדרישה לשמור על הרכב ופגיעה בניצול שטח המוסך ביעילות. המוסך דרש בתביעתו, כי התובע ישלם דמי שימוש ראויים עבור כל יום בו שהה הרכב במוסך, לפי מחירון איגוד המוסכים. ביום 21.11.02 ניתן על ידי פסק הדין בתביעת המוסך. בפסק הדין קבלתי את טענת התובע (כאן), כי כאשר בקש לשחרר את הרכב מהמוסך, דרש ממנו המוסך אלפי שקלים בעבור אחסון הרכב במוסך. כך נשאר למעשה התובע בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית. מחד, חברת יוניון מוטורס אינה מאשרת תיקון הרכב במסגרת האחריות, על אף שמרגע שקיבל התובע את הרכב התגלו בו תקלות חוזרות ונשנות, ומאידך, הוא נדרש לשלם אלפי שקלים כדי להוציא את הרכב מהמוסך. בנוסף, יש לציין כי התובע נדרש לשלם בעבור תיקון הרכב סך של כ - 40,000 ₪, סכום שלא היה בידו. בפסק הדין שניתן בתביעת המוסך, חילקתי את תקופת השהות של הרכב במוסך לשלוש תקופות. התקופה הראשונה מתייחסת לתקופה שבה נוהל עדין משא ומתן בין התובע לבין חברת יוניון מוטורס באשר לאחריותה של החברה לשאת בעלות התיקונים (החל מיום 5.8.96 ועד ליום 5.9.96). קבעתי, כי בעבור תקופה זו אין לגבות דמי אחסון, אף לשיטת מנהל המוסך. שכן, כל עוד נוהל משא ומתן בין הצדדים, והיה יסוד לאמונתו של התובע כי פניותיו לחברה יביאו להסכמת החברה לשאת בעלות התיקון, אין מקום לגבות דמי אחסנה. התקופה השניה התייחסה למועדים בהם היה אמור עו"ד ורצברגר לטפל בעניינו של התובע, דהיינו מאז פנה התובע לעו"ד ורצברגר לראשונה על מנת שיטפל בעניינו, ועד ליום שבו הועבר התיק לטיפולו של עורך-דין אחר (החל מיום 5.9.96 ועד ליום 30.2.00). בגין תקופה זו חייבתי את עו"ד ורצברגר בעלות דמי האחסון, שכן הוא הציג לפני התובע מצג לפיו הוא מטפל בעניינו, על אף שבפועל לא עשה כן. התקופה השלישית התייחסה לתקופה האחרונה, עד ליום מכירת הרכב במסגרת ההליכים המשפטיים. בגין תקופה זו חייבתי את התובע (כאן) בעבור דמי האחסון. ביום 21.1.03 דחיתי את בקשתו של עו"ד ורצברגר לתיקון טעות סופר בפסק הדין. קבעתי, כי אין מדובר בטעות סופר או בטעות קולמוס, וכי כל טענה או השגה בדבר הקביעות אשר בפסק הדין, דינה להישמע בבית המשפט שלערעור. ערעור לא הוגש בתיק הנדון, ופסק הדין הפך לחלוט. 3. טענות הצדדים התובע מבקש בתביעתו להורות על השבת כספי קניית הרכב, ובנוסף פיצוי בעבור דמי האחסנה שהושתו עליו בתא 12872/01 הנ"ל, ועוגמת נפש. אלו מהטעמים המפורטים להלן: הרכב הוכנס למוסך מספר פעמים לשם תיקונו במהלך תקופת האחריות. היות והרכב היה בתקופת האחריות, הנטל להוכיח כי ליקוי מסוים אינו בתחום אחריותה של הנתבעת מוטל על הנתבעת. הנתבעת פעלה שלא כדין כשהורתה למוסך שלא לתקן את הרכב אלא על חשבונו של התובע, משארעו התקלות בתקופת האחריות. נטען, כי מכתבה של הנתבעת למוסך מיום 8.8.96 (צורף לתצהירו של התובע מיום 16.10.01, וסומן י.מ.7) מעיד על התנערות הנתבעת מאחריותה שלא כדין. הוכח כי בעיית הרדיאטור, בגינה שהה הרכב במוסך זמן רב מבלי שהנתבעת תקנה אותו, הינו ליקוי המצוי בתחום האחריות של הנתבעת. הנתבעת, חברת יוניון מוטורס, מבקשת לדחות את התביעה נגדה, מהטעמים המפורטים להלן: התביעה להשבה הינה בגדר תביעת פיצוי כסעד לביטול החוזה, ולא ניתן לבטל את החוזה כארבע שנים לאחר שנרכש הרכב. לאחר קניית הרכב נתגלו ליקויים שונים בו, והנתבעת תיקנה אותם. הנתבעת מעולם לא התנערה מאחריותה, אף לא במסמך שסומן י.מ.7. התובע הוא שגרם להתמשכות זמן התיקון ולהישארות הרכב במוסך תקופה ארוכה, והוא אשר סרב לבדיקות שייערכו מטעם הנתבעת או לתיקונים מסוימים. הנטל להוכיח כי ליקוי כלשהו מצוי בתחום אחריותה של הנתבעת מוטל על התובע, ועליו להוכיח אף את התקיימות תנאי האחריות. זאת עולה גם לאור נסיבות המקרה הספציפי, שכן הרדיאטור הוצא מן הרכב על ידי התובע. התובע לא גלה דו"ח שמאי מטעמו והמצוי בידו באשר למקור התקלה. זאת פועל לחובתו, לאור הכלל הקובע כי דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה היא פועלת לחובת הנמנע. הנתבעת אינה חבה בתשלום דמי אחסון הרכב במוסך, שכן התובע לא הוכיח כי הליקוי הינו בתחום אחריותה. הטענה כי הנתבעת חבה בדמי האחסון הינה למעשה טענה חוזית של הפרת חוזה מטעם הנתבעת (שלא תיקנה את הרכב), ובגינה נתבע פיצוי בדמות דמי האחסון. ואולם, התובע לא הוכיח את התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן - חוק החוזים (תרופות)), הקובע אימתי ינתנו פיצויים בגין הפרת חוזה. גם אם מתקיימים תנאים אלו, הרי שאין לחייב את הנתבעת מקום שהתובע לא הקטין את נזקו, ולא הוציא את רכבו מהמוסך. טענתו של התובע כי הרכב לא עמד בדרישות בהן צריך לעמוד רכב סביר לא הוכחה. המדובר בטענה בדבר חוסר התאמה לפי סעיף 11(3) לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, אותה לא הוכיח התובע. שכן, היה על התובע להוכיח כי בעת שנמסר לו הרכב, כי אין בו את האיכות או התכונות הדרושות לשימושו של הרכב. התובע ממילא אינו זכאי להסתמך על אי התאמה, שכן לא נתן לנתבעת הזדמנות נאותה לבדוק את הרכב, והמדובר בהפרה יסודית של התובע. מכל מקום, ממילא חלפו המועדים בהם יכול היה התובע להודיע על חוסר התאמה לפי החוק, ולפיכך אינו זכאי לתרופה. גם מכוח חוק החוזים (תרופות) לא יכול התובע לבטל את חוזה המכר. לא נגרמה לתובע עוגמת נפש גדולה. שכן, התיקונים שהיה צורך לבצע ברכב היו מינוריים, והם בוצעו במהרה, והתובע לא הוכיח כי הנתבעת נהגה בו בזלזול. אלו כאמור טענותיה של הנתבעת, היבואנית. יש לציין כי עו"ד ורצברגר, הנתבע, לא המציא סיכומים מטעמו, על אף שניתנו מספר ארכות להגשתם. מזכירתי אף פנתה טלפונית למשרדו של עו"ד ורצברגר בבקשה להגיש את הסיכומים (ועוד פנתה אליו אישית, כאשר פגשה בו באקראי שלא בין כתלי בית המשפט), אך הסיכומים לא הוגשו. ביום 1.8.05 נשלחה לנתבע תזכורת מזכירות, לפיה באם לא יגיש הנתבע את סיכומיו עד ליום 5.8.05, יועבר התיק למתן החלטה ללא הסיכומים. למותר לציין, כי הסיכומים לא הוגשו עד היום, לאחר למעלה משלושה חודשים שנשלחה התזכורת, ואף לא הוגשה בקשה למתן ארכה להגשתם. לנוכח השתלשלות העניינים, וכן לאור העובדה שההוכחות נשמעו לפני כשנתיים, ביום 13.11.03, לא יהיה זה מן הראוי להמשיך לעכב את מתן פסק הדין, מה גם שהנתבע בחר שלא להופיע גם לדיון שנקבע ליום 21.11.02 במסגרת תא 12872/01, וניתן פסק דין בהיעדרו. להלן אדון בטענות הצדדים, תוך התייחסות לכל אחד מהסעדים המבוקשים בנפרד. 4. דמי האחסון הרכב נשאר במוסך במשך תקופה ארוכה, לאחר שנתגלה בו ליקוי ברדיאטור, אשר הן חברת יוניון מוטורס, הן התובע סרבו לתקן על חשבונם. אם כן, תשלום דמי האחסון הינם פועל יוצא של הליקוי ברדיאטור. כך, באם היה על הנתבעת לתקן את הליקוי ברדיאטור, הרי שהיוותרות הרכב במוסך הינה באחריותה, ולכן עליה לשאת בדמי אחסונו. התובע לעומת זאת ישא בדמי האחסון, באם לא היה על הנתבעת לתקן את הרכב, וימצא כי הרכב נשאר במוסך כתוצאה ממחדלו. התובע טוען, כי תיקון הרדיאטור היה באחריות הנתבעת, ואילו הנתבעת טוענת כי הינו באחריותו של התובע. בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לנטל הוכחת האחריות על התקלה ברדיאטור. התובע טוען, כי היות והרכב נמצא בתקופת אחריות במהלך השנה הראשונה מרכישתו (לפי חוזה המכר), הרי שעל הנתבעת להוכיח את טענתה כי ליקוי מסוים איננו בתחום אחריותה בתקופה זו. לדידו, השתחררות מאחריות במהלך תקופת האחריות היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". מסקנה זו עולה לדעתו גם לנוכח העובדה שאין לתובע את המשאבים או את הכלים הטכניים לאבחון התקלות, ואלו מצויים בידי הנתבעת או המוסך, שלוחה. הנתבעת טוענת כמובן להיפוכו של דבר. ובכן, נטל השכנוע מוטל על התובע לאורך כל המשפט, ועליו מוטל להוכיח את תביעתו. נטל הראיה אף הוא מוטל על התובע בתחילת המשפט, אם כי עשוי לעבור לכתפי הנתבעת בשלבים מסוימים של התביעה (ואף לשוב לכתפו של התובע, וחוזר חלילה). לפיכך, הנטל להוכיח את הטענה כי התקלה ברדיאטור הינה בתחום אחריותה של הנתבעת, מוטל על התובע. בפסיקה נקבע, כי על התובע להוכיח את תנאי סעיף האחריות, וכן כי חלה האחריות על המקרה נשוא המחלוקת. משהוכחו תנאים אלו על ידי התובע, יעבור נטל ההוכחה לנתבעת, אשר תידרש להוכיח כי התקלה ברדיאטור נכנסת בגדר החריגים לאחריות. ראו דברי כב' השופט א' אור בע"א 787/88 סלים שבו נ' דימלר בנץ א.ג. תקדין עליון 91(1), 640, עמ' 641: ".. יש לדחות את הטענה בדבר העברת נטל ההוכחה על המשיבות. המערער השתית תביעתו על עילה חוזית: סעיף אחריות בחוזה רכישת המכונית, לפיו חלה חובת התיקון על המשיבות. על מנת להוכיח תביעתו זו היה עליו להוכיח גם את תנאי סעיף האחריות, וגם שעל פי העובדות חל סעיף האחריות על המקרה. רק אם יוכיח את שני אלה, יוכיח את עילת תביעתו. על פי תנאי האחריות המוסכמים בין הצדדים, לא די שאירעה תקלה למכונית בתקופת האחריות, אלא זו צריכה להיות תוצאה של פגם בייצור, ולא תוצאה של בלאי בשימוש או העדר טפול ותחזוקה סדירים או שימוש בחלפים שאינם מקוריים. על המערער היה להוכיח קיומו של תנאי זה. אכן, יתכנו מקרים על פיהם ניתן יהיה להסיק מעצם גילויו של פגם פלוני, שמקורו לכאורה בפגם בייצור. במקרה הזה נטל הבאת ראיות לסתור חזקה עובדתית זו יעבור אל המשיבות. אך בנסבות המקרה, והואיל שהתקלה אירעה לאחר שהמערער נסע במכונית כ-86000 ק"מ, לא הונחה תשתית לקיומה של חזקה עובדתית כזו. משכך, לא עמד המערער בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליו". התובע לא הוכיח (ואף לא ניסה להוכיח) את התנאים הדרושים הוכחה. יצוין, כי כתב האחריות לא הומצא לבית המשפט על ידי התובע או על ידי הנתבעת (הנתבעת אמנם ציינה בסיכומים, כי כתב האחריות צורף לתצהירו של יוסף עדן מטעמה, אך מעיון בתיק עולה כי לא כך הוא). אמנם בסיכומיה ציטטה הנתבעת חלקים מסוימים מכתב האחריות, אך ממעט זה לא ברור מהו הכיסוי לו התחייבה הנתבעת לפי נוסח כתב האחריות. באשר לאחריותו של עו"ד ורצברגר, הנתבע, בגין דמי האחסון. זו נידונה והוכרעה לגופו של עניין בתא' 12872/01 לעיל. משלא ערער התובע על פסק דין זה, ממילא אין מקום לדון בסוגיה זו אף בהליך שלפניי, ולקבוע כי הנתבע אחראי כלפיו גם בתקופה הרלוונטית. הצדדים טענו באריכות לגבי מכתבה של יוניון מוטורס למוסך (י.מ.7), בשאלה האם במכתב זה יש משום התנערות של הנתבעת מאחריותה. לאור העובדה שהתובע לא הוכיח כי תיקון הראדיאטור היה במסגרת האחריות, אין צורך לדון בשאלה זו. 5. השבת כספי קניית הרכב התובע אינו זכאי להשבת כספי קניית הרכב. תביעת השבה של כספי הקניה הינה הלכה למעשה תביעה לביטול חוזה המכר בגין הפרת חוזה, ובצדה תביעת השבה מכוח סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות). התובע לא העלה ולא טען מפורשות טענה חוזית כלשהי נגד חוזה המכר (לרבות כתב האחריות), ולא בקש ולא הוכיח כי יש להורות על ביטולו. התובע אף לא הניח תשתית משפטית או עובדתית אחרת, בגינה יש להורות על השבת כספי קניית הרכב, ומשכך, אין להורות על הסעד המבוקש. 6. עוגמת נפש א. אחריותה של הנתבעת הצדדים חלוקים על עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע כתוצאה מהתקלות הרבות שנתגלו ברכב, וכן שהייתו הארוכה של הרכב במוסך. התובע טוען, כי יש ליתן משקל לעובדה כי הינו אדם נכה, אשר קבל מחברת יוניון מוטורס יחס מזלזל, ובמשך תקופה ארוכה נאלץ להיטלטל בין המוסך לחברה. הנתבעת טוענת, כי עוגמת הנפש של התובע אינה מרובה, וכי מעשיו של התובע עצמו מעידים על כי לא נגרמה לו עוגמת נפש מרובה. כך למשל, סרב התובע לאפשר לנתבעת לגלות את מקור הבעיה בבדיקה במוסך בתל-אביב, ולא היה מעוניין כי הנתבעת תרכוש ממנו את הרכב בחזרה. הוא אף לא תקן את הרכב בעצמו. לדידה, בנסיבות העניין, באם נגרמה לתובע עוגמת נפש כלשהי, הרי שזו נגרמה לו מהתנהגותו שלו. כן טענה הנתבעת, כי מבחן הצפיות אינו מתקיים. שכן, יבואן רכב אינו יכול לצפות כי הרכב יתקלקל, והשתלשלות העניינים תהא כבענייננו, והתובע אף לא ניסה להקטין את נזקו. בית המשפט רשאי לקבוע לתובע פיצויים בגין עוגמת נפש, אשר יקבעו בשיעור הנראה סביר בנסיבות העניין. בין היתר הדגישה הפסיקה את חשיבות אובדן ההנאה והאכזבה שנגרמו לתובע, וגם בגין אלו רשאי בית המשפט לפצות את התובע בגדר עוגמת הנפש (ע"א 82/85 כהן נ' כורי פ"ד מא(2), 778; ע"א 430/79 בנישתי נ' ששון פ"ד לה (2), 400). אני סבורה, כי בנסיבות העניין, אכן נגרמה לתובע עוגמת נפש משמעותית. התובע אדם נכה, בקש לרכוש רכב חדש מחברה עליה המליץ משרד הבטחון. התובע רכש את הרכב, ושלם עליו במיטב כספו. התובע רכש רכב חדש, ולמרות זאת, כחודש לאחר שקבל את הרכב, נאלץ להגיע מדי מספר שבועות למוסך המורשה מטעם היבואנית, בשל תקלות וליקויים שונים ברכב. עקב התיקונים נותר הרכב במשך פרקי זמן ממושכים במוסך. הפעם האחרונה בגינה הביא התובע את הרכב למוסך היתה בשל חימום יתר של המנוע (בשל התקלה ברדיאטור), והרכב הובא למוסך על גבי גרר, ביום חתונתו של התובע (על אף שכאמור, התובע לא הוכיח את אחריותה של הנתבעת בגין התקלה בראדיאטור). על הליקויים והתקלות המרובות שהיו ברכב העיד מר זבולון עוזי עזרא, נציג מוסך יחזקאל, הוא כאמור המוסך המורשה של הנתבעת (פרוטוקול מיום 28.6.01, עמ' 1 שורה 10 עד עמ' 2 שורה 29): "ש. ... אתה היית המוסך שאצלו טיפל התובע ברכב מההתחלה, נכון? ת. כן. ש. התיקון הראשון, אם אתה זוכר, היה החלפת משאבת הבלמים הראשית? ת. אמת. ש. קלקול כזה שמחייב החלפת משאבת הבלמים הראשית זה קלקול נדיר למכונית בת חודש? ת. יכול לקרות, וזה קורה מידי פעם, זו תקלה וזה יכול להיות, גם עם קילומטרז' כזה צעיר. ש. אחר כך הוחלפה תיבת ההילוכים, אחרי חודש? ת. כן. ש. והחלפת תיבת הילוכים אחרי חודשיים זה דבר חריג? ת. היה צירוף מקרים באוטו הזה של החלפת תיבת הילוכים ושל החלפת משאבת בלמים ראשית. ... ש. אחר כך היה איזה שהוא חימום של המנוע, היו עוד טיפולי ביניים, אבל הפעם הבאה שזה הגיע זה היה על התחממות? ת. כן, וכאן האוטו נשאר. ש. ואז מביאים לך את האוטו, אבל מה קורה אז? ת. הרכב מגיע אלינו מקושט לחתונה, המנוע רתח, היו סימני רתיחה, נמצא שיש בעיה ברדיאטור במיכל העליון, התחממות יתר, ומכאן נעצרה כל העבודה. ... ת. הכל קרה בחצי שנה באוטו הזה, ואין לי הסבר למה זה קרה, אבל זה קרה. ש. עכשיו התחמם המנוע, מה היה צריך לתקן להערכתך? ת. לפי מה שאני זוכר, המיכל העליון של הרדיאטור התחמם מעל היתר, היה צריך להחליף רדיאטור, טרמוסטט, ולבדוק הלאה את שאר המנוע, מבחינת נזק פנימי, אם יש כזה. שלב זה לא נעשה. ... ש. אתה מטפל בהרבה מכוניות מהסוג הזה, נכון? ת. כן. ש. היה לך עוד מקרה שגם מערכת הבלמים המרכזית, גם תיבת ההילוכים וגם הרדיאטור התקלקלו? ת. לא, בשום אופן לא, המקרה הזה באמת חריג". דומה, כי די בעדות זו כדי לדחות את טענת הנתבעת כי עוגמת הנפש שנגרמה לתובע אינה גדולה. תקלות רבות כגון אלו, אשר התרחשו ברכב חדש, היו גורמות עוגמת נפש מרובה לאדם מן הישוב. עוגמת נפש מרובה עוד יותר גורמות תקלות מרובות אלו לאדם נכה, אשר זקוק לרכבו לשם ניידות. אמנם, צודקת הנתבעת בטענתה, כי דובר בארבע תקלות ברכב בלבד. כך עולה גם מהמסמך שצורף לתצהירו של התובע (י.מ.5). טענתו של התובע, כי ממסמכים אחרים (שלא הוצגו בבית המשפט) עולה כי היו ברכב תקלות נוספות, לא הוכחה. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בארבע תקלות קשות ורציניות (מלבד התקלה ברדיאטור) אשר ארעו במהלך תקופה של פחות מחצי שנה, ובגינן נאלץ התובע להגיע מידי מספר שבועות למוסך, שם שהה הרכב עד לתיקונן. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין מדובר ב"תקלה יסודית" ברכב, אלא ב"צירוף מקרים" בלבד (כפי שעלה מעדותו של מר עזרא). זאת ועוד, גם אם מדובר בצירוף מקרים בלבד, ממילא אין בכך כדי להפחית מעוגמת הנפש שנגרמה לתובע בביקוריו התכופים במוסך. יש להזכיר כי מדובר ברכב חדש, כאשר בדיוק התנהלות זו, של ביקורים תכופים זו במוסך, מבקש אדם הרוכש רכב חדש למנוע. תקווה וציפיה לגיטימית אלו לא צלחו. הנתבעת טוענת, כי לא היה עליה לצפות כי השתלשלות העניינים תתרחש כפי שארעה. אולם, היה עליה לצפות זאת לאור התקלות הרבות שהיו ברכב בחצי השנה הראשונה, שגם לגרסתה (לבד מעניין הראדיאטור), היו באחריותה. הנתבעת אף טענה בסיכומיה, כי חלק מהתיקונים תוקנו על ידה לפנים משורת הדין, וחלקם לא היו במסגרת האחריות, אך היא לא הוכיחה טענה זו, והדברים נטענו בכלליות וסתמיות. נמסר על ידי התובע, ולא הוכחש על ידי הנתבעת, כי לתובע נכות ברגל אחת שבזמנו היתה בשיעור של 30%, וכעת עלתה לשיעור של 44%, והתובע אף צפוי לניתוח כריתת רגלו החולה (אף נטען, כי רגלו הבריאה נפגעה, אך לא הומצאו מסמכים רפואיים). אמנם התובע לא המציא מסמכים רפואיים המעידים על הסיבה בגינה נגרמה לו הפגיעה ברגלו, אך קיימת אפשרות סבירה כי לעובדה שנאלץ להסתדר בלי רכב יש חלק כלשהו בהחמרה במצבו הרפואי, ואף הנתבעת לא טענה אחרת. יש לציין, כי התובע נכה צה"ל, רכש את הרכב במסגרת זכויותיו כנכה צה"ל בהמלצת משרד הבטחון. בתקופה הרלווטית ספקה הנתבעת רכבים בהנחה לנכים, באם הם נרכשים במסגרת זכויות נכי צה"ל, והרכב מוגדר כ"רכב רפואי" (כך עולה מהמסמכים שצורפו לתצהירו של התובע, דוגמת י.מ.31, י.מ.37). הנתבעת טוענת, כי התנהגותו של התובע מעידה על כי לא נגרמה לו עוגמת נפש. כך למשל, התובע לא הסכים כי הנתבעת תאתר את מקור התקלה ברדיאטור במוסך בתל-אביב, ולא רצה למכור את הרכב לנתבעת. אינני סבורה כך, מה גם שהתובע הציג בעדותו הסברים מניחים את הדעת לאי עשותו כן. אי הסכמתו לבדוק את הרכב בתל-אביב נעשתה כדין, גם אם מקשה היא על הנתבעת. ממילא מדובר באלטרנטיבה שהציגה הנתבעת לתובע, והתובע אינו מוכרח להסכים לבדיקת הרכב בתל-אביב. התובע אף הסביר את סירובו לבדיקת הרכב התל-אביב (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 25 עד עמ' 7, שורה 2): "כפי שהוא הציע לי (יוסי עדן, נציג הנתבעת - מ.א.ג), לא הסכמתי. הוא הציע לי שהרכב יבוא על גרר לת"א, שם הוא יבדוק אותו ושאני אקבל רכב מושכר, רכב שאני צריך לשלם עליו, מה החוכמה? שאלתי אותו בגלל שהבנתי שאני צריך לרוץ לת"א. שאלתי אם יש לו צוות מומחה יותר בת"א. הוא ענה לי שלא. שאלתי אותו האם יש ציוד משוכלל בת"א שאין אצל מוסך יחזקאל, הוא ענה לי שלא. שאלתי אותו אם הוא יתקן את האוטו וזה יהיה התיקון האחרון, הוא אמר לי שאם מתקנים את האוטו, לא ניתן להבטיח שזה יהיה התיקון האחרון. זה לא היה ביכולתי לנסוע לת"א כל הזמן, כשיטה לייאש אותי. אני לא האמנתי שיתנו לי רכב חלופי". יש לציין, כי לדברי התובע אכן הוצע לו רכב חלופי, אך הוא נדרש לשלם עליו (גם אם באמצעות מתן ערובה להשבתו ונזקיו). בנוסף, התובע לא רצה להגביר את עוגמת הנפש שלו על ידי נסיעות נוספות גם לתל-אביב. באשר לסירובו למכור את הרכב לנתבעת הסביר התובע, כי היה צורך לתקן את הרכב לפני המכירה, שעה שהרכב היה באחריות הנתבעת, והיא סרבה לתקן את הרכב (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 3). ההסברים שהציג התובע אם כן סבירים, ואין בהם כדי להעיד על כי התובע החמיר את עוגמת הנפש, או על כי לא נגרמה לו עוגמת נפש, ההפך הוא הנכון. לו חברת יוניון מוטורס היתה לוקחת אחריות לרכב חדש שמתגלות בו תקלות חמורות חדשות לבקרים, ומחליפה לתובע את הרכב בזמנו, כל העניין היה נמנע. הנתבעת אחראית לעוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע בגין כל הליקויים טרם הליקוי ברדיאטור. שיעור עוגמת הנפש יקבע בהתאם לקריטריונים האמורים לעיל. כאמור, לא הוכח על ידי התובע כי הליקוי ברדיאטור מצוי בתחום אחריותה של הנתבעת. לפיכך, אין לקבוע כי הנתבעת אחראית לעוגמת הנפש שנגרמה לתובע בגינו, לרבות משך השהיה הממושך והרצוף של הרכב במוסך. משכך, ממילא אין רלוונטיות לדיון בשאלת חשיפתו של דו"ח השמאי על ידי התובע, המתייחס לליקוי בראדיאטור. לאור האמור לעיל, אני קובעת את שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש, לה אחראית הנתבעת כלפי התובע על סך של 50,000 ₪. מהסכום האמור יקוזז סך של 5,021 בצירוף מע"מ, אותו הוציאה הנתבעת על השמשת הרכב לצורך מכירתו, לפי החלטתי מיום 28.6.01. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לקזז מהסכום שיפסק לטובת התובע את הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט בגין מכירת הרכב והועברו לידי התובע. משקבעתי כי אין להורות על ביטול חוזה הרכישה, והרי הנתבעת טענה כי אין מקום לביטול החוזה ולהשבת כספי הרכישה, ממילא רשאי התובע למכור את הרכב המצוי בבעלותו, ולשלשל לכיסו את כספי המכירה. ב. אחריותו של עו"ד ורצברגר בפסק הדין מיום 21.11.02 קבעתי, כי עו"ד ורצברגר, הנתבע, אחראי לעלות דמי האחסון החל מיום 5.9.96 (אז החל לייצג את התובע), ועד ליום 30.2.00 (אז הועבר תיקו של התובע לעו"ד אחר). מכאן נגזרת גם התקופה בגינה אחראי הנתבע כלפי התובע בגין עוגמת נפש. הנתבע נהג בתובע בזלזול, ודחה אותו בלך ושוב במשך כארבע שנים. בעדותו בקדם המשפט אמר (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12.6.01, שורות 18-25): "בעקרון, אכן התיק היה במשרדי, נדמה לי משהו כמו שנתיים. אני לא הייתי, למיטב זכרוני, מעורב בשלב שבו הרכב התקלקל, אלא באיזה שהוא שלב אחרי כן, התובע הביא אלי את התיק יחד עם עניינים אחרים, נכון הוא, ובעניין הזה אני מכה על חטא, היתה לי בעיה ככל שהתעמקתי בתיק, כיוון שמהחומר למיטב הערכתי עלה שיש איזו שהיא בעיה בתלונות של התובע, עם חוות דעת שהיו שהרושם שלי שהצביע על חבלה מכוונת, אופיין של הטענות היה פרנואידי במידה רבה, הטעות שלי בנושא הזה שבמקום לשלוח את התובע מרחתי אותו עם סיפורים, מתוך ניסיון להרגיע אותו. משהו היה נראה לי לא בסדר, אבל לא היה לי הכח, גם לאור ההתרשמות שלי, לומר לו "אני לא מאמין לך, קח ממני את התיק"." בעדותו הבהיר התובע, כי השאיר את הרכב במשך תקופה כה ארוכה במוסך, כי כך הורה לו הנתבע (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 13.11.03, שורות 5-6): "לא יכולתי להוציא את הרכב בשום שלב. מנעו ממני להוציא את הרכב וניסיתי. גם עו"ד ורצברגר אמר לי שאני אשאיר את האוטו שם, כי אם אני אוציא אותו, אתם (חברת יוניון מוטורס - מ.א.ג) לא תוכלו לתקנו...". אם כן, התובע הסתמך על דעתו של הנתבע (שבעדותו הודה, כי "מרח אותו בסיפורים"), כאשר השאיר את הרכב במוסך במשך תקופה כה ארוכה. גם כאן יש להתחשב בעובדת היותו של התובע נכה, הזקוק לרכב לשם ניידות. יתרה מכן, התובע טען כי עקב נכותו ובעיית הניידות שנוצרה עקב השהייה הממושכת של הרכב במוסך, הוא נאלץ לעבור להתגורר בירושלים. התובע אף המציא מסמך, המאשר כי החל משנת 1996 הוא משתמש במוניות מטעם "מוניות הטיילת", ומזמין כל יום כארבע נסיעות בתחומי העיר ירושלים. לאור כל האמור לעיל אני קובעת את שיעור הפיצויים בגין עוגמת הנפש לה אחראי הנתבע על סך של 20,000 ₪. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: הנתבעת 1 תחויב כלפי התובע בסך של 50,000 ₪. הנתבע 2 יחויב כלפי התובע בסך של 20,000 ₪. הנתבעים 1-2 ישלמו כל אחד הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כל אחד. רכבנכותרכב חדשצבאתקלות ברכבצה"לנכי צה"ל