פסק דין השופט א' ריבלין: ‎1. מלחמת המפרץ שהתחוללה בתחילת שנת ‎1991 נתנה אותותיה גם בענף התיירות. ירי הטילים על ישראל משטח עיראק הרתיע תיירים מלהגיע לישראל באותה עת. המערערים המנהלים את בתי ההארחה של עין גדי, אילת השחר, מעגן וגינוסר סבלו כתוצאה מכך מפגיעה כלכלית. הם סבורים כי המש, מנהל מס רכוש וקרן פיצויים במחוז תל-אביב, חב בכיסוי נזקיהם מכוח הוראות חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-‎1961 (להלן: חוק מס רכוש). עיקר טענתם היא, כי בתי הארחה המצויים ב"ישובי ספר" סבלו בתקופת מלחמת המפרץ הפסדים מחמת העדר אפשרות לנצל את מתקני ההארחה. המשיב סבר אחרת. לשיטתו, עניינם של המערערים אינו נופל בגדרן של ההוראות שהם סומכים עליהן בחוק מס רכוש. זאת - בשל שלא נגרמו למערערים נזקי מלחמה, ישירים או עקיפים, כמשמעותם בחוק. ‎2. ועדת הערר לענייני מס רכוש קיבלה את תביעת המערערים ופסקה כי הם זכאים לפיצוי בגין נזקיהם, אולם בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בא בית המשפט (כב' הנשיא א' גורן) לכלל מסקנה כי ערעור המדינה בדין יסודו וכי אין מקום להענקת פיצויים למערערים. בית המשפט מחוזי קבע כי: כוונת המחוקק הייתה לפצות אזור מותקף, בתנאי שהינו "אזור ספר" על נזקיו הישירים והעקיפים. כוונת המחוקק לא היתה לפצות אזור שאינו מותקף כלל, גם אם סבל נזק של הפחתת הכנסות עקב כך שהמדינה כולה עמדה במלחמה. פיצוי כזה הינו רחוק מדי ואינו תורם מאומה לתכלית הבאה לעודד את ישובי הספר לעמוד במקומם גם בשעת מבחן. כאשר שעת המבחן היא של המדינה כולה, ואזורים מסוימים שאינם אזורי ספר הם אלה הסובלים פגיעות ישירות, אין כל הגיון בהעברת הפיצוי דוקא לאזור שלא סבל פגיעה. לדברים אלה אין לנו אלא להצטרף. הטעם לכך נעוץ הן בלשון החוק והן בתכלית החקיקתית. ‎3. לשון החוק מלמדת כי משלא נגרמו הפסד או מניעת רווח כתוצאה מנזק שנגרם לגופו של נכס בתחום ישוב ספר - וכאן לא נגרם נזק כאמור לנכסים גופם - אין מוענקת הזכאות אלא למי שנגרם לו נזק עקיף "מחמת אי אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום ישוב ספר, עקב פעולות מלחמה... אועקב פעולות איבה..." (סעיף ‎35 לחוק). אי אפשרות פיסית לנצל את הנכסים מחמת מלחמה או פעולות איבה גם היא לא היתה כאן. אכן חלה ירידה, כטענת המערערים, במספר התיירים המגיעים לישראל, וממילא, גם במספר התיירים המגיעים למלונות המערערים. ירידה במספר התיירים עשויה להבא לירידה בהכנסות. כדאיות ניצול מתקני ההארחה פוחתת - אך לא בכך נוגעת לשון החוק. ‎4. וחשוב יותר: החוק בא, על פי תכליתו, לפצות בעלי נכסים ב"ישוב ספר", כמשמעותו בחוק, בגין נזקים עקיפים שגרמו להם פעולות המלחמה או פעולות האיבה בשל היותם ממוקמים בישוב ספר על גבול המדינה. במילים אחרות: יחוד הפיצוי לנכסים הממוקמים ב"ישוב ספר" מצביע על הקשר הסיבתי הנדרש, על פי החוק, בין קיומם של הנזקים העקיפים לבין היות הנכסים שניזוקו ב"אזור ספר". רק מקום בו נגרם הנזק בשל היותו של הנכס ממוקם באזור הספר קמה, בהתקיים התנאים האחרים הקבועים בחוק, הזכאות לפיצויים. מקום בו נגרם הנזק העקיף, בשל עצם היותם של הנכסים מצויים בתחומי מדינת ישראל, אשר סבלה, כולה, מפגיעתם הרעה של טילי האויב, ולא בשל היותם ממוקמים באזור המוגדר כאזור "ספר" דווקא - לא קמה זכאות. יצוין כי בתי הארחה של המערערים נכללים אמנם ברשימת ישוב הספר אולם בפועל, אין הם מצויים דווקא בקו של עימות לעת הרלבנטית - מכל מקום לא יותר מאשר ישובים רבים אחרים. קבלת תביעת המערערים במקרה זה היתה מחטיאה את התכלית העומדת ביסוד החוק. מתן פיצוי לבעלי נכסים המצויים אמנם באזורי ספר על פי רשימה שאומצה בחוק, בגין פעולת איבה שפגיעתה אינה פועל יוצא של היותם ישובי ספר כאמור, היתה מהווה הרחבה שאינה מסתברת של הזכאות. התוצאה היא שדין הערעור להדחות. בנסיבות אלה לא ראינו צורך להיעתר לבקשת המשיב להתיר לו להמציא ראיה נוספת. המערערים כולם ישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של ‎20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. צבאפיצוייםמלחמה