##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה:## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו עובד אשר הועסק על ידי החברה בפירוק, _________ בע"מ ח.פ. _________ (להלן: "החברה"), ובהמשך על ידי המנהל המיוחד שמונה לה. 2. הנתבע, רו"ח _________, ת.ז. _________, מונה כמפרק זמני ומנהל מיוחד של החברה בפירוק (להלן: "המנהל המיוחד" או "הנתבע"). ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבע, בתוקף תפקידו כמנהל מיוחד של החברה, לשלם לתובע את מלוא זכויותיו הסוציאליות ושכר עבודתו, לרבות אך לא רק: שכר עבודה עבור תקופת העסקתו על ידי המנהל המיוחד, פיצויי פיטורים מלאים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה שלא נוצלו, דמי הבראה, הפרשות סוציאליות כחוק, וכן פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע עקב התנהלות הנתבע. 4. סכום התביעה הכולל מוערך בשלב זה בסך של _________ ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום היווצרות כל רכיב ועד התשלום המלא בפועל. 5. כבוד בית הדין מתבקש להורות על תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום _________ (להלן: "מועד הפירוק"), ניתן צו פירוק זמני כנגד החברה, ורו"ח _________ מונה כמפרק זמני ומנהל מיוחד. 7. התובע הועסק על ידי החברה טרם מועד הפירוק, והמשיך להיות מועסק על ידי המנהל המיוחד החל ממועד הפירוק ועד ליום _________ (להלן: "תקופת ההעסקה על ידי המנהל המיוחד"). 8. במהלך תקופת ההעסקה על ידי המנהל המיוחד, ביצע התובע את עבודתו נאמנה ובמסירות, בהתאם להוראות שקיבל מהמנהל המיוחד. 9. למרות עבודתו הרציפה והמסורה, המנהל המיוחד לא שילם לתובע את מלוא שכר עבודתו וזכויותיו הסוציאליות המגיעות לו על פי דין, עבור תקופת העסקתו על ידו. 10. עילת התביעה נולדה עם סיום יחסי העבודה בין התובע לבין המנהל המיוחד, ועם אי-תשלום מלוא הזכויות המגיעות לתובע, וכן עם מתן הרשות על ידי בית המשפט המחוזי ביום _________ להגיש תביעה זו לבית הדין לעבודה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. תביעה זו עניינה בסכסוך עבודה בין עובד למעסיקו, המנהל המיוחד, בגין שכר עבודה וזכויות סוציאליות. 12. על פי סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות מסוג זה. 13. אף אם קיימת סמכות מקבילה לבית המשפט של הפירוק, הרי שעל פי הפסיקה, במקרים בהם נדרש בירור עובדתי מורכב, וקיים חשש לניגוד עניינים בין תפקידו של בית המשפט כמפקח על הפירוק לבין תפקידו כמכריע בסכסוך, הפורום המתאים לדון בתביעה הוא בית הדין לעבודה. 14. ביום _________, ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בתיק הפירוק, אשר התירה לתובע להגיש את תביעתו נגד המנהל המיוחד לבית הדין לעבודה, ובכך אישרה את סמכותו של בית דין נכבד זה לדון בעניין. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות ## 15. המנהל המיוחד, בתוקף תפקידו, הפך למעסיקו של התובע עם מינויו, וחלה עליו חובה מוחלטת לשלם לתובע את מלוא שכר עבודתו וזכויותיו הסוציאליות המגיעות לו על פי דין, בגין תקופת העסקתו על ידו. 16. אי-תשלום שכר העבודה והזכויות הסוציאליות מהווה הפרה יסודית של הסכם העבודה ושל הוראות חוקי המגן, ומטילה אחריות ישירה על המנהל המיוחד לפצות את התובע בגין נזקיו. 17. התובע ביצע את עבודתו במלואה ובאופן מקצועי, ועל כן זכאי הוא לתמורה מלאה עבור עבודתו, ללא קשר למצבה הכלכלי של החברה בפירוק, שכן חוב זה נוצר על ידי המנהל המיוחד עצמו. 18. חובות שכר עבודה וזכויות סוציאליות הינן חובות מועדפות בהליכי פירוק, ועל המנהל המיוחד היה לדאוג לתשלומן בראש סדר העדיפויות, ולא להותיר את התובע ללא תמורה עבור עבודתו. 19. התנהלות המנהל המיוחד, אשר לא דאג לתשלום שכר העבודה והזכויות הסוציאליות, פגעה קשות ביכולתו של התובע להתקיים בכבוד וגרמה לו למצוקה כלכלית קשה. ## אחריות אישית של המנהל המיוחד ## 20. על אף שהמנהל המיוחד פועל כשלוח של בית המשפט, הרי שבמקרים של הפרת חובותיו כלפי עובדים, ובפרט כאשר החוב נוצר על ידו במהלך הפירוק, קמה לו אחריות אישית לתשלום החובות. 21. הפסיקה הכירה באפשרות להטיל אחריות אישית על מנהל מיוחד או מפרק במקרים של רשלנות, חוסר תום לב או הפרת חובותיו, ובמקרה דנן, אי-תשלום שכר העבודה מהווה הפרה בוטה של חובות אלו. 22. המנהל המיוחד פעל בחוסר סבירות ובחוסר זהירות בכך שלא הבטיח את תשלום שכר העבודה והזכויות הסוציאליות של התובע, ובכך גרם לו נזק ישיר וברור. 23. הטלת אחריות אישית על המנהל המיוחד במקרה זה תבטיח את הגנת זכויות העובדים ותמנע מצב שבו מנהלים מיוחדים יתחמקו מחובותיהם כלפי עובדים המועסקים על ידם. 24. המנהל המיוחד היה מודע או צריך היה להיות מודע לחובותיו כלפי התובע, ובחר שלא למלא אותן, ובכך פעל באופן המצדיק הטלת אחריות אישית עליו. ## סמכות בית הדין לעבודה ## 25. לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות הנוגעות ליחסי עבודה, לרבות תביעות שכר וזכויות סוציאליות, וזאת גם כאשר המעסיק הינו חברה בפירוק או מנהל מיוחד. 26. הפסיקה קבעה כי סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה אינו גורע מסמכותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים בין חברה בפירוק לעובדיה, אלא קובע סמכות מקבילה. 27. במקרה דנן, בו מדובר בבירור עובדתי מורכב של זכויות עובד, בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים והמומחה לדון בעניין, שכן הוא מתמחה בדיני עבודה ובעל הכלים המתאימים לבירור סוגיות אלו. 28. ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר התירה לתובע להגיש את תביעתו לבית הדין לעבודה, מחזקת את הטענה בדבר סמכותו של בית דין נכבד זה לדון בעניין. 29. בירור התביעה בבית הדין לעבודה יבטיח הליך הוגן, יעיל ומקצועי, וימנע עיוות דין שעלול להיגרם אם התביעה תידון בפורום שאינו מתמחה בסוגיות אלו. ## ניגוד עניינים של בית המשפט של הפירוק ## 30. קיים ניגוד עניינים מובנה בין תפקידו של בית המשפט של הפירוק כמפקח על הפירוק וכדואג לאינטרסים של כלל הנושים, לבין תפקידו כמכריע בסכסוך בין המנהל המיוחד לעובד. 31. כפי שנפסק, בית המשפט המפקח על הפירוק פועל "לטובת" העיזבון, ואילו בסכסוך בין העיזבון לצד שלישי, בית המשפט חייב להיות אובייקטיבי לחלוטין. 32. בירור התביעה בבית המשפט של הפירוק עלול ליצור מראית עין של חוסר אובייקטיביות, שכן בית המשפט כבר נתן מספר החלטות הנוגעות למבקש במהלך הפיקוח. 33. על מנת להבטיח הליך הוגן ושוויוני, יש להפריד בין תפקיד הפיקוח לבין תפקיד ההכרעה בסכסוך, ולכן בית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה זו. 34. החשש לניגוד עניינים אינו מאפשר לבית המשפט של הפירוק לדון בתביעה זו באופן אובייקטיבי ונטול פניות, ולכן יש להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה. ## אי-התאמת הליך בקשה למתן הוראות ## 35. הליך בקשה למתן הוראות אינו יכול לשמש תחליף לתביעה רגילה, במיוחד כאשר מדובר בבירור עובדתי מורכב הדורש הבאת ראיות וחקירת עדים. 36. במקרה דנן, בירור זכויותיו של התובע דורש בדיקה מעמיקה של תקופת העסקתו, היקף עבודתו, השכר ששולם לו והזכויות הסוציאליות המגיעות לו, ואין מדובר בהליך קצר ופשוט. 37. בירור בדרך מקוצרת של בקשה למתן הוראות עלול לגרום לעיוות דין ולפגיעה בזכויותיו של התובע, שכן הוא לא יאפשר לו להציג את מלוא טענותיו וראיותיו. 38. הפסיקה קבעה מפורשות כי כאשר עובדות טעונות בירור יסודי, יש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה, וזהו המצב במקרה שלפנינו. 39. המנהל המיוחד ניסה להשתמש בהליך בקשה למתן הוראות על מנת לקבוע את שכר התובע, אך ניסיון זה נדחה על ידי בית המשפט, אשר קבע כי הדרך הנכונה היא תביעה רגילה. ## זכויות עובדים בהליכי פירוק ## 40. זכויות עובדים, ובפרט שכר עבודה וזכויות סוציאליות, זוכות להגנה מיוחדת בדיני העבודה ובדיני חדלות פירעון, ועל המנהל המיוחד מוטלת חובה מוגברת להבטיח את תשלומן. 41. עובד שהועסק על ידי המנהל המיוחד במהלך הפירוק, זכאי למלוא זכויותיו כאילו הועסק על ידי מעסיק רגיל, ואין מצב הפירוק יכול לשמש עילה להתנערות מחובות אלו. 42. הפסיקה עמדה על חשיבות הגנת זכויות העובדים בהליכי פירוק, וקבעה כי יש לפרש את הוראות החוק באופן המיטיב עם העובד. 43. אי-תשלום זכויותיו של התובע פוגע בעקרונות היסוד של דיני העבודה ושל הצדק החברתי, ועל בית הדין להגן על זכויותיו אלו. 44. המנהל המיוחד, בתוקף תפקידו, מחויב לפעול בהגינות וביושר כלפי כלל הנושים, ובפרט כלפי העובדים, אשר זכויותיהם קודמות לרוב לנושים אחרים. ## עוגמת נפש ופיצויים ## 45. התנהלות המנהל המיוחד, אשר לא שילם לתובע את שכר עבודתו וזכויותיו הסוציאליות, גרמה לתובע עוגמת נפש רבה, מצוקה כלכלית ופגיעה קשה בכבודו. 46. התובע נאלץ להתמודד עם חוסר וודאות כלכלית, קשיים בפרנסה וצורך לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לקבל את המגיע לו, כל זאת עקב מחדלי המנהל המיוחד. 47. הפסיקה הכירה בזכותם של עובדים לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב הפרת זכויותיהם על ידי המעסיק, ובמקרה דנן, הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע הינו משמעותי. 48. הפיצוי בגין עוגמת נפש נועד לפצות את התובע על הסבל, הטרחה והמצוקה שנגרמו לו, ועל בית הדין לפסוק לו פיצוי הולם בגין ראש נזק זה. 49. התנהלות המנהל המיוחד, אשר התעלם מזכויותיו הבסיסיות של התובע, מצדיקה פסיקת פיצויים משמעותיים בגין עוגמת נפש, אשר יהוו גם מסר הרתעתי למנהלים מיוחדים אחרים. ## חובת תום לב וזהירות של המנהל המיוחד ## 50. על המנהל המיוחד חלה חובת תום לב וזהירות מוגברת בניהול ענייני החברה בפירוק, ובפרט כלפי עובדים המועסקים על ידו. 51. חובה זו כוללת את החובה לדאוג לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות במועד, ולפעול בשקיפות ובהגינות כלפי העובדים. 52. המנהל המיוחד הפר את חובת תום הלב והזהירות בכך שלא דאג לתשלום זכויותיו של התובע, ובכך פגע באמון שניתן בו. 53. התנהלות המנהל המיוחד, אשר לא פעל באופן סביר ומקצועי, מהווה הפרה של חובותיו כנושא משרה וכנאמן של בית המשפט. 54. על המנהל המיוחד היה לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת להבטיח את תשלום זכויותיו של התובע, ובמחדלו זה, הוא הפר את חובותיו הבסיסיות. ## נטל ההוכחה ## 55. במקרים של תביעות שכר וזכויות סוציאליות, נטל ההוכחה לעניין תשלום הזכויות מוטל על המעסיק, ובמקרה זה על המנהל המיוחד. 56. על המנהל המיוחד להוכיח כי שילם לתובע את מלוא שכר עבודתו וזכויותיו הסוציאליות, וכי לא נותרו חובות כלפיו. 57. בהיעדר רישומים מסודרים או הוכחות תשלום מצד המנהל המיוחד, יש להעדיף את גרסת התובע לעניין היקף החובות. 58. המנהל המיוחד, כמי שמנהל את ענייני החברה, מחויב לנהל רישומים מדויקים של שכר העבודה והזכויות הסוציאליות של העובדים. 59. אי-הצגת רישומים כאלה על ידי המנהל המיוחד פועלת לחובתו ומחזקת את טענות התובע. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא להחלטה## ב- 30/9/02 הגיש אלי שילוני בקשה למתן רשות על פי סעיף 267 לפקודת החברות. בבקשתו הוא מבקש לאפשר לו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה בגין שכר עבודה נגד רו"ח צבי יוכמן, מפרק זמני ומנהל מיוחד של החברה בפירוק אשר העסיקו תקופת מה החל מפירוק החברה בפברואר 2002. שילוני טוען כי סעיף 267 לפקודת החברות אינו חל על תביעה לחוב שנוצר על ידי המפרק עצמו במהלך הפירוק; לטענתו, משמדובר בתביעה כספית נגד מפרק או מנהל מיוחד, יש לאפשר לתבוע את המפרק בפורום הנכון. פורום זה נקבע על ידי התובע ולא על ידי הנתבע ואפילו הוא מפרק או מנהל מיוחד. במקרה זה, מבקש שילוני להגיש תביעה על שכר עבודה שהסמכות הבלעדית לדון בה הוענקה בחוק לבית הדין לעבודה. גם אם במקרה של פירוק יש לבית המשפט של הפירוק סמכות מקבילה, טוען שילוני כי בהפעלת שיקול הדעת, על בית המשפט להעדיף את בית הדין לעבודה המתמחה בנושא שגישתו הינה אובייקטיבית ואינה מושפעת ממצב הפירוק של החברה. מנגד, הגיש המנהל המיוחד הוראות לקבוע מה השכר שעל החברה בפירוק לשלם לשילוני בגין תקופת העסקתו בחברה בפירוק מיום 18/2/02 ועד ליום 12/5/02 או מעבר לכך, וכן לקבוע את מועד סיום העסקתו. 1. הלכה פסוקה היא כי אין ההליך של בקשה למתן הוראות יכול לשמש תחליף לתביעה כאשר אין מדובר בהליך קצר ופשוט שאיננו מחייב בירור עובדתי מורכב, וכאשר בירור בדרך מקוצרת יכול לגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות של בעלי דין. (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב פ"ד נה (3) 385). כאשר עובדות טעונות בירור יסודי, יש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה. 2. במקרה שלפניי, אין מדובר בהליך קצר ופשוט. יש לאפשר לצדדים להביא ראיות ולחקור עדים בדרך של תביעה רגילה ולא במסגרת בקשה למתן הוראות. לפיכך הדרך של בקשה למתן הוראות על ידי המנהל המיוחד איננה הדרך הנכונה ויש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה. השאלה היא מה הוא הפורום המתאים. האם בית הדין לעבודה או בית המשפט של הפירוק? 3. סעיף 24 (א1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי הסעיף הקובע את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לעניין השיפוט בהליכי פירוק חברה. מסעיף זה אין אנו למדים כי הסמכות לדון בסכסוך בין חברה בפירוק לבין עובד שלה עוברת במקרה של פירוק להיות סמכותו הבלעדית של בית המשפט של הפירוק. מדובר בסמכות מקבילה. 4. התלבטתי מה הוא הפורום הנכון. אינני מקבלת את הטענה כי בירור התביעה בין המנהל המיוחד לבין עובד שהועסק על ידו יגרום להצפה של בית המשפט של הפירוק. אינני מקבלת את הטענה כי במקרה זה מדובר בבירור עובדתי מיוחד אשר לבית המשפט של הפירוק אין המיומנות הדרושה לדון בו. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה שהפורום ההולם הוא בית הדין לעבודה, ולמרות שאינני שביעת רצון ממסקנה זו, נראה לי כי אין מנוס מלאמצה. 5. הנימוק ששיכנע אותי להגיע למסקנה זו הוא דברים שנאמרו בפסה"ד שניתן על ידי כב' השופט טל ברע"א 3277/95 ואח' הולנדר בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מט חלק חמישי עמ' 295. שם דן בית המשפט בשאלה האם יהיה זה נכון כי בית המשפט המחוזי יכריע בסכסוך אזרחי שבין מנהל העיזבון לבין צד שלישי שהתקשר עם העיזבון במסגרת בקשה למתן הוראות למנהל עיזבון, וכך אמר: "בעניין זה יש לזכור שקיים מעין "ניגוד אינטרסים" בין תפקידו של בית המשפט כמפקח על העיזבון לבין תפקידו כמכריע בסכסוך שהעיזבון צד לו. כמפקח, בית המשפט דואג שלא ייגרע מן העיזבון שלא כדין, והוא פועל אפוא "לטובת" העיזבון; ואילו בסכסוך בין העיזבון לבין צד שלישי בית המשפט חייב להיות אובייקטיבי לחלוטין. עמד על כך השופט קיסטר בעניין אוטוקרס (1) באומרו, בעמ' 691 - 692: "לפי דעתי קיים הבדל יסודי בין בקשה להוראות מצד כונס נכסים או נאמן אחר לבין הליכים המוגשים על ידי כונס נכסים או נאמן נגד צד אחר... בית המשפט בסמכותו כמפקח על התפקידים נותן להם הוראות בהסתמכו על אינפורמציה, אבל כאשר ישנה מחלוקת בין אותו ממונה לבין צד שלישי, שני הצדדים חייבים להיות שווים בפני בית המשפט... כבר במשפט עברי דאגו שלא יערבבו את שני התפקידים, והנה לגבי אפוטרופוס על קטינים מובא ב-רמ"א לחו"מ, סימן ר"צ סעיף א', דברי הרשב"א, שבית-דין הם אביהם של יתומים ויכולים בעצמם למלא את התפקיד מבלי למנות אפוטרופוס, אך בהמשך מובאים שם גם דברי הר"ן שאם יש צורך בחלוקה בין קטינים ואחרים או אם יש צורך לטעון נגד אחרים, בית-הדין חייב למנות אפוטרופוס כדי שלא יהיו נראין "כעורכי הדיינים". לאור האמור לעיל, אין צורך, וגם אין לנו תשתית ראויה, להיכנס לשאלה אם אכן מוצדק היה ביטול ההסכם הם הולנדר, שכן דבר זה צריך להתברר בדרך הרגילה בבית המשפט המחוזי". 6. במהלך הפיקוח על הפירוק בתיק זה ניתנו מספר החלטות על ידי בית המשפט של הפירוק הנוגעות למבקש ולכן אין זה הולם שהתביעה בעניינו תידון בבית המשפט של הפירוק. 7. לאור האמור לעיל, ניתנת בזה למבקש רשות להגיש את תביעתו נגד המפרק ונגד המנהל המיוחד לבית הדין לעבודה. אין צו להוצאות. כתב תביעהמסמכיםפירוק חברהמנהל מיוחד